ההחלטה
- טיפול אישי על ידי צוות מקצועי
- הטיפול יושלם תוך 5 ימי עסקים. אם הבקשה לא תאושר, התשלום יוחזר במלואו.
על-ידי ב"כ עו"ד א.מ. גרוס
על-ידי ב"כ עוה"ד
תביעה לביטול עִסקאות מתנה.
הצדדים והעובדות שאינן במחלוקת:
1. התובע הוא אביהן של הנתבעות.
2. אימן של הנתבעות והתובע חיים בנפרד מאז תחילת שנת 2015.
3. במועדים הרלוונטיים לתביעה היה הבעלים הרשום של כל הזכויות בדירה המצויה ברחוב ו' ——והידועה כגוש —— (להלן: "הדירה ברחוב ו'") וגם הבעלים של מחצית הזכויות בדירה המצויה ברחוב ——. מחצית הזכויות הנותרת הייתה על שם אימן של הנתבעות (להלן: "הדירה ברחוב ב'").
4. מאז פרידת התובע מאֵם הנתבעות, מתגורר התובע בדירה ברחוב ו’ ח’ ואילו אֵם הנתבעות והנתבעות נותרו להתגורר בדירה ברחוב ב'.
5. זכויות התובע בדירה ברחוב ו’ הועברו ונרשמו על שם נתבעת 1, מכוח מסמכי עִסקת מכר ללא תמורה, ביום 07.09.2017. מסמכי עִסקת המכר ללא תמורה הם: מתנה בלתי חוזר נושאים תאריך 02.11.2014 (להלן: "עִסקת ו’").
זכויות התובע בדירה ברחוב ב’ הועברו ונרשמו על שם נתבעת 1, מכוח מסמכי עִסקת מכר ללא תמורה, ביום 08.09.2015. מסמכי עִסקת המכר ללא תמורה הם: מתנה בלתי חוזר, נושאים תאריך 05.02.2015 (להלן: "עִסקת ב’").
6. בתאריך 18.01.2017, הועברו ונרשמו מחצית הזכויות הנותרות של דירת ב’ מכוח עִסקת מכר ללא תמורה מאת אשתו בנפרד של התובע – על שם בתה, נתבעת 2.
7. דירת ב’ נמכרה ' ובעקבות המכר, הנתבעות יחד עם אימם העתיקו את מקום מגוריהם לדירה ברחוב ש' ——.
דירה זו נרשמה על שם נתבעת 2.
8. התובע הגיש תביעות דנן, במסגרת התביעה עתר לביטול שתי עִסקאות המתנה.
9. קודם להגשת תביעת התובע, הגישה נתבעת 1 כנגד התובע ובת זוגו, הדירה ברחוב ו’ (הליך ——). לתביעה זו צירפה נתבעת 1 הסכם נושא תאריך 01.02.2015 ולפיו שכר התובע מאת הנתבעת את הדירה ברחוב ו’ למשך 3 שנים תמורת בסך של 200 ₪ לחודש. נטען שם שהתובע לא שילם את דמי תמה, ועל כן יש להורות על פינויו מהדירה.
ההכרעה מעוכבת עד למתן פסק דין בתביעה כאן.
טענות הצדדים:
9. נפתח במילים: "תביעה זו הינה דוגמא קיצונית לחובתם של הורים להיזהר גם מילדיהםהורים זקוקים, לאור אדום שאם לא יזהרו, עלולים הם למצוא עצמם, כמו במקרה זה, חסרי כל ותלויים בחסדיהם של ילדיהם אשר עלולים גם לזרוק אותם לרחוב. ילדיהם לא יחוסו עליהם. תוך התקיימות האימרה "בנים דיגלתי ורוממתי והם פשעו בי" במקרה שלנו : בנות גידלתי ורוממתי והן פשעו בי". לא רק זאת אלא אף זאת התובע דכאן למד על בשרו בתביעה זו שמתק שפתיים של בתו הפכה למלכודת דבש". (טעויות והדגשות במקור).
אשר לעסקת ו’, טען התובע כי על שם נתבעת 1 נעשתה לבקשת הנתבעות, על-מנת להגן על זכויות התובע (וירושת הנתבעות) מפני נשים זרות, ובפועל התובע ימשיך לגור בדירה ברחוב ו’ כל חייו והוא נותר הבעלים (סעיף 6 ). עוד נטען כי התובע "מעולם לא חתם בידיעה על הסכם " ולא נדרש לשלם . התובע הוסיף וטען כי לא התכוון לתת מתנה בחייו, אלא העברת הזכויות נעשתה בנאמנות ומבלי להעביר לתובעת את החזקה בה. עוד נטען כי התובע זכאי לבטל את הסכם המתנה בשל מרמה או "התנהגותה הבוגדנית" של נתבעת 1 המבקשת "לזרוק את אביה לרחוב" בניגוד , ובשל העובדה כי לא קיבלה את החזקה בדירה.
אשר לעסקת ב’, טען התובע כי מסמכי העברת הזכויות נעשו שלא בידיעתו ללא שהתכוון להעניק בחייו את חלקו בדירת ב’. נטען כי התובע היה במשרד עו"ד צ' שערכה את המסמכים פעם אחת – בעת החתימה על מסמכי דירת ו’, ופגישה זו התקיימה לבקשת הנתבעות ובנוכחותן שכן הן ביקשו להגן על הזכויות מפני נשים זרות. באותו מועד עו”ד צ’ הגישה לתובע מסמכים שונים שתוכנם לא הוקרא לו ולא היה סיפק בידו לקוראם והוא חתם עליהם מתוך אמונה שעו”ד צ’ מייצג אותו ובלי לדעת כי זכות המגורים שלו אינה רשומה. התובע טען כי נודע לו על עִסקת המתנה הנוגעת לדירת ב’ רק לאחר שעיין במסמכים ב-"מתיקי הדירות בשלטונות". נטען כי מאחר ודירת ב’ נמכרה, זכאי התובע, מכוח , לחלק יחסי בדירה שנרכשה ברחוב ששת הימים, ולחילופין לשווי מחצית דירת ב’.
עוד טען התובע כי הנתבעות , כי פעלו במרמה, הטעיה וניצול מצבו הרפואי והנפשי. נטען כי ברקע התקף לב (ביום 26.06.2015) שהוכר ופגיעה נפשית, שנגרמו לתובע לאחר שחשף שחיתות במקום עבודתו ונרדף בשל כך, וגם נקלע לסכסוך עם פרודתו. נטען כי הנתבעות ניצלו מצבו הנפשי כפי שהיה באותה עת.
10. הוכחשו כל טענות התובע. נטען כי המתנות הושלמו ואינן ניתנות לביטול. עוד נטען כי התובע הביא אסון על משפחתו כאשר הודיע "ביום בהיר אחד", שהוא עוזב ובדיעבד התברר כי חי חיים כפולים והוא עבר לגור עם בת זוגו מזה שנים רבות, עמה יש לו ילד שנולד מחוץ למסגרת נישואיו. נטען כי לנתבעות "משקעים רגשיים, חוויות וצלקות קשות מהעבר לאור התנהגותו המשפילה, המזלזלת והמבישה של התובע כאבא, כבעל וכדמות הפטריארכלית במשפחה…". עוד נטען כי מדובר באיש מדון, חסר הגינות ויושר, המוציא דיבה ומעוות מציאותיות.
אשר לדירת ו’, נטען כי מדובר בדירה שהתובע ירש 25% ממנה, ויתרת הזכויות בה נרכשו על-ידי התובע ואֵם הנתבעות מאת אחות התובע ומאת בת זוגו של אביו. נטען כי מאחר ולאחר פטירת אביו של התובע (סבן של הנתבעות) נאלץ התובע לרכוש זכויות מבת הזוג של הסב, החליט התובע מיוזמתו להעביר עוד בחייו וללא תמורה את זכויותיו לנתבעת 1. נטען כי עִסקת המתנה הושלמה ברישום ביום 24.02.2015. הנתבעות טענו כי התובע החליט להיפרד מאימן בחודש פברואר 2015 ועזב את מגוריו בדירת ב’ בחודש אפריל 2015. נטען כי בד בבד חתמו הצדדים על הסכם בו הוסכם על שכר דירה מופחת למשך 3 שנים והוסכם גם על בדירת ב’ לנתבעת 1 על-מנת שתעבירהּ לנתבעת 2 שהייתה במועד הרלוונטי .
עוד נטען כי בתאריך 20.08.2017 נדרשו דיירי הבניין ברחוב ב’ על-ידי עיריית ח' לשפץ את המבנה. חלקהּ של נתבעת 1 היה 12,000 ₪ וכי לשם מימון השיפוץ, נתבעת 1 נטלה הלוואה מאמהּ וביקשה מהתובע כי ישלם את בה הוא חב עבור התקופה – 6,400 ₪, אך התובע סירב. נטען כי נוסף על כך, התברר באותה עת לנתבעת כי בדירה מתגוררת בת זוג התובע בניגוד להסכם השכירות, ועל כן עתרה נתבעת 1 לפינויָים מהדירה.
אשר לדירת ב’ נטען כי עִסקת המתנה הסתיימה ברישום ביום 08.09.2015 וכי חלקהּ של אֵם הנתבעות בדירה זו הועבר לנתבעת 2 בתאריך 11.09.2016. ביום 16.05.2017 דירה ב’ נמכרה, וביום 28.05.2017, נתבעת 2 רכשה, בסיוע אימהּ, את הדירה ברחוב ששת הימים. נטען כי, עובדתית, נתבעת 2 לא קיבלה מהתובע דבר.
נטען כי בחודש נובמבר 2014, הנתבעות והתובע פנו למשרד עו”ד צ’ על מנת להעביר את זכויות התובע בשתי הדירות – אלא שבסוף נחתמו מסמכי מתנה רק ביחס לדירת ו’ בשל שתי סיבות: הסיבה הראשונה היא כי עו”ד צ’ הסבירה כי מאחר ונתבעת 2 , יש לקבל את אישור ; הסיבה השנייה היא כי הייתה רשומה על הדירה בב’ ועו”ד צ’ הסבירה כי טרם – יש לקבל את אישור או לפרוע את . נטען כי בנסיבות אלו נחתמו רק מסמכי המתנה של דירת ו’ והוסכם כי שני הנכסים ירשמו על שם נתבעת 1 אשר תעביר את הזכוית ב’, לאחר מכן, לנתבעת 2.
נטען כי לאחר מכן, בחודש פברואר 2015, התקיימה פגישה נוספת במשרד עו”ד צ’. בפגישה נוספת זו נכחה נתבעת 1 והתובע. נטען כי במועד זה נחתמו מסמכי המתנה של מחצית דירת ב’ ולאחר שבאפריל 2015 – . נטען כי התובע לא המתין לבגרותהּ של נתבעת 2 מאחר ורצה לעזוב את הבית בהקדם, וביקש לבצע את העברת הזכויות טרם עזיבתו. נטען כי באותו מעמד נמסר לתובע הסכם , הוא ביקש לחשוב על כך טרם חתימתו ולבסוף הצדדים חתמו על הסכם השכירות שלא בנוכחות עו”ד צ’.
11. הצדדים הגישו עדות ראשית.
מטעם התובע הוגש ת/2 ותצהיר עד מטעמו עו"ד מ.מ ת/1.
מטעם הנתבעות הוגשו נ/1, נ/2 .
הנתבעות ביקשו לזמן את עו”ד צ’ לעדות אך חזרו בהן מהזימון לאחר שהחליפו ייצוגן, ועו”ד צ’ לא העידה.
12. בסיכומיו העלה התובע . נטען כי עִסקת ו’ היא הסכם מתנה למראית עין, שכן התובע ביקש לערוך הסכם נאמנות. התובע הדגיש כי מעולם לא התכוון לתת את זכויותיו לנתבעות או לחתום על הסכם . עוד נטען שם כי מדובר במירמה. הנתבעות לא טענו .
דיון והכרעה:
13. אציין כבר כעת כי מצאתי לדחות את התביעה – התובע לא עמד בנטל להוכיח כי נפל פגם המקנה לו עילת ביטול או כי בוצעה כלפיו או כי עִסקת ו’ היא הסכם למראית עין.
מסמכי המתנה:
14. בלשון רפה טען התובע כי המתנה אינם "הסכם מתנה" .
15. עיון במסמכי המתנה מעלה כי התקיימו בהם כל התנאים הנדרשים לקיומו של הסכם מתנה תקף. המתנה מסוימוּת וגם התקיים . אשר על פי הנסיבות , התקיים גם מצד התובע, נותן המתנה, וגם מצד מקבלת המתנה.
16. הסכם מתנה הוא הסכם חד-צדדי. ככזה, ישנו משקל רב לשאלת של נותן המתנה ודרוש " והחלטה מלאים ושלמים יותר מאלו הדרושים בחוזים דו צדדים" – ראבילו, חוק המתנה, התשכ"ח-1986 פירוש לחוקי החוזים (מהדורה שנייה, המכון למחקרי חקיקה ע"ש הרי סאקר, ג' טדסקי עורך, תשנ"ז-1996, עמ' 37-38).
המבחן הוא מבחן חיצוני-אובייקטיבי ולא מבחן פנימי או הלך רוח סמוי. ראו ע"א 539/86 קליר נ' אלעד, פדי מג (1) 602, 611, ע"א 692/82 בוטקובסקי נ' גת פד"י מד(1) 57, 67. בע"א 1932/90 פרץ בוני הנגב – אחים פרץ בע"מ נ' יששכר (יצחק) בוחבוט, פד"י מז(1) 357, 368 שם בהתייחס נאמר:
"…אומרת לעניין זה פרופ ג שלו בספרה דיני חוזים (דין, תש"ן) 91-93 ' היא רצון מגובש, כוונה רצינית להתקשר בחוזה והחלטיות. בניגוד שהיא מופשטת וכללית, היא מוגדרת וצריכה להיות מסויימת עם צד מסוים… מבחן גמירת הדעת הוא מבחן חיצוני של ההצהרה ולא מבחן פנימי של הכוונה'.החוק אינו מסתפק בגמירת דעת בעלמא, אלא תובע פות חיצונית שלה…אלו הם שני הצדדים לאותה דרישה: הצד הסובייקטיבי של ההחלטה גופה והצד האובייקטיבי של הבעת ההחלטה…מבחן הוא אפוא . משמעותו המעשית של המבחן האובייקטיבי היא, כי של הצדדיםלחוזה נלמדת על פי אמות המידה של האדם הסביר. בדיקת נסיבות העניין, התנהגות הצדדים, דברים שאמרו לפני ולאחריה ותוכן החוזה עצמו, הם הנתונים שעל פיהם יקבע האדם הסביר את קיומה או היעדרה של … המבחן האובייקטיבי הוא מבחן נסיבות העניין, התנהגות הצדדים ודבריהם לפני כריתת החוזה ולאחר מכן…ונדגיש: 'קנה המידה האובייקטיבי אינו של אדם חיצוני, זר להתקשרות, אלא של המתקשרים עצמם, שאת מעשיהם, דבריהם, התנהגותם, יש להעביר במשקפת הסבירות, ולשאול אם מתקשר סביר במעמדם היה מסיק ממה שהתרחש ביניהם, כיהם אכן גמרו בדעתם לכרות חוזה' (פרידמן וכהן חוזים (אבירם, כרך א, תשנ"א 157)".
17. במקרה כאן, המתנה קצרים, ומנוסחים באופן קצר וברור.
המתנה שעניינו הזכויות בדירה ברחוב ו’ מונה 5 סעיפים על פני פחות מחצי עמוד ועיקרו בסעיף 4 בו נכתב:
"הנני מעביר לבתי פ.ר. את הזכויות ברחוב ו’ —– הידועה…ללא כל תמורה".
המתנה שעניינו הזכויות בדירה ברחוב ב’ מונה 6 סעיפים ועיקרו בסעיף 3 בו נכתב:
"הנני מאשר בדירה ברחוב ב’ —– הידועה ….ללא כל תמורה לבתי פ.ר. ת.ז…..".
נוסף על כך, חתם התובע על בלתי חוזרים כך שאף ויתר על זכותו לחזור ממתן המתנה (ככול שהיה מבקש לעשות כן טרם השלמתה) כעולה מסעיף 8 .
חתימת התובע על מתנה המנוסח באופן ברור ונהיר, יחד עם חתימתו על בלתי חוזרים, והעובדה כי התובע חיכה עם הגשת תביעתו כאן והגישהּ רק לאחר שהוגשה כנגדו – ממלאים של . ודוק, טרם הגשת התביעה שלחה נתבעת 1 לתובע מכתב דרישה לפינוי נושא תאריך 13.10.2017. תביעת התובע כאן הוגשה כ-6 חודשים לאחר מכן. ברור כי אם היה פגם בגמירות הדעת של התובע, למצער היה התובע , פונה בכתב או מגיש תביעתו זו קודם לכן.
נוסף על כך, עמדה לתובע האפשרות לזמן לדיון את עו”ד צ’ אך הוא בחר לא לעשות כן. , כשהוא , אין בה די. הלכה פסוקה היא כי כאשר בעל דין נמנע מלהציג ראיה או להביא עד, יש להניח כי המדובר בראיה או עדות הפועלת לחובתו ותשמש כנגדו. ראו ע"א 465/88 למימון מסחר בע"מ נ' סלימה מתיתיהו ואח', פד"י מ"ה (4) 651, ע"א 795/99 פרנסואה נ' פוזיל פד"י נ"ד (3) 107.
18. יתר על כן, ביחס לזכויות התובע בדירה ברחוב ו’, גם בתביעתו היום התובע אינו טוען כי לא הייתה לו ליתן את המתנה. טענתו בתביעה כאן היא כי הזכויות שהועברו אינן כוללת את החזקה בדירה ונותרה בידו זכות המגורים. משמעות הטענה היא כי התובע מודה שהייתה לו גמירות דעת ליתן לנתבעת 1 את הזכויות בדירת ו’.
19. לאור האמור, הרי שיש בפנינו שני הסכמי מתנה תקפים.
האם עומדת לתובע עילת ביטול?
20. על הסכם העברת נכס ללא תמורה חל חוק המתנה, התשכ"ח-1968, הקובע בסעיף 1 כי מתנה היא הקניית נכס שלא בתמורה (ההדגשה לא במקור):
"בעלות בדבר מתנה עוברת למקבל במסירת הדבר לידו או במסירת מסמך לידו, המזכה אותו לקבלו, ואם היה הדבר ברשות המקבל – בהודעת הנותן למקבל על המתנה, והכל כשאין בדין הוראות מיוחדות לעניין הנדון".
21. מסעיפים 2 ו-6 לחוק המתנה, התשכ"ח-1968 עולה כי הדין מפריד בין שלב ההסכמה ובין שלב הקניה (אין בכך לסתור מקרים בהם מוזגו השלבים ומדובר ). היטיב להסביר זאת מרדכי אלפרדו ראבילו, חוק המתנה, התשכ"ח-1968 פירוש לחוקי החוזים, מהדורה שנייה, המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי ע"ש הרי סאקר, ג' טדסקי עורך, תשנ"ז-1996, בעמ' 238-239 (ההדגשה לא במקור):
"… מפגש הרצונות של הנותן ושל המקבל, ההסכמה, אמנם חסרה צורה פורמלית, אך מצד אחר קיימת פעולה/העברת הנכס… כל עוד לא נמסר החפץ, ניתנת שהות לנותן למהסס לשנות את דעתו ולחזור בו ממתנתו. במשפטנו הסכמה לכשעצמה אינה מעבירה את הבעלות… פעולת ההקניה נפרדת מהחוזה המחייב לתת. עם זאת יש להדגיש, כי גם היא חוזה. ההסכם קיים בכל מקרה, ובמקרים שבהם יש מתנה ומסירה בעת ובעונה אחת, החוזה נוצר ומקוּים בעת ובעונה אחת; אולם ברב המקרים המתנה לא קמה ומתקיימת בעת ובעונה אחת. גם לשון החוק מצביעה על כך: "המתנה נגמרת ב-[…]", ומכאן, שעד לרגע קיום המתנה, רשאי הנותן לחזור בו ממנה – כפי שנקבע בסעיף 5 (ב) לחוק. יש לו שהות לשקול את צעדיו. לאחר שהמתנה נגמרה בהקניה, אין הנותן יכול עוד לחזור בו מהמתנה, והמתנה תהיה בלתי חוזרת כמו כל חוזה אחר."
ובהמשך בעמוד 392:
"סעיף 2 קובע, כי המתנה נגמרת בהקניית דבר המתנה על-ידי הנותן למקבל, תוך הסכמה ביניהם שהדבר ניתן במתנה. סעיף 6 בא לפרט מהן דרכי ההקניה".
22. הקניית מוסדרת על פי הוראות חוק המקרקעין התשכ"ט-1969 והן מהוות הוראות מיוחדות כמִצוות סעיף 6 לחוק המתנה, התשכ"ח-1968. ראו ע"א 588/81 אריה ציזיק נ' דבורה הורוביץ ואח', פד"י מ(1) 321, 323. ההוראות הרלוונטיות הן סעיף 8 לחוק המקרקעין התשכ"ט-1969 הקובע כי התחייבות במקרקעין טעונה (כך גם סעיף 5(א) לחוק המתנה, התשכ"ח-1968), סעיף 6 לחוק המקרקעין התשכ"ט-1969, הקובע כי היא הקנייה של בעלות, וסעיף 7 לחוק המקרקעין התשכ"ט-1969, הקובע כי טעונה רישום, נגמרת ברישום ושעת הרישום היא השעה בה אושרה לרישום. עסקה שלא נגמרה ברישום רואים אותה כהתחייבות לעשות עִסקה. משמעות הדבר כי לאחר שנרשמו הזכויות בלשכת על שם מקבלת המתנה, מדובר במתנה שהושלמה.
23. מתנה שהושלמה, אין נותן המתנה יכול לחזור בו ממנה, אלא אם עומדת לו עילת ביטול מכוח דיני החוזים הכלליים (והשווה התחייבות ליתן מתנה והוראות סעיף 5 לחוק המתנה התשכ"ח-1968). ראו ע"א 343/87, פרי נ' פרי, פ"ד מד (2) 154, 158.
על חלות שתי מערכות של הוראות חוק: ראשית, זו המיוחדת שנכללה בחוק המתנה, התשכ"ה-1968, ושנית, בהיעדר הסדר ספציפי בחוק הנ"ל, ההוראות הכלליות של דיני החוזים, החלות על כל החוזים לסוגיהם, אלא אם כן נקבע הסדר מיוחד לסוג מסוים של חוזים".
24. טענותיו האחרות של התובע נוגעות לעילות מצויות בפרק ב' של חוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג-1973.רלוונטיים לעניינו סעיפים 13, 15 ו-18 שעניינם , הטעיה ועושק שאלו הוראותיהם:
13. .
חוזה שנכרת למראית עין בלבד – בטל; אין בהוראה זו כדי לפגוע בזכות שרכש בהסתמכו על .
15. הטעיה.
מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה; לענין זה, "הטעיה" – לרבות אי-גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן.
…
18. עושק.
מי שהתקשר בחוזה עקב ניצול שניצל הצד השני או אחר מטעמו את מצוקת המתקשר, חולשתו השכלית או הגופנית או חוסר נסיונו, ותנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל, רשאי לבטל את החוזה".
25. אשר לטענה בדבר , על פי טענות התובע, בסיכומיו, עִסקת ו’ היא הסכם מתנה למראית עין, שכן הייתה להשאיר את הדירה בבעלות התובע ולמגוריו – ראו סעיף 15.1 לסיכומי התובע. טענה זו לא הוכחה שכן לא הובא בדל ראייה להוכחתה.
רא&#
- מדור פסקי דין והחלטות באדיבות מיקיפדיה - האנציקלופדיה הפתוחה.