בש"א 906/23 – מתניובל בעמ נ' יצחק יניב

4. למעיין היה בעבר בבת ים ביחד עם שותפה. עו"ד שטרית הכיר את מעיין על רקע היקלעות העסק (גן ילדים) לחובות "של איזה מיליון וחצי שקל כמעט לכל ים ולנושים פרטיים, לשוק אפור וכל מיני" (עדות עו"ד שטרית בעמ' 39 ש' 10-13). מעיין והשותפה התייעצו עם עו"ד שטרית בעניין החובות, כעו"ד בתחום, כאשר בסופו של דבר הייצוג לא יצא לפועל (עמ' 39 ש' 22-23). סביב אותה הסתבכות כלכלית של מעיין, עו"ד שטרית ייצג את הנתבע (אביה של מעיין) בהליך משפטי שהסתיים עוד בשנת 2016. מאז ועד למאי 2022 לא היה כל קשר (שיחות/תכתובות/פגישות) בין עו"ד שטרית לבין הנתבע (ס' 9 הנתבע וס' 18 עו"ד שטרית).

5. לאחר ההסתבכות הכלכלית של מעיין, היא החלה בפעילות עסקית שבתחילה היתה, ככל הנראה, לגיטימית. הפעילות כללה מכירת ספרים וחוברות הדרכה שיצרה. הנתבע פתח על שמו, כאשר שם העוסק הוא: "מעיין ההורות" (להלן: "מעיין ההורות") ובאמצעותו פעלה מעיין. כשנשאל הנתבע, מדוע העסק לא היה על שם מעיין באמצעות עוסק שלה, השיב שבעקבות ההסתבכות הכלכלית הקודמת שלה סביב הפעלת היא היתה מנועה והיה לה רק חשבון של עוסק פטור שלא הספיק להיקף הפעילות ולכן הוא פתח עבורה את (עוד בזמן שהיה שכיר) ואפשר לה לפעול "על פלטפורמה הזו בצורה, מתוך אמונה שזה בסדר היא מוכרת ספרים, קונה מכותנה כותנה, היא יוצרת דברים, מופיעה בטלוויזיה, נותנת ייעוץ פרטני למשפחות וכך בטחתי בה" (עמ' 92 ש' 10-22).

6. הפעילות של מעיין בוצעה באמצעות על שמו של הנתבע, פנקסי שיקים של הנתבע ובהמשך, עם הגידול בהכנסות, גם באמצעות חברה שייסד הנתבע ביום 15.12.20 בשם מעין ההורות בע"מ (להלן: "החברה") (נספח 13 התובעת).

7. השיקים נשוא הליך זה, נמסרו לתובעת, לטענתה, ות לעסקאות שביצעה התובעת עם "יניב יצחק -מעיין ההורות ע.מ. 007567563"^[1]. כל השיקים נמסרו לתובעת על ידי מעיין (ס' 28 לסיכומי התובעת). אף לא שיק אחד נמסר לתובעת על ידי הנתבע. כל ההסכמים בין התובעת לבין מעיין ההורות נחתמו על ידי מעיין שהצהירה בהסכמים שהיא המנהלת של מעיין ההורות ורשאית להתקשר בהסכמים עם התובעת. התובעת טוענת שנמסרו לה גם שיקים מחשבון החברה. יצויין כי כל השיקים נשוא הליך זה נמשכו מחשבונו האישי של הנתבע ולא מהחברה.

8. במשך תקופה ארוכה שתחילתה, כפי הנראה, במרץ 2020 (ס' 4 לסיכומי התובעת) ביצע עו"ד שטרית תחילה באופן אישי ולאחר מכן באמצעות התובעת, עסקאות רבות עם מעיין ההורות בהיקפים של מיליוני שקלים. עו"ד שטרית סיפר כי "התנהלה פעילות גבוהה ביותר במעין ההורות, עשרות רבות של שיקים מחשבונותיו של הנתבע, בסכומים של מיליוני שקלים" (ס' 30 ).

9. התובעת לא פרסה נתונים שמשקפים את כלל ההכנסות וההוצאות שהיו לה בצורה מסודרת וכן לא נתנה תמונה מלאה ביחס לעסקאות. מתוך ראיות שצירפה התובעת עולה לכאורה כי היקף ההכנסות של התובעת ושל עו"ד שטרית ממעיין ההורות עמד על 4,773,866 ₪^[2]. לא ברור מראיות התובעת, מה התשלומים ששילמה התובעת. לפי נספח 1 עו"ד שטרית הוא העביר לספקים של מעיין ההורות סך של 1,921,700 ₪^[3] וכן העביר סכומים נוספים לחשבונות הנתבע (שלפי הנתבע עומדים על 2,735,900 ₪^[4]). בהנחה שמדובר בנתונים נכונים, ולא הוצגו נתונים אחרים, נראה לכאורה כי מהלך העסקאות בין התובעת לבין מעיין ההורות עמד על תשלומים מצד התובעת בהיקף של כ- 4.65 מיליון ₪ והכנסות בהיקף של כ- 4.77 מיליון ₪. אם נקבל את הנתונים בכרטסת נספח 2 (שלא נתמכו איות), יש להוסיף לסכום שהעבירה התובעת כ- 600,000 ₪.

יודגש כי המספרים הנ"ל מובאים רק על מנת ליתן לקורא מושג. המספרים לא בהכרח נכונים שכן כאמור, הנתונים לא הוצגו בצורה מסודרת על ידי מי מהצדדים והם נגזרו על ידי מתוך הראיות כבדרך של "הרכבת פאזל".

10. התובעת צירפה הסכמים רבים עם מעיין ההורות. גם אם לא כולם זהים הם דומים מאד ושיטת העבודה, שהסתבר שהיתה מרמתית מצד מעיין, היתה כדלקמן (ראו גם ס' 6 עו"ד שטרית):

· מעיין ההורות היתה מקבלת הזמנה מלקוח לרכישת מוצרים כמו מגבות/חלוקים.

· מעיין הציגה לתובעת את ההזמנה שקיבלה מהמזמין ובה פירוט המוצרים הנרכשים, מועד אספקתם, והתמורה למעיין ההורות.

· בסמוך לאחר העברת ההזמנה, התקשרו התובעת ומעיין ההורות בהסכם שבמהותו משקף את ההסכמה הבאה:

התובעת תעביר למעיין הורות או לספקיה את עלות המוצרים ובתמורה תקבל בחזרה את התשלום שהעבירה בתוספת מחצית מהרווח.

לצורך ההמחשה בלבד, אם מעיין הציגה הזמנה על סך של 500,000 ₪ ואמרה לתובעת שעלות המוצרים היא 200,000 ₪, התובעת היתה מעבירה למעיין ההורות או ישירות לספק סך של 200,000 ₪. התובעת היתה מקבלת בחזרה, בתוך זמן קצר, 350,000 ₪.

מדוע 350,000 ₪? כיוון שהרווח בדוגמה זו הוא 300,000 ₪ (תמורת ההזמנה בסך של 500,000 ₪ פחות העלות בסך של 200,000 ₪). לכן, התובעת מקבלת את התמורה שהעבירה (200,000 ₪) ומחצית מהרווח (כלומר, 150,000 ₪) ובסה"כ 350,000 ₪.

· בכל אחד מההסכמים הוסכם כי יימסר לתובעת שיק ביטחון משוך על ידי הנתבע על מלוא התמורה שמגיעה לתובעת (בהמחשה שלעיל, שיק ביטחון הוא על סך של 350,000 ₪).

· בכל אחד מההסכמים, הוסכם כי התמורה לתובעת תשולם "בכל מקרה, גם ככל" שהעסקה עם המזמין לא תצא לפועל.

· על כל אחד מההסכמים חתמה מעיין בשם מעיין ההורות וכן כערבה באופן אישי להתחייבויות מעיין ההורות.

11. התובעת הצהירה שעם התגברות קצב העסקאות, חלק מהעסקאות מומנו באמצעות כספים שמגיעים ת קודמות – כלומר, התובעת לא העבירה כסף בפועל והמימון מצד התובעת נעשה בדרך של קיזוז תמורה שמגיעה לתובעת מעסקאות קודמות (ס' 6ד' עו"ד שטרית וכן ראו ס' 4 המשלים של עו"ד שטרית).

12. כיום, נראה שאין חולק שפעילותה של מעיין היתה מרמתית – ההזמנות מהמזמינים שהוצגו לתובעת וככל הנראה לצדדים נוספים עימם התקשרה מעיין ההורות במתכונת דומה, לא היו אמיתיות. גם הספקים לא היו באמת ספקים. מעיין מודה שדובר "בהזמנות סרק" (ס' 23) ונראה שאין על כך מחלוקת. ראו גם עדות עו"ד שטרית לפיה הוא מבין כיום שדובר במרמה – עמ' 59 ש' 5-6 וכן עדות הנתבע ולפיה הוא הבין בדיעבד שמעיין "שיקרה אנשים, היא יצרה הזמנות פייק" – עמ' 92 ש' 28.

13. הפעילות התנהלה לאורך כשנתיים, כאשר ההסכם האחרון בין מעיין ההורות לבין התובעת נחתם ביום 31.3.22 (עמ' 57 ועמ' 85 לנספחי התובעת). באפריל 2022 החלו לחזור שיקים ומגדל הקלפים (המרמתי) שבנתה מעיין קרס.

14. מעיין אינה צד לתובענה וממילא זה אינו עוסק במישור היחסים שבין התובעת לבין מעיין.

בקשות הביצוע ()

15. בכל אחת משלוש בקשות הביצוע, הצהירה התובעת ש"השטר ניתן בשל עילה אחרת שאינה הלוואה" וכי התובעת בשיקים בחתימת ידו של הנתבע.

להלן פירוט השיקים נשוא התובענות:

טענות הנתבע בבקשות

16. הנתבע טוען כי אינו קשור בכל התחייבות עם התובעת. השיקים שהוגשו לביצוע מעולם לא נחתמו על ידי הנתבע או חתימה מטעמו, ומשכך החתימות על השיקים מזוייפות. הנתבע גם לא חתום על אף אחד מההסכמים עם התובעת.

התובעת הלוותה כספים בריביות נשך של מאות אחוזים. עו"ד שטרית קיבל כספים ביתר ולא פחות מסכום של 732,555 ₪ ששולם מעבר לקרנות, שמהווים מעל 111% ריבית לשנה כאשר בחלק מההלוואות מדובר על ריביות של 393%.

עו"ד שטרית טווה רשת הסכמי הלוואות אשר נועדו לכאורה לרכוש סחורה או לממן פעילות של "מעיין ההורות". הסכמים אלו הוסתרו מאת רשם ולא בכדי שכן בהסכמים אלה ניתן לראות כי מדובר בהסכמי הלוואות המנוגדים לחוק ולדין.

התובעת ניצלה את מצוקתה ה של מעיין והלוותה הלוואות בסך של מיליוני ₪ בריביות נשך תוך שהיא גורפת לכיסה מאות אלפי ₪ של רווח.

הנתבע הוא ישיש פנסיונר חולה והחובות הנטענים כלפי מעיין תחת לחץ עושק ומרמה נפלו עליו כרעם ביום בהיר.

תוך ניצול מצבו הבריאותי ה שילם הנתבע לנושים שונים וביניהם הזוכה למעלה מ-5 מיליון ₪ אך לא די להם בזה.

הנתבע עסקאות ומציג תחשיבים בדבר שיעורי ריבית של מאות אחוזים שגבתה התובעת.

ההסכמים סותרים את חוק הוגן.

טענות התובעת

17. לאחר שניתנה , כפי שאפרט להלן, הגישה התובעת . התובעת טוענת כי השיקים נושאים את חתימת הנתבע "ולפיכך נחתמו על ידי הנתבע ו/או ברשותו ו/או ו/או בשליחותו – במפורש ו/או מכללא – של הנתבע".

כל הפעולות שנעשו בעסק לרבות בשיקים, נעשו בידיעתו ובהסכמתו של הנתבע, למצער בדיעבד. הנתבע מנוע ומושתק מלטעון טענת זיוף או העדר .

טענת ההלוואה נטענת באופן לקוני וסתמי. הנתבע לא צירף הסכמי הלוואה ולא פירט את סכומי ההלוואה או הריביות. לגופה של הטענה, "אין מדובר בהלוואה כלל ועיקר". אין בעסקאות כל מאפיינים של הלוואה: התובעת אינה מלווה, הנתבע אינו לווה, אין הסכם הלוואה, אין ריבית, אין ריבית פיגורים וכל התשלומים נגזרים ממחיר מכירת המוצרים ששיקף הוגנת ומוסכמת באופן שווה עם הנתבע.

התובעת לא עוסקת במתן הלוואות ומעולם לא עסקה בכך. הפעילות היחידה של התובעת במועדים הרלבנטיים היא הפעילות העסקית עם הנתבע. למעלה מן הצורך, בכל מקרה אין תחולה לחוק הוגן.

מהלך הדיון בתובענות, מינוי מומחית מטעם וראיות הצדדים

18. תחילה אציין שמבין שלושת התובענות, התובענה שמספרה 50220-12-22 שעניינה בשיק על סך של 91,500 ₪, הועברה, לאחר הגשת ההתנגדות, השלום בכפר סבא. הצדדים הגישו העליון בקשה מוסכמת להעביר את התובענה הנ"ל השלום בתל אביב ולהורות על איחודה עם שתי התובענות הנוספות. ביום 15.2.23 התקבלה בקשת הצדדים (החלטת כבוד השופט י' כשר במסגרת בש"א 906/23).

19. ביום 27.4.23 נערך דיון בבקשות .

20. התובעת לא קיבלה את המלצת ליתן (וזו כמובן זכותה) וביום 4.7.23, לאחר שהצדדים הגישו , ניתנה החלטה על מתן .

21. כאמור לעיל, התובעת הגישה .

22. הצדדים הודיעו שהם מסכימים שימונה מטעם לבדיקת טענת הזיוף שהעלה הנתבע. בהמשך לכך מונתה הגב' סימה אנקונה כמומחית כתב יד (להלן: "המומחית").

23. ביום 5.2.24 הוגשה המומחית. על פי חוות הדעת שבדקה עשרה שיקים באיכות טובה "סביר מאד שהחתימות לא נכתבו על ידי מר יצחק יניב ולדעתי היה ניסיון לחקות את חתימותיו".

24. ביום 14.3.24 נערך מסכם במסגרתו ניתנה, בין היתר, ההחלטה הבאה:

"לאחר שעיינתי העדות הראשית של התובעת, הצפתי בפני התובעת את השאלה אם לא ראוי היה לפרט במסגרת פירוט העסקאות בסעיפים 9 עד 16 התובעת באופן ספציפי את ההסכמים שקשורים לכל עסקה ועסקה ואת ההוכחה לכך שהתובעת קיימה את חלקה על פי ההסכמים ולכן לשיטתה קמה לה הזכות את השיקים שניתנו כביטחון לאותן עסקאות. ב"כ התובעת סבור שלא עלתה טענה מצד הנתבע בעניין במסגרת ולכן מדובר בהרחבת חזית. למרות זאת ומבלי לגרוע מטענתו, ב"כ התובעת מסכים להגיש משלים שבו יתייחס באופן ספציפי לכל עסקה ועסקה ויצרף כנספחים, תחת כל עסקה בנפרד את המסמכים הרלוונטיים לרבות האסמכתא לקיום חלקה של התובעת בעסקה. התצהיר המשלים יוגש עד ליום 14.4.2024. לנתבע יש אפשרות להגיש בתשובה המשלים וזאת עד ליום 30.5.2024."

25. ביום 14.4.24 הגישה התובעת משלים. וביום 30.5.24 הגיש הנתבע תצהיר משלים מטעמו.

26. לאחר המסכם, הגיש הנתבע בקשה לזמן את מעיין לעדות. בסופו של דבר ולמרות התנגדות התובעת, התרתי לנתבע להגיש עדות של מעיין וזאת בשים לב לכך שהיא "דמות מפתח" בפרשה.

27. ביום 12.12.24 נערך דיון ההוכחות. בדיון העידו:

א. המומחית מטעם שהתובעת ביקשה לחקור אותה.

ב. גב' כרמית ארביב, עובדת דיסקונט בו התנהלו שני חשבונות של הנתבע, על ידי התובעת.

ג. מר אורן קציר, עובד הבינלאומי הראשון בו התנהלו חשבונות של הנתבע, על ידי התובעת.

ד. עו"ד שטרית, בעלי התובעת.

ה. הנתבע.

ו. מעיין.

28. הצדדים הגישו . כתב הסיכומים האחרון הוגש ביום 15.7.25.

29. עוד יצויין כי למיטב הבנתי, כנגד הנתבע הוגשו תביעות נוספות על ידי תובעים אחרים בקשר להמחאות שנמשכו לכאורה של הנתבע בקשר לפעילות של מעיין.

דיון והכרעה

כללי

30. כפי שאראה להלן, ההסכמים שבגינם ניתנו השיקים נשוא הליך זה הם הסכמי הלוואה לכל דבר ועניין. על ההסכמים חל חוק הוגן, תשנ"ג- 1993 (להלן: "חוק אשראי הוגן"). ההסכמים אינם עולים בקנה אחד עם הוראותיו של חוק אשראי הוגן. הצהרות התובעת בבקשות הביצוע עת טענה שלא מדובר בהלוואות, אינן נכונות. התובעת התעקשה לאורך כל ההליך שמדובר בהסכמי מכר – בבקשות הביצוע, , בקדמי המשפט, ובסיכומים. למרות שניתנה לתובעת אפשרות לפרוס את התשתית העובדתית המלאה ביחס להסכמים, התובעת נמנעה מלעשות כן באופן מלא. התובעת לא הציגה די ראיות ושמרה על ערפל ראייתי באופן שגם לא מאפשר לבחון שימוש בסעיף 9(ב) לחוק הוגן.

31. המסקנה היא שיש להורות על השטריות.

32. הגם שניתן היה לכאורה להסתפק בכך, אתייחס גם לטענות שעלו בעניין אי חתימת הנתבע על השיקים ובשאלה אם השיקים נחתמו על ידי מעיין של הנתבע.

33. עוד אציין שלא הונחו בפניי ראיות מהן ניתן ללמוד, כפי שהתובעת טוענת, שהנתבע ידע או היה שותף למעשי המרמה של מעיין ואין משום קביעה בעניין זה לכאן או לכאן.

34. כמו כן, כפי שאראה להלן, בפני התובעת ניצבו תמרורי אזהרה לא מעטים שיכלו ללמד לכאורה שמדובר בפעילות לא לגיטימית מצד מעיין או, לכל הפחות, כזו שיש לבדוק. התובעת העדיפה, כך נראה, ולהתקשר עם מעיין ההורות בהסכמים שבצידם "כסף קל" ומהיר – הסכמים שאינם עולים בקנה אחד עם חוק הוגן.

השיקים ניתנו ות להלוואות וחוק הוגן חל

הלוואות או הסכמי מכר/השקעה?

35. הנתבע טוען שההסכמים שנעשו בין התובעת לבין מעיין ההורות הם הסכמי הלוואה בריביות של מאות אחוזים וכי התובעת קיבלה סכומים ביתר. כמו כן, נטען שמדובר בהלוואות שסותרות את חוק הוגן. התובעת הצהירה פעמיים, בכל אחת מבקשות הביצוע, שלא מדובר בהלוואות. גם לאחר שעלתה הטענה מצד הנתבע, התובעת שבה וטענה במסגרת שאין מדובר בהלוואות. לטענתה, אין בעסקאות כל מאפיינים של הלוואה: התובעת אינה מלווה, הנתבע אינו לווה, אין הסכם הלוואה, אין ריבית, אין ריבית פיגורים וכל התשלומים נגזרים ממחיר מכירת המוצרים ששיקף הוגנת ומוסכמת באופן שווה עם הנתבע. לטענתה, בסיכומיה, מדובר ב", או למצער בהשקעה" (ס' 103א').

36. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ואת הראיות, אני סבור שמדובר בהסכמי הלוואות ולא או השקעה. כמו כן, כפי שאראה להלן, על העסקאות חל חוק הוגן והתובעת לא פעלה לפיו ואין מנוס מדחיית תביעתה.

37. מבנה העסקאות הוא כזה שבו התובעת נותנת למעיין ההורות (ישירות או לספק של מעיין ההורות), סכום Xתוך קבלת התחייבות לקבל בחזרה את ה- Xוסכום נוסף (שמשקף, לטענת התובעת, מחצית מהרווח של מעיין ההורות מהעסקה). להבטחת התשלום לתובעת אף נמסר לתובעת שיק ביטחון על מלוא התמורה שמגיעה לה וכן ערבות אישית של מעיין.

38. מדובר בעסקת מימון ברורה. התובעת מנותקת לחלוטין בין מעיין ההורות לבין המזמין, שכן התחייבות מעיין ההורות לתשלום לתובעת אינה תלויה בשאלה אם העסקה עם המזמין יצאה לפועל אם לאו. "בכל מקרה" (כך הוסכם במפורש בכל אחד מההסכמים), על מעיין ההורות לשלם את התמורה לתובעת. בוודאי שלא מדובר בהשקעה. התובעת לא חשופה לסיכונים של משקיע (הצלחה או אי הצלחה) וכאמור תמורתה החוזית – יהא אשר יהא.

39. גם לא מדובר, כטענת התובעת, . עו"ד שטרית טען שבעסקאות נשוא ההליך הוא "סוחר" כי הוא מכר סחורה. כשנשאל מה זאת אומרת השיב: "מכרתי, קניתי סחורה ומכרתי למעיין ההורות" (עמ' 59 ש' 25) וכשנשאל אם מכר או מימן טען שקנה את הסחורה ומכר אותה למעיין ההורות (עמ' 60 ש' 13), "מכרתי סחורה למעיין ההורות" (עמ' 60 ש' 10). לא ניתן לקבל טענה זו.

התובעת לא רכשה סחורה כלשהי וגם לא מכרה סחורה למעיין ההורות. התובעת לא נטלה את הסיכונים הכרוכים בביצוע העסקה מול הספקים (כמו עצם אספקת המוצרים, טיב המוצרים וכו'). התובעת גם לא הראתה, ולא בכדי, שרשמה אצלה מלאי כלשהו של מוצרים שרכשה כביכול עבור מעיין ההורות לטובת אספקתם למזמינים.

אכן בחלק מההסכמים שהציגה התובעת נכתב כאילו התובעת רוכשת "את ההזמנה" ומוכרת את ההזמנה למעיין ההורות. מדובר, בכל הכבוד, , שנועדה להסוות את העובדה הפשוטה לפיה מדובר בעסקאות מימון (הלוואות) לכל דבר. יצויין כי השימוש במינוח רכישת הזמנה נעשה בהסכמים המאוחרים יותר בזמן. בהסכמים מוקדמים יותר, נכתב במפורש שהתובעת תממן את עלות רכישת ההזמנה – היינו, התובעת עצמה שניסחה את ההסכמים, נקטה במינוח מימון (ראו למשל, הסכם מיום 11.8.21 בעניין הזמנה ממגן דויד אדום – עמ' 22 התובעת; הסכם מיום 1.9.21 בעניין הזמנה מעיריית בת ים – עמ' 34; הסכם מיום 11.11.21 בעניין הזמנה מעיריית חיפה – עמ' 38 והסכם מיום 9.11.21 בעניין הזמנה מעיריית רמת גן – עמ' 42).

40. עצם השינוי שערכה התובעת במינוח – ממימון לרכישה – כאשר במהות מדובר באותם הסכמים בדיוק, מלמד שהתובעת היתה ערה לקושי וניסתה, ככל הנראה, "לצבוע" את ההסכמים כהסכמי מכר, הגם שמדובר בהסכמי מימון.

41. העובדה שההסכמים אינם נוקטים במינוח ריבית או אינם צמודים לריבית כזו או אחרת אינה מעלה או מורידה. בפועל, כל סכום מעבר לתמורה שמעבירה התובעת, הוא למעשה ריבית. בחינת ההסכמים חייבת להיעשות מבחינה מהותית ולא לשונית גרידא. בחינה לשונית גרידא תאפשר לעקוף, בקלות רבה, את חוק הוגן. חוק אשראי הוגן מגדיר "הלוואה", בין היתר, כ"כל עסקת אשראי". לפנינו עסקאות אשראי מובהקות. כאמור, העדר ציון שיעור ריבית, אינו הופך את ההסכם . לדוגמה, מלווה נותן הלוואה בסך של 100,000 ₪ והלווה מתחייב להחזיר בתוך שנה 110,000 ₪. עצם העובדה שלא ננקב שיעור הריבית של 10%, אינה מאיינת את העובדה שמדובר בהלוואה לכל דבר ועניין. על מנת להמחיש, ניקח כדוגמה בלבד שניים מההסכמים נשוא הליך זה:

· בעסקת ארגון המורים מיום 10.2.22 (עמ' 81 לנספחי התובעת) שבגינה ניתן שיק ביטחון בסך של 920,000 ₪, נותנת התובעת סך של 335,000 ₪. התובעת אמורה לקבל בחזרה 915,000 ₪ כדלקמן: 299,000 ₪ עד ליום 25.4.22, 167,500 ₪ עד ליום 25.5.22 ועוד שלושה תשלומים חודשיים שווים בסך של 149,500 ₪ החל מיום 25.6.22. כלומר, התמורה כולה אמורה להיפרע עד ליום 25.8.22. בגין תקופה של שישה חודשים וחצי ההחזר הוא מעל פי 2.7 – כלומר ריבית של מעל 270% לתקופה של כשישה חודשים וחצי. יצויין כי בפועל מדובר בריבית גבוהה בהרבה שכן חלק מהסכומים משולמים לאורך התקופה וההחזר לא נעשה כולו בתום שישה חודשים וחצי.

· בעסקת חבר מיום 26.1.22 (עמ' 65 לנספחי התובעת) שבגינה ניתן שיק ביטחון על סך של 562,500 ₪, נותנת התובעת 228,000 ₪ (ס' 4 המשלים). התובעת אמורה לקבל בחזרה 562,500 ₪ כדלקמן: 263,500 ₪ עד ליום 20.4.22 ועוד שני תשלומים חודשיים שווים על סך של 149,500 ₪ כל אחד החל מיום 20.5.22. כלומר, התמורה כולה אמורה להיות משולמת לתובעת עד ליום 20.6.22. מדובר בשיעור ריבית של מעל 245% לתקופה של פחות משישה חודשים. כאמור, בפועל מדובר בריבית גבוהה בהרבה שכן חלק מהסכומים משולמים לאורך התקופה וההחזר לא נעשה כולו בתום שישה חודשים.

42. הריבית אינה חייבת להיגזר משיעור מוסכם באחוזים. ראו למשל הגדרת ריבית בחוק הריבית, התשי"ז-1957: ""ריבית" – כל תמורה הניתנת בקשר עם מילווה ויש בה משום תוספת לקרן". חוק הוגן מגדיר ריבית כ"ריבית או , לפי הענין" וניתן להיעזר בחוק הריבית לצורך פרשנות המונח ריבית – קל וחומר בשים לב לכך שחוק הוגן הוא חוק צרכני וההגדרה חייבת להיות רחבה, ככל שניתן בגבולות הפרשנות, על מנת שלא לאפשר התחמקות מתחולתו.

בע"א 2462/97 הפועלים ליסינג בע"מ נ' טיפול שורש, ניהול ושירותים למרפאות שיניים (ישראל מספר 1) בע"מ, פ"ד נד(1) 529 (2000), נדונה השאלה אם יש לראות עסקת ליסינג מימוני בגדר עסקת , וזאת לצורך החלתו של חוק הריבית:

"את המענה לשאלה המשפטית האמורה יש לתת על-פי תכליתו של חוק הריבית, בהתחשב במהותה הכלכלית האמיתית של עיסקת הליסינג המימוני. מבחינה לשונית, המונח "כל עיסקת " רחב דיו כדי לכלול כל עיסקה שמהותה היא מהות של אשראי. מבחינה תכליתית, חוק הריבית בא, בין היתר, למנוע ניצול לרעה של מצוקתם הכלכלית של הלווים על-ידי מלווים. הוא בא להבטיח "עיסקה הוגנת" בין המלווה ללווה (ראה א' וינרוט ריבית (כרך א) [18], בעמ' 19-34). תכלית זו מצדיקה החלת חוק הריבית על עיסקה שמהותה האמיתית היא מהות של עיסקת , גם אם לא כונתה בשם "הלוואה". תכלית זו מחייבת כי לא הצורה החיצונית היא שתקבע, אלא המהות האמיתית".

ובהמשך:

"ובמילים אחרות, עטיפת עיסקת בשמות של עיסקאות מסוג זה או אחר לא תועיל אם למעשה עסקינן בעיסקת אשראי אשר בה מחיר הכסף עולה על זה המותר לפי חוק הריבית. אכן, אם המהות האמיתית של עיסקה היא מהות של "הלוואה" יש לסווג עיסקה זו כ"עיסקת " כדי להגשים את תכליתו של חוק הריבית. פרשנות אחרת תרוקן את חוק הריבית מתוכנו, שהרי יהיה קל לעקוף אותו. כל עוד חוק הריבית קיים, עלינו לפרשו בצורה שתגשים את תכליתו".

וכן ראו בש"א (שלום ת"א) 154821/05 אטינגר דימור נ' דוד (נבו 25.7.2005)‏‏:

"פרשנות תכליתית של המונח 'הלוואה', לעניין תחולתן האפשרית של , עשויה להקיף עסקאות רבות שבהן הנזקק למזומנים פונה לקבלם ממי שהללו מצויים תחת ידיו, תוך שהוא מתחייב לפרוע את הסכום שקיבל, עם תוספות מוסכמות. כאשר מקבל המזומנים מוסר לנותן המזומנים נכס כלשהו, לפירעון או לביטחון – משתלבים בעסקאות כאמור יסודות מתחום ות, ובמקרים הרלבנטיים – מתחום השטרות, אולם אין הן חדלות, עקב כך, מלשאת אופי של עסקת הלוואה".

חוק הוגן חל על ההלוואות

43. משבאנו למסקנה שמדובר בהלוואות ולא בהסכמי מכר, חל בענייננו חוק הוגן. יצויין כי החוק חל במלואו שכן מדובר במלווה שהוא תאגיד כאשר סכומי ההלוואות נמוכים מהסכום הנקוב בסעיף 15(ב)(1) לחוק הוגן:

"מלווה שהוא תאגיד או שעיסוקו במתן הלוואות, המלווה בריבית ללווה יחיד סכום הנמוך מהסכום הנקוב בסעיף 15 (ב) (1) לחוק ההלוואות, מה הוא נוטל?

את כל חובות חוק ההלוואות ובכללן החובה לעריכת בינו לבין הלווה כמצוות סעיף 2 לחוק, המפורטות בסעיפים 3 ו-15 לחוק, מגבלות שיעור הריבית לפי סעיפים 5-6 לחוק, חובות צירוף הסכם ההלוואה והפירוט בהגשת תביעה או ורים לאותה עסקה מכוח סעיפים 8 ו-11 לחוק, וכמעוגן גם בסעיף 104(2א) לתקנות שמחייב הגשת "הצהרה בדבר השאלה אם השטר המוגש לביצוע ניתן במסגרת " ומורה כי אם "הוגש שטר לביצוע שניתן ה או כתשלום להחזר הלוואה, יפרט המצהיר במסגרת הצהרתו כי עמד בתנאי סעיף 8 לחוק הסדרת הלוואות חוץ איות, התשנ"ג-1993, וצירף את המסמכים הדרושים מכוחו", וכל זאת באמצעות מילוי "טופס נלווה להגשת בקשת ביצוע שעילתה הלוואה" שנוסחו נספח לתקנות כטופס 1ו', ותוך סימון בטופס האמור ש"החוק חל במלואו"

ראו ת"א (ב"י) 18325-05-23 שטרית פיננסים בע"מ נ' כהן (נבו 29.4.2025) (להלן: "עניין שטרית פיננסים").

44. התובעת טוענת כי גם אם מדובר בהלוואות, החוק אינו חל משני נימוקים שונים:

האחד: התובעת מפנה לחריג שבסעיף 15(א) לחוק הוגן שמחריג חלק ניכר מסעיפי החוק. אלא שחריג זה מתייחס ל"מלווה יחיד שנתן הלוואה שלא דרך עיסוק". בענייננו, לא מדובר במלווה יחיד אלא בתאגיד ודי בכך כדי לדחות את הטענה (ראו למשל: ת"א (שלום חי') 17393-06-15 פאר נ' אבו חאטום פס' 10-13 (נבו 13.1.2023) וכן דברי ההסבר בהצעת חוק הסדרת הלוואות חוץ-איות (תיקון מס' 3) התשע"ה-2015) 936 מיום 20.7.15, עמ' 819: "מחד גיסא, נמצא כי יש מקום להחריג את החובות הקבועות בסעיפי חוק אלה לגבי מלווים יחידים הנותנים לקרוביהם הלוואה שלא דרך עיסוק, שכן מדובר בנטל שאין הצדקה להטילו במצבים אלה. מאידך גיסא, נמצא שיש לצמצם את תחולת הסייג, כך שככל שמדובר במלווה שהוא תאגיד, במתן הלוואה דרך עיסוק (בין אם לקרובו של המלווה ובין אם לאו), או במתן הלוואה לאדם שאינו קרובו של המלווה (בין אם בדרך עיסוק ובין אם לאו), יחולו הוראות אלה, שכן אין הצדקה להחריגם." (ההדגשה אינה במקור – ג"מ))

אף אם היה מדובר במלווה יחיד, החוק קובע חזקה לפיה "יראו מלווה שנתן הלוואה למי שאינו קרוב משפחתו כמי שנתן הלוואה דרך עיסוק, אלא אם כן הוכיח המלווה אחרת". בענייננו, ההלוואה לא ניתנה וממילא החזקה קמה וכלל לא נסתרה.

השני: נטען לתחולת החריג שבסעיף 15(ב)(1) לחוק הוגן שמחריג חלק מסעיפי החוק על הלוואה שקיבל הלווה בפועל העולה על 1,197,707 ₪. התובעת טוענת שלשיטת הנתבע עצמו "ההלוואה הנטענת היא בסך 2.7 מ'" (ס' 103ב לסיכומי התובעת). אלא שלא מדובר בהלוואה אחת. מדובר במספר רב של הלוואות לאורך תקופה של כשנתיים, כאשר אף אחת מהן אינה עולה על הסכום שנקבע בסעיף 15(ב)(ב1) לחוק. לכן, חריג זה אינו חל בענייננו.

יצויין כי גם אם התובעת סברה שחוק הוגן אינו חל, הדבר לא פטר אותה מלהצהיר שמדובר בהלוואות וכן לפרט את כל שנדרש:

"ודוקו – על מנת לאפשר את מרחב הפיקוח השיפוטי המתחייב על פי דין חובתו היסודית של מגיש שטר לביצוע הינה להצהיר האם הוא ניתן בקשר עם . מלווה הסבור כי הוראות חוק ההלוואות אינן חלות על עסקת שערך עם הלווה אינו בן חורין ות "מה העבודה הזאת לכם?" ולפטור עצמו ממתן הצהרה כי השטר ניתן בקשר עם חוזה הלוואה, מהגשת הטופס הנלווה המתחייב, ומהגשת הנספחים המצוינים בטופס". (ראו עניין שטרית פיננסים לעיל)

המשמעות של תחולת חוק הוגן

45. משקבענו שמדובר בהלוואות ושחוק הוגן חל, החוק קובע, בין היתר, חובת עריכת הסכם הלוואה בכתב (ס' 2), של המלווה לרבות החובה לפרט את שיעור העלות הממשית של (ס' 3), תוצאות ההפרה של (ס' 4), הגבלות בדבר בסיס ההצמדה והריבית (ס' 4א), הגבלות על שיעור העלות הממשית של (ס' 5), הגבלה על ריבית הפיגורים (ס' 6).

46. כמו כן, סעיף 8 לחוק הוגן קובע את להגשת תובענה או בקשת ביצוע . התובענה חייבת לפרט, בין היתר, את כל הפרטים שיש לגלותם לפי סעיף 3(ב) לחוק הוגן, את התשלומים ששולמו על ידי הלווה, את יתרת החוב במועד הגשת התביעה, את התשלומים שבפיגור ועוד.

"למעשה המוגש בהתייחס להלוואה שהחוק חל עליה חייב לכלול את כל ההוראות הנדרשות בחוק, וכך גם בהתייחס להוראות סעיף 8 ן ")ע"א (מחוזי ת"א) 4003/07 בס נ' אריה (נבו 21.1.2009)‏‏ להלן: "עניין בס").

העליון נדחתה ברע"א 2132/09 ‏אריה נ' בס (נבו 8.7.2009).

כבר נפסק שאופיה הנשכני והבוטה של הלוואה חוץ אית מחייב הקפדה "על כל תגיהן ודקדוקיהן של הוראות החוק" וחובתו של לעמוד על משמר זה (ע"א 9044/04 מיסטר מאני ישראל בע"מ נ' צוניאשוילי (נבו 24.6.2007).

47. בענייננו, הצהרת התובעת בבקשות הביצוע לפיה לא מדובר בהלוואות, לא היתה נכונה. על יסוד ההצהרה הלא נכונה, נמנעה התובעת מלפרט את תנאי ההלוואה ואת כל הפרטים הנדרשים בהתאם לחוק הוגן ובכלל זה את שיעורי הריבית בכל אחד מההסכמים לעומת השיעורים המותרים בחוק.

48. נקודת המוצא על פי הפסיקה היא שהפגם שנפל בבקשת הביצוע אינו פגם פורמאלי בלבד שכן עם הגשת ההתנגדות הופכת בקשת הביצוע (ראו גם תקנה 20(ה) לתקנות האזרחי, תשע"ט – 2018 שם נקבע כי עם מתן רשות להתגונן יראו את בקשת המשיב ). כמו כן ראו תקנה 108(ב) לתקנות , תש"ם – 1979 (להלן: "תקנות ") "משהועבר כתב ההתנגדות כאמור בתקנת משנה (א) יהא דינה של לפי סדר דין מקוצר".

התובע חייב להקפיד לנסח את כראוי. לא מדובר בפגם טכני שניתן להתעלם ממנו. מקום בו מדובר בעסקת הלוואה, לא מדובר בעילה שטרית רגילה שמנותקת . ראו למשל, עניין בס:

"הנה כי כן, קביעת החוק אינה רק קביעה טכנית בדבר המסמכים שיש לצרף . עילה שטרית רגילה לחוד ועילה שטרית הנסמכת על הלוואה לפי החוק לחוד. דהיינו, המחוקק קבע כי ככל שעסקינן בבקשה , שהחוק חל עליה – לא מדובר בעילה שטרית רגילה המנותקת , אלא יבחן גם את . ודוק, עיסקת היסוד לא אמורה להתברר נוכח טענות הגנה המוכרות כנגד עילה שטרית, שאזי על הנתבע לשכנע את ביהמ"ש כי קמה לו עילת הגנה נוכח עיסקת היסוד. מעת שעסקינן בבקשה שהחוק חל עליה – היא הנדונה, ראשית לכל, בפני , ולכן הורה המחוקק כי על התובע, כחלק , לצרף את המסמכים ורים , תוך פירוט מלא של מכלול הפרטים ורים להלוואה. בהתאם בית המשפט יבחן את עיסקת היסוד, ויברר אם אכן בהתאם לה ובכפוף להוראות החוק, רשאי התובע להיפרע מהנתבע את השטרות נשוא הבקשה לביצוע."

וכן ראו ע"א (מחוזי מרכז) 24535-11-21 סופר נ' הנינה (נבו 31.5.22):

"היינו, שהחוק חל עליה, שלא כמו בתביעה שטרית אחרת, הנטל להוכחת התביעה מוטל על התובע ועל לבחון ראשית את .

לכן הורה המחוקק כי על התובע, לצרף את המסמכים ורים , תוך פירוט מלא של מכלול הפרטים ורים להלוואה, כחלק . בהתאמה על לבחון את , ולברר אם אכן על פיה, ובכפוף להוראות החוק, זכאי התובע להיפרע מהנתבע את השטר נושא בקשת הביצוע".

זאת ועוד, תקנה 104(א)(2א) לתקנות ההוצאה לפועל קובעת כי לא תקובל לרישום אלא אם יצורפו לה "הצהרה בדבר השאלה אם השטר המוגש לביצוע ניתן במסגרת ; הוגש שטר לביצוע שניתן ה או כתשלום להחזר הלוואה, יפרט המצהיר במסגרת הצהרתו כי עמד בתנאי סעיף 8 לחוק הסדרת הלוואות חוץ איות, התשנ"ג-1993, וצירף את המסמכים הדרושים מכוחו".

וראו גם ע"א 146/85 ציון גמליאל נ' מנורה חברה בע"מ (נבו 17.9.1987):

"על-פי האמור בתקנה 108(ב) לתקנות , הופכת מקוצר מיד עם הגשת ההתנגדות, ולכן חובה על התובע להקפיד ולערוך את הבקשה, כך שתמלא אחר כל התנאים הדרושים להראות את (ע"א 211/73 [8], בעמ' 515). כאן הוגשה הבקשה על גבי טופס רשמי של , טופס הממלא אחר כל דרישות החוק אם אך ממלאים אותו כדבעי"

49. בענייננו, התובעת הצהירה שלא מדובר בהלוואות ולא צרפה את טופס ו1 לתקנות שמחייב לפרט, בין היתר, את פרטי ההלוואה, להתייחס לשאלה אם חוק הוגן חל במלואו או בחלקו ואם לא מדוע, יש לפרט את סכומי ההלוואה, את שיעורי הריבית, את שיעור עלות האשראי, את תקופת ההלוואה , את התשלומים ששילם הלווה ועוד. זאת לא נעשה.

50. התובעת התעקשה לאורך ההליך כולו לרבות בסיכומים שלא מדובר בהלוואות ובחרה שלא לתקן , ולו למען הזהירות. זאת, הגם שנטען במפורש במסגרת ההתנגדות שמדובר ב"רשת הסכמי הלוואות", ב"הלוואות המנוגדות לחוק ולדין" "בריביות נשך" וכד'.

51. סעיף 10(א)(1) לחוק הוגן קובע:

"ביקש מלווה לנקוט הליכים נגד לווה בתיק שניתן , או לביצוע תביעה על , בקשר , רשאי רשם , ביוזמתו או על פי בקשה, לסרב לנקוט את ההליכים המבוקשים, ובכלל זה להורות על אי-פתיחת תיק הוצאה לפועל או סגירתו, אם היה לו יסוד להניח כי חוזה ההלוואה או תנאי בו אינם מתאימים לדרישות לפי חוק זה, ולגבי מלווה מוסדי – לדרישות לפי חוק זה או לפי חוק אחר החל בעניין כאמור בסעיף 16; ואולם לא יורה רשם על אי-פתיחת תיק ביוזמתו אלא לאחר שנתן לצדדים הזדמנות לטעון את טענותיה"

אין ספק שהסמכות שמוקנית לרשם מוקנית גם – קרי גם בית המשפט מוסמך להורות על מחיקת הליכים שנפתחו בהוצאה לפועל ועל בשל הפרת הוראות חוק הוגן (ראו למשל, החלטתי בתאד"מ (שלום ת"א) 25378-10-21 מסעוד נ' בן יעקב (נבו 22.9.2022) וכן החלטות רבות נוספות של מותבים אחרים דוגמת ת"א (ב"י) 18325-05-23 שטרית פיננסים בע"מ נ' מנחם צבי כהן (נבו 29.4.2025); רער"צ (שלום ת"א) 24413-04-24 מנדל נ' עמר (נבו 2.6.2024); ת"ט (שלום ת"א) 55189-09-23 גני נ' בול מסחר והשקעות בע"מ (נבו 24.1.2024)).

52. בענייננו, אני סבור שיש להורות על דחיית התביעה השטרית ולא על מחיקתה, בשים לב לכל האמור להלן:

ראשית, התובעת התעקשה לאורך כל הדרך לנהל את ההליך על יסוד הצהרתה לפיה לא מדובר בהלוואות. התובעת התעקשה שעומדת לה עילה שטרית עצמאית שמנותקת . ההליך נוהל עד תום ונשמעו ראיות. המסקנה, כאמור, היא שמדובר בהלוואות שנערכו בניגוד לחוק הוגן ושהצהרות התובעת לא היו נכונות.

שנית, המסכם אפשרתי, מיוזמתי, לתובעת ולמרות התנגדות הנתבע להגיש משלים שבו תתייחס באופן ספציפי לכל עסקה ועסקה ותצרף כנספחים, תחת כל עסקה בנפרד את המסמכים הרלוונטיים לרבות האסמכתה לקיום חלקה של . כלומר, ניתנה לתובעת אפשרות להראות שקיימה את חלקה שבגינן ניתנו השיקים ות. מתוך הראיות שהציגה התובעת עולים סימני שאלה רבים שהצטברותם לא מאפשרת למחול על שבהגשת התביעה בניגוד לחוק הוגן. כך למשל, על מנת לסבר את האוזן מתוך טענות התובעת עולים הנתונים הבאים:

המסקנות מהטבלה שלעיל שעולה מתוך ראיות התובעת הן:

· תמורת סך של 1,291,500 ₪ התובעת היתה אמורה לקבל, בתוך זמן קצר, 3,409,250 ₪ – כלומר למעלה מפי 2.6.

· אין התאמה מלאה בין השיקים שהיו אמורים להינתן ה לעסקאות הנטענות על ידי התובעת לבין השיקים בתובענה.

· לא ברור מדוע בעסקת "חבר" מיוחסים השיקים שהתובעת בחרה לייחס (265,000 ₪ ועוד שלושה שיקים של 100,000 ₪ כל אחד כאשר על פי התובעת היא גם קיבלה שיק ביטחון בסך של 562,500 ₪).

· לא ברור מדוע בעסקת "נופשונית" הוצג שיק על סך של 112,125 ₪ כאשר על פי התובעת קיבלה שיק ביטחון על סך של 381,250 ₪ (ס' 10).

עו"ד שטרית נשאל, למשל, מדוע בעסקת "חבר" לא הגיש לביצוע את שיק הביטחון אלא שיקים אחרים בסכומים אחרים והשיב "יכול להיות ששולם לי חלק מהסכום" (עמ' 71 ש' 21) ושהוא לא זוכר את עסקת חבר (עמ' 71 ש' 30). כלומר, לשיטת התובעת עצמה, לא ניתן לבחון את .

הסתבר גם שעו"ד שטרית מחזיק ברשותו שיקים רבים נוספים וכי לא החזיר שיקים שהיה עליו להחזיר בגין הסכמים בהם שולמה לו התמורה: "אמרתי. אני אמרתי יכול להיות יכול להיות שיש לי צ'קים ביטחון שלא הוחזרו ולמרות שהעסקה הסתיימה" (עמ' 66 ש' 17-18). עו"ד שטרית אמנם טען שמהשיקים נשוא התביעה אין כאלה שהיה עליו להחזיר (עמ' 66 ש' 26). אלא שהתובעת לא פרסה תשתית עובדתית מספקת שעל בסיסה ניתן להגיע למסקנה זו. זאת, למרות שניתנה לתובעת אפשרות לעשות כן.

"ודוק, על התובע להציב את התשתית העובדתית כתנאי מוקדם לדיון בתביעתו. לא הנתבע צריך להציב תשתית עובדתית ביחס לסכומי ההלוואות, תנאיהן, ואשר מהם. הנטל מוטל על התובע-המלווה, כולל נטל של בכתובים המצביעים אודות אשר טוען הוא לו" (ראו עניין בס לעיל)

כמו כן, המשלים שהגישה התובעת, עולים גם כן סימני שאלה. למשל:

· ביחס לחלק מהעסקאות נטען שהתמורה שולמה על ידי התובעת בדרך של קיזוזים מהסכמים קודמים. אלא שלא ניתן כל פירוט ביחס לעסקאות הקודמות ומדוע נותרה יתרת חוב. לצורך הדוגמה, עו"ד שטרית טען המשלים שחלקו בעסקת תנובה מומן באמצעות של מעיין הורות בעסקאות אחרות. ההסכם ביחס לעסקת תנובה אינו מזכיר שהתשלום יבוצע באמצעות קיזוזים מעסקאות אחרות ועו"ד שטרית לא נתן כל פירוט או הסבר מדוע נותר חוב מעסקאות קודמות ומתי גובשה ההסכמה שעסקת תנובה תמומן באמצעות קיזוזים. בשים לב לכך שחוק הוגן חל על עסקאות אלו, המלווה חייב היה לתת פרטים מלאים.

· נטען שלגבי עסקת חבר, התובעת שילמה סך של 57,000 ₪ ביום 6.2.22 וסך של 171,000 ₪ ביום 27.1.23. שני התשלומים בוצעו על פי הטענה לספק "בייבי סאפ" (ספיר תורג'מן). אין אינדיקציה להעברות אלה בתאריכים ספציפיים אלה בנספחים 1 או 2 התובעת.

· בעסקת ות בראון, חלק מהתשלומים שביצעה התובעת לטענתה נעשו באמצעות קיזוזים מעסקאות לאומי ועיריית חיפה. לא ניתן כל פירוט ממנו ניתן ללמוד על יתרת חוב של מעיין ההורות בגין עסקאות אלה ועל הקיזוז, כאשר בהסכם לא נכתב שהתשלום יבוצע מקיזוז עסקאות אלו.

· בעסקת דואר ישראל חלק מהתמורה שולמה באמצעות קיזוז סך של 126,500 ₪ מעסקת . שוב – לא הונחה תשתית לכך.

· לפי המשלים, בעסקת ארגון המורים, חלק מהתמורה בסך של 167,500 ₪ שולמה לבייבי סאפ ביום 20.2.22. עיון בנספחים 1-2 מעלה שאין העברה במועד זה. יש העברה של סכום זהה ביום 13.2.22, אך אין לדעת אם זה קשור לעסקת ארגון המורים.

התובעת לא ערכה סינכרון בין התשלומים שהיא טוענת שביצעה לבין שקיבלה. למשל, עיון המשלים מעלה כי כולו עוסק בהעברות שבוצעו (בפועל או בדרך של קיזוז) החל מחודש פברואר 2022 ועד לחודש אפריל 2022. אלא שעיון בתצהיר העדות של התובעת (נספח טז) מעלה כי בחודשים אלה (פברואר 2022 ואילך) קיבלה התובעת גם בעשרות רבות של אלפי שקלים. התובעת לא הסבירה לאיזה עסקאות מיוחסים תקבולים אלו ומדוע אינם באים על חשבון אותן עסקאות שמפורטות בתצהיר המשלים.

53. שלישית, בשים לב להוראות חוק הוגן, לטענות ההגנה , היה על התובעת לפרוס את מלוא התשתית העובדתית ורה לכלל התקשרויותיה עם מעיין ההורות וליתן פירוט ואסמכתאות מלאות ביחס לכל עסקה ועסקה – זאת בעיקר כאשר התובעת עצמה טוענת שהשיקים ניתנו ות לעסקאות. רק כך ניתן היה לבחון אם התובעת קיימה את התחייבויותיה ובהנחה שכן, מה יתרת החוב, אם בכלל קיימת, בשים לב גם למגבלות הריבית שבחוק הוגן.

במילים אחרות, גם אם התובעת אכן העמידה את הסכומים בגין העסקאות נשוא השיקים, יתכן מאד שעומדת טענה לגביית יתר של ריבית בגין עסקאות קודמות (והתובעת עצמה קשרה עסקאות קודמות לשיקים נשוא הליך זה בטענה לפיה התמורה בגין השיקים נשוא הליך זה שולמה, בחלקה, מקיזוזים מעסקאות קודמות). ר זה אזכיר כי הנתבע טען כי במכלול בוצעו לתובעת תשלומי יתר בסך של 732,555 ₪ וכי הנתבע אינו חייב כספים לתובעת "שכן הוא כבר החזיר את קרן ההלוואה במלואה, ושילם גם עבור ריביות מטורפות, אשר יש לציין כי אינן חוקיות ומשכך גם עצם הסכם ההלוואה הוא VOID" (ס' 13 וכן ראו למשל ס' 31-36). הנטל הראשוני הוא על התובעת לפרוס את התשתית העובדתית המלאה ביחס – במיוחד כך לאור חוק הוגן וטענות הנתבע . התובעת בחרה, משיקוליה, שלא לעשות כן.

במקום זאת, התובעת התייחסה לתובענה כתובענה שטרית שאינה קשורה להלוואה והניחה כי עומדת לה ויהי מה.

54. לסיכום, התובעת כמפורט לעיל אינם מצדיקים להסתפק במחיקת התביעה בשלב דיוני זה אלא מחייבים את דחייתה. שקלתי אם ניתן להורות, לכל הפחות, על השבת סכומי הקרן (וראו ר זה סעיף 9 לחוק הוגן) וזו גם הסיבה שניתחתי מיוזמתי את ראיות התובעת כמפורט בפרק זה לעיל. אך, כאמור, הראיות שהציגה התובעת אינן מספקות ואינן מאפשרות מבט אמיתי ומעמיק על שארע בין התובעת לבין מעיין ההורות. ממילא גם איני יכול לקבוע שקיים חוב בגין קרן ההלוואות.

"כך גם מי שמגיש תביעה שטרית עליו לעמוד בהוראות סעיף 8 לחוק ואם אינו מבקש לתקן תביעתו ועומד על כך כי מדובר בהלוואה שהחוק אינו חל ביחס אליה חשוף לכך שבסופו של יום תביעתו תדחה" (ראו עניין בס לעיל)

ראו והשוו: תא"מ (שלום חי') 32146-05-18 מלכה נ' השחר ייבוא 770 בע"מ (נבו 13.6.2019); תא"מ (שלום אשד') 28064-09-10 סלוקי יצחק- סלוקי שלמה ובניו נ' דוברובסקי (נבו 1.7.2013); תא"מ (שלום אש') 53631-07-10 גויטע גבעתי נ' ווקנין (נבו 4.12.2013); תא"ח (שלום ת"א) 51596-12-10 סרור נ' בן דור (נבו 9.12.2012)

טוענת התובעת, שהנתבע יכול היה, במסגרת המשלים מטעמו להתייחס לפירוט שנתנה וליתן גרסה משלו. אלא שאני סבור שהתובעת לא הרימה, ולו את הנטל הראשוני, ביחס ולכן אין לזקוף לחובת הנתבע (שממילא גם מכחיש שחתם על השיקים ואין מחלוקת שלא חתם על ההסכמים) אי מתן פירוט או התייחסות מפורטת מצידו.

55. לא מצאתי ממש בטענת התובעת כי הנתבע זנח את טענת ההלוואה ולא העלה אותה שוב. מעבר לעובדה שהנתבע לא היה חייב לטעון זאת בתצהיר עדותו הראשית שכן הטענה עלתה בהתנגדות וניתן לבססה על מכים והחקירות, הרי נטען במפורש שעו"ד שטרית הרוויח מאות אלפים מאחוזי ריבית (ס' 30 וכן ראו ס' 3 המשלים).

56. כך גם לא מצאתי לקבל את טענת התובעת בסיכומי התגובה מטעמה (ס' 37) לפיה הנתבע זנח בסיכומיו את הטענה לתחולת חוק הוגן ולא טען לעניין הריבית וחוקיותה. גם אם לא נאמר במפורש "חוק אשראי הוגן", מסיכומי הנתבע עולה כי הוא עמד על טענתו בדבר תחולת החוק וריביות היתר שנגבו. ראו למשל, ס' 60 שם נטען לעסקת מימון ולא , ס' 62 שם נטען שהתובעת קיבלה ביתר 732,000 ₪ ואף יותר – הסכום שנטען ככזה שמהווה גביית ריבית ביתר (ראו גם סעיפים 63-64). זאת ועוד, בשים לב לכך שהטענה נטענה והתובעת עצמה מאשרת בסיכומיה שאחת מטענות ההגנה של הנתבע היא שמדובר בהלוואות שחוק הוגן חל עליהן (ס' 22 לסיכומי התובעת וס' 1 לסיכומי התגובה), אינו יכול להתעלם מטענת .

סיכום ביניים

57. די בכל האמור, כדי להצדיק את . למרות זאת, אתייחס גם למחלוקות נוספות בין הצדדים.

58. כמפורט להלן, לא הוכח שהתובע חתום על השיקים; הוכח שהתובע נתן למעיין לפעול בחשבונותיו כולל לחתום על שיקים; התובעת למרות "אורות אדומים" שיכלו ללמד על פעילות לא לגיטימית מצד מעיין.

הנתבע אינו חתום על השיקים

59. הנתבע טען בהתנגדות כי: "השטרות שהוגשו לביצוע מעולם לא נחתמו על ידי המבקש או חתימה מטעמו, ומשכך נושאים השטרות חתימה מזויפת". התובעת טוענת שמדובר בחתימת הנתבע על גבי השיקים.

60. למעט החריגים שהוכרו בדבר חתימה בתוקף וחתימה בהרשאה בהם אדון בפרק נפרד, שטר חייב להיחתם בידי מושכו. סעיף 22 לפקודת השטרות קובע כי "אין אדם חב בתור מושך או מסב או קבל של שטר אם לא חתם עליו בתור אחד מאלה".

61. מקום בו מוכחשת החתימה על השטר, הנטל מוטל על התובע להוכיח שהחותם הוא הנתבע (ראו למשל, רע"א 2107/11 אי.בי סופט דרייב בע"מ נ' פוליאקובסקי (נבו 31.8.2011).

62. בענייננו, לאחר ששקלתי ובחנתי את כלל טענות הצדדים, הגעתי למסקנה לפיה התובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח שהנתבע חתם על השיקים.

63. החתימות על גבי השיקים (10 מתוך 11) נבחנו על ידי המומחית מטעם שמצאה ש"סביר מאד שהחתימות לא נכתבו על ידי מר יצחק יניב ולדעתי היה ניסיון לחקות את חתימותיו".

64. כידוע, ככלל, יאמץ את ממצאיו ומסקנותיו של מומחה מטעם בית המשפט, אלא אם מצא שקיימת סיבה משמעותית ובולטת שלא לעשות כן (ראו למשל, ע"א 2099/08 עיריית אשקלון נ' תשלו"ז השקעות והחזקות בע"מ (נבו 28.10.2010); ע"א 1168/07 יפה נוף תחבורה, תשתיות ובניה בע"מ נ' הפלר (נבו 1.2.2009) וראו גם אורי גורן סוגיות בסדר חי 635-636 (מהדורה 13 2020)). בענייננו, אף מדובר במומחה שמונה בהסכמת (ראו ת"א (מחוזי י-ם) 23198-03-18 רשות מקרקעי ישראל נ' עמר (נבו 22.3.2021): "אמת המידה להתערבות בממצאי חוות דעת בכלל, ושל שמאי מוסכם שמונה מטעם בפרט – היא מצומצמת, וככלל שמורה למקרים חריגים".

65. המומחית מתיישבת עם יתר הראיות בתיק ולא הוצגה כל סיבה ממשית שלא לאמצה. כך, הנתבע הכחיש בתוקף שחתם על השיקים. עו"ד שטרית מצידו מעולם לא ראה ולא טען שראה את הנתבע חותם על השיקים. אזכיר שמעיין הצהירה שהיא חתמה על השיקים ושעו"ד שטרית ראה אותה חותמת על השיקים בעצמה. לצורך ההכרעה, אני מוכן להתעלם מעדות מעיין ולהניח שעו"ד שטרית לא ראה בעיניו שמעיין היא זו שחתמה על השיקים. עם זאת, מכלל הנסיבות והחיזוק המשמעותי שהתקבל המומחית, עולה שכלל לא הוכח שהנתבע חתם על השיקים.

66. עוד אזכיר ר זה כי למרות שהתובעת טוענת ש" עשרות רבות של שיקים בסכומים של מיליוני שקלים, בחתימה הנחזית להיות חתימת הנתבע…" (ס' 10), התובעת לא טרחה לבדוק, ולו פעם אחת, שאכן הנתבע חתם בעצמו על השיקים. לזאת יש גם להוסיף, שעו"ד שטרית ידע בוודאות שמי שחתמה על ההסכמים מול התובעת, כביכול בשם הנתבע, היא מעיין (ולא הנתבע). עו"ד שטרית, שהכין את אותם הסכמים, הגדיר את מעיין כמי שמורשת לפעול מטעם הנתבע ומוסמכת לחתום בשמו על ההסכמים.

67. התובעת מנסה להצביע על ספקות שעלו מחקירת המומחית (ס' 30-34 לסיכומי התובעת). לא שוכנעתי שיש בטענות התובעת כדי לשמוט את מסקנת המומחית – קל וחו&