יושב ראש ועדת חוק חוקה ומשפט, ח"כ עו"ד שמחה רוטמן, העלה לאחרונה סוגיה שעשויה להשפיע מהותית על עבודתם של עורכי דין בישראל המייצגים חשודים בהדלפות ובעבירות ביטחון. במסמך חסר תקדים שנשלח למשטרה, לשב"כ, לפרקליטות ולייעוץ המשפטי לממשלה, דרש רוטמן תשובות ל-43 שאלות נוקבות המעלות חשש לאכיפה בררנית, לפגיעה בחופש העיתונות ובמיוחד – לפגיעה בזכות להיוועצות עם עורך דין.
המסמך, שנשלח בעקבות דרישת הייעוץ המשפטי לממשלה לקבל "מצע לדיון מסודר", מציף שורה של סוגיות מהותיות לעבודתם של עורכי דין בישראל, בעיקר בהקשר של חקירות רגישות הנוגעות להדלפות ביטחוניות.
בחלקו הראשון של המסמך, עוסק רוטמן בשאלות הנוגעות למדיניות חקירת הדלפות באופן כללי. הוא שואל אם קיימת מדיניות סדורה לפתיחת חקירות הדלפה, וכיצד מוודאים שהיא נאכפת באופן שוויוני, ללא שיקולים פוליטיים. רוטמן מבקש נתונים על אנשי ציבור ועיתונאים שנחקרו בשלוש השנים האחרונות, ובודק אם הופעלו כלפיהם קריטריונים זהים.
בנוסף, רוטמן שואל מהם הקריטריונים של היועצת המשפטית לממשלה בקביעה שמידע שהודלף הוא בעל חשיבות ציבורית, ומה מונע ממצב שבו חופש הביטוי נאכף "על בסיס עמדה אישית של הגורם האוכף". הוא מזכיר את ריבוי ההדלפות בזמן המלחמה, ואת הקריאות מראש הממשלה, יו"ר הכנסת ואחרים לפתוח בחקירה, ושואל כיצד התייחסו לכך הגורמים שבאחריותם.
חלק ניכר מהשאלות מופנה ישירות לשירות הביטחון הכללי. רוטמן מתייחס לדבריו של ראש חטיבה בשב"כ בתוכנית טלוויזיה, לפיהם השב"כ "לא מדליף – אלא מתדרך", ושואל: מי מוסמך לאשר תדרוך של מידע מסווג? האם מדובר בהחלטה של הדרג המדיני? ומה קורה כשמידע כזה מודלף או מתודרך – בניגוד לחוק?
לצד זאת, עולות שאלות על עצם הפעלת סמכויות השב"כ והמשטרה: מי מחליט אם הדלפה תיחקר כעבירה פלילית או משמעתית? מתי החקירה מתבצעת בגוף הפנימי ומתי מועברת לגוף חיצוני? כיצד מוודאים שהחקירה אינה מושהית ממניעים זרים, ומה ההסבר לעיכוב חקירה בפרשה אחת – מול טיפול מיידי באחרת?
בחלקו השני של המסמך, מוקדש מקום נרחב לשאלת הפגיעה האפשרית בחופש העיתונות. רוטמן שואל האם עיתונאים זומנו לחקירה, האם התבקשו לחשוף מקורות, והאם הוגשו בקשות לצווי חיפוש או האזנה נגדם. הוא דורש להבין כיצד נשמר האיזון בין ביטחון המדינה לחופש העיתונות, ואיך נמנעת הפעלת אמצעי אכיפה נגד עיתונאים "נוחים" יותר.
אך הנקודה המשמעותית ביותר עבור עורכי דין נמצאת בחלקו השלישי של המסמך, העוסק בזכות ההיוועצות עם עורך דין. רוטמן בודק אם קיימות הנחיות רשמיות המסדירות את הסמכויות המוקנות לפי סעיף 35 לחוק המעצרים – סעיף המאפשר למנוע מפגש בין עצור לעורך דינו – ומה נעשה כדי להבטיח שזו לא תהפוך לנוהג קבוע.
הוא מבקש נתונים על מקרים בהם נמנעה פגישה בין עצורים לעורכי דינם, על הודאות שהוצאו במהלך תקופת המניעה, ועל ערעורים שהתקבלו בנושא. רוטמן מנסה לברר האם קיימים קריטריונים ברורים להפעלת סמכות זו, והאם מתקיים פיקוח אפקטיבי על השימוש בה.
סוגיית מניעת המפגש עם עורך דין היא אחת הסוגיות המטרידות ביותר עבור קהילת עורכי הדין בישראל, במיוחד אלה העוסקים בליטיגציה פלילית ובייצוג חשודים בעבירות ביטחוניות. מניעת מפגש עם עורך דין פוגעת באופן מהותי בזכותו של חשוד להליך הוגן ולייצוג משפטי נאות, ויוצרת מצב בו הוא ניצב חסר אונים מול מערכת החקירה.
רוטמן שואל גם על השפעת מניעת המפגש על הודאות שנגבו בתקופה זו, ועל מקרים בהם נפסלו ראיות שהושגו בתקופת המניעה. זוהי שאלה בעלת חשיבות רבה לעורכי דין המייצגים חשודים שנחקרו בתנאים אלה, שכן התשובה לה עשויה להשפיע באופן משמעותי על אסטרטגיית ההגנה בתיקים אלה.
בנוסף, המסמך מעלה שאלות לגבי הפיקוח השיפוטי על החלטות למניעת מפגש, ולגבי היחס בין בקשות המשטרה והשב"כ לבין החלטות בתי המשפט בנושא. עורכי דין העוסקים בתחום מכירים היטב את הנטייה של בתי המשפט לאשר בקשות אלה כמעט באופן אוטומטי, תוך הסתמכות על חוות דעת של גורמי הביטחון שקשה מאוד לערער עליהן.
לקראת סיום המסמך, מופנות שאלות אישיות גם לראש השב"כ: האם היה מעורב בחקירה ספציפית? האם אין בכך ניגוד עניינים? האם חקירות מתבצעות נגד שרים ונבחרי ציבור ללא ידיעת הדרג המדיני? והאם תדרוכים על עצם זימון לחקירה של שרים – דוגמת השר עמיחי שיקלי – נועדו לחנך אותם או להלך עליהם אימים?
מסמך השאלות של ח"כ רוטמן מציף סוגיות מהותיות בנוגע לעבודתם של עורכי דין בישראל, במיוחד בהקשר של ייצוג חשודים בהדלפות ובעבירות ביטחוניות. התשובות לשאלות אלה עשויות לשפוך אור על פרקטיקות בעייתיות בחקירות ביטחוניות ולהוביל לרפורמות נדרשות בתחום זה.
עורכי דין העוסקים בתחום זה יעקבו בוודאי בעניין רב אחר התשובות שיינתנו לשאלות אלה, שכן הן עשויות להשפיע באופן ישיר על האופן שבו הם מייצגים את לקוחותיהם בתיקים רגישים אלה, ועל האסטרטגיות שהם נוקטים בהתמודדות עם מניעת מפגש והגבלות אחרות המוטלות על חשודים בעבירות ביטחוניות.
מעבר לכך, הדיון שמעורר ח"כ רוטמן עשוי להוביל לבחינה מחודשת של נהלים והנחיות בנושא, ואולי אף לשינויי חקיקה שיחזקו את ההגנה על זכות ההיוועצות עם עורך דין, שהיא זכות יסוד במשפט הישראלי ואבן פינה בהליך ההוגן.
