עו"ד דן אלדד, שותף במשרד עוה"ד אלדד-פרץ ומי שכיהן בעבר כמנהל המחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה וכממלא מקום פרקליט המדינה, בטור לישראל היום, יוצא בקריאה נחרצת לשינוי מיידי בסעיף 35 לחוק המעצרים, המאפשר מניעת מפגש בין עצור לעורך דינו. לדבריו, "אדם שנעצר, ראוי שיוכל לממש את זכותו לייעוץ ולייצוג משפטי, כמעט ללא חריגים".
קריאתו של אלדד מצטרפת לדיון הציבורי המתעורר בימים אלה בעקבות פרשת חקירות ההדלפה האחרונות ולמסמך שהגיש יושב ראש ועדת חוק חוקה ומשפט, ח"כ שמחה רוטמן, למשטרה, לשב"כ, לפרקליטות ולייעוץ המשפטי לממשלה, ובו 43 שאלות נוקבות, חלקן הגדול עוסק בסוגיית מניעת המפגש בין עצורים לעורכי דינם.
לדברי אלדד, האפשרות לדחות פגישת חשוד עם עורך דין כשמדובר בעצור ב"עבירות ביטחון" נוצלה לרעה על ידי רשויות האכיפה "כדי לסחוט שלא כדין הודאות, וכדי לבצע 'תרגילי חקירה' עברייניים, שייעוץ משפטי היה מגן בפניהם". הוא טוען כי מאחורי השימוש בסמכות זו עומדת תפיסה כוחנית לפיה "המשפט הוא כוח המנוגד לאמת, וסניגורים הם מטרד לצדק".
כיועץ שפעל בעבר בתחום העבירות נגד ביטחון המדינה, אלדד מבהיר כי הגן בעבר על השימוש בסמכות למניעת מפגש עם עורך דין כאשר היה מדובר ב"טרוריסטים שהיוו חלק מהתארגנות, וכשהיה חשש שעורך הדין ישמש כלי, גם אם הוא לא מודע לכך, להעברת מסרים מהעצור 'החוצה', וכך יתאפשר להתארגנות להמשיך ו'לגלגל' פיגוע שתוכנן".
אולם, הוא מציין כי "להוותנו ראינו שוב ושוב ניצול לרעה של הסמכות כדי לפגוע בזכות היסוד של עצורים שכלל לא היו חלק מהתארגנות, או היו חלק מקבוצה ילדותית שלא יצרה שום סכנה". לדבריו, "השימוש בכלי זה נגד מדליפים הוא פשע ערכי של בעלי הסמכות, ואולי גם עבירה".
אלדד אינו מזלזל בחומרתן של הדלפות ומציין כי "אחד מליקויינו כחברה וכמדינה, בעייני, הוא אי ההפנמה של ערך שמירת סודות המדינה. החברה צריכה להגן על התקשורת, אך לרדוף את המדליפים, לא רק בתחום הביטחוני". עם זאת, הוא מדגיש כי "מניעת מפגש של עצור עם עורך דין לא נועדה שיעשו בה שימוש בחקירה כזו, אלא אם הייתה ראיה שמדובר ברשת ריגול".
לדבריו, "ההיוועצות של עצור עם עורך דין היא קדושה. מימושה הוא המפתח לקיומן של כל יתר זכויות החשוד", והוא קורא "לכל שוחרי זכויות האדם, כל עורכי הדין, ולשכתם" לומר זאת בקול רם, במיוחד בימים אלה. אלדד מוסיף כי "כל אחד מיקירינו יכול להפוך לחשוד, ותמיד נרצה שיתייצב סניגור לייעץ לו".
בין הפתרונות שהוא מציע: "יש להעניש את מי שבמודע ניצל באופן מושחת את הסמכות, יש לפסול את כל הראיות שהושגו בעת המניעה ואת פירותיהן". אך לדבריו, אין די בכך. אלדד סבור כי "לא ניתן יהיה עוד לסמוך על כך שמניעת הייעוץ תשמש רק ליעדיה. לא נכון של'ממונה על החקירה' תהיה סמכות לבודד עצור מהעולם, ושבא כוחו יצטרך לחפש שופט תורן כדי לערור על החלטה מינהלית, שכבר מיושמת".
עם זאת, אלדד מזהיר מפני מצב שבו "מעשיהם הנלוזים של בעלי הסמכות ייתנו פרס לטרור, ושהתגובה להתנהלותם תביא לסיכון חיים". הוא מציע לאמץ דרכים אחרות שהוצעו בעבר "לנטרל את הסיכונים שמפגש עם עורך הדין ייצור, במקרים המתאימים, בלי לבטל כליל את זכות האדם העצור לייעוץ משפטי", ומציין כי "הגיעה העת ליישמן".
במקביל לקריאתו של אלדד, ממשיך ח"כ רוטמן לדרוש תשובות מרשויות החקירה והתביעה. במסמך ששלח, הוא בודק אם קיימות הנחיות רשמיות המסדירות את השימוש בסעיף 35 לחוק המעצרים, ומבקש נתונים על מקרים בהם נמנעה פגישה בין עצורים לעורכי דינם, על הודאות שהוצאו במהלך תקופת המניעה, ועל ערעורים שהתקבלו בנושא.
רוטמן מנסה לברר האם קיימים קריטריונים ברורים להפעלת סמכות זו, והאם מתקיים פיקוח אפקטיבי על השימוש בה. הוא שואל כיצד מוודאים שהסמכות אינה מופעלת באופן שרירותי, ומה היחס בין בקשות המשטרה והשב"כ לבין החלטות בתי המשפט בנושא.
עבור קהילת עורכי הדין בישראל, במיוחד אלה העוסקים בליטיגציה פלילית ובייצוג חשודים בעבירות ביטחוניות, סוגיה זו היא קריטית. מניעת מפגש עם עורך דין פוגעת באופן מהותי בזכותו של חשוד להליך הוגן ולייצוג משפטי נאות, ויוצרת מצב בו הוא ניצב חסר אונים מול מערכת החקירה.
עורכי דין רבים מדווחים על הקושי בהתמודדות עם החלטות למניעת מפגש, ועל הנטייה של בתי המשפט לאשר בקשות אלה כמעט באופן אוטומטי, תוך הסתמכות על חוות דעת של גורמי הביטחון שקשה מאוד לערער עליהן.
הדיון הציבורי המתעורר סביב סוגיה זו, בהובלתם של אישים בכירים לשעבר במערכת אכיפת החוק כמו עו"ד אלדד ושל מחוקקים כמו ח"כ רוטמן, עשוי להוביל לבחינה מחודשת של נהלים והנחיות בנושא, ואולי אף לשינויי חקיקה שיחזקו את ההגנה על זכות ההיוועצות עם עורך דין, שהיא ללא ספק, כפי שהדגיש אלדד, "אבן פינה בהליך ההוגן".
עורכי הדין בישראל עוקבים בדריכות אחר התפתחות הדיון בנושא, שכן תוצאותיו עשויות להשפיע באופן ישיר על דרכי עבודתם ועל יכולתם להגן באופן אפקטיבי על זכויות לקוחותיהם.
