ההחלטה
- טיפול אישי על ידי צוות מקצועי
- הטיפול יושלם תוך 5 ימי עסקים. אם הבקשה לא תאושר, התשלום יוחזר במלואו.
פסקי דין רכישה ו או הסרה יכולים להתעכב או לא להיות מאושרים כלל על ידי מערכת האתר - והתשלום יוחזר במלואו כמובן תוך 7 ימי עסקים מרגע החלטת ההנהלה וייתכן כי יותר. הסרת פסק דין הינו פסק הדין בלבד ולא כולל שום דבר נוסף כמו כתבה, סקירת משרד וכד'.
ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 12.7.2015 במ"ת 10028-05-15 שניתנה על-ידי כבוד השופט נ' אבו-טהה
בשם העורר – עו"ד אורי דייגי
בשם המשיבה – עו"ד שרית משגב
תאריך הישיבה:
כ"ב באלול התשע"ה (6.9.2015)
1. בפני ערר לפי סעיף 53 לחוק הפלילי (סמכויות – ), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק ) על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע במ"ת 10028-05-15 מיום 12.7.2015 (השופט נ' אבו-טהה) לעצור את העורר נגדו.
רקע והליכים קודמים
2. ביום 6.5.2015 הוגש נגד העורר המייחס לו את העבירות הבאות: קשירת קשר לפשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); שתי עבירות נשק לפי סעיף 144(ב) לחוק העונשין; חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין; היזק במזיד לרכב לפי סעיף 413ה לחוק העונשין; וכן ירי לפי סעיף 340א לחוק העונשין.
3. לפי הנטען , בין משפחת חמאיסה, שעמה נמנה העורר, ובין פלג ממשפחת אבו-בלאל ברהט התגלע סכסוך, במסגרתו הגישה אשה ממשפחת אבו-בלאל תלונה במשטרת רהט נגד אשה ממשפחת חמאיסה. במועד שאינו ידוע למאשימה העורר קשר עם אחרים לירות לעבר אוהל מסוג שיג של משפחת אבו-בלאל על מנת לפגוע ברכושם ולהפחידם. במסגרת ר ולשם קידומו, הצטיידו העורר והאחרים ברובה סער (להלן: רוס"ר) ובאקדח, בהם החזיקו , וברכב. נסב על אירועים שהתרחשו ביום הבחירות לכנסת, היינו יום 17.3.2015, סמוך לשעה 20:00. לפי האמור בכתב האישום, הגיע העורר עם אחד מן הקושרים האחרים לשכונה 11 ברהט, כאשר הם רעולי פנים ובידיהם רוס"ר ואקדח. הם ירו ברוס"ר – הן באוויר והן לעבר השיג – ולאחר מכן נמלטו מהמקום. מיד לאחר מכן, המתלונן ואדם נוסף בשם וליד אבו-בלאל (להלן: וליד), שחשדו כי היורים הם ממשפחתו של העורר, נסעו ברכבם לשכונה 2 ברהט על מנת לנסות ולאתר אותם. כאשר הנוסעים ברכב הבחינו בעורר ובשלושה אחרים הולכים על המדרכה, הם עצרו לידם. באותה עת העורר נשא עליו את הרוס"ר, כשהוא חבוי במעיל ארוך, ואחד מחבריו נשא אקדח. העורר וחבורתו הבחינו במתלונן מתקרב אליהם, ואז שלפו העורר וחברו את כלי הנשק שהיו ברשותם, רצו וירו לעבר הרכב עשרות קליעים. קליעים רבים פגעו ברכבו של המתלונן, ואחד מהם אף פצע אותו.
4. בד בבד עם הגשת הוגשה בקשה לעצור את העורר המשפטיים נגדו, וביום 14.5.2015 נערך דיון בבקשה האמורה בבית המשפט המחוזי. העורר טען כי אין לעצור אותו מאחר שאין ראיות לכאורה לכך שביצע את המעשים המיוחסים לו על פי , ולחלופין כי לכל הפחות יש להורות על שחרורו לחלופת .
5. ביום 31.5.2015 המחוזי קבע כי קיימת לכאורית לחובת העורר. קביעתו זו של המחוזי נסמכה בעיקרה על שלוש הודעות שמסר המתלונן שנגעו לאירועים המתוארים . המחוזי נדרש לכך שהודעותיו של העורר לא היו זהות בתוכנן, כמתואר להלן. חרף זאת הוא קבע כי הודעות אלו מקימות תשתית ראייתית לכאורית מספקת לצורך של העורר עד תום ההליכים נגדו.
6. המחוזי קבע כי בהודעתו הראשונה של המתלונן מיום 19.3.2015, שנמסרה יומיים לאחר האירוע המתואר , המתלונן ציין כי נסע ברכבו על מנת להסיע אנשים לקלפי כאשר לפתע נפתחה עליו אש, כי אין לו סכסוך עם איש, כי אינו זוכר שעצר ליד קבוצת אנשים שהלכה על המדרכה וכי אף אינו זוכר ששוחח עמם. כאשר המתלונן נשאל האם יש לו דבר מה להוסיף, הוא השיב "תן לי להחלים ואני יגיע אליך". ביום 31.3.2015 המתלונן נחקר באזהרה פעם נוספת ומסר כי כאשר הסיע אנשים לקלפי הוא התקרב עם רכבו אל קבוצה של אנשים רעולי פנים, ואז לפתע רץ אדם לכיוון הקבוצה, חברי הקבוצה פתחו באש והמתלונן ברח ונפצע. בהמשך החקירה המתלונן מסר כי סבר שחברי הקבוצה הם בני דודיו. מאוחר יותר באותו היום המתלונן מסר הודעה שלישית במסגרתה סיפר כי לאחר ששמע על אירוע הירי לעבר השיג הוא נסע ברכב על מנת למצוא את היורים, ולאחר שראה קבוצה של אנשים הולכים על המדרכה האט את מהירות נסיעתו וזיהה את העורר, את עומר חמאיסה ואת סאדם אבו סיטה, וכן אדם נוסף שביחס לזהותו הוא נותר בספק אך סבר כי שמו הוא סוסו. העורר תיאר את לבושם של חברי הקבוצה, וכאשר נשאל כיצד זיהה את העורר השיב כי הוא מכיר אותו זמן רב. העורר הוסיף כי היה במרחק של כמטר וחצי עד שני מטרים מחברי הקבוצה, אך לא ראה מי פתח עליו בירי. כאשר הוצג בפני העורר סרטון של מצלמות אבטחה המתעד את האירוע (להלן: הסרטון), הוא זיהה את העורר כמי שלבש מעיל ארוך וירה ברובה. כאשר המתלונן נשאל מדוע לא סיפר את האמת מוקדם יותר הוא השיב שחש ברע לאחר האירוע, וכן כי רצה לאפשר למשטרה לבצע את עבודתה. עוד הוא ציין כי שלו סבלה מגילויי אלימות עקב עדותה במשטרה.
7. כפי שצוין, המחוזי קבע כי אמרות המתלונן נתמכות באופן חלקי על-ידי כדלקמן: עדותו של וליד, שנסע עם המתלונן ברכב; אמרות העדים, שבפניהם המתלונן מסר לראשונה את שמות המעורבים לאחר פציעתו; סרטון של מצלמות אבטחה המתעד את האירוע; של מעבדת נשק לפיה התרמילים שנמצאו בסמוך לשיג והתרמילים שנמצאו בזירת אירוע הירי על הרכב נורו מכלי נשק אחד, ככל הנראה רוס"ר מסוג M16; ההיכרות הקודמת וארוכת השנים בין המתלונן לעורר; וכן העובדה שבעימות ביניהם הטיח המתלונן בעורר כי ירה לעברו באירוע המתואר . בנוסף, המחוזי עמד על יים העולים מהודעותיו של העורר, ובהם טענתו של העורר כי לא זכר היכן היה ביום שבו התרחשו האירועים המתוארים והעובדה כי מסר שם לא נכון של מעסיקו. המחוזי הוסיף כי טענת העורר לפיה לא שהה ברהט במהלך התקופה שבין יום 25.2.2015 ליום 22.3.2015 נסתרת על-ידי איכון מכשיר הטלפון שלו.
8. המחוזי קבע כי השגות העורר נוגעות לשאלות שעניינן מהימנות ואמינות אמרות המתלונן, ועל כן עליהן להתברר במסגרת ההליך העיקרי. עוד הוא קבע כי במסגרת הליך אין נדרש לשאלות של או למשקלן של העדויות, למעט כאשר מדובר בפריכות מהותיות וגלויות לעין.
9. בהמשך לכך, המחוזי קבע כי קיימת עילת נגד העורר – הן עילת המסוכנות לפי סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק והן העילה של חשש להימלטות מן הדין לפי סעיף 21(א)(1)(א) לחוק , בשים לב לכך שהתחמק מהתייצבות לחקירה בתחנת המשטרה על אף זימונו לכך כדין. עוד נקבע כי מסוכנותו של העורר מתחזקת בשים לב , הכולל שש בעבירות שונות, וביניהן עבירות אלימות, רכוש וסמים. לבסוף, המחוזי הזמין תסקיר בעניינו של העורר על מנת לבחון חלופת מעצר.
10. שירות המבחן בדק, בהתאם לקביעת המחוזי, את שאלת שחרורו של העורר לחלופת בבית גיסתו בלוד. בסיכומו של דבר, שירות המבחן המליץ שלא לשחרר את העורר לחלופה זו. בתסקיר המעצר צוין כי קיים סיכון להישנותה של התנהגות פורצת גבולות מצדו של העורר. עוד צוין בתסקיר כי חרף התרשמותו החיובית של שירות המבחן מהגורמים ומריחוקה של חלופת המעצר ממקום מגוריו של המתלונן הרי שבשל מאפייני אישיותו של העורר הוא יתקשה לעמוד לאורך זמן ולהיענות לסמכותם של הגורמים . כמו כן, שירות המבחן נדרש לכך שלא התקיימה "סולחה" בין המתלונן לבין העורר או נציגים ממשפחתו של העורר. על כן, כאמור, שירות המבחן המליץ שלא לשחרר את העורר לחלופת .
11. ביום 12.7.2015 המחוזי החליט, בהתאם להמלצת שירות המבחן, על דחיית חלופת ועל מעצרו של העורר נגדו. המחוזי הוסיף וציין כי העורר ביצע לכאורה את המיוחס לו שעה שתלוי ועומד נגדו בגין עבירת איומים (ת"פ 41400-01-15).
הערר
12. הערר שבפני מכוון כנגד ההחלטה לעצור את העורר נגדו, וכן כנגד ההחלטה שלא לשחררו לחלופת .
13. טענותיו של העורר ממוקדות בקביעה שקיימות ראיות לכאורה נגדו. העורר טוען כי הראיות נגדו מבוססות בעיקר על עדותו של המתלונן, ר זה מצביע על אי-התאמות בינה לבין ראיות אחרות כמו גם על קשיים בעדותו של המתלונן בעומדה לבדה.
14. בעיקרו של דבר, העורר מפנה לשינויים הרבים בגרסת המתלונן במהלך החקירות השונות, וטוען כי אלה פוגמים בה ומניחים בסיס איתן לחשש שהמתלונן העיד נגד העורר בשל היריבות בין משפחותיהם, כמו גם כדי להסיר מעצמו את הסכנה של והעמדה לדין לאחר שנחקר באזהרה. ר זה העורר מדגיש כי בשתי החקירות הראשונות המתלונן מסר כי אינו יודע מי ירה בו, וכי רק בשלב של שימוע לפני ולאחר שיחה "בלתי פורמלית" עם החוקר הוא שינה את גרסתו ומסר את שמותיהם של המעורבים באירוע, ובהם העורר. העורר מוסיף ומפנה לכך שכאשר המתלונן נשאל בחקירתו הראשונה האם יש לו דבר מה להוסיף הוא השיב "תן לי להחלים ואני יגיע אליך". לטענת העורר, אמירה זו מעלה חשש כבד כי המתלונן תכנן לשנות את גרסתו בהמשך. העורר מדגיש כי המתלונן נקב בשמו רק כשבועיים לאחר האירוע.
15. העורר טוען כי הסבריו של המתלונן לשינוי גרסאותיו אינם סבירים. העורר מפנה לכך שתחילה המתלונן טען כי לאחר האירוע לא חש בטוב ולכן לא זכר את פרטיו. לשיטת העורר, טענה זו לא מסבירה כיצד המתלונן נזכר בפרטים רבים לאחר האירוע, לרבות בצבע הבגדים של שלושה מהמעורבים. העורר מוסיף וטוען ר זה כי הסברו של המתלונן כי לא מסר פרטים אודות האירוע מכיוון שרצה לתת למשטרה לעשות את עבודתה אינו סביר, בפרט בשים לב לכך שהחקירה השנייה והחקירה השלישית נערכו באותו יום.
16. העורר אף מפנה לסתירות בין גרסתו של המתלונן לבין הסרטון של מצלמות האבטחה, שעמן עומת המתלונן בחקירתו השלישית. בין היתר, העורר מפנה לכך שמן הסרטון עולה שהמתלונן עצר את נסיעתו, ואילו המתלונן טען כי הוא אך האט. בנוסף, העורר מפנה לכך שמן הסרטון עולה גם כי לפני שקבוצת האנשים הנראית בו פותחת בירי מתרחש ירי לעברה מתוך הרכב, בה בשעה שהמתלונן מסר כי לא ירה.
17. העורר מוסיף ומצביע על סתירות בין גרסתו של המתלונן לבין הגרסה שמסר וליד ביום 4.4.2015. לטענת העורר, בניגוד למתלונן, וליד מסר כי כל המעורבים באירוע הירי השני היו רעולי פנים. העורר אף טוען שעל-פי גרסתו של וליד, למתלונן נפלט כדור בעת האירוע, בעוד שהמתלונן טען כי לא ירה בנשק.
18. העורר מפנה גם לכך שבעימות אשר נערך בין המתלונן לבין העורר ביום 29.4.2015 המתלונן טען שראה את היורים, אשר עמדו מאחורי הרכב, באמצעות מראת הרכב, וכך יכול היה להבחין בסוג כלי הנשק שבו כל אחד מהם אחז. העורר טוען כי טענה זו אינה סבירה ואף אינה תואמת את אמירותיו בחקירות לפיהן לא ראה את הירי אלא הבין מי אחז בכל אחד מכלי הנשק לאחר שצפה בסרטון האבטחה.
19. העורר ממשיך וטוען כי הסיכוי שהמתלונן אכן הצליח לזהות את העורר במהלך האירוע הוא קלוש בשים לב לעורו הכהה של העורר, לכך שהאירוע התרחש בשעות הערב, וכן לכך שרכבו של המתלונן אך חלף על פני העורר וחבורתו.
20. באשר לעדויות של המתלונן, העורר טוען כי אלו הן עדויות מפי השמועה.
21. לבסוף, העורר טוען כי הגם שבשלב לא נדונה שאלת מהימנותם של העדים, הרי שהטענות החמורות שהעלה צריכות להיות מובאות בחשבון לצורך הערכת עוצמת הראיות. בהמשך לכך, העורר טוען כי בשים לב לחולשתן של הראיות לכאורה יש להורות על שחרורו לחלופת המעצר שנבחנה על-ידי שירות המבחן. העורר מפנה לכך ששירות המבחן התרשם לחיוב מהערבים המוצעים וכן לכך שהחלופה האמורה מרוחקת ממקום מגוריו של המתלונן. לחלופין, העורר טוען כי יש מקום לאשר את שחרורו לחלופה האמורה בתנאים נוספים הכוללים פיקוח אלקטרוני.
22. המדינה סומכת את ידיה על החלטתו של המחוזי וסבורה שדין הערר להידחות.
23. לטענת המדינה, שהונחה בפני בית המשפט המחוזי מספקת בשלב זה של הדיון. באת-כוח המדינה מציינת כי אכן לא ניתן להתעלם מן העובדה שהמתלונן שינה את גרסתו, אך סבורה שמכלול הראיות הקיים מניח בכל זאת בסיס מספיק לראיות לכאורה נגד העורר.
24. לטענת המדינה, זיהויו של העורר על-ידי המתלונן התבסס על כך שהעורר הבחין במתלונן בעת שחלף על פניו ברכבו, וכי זיהוי כזה הוא מסתבר בשים לב להיכרותם מילדות וכן לכך שגם בשעת ערב קיימת תאורה במקומות ישוב.
25. באשר לכך שהמתלונן מסר את גרסתו באיחור, מציינת באת-כוח המדינה כי אף שנפגע ברגלו בלבד, הוא איבד את הכרתו. מעבר לכך, היא מציינת כי ניתן להבין מדברי המתלונן כי חשש מפני הפללתו של העורר בשים לב לגילויי אלימות קודמים בין משפחותיהם.
26. כמו כן, ב
- מדור פסקי דין והחלטות באדיבות מיקיפדיה - האנציקלופדיה הפתוחה.
