ההחלטה
- טיפול אישי על ידי צוות מקצועי
- הטיפול יושלם תוך 5 ימי עסקים. אם הבקשה לא תאושר, התשלום יוחזר במלואו.
פסקי דין רכישה ו או הסרה יכולים להתעכב או לא להיות מאושרים כלל על ידי מערכת האתר - והתשלום יוחזר במלואו כמובן תוך 7 ימי עסקים מרגע החלטת ההנהלה וייתכן כי יותר. הסרת פסק דין הינו פסק הדין בלבד ולא כולל שום דבר נוסף כמו כתבה, סקירת משרד וכד'.
– על-ידי ב"כ עו"ד אבי כהן
– על-ידי ב"כ עו"ד שמשון וייס ואיתן און
– על-ידי ב"כ עו"ד ענת בן זאב ומיטב דגן
בקשה על פי סעיף 52(א) לחוק הפלילי (סמכויות -), התשנ"ו- 1996 (להלן: "חוק ").
לנסיבות נדרשתי בשורה ארוכה של החלטות.
המתוקן מייחס למבקשים עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק") ועבירה של רצח, לפי סעיף 300(א)(2) לחוק.
בשנת 2012 הוריתי על המבקשים עד תום ההליכים, משנמצא כי קיימת לכאורית המבססת את האישומים נגדם וכי כל חלופת לא תסכון בעניינם.
מאז ועד היום הוארך המבקשים מעת לעת על ידי העליון, על פי סעיף 62 לחוק .
בשל קוצר היריעה, אין מקום להידרש לכל ההליכים העליון, פרט לאלה הרלוונטיים להחלטה זו.
הבקשה הנוכחית:
לפי שחלק מהטענות אשר הועלו זהה לשני המבקשים, אפתח את הדיון בעניינם בשתי טענות משותפות.
ב"כ המבקשים מיקדו את טענותיהם בשניים:
א. הימשכות ההליכים מזה 3 שנים.
מצאתי כי אשר לטענה בדבר הימשכות ההליכים, יש . מקומה של הטענה לדיון העליון על פי סעיף 62 לחוק .
ב. החלטת כבוד השופט דנציגר בבקשה השניים על פי סעיף 62 לחוק , במסגרת בש"פ 1724/15.
החלטת כבוד השופט דנציגר:
ההחלטה ניתנה ביום 16.3.15 במסגרת דיון לפי סעיף 62 לחוק .
כבוד השופט דנציגר סקר, במסגרת החלטה זו, את ההליכים הקודמים, קבע כי מקובלת עליו טענת המדינה שמסוכנות המשיבים נלמדת מהמעשים המיוחסים להם והוסיף כי מקובלת עליו טענה נוספת שעניינה חשש בנסיבות העניין מהימלטות המבקשים מאימת הדין, לאור העונש הצפוי להם באם יורשעו (פסקה 19 להחלטה).
ב"כ המבקשים נתלים בפסקה 21, שזו לשונה:
"בשולי הדברים לא למותר לציין, כי אין בהחלטות זה להאריך פעם אחר פעם את של המשיבים מעבר לתשעה חודשים לפי סעיף 62 לחוק , כדי למנוע מהמשיבים את האפשרות להגיש בקשה לשקול את שחרורם לחלופת . אפשרות זו פתוחה בפניי המשיבים בכל שלב, ככל שיש בידיהם להציג חלופה הולמת והדוקה שיכולה לאיין את מסוכנותם ואת החשש להימלטות מאימת הדין בנסיבות העניין, שתימצא ראויה והולמת על ידי המחוזי (ראו והשוו: בש"פ 6683/15 מדינת ישראל נ' פינטו (20.10.2014); עניין ז'אנו)".
הצדדים נחלקו בשאלה האם התכוון כבוד השופט דנציגר להורות למותב זה, לדון הלכה למעשה בחלופת , או שמא מדובר בהפניה כללית לזכויות המבקשים על פי חוק.
עיון מדוקדק בהחלטה לא מותיר ספק אשר למשמעות הדברים.
לבד מהאמור בפסקה 19, כפי שהובא לעיל, באה פסקה 20 ומסלקת כל ספק:
"לנוכח האמור לעיל- מכיוון שההליך העיקרי מתנהל באופן מסודר ורציף, ומכיוון שמסוכנותם של המשיבים הינה גבוהה, ועל אף שמדובר ממושך מאוד, לא שוכנעתי כי בנסיבות העניין השתנתה "נקודת האיזון" בעניינם של המשיבים". (ההדגשות אינן במקור- צ.ק).
סיוע נוסף אפוא לטענת התביעה כי מדובר בהפניה כללית ותו לא, מצאתי בביטוי "אפשרות זו פתוחה בפני המשיבים בכל שלב ".
לפי שהדיונים העליון ,על פי סעיף 62 לחוק , נערכים בציר זמן נתון, תוך בחינת התקדמות ההליך בתיק העיקרי, הדעת נותנת כי לא היה מקום לנקוט בתיבה "בכל שלב" אם אכן הכוונה הייתה לבחון חלופת בשלב הנוכחי.
לא זו אף זו, בהחלטה קיימת קביעה מפורשת כי " נקודת האיזון " לא השתנתה.
משמעם של דברים: החלטת כב' השופט דנציגר כיוונה לזכויות המבקשים על פי חוק ולא מעבר לכך.
עו"ד וייס הפנה ל-בש"פ 22/07 ו-59/07 מדינת ישראל נ' ז'אנו ואח'. עיון בהחלטת כבוד השופט א.א לוי ז"ל, במסגרת דיון על פי סעיף 62 לחוק , מעלה את הקביעות הבאות:
"בנסיבות אלה, סבורני כי הגיעה השעה להכריע את הכף לטובת זכותם לחירות על פני כל שיקול אחר".
"…המשיבים ישוחררו לאחר שיציעו חלופה שתיבחן על ידי שירות המבחן ותימצא על ידי המחוזי, ראויה והולמת".
הנה כי כן, ההבדל בין שתי ההחלטות מדבר בעד עצמו ומכאן שרווח והצלה לא יעמדו למבקשים ודה זו.
אשר על כן, יש לדחות עתירת המבקשים בסוגיות הללו.
ב"כ המבקש 1, עו"ד אבי כהן, העלה טענה נוספת בדבר כרסום בעוצמת הראיות.
- מדור פסקי דין והחלטות באדיבות מיקיפדיה - האנציקלופדיה הפתוחה.
