ההחלטה
- טיפול אישי על ידי צוות מקצועי
- הטיפול יושלם תוך 5 ימי עסקים. אם הבקשה לא תאושר, התשלום יוחזר במלואו.
פסקי דין רכישה ו או הסרה יכולים להתעכב או לא להיות מאושרים כלל על ידי מערכת האתר - והתשלום יוחזר במלואו כמובן תוך 7 ימי עסקים מרגע החלטת ההנהלה וייתכן כי יותר. הסרת פסק דין הינו פסק הדין בלבד ולא כולל שום דבר נוסף כמו כתבה, סקירת משרד וכד'.
1
20 אוגוסט 2017
|
לפני: |
||
|
התובע |
ע"י ב"כ: עו"ד ועקנין |
|
|
– |
||
|
הנתבעים |
.1 ח.פ. 514105717 .2 ע"י ב"כ: עו"ד שחר דור |
|
1. לפנינו תביעת התובע, נתין אריתארה ומבקש מקלט בישראל, לתשלום זכויות מכח משפט העבודה המגן, בשל תקופת עבודתה וסיומה בשירות הנתבעת 1 (להלן – הנתבעת).
רקע כללי וגדר המחלוקת:
2. התובע עבד כטבח במסעדה בבעלות הנתבעת, בשם "פלורנטין 10" בגבעתיים, בתקופה שמחודש נובמבר 2014 לחודש אוקטובר 2015.
3. הנתבע 2 הוא הדירקטור העומד בראשה של הנתבעת 1 ובעל המניות היחיד בה.
4. לתובע שולם שכר שעתי, והצדדים חלוקים ביניהם באשר לשיעורו.
2
5. עיקר המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלה האם הרישומים בתלושי השכר של התובע הינם פיקטיביים אם לאו, וכפועל יוצא מכך, האם זכאי התובע לתשלום הזכויות הסוציאלית שנתבעו על ידו.
עוד נחלקו ביניהם הצדדים באשר למועד תחילת העסקתו של התובע, וכן באשר לנסיבות סיום העסקתו.
6. בדיון ההוכחות שהתקיים לפני ביום 23.11.16 העידו מטעם התובע – התובע עצמו, ומטעם הנתבעת- מר עומר נווה, רואה חשבון פנימי מטעם הנתבעת.
האם נמסרה לתובע הודעה לעובד?
7. סעיף 1 לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), התשס"ב – 2002 (להלן- "חוק הודעה לעובד" או "החוק"), שנכנס לתוקפו ביום 11.8.11, קובע כי על מעסיק למסור לעובד בתוך 30 ימים מיום שהעובד החל לעבוד אצלו הודעה בכתב בה יפרט את תנאי עבודתו בהתאם להוראות החוק.
8. סעיף 5א'לחוק, קובע כי בתובענה של עובד נגד מעסיקו, בה שנוי במחלוקת עניין מהעניינים לפי סעיף 2 לחוק, והמעסיק לא מסר לעובד הודעה בה הוא חייב לפי סעיפים 1 או 3לחוק תהיה חובת ההוכחה בעניין הרלבנטי על המעסיק (ר' בשינויים המחוייבים ע"ע 300162/96 חברת בתי מלון פנורמה ירושלים בע"מ- וואיל סנדוקה ומאהד סנדוקה (1.6.04), ע"ע154-10 שניידר נגד ניצנים אבטחה בע"מ (3.5.11)).
9.סעיף 2(א)(2)לחוק, מחייב את המעסיק למסור לעובד פרטים בדבר "תאריך תחילת העבודה", ואילו סעיף 2(א)(5) לחוק הודעה לעובד מחייב את המעסיק למסור לעובד פרטים בדבר "סךכלהתשלומיםהמשתלמיםלעובדכשכרעבודהומועדיתשלוםהשכר…".
3
10. מאחר שנתגלעה בין הצדדים מחלוקת הן באשר לתעריף שכרו של התובע, והן באשר למועד תחילת העסקתו, יש מקום להכריע תחילה, האם טופס ההודעה לעובד, מיום 1.11.14, שצורף כנספח א' לתצהירו של מר נווה, מהווה הודעה לעובד כנדרש בחוק הודעה לעובד, והאם זו נמסרה לתובע כדין.
11. לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים ולראיות שהובאו בפני, הגעתי לכלל מסקנה כי לא הוכח בפני כי טופס ההודעה לעובד שצורף לתצהירו של מר נווה, אכן נמסר לעובד, וכי הנתבעת עמדה בחובתה בהתאם למפורט בסעיף 1 לחוק, וזאת ממספר טעמים.
12. ראשית, טופס ההודעה אינו חתום על ידי התובע ומשכך, לא הוכח בפני כי התובע קיבל את הטופס, וכי התנאים המפורטים בו הובאו לידיעת התובע מראש. מר נווה אף נחקר בנקודה זו בחקירה נגדית, והעיד כי אינו יודע מי מסר לתובע את ההודעה, ומתי נמסרה ההודעה:
"ש.מי לטענתך מסר את ההודעה לעובד תאשר אם נמסרה או מי מסר?
ת.לא יודע. אני יודע שזה נמסר רק לפני הנוהל".
(שורות 20-21 בע"מ 9 לפרוטוקול)
13. שנית, טופס ההודעה לעובד כתוב בשפה העברית, ואילו התובע אינו דובר את השפה העברית, ומשכך לא הוכח בפנינו כי מולאה תכלית החוק, לפיה התובע קיבל לידיו הודעה בכתב, במסגרתה פורטו בפניו תנאי העסקתו מראש, ולא יאוחר מ -30 ימים ממועד תחילת העסקתו.
14. שלישית, לא הוכח בפני כי האמור בטופס שצורף לתצהירו של מר נווה משקף את תנאי ההעסקה שסוכמו עם התובע.
התובע העיד כי תנאי העסקתו סוכמו עם הממונה הישיר שלו, מארק, מנהל המטבח (שורות 12-13 לתצהיר התובע; שורות 12-13 בע"מ 4 לפרוטוקול).
4
מנגד העיד מר נווה, בתשובה לשאלה מי חתום על טופס ההודעה לעובד, כי "נראה לי שזה הבעלים של המקום, ניסו" (שורות 27-29 בע"מ 8 לפרוטוקול).
מעיון בטופס ההודעה לעובד, לא ניתן להבין מי מטעם הנתבעת חתם על הטופס, שכן מופיעה בו חותמת הנתבעת בלבד.
15. לא זו אף זו. בטופס ההודעה לעובד, שנחתם, כאמור, ביום 1.11.14, מצוין כי שכר העבודה שסוכם עם התובע הוא 24 ₪, ואילו עיון בתלוש השכר לאותו החודש, מעלה כי בפועל שולם לו שכר לפי תעריף שעתי של 23.12 ₪. מר נווה אף העיד כי שולם לתובע שכר שעתי "לפי מה שניסו אמר" ולא לפי התעריף שהופיע בטופס ההודעה לעובד (שורות 32-33 בע"מ 12 לפרוטוקול).
16. נוכח כל האמור, לא הוכח בפני כי הנתבעת מסרה לתובע טופס ההודעה לעובד, כנדרש ממנה על פי דין.
תקופת העסקתו של התובע
17. נוכח הקביעה כי לא נמסרה לתובע הודעה לעובד כדין, הרי שהנטל להוכיח כי תקופת העסקתו של התובע הם כנטען על ידי הנתבעת, מוטל על כתפי הנתבעת.
18. במסגרת תצהירו, העיד התובע כי החל לעבוד בשירות הנתבעת בחודש נובמבר 2014 (סעיף 4 לתצהיר התובע). בחקירתו הנגדית, העיד התובע, כי החל לעבוד בשירות הנתבעת ביום 1.11.14 (שורות 8-9 בע"מ 3 לפרוטוקול).
5
19. מנגד העיד מר נווה, כי מועד תחילת העסקתו של התובע בשירות הנתבעת הוא יום 16.11.14 (סעיף 3 לתצהירו של מר נווה). עם זאת, העיד מר נווה במסגרת חקירתו הנגדית כי מועד תחילת העסקתו של התובע אינו ידוע לו מידיעה אישית, אלא נסמך הוא בהקשר זה על העובדה שתלוש שכרו של התובע לחודש נובמבר 2014 מראה כי התובע עבד בחודש זה רק 13 ימים (שורה 32 בע"מ 9 לפרוטוקול עד שורה 2 בע"מ 10 לפרוטוקול).
עיון בתלוש שכרו של התובע לחודש נובמבר 2014 מעלה כי התובע אכן עבד רק 117.45 שעות עבודה ורק 13 ימי עבודה באותו החודש. התובע אף אישר זאת בחקירתו הנגדית (שורות 13-16 בע"מ 3 לפרוטוקול). עוד אישר התובע בחקירתו, כי קיבל את הסכומים המופיעים בתלושים (שורות 19-21 בע"מ 7 לפרוטוקול).
עם זאת, העיד התובע, כי בחודש הראשון להעסקתו, היה מעמדו מעמד של מתלמד בשל היותו חדש בעבודה, וכי הוא שהה בחופשה בת יומיים בשבוע הראשון להעסקתו:
"ש. באיזה תאריך התחלת לעבוד?
ת. ביום 1.11.
ש.כמה ימים עבדת?
ת.בחודש הראשון שעבדתי בגלל שהייתי חדש בשבוע היו לי יומיים חופש. בגלל שהייתי מתלמד שם, הייתי עובד פחות שעות".
(שורות 8-12 בע"מ 3 לפרוטוקול).
עדותו זו של התובע לא נסתרה בחקירה נגדית או בדרך אחרת.
20. כמו כן, בתלושי שכרו של התובע ציינה הנתבעת כי מועד תחילת העסקתו של התובע הוא יום 1.11.14, ואף בטופס ההודעה לעובד, נספח א' לתצהירו של התובע, ציינה הנתבעת, כי זהו מועד תחילת העסקתו.
21. הגם שנקבע כי טופס ההודעה לעובד לא נמסר לתובע כדין, אזי עדיין המדובר במסמך שהנתבעת עצמה הנפיקה. משכך, מצאתי ליתן משקל למועד אותו ציינה הנתבעת.
6
22. סיכומם של דברים – הנתבעת לא הרימה את הנטל להוכיח את גרסתה, ושמכך אני קובעת כי מועד תחילת העסקתו של התובע הוא יום 1.11.14.
האם הרישומים בתלושי שכרו של התובע משקפים נתוני אמת?
23. לטענת התובע, התעריף השעתי המופיע בתלושי השכר נמוך אינו משקף את השכר ששולם לו בפועל, וסכימת כלל הרכיבים המצוינים בתלוש השכר מביאה למספר השעות שביצע בפועל, במכפלת התעריף השעתי שקיבל, זאת על מנת לחמוק מתשלום זכויותיו הסוציאליות, ובניגוד למצוין בתלושי השכר.
24. מנגד טענה הנתבעת, כי תלושי השכר משקפים נאמנה את הסכומים ששולמו לתובע, וכי זכויותיו הסוציאליות שולמו לו במלואן.
25. נוכח המסקנה אליה הגעתי, לפיה לא נמסרה לתובע הודעה בדבר תנאי עבודה כנדרש בדין, נטל ההוכחה ביחס לתעריף שכרו של התובע, מוטל אל כתפי הנתבעת.
26. לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים ולחומר הראיות שהוצג לפני, הגעתי לכלל מסקנה, כי לא עלה בידי הנתבעת להוכיח את גרסתה, ומכאן שהרישום שנערך בתלושי השכר של התובע אינו משקף נאמנה את הסכומים ששולמו לו. ויפורט.
27. התובע העיד כי שכרו השעתי עמד על סך של 28₪ בתקופה שמנובמבר 2014 ועד לאפריל 2015, ועלה לסך של 30 ₪ החל ממאי 2015 למועד סיום העסקתו (סעיף 4 לתצהיר התובע). במסגרת תצהירו, העיד התובע כי לקראת תום תקופת העסקתו הועלה שכרו השעתי ל -31 ₪ לתקופה קצרה. עם זאת, זכויותיו נתבעו בהתאם למפורט בכתב התביעה, קרי לפי תעריף שעתי של 30 ₪.
7
28. התובע אף העיד, כי תלושי השכר לא שיקפו את השכר שסוכם עמו בפועל (שורות 4-6 בע"מ 5 לפרוטוקול; שורות 2-16 בע"מ 7 לפרוטוקול; שורות 2-21 בע"מ 7 לפרוטוקול). עוד העיד התובע, כי התלונן על כך בפני מר נווה:
"ש. כל חודש קיבלת את התלוש ואתה יודע לקרוא את התלוש. האם אי פעם התלוננת בפני מישהו ואמרת שחסר לך משהו?
ת.כן.
ש.מתי?
ת.אני דיברתי עם עומר, העד שיצא, שאלתי אותו למה והוא אמר לי ככה.
ש.מתי דיברת איתו?
ת.מתי שאני סיימתי , וגם לפני כן.
ש.מתי לפני?
ת.מתי שעבדתי".
(שורות 17-25 בע"מ 5 לפרוטוקול)
ובהמשך:
"ש. אז אם היתה לך בעיה אז היית צריך לפנות למישהו?
ת.אבל פניתי אליהם".
(שורות 24-25 בע"מ 7 לפרוטוקול)
29. התובע אף העיד, כי עובדים נוספים שעבדו עמו, התלוננו בפני הנתבעת תלונה דומה (שורות 3-5 בע"מ 8 לפרוטוקול).
30. כמו כן העיד התובע, כאמור, כי סיכם את תנאי העסקתו עם מארק (שורות 12-13 לתצהיר התובע; שורות 12-13 בע"מ 4 לפרוטוקול).
8
31. מנגד העיד עד הנתבעת, מר נווה, כי לא ידוע לו מי קיבל את התובע לעבודה (שורות 18-19 בע"מ 9 לפרוטוקול); כי לא הוא סיכם עם התובע את תנאי העסקתו (שורות 25-26 בע"מ 9 לפרוטוקול), וכי הוא אינו עובד של הנתבעת אלא עובד עצמאי ופועל מביתו (שורות 12-13 בע"מ 8 לפרוטוקול).
32. יתר על כן. הנתבעת לא הכחישה כי תנאי ההעסקה של התובע סוכמו עם מארק, אולם ביכרה שלא להעידו כעד מטעמה, הגם שעדותו בעניין תנאי ההעסקה שסוכמו התובע היא ראיה מהותית לבירור לב המחלוקת בין הצדדים.
הלכה היא, כי הימנעות מהבאת ראיה מהותית המצויה בידיו של צד למשפט, אשר היתה יכולה לתמוך בעמדתו – מקימה לחובתו של הנמנע מלהביאה חזקה שבעובדה, לפיה לו היתה מוצגת ראיה זו היתה פועלת לחובת הנמנע (ע"א 641/87 קלוגר -החברה הישראלית לטרקטורים וציוד, פ"ד מ"ד (1)).
33. לא זו אף זו. התובע צירף לתצהירו, תמלילי הקלטות של שיחות במסגרתן נשמעים מר נווה ומר מארק, מודים בפני התובע בטענותיו, בדבר התעריף ששולם על ידו.
כך למשל, צוין בתמליל השיחה בין התובע לבין מר נווה:
"תובע: אתה יודע כמה אני מקבל?
עומר: 31"
(שורות 8-9 בע"מ 1 לתמלול)
ובהמשך:
"…תובע: זה לא בסדר
עומר: למה? מה לא בסדר?
תובע: למה לא נותן שעות נוספות?
עומר: זה לא שלך.
תובע: מה? אני מקבל שעות נוספות
9
…
עומר: רן אבל קיבלת משכורת יפה
תובע: מה זה יפה, זה מה שמגיע לי
עומר: בסדר, קיבלת? תהיה בריא. חתם לך? תגיד תודה, מה אתה מזיין את השכל עכשיו? (צועק) תגיד מה אתה מזיין שכל אה? תגיד מה אתה מזיין שכל? אה? מה אתה מזיין שכל?
תובע: תרגע, תרגע"
(שורה 20 בע"מ 1 עד שורה 7 בע"מ 2 לתמלול)
34. במסגרת חקירתו הנגדית, העיד התובע כי לא ביצע עריכה של ההקלטות: "לא נגעתי. זה כמו שזה" (שורות 4-5 בע"מ 4 לפרוטוקול) וכי שלח את ההקלטה לבא כוחו באמצעות הודעת וואטסאפ (שורות 7-8 בע"מ 4 לפרוטוקול).
35. יתר על כן. מר נווה כלל לא הכחיש במסגרת תצהירו את תוכנן של השיחות שתמלילן צורף לתצהיר התובע. אף במסגרת חקירתו הנגדית, לא ציין מר נווה כי תוכן השיחות אינו מדוייק, על אף שנשאל מפורשות אודות השיחה שערך עם התובע.
משכך, הוכח בפני כי תוכנה של השיחה שנערכה עם מר נווה.
36. הנתבעת אף בחרה, כאמור, מטעמיה, שלא להעיד את מארק, ומשכך לא נסתרה עדות התובע בדבר תוכן השיחות שנערכו עם מארק.
37. לאמור לעיל יש להוסיף, כי תלושי השכר של התובע מתיישבים יותר עם גרסת התובע, ועולה מהם כי השכר שקיבל התובע מהווה מכפלה של שעות עבודתו בתעריף שעתי של כ 28 ₪ (27.8 ₪ עד 28.1 ₪) בתקופה שנובמבר 2014 ועד לאפריל 2015, ומכפלה של שעות עבודתו בתעריף של כ -30-33 ₪ בתקופה שמאפריל 2015 ועד לתום תקופת העסקתו.
10
כמו כן, עיון בתלוש השכר האחרון של התובע, מעלה כי שולם לו פדיון חופשה לפי תעריף שך 248 ₪ ליום, קרי, לפי תעריף של 31 ₪ לשעה, כנטען על ידי התובע, ולא לפי תעריף של 28 ₪, בהתאם למפורט בתלוש השכר לחודש זה.
38. נוכח כל האמור, הגעתי לכלל מסקנה כי הנתבעת לא עמדה בנטל להוכיח כי שכרו של התובע הוא כמפורט בתלושי השכר, ומשכך התובע הוכיח את תביעתו בהקשר זה.
39. לאחר שנקבע כי תקופת העסקתו ותעריף שכרו של התובע הם כנטען על ידו, הגיעה העת לדון ברכיבי התביעה.
גמול עבור עבודה בשעות נוספות:
40. לטענת התובע, עבד שעות נוספות מידי חודש, אולם לא קיבל גמול בעבור שעות אלה. בנסיבות אלה, תבע התובע גמול שעות נוספות בצירוף פיצויי הלנת שכר.
הנתבעת לא חלקה על כך שהתובע עבד שעות נוספות בהתאם למפורט על ידי התובע, אלא שלטענתה שולם לו גמול בעבור עבודה בשעות נוספות בהתאם לזכאותו בדין, כמפורט בתלושי השכר.
41. בשים לב למסקנתי לפיה הרישום בתלושי השכר אינו משקף נאמנה את הסכומים ששולמו לתובע, וכי בפועל קיבל התובע שכר יסוד בלבד, בהתאם לתעריף הנטען על ידו, אזי הוכח בפני כי התובע לא קיבל גמול בעד השעות הנוספות אותן עבד.
42. יתר על כן. במסגרת תמליל השיחה שנערכה בין התובע לבין מארק מיום 26.10.15, צוינו דבריו של מר מארק, כדלקמן:
11
" אני שלקחתי אותך לעבודה אמרתי לך שאתה לא מקבל שעות נוספות, אין אצלי, נכון אמרתי את זה? אמרתי. אתה אומר 30 שקל לשעה, סתם אני אומר, 10 שעות זה 300 שקל נכון? זה מה שאמרתי, גם ניסו אמר להם ככה".
(שורות 8-12 בע"מ 3 לתמלול)
43. לאמור לעיל יש להוסיף, כי מחקירתו של מר נווה עולה, כי על אף שהתובע עבד בשבתות, קיבל גמול בשיעור של 150% בלבד בגין עבודתו זו (שורות 14-23 בע"מ 11 לפרוטוקול), זאת הגם, שבמרבית חודשי העסקתו, עבד כ -240- 270 שעות בחודש, ומכאן שסביר שעבד שעות נוספות בשבתות, ולפיכך היה זכאי היה לכאורה לגמול בגין עבודה בשעות נוספות בשבת, בשיעורים של 175% ו -200% משכר היסוד.
44. מאחר שאין בנמצא תחשיב נגדי מטעם הנתבעת, ומאחר והוכח בפני כי התעריף השעתי של התובע הוא כנטען על ידו ולא בהתאם למופיע בתלושי השכר,
תחשיב התובע מתקבל. ולפיכך זכאי התובע לגמול שעות נוספות, בהתאם לסכום המפורט בסעיף 27 לכתב התביעה , בסך של – 8,944₪.
45. מאחר שהנתבעת הפרה, ביודעין, ולכל אורך תקופת העסקתו של התובע, את חובתה לשלם לתובע גמול שעות נוספות, סבורני כי יש מקום לחייב את הנתבעת בפיצויי הלנת שכר בגין אי תשלום גמול שעות נוספות.
46. לאחר שנתתי דעתי לנסיבות העניין, לרבות לעובדה שרכיב פיצויי ההלנה התיישן ביחס לתקופת ההעסקה שמנובמבר 2014 ועד לפברואר 2015 – מצאתי להעמיד את סכום הפיצוי בסך כולל של 2,700 ₪.
דמי חגים:
12
47. לטענת התובע, לא שולמו לו דמי חגים לאורך כל תקופת העסקתו, ולפיכך זכאי הוא לתשלום עבור 8 ימי חג, שחלו בתקופת העסקתו.
הנתבעת הכחישה את טענת התובע.
48. צו ההרחבה הכללי במשק אשר הרחיב את הוראות הסכם המסגרת לעניין קיצור שעות העבודה השבועיות, דמי חגים וימי אבל מיום 1.12.1996 קובע בסעיף 7 (א) כדלקמן:
"עובד לאחר 3 חודשי עבודה במקום העבודה שלא נעדר מהעבודה סמוך ליום החג (יום לפני החג ויום אחרי החג), אלא הסכמת המעביד, יהיה זכאי לתשלום מלא בעבור 9 ימי חג (2 ימי ראש השנה, יום הכיפורים, 2 ימי סוכות, 2 ימי פסח, חג השבועות ויום העצמאות).
עובד לא יהיה זכאי לימי חג החלים בשבת".
49. תכליתם של דמי החגים הוא לפצות את עובדים יומיים או שעתיים שאינם מקבלים משכורת חודשית, ושבעקבות החגים לא קיבלו שכר עבודה, שכן באותם ימים לא עבדו (ע"ע 300360/98 נחום צמח נ' ש.א.ש קרל זינגר (צפון) בע"מ).
50. התובע לא פירט מהם ימי החג בהם נעדר מעבודתו בגין ימי חג.
51. יתר על כן. במסגרת חקירתו הנגדית, העיד התובע כי עבד בימים בהם חלו חגים (שורות 16-17 בע"מ 7 לפרוטוקול).
52. עיון בתלושי השכר של התובע מעלה, כי בחודשים בהם חלו חגי ישראל, לא עבד התובע פחות שעות, לעומת חודשים אחרים, וכי שכרו בחודשים אלה לא נפל משכרו בחודשים אחרים, ההיפך הוא הנכון.
53. בנסיבות אלה, לא הוכח בפני כי התובע לא עבד בימי החג, אלא התמונה המצטיירת היא כי התובע עבד במרבית ימי החג וכי הגמול בגין שעות עבודתו בימי החג נתבע על ידו במסגרת תביעתו לגמול בעד שעות נוספות.
13
54. לפיכך, לא מצאתי לקבל את תביעת התובע ברכיב זה.
פיצוי בגין היעדר הפרשות לקרן הפנסיה:
55. לטענת התובע, זכאי הוא לפיצוי חלף הפרשות לקרן הפנסיה בסך 2,039 ₪.
מנגד טענה הנתבעת, כי בהיות התובע מבקש מקלט לא ניתן היה לבצע הפרשות לקרן הפנסיה, וכי ממילא לא אירע אירוע מזכה. לחלופין טענה הנתבעת, כי התובע זכאי לחלף הפרשות בסך של 1,825 ₪.
56. הלכה פסוקה היא כי קיימת חובה על מעסיק לבצע הפרשות עבור כל עובד לפנסיה בתנאים הקבועים בצו ובהעדר הפרשה שכזו, יש לחייבו בתשלום פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות כדין בשיעור ההפרשות שלא בוצעו (ע"ע 137/08 מטין אילינדז – פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבניין, ניתן ביום 22.8.10 ובר"ע (ארצי) 36959-06-15Musabal Abdalla– טלרן אחזקות ונקיון(2000) בע"מ (15.7.15)). בפרשת אבקר (בר"ע 51823-10-14 י.ב. שיא משאבים בע"מ – היטם אבקר (26.2.15) קבע בית הדין הארצי כי יש להחיל את ההלכות החלות בעניינם של עובדים זרים אף על מבקשי מקלט. בהתבסס על פרשת אילינדז קבע בית הדין הארצי, כי אף הנתינים הזרים מבקשי המקלט זכאים לפיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה.
57. נוכח האמור לעיל, ומשלא בוצעו הפרשות בפועל, זכאי התובע לפיצוי חלף הפרשות לקרן הפנסיה.
58. מאחר שגרסת התובע לפיה התעריף השעתי ששולם לו החל מאפריל 2015 עמד על סך של 30 ₪ לשעה, ומשהתובע עבד משרה מלאה, זכאי הוא לפיצוי חלף הפרשות לקרן הפנסיה בסך של 2,008 ₪(30 ₪ לשעה*186 שעות*6 חודשים*6%).
14
הוצאות נסיעות
59. לטענת התובע, לא שולמו לו הוצאות נסיעות משך כל תקופת העסקתו, ולפיכך זכאי הוא להוצאות נסיעה בסך של 246 ₪ לחודש.
60. מנגד טענה הנתבעת, כי שולמו לתובע הוצאות נסיעה בהתאם למפורט בתלושי שכרו.
61. נוכח המסקנה אליה הגעתי, לפיה תלושי השכר משקפים שכר יסוד בלבד, אין בידי לקבל את טענת הנתבעת לפיה שולמו לתובע הוצאות נסיעה.
62. התובע אף העיד במסגרת חקירתו הנגדית כי לא קיבל נסיעות משך כל תקופת העסקתו (סעיף לתצהיר התובע, שורות 4-6 בע"מ 5 לפרוטוקול; שורות 30-32 בע"מ 5 לפרוטוקול) וכי בתקופת העסקתו התגורר בשכונת התקווה (שורות 29-30 בע"מ 4 לפרוטוקול).
63. בנסיבות אלה, ובהעדר תחשיב נגדי מטעם הנתבעת, מתקבל תחשיב התובע. לפיכך, על הנתבעת לשלם לתובע הוצאות נסיעה בסך 3,198 ₪.
פיצוי בגין אי מתן תלושי שכר כדין
64. לטענת התובע, זכאי הוא לפיצוי לדוגמא, בסך של 3,000 ₪, מאחר שהנתבעת הפיקה לו תלושי שכר פיקטיביים.
לטענת הנתבעת, תלושי השכר משקפים את רכיבי השכר ששולמו לתובע.
15
65. בסעיף 26א'(ב)לחוק הגנת השכר נקבע כי מקום בו המעסיק לא
- מדור פסקי דין והחלטות באדיבות מיקיפדיה - האנציקלופדיה הפתוחה.