ה"פ 10675-01-18 – יצחק פלג נ' בן ציון שיפטן

ההחלטה

1

2

1.         המבקש (שיכונה להלן: "פלג") פנה לבית המשפט בבקשה בדרך של טען-ביניים לפי תקנה 224 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"). פלג עתר כי בית המשפט יורה לו כיצד עליו לפעול בנוגע לשטרות להעברת מניות חברת שחר אנרגיה בע"מ (המשובה 4 שתכונה להלן: "החברה") שהופקדו בידיו בנאמנות כעורך דינה של החברה. השטרות הופקדו על ידי המשיבים 2-3 (הם המבקשים בבקשה הנוכחית, והם יכוונו להלן: "פרץ" ו"רוטשטיין" בהתאמה) במסגרת עסקה להעברת מניות ביניהם לבין המשיב 1 (שיכונה להלן: "שיפטן"). פלג ציין כי הוא הגיש את הבקשה מחשש לתביעות סותרות של שיפטן מצד אחד ושל פרץ ורוטשטיין מהצד השני.

בבקשה הנוכחית עתרו פרץ ורוטשטיין והחברה (שלושתם ביחד יכונו להלן: "המבקשים") כי בית המשפט יסלק את טען-הביניים על הסף.

 

תמצית טען הביניים

2.         ביום 2.8.2017 נחתם בין הצדדים חוזה שמכוחו מכר שיפטן את אחזקותיו במניות החברה לפרץ ולרוטשטיין (החוזה האמור יכונה להלן: "החוזה"). במועד חתימת החוזה הופקד בידי פלג שטר העברת מניות חתום על ידי שיפטן לצורך ביצוע העברת המניות לפרץ ורוטשטיין, וזאת בכפוף למילוי התחייבויותיהם בחוזה בתוך 90 ימים (שטר זה יכונה להלן: "שטר העברת המניות"). עוד נקבע כי ככל שהתחייבויות אלה לא יקוימו, שטר העברת המניות יבוטל.

3.         בהמשך דרש בנק הפועלים כי פרץ ורוטשטיין יירשמו כבעלי המניות החדשים של מניות שיפטן, בטרם יינתן לשיפטן הפטר מהתחייבויותיו כלפי החברה בבנק. לכן הסכימו הצדדים בפגישה שנערכה ביום 14.9.2017, כי העברת המניות משיפטן לפרץ ורוטשטיין תותנה רק בכך שפלג ייווכח כי תמורת המניות בסך 120,000 ₪ הועברה במלואה לשיפטן, וזאת גם בטרם יתקיימו יתר ההתחייבויות בחוזה.

בנוסף הסכימו פרץ ורוטשטיין להפקיד בידי פלג שטרות נגדיים – שטרות להעברה חוזרת של המניות לשיפטן, אם השניים לא יעמדו בהתחייבויותיהם הנוספות לפי החוזה (שטרות אלה יכונו להלן: "השטרות הנגדיים").

בהתאם להסכמה האמורה, הודיע פלג לרשם החברות ביום 17.9.2017, ולאחר שהוצגו בפניו ראיות לכך שמלוא התמורה הועברה לשיפטן, כי מניות שיפטן הועברו לפרץ ולרוטשטיין.

3

4.         שיפטן פנה לפלג וטען כי פרץ ורוטשטיין לא קיימו חלק מהתחייבויותיהם בחוזה (הם לא העבירו לוחות סילוקין של הלוואות החברה; לא הפקידו שטר חוב בקשר עם תקבולים עתידיים המגיעים לו; ולא שחררו את שיפטן מערבויותיו לחברה). לכן ביקש שיפטן לבטל את החוזה ולהירשם שוב כבעל מניות בחברה באמצעות השטרות הנגדיים שברשות פלג. פרץ ורוטשטיין מצדם כפרו בטענות אלה, והבהירו כי הם עמדו בהתחייבויות המוטלות עליהם. לכן הם דרשו מפלג שלא להעביר לשיפטן את השטרות הנגדיים.

5.         פלג עתר לכן כי בית המשפט יורה לו כיצד לפעול: האם עליו למסור לשיפטן את השטרות הנגדיים ולאפשר לו להירשם מחדש כבעל מניות בחברה, בהתבסס על טענתו בדבר הפרה יסודית של החוזה על ידי פרץ ורוטשטיין וביטולו כדין; או שמא עליו להשיב לפרץ ולרוטשטיין את השטרות הנגדיים שמסרו לו.

פלג ציין כי הוא ניטרלי לגבי החלטת בית המשפט. יחד עם זאת, כדי לסייע לבית המשפט, הוא הבהיר כי הוא מחזיק בידיו אסמכתאות לכך כי מלוא התמורה שולמה לשיפטן; מכתב מבנק הפועלים הפוטר את שיפטן מערבות לחברה; לוחות פירעון של הלוואות החברה; ושטר חוב כאמור בסעיף ה' להסכם.

 

טענות המבקשים בבקשה לסילוק על הסף

6.         המבקשים טענו כי יש לסלק את הבקשה בטען-הביניים על הסף.

4

לשיטתם, טענותיו של שיפטן צריכות להתברר במסגרת תביעה רגילה ולא במסגרת הליך של טען-ביניים או המרצה. הטעם לכך הוא שמסגרת דיונית של המרצה מתאימה כאשר אין מחלוקת בנוגע לזכויות המשפטיות של בעל מניות הקיימות לו על פי דין, וכאשר הרישום אינו משקף נאותה מציאות זו. אולם במקרה דנן, ישנה מחלוקת משפטית בין המשיבים בטען הביניים ביחס לקיומה של חובה חוזית להעביר את המניות ולא הרישום עצמו הוא שעומד בבסיס המחלוקת. לכן, כך נטען, המסגרת הדיונית המתאימה היא תביעה רגילה (המבקשים הפנו בהקשר זה לע"א 63/78 כהן נ' קוט, לה(1) 337 (1980) (להלן: "עניין קוט"); ולת"א (מחוזי תל אביב-יפו) 2615/00 רדיו ללא הפסקה בע"מ נ' נכסים יזום ופיתוח נ.י.פ בע"מ (14.09.2001) (להלן: "רדיו ללא הפסקה") שהתבסס על עניין קוט).

עוד טענו המבקשים כי פלג כלל לא מונה לנאמן לגבי הנושא של טען-הביניים, ולא ניתנו לו הוראות כלשהן ביחס לאופן בו עליו לפעול בקשר עם השטרות הנגדיים. בהיעדר הוראות כאלה יהיה על בית המשפט לנסח – במסגרת ההליך דנן – הוראות נאמנות לפלג, ולהטיל עליו חובות נאמנות שהצדדים כלל לא ביקשו להטיל עליו. מלאכה זו, כך טענו המבקשים, אינה מתפקידו של בית המשפט.

המבקשים הפנו עוד לס' ז' לחוזה בו נקבע כי "הצדדים פוטרים את הנאמן מכל טענה בקשר לפעולותיו בגין הסכם זה". לטענתם, סעיף זה פוטר את פלג מכל אחריות בקשר עם השטרות הנגדיים, ועל כן פלג כלל אינו חשוף לכל תביעה בעניינים הקשורים לכך.

7.         עוד נטען כי לצורך הכרעה בדרישת שיפטן להשיב אליו את מניותיו ולבטל את החוזה, יהיה על בית המשפט לפרש את החוזה. לטענתם מדובר במלאכה סבוכה ומורכבת, במהלכה יידרש בית המשפט לקבוע מה היה אומד דעתם של הצדדים, מה מבין התנאים בחוזה הוא תנאי יסודי וכיוצ"ב עניינים. אין זה ראוי כי בית המשפט יבצע את המלאכה הזו במסגרת ההליך המקוצר של טען-ביניים.

המבקשים הדגישו כי הם עמדו בכל התחייבויותיהם בחוזה, וכי יש לסלק את הבקשה על הסף גם משום שלשיפטן אין עילת תביעה כנגדם. לבסוף טענו המבקשים כי דרישת שיפטן לקבל מפלג את השטרות הנגדיים, נעשתה שלא בתום לב ותוך "המצאות ובדיות", וזאת בשל רצונו לבטל את החוזה כתוצאה מטעות בכדאיות העסקה.

 

טענות פלג

5

8.         פלג טען מנגד כי יש לדחות את הבקשה. לשיטתו, הליך של טען-ביניים מאפשר למי שחושש להיתבע בתביעות סותרות, לבקש מבית המשפט הוראות כיצד לפעול. במקרה דנן פלג אכן חשוף לתביעות סותרות – של שיפטן (אם לא ימסור לו את שטרי העברת המניות); ומהצד השני – של המבקשים, אם ימסור אותם. לפלג עצמו אין כל עניין במחלוקת.

עוד טען פלג כי יש לדחות גם את הטענה לפיה שאלת רישומו החוזר של שיפטן כבעל מניות צריכה להתברר במסגרת תביעה רגילה. לשיטת פלג זה היה המצב רק לו היה אחד הצדדים נוקט בהליך משפטי כנגד משנהו בהקשר זה. עוד הוסיף פלג כי אין לסלק את בקשתו על הסף מכוח הטענה לפיה החוזה אינו מכיל הוראות כיצד עליו לנהוג בקשר עם שטרי העברת המניות. לשיטתו, הוא קיבל דרישות סותרות מהצדדים בעניין, ולכן בית המשפט מתבקש להורות לו כיצד לפעול.

 

טענות שיפטן

9.         גם שיפטן טען כי יש לדחות את בקשת המבקשים לסילוק על הסף. הוא ביקש לאבחן את פסק הדין בענין קוט, העוסק בתיקון טעויות רישום בפנקס בעלי המניות של החברה ולא בהליך של טען-ביניים בהתאם לתקנה 224. הוא הוסיף כי פסק דין קוט נגע למקרה בו בעל מניות אחד טוען כלפי בעל מניות אחר כי הוא אינו זכאי להיות רשום כבעל מניות, ופסק הדין אינו מתייחס למקרה בו צד ג' חיצוני לסכסוך מבקש להכריע מי זכאי להיות רשום בפנקס החברה. במקרה כזה הדרך הדיונית של טען ביניים היא הדרך המתאימה.

6

עוד נטען כי ממילא פלג רשאי – בהיותו נאמן – לפנות לבית המשפט לצורך קבלת הוראות, וזאת מכוח הוראות חוק נוספות מלבד תקנה 224 לתקנות, כגון הוראת ס' 12(ג) לחוק הנאמנות, התשל"ט-1979 (להלן: "חוק הנאמנות"). גם תקנות 248(2) ו-249(5) מכירות מפורשות באפשרותו של נאמן לפנות לבית המשפט בדרך של המרצת פתיחה לצורך קבלת הוראות. הכותרת שניתנה להליך (טען ביניים) אינה משמעותית, כל עוד הדין מאפשר לנאמן לפנות לבית המשפט בבקשה שיורה לו כיצד לנהוג. אין מניעה לכן להכתיר את ההליך בכותרת של "בקשה למתן הוראות לפי ס' 12(ג) לחוק הנאמנות".

10.       שיפטן התייחס גם לטענת המבקשים לפיה לא ניתנו כל הוראות לנאמן כיצד לנהוג בקשר עם השטרות הנגדיים, ובהיעדר הוראות כאלה לא ניתן להכריע בטען-הביניים. לשיטתו פלג אכן מונה לנאמן גם ביחס לעניין הנטען בטען-הביניים, ואף ניתנו לו הוראות מפורשות במסגרת החוזה כיצד עליו למלא את תפקידו. כך, בסעיף ז' נקבע כי ככל שפרץ ורוטשטיין לא יקיימו את ההתחייבויות בחוזה בתוך 90 ימים, על פלג לבטל את שטר העברת המניות.

לטענת שיפטן, הוא הסכים כי פלג יעשה שימוש בשטר העברת המניות וירשום את פרץ ורוטשטיין כבעלי המניות עוד בטרם עמדו בכל התחייבויותיהם, משום שהם טענו כי בנק הפועלים מתנה את שחרורו מערבויותיו לחובות החברה ברישומם של פרץ ורוטשטיין כבעלי המניות. שיפטן הדגיש כי הובהר לו שמדובר ברישום טכני בלבד, שאין בו כדי לגרוע מהוראות החוזה. לכן הופקדו השטרות הנגדיים בידיו של פלג, כשהם חתומים על ידי פרץ ורוטשטיין, שטרות שאיפשרו העברה חוזרת של המניות אם פרץ ורוטשטיין לא יעמדו בהתחייבויותיהם. הפקדת השטרות הללו מעידה על כך שהרישום הטכני אינו משנה מהוראות החוזה.

שיפטן טען כי ההוראות שניתנו לפלג לגבי שטר העברת המניות נותרו בעינן מאחר שהוראות החוזה נותרו בעינן. מאחר שהתברר כי התנאים להעברת המניות לא התקיימו בתוך 90 ימים, היה על פלג לפעול לפי הוראות החוזה, ולבטל את העברת המניות על ידי "השבת הגלגל לאחור" והעברת השטרות הנגדיים לידיו של שיפטן.

7

11.       עוד נטען כי גם אילו היה ממש בטענה לפיה לפלג לא ניתנו הוראות כנאמן – טענה זו תוכל להתברר במסגרת הדיון בטען הביניים לגופו, והיא אינה מצדיקה סילוק של טען הביניים על הסף. שיפטן הוסיף כי יש לדחות את הטענה לפיה פלג אינו חשוף לכל תביעה בעניינים העולים מטען-הביניים לאור ס' ז' בחוזה. לטענתו, הוראות חוק הנאמנות הן ברובן הוראות קוגנטיות. לכן, הוראה בחוזה הפוטרת את הנאמן מכל טענה או פוטרת אותו מאחריותו לנזק שייגרם עקב הפרת חובותיו ככזה, היא חסרת תוקף.

שיפטן אף טען כי אין לקבל את טענת המבקשים לפיה תוטל על בית המשפט מלאכת ניסוח הוראות נאמנות שלא נזכרו בחוזה. לשיטתו אין כל צורך לנסח מחדש את ההוראות, שכן הן מופיעות בבירור בחוזה. מכל מקום, גם אילו היה בית המשפט נדרש להשלים הוראות כאלה ואחרות בתנאי הנאמנות בדרך של פרשנות, הדבר אינו מהווה טעם לסילוק הבקשה על הסף. בית המשפט עוסק בפרשנות של הסכמים גם במסגרת הליכים כמו המרצות פתיחה או בקשה למתן הוראות לנאמן. אין מניעה כי הוא יעשה כן בהליך הנוכחי.

עוד התייחס שיפטן לטענת המבקשים לפיה פרשנות החוזה במקרה דנן היא מלאכה מורכבת שאינה מתאימה להליך של טען-ביניים. לשיטתו מדובר בטענה שגויה מיסודה. הוא חזר וציין כי בית המשפט עוסק בפרשנות הסכמים ותנאיהם כעניין שבשגרה. מעבר לכך, פרשנות הסכם היא סוגיה משפטית בעיקרה, ומשום כך היא מתאימה במיוחד להתברר במסגרת של המרצת פתיחה (או טען-ביניים). האפשרות לפנות לבית המשפט לצורך פרשנות משפטית של הסכם בדרך של המרצת פתיחה, מוזכרת מפורשות בתקנה 252.

לשיטתו של שיפטן, אין לקבל גם את טענת המבקשים לפיה יש לסלק את התובענה על הסף נוכח היעדר עילת תביעה שלו כלפיהם, משום שלגישתם הם קיימו את הוראות החוזה. גם אם יש ממש בטענה זו, יהיה מקום לברר אותה בהליך לגופו, ואין מקום – במסגרת בקשה לסילוק על הסף – לבחון את הנושאים שבמחלוקת בין הצדדים לגופם. לבסוף כפר שיפטן בטענת המבקשים בנוגע לחוסר ניקיון הכפיים שיוחס לו בניסיונו לבטל את החוזה. הוא הוסיף כי אף לו היה ממש בטענה זו, היא אינה מצדיקה סילוק על הסף של ההליך שנועד לברר את חובותיו של פלג.

 

8

דיון

12.       כפי שעולה מתיאור טענות הצדדים לעיל, המחלוקת העיקרית ביניהם נוגעת לשאלה האם הליך של טען-ביניים הוא המסגרת הדיונית המתאימה בענייננו.

 

מקורה של בקשת סעד בדרך של טען-ביניים בהוראת ס' 224 לתקנות וזו לשונה:

"אדם שהוא נתבע, או צפוי להיות נתבע, בידי אנשים אחדים (להלן – טוענים) שתביעותיהם מכחישות זו את זו, זכאי לבקש מבית המשפט סעד בדרך של טען-ביניים."

בשונה מהליך רגיל שבו התובע הוא שפותח בהליך, טען ביניים הוא הליך חריג שיוזם אותו הנתבע (או הנתבע הפוטנציאלי). הליך כזה מתאים למצבים בהם חושש בעל דין שמא ייתבע על ידי מספר נתבעים פוטנציאלים בקשר לאותו עניין בתביעות הסותרות זו או זה. בפנייתו לבית המשפט מבקש בעל הדין לקבל הוראות כיצד עליו לפעול או למי עליו לשלם, באופן שיימנע אפשרות של חיוב כפול. תקנה 225 מבהירה שאין מניעה שבעל הדין יגיש את טען-הביניים עוד בטרם הוגשו נגדו תביעות סותרות כפי שקרה בענייננו, ודי בכך שמתקיים אצלו חשש שכזה (ר' אורן גורן סוגיות בסדר דין האזרחי 805 (מהדורה שתיים עשרה, 2015)).

האם טען-ביניים הוא המסגרת הדיונית המתאימה בענייננו?

13.       טענתם העיקרית של המבקשים בבקשה דנן היא שהמסגרת הדיונית המתאימה לבירור דרישת שיפטן לקבל את השטרות הנגדיים ולבטל את העברת המניות היא מסגרת של תובענה רגילה. לגישתם, אם טענותיו של שיפטן בתביעה כזו יתקבלו, והוא יפנה לפלג לקבל השטרות והמבקשים יתנגדו לכך, רק אז יהיה הליך של טען-ביניים המסגרת הדיונית המתאימה, לאחר שהטענות הסותרות בין הצדדים כבר הוכרעו.

9

איני מקבלת את הטענה. מסגרת דיונית של טען-ביניים מתאימה כאמור למצב בו המבקש חשוף לתביעות סותרות בקשר לאותו עניין. אין בתקנות דרישה לפיה הטענות הסותרות בין הצדדים יוכרעו בטרם הגשת ההליך של טען הביניים. נהפוך הוא – הטעם להליך טען-הביניים הוא עצם קיומה של מחלוקת בנוגע לזכויותיהם של הצדדים. באותם מקרים בהם אין ספק ביחס לשאלה מי מבין הטוענים גובר על משנהו, אין עוד טעם וצורך בהליך טען-ביניים (ר' ע"א 370/80 "מרכז הדירות ברחובות" חברה לבנין בע"מ נ' ז'ק פחימה, לה(2) 148 (1980)).

14.       גם עיון בפסיקה הנוגעת להליך של טען ביניים מביא לאותה מסקנה, לפיה ניתן להשתמש בהליך של טען-ביניים במספר רב ומגוון של מקרים. המשותף לכולם הוא קיומן של תביעות סותרות בין הצדדים, ושל אדם ניטרלי המבקש לקבל הגנה מאותן תביעות סותרות.

כך עולה למשל מרע"א 1200/01 מושייב נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (26.03.2001), שם התייחס בית המשפט (כב' השופטת דורנר) למהותו של הליך טען-הביניים וקבע:

"מטרתו של הליך זה לפטור את המבקש מנטל ניהולו של ההליך המשפטי, כאשר הוא עצמו איננו צד מעוניין באותו הליך. תכליתו לסייע בידי מי שאינו בעל אינטרס עצמאי במחלוקת, ושאינו מכחיש את עצם חבותו, להתמודד עם תביעותיהם המתחרות של הצדדים היריבים (לעניין זה ראה גם יואל זוסמ