44880-05 – מדינת ישראל נ' שי ארביב

1.         מלכתחילה, הועמד הנאשם לדין בכתב אישום המייחס לו ביצוען של עבירות שונות לפי סימן י' לפרק ח' לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין") ולפי פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג – 1973 (להלן: "פקודת הסמים").

2.         בטרם הוחל בהליכים של ממש, הגיעו הצדדים להסדר טיעון, במסגרתו הוגש נגד הנאשם כתב אישום מתוקן. כתב האישום המתוקן מייחס לו עבירות שונות כלפי קטינות: קטינה אחת – ילידת 1993 שהתגוררה בדירה סמוכה לדירת הנאשם (להלן: "קטינה 1"). קטינה נוספת – ילידת 1994 אשר ברחה ממעון לנערות חוסות והתגוררה עם מתלוננת 1 (להלן: "קטינה 2"). קטינה אחרת – ילידת 1994, ברחה מבית הוריה והייתה חברתה של מתלוננת 1 (להלן: "קטינה 3"). כמו כן, מיוחסות לו עבירות של הדחה לסם מסוכן שביצע כלפי ארבע קטינות נוספות, ילידות 1992, 1994, 1995, 1996.

עפ"י עובדות כתב האישום המתוקן, בהזדמנויות שונות, הציע הנאשם לקטינות 1, 2, 3, לספק שירותי מין סאדו-מזוכיסטיים ושירותי מין הכוללים יחסי מין מלאים תמורת תשלום של          300-500 ₪ לכל פעם. הקטינות קיבלו את ההצעה והוסכם כי האתנן עבור שירותים אלו יחולק בין הנאשם לבין הקטינות, כאשר הנאשם יקבל 100-200 ₪ בכל פעם. במסגרת שירותים אלו שימשו הקטינות בתפקיד ה"מלכה" עבור לקוחות ממין זכר עמם נוצר קשר באמצעות האינטרנט, והלקוחות שימשו בתפקיד "עבדים". השירות שסיפקו הקטינות ללקוחותיהן כלל מכות, השפלות מילוליות, יריקות והצלפות שוט, תוך כדי אוננות של הלקוח, עד שהגיע לסיפוקו.

עפ"י שלושת האישומים הראשונים, כל אחת מהקטינות עסקה במעשים המתוארים לעיל מספר פעמים.

באישום נוסף, מיוחס לנאשם כי באחת ההזדמנויות, הציע לקטינה 2 לספק שירותי מין מלאים, בנוסף לשירותי המין הסאדו-מזוכיסטיים. הקטינה נענתה להצעה ובהתאם להוראותיו התלבשה בשמלת מיני ונעלי עקב, ויצאה ברכב בליווי הנאשם וקטינה נוספת לאזור התחנה המרכזית בתל אביב. באותו ערב קיימה הקטינה יחסי מין מלאים עם שני לקוחות מזדמנים, ואילו עם לקוח שלישי, לאחר שסיכמה על קיום יחסי מין ונטלה את האתנן, נמלטה מהמקום לרכב בו המתינו לה הנאשם והקטינה האחרת.

כמו כן, מיוחס לנאשם באישום הרביעי, כי בלמעלה מעשר הזדמנויות הדיח הנאשם קטינות שונות לסמים מסוכנים, בכך שסיפק להן סמים מסוג קנאביס וקאתינון, והן השתמשו בהם, ברוב המקרים, במקום וביחד עם הנאשם.

מכח הסדר הטיעון, הודה הנאשם במיוחס לו בכתב האישום המתוקן והורשע על יסוד הודאתו בעבירות הבאות:

א.        כנגד קטינה 1, עבירות ניצול קטינים לזנות על דרך של הבאת קטין לידי מעשי זנות לפי סעיפים 203ב (א) (3), 203 ו-203 (א) לחוק העונשין (מספר עבירות), ניצול קטינים לזנות על דרך של סרסרות למעשי זנות לפי סעיפים 203ב (א) (1),      199 (א) (1) ו-199 (א) (2) לחוק העונשין (מספר עבירות).     

ב.         כנגד קטינה 2, עבירות ניצול קטינים לזנות על דרך של הבאת קטין לידי מעשה זנות בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 203ב (א) (3), 201 ו-203 (א) לחוק העונשין (מספר עבירות), ניצול קטינים לזנות על דרך של סרסרות למעשי זנות בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 203ב (א) (1), ו-199 (א) (2) לחוק העונשין (מספר עבירות).

ג.         כנגד קטינה 3, עבירות ניצול קטינים לזנות על דרך של הבאת קטין לידי מעשה זנות לפי סעיפים 203ב (א) (1) ו-201 לחוק העונשין (מספר עבירות), ניצול קטינים לזנות על דרך של סרסרות למעשי זנות בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 203ב (א) (2), 199 (א) (1), 199 (א) (2) ו-199 (ב) לחוק העונשין (מספר עבירות).

ד.         כנגד קטינה 1, קטינה 2, קטינה 3, קטינה 4 (ילידת 1992), קטינה 5 (ילידת 1994), קטינה 6 (ילידת 1996), ו-קטינה 7 (ילידת 1995), עבירות הדחת קטין לשימוש בסמים מסוכנים לפי סעיף 21 (א) (1) לפקודת הסמים (ריבוי עבירות).

3.         בהצגת ההסדר, הודיעו הצדדים כי העובדות המוסכמות ביניהם הינן כי הנאשם סבל בתקופה הרלבנטית ממצוקה כספית, בגינה נותק החשמל בדירה, והמתגוררים בה סבלו לעתים מרעב, וכי שירותי המין הסאדו-מזוכיסטיים שסיפקו הקטינות מעולם לא כללו הסרת בגדיהן או מגע פיזי בגופן.

ראיות לעונש

4.         במסגרת ראיותיה לעונש, הגישה המאשימה בהסכמה שורה של ראיות כדלקמן:

א.        תמונות של דירת הנאשם וצילום של שוט שהיה בדירה.

ב.         העתק של פרוטוקול משלים לאמנת האו"ם בדבר מאבק בפשע מאורגן בינ"ל שעניינו עבירות סחר בבני אדם. יצוין, שעל פי סעיף 4 לפרוטוקול עצמו הוא נועד לחול"…where those offences are transnational in nature and involve an organized criminal group…", אלמנטים שאין כל טענה שמתקיימים בענייננו.

ג.         העתק אמנת האו"ם בדבר זכויות הילד משנת 1989, בו מודגשים סעיפים 33 ו-34 שעניינם הצורך בנקיטה בצעדים על מנת למנוע שימוש לרעה בחומרים נרקוטיים ופסיכוטרפיים בקרב ילדים, ומניעת זנות בקרב ילדים. כן צורף הפרוטוקול האופציונאלי לאמנה משנת 2000 בדבר מכירת ילדים, זנות ילדים ופורנוגרפיה בה מעורבים ילדים, בו מודגשות ההוראות בסעיפים 2 ו-3, שעניינן החובה לקבוע עבירות מתאימות הנושאות ענישה הולמת את חומרתן של עבירות מעין אלו. בנוסף צורפה האמנה בדבר "worst forms of child labour" משנת 1999, לפיה נדרשת כל מדינה חברה להבטיח אכיפת נורמות שעניינן מניעת שימוש בילדים לצרכי זנות באמצעות סנקציות עונשיות. 

ד.         חומר רקע כללי בדבר ממצאי מחקרים המתייחסים לתופעת הזנות.                כן צורפו קטעים מתוך ספרה של ענת גור "מופקרות: נשים בזנות" (2008) שעניינם המאפיינים המשותפים לנשים בזנות, ובכלל זה עיסוק בכך מגיל צעיר, חוסר בית, שימוש בסמים וניצול מצב זה ע"י גברים המזהים חולשות אלו כדי לשמש סרסורים. כן צורף דו"ח של המשרד לביטחון פנים, מיום 16.01.11, המציין קיומו של מתאם בין שימוש בסמים מסוימים לבין זנות, ומציג הערכות שונות הנעות בין מספר של מאות   ועד לכ-5,000 קטינים העוסקים בזנות בישראל.

5.         הנאשם, מטעמו, העלה לעדות שישה עדי אופי, ביניהם אביו, אשר העידו על אופיו הטוב, נדיבותו ובנכונותו לסייע לחלשים וחסרי הבית, שהנאשם דאג לתת להם קורת גג ומזון. 

כפי שהעידה אחת העדות:               

"…הוא נתן לי חדר ואמר שאגור אצלו. לא עבדתי יותר מחצי שנה. אבא שלו היה מביא לו אוכל והוא היה מתחלק באוכל שלו איתי ובסיגריות שלו. לא היה חסר לי כלום בזכותו, גם בגדים. אין לי דבר רע להגיד עליו. ילדות לא גרו אצלו. גרו ליד. כשזרקו אותן ולא היה להן איפה לישון, הן באו לישון אצלו. הן ישנו אצל השכנה. כשאבא שלה לא קיבל ועשה בלגן, אז שי פתח את דלת הבית שלו…"

(פרו' ע' 14 ש' 3-14).

טיעונים לעונש

6.         ב"כ המאשימה עתר למאסר בפועל לתקופה ממושכת, אשר יהלום את חומרת העבירות והצורך בהוקעתן. הוא הדגיש את ריבוי העבירות, את התקופה שבה בוצעו –  במשך 4 חודשים      ואת מספר הקטינות. בנוסף לעונש מאסר, עתר למאסר על תנאי, קנס כספי ופיצוי הקטינות.

בטיעוניו לעונש, הדגיש כי בשל מיעוט המקרים שהגיעו לערכאות, עדיין לא נקבע רף ענישה ידוע.            בהיעדר פסיקה מחייבת, הפנה התובע למקורות משפטיים מן המשפט הבינלאומי ולהוראות עונשין אחרות בישראל שעניינן עבירות המבוצעות כנגד קטינים וביקש לגזור גזירה שווה מהחומרה המיוחדת המיוחסת להן. כמו כן הפנה לחומר מקצועי.

לחומרתם של המעשים הקונקרטיים טען, כי גם אם פעילותו של הנאשם לא כללה שימוש באמצעי כפייה, ממילא אי-הסכמה אינה מהווה יסוד של העבירות המיוחסות לנאשם, וכי בהתחשב בכך שמדובר בקטינות, אין לייחס להסכמה כל משקל. כן הדגיש את מספרן הגדול של הקטינות המעורבות ולעובדה שמדובר גם בעבירות מפקודת הסמים.

7.         ב"כ הנאשם עתר לביהמ"ש להסתפק בתקופת המעצר – תשעה חודשים – כענישה הולמת לעבירות. לשיטתו, די בכך לשמש הן להרתעת היחיד והן להרתעת הרבים.

הסנגור מסכים כי בנסיבות מקרה זה, יש מקום שלענישה יתווסף רכיב כספי, אולם מבקש להתחשב במצבו הכלכלי של הנאשם, באופן שאם יוטל קנס, ישולם לאחר ריצוי עונש המאסר, מה שאין כן לגבי רכיב הפיצוי, שהסנגור סבור שאין מקום להטלתו.

נקודת המוצא בטיעוניו היא, שבהתחשב בעובדה שמדובר באחד המקרים הראשונים בתחום עבריינות זה, ובית המשפט נדרש לקבוע רף ענישה, יש לנקוט בגישה מתונה, בבחינת "אין עונשין אלא אם כן מזהירין".

אשר לנסיבות המקרה הספציפי, הדגיש הסנגור כי לא מדובר במקרה רגיל של סרסור המבקש לעשות רווחים על חשבון הקטינות, ולצורך זה מאתר נשים פגיעות וחלשות, שיכול לסחור בהן. לטענתו, מעשי הנאשם בוצעו על רקע של מצוקה כלכלית קשה, של קבוצת שוליים בה חיו הנאשם והקטינות באותם תנאים ממש. הקטינות הגיעו לביתו מיוזמתן והסכימו למעשים בלא שהנאשם נדרש לאמצעי שכנוע כלשהם. גם אם מדובר במעשה זנות, הרי הוא מצוי במדרג הנמוך ביותר מבחינת חומרתו. הוא הדגיש כי במסגרת שירותי הסאדו-מזוכיזם, לא נגעו בגופן של הנשים והן לא התפשטו כלל מבגדיהן.

באשר לעבירות הדחה לסמים, מדובר בשימוש משותף של הנאשם והקטינות בסמים, שאינם נמנים על הסמים הקשים, באופן ספוראדי ובלא התמכרות של הקטינות המעורבות. הסנגור הפנה את תשומת הלב שאין לקשור בין עבירות הסמים לעבירות האחרות.