ע"א/ – מצלי מצליח אשכנזי נ' יוסף צרויה

מכוח סעיף זה, רשאי לפנות במישרין אל .

החייב רשאי להתנגד לביצועו של השטר בדרך בה מבקשים מפני תובענה מקוצר.

לעניין הבקשה למתן , נפסק:

" היא בשלב הבקשה למתן , איננו שוקל את מהימנותו של הנתבע ואין הנתבע צריך לשכנע בנכונות טענותיו שפורטו . די לנתבע בכך שהראה בתצהירו הגנה אפשרית בפני התביעה ולו בדוחק, אלא אם כן התמוטטה הגנה זו . אולם ראוי להדגיש כי המנעותו של התובע מלחקור על אין בה כדי להוסיף לתצהיר את אשר אין למצוע בו מעיקרו. כלומר, החקירה על התצהיר יש בה כדי להוסיף או להבהיר פרטים לטובתו של צד זה או אחר, אולם באין חקירה כזו, עומד בפני רק מה שנאמר ובית המשפט בוחן אם יש בדברים האלה כדי לבסס הגנה ולו בדוחק נגד התביעה." (ע"א 16/89 "ורדים חב' לגידול פרחים" נ' החברה הישראלית סיכוני סחר חוץ בע"מ, פד"י מ"ה (5), 735).

בספרו של כב' השופט ד. בר אופיר, "סדר דין מקוצר ", מהדורה שביעית, 2004, בעמ' 169 נקבע כדלקמן:

" אינו נכנס לשאלת מהימנותם של דברי המצהיר. טענה שבא עליה של נתבע, יניח בית המשפט כי אמת היא. ואם מגלה התצהיר הגנה אפשרית, תינתן לנתבע . כל זאת כמובן אם לא נתברר כי טענות הנתבע תלויות על בלימה או שבחקירה הנגדית מתברר כי הגנתו היא הגנת בדים. (ע"א 1266/91 קרן נ' איגוד לישראל ואח', פד"י מ"ו (4), 196). … נתבע המבקש איננו מביא בפני כל ראיה זולת , ואין הוא מביא עדים שאולי יעידו במשפט גופו. ואם בית המשפט נוטל לידיו את הסמכות לפסוק בעניין עפ"י חומר ראיות מקוטע כזה ונועל בכך את שערי בית המשפט בפני הנתבע, אין זה דיון שיפוטי אלא תהליך של "נבואה" או "חיזוי מראש", ולא לכך מיועד המקוצר. אין מקפחים את הנתבע בשל כך שהתובע בחר לתבוע מקוצר. וכאשר של הנתבע מראה הגנה העשויה לעמוד לו במשפט, זכאי הוא לכך שהתובענה תתברר ותוכח בדרכי הדיון הרגילות. … " .

לאחרונה פסק העליון את הדברים הבאים:

"בשל מעמדה הרם של להתגונן, יש צורך במידת וודאות גבוהה בדבר חוסר רצינותן והעדר ממשותן של טענות ההגנה, כדי להצדיק דחיית בקשה " (ע"א 10189/07 ששון נ' מזרחי טפחות בע"מ (טרם פורסם, ניתן ביום 15.6.09) .

ובפרשת צול ניהול פרויקטים (ע"א 3300/04) קבע העליון (ביום 8.12.09):

"בפסיקתו של זה מן השנים האחרונות הנטייה היא, ככלל, ליתן כל אימת שטענות ההגנה מעלות סוגיות המצדיקות בחינתן בדרך של בירור התובענה לגופה (ראו: ע"א 620/06 סילבר נ' אטלי ([.11.08) (להלן – עניין סילבר); ע"א 2113/06 סלימאן נ' מרכנתיל דיסקונט בע"מ ([.6.08) (להלן – עניין סלימאן)). נטייתו זו נובעת, בין השאר, ממעמדה של הזכות להתגונן …

במסגרת נטייה זו של הפסיקה להרחיב במתן , שמירת האיזון הנדרש בין מתן הרשות להתגונן לבין הזכות להגיש תביעה בסדר דין מקוצר (בהתקיים התנאים המאפשרים זאת), יכול שתיעשה במספר דרכים: דחיית בקשה המבוססת כולה על "הגנת בדים"; התנאת הרשות להתגונן במתן ערובה (עניין נחום); או הטלת הוצאות "ככל שמתברר בסופו של דבר כי הרשות שניתנה להתגונן רשות סרק היא" (עניין ששון, פסקה ה' של השופט רובינשטיין).

ולענייננו;

מספר טענות קיימות לחייב, בבקשת רשות להגן.

האחת – היא ורמייה.

השניה – היא טענת קיזוז.

אשר לטענה הראשונה, טוען המבקש, כי המשיב רימה אותו במסגרת היחסים ביניהם וכי על אף שהוזמנה סחורה, סחורה מסוימת סופקה בפועל בכמות נמוכה יותר.

כן גם עולה, מטענת המבקש, כי המבקש נתן אמון מלא בנתונים אותם מסר המשיב, וכי זה הונה אותו.

עוד טוען המבקש, כי לא הומצאו לו מסמכים רלוונטיים, שעל פיהם יוכל להוכיח את טענותיו וזאת על אף דרישה שנמסרה לב"כ המשיב.

בשלב מקדמי זה של בקשת רשות להגן (או התנגדות ) כל שעל הנתבע להגיש הוא המעלה טענות הגנה המצדיקות בירור התובענה לגופה.

"גם מי שסיכוייו להצליח בטענותיו מועטים ורחוקים זכאי ליומו , להבדיל ממי שהגנתו, הגנת בדים" (ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי נ' לאומי, פ"ד נט (3) 41, 46).

אשר לטענת המבקש – טענות אלו לא נסתרו במסגרת החקירה על .

ויודגש, אין באמור כדי לקבוע ממצאים או מסקנות לעניין ההליך העיקרי, ואולם די באמור כדי ליתן לנתבע רשות להגן, בעיקר לנוכח הפסיקה האחרונה שיצאה העליון, שחלקה הובא כאן.

בפרשת ששון הנ"ל נקבע:

"כל שקבע המחוזי לגביה הוא כי "אין אפשרות לקבוע שטענת ההגנה של המבקש [ר זה] היא סבירה בנסיבות העניין או שהיא עשויה להתאמת בשלב עתידי". אין בקביעה זו כדי להוביל למסקנה אליה הגיע המחוזי. כאמור לעיל, על בית המשפט הדן להניח כי טענותיו של הנתבע הינן אמת, כאשר אפילו חוסר אמון בטענות ההגנה איננו יוצר, כשלעצמו, בסיס לאי מתן . מכאן, שגם אם סבר המחוזי כי טענותיו של המערער עשויות שלא להתאמת בעתיד, אף שטרם נערכה בחינה מקיפה של הראיות בתיק, סברתו זו אינה מצדיקה הימנעות מהענקתה למערער של ".

אשר לטענת הקיזוז:

כאשר נטענת טענת קיזוז עליה להיות מפורטת בצורה ברורה. דרישת קיזוז בעלמא, אין בה כדי ליצור תשתית המספקת (ע"א 579/85).

בענייננו, צורפה לבקשת המבקש וכן פורט במסגרת עצמו את הקיזוזים המתאימים ביחס ואני מפנה לסעיף 12 רבתי .

טענת הקיזוז היא טענה על בין צדדים קרובים והפסיקה קבעה לא אחת כי טענה זו דינה להתקבל במסגרת בקשה למתן רשות להגן.

די לי בהנחה כי טענותיו של הנתבע טענות אמת הן, מבלי שאלו נסתרו בחקירה הנגדית, כדי ליתן רשות להגן.

אשר על כן, אני נעתרת לבקשה ונותנת לנתבע .

אני מאפשרת למבקש להגיש תוך 30 יום מהיום.

התומך בבקשה למתן רשות להגן ישמש .

לאור סכום התביעה, יעבור התיק לדיון בסדר דין מהיר, בהתאם לחלק ג', פרק ט"ז1 לתקנות.

על הצדדים לפעול בהתאם לקבוע בתקנה 214ב1 לתקנות.

הוצאות ההליך יילקחו בחשבון בעת פסיקת ההוצאות בהליך העיקרי.

ניתנה והודעה היום י"ג אדר א תשע"א, 17/02/2011 במעמד הנוכחים.