ההחלטה
- טיפול אישי על ידי צוות מקצועי
- הטיפול יושלם תוך 5 ימי עסקים. אם הבקשה לא תאושר, התשלום יוחזר במלואו.
לפניי שתי תובענות הדדיות שהגישו הצדדים:
תמ"ש 44727-07-20-תביעה נזיקית -כספית שהגישה התובעת כנגד הנתבע ביום 20.07.2020, בגדרה עתרה לחייבו לשלם לידיה סך של 700,00 ₪ בגין הטרדה מינית, הפרת חובה חקוקה ועוולת הרשלנות.
תמ"ש 43572-01-21-תביעה כספית שהגיש הנתבע כנגד התובעת ביום 24.01.2021, בגדרה עתר לחייב את התובעת לשלם לידיו סך של 542,439 ₪.
למען הנוחות התובעת בתמ"ש 44727-07-20 והנתבעת בתמ"ש 43572-01-21 תכונה להלן: "התובעת", והנתבע בתמ"ש 44727-07-20 והתובע בתמ"ש 43572-01-21 יכונה להלן: "הנתבע".
שני התיקים הנ"ל הועברו לטיפולי ביום 13.3.2022 בהתאם להחלטת כב' השופט אריאל ממן.
רקע עובדתי בתמצית
1. התובעת, ילידת 1976, גרושה משנת 2016 ואם לשלושה ילדים, עבדה בחברת הסעות שבבעלות הנתבע (להלן: "החברה"), וזאת החל מיום 20.11.2011 ועד ליום 31.10.2016. הנתבע, המבוגר מהתובעת בכ-20 שנה, שימש במהלך שנים אלו כבעלים ומנכ"ל החברה.
2. במהלך עבודתה של התובעת בחברה, התנהלה בין הצדדים מערכת יחסים זוגית אינטימית, שעל טיבה ומהותה אעמוד להלן.
3. ביום 17.03.2017 נחתם בין הצדדים הסכם שהוגדר כ"הסכם ממון". הסכם זה לא צורף ולא הוצג בפני.
4. ביום 07.08.2017 נחתם בין הצדדים "הסכם ממון" נוסף אשר אומת
5. ביום 20.07.2020, הגישה התובעת תביעה נזיקית כנגד הנתבע ובגדרה עתרה לחייבו לשלם לידיה פיצוי בסך של 700,000 ₪ בגין נזקים נפשיים, כלליים ואחרים אשר נגרמו לה כתוצאה ממעשיו. בהתאם להחלטה מיום 13.12.2020, הגישה התובעת כתב תביעה מתוקן מטעמה ביום 21.12.2020.
ביום 24.01.2021 הגיש הנתבע תביעה שכנגד בגדרה עתר לחייב את התובעת לשלם לידיו סך של 542,439 ₪.
הנתבע בחר לייצג את עצמו בחלקו הארי של ההליך שהתנהל בפני בשתי התובענות הנ"ל, לרבות בדיון ההוכחות והגשת הסיכומים- וזאת חרף המלצות חוזרות ונשנות שניתנו לו
6. בהחלטת המותב הקודם (כב' השופט א. ממן) מיום 05.01.2022, מונה הפסיכיאטר ד"ר גיא אור, כמומחה מטעם בית המשפט לצורך הגשת חוות דעתו בשאלת הנזקים אשר נגרמו לכאורה לתובעת בגלל מעשיו הנטענים של הנתבע (להלן: "המומחה").
חוות דעתו של המומחה הוגשה לתיק ביום 02.02.2023 (להלן: "חוות דעת").
7. בהחלטה מיום 31.03.2024 ניתנו הוראות להגשת תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים וכן הגשת בקשות לזימון עדים מטעמם אשר לא ניתן יהא לקבוע את עדותם בתצהיר.
בסיום קדם המשפט המסכם שהתקיים בפני ביום 10.10.2024 נקבע מועד לשמיעת הוכחות בשתי התובענות. בהחלטה שניתנה בתום דיון זה ניתנו גם הוראות למחיקת סעיפים פוגעניים מתצהיר עדותו הראשית של הנתבע, וכן להגשת כרך מוצגים מתוקן מטעמו תוך שהובהר כי ככל שלא יוגש כרך מוצגים מתוקן כנ"ל, אזי כרך המוצגים שהוגש יוצא מתיק בית המשפט ולא יהווה חלק מחומר הראיות.
כרך המוצגים "המתוקן" שהגיש הנתבע לא תאם את הוראות ההחלטה הנ"ל, ועניין זה הובהר בגדרי החלטתי מיום 21.10.2024 (בבקשה מס' 79). כחמישה חודשים לאחר מכן, ולאחר קיומו של דיון ההוכחות, הגיש הנתבע בקשה לאפשר הגשת כרך מוצגים מתוקן מטעמו (בקשה מס' 84). בקשה זו נדחתה בהחלטה מיום 09.03.2025.
8. דיון ההוכחות התקיים בפני ביום 19.02.2025 במהלכו נחקרו הצדדים בחקירות נגדיות. משהתובעת עמדה על בקשתה לאפשר את חקירת המומחה על חוות דעתו, נקבע מועד נוסף בפני ליום 27.03.2025. אלא שהתובעת חזרה בה מבקשתה לחקירת המומחה, וביום 03.04.2025 ניתן צו להגשת סיכומים בכתב מטעם הצדדים, אשר הוגשו כנדרש- ומכאן פסק דין זה.
תמצית טענות התובעת
9. הנתבע היה מנכ"ל החברה בה עבדה התובעת בין השנים 2011- 2016 ובין הצדדים התנהל קשר זוגי. הנתבע מבוגר מהתובעת בכ- 20 שנה.
10. בתחילת דרכה בחברה התובעת הועסקה כפקידה, ובהמשך התקדמה עד שמונתה כסמנכ"לית החברה. עפ"י הנטען, קידומה זה נעשה
11. בהדרגה הפכו יחסי הצדדים לחבריים וקרובים, והתובעת שיתפה את הנתבע בחייה האישיים, לרבות קשיים שהתגלעו בנישואיה, וראתה בו "מנטור" ומודל להערצה. עפ"י הנטען, הנתבע ניצל את אמונה של התובעת בו ואת תלותה הכלכלית בו ויחסי המרות ביניהם, ויצר בין הצדדים קרבה אשר נועדה מלכתחילה לצורך ניצול מיני של התובעת בידיו.
12. הנתבע אמנם לא כפה על התובעת לקיים יחסי מין עמו, ברם הוא הטריד אותה מינית כבר החל משנת 2012 בהיקף שהלך והתעצם, ויזם מערכת יחסים אינטימית עמה אשר התובעת התקשתה לסרב לקיומה ו/או לדחותה, וזאת נוכח יחסי הכוחות שבין הצדדים והמשבר שפקד את נישואיה ומצבה הנפשי הרעוע עקב כך.
13. בשנת 2014 מאמציו של הנתבע נשאו פרי והצדדים קיימו לראשונה יחסי מין ובעקבות כך החלה התובעת לפתח חרדות ומחשבות שליליות. בהמשך, הנתבע דרש מהתובעת להגיע למלונות על מנת לקיים עמו יחסי מין, לרוב במהלך שעות העבודה, תוך שהוא הפעיל עליה לחץ ועשה שימוש פסול ביחסי המרות ביניהם.
במהלך שנה זו התובעת הרתה לבעלה, ושיתפה בכך את הנתבע אשר בתגובה להודעתה זעם עליה והאשים אותה בהרס יחסיהם. הצדדים המשיכו לקיים קשר מיני גם בתקופת הריונה של התובעת.
14. הסכמתה של התובעת לקיום קשר מיני עם הנתבע הייתה לכאורית בלבד. בפועל אין מדובר בבחירה חופשית אמיתית, ויחסי הצדדים התקיימו רק בשל העובדה שהנתבע היה מעסיקה של התובעת. מדובר בכפייה לקיום יחסי מין ושימוש פסול ביחסי מרות או למצער בהטרדות מיניות ברף הגבוה במסגרת יחסי עבודה.
15. הנתבע הפך לאובססיבי ביחס לתובעת, נהג בה כחפץ המצוי בבעלותו. התובעת הפכה מאישה חזקה ועצמאית, לאדם שבור מרוסק וחסר ביטחון, נשלטת באופן מלא
16. במהלך שנת 2016 הנתבע מאס בתובעת ודרש לסיים את הקשר בין הצדדים, וזאת לאחר שהתובעת הבינה שהיא נוצלה
17. תביעתה של התובעת כנגד הנתבע מבוססת על העילות הבאות: עוולת הרשלנות, הפרת חובה חקוקה (פקודת הנזיקין [נוסח חדש], חוק למניעת הטרדה מינית, תשנ"ח-1998, ותקנות למניעת הטרדה מינית (חובות מעסיק), תשנ"ח-1998), הפסדי שכר ותנאים סוציאליים לעבר, נזקים מיוחדים לעבר בסך 496,558 ₪, וכן נזקים כלליים.
18. בנסיבות אלה, עתרה התובעת לחייב את הנתבע לפצותה בסכום כולל של 700,000 ₪.
19. להשלמת התמונה יצוין כי התובעת צירפה לכתב התביעה המקורי חוות דעת של מומחה מטעמה (הד"ר שאול סטיר). חוות דעת זו צורפה שלא כדין גם לתצהיר עדותה הראשית, ובהחלטתי מיום 10.10.2024 הוריתי שמסמך זה יוצא מהתיק ולא יהווה חלק מחומר הראיות שבפני.
לעניין תביעתו הכספית של הנתבע טענה התובעת כלהלן-
20. התביעה נעדרת כל בסיס והיא מהווה שימוש לרעה בהליכים משפטיים ודינה להידחות.
21. התובעת הכחישה נמרצות את כלל טענות הנתבע כנגדה, לרבות טענותיו בנוגע לתשלום חובותיה ו/או מתן הלוואות. לחילופין, טענה שככל שהנתבע אכן סייע לה בתשלום חובותיה אזי מדובר בסיוע בין בני זוג. הסיוע במגורים ו/או בשכר דירה ניתנו
22. התובעת הכחישה גם את הפרסומים הנטענים ברשתות החברתיות ובקרב מכרים, והוסיפה שגם ביחס אליהן הנתבע לא צירף כל ראיה להוכחת טענותיו.
תמצית טענות הנתבע
23. הנתבע אישר שהוא הבעלים ומנהלה של החברה בה הועסקה התובעת כמנהלת סידור עבודה ואחראית על נהגים וקבלני משנה. ההיכרות בין הצדדים נעשתה עוד קודם, שכן התובעת הייתה חברת ילדות של אחייניתו של הנתבע ובילתה רבות בילדותה ונערותה בבית הנתבע.
24. במהלך תקופת עבודתה של התובעת בחברה, התנהלה בין הצדדים לפרקים מערכת יחסים זוגית-רומנטית. הצדדים אף חתמו על שני הסכמים ממוניים כידועים בציבור ללמדך על רצינות הקשר הזוגי שהתנהל ביניהם.
25. בדיעבד התברר לנתבע שהתובעת הוליכה אותו בכחש, ניצלה את אהבתו אליה ורצונו בהמשך קיומה של מערכת יחסית זוגית עמה, על מנת "להוציא" ממנו כספים הטבות ומתנות תוך הצגת מצגי שווא בדבר רצונה לסיים את נישואיה ולנהל עמו קשר זוגי כביכול. בעקבות מצגיה הכוזבים של התובעת הנתבע אפשר לה להתגורר בנכס השייך לו בין השנים 2012-2016, ואח"כ נשא בתשלום דמי שכירות בגין דירה אחרת בה התגוררה התובעת, רכש עבורה רכב ונשא בתשלום חובות שנצברו ועוד.
26. כן נטען שהתובעת היא שיזמה את הקשר המיני שהתנהל בין הצדדים, ובמעשיה והתנהגותה פיתתה את הנתבע. הנתבע הכחיש נמרצות את טענות התובעת בנוגע להטרדה מינית מצדו.
27. מצבה הנפשי וקשייה הנפשיים הנטענים של התובעת אינם קשורים לנתבע או למעשיו, אלא למאפייני האישיות של התובעת וקשיים שהתגלעו בנישואיה בעקבות הרשעתו של בעלה בפלילים.
בתביעתו הכספית של הנתבע כנגד התובעת נטען כלהלן-
28. בגדרי תביעתו הכספית הנתבע חזר על כל הטענות הנ"ל, ועתר לחייב אותה לשלם לו סך של 542,439 ₪, מתוכם סך של 150,000 ₪ בגין פיצוי בגין הוצאת לשון הרע נטענת שביצעה התובעת ברשתות חברתיות וכן באירועים שונים בכך שכינתה את הנתבע בכינויים "רוצח" וכן "נתעב", ויתרת הסכום בסך 392,439 ₪ בגין הרכיבים הבאים: תשלומי שכר דירה לתקופה של 28 חודשים (בתקופה בה התגוררה התובעת בנכס השייך לנתבע) וכן תשלומי שכר דירה ששילם הנתבע עבור התובעת לצד ג', רכישת תכשיטים בגדים ומתנות, רכישת רכב, כיסוי יתרות חובה בחשבונה, מימון חופשות ושירותי שמרטפות, שימוש שעשתה התובעת בכרטיס אשראי של הנתבע, תשלום שכר טרחת עו"ד, וכן תשלומים ששילם הנתבע לחברה שבבעלותה אחיה של התובעת.
דיון והכרעה
א. תביעתה הנזיקית של התובעת (תמ"ש 44727-07-20)
29. התובעת מיקדה את עתירתה בעוולות הסל של רשלנות בהתאם לסימן ד' לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], הפרת חובה חקוקה בהתאם לסימן י' לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], תוך הפנייה לפקודת הנזיקין, לתקנות למניעת הטרדה מינית (חובות מעסיק) תשנ"ה-1988, והחוק למניעת הטרדה מינית, תשנ"ח-1998.
30. בשים לב שהתובענה הוגשה במקור לבית משפט השלום, והועברה להתברר בבית המשפט לענייני משפחה- בהסכמת התובעת- נוכח זהותם של הצדדים ומערכת היחסים שהתקיימה ביניהם, אזי על פני הדברים ישנה אי הלימה בין מערכת היחסים הזוגית-רומנטית ששררה בין הצדדים בהסכמה, ובין טענות התובעת להפרת החוק למניעת הטרדה מינית בגדרי עבודתה בחברה- עניין המצוי בסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה.
31. הטרדה מינית במקום עבודה הוגדרה בסעיף 3(א)(6) לחוק למניעת הטרדה מינית, תשנ"ח-1998 המפנה להוראות סעיף 3(א)(3)-(4) הקובעים שהטרדה מינית היא גם מעשים אלה:
" (3) הצעות חוזרות בעלות אופי מיני, המופנות לאדם אשר הראה למטריד כי אינו מעונין בהצעות האמורות
(4) התייחסויות חוזרות המופנות לאדם, המתמקדות במיניותו, כאשר אותו אדם הראה למטריד כי אינו מעונין בהתייחסויות האמורות;"
32. טענותיה של התובעת בעניין הטרדתה המינית
33. הנתבע הכחיש באופן גורף את טענות התובעת בדבר הטרדה מינית ו/או ניצול יחסי מרות לצורך קיום קשר מיני עם התובעת.
34. בבוא בית המשפט לשבת על המדוכה נדרשת הכרעת דו שלבית :
א. האם מתקיימים יסודותיהן של העוולות עליהן השתיתה התובעת את תביעתה.
ב. ככל שהתשובה לכך תהא חיובית, יש לבחון גם את גובה הנזק ולקצוב את שיעור הפיצוי.
35. שעה שעסקינן בהליך אזרחי יש לקבוע אך במאזן ההסתברויות אם הוכח כי גרסת התובעת שהמעשים אכן נעשו היא הגרסה הנכונה – ולהפך.
מן הכלל אל הפרט
36. הגרסאות שמסרו הצדדים בנוגע לקשר שהתנהל ביניהם הינן קוטביות ומנוגדות. בעוד שהתובעת טענה שהנתבע הטריד אותה מינית במסגרת עבודתה בחברה שבבעלותו ולאחר מכן קיים עמה קשר מיני מזדמן תוך ניצול יחסי המרות ביניהם ובכך גרם לה לנזקים הנטענים, הנתבע טען שאין שחר לטענות אלה, והנכון הוא שהצדדים ניהלו מערכת יחסים זוגית-רומנטית ביוזמתה של התובעת ובהסכמה מלאה של שני הצדדים, והוא ראה בקשר זה קשר מהותי ומחייב.
37. ודוק, לאחר שמיעת עדויות הצדדים, עיון בחוות דעת המומחה ויתר הראיות שהובאו לפני, מצאתי להעדיף את גרסתו של הנתבע על פני גרסתה של התובעת.
גרסתה של התובעת באשר לטיב מערכת היחסים של הצדדים היתה מלאה פרכות וסתירות, ולא מצאתי ליתן בה אמון. מכלל הראיות שהוצגו בפני, לרבות המסמכים שצורפו לכתב ההגנה המקורי מטעם הנתבע, הרקע העובדתי שהובא מפי התובעת בגדרי חוות דעתו של המומחה הד"ר גיא אור, וכן חקירות הצדדים לרבות עדות התובעת עצמה, עולה שבין הצדדים התנהלה מערכת יחסים זוגית ואף נחתמו ביניהם שני הסכמים בענייני ממון בגדרם הצדדים הגדירו את עצמם "כידועים בציבור" המנהלים יחדיו משק בית משותף, ולא נוכחתי שמדובר בקשר המבוסס על קיום יחסי מין מזדמנים במסגרת עבודתה של התובעת בחברה השייכת לנתבע, כנטען על ידה.
עצם העובדה שהתובעת ראתה מלכתחילה שלא להגיש את תביעתה לבית הדין לעבודה, על אף שמדובר לטענתה בפגיעה מינית שנעשתה במסגרת העבודה, מלמדת שהיא עצמה סברה שעילת התביעה אינה כרוכה אחר מערכת יחסים שבין עובדת למעסיקה ובעניינים המצויים בגדרי סמכותו העניינית הייחודית של בית הדין לעבודה. יוזכר כי בתחילה התובענה שבפני הוגשה
התובעת לא חלקה על קביעות אלה, אשר יש בהן להשליך על אופייה וטיבה של מערכת היחסים הזוגית ששררה בין הצדדים, וכפועל יוצא גם על טענות התובעת.
זאת ועוד; התובעת נמנעה מלפרט בכתב התביעה שהגישה (לרבות בכתב התביעה המתוקן) פרטים מהותיים ונדרשים אודות טיב מערכת היחסים שהתקיימה בין הצדדים, ובחרה בתיאור לאקוני וחסר של מערכת יחסיהם של הצדדים. בין היתר לא ציינה התובעת שבין הצדדים נחתמו שני הסכמים ממוניים, ובגדרי ההסכם מיום 7.8.2017 (שצורף כנספח 1 לכתב ההגנה) הצדדים אף הגדירו את עצמם כידועים בציבור המקיימים משק בית משותף, וכן נמנעה מלפרט כי היא התגוררה בדירה השייכת לנתבע (עניין בו הודתה בחקירתה הנגדית-בעמ' 35, שורות 36-38), נהגה לצאת עמו לאירועים/בילויים, קיבלה ממנו מתנות ותכשיטים בשיעור כספי לא מבוטל (לרבות רכב שהנתבע רכש עבורה- עמ' 35 שורות 1-4) ועוד. זאת לעומת הגרסה המפורטת שסיפק הנתבע לטיב מערכת היחסים הזוגית שהתנהלה בין הצדדים ולראיות שצורפו מטעמו לכתב ההגנה המקורי שהוגש על ידו ביום 21.11.2020.
התובעת נמנעה מלהתייחס בגדרי תצהיר עדותה הראשית לטענות הנתבע באשר לטיב מערכת היחסים הקרובה בין הצדדים, להיותם ידועים בציבור, וכן לשלל הראיות שצורפו מטעם הנתבע לכתב ההגנה המקורי שהוגש מטעמו- לרבות תמונותיהם של הצדדים וההתכתבויות ביניהם- ראיות אשר יש בהן כדי לתמוך בגרסת הנתבע באשר לטיב מערכת יחסים ששררה בין הצדדים.
בכלל נסיבות העניין, הימנעותה של התובעת מלפרט עניינים מהותיים אלה ולספק גרסה קוהרנטית בקשר אליהם, נזקפת לחובתה, ונוכח האמור ובשים לב להתרשמותי מעדויות הצדדים וכלל הראיות שהובאו בפני, מצאתי להעדיף את גרסתו של הנתבע בכל הקשור לטיב מערכת היחסים ששררה בין הצדדים על פני גרסתה של התובעת.
מטענות התובעת עצמה עלה שבעת שהיא הודיעה לנתבע במהלך שנת 2014 שהיא הרתה לבעלה, הנתבע כעס עליה ופנה אליה בדברים הבאים: "מה עשית?! לא מאמין שעשית לנו דבר כזה! פשוט הרסת. רציתי לדאוג לך ולילד ועכשיו הכל אבוד" (ראו האמור בס' 17 לתצהיר עדותה הראשית). תגובתו הנטענת הנ"ל של הנתבע אינה עולה בקנה אחד עם גרסת התובעת בדבר מערכת יחסים המבוססת על יחסי מין מזדמנים בלבד, ומצאתי שבתגובה זו יש דווקא כדי לתמוך בטענות הנתבע באשר לטיב מערכת היחסים בין הצדדים ויחסו הרציני לתובעת ולקשר הזוגי המחייב ביניהם, והאכזבה שהוא חש כתוצאה מגילוי העובדה שבמקביל למערכת היחסים עמו והצהרותיה בדבר רצונה בגירושין, התובעת הרתה לבעלה, והנתבע חש נבגד ופגוע- ודברים אלה עלו במפורש גם במסגרת חקירתו הנגדית (ראו בעמ' 56, שורות 27-30).
38. רק בגדרי בתצהיר עדותה הראשית התובעת התייחסה לראשונה להסכם שנחתם בין הצדדים (מבלי לפרט שמדובר בהסכם בעניין ממון בגדרו נקבע שהצדדים הינם ידועים בציבור), וטענה שחתמה על "מסמך" באופן עיוור שכן עורך דין מטעם הנתבע הורה לה לעשות כן, והסביר שמדובר בהצהרה שהחברה שייכת לנתבע (ראו סעיף 27 לתצהיר התובעת).
כפי שיפורט להלן, אין בידי לקבל טענות אלה:
ראשית: בפסיקה נקבע הכלל לפיו חזקה על אדם החותם על מסמך כי הוא קרא והבין את תוכנו (ע"א 1513/99 דטיאשוילי נ' בנק לאומי לישראל בע"מ [8]; ע"א 6645/00 עו"ד ערד נ' אבן [9]). עוד נקבע בפסיקה שאדם החותם על מסמך בלי שטרח לעיין בו לא יישמע, בדרך-כלל, בטענתNon Est Factumאו בטענה דומה (וראו ע"א 1548/96 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' לופו, נד(2) 559 (2000), ע"א 9136/02 מיסטר מאני ישראל בע"מ נ' שרה רייז, נח(3) 934 (2004)).
במקרה שבפני לא עלה בידי התובעת לסתור חזקות אלה. זאת ועוד; התובעת לא ביקשה לזמן את עורך ההסכם/הנוטריון שאימת את חתימות הצדדים על ההסכם (ראו נספח 1 הנ"ל), וגם הימנעות זו פועלת לחובתה.
שנית: עיון בהסכם שצורף
שלישית: בחקירתה הנגדית מסרה התובעת גרסה שונה בתכלית ביחס לנסיבות חתימתה על ההסכם, וטענה שהנתבע הוא שביקש שהיא תחתום על 'הסכם ממון', שכן ילדיו ומשפחתו חוששים שהיא תיכנס לחייו ותגזול את רכושו. התובעת הסבירה שלא היו לה כל כוונות להתחתן עם הנתבע או לגזול את רכושו ומטעם זה הסכימה לחתום על ההסכם. (עמ' 15 לפרוטוקול מיום 19.2.2025 שורות 9-30, וכן עמ' 20 שורות 20-23). התובעת לא טענה בחקירתה הנגדית שהיא לא קראה את המסמך ו/או שלא הבינה את האמור בו ואת תוכנו, ומדבריה עולה ההפך הגמור מכך.
עוד אישרה התובעת בחקירתה שככל הנראה ההסכם נחתם כשבוע לאחר שהצדדים חידשו את הקשר ביניהם, וזו הסיבה שהנתבע ביקש שייחתם ההסכם המאוחר (שם, בעמ' 17 שורות 27-39).
רביעית:עצם העובדה שהנתבע יזם חתימה על הסכם ממוני יש בה לחזק ולתמוך בטענותיו שהוא ראה בקשר הזוגי בין הצדדים כקשר מחייב ורציני, ולא סבר שמדובר בקשר ארעי המבוסס על יחסי מין מזדמנים בין עובדת למעסיקה, כנטען
חמישית:התובעת לא ביקשה להעיד את עורך הדין אשר ערך את הסכם לבקשת הנתבע ואשר לטענתה החתים אותה על ההסכם מבלי שהבינה את תוכנו. עדות זו הינה נדרשת במיוחד על רקע העובדה שהצדדים אינם נשואים וממילא לא חלות עליהם הוראות חוק יחסי ממון בין בני זוג, לרבות החובה לאשר הסכם ממוני בפני ערכאה המוסכמת כתנאי לתוקפו המחייב.
39. טענות התובעת מתייחסות בחלקן הראשון להטרדה מינית שחוותה מהנתבע במהלך עבודתה בחברה שבבעלותו, אשר החלו בשלהי שנת 2012. טענות אלה, אשר לא הוכחו, אינן עולות בקנה אחד עם העובדה שבין הצדדים התנהלה מערכת יחסית זוגית במהלכה נחתמו על ידם שני הסכמים רכושיים, ובגדר המאוחר מבניהם הצדדים הגדירו את עצמם 'כידועים בציבור' המנהלים משק בית משותף. לא עלה בידי התובעת לספק הסבר מניח את הדעת מדוע היא ניהלה מערכת יחסים זוגית עם הנתבע, קל וחומר לאור טענותיה בדבר הטרדתה המינית בידיו. התובעת גם לא סיפקה כל הסבר מדוע נאותה לחתום על הסכם ממוני עם אדם אשר עפ"י טענתה מערכת יחסיה עמו התמצתה בהטרדה מינית שחוותה ממנו, וכן קשרים מיניים מזדמנים שיזם עמה תוך שהוא מנצל את יחסי המרות ביניהם.
בחקירתה הנגדית, התובעת נשאלה על נסיבות חתימתה על הסכם, ובתשובתה אישרה שהנתבע אכן ראה ביחסיו עמה מערכת יחסים זוגית לכל דבר, והוא חשש שמעמדה של התובעת כבת זוגו יקנה לה זכויות ברכושו. ומטעם זה, ונוכח לחץ שהופעל עליו מצד ילדיו ומשפחתו, יזם את חתימת ההסכם, וכהאי לישנא:
" בשיחות לפני, בשיחות לפני שהגיע ההסכם ממון ו' ש' דאג להגיד לי שהילדים שלו עומדים להרוג אותו וכל המשפחה שחס וחלילה את לא תיכנסי לתוך החיים ויתקחי לו פה משהו. לא התכוונתי לבוא לקחת שום דבר, לא חשבתי בכלל על זוגיות, לא חשבתי בכלל שאני הולכת עם אחד בגיל של אבא שלי להתחתן או אולי גם להביא איתו איזה ילד. אז כאילו הוא בא אלי, אמר לי רק שלא יחשבו, אמרתי או-קיי, אז שלא יחשבו אני, אין לי פה שום מטרה. לא הבנתי ולא קראתי אפילו מה זה, מה זה הסכם ממון. אני רק אחרי שהגשתי נגדו תביעה התחלתי לקרוא ולהבין, מה זה הסכם ממון, לי הוא אמר תחתמי כדי שלא יחשבו שאת רוצה לקחת ממני משהו…
אז חתמתי, מעבר לזה לא עשיתי כלום, לא עניין אותי גם."
(פרוט' מיום 19.2.2-25 בעמ' 15, שורות 21-30)
מדבריה אלה עולה שהנתבע יזם את החתמה על ההסכמים בשל רצונו להגן על רכושו. אינטרס אשר יש בו להוכיח כי כוונותיו של הנתבע ביחס לתובעת היו רציניות, והוא לא ראה ביחסיו עמה כעניין חולף- ההפך הוא הנכון. עצם העובדה שהנתבע חשש שהתובעת תעלה טענות לזכויות ברכושו מתוקף היותה בת זוגו, כמו גם מעורבותם של בני משפחתו וילדיו ביחסיהם של הצדדים ורצונם בחתימת הסכם שכזה, מלמדת על טיב רצינות הקשר שבין הצדדים.
40. אירוע ההטרדה המינית הנטען המרכזי פורט בסעיף 13 לתצהיר עדותה הראשית של התובעת. עפ"י הנטען אירוע זה התרחש בשלהי שנת 2012. אירועים נטענים נוספים לא פורטו כדבעי, לא הובאו אירועים ספציפיים על ציר הזמן, אלא הועלו טענות כלליות שתוארו
41. הנתבע הכחיש באופן גורף את טענות התובעת באשר להטרדתה המינית על ידו, ועמד על הכחשה זו גם במסגרת חקירתו, ולא מצאתי שעלה בידי התובעת לקעקע את מהימנותו בהקשר זה ולהפריך את טענותיו. הנכון הוא שבמהלך חקירתו הנגדית של הנתבע לא נעשה כל ניסיון להציג לנתבע אירועים ספציפיים ולנסות להפריך את גרסתו בקשר אליהם.
ודוק: העובדה שבין הצדדים התקיימה מערכת יחסים זוגית אשר כללה קשר מיני, אין פירושה שטענות התובעת להטרדה מינית הוכחו, ולטעמי עצם קיומו של קשר זוגי משמעותי במתכונת שהתקיימה בין הצדדים כעולה מהראיות שהובאו בפני, לרבות חתימה על הסכם ממוני בו נקבע שהצדדים הינם ידועים בציבור המנהלים משק בית משותף, מביאה דווקא למסקנה הפוכה.
42. לא מצאתי שעלה בידי התובעת להרים את נטל ההוכחה ברמה הנדרשת לצורך הוכחת טענותיה בדבר הטרדתה המינית
כפי שפורט לעיל, האירוע לגביו סיפקה התובעת פרטים ותקופת זמן הינו האירוע הראשון אשר עפ"י הנטען התרחש בשלהי שנת 2012. ברם, התובענה שבפני הוגשה רק ביום 20.7.2020, בחלוף תקופת ההתיישנות ביחס לאירוע זה, ובכל מקרה הנתבע הכחיש את הנטען, גרסתו לא הופרכה ועדותו בהקשר זה הותירה רושם מהימן, ובכלל נסיבות העניין לא מצאתי ליתן אמון בגרסתה וטענותיה של התובעת בשים לב גם למערכת היחסים שהתנהלה בין הצדדים לאחר שנת 2012, בצירוף העובדה שבמהלך חקירתה הנגדית התובעת לא הכחישה שבין הצדדים אכן התנהלה מערכת יחסים זוגית ונחתמו ביניהם הסכמים כאמור.
43. מצאתי להעדיף את גרסתו של הנתבע באשר לטיב מערכת היחסים ששררה בין הצדדים, ולכוונותיו הכנות והאמיתיות בכל הקשור למערכת היחסים הזוגית שהתנהלה בין הצדדים, ולא שוכנעתי שהקשר הזוגי שהתקיים בין הצדדים הושתת על ניצול יחסי מרות וכפיית רצונו של הנתבע על התובעת, וטענות אלה לא הוכחו.
44. במהלך חקירתה, התובעת לא הכחישה שקיימה מערכת יחסים זוגית עם הנתבע, זאת בשונה מהגרסה שמסרה בכתב התביעה.
בעת שהתובעת נדרשה להסביר מה הייתה הסיבה בגינה קיימה מערכת יחסים זוגית עם הנתבע השיבה כלהלן:
" ש: ואם אומר שאת ההתקרבות אלי עשית רק כדי ליצור את הממון שיסייע לך לצאת (לא ברור) הכספיים שלך, האם, אחרת, בשביל מה את צריכה אדם כמוני כמו שאת אומרת?
כב' השופט: תשובה,?
ת: מה תשובה? להגיד שהוא נראה לו שאני אהיה איתו בגלל כסף? אני אמכור את הגוף שלי, שאני פעם ראשונה בחיים שלי, בעלי זה הגבר הראשון שלי בחיים, אני אמכור את הגוף שלי בשביל כסף?
כב' השופט: אז הוא שואל אותך, אז למה היית איתי? זה בעצם מה שהוא שואל אותך.
ת: אין לי מושג למה הייתי אותו, אני רוצה להקיא על זה שהייתי איתו. אני רוצה להקיא על זה. (ההדגשה שלי- ר.ב)
(שם, בעמ' 19, שורות 1-10)
עינינו הרואות: התובעת לא טענה בחקירתה שהקשר הזוגי בינה ובין הנתבע התקיים מתוך לחץ/אילוץ/כורח/כפייה מצד הנתבע, כפי שטענה בתביעתה ובתצהירה, אלא העידה שהיא כלל אינה יודעת מדוע קיימה קשר עם הנתבע, והביעה בדיעבד צער על שקיימה עמו קשר זה. ברם, בכל הכבוד, חרטה כנ"ל אינה יכולה להוות בסיס לתובענה שבפני.
45. במהלך חקירתה התובעת הודתה שהקשר שהתנהל בין הצדדים חרג באופן ניכר מיחסי עובדת ומעביד, ותיארה את הקשר שבין הצדדים כקשר קרוב, עוד בטרם החלו לקיים ביניהם קשר מיני, במהלכו התובעת שיתפה את הנתבע במצבה האישי לפרטי פרטים ולדבריה היא חשה שהיא יכולה לשוחח עם הנתבע "על הכל" (שם בעמ' 23, שורות 18-20), כן הודתה שהצדדים נהגו לשוחח טלפונית רבות גם לאחר שעות העבודה (שם בשורות 3-4), וכן שהיא שיתפה את הנתבע בקריאת הספר "חמישים גוונים של אפור" ובתוכנו (שם, בעמ' 25 שורות 12-15). בהמשך החקירה (בשורות 16-29) התובעת העידה שהיא "אינה זוכרת" באם אכן הקריאה לנתבע חלקים מהספר הנ"ל לרבות "תיאור מעצים" ממנו בחוף הים כטענתו (טענה שהוכחשה על ידה בהמשך החקירה). ויודגש; התובעת לא הכחישה בראשית הדברים את טענות הנתבע כנ"ל, אלא טענה שהאירוע "אינו זכור לה", ורק בהמשך, בניגוד לדברים אלה, הכחישה את קרות האירוע הנטען. הרושם שהתקבל מעדותה הייתה שמדובר בניסיון מעושה מיתמם ומלאכותי לצמצם את חלקה במערכת היחסים שהתנהלה בינה ובין הנתבע, ולמעט בעוצמתה של מערכת יחסיהם, ולא מצאתי ליתן אמון בעדותה ובדבריה.
התרשמתי ששני הצדדים חפצו בכינונה של מערכת יחסים רומנטית ביניהם במידה זו או אחרת, כל אחד מהצדדים בחר להעניק לרעהו את שבחר ליתן, וכן לקבל מרעהו את שבחר לקבל, ולא מצאתי לקבל את גרסתה של התובעת לפיה מדובר במערכת יחסים שהושתתה על רצונו של הנתבע בלבד ועל יחסי מרות שהתקיימו ביניהם מתוקף עבודתה בחברה שבבעלותו.
46. מעדותה של התובעת עלה בנוסף שהמשבר בנישואיה אינו קשור לנתבע, שכן הוא נבע בין היתר מהעובדה שכנגד בעלה דאז הוגש כתב אישום והתנהל כנגדו הליך פלילי, ובנוסף התובעת הודתה בחקירתה שבעלה גם נקט כנגדה באלימות פיזית (שם, בעמ' 30 שורות 10-11). עוד עלה מעדותה שמצבה הנפשי של התובעת היה רעוע ממילא, ולטענתה הנתבע ניצל זאת (עמ' 43 שורות 13-15)- טענות אלה לא הוכחו. כן הודתה התובעת בחקירתה שהיא ביצעה מספר ניסיונות אובדניים אשר הנתבע כלל לא היה קשור אליהם (עמ' 38, שורות 25-29).
האמור לעיל אינו עולה בקנה אחד עם הטענה לפיה מצבה של הנפשי הנטען של התובעת הינו תוצאה ישירה ובלעדית של מערכת היחסים שהתנהלה בין הצדדים.
47. מחקירת הנתבע עלה מפורשות שהוא ראה בקשר הזוגי בין הצדדים כרציני ומחייב, וסבר שכך היו פני הדברים גם מצד התובעת. הנתבע העיד שמדובר בקשר שהתקיים בהסכמה ובהחלטה משותפת (עמ' 48 שורות 24-34), וכן כי ההסכמים שנחתמו נועדו למסד את יחסיהם הזוגיים והמשפחתיים של הצדדים (עמ' 51, שורות 13-14, עמ' 53 שורות 24-25 וכן 30-31). עוד עלה מעדותו של הנתבע שהתובעת חפצה בקיום הקשר עמו, לרבות העובדה שיזמה קיום יחסי מין בשעות העבודה (עמ' 52, שורות 24-38), וכן יזמה עמו קשר משמעותי. הנתבע נשאל בחקירתו מדוע קיים יחסי מין עם התובעת שעבדה תחתיו בחברה על אף שידע על מצוקתה הנפשית והשיב:
" ש:…אז אם זה היה המצב, אתה גם יודע שגם המצב הכלכלי שלה לא טוב וגם המצב הנפשי שלה טוב והיא עובדת אצלך, למה בכלל? למה קיימת איתה יחסי מין?
ת: כי אני חוזר ואומר, בתהליך דיברנו על זוגיות ועל אהבה, ואהבה כנה, יש הרבה תמונות ויש הרבה מקומות שהיא אמרה אותם בקול רם ליד אנשים, ובאופן, בכיתוב בווטס-אפים ובשיחות טלפוניות רבות, למה? כי רציתי להיות בעלה, רציתי להיות בן זוג שלה, אנחנו בהפרשי גיל, אבל יחד עם זה אני חושב שהייתי בן זוג נהדר." (עמ' 56, שורות 25-30)
מצאתי ליתן אמון בגרסתו ובעדותו של הנתבע בהקשר זה.
48. זאת ועוד; לא מצאתי לקבל גם את הגרסה לפיה התובעת נאלצה להמשיך בקיום הקשר המיני עם הנתבע שכן הוא היה מעסיקה ונוכח מצבה הכלכלי והמשפחתי לא הייתה לה אפשרות לוותר על עבודתה. התובעת עצמה הצהירה כי היא התפטרה מעבודתה בחברה בשלהי שנת 2016, ובפועל לא נחשבה כעובדת החברה למרות שהמשיכה לקבל שכר באופן לא מוצהר (טענה אשר לא הוכחה). דהיינו: בפועל באופן רשמי התובעת לא עבדה בחברה כבר משנת 2016, ועצם העובדה שהיא הסכימה לעבוד במתכונת זו אינה עולה בקנה אחד עם טענותיה בדבר החשש להפסקת העבודה.
זאת ועוד; עפ"י גרסת כתב התביעה ותצהיר עדותה הראשית של התובעת, התפטרות התובעת מהחברה נעשתה לבקשת הנתבע, אשר חשש שבמידה שהקשר בין הצדדים יגיע לקיצו התובעת תדרוש לקבל נתח מרכושו לרבות בחברה. טענות אלה בדבר הקשר שבין הצדדים וחששו של הנתבע לטענות אפשריות שתעלה כנגדו התובעת, אינן עולות בקנה אחד עם גרסת התובעת באשר לטיב וארעיות מערכת היחסים שהתנהלה בין הצדדים, ומצאתי כי יש בטענות אלה כדי לחזק דווקא את טענות וגרסת הנתבע.
בין כך ובין כך; לא הוכח בפני שהנתבע איים באופן כלשהו בפיטוריה של התובעת ו/או שהוא התנה את המשך עבודתה בחברה בקיום קשר מיני עמו. התרשמתי מעדותו של הנתבע כי הוא חפץ באמת ובתמים בקשר רומנטי משמעותי עם התובעת, והוא אף סבר שהתנהל בין הצדדים קשר זוגי הדדי שכזה.
49. קושי משמעותי נוסף בגרסתה של התובעת התגלע בכל הקשור לנסיבות סיום הקשר שבין הצדדים. בסעיף 28 לתצהיר עדותה הראשית של התובעת נטען לעניין זה כי באמצע שנת 2017 הנתבע הוא שמאס בתובעת וביקש להפסיק את עבודתה ואת יחסיהם. ברם, בעמ' 15 לחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, הד"ר גיא אור, אשר התובעת וויתרה על חקירתו, צוין שהתובעת היא שהביאה את הקשר הזוגי שבין הצדדים לידי סיום, כלהלן: "…בהמשך התגלה הקשר שניהלה עם ו' ש', מה שעורר קושי ביחסיה עם בעלה לשעבר. אולם במהלך שנת 2017 החליטה להיפרד מ – ו' ש' ובהמשך חזרה לחיות עם בעלה והם מנהלים חיים זוגיים מאז." (ההדגשה שלי- ר.ב).
גרסה זו, שמסרה התובעת למומחה, סותרת את גרסתה המקורית, ויש בה לתמוך בגרסתו של הנתבע כפי שפורטה בכתבי הטענות בתצהירו ובחקירתו- גרסה אשר נתמכה גם במסמכים שצורפו כחלק מכתב ההגנה המקורי שהוגש מטעמו (לרבות הודעות ווטסאפ ששלחה לו התובעת- ראו עמ' 11, 15, 25 לכתב ההגנה הנ"ל). גם בכך יש כדי לבסס את המסקנה לפיה יש להעדיף את גרסתו של הנתבע בהקשר זה על פני גרסתה של התובעת.
חוות דעת מומחה בית המשפט
50. כאמור לעיל, לפני בית המשפט מונחת חוות דעתו של מומחה בית המשפט ד"ר גיא אור, ממרכז אביב. בחוות דעתו הסתמך המומחה, בין היתר, גם על אבחון פסיכו דיאגנוסטי שנערך
51. בסעיף 8 לפרק "סיכום דיון ומסקנות" בחוות דעתו של המומחה צוין כהאי לישנא:
" באבחון פסיכודיאגנוסטי שנערך כבדיקת עזר, נמצאו ממצאים התומכים בהתחזות מכוונת לכיוון השלילי, במטרה להציג את עצמה כסובלת יותר מכפי שהיא באמת. על רקע זה, ההערכה האבחנתית היא חלקית ויש להתייחס אליה בזהירות. הוערך כי הנבדקת סובלת מהפרעת אישיות עם קווים נרקיסיסטיים. כמו כן צוין, כי הסבירות שהנבדקת אכן סובלת מתסמינים דכאוניים ופוסט טראומטיים קיימת, אך במידה פחותה יותר מכפי שהיא מציגה."
דהיינו: המומחה קבע בחוות דעתו באופן פוזיטיבי שאין ליתן אמון בגרסת התובעת כלשונה, ולטעמו מדובר בהתחזות מכוונת מצד התובעת לכיוון השלילי במטרה להעצים את סבלה.
52. המומחה העריך שנכותה הנפשית של התובעת הינה בשיעור של 10%, ופירט בחוות דעתו שהאירועים הנטענים ביחס לנתבע היוו רק אחד מגורמי הדחק והם אינם הגורם העיקרי למצוקתה של התובעת, ולהערכתו חלקם של אירועים אלה אינם עולה על 1/4 מנכותה הנפשית, כלומר נכות צמיתה בשיעור של 2.5%, ולהערכתו בתקופת קרות האירועים הנטענים
- מדור פסקי דין והחלטות באדיבות מיקיפדיה - האנציקלופדיה הפתוחה.