תמ"ש (תל-אביב) 61840/98 – פלוני נ' פלוני ואח'

8. כך מצא את עצמו בית המשפט לענייני משפחה נזקק לשני הליכים משפטיים שאין בהם ולעניני המשפחה ולא כלום: תובענה בגין רשלנות מקצועית של הנתבע נגד עו"הד שלו ותובענה של עוה"ד כנגד חברת הביטוח שלו והכל על דרך של הודעה לצד שלישי ורביעי.

עניינה של החלטה זו – גורלה של ההודעה לצד שלישי לאור תקנה 222 לתקנות.

הטענות המשפטיות

9.א. ב"כ התובעים על ביהמ"ש להשתמש בשיקול דעתו ולהורות שנשוא ההודעה יידון בנפרד מהתובענה, לאחר סיום הדיון בתובענה או לאחר מתן פסק דין בה.

ב. ב"כ הנתבע שולח ההודעה על ביהמ"ש להשתמש בשיקול דעתו ולהורות שנושא ההודעה יידון בשעת הדיון בתובענה וביחד עימה.

ג. ב"כ הצד השלישי מצטרף לטענת ב"כ התובעים ומוסיף וטוען כי יש בכלל למחוק את התובענה שכן אין הצד השלישי בן משפחה כהגדרתו בחוק.

ד. בהחלטתי מיום 14.2.99 נעניתי לבקשת ב"כ התובעים וב"כ הנתבע לסכם טענותיהם בעניין זה בכתב.

לא עמדתי על קבלת עמדתה של חב' הביטוח (הצד הרביעי) אשר הגישה כתב הגנתה מאוחר יותר לטענות שנטענו בפני, שכן הכרעתי בגורל ההודעה לצד שלישי תשליך כך או כך על גורלה של ההודעה אליה.

הודעה לצד שלישי בבימ"ש לענייני משפחה

.10 א. את סמכות השיפוט המקורית של ביהמ"ש לענייני משפחה מצאנו בס' 51 (א) (5) + 51 (ג) לחוק ביהמ"ש נוסח משולב, תשמ"ד – 1984. על פי סעיפים אלה, ביהמ "ש שלום אשר הוסמך כביהמ"ש לענייני משפחה, כאמור בחוק ביהמ"ש לענייני משפחה, התשנ"ה – 1995(ר' ס' 2 (א) לחוק האמור) ידון "בענייני משפחה", כמשמעותם בחוק זה.

ב. ס' 1 לחוק קובע מהם אותם "ענייני משפחה" כשהוא מקפיד לציין כי המדובר בתובענות – בעניינים מסויימים (ס' 5) ;(4) ;(3) 1) ); לפי חוקים ו/או דינים מסויימים (ס' 6) ;(1) 1) ; ו – תובענות אזרחיות בן בני משפחה "שעילתן סכסוך בתוך המשפחה".

ג. מלשון ס' 3 + ס' 1 לחוק אנו למדים אם כן שביהמ"ש לענייני משפחה ידון בתובענות באותם עניינים המוגדרים כענייני משפחה בס' 1.

ד. בס' 26 (א) לחוק הוסמך שר המשפטים להסדיר בתקנות את סדרי הדין והנוהג לפני ביהמ"ש לענייני משפחה. מכוח הוראת חוק זו תוקנו התקנות והוסף חלק ג' 1 פרק כ' 1 שעניינו הסדרת פעולתו של ביהמ"ש לענייני משפחה.

ה. תקנה 258 ה (א) קובעת כי:

"תובענה, למעט בקשת ביניים, תיפתח במסירת כתב תביעה לבית המשפט".

תקנה 258 ב (ב) קובעת:

"הגדרות והוראות אחרות שבתקנות אלה יחולו על תובענות בענייני משפחה ככל שאינן סותרות חלק זה ובשינויים המחוייבים לפי העניין".

בסעיף ההגדרות לתקנות אנו מוצאים "תובענה" – "תביעות, בקשות ושאר עניינים שמביא בעל דין לפני ביהמ"ש באחת הדרכים שנקבעו לכך".

ו. מצירוף תקנה 258 ב (ב) והגדרת "תובענה" למדים אנו שהודעה לצד שלישי בגדר תובענה היא והיא תפתח על דרך של כתב תביעה כמצוות תקנה 258 ה (א).

ז. מכוח תקנה 258 ב (א) חלות הוראות פרק י"ז לתקנות גם בבימ"ש לענייני משפחה (תקנות 216-223 ), כאשר תקנה 258 (ח) מלמדת אותנו כי להודעה לצד שלישי יצורף תצהיר לאימות עובדותיה.

העולה מהמקובץ נתבע בתובענה בענייני משפחה, בביהמ"ש לענייני משפחה, רשאי להגיש הודעה לצד שלישי במקרים המנויים בתקנה 216. ההודעה כתובענה, תיפתח במסירת כתב תביעה לבית המשפט.

ח. מטרתה העיקרית של ההודעה לצד שלישי היא לאפשר לכל ההתדיינויות, על כל הסתעפויותיהן, בשל אותה עילה או בשל עילות הצומחות ממערכת עובדות אחת, להתקיים ככל האפשר בצוותא חדא.

(רע"א 457/83 אוהיו.ב. מדיקאל פרודקטס נ.' קופ"ח לז' (309 (4 ).

מתך מטרה זו קבע מחוקק המשנה את המקרים בהם ניתן ליתן הודעה לצד שלישי בתקנה 216 לתקנות:

1. כשהנתבע טוען נגד הצד השלישי שהוא זכאי להשתתפות או לשיפוי ממנו.

2. כשהנתבע טוען נגד הצד השלישי שהוא זכאי כלפיו לסעד הכרוך בנושא התובענה והוא בעיקרו כסעד שמבקש התובע.

3. כששאלה או פלוגתא בין הנתבע לצד השלישי הכרוכה בנושא התובענה, היא בעיקרה כזו השנויה במחלוקת בין התובע והנתבע ומן הראוי שתפתר גם ביניהם לבין הצד השלישי.

ט. מטרת ההודעה לצד שלישי והמקרים בהם ניתן לתיתה מלמדים אותנו, כי לעולם תהיה התובענה כנגד הצד השלישי בסמכותו העניינית של אותו בימ"ש בו נידונה התובענה המקורית במסגרתה הוגשה ההודעה.

השיפוי או ההשתתפות (תקנה 216 (א)), כמו גם זהות הסעד (תקנה 216 (ב)) או זהות הפלוגתא /השאלה (תקנה 216 (ג)), לעולם לא יחרגו מגדר הסמכות העניינית של ביהמ"ש אשר הוקנתה לו בתובענה העיקרית.

י. הלכה זו יוצרת בעיה בכל הנוגע לאפשרות של מתן הודעה לצד ג' בביהמ"ש לענייני משפחה. הטעם לכך, נעוץ במבחן הסמכות העניינית של ביהמ"ש למשפחה הדורש "בתובענות אזרחיות יהא נושאן או שוויין אשר יהא" (ס' 2) 1) לחוק), את זהות הצדדים כבני משפחה, דרישה שלא קיימת בערכאות שיפוט אחרות שחוק ביהמ "ש דן בהן.

מבחן זה מצמצם לכאורה את האפשרות ליתן הודעה לצד שלישי בבית משפט למשפחה אך ורק "לבן משפחה" כהגדרתו בס' 2) 1 ) לחוק בכל הנוגע לתובענות אזרחיות בין בני משפחה כאמור וכמוגדר בסעיף זה.

יא. מבחינת המדיניות הרצויה והמטרה העומדת מאחורי הקמת ביהמ"ש לענייני משפחה ניתן ניתן לגרוס כי כך צריכים להיות פני הדברים. די בסכסוך בין בני המשפחה ואין כל צידוק ל"החדיר" אליו סכסוך בין בני המשפחה או מי מהם לבין צד שלישי שאינו בן משפחה כלל. מאידך, ניתן לטעון כי לעיתים יתכן והסכסוך בין בני המשפחה ראוי שיפתר גם עם הצד השלישי, גם על דרך של הודעת צד ג' והראיה ס' 6 (ו) לחוק המאפשר לביהמ"ש למשפחה לצרף לתובענה מי שלצורך בירור התובענה והכרעה בסכסוך נדרש שיהא צד לה, יהא נושא התובענה או שוויה אשר יהא וזאת מבלי ש"המצורף" חייב להיות "בן משפחה" כהגדרתו בס' 2) 1) לחוק.

יב. אני כשלעצמי נוטה לפרשנות המקלה לפיה ניתן להגיש הודעה לצד שלישי גם למי שאינו בן משפחה, בתובענות הנמצאות בסמכותו העניינית של ביהמ"ש לענייני משפחה.

טול למשל תובענה למזונות ו/או למדור במסגרתה מגיש הנתבע הודעה לצד שלישי כנגד התובעת והערבים שחתמו על התחייבות לשיפוי /כתב ערבות במקרה של תביעת מזונות או להגדלת מזונות. היעלה על הדעת שהנתבע יוגבל בהגשת הודעתו רק לערב שהוא בן משפחה ולא לערב זר? ודוק! ההודעה/ תובענה לצד ג' של הנתבע כנגד הערב הזר, בגדר תובענה אזרחית היא ולא בגדר תובענה למזונות ולמדור!.

ודוגמא נוספת. בתובענה למזונות שמגיש נכד נגד סבו וסבתו מצד אביו לפי ס' 5,4 לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), תשי"ט – 1959 מגישים הסב והסבתא הודעה לצד שלישי (שהיא תובענה כאמור) נגד הסב והסבתא של הנכד מצד האם.

בתובענה זו לא מתקיים מבחן זהות הצדדים כבני משפחה בין הסבא והסבתא מצד האב לאלה מצד האם לפי ס' 2) 1) לחוק. ה