בפסק דין משמעותי שניתן בבית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה, נקבע כי אם תשלם פיצוי בסך 440,000 שקלים לאב, בתוספת 50,000 שקלים הוצאות משפט, בגין ניכור הורי שגרמה לששת ילדיהם המשותפים להתנכר לאביהם. פסיקה זו, שהתקבלה לאחר הליך משפטי שנמשך ארבע שנים, משקפת את הגישה הנחרצת של מערכת המשפט בישראל כלפי התופעה ההרסנית של ניכור הורי, ומבהירה כי הורים המעורבים בהתנהגות זו עלולים לשלם מחיר כספי כבד. ההחלטה לא רק מדגישה את חומרת התופעה, אלא גם שולחת מסר ברור להורים המצויים בהליכי גירושין: ניכור ילדים מההורה השני אינו מקובל ועשוי להוביל לתוצאות משפטיות חמורות.
ניכור הורי, תופעה שבה הורה אחד פועל באופן מכוון או לא מכוון לגרום לילדים להתנכר להורה השני, הפכה בשנים האחרונות לאחת הסוגיות המורכבות והכואבות בדיני משפחה. התופעה, שזכתה להכרה גוברת מצד בתי המשפט, מתבטאת לעיתים בהשפעה שלילית על הילדים, כגון סירוב לפגוש את ההורה המנוכר, דיבור שלילי כנגדו, או אף ניתוק מוחלט של הקשר. במקרה זה, בית המשפט קבע כי התנהגות האם הובילה לנזק ממשי לאב ולילדים, וחייב אותה בפיצוי כספי משמעותי כתוצאה מכך. פסיקה זו מצטרפת למגמה של בתי המשפט לענייני משפחה להתמודד עם ניכור הורי באמצעות הטלת סנקציות כלכליות, במטרה להרתיע הורים מפני התנהגות זו ולשמור על טובת הילדים.
הרקע למקרה והתביעה המשפטית
המקרה נסוב סביב זוג שהתגרש לאחר 16 שנות נישואין, והותיר משפחה בת שמונה ילדים מחולקת לשני מחנות. בעוד האב המשיך לגור עם שניים מבניו הבוגרים, האם "גייסה" לצדה את חמש בנותיה ואת הבן הצעיר, שהיה פעוט בזמן הגירושין. ביולי 2020 הגיש האב תביעה נזיקית כנגד האם, בטענה כי היא יצרה ניכור הורי מכוון שהוביל לניתוק מוחלט בינו לבין ששת ילדיו שגרים עם האם. האב טען כי התנהגות האם מהווה רשלנות או הפרת חובה חקוקה, ודרש פיצוי כספי בסך חצי מיליון שקלים עבור הנזק הרגשי והמשפחתי שנגרם לו.
מנגד, האם טענה כי הנתק בין הילדים לאביהם אינו תוצאה של ניכור הורי, אלא נובע מחוסר אמון שלה ושל הילדים כלפי האב. היא הציגה דוגמאות להתנהגותו, כגון מקרה שבו השאיר את הילדים ללא השגחה מחוץ לבית כנסת, כהצדקה לעמדתה. עם זאת, בית המשפט דחה את טענותיה וקבע כי התנהגותה של האם היא שגרמה לניכור הורי, תוך התבססות על עדויות וראיות שהוצגו במהלך המשפט.
ממצאי בית המשפט ופסק הדין
השופטת נאוה גדיש, שכתבה את פסק הדין, הגיעה למסקנה כי התנהגות האם מהווה ניכור הורי חמור, שגרם לנזק משמעותי לאב ולילדים. בפסק הדין תוארו מספר אירועים שהמחישו את חומרת המצב. בין היתר, צוינה תקרית במהלך טקס הדלקת נרות חנוכה בבית האב, שבה אחת הבנות ישבה עם גבה מופנה אליו לאורך כל האירוע, כפי שתיארה האפוטרופוסית לדין שנכחה במקום. האפוטרופוסית העידה כי מדובר ב"ניכור הורי מאוד מאוד קשה" מצד האם.
אירוע חמור נוסף היה גילויו של האב, באופן מקרי מעוברי אורח, כי בתו הבכורה עומדת להינשא, מבלי שהוא הוזמן לחתונה או אף קיבל הודעה על כך מהאם או מהבת. השופטת ציינה כי אי-הודעת האם לאב על אירוע משמעותי זה משקפת "תובנה הורית לקויה" ומחזקת את המסקנה כי האם פעלה לניכור הילדים. מקרה נוסף התרחש בבית המשפט, כאשר אחת הבנות סירבה להציג בפני אביה את בנה התינוק, שנולד זמן קצר קודם לכן, דבר שהדגים את עומק הנתק שנוצר.
בית המשפט קבע כי האם סירבה לשתף פעולה עם הסדרי מפגשים במרכז קשר, וכי התנהגותה הובילה לכך שהילדים פיתחו עמדה שלילית כלפי אביהם. השופטת הדגישה כי ילדים המושפעים מסכסוך בין הוריהם נפגעים באופן משמעותי יותר מאשר ילדים שחווים גירושין בדרך מכבדת, וכי מצופה מההורה המשמורן להפעיל סמכות הורית כדי להבטיח קשר בין הילדים להורה השני. במקרה זה, האם לא עמדה בחובה זו, ובכך גרמה לניכור הורי מכוון.
השופטת דחתה את הטענה כי לאב יש אשם תורם משמעותי למצב. אמנם הוכרו קשיים מסוימים בהתנהגותו, אך אלה לא היו מספיקים כדי להפחית מאחריות האם לניכור הורי. כתוצאה מכך, נפסק כי האם תשלם לאב פיצוי בסך 440,000 שקלים, בקיזוז חוב קודם של האב לאם בסך 250,000 שקלים, וכן תישא בהוצאות משפט בסך 50,000 שקלים.
המשמעות המשפטית והחברתית של הפסיקה
פסק הדין מהווה ציון דרך במאבק המשפטי נגד ניכור הורי בישראל. השופטת גדיש ציינה כי התופעה "תפסה תאוצה רבה" בשנים האחרונות, והדגישה כי מדובר בתופעה חמורה שיש למגר. על ידי הטלת פיצוי כספי משמעותי, בית המשפט מבקש להבהיר כי התנהגות המנכרת ילדים מהורה אחד אינה מקובלת, וכי הורים שיבחרו לפעול כך יישאו בתוצאות כלכליות כבדות. הפסיקה משדרת מסר ברור להורים המצויים בהליכי גירושין: עליהם לפעול בדרך מכבדת ולשמור על טובת הילדים, גם כאשר היחסים בינם לבין ההורה השני מתוחים.
עם זאת, הפסיקה מעלה גם שאלות לגבי האפקטיביות של פיצוי כספי ככלי להתמודדות עם ניכור הורי. בעוד הסכום שנפסק עשוי להוות הרתעה עבור הורים אחרים, הוא אינו בהכרח מפצה את האב על האובדן הרגשי של הקשר עם ילדיו. כפי שנכתב בפסק הדין, הכסף לא יחזיר את הילדים לדבר עם אביהם, ואף עשוי להעמיק את הנתק במקרים מסוימים. עם זאת, ההד התקשורתי והמשפטי של הפסיקה עשוי לעודד הורים לשקול מחדש את התנהגותם ולמנוע ניכור הורי בעתיד.
השלכות על הורים ועורכי דין
הפסיקה צפויה להשפיע על האופן שבו הורים ועורכי דין ניגשים להליכי גירושין. עבור הורים, ההחלטה מדגישה את החשיבות של שמירה על קשר בין הילדים לבין שני ההורים, גם במצבים של קונפליקט. הורים שיימצאו כמנכרים עלולים לעמוד בפני תביעות נזיקיות, שיובילו לפיצויים כספיים משמעותיים. עבור עורכי דין המתמחים בדיני משפחה, הפסיקה מחייבת ייעוץ משפטי זהיר יותר ללקוחות, תוך הדגשת הסיכונים הכרוכים בהתנהגות שעלולה להיתפס כניכור הורי.
בנוסף, הפסיקה עשויה לעודד שימוש בכלים חלופיים ליישוב סכסוכים, כגון גישור או הסכמי הורות משותפת, שמטרתם להבטיח שיתוף פעולה בין ההורים לטובת הילדים. במקרים שבהם הורים מצליחים להגיע להסכמות מחוץ לכותלי בית המשפט, ניתן למנוע את ההשלכות ההרסניות של ניכור הורי ואת הצורך בהליכים משפטיים ארוכים ויקרים.
מבט לעתיד
הפסיקה בבית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה היא צעד נוסף במאבק המשפטי נגד ניכור הורי, אך היא גם מזכירה כי התופעה ממשיכה להוות אתגר משמעותי בחברה הישראלית. בתי המשפט, באמצעות פסיקות כמו זו, מבקשים להציב גבולות ברורים להתנהגות הורית פוגענית, תוך שמירה על זכויות הילדים וההורים כאחד. עם זאת, המאבק בניכור הורי דורש לא רק התערבות משפטית, אלא גם חינוך ציבורי והעלאת מודעות לחשיבות שיתוף הפעולה בין הורים לאחר גירושין.
האם פסיקות מסוג זה יצליחו לצמצם את ממדי התופעה? האם הן יובילו לשינוי תרבותי בדרך שבה הורים מתמודדים עם גירושין? התשובות לשאלות אלו תלויות במידה רבה ביישום הפסיקה, בתגובת הציבור ובמאמצים של מערכת המשפט להמשיך ולטפל בנושא. בינתיים, פסק הדין מהווה איתות ברור: ניכור הורי הוא לא רק מעשה לא מוסרי, אלא גם התנהגות שתגבה מחיר משפטי כבד.
- הכותבת היא עו"ד ליבנת גבסי, מתמחה בדיני משפחה וירושה, גישור ויישוב סכסוכים
