ע"א 144/87 – בוסטיקו בעמ נ' רשות הנמלים

ביום 3.9.03 פנתה הנתבעת למספר חברות העוסקות בתחום עבודות העפר (בין היתר גם לתובעת) בבקשה לקבל הצעות לצורך ביצוע עבודות עפר, כריית עודפי חול ויישור קרקע בשטח הנמצא בנמל אשדוד.

ביום 4.9.03 הודיעה הנתבעת לתובעת בכתב על זכייתה (נספח ב' לת/2).

ביום 9.9.03 התובעת הפקידה אית על סך 500,000 ₪ ה לצורך קיום גרת .

ביום 10.12.03 נחתם בין הצדדים חוזה לביצוע עבודות עפר שונות (נספח ג' לת/2).

מספר ימים לאחר מתן ההודעה בדבר הזכייה , הציבה התובעת אבטחה בשטח.

האבטחה פעלה במשך כל שעות היממה, על- מנת למנוע גניבת חול (תופעה שהיתה נפוצה באזור) וכאמור, בהתאם להתחייבותה .

ביום 31.12.03 הגישה הנתבעת בקשה לקבלת היתר לביצוע העבודות בשטח למהנדס עיריית אשדוד.

ביום 31.3.04 אישרה לתכנון ובניה באשדוד את ביצוע העבודות, זאת על פי היתר , אך התנתה את ההיתר בקבלת אישור משרד התשתיות הלאומיות.

ביום 25.4.04 שיגר משרד התשתיות הלאומיות מכתב בו הוא מבהיר כי המצב התכנוני בשטח אינו מאפשר ביצוע העבודות (נספח יג ל-ת/2).

יצוין, כי לסירוב זה קדם מכתב של עיריית אשדוד מתאריך 22.4.04 בו הבהירה העירייה כי אין בסיס תכנוני לביצוע העבודות בשטח.

בעקבות המצב החדש שנוצר, פנתה התובעת במכתב בתאריך 30.5.04 אל הנתבעת, בו דרשה כי תקוים אחת משתי האפשרויות הבאות:

האחת- שהנתבעת תדאג שניתן יהיה להתחיל את העבודות באופן מיידי.

השנייה- שהנתבעת תפצה את התובעת על מלוא נזקיה ושתשלם לה את הרווח שהיה צפוי לה, לו היתה מבצעת את העבודות (נספח טו ל-ת/2).

לפניה זו הגיבה הנתבעת במכתב מתאריך 12.7.04 (נספח טז ל-ת/2), בו היא דחתה את הטענות שנטענו נגדה.

מכאן התובענה.

ג.     הפלוגתאות בין הצדדים

מכתבי הטענות עלו הפלוגתאות הבאות בין הצדדים:

–    על מי מוטלת האחריות להשגת האישורים וההיתרים?

–    האם זכאית התובעת לתשלום פיצויים?

–    במידה וכן, מהו גובה הפיצוי המגיע לתובעת?

ד.    על מי מוטלת האחריות להשגת האישורים וההיתרים

בספרו של א' ברק, פרשנות במשפט (חלק שני, עמ' 97(תשנ"ג – 1993) נכתב:

"כלל הלשון קובע, כי יש ליתן למילותיו של דבר חקיקה אותה משמעות שהן יכולות לשאת מבחינה לשונית. מכאן, שאין ליתן ללשון החוק משמעות שהיא אינה יכולה לסבול. נמצא כי נקודת המוצא לכל בחינה פרשנית היא לשון החוק. היא קובעת את המסגרת אשר בתוכה תפעל התכלית החקיקתית. המשמעות הלשונית של החוק קובעת את גבולות הפרשנות"

דברים דומים נכתבו על ידיו בספרו פרשנות במשפט, (כרך רביעי, עמ' 331(תשס"א – 2001):

"למתחם האפשרויות הלשוניות מעמד מרכזי בפרשנות. הפרשן אינו רשאי ליתן מובן לטקסט החורג ממתחם האפשרויות הלשוניות. מתן מובן לטקסט מעבר למובנו האפשרי בלשון שבה בוטא מהווה יצירת טקסט חדש ולא פירוש טקסט קיים. המובן הלשוני של הטקסט קובע אפוא את גבולות הפרשנות. הפרשן אינו רשאי לחרוג מגבולות אלו".

את המשמעות המשפטית עלינו לדלות מהטקסט שלפנינו (ראו גם ע"א 4628/93מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ, פ"ד מט(2) 265).

בפסק הדין לעיל נקבעו כלים פרשניים הבוחנים את לשון החוזה ותכליתו, בד בבד עם בדיקה משולבת של נסיבות הענין, התנהגות הצדדים ותום ליבם ביישומו של החוזה.

הגישה הפרשנית שאומצה הינה בדיקה של נוסח הכתוב בהשוואה לנסיבות החיצוניות, מעין תנועה בלתי פוסקת מלשון החוזה לנסיבות החיצוניות.

המגמה העולה הינה גמישות פרשנית ומתן משקל רב יותר להתנהגות הצדדים בכל שלב.

מעיון בסעיף 4.4 להצעה עולה, כי על פי הפרשנות הלשונית המילולית, הנטל לקבלת כלל האישורים וההיתרים היה באחריותו ועל חשבונו של :

"4.4. באחריות לקבל את כל האישורים וההיתרים הנדרשים לביצוע עבודה כגון זו מכל עפ"י כל דין ועל אחריותו וחשבונו ישא בכל תשלום, דרישה או מס הנובעים מביצוע העבודה על פי כל דין".

סעיף 6.3 לחוזה מגדיר את התחייבויות וקובע, כי הוא מתחייב:

"6.3. לקבל את כל האישורים וההיתרים הנדרשים לביצוע עבודה כגון זו מכל עפ"י כל דין וכן לשאת בכל תשלום, דרישה, מס היטל, או אגרה הנובעים מביצוע העבודה על פי כל דין. הרשות אינה רואה בסעיף זה כנלקח בחשבון בהצעת ולא ישולם כל תשלום עבורו".

ובהמשך הצהרת המציעים בסעיף 10 לפיה:

"10. המציעים מצהירים בזאת כי הם מכירים את שטח נשוא זה והצעתם ניתנת על בסיס היכרות זו".

אין ספק שכל האישורים ורים לבניה אמורים להיות באחריות המבצע.

אבל לא זו השאלה – השאלה המקדימה היא, האם בכלל ניתן לכרות חול במקום לגביו הוציאה רשות ממלכתית ?

המהנדס מר יונתן גלעד בחו"ד שנתן (ת/1) סיכם כך:

"לאורך שנות עבודתי הארוכות כמהנדס, לא נתקלתי בהתנהלות כה חובבנית ובלתי מקצועית של גוף ציבורי, המוציא בקשה לקבלת הצעות לביצוע עבודות עפר, כריית עודפי עפר וחול ויישור קרקע וזאת מבלי לבצע בדיקה מוקדמת האם על סמך תוכנית , החלה על השטח, ניתן לקבל לעבודה. אותה רשות הנמלים הוציאה ".

אומנם רשות הנמלים רצתה לבצע דחוף, ולהתחיל בעבודות עקב גניבות חול שהיו במקום, אבל למרות הדחיפות הגבוהה, היה צורך לבדוק אם התוכנית בכלל אפשרית.

אילו ניתן היה לבצעה, ניתן היה "להמשיך" לשאר הוראות החוזה לענין השגת היתרים ולבדוק את חיוביו/מעשיו של הזוכה לענין זה.

מהתנהגות הצדדים עולה, כי עד למתן ההודעה על כך שלא ניתן לבצע את העבודות הם שיתפו פעולה בינם לבין עצמם.

ברמה העקרונית, כל אחד מהם למעשה, צפה או למיצער לפחות יכול היה לצפות את ר התרחש בפועל, אך לא טרח מבעוד מועד להתריע על הסכנה ולא טרח לגלותה לאחר כדי למנוע את הנזק, למרות יכולתו לעשות כן.

אי שיתוף פעולה או אי גילוי מהסוג הקיים כאן אמנם אינו משחרר מחובתו את הצד שעליו לבצע את הפעולה, אולם השאלה היא אם אין בו כדי להעניק הגנה חלקית או זכות חלקית, הכל לפי העניין.

ההתנהגות המתוארת של כל אחד מהצדדים עולה כדי בביצוע החוזה, בניגוד לסעיף 12 ו-39 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973.

הנתבעת התרשלה בכך שהזמינה להציע הצעות שכלל לא ניתן לבצעו. וכן בכך שהיא כלל לא בדקה בטרם פנתה לקבלת הצעות, האם בכלל ניתן לבצע את העבודות מבחינה תכנונית.

יתר על-כן, הנתבעת החזיקה אית בסכום של 500,000 ₪, שאותו יכולה היתה אילו התובעת היתה מודיעה לה כי היא מעוניינת לנטוש את הפרויקט.

לנתבעת, כבעלת השטח וכמפרסמת , היו האמצעים לבצע בדיקה זו, אך היא בחרה שלא. הדבר גם עולה של המהנדס- יונתן גלעד (ת/1) שלא נסתרה.

מאחר שמדובר ברשות ציבורית, חלה עליה חובה מוגברת להפעיל כוחה בהגינות (ע"א 144/87 מדינת ישראל נ' אינג'' פבר, חברה לבנין, פ"ד מד(3) 769). היא לא עמדה בחובה זו, ומכאן התרשלותה.

זה באשר לנתבעת;

בד בבד, גם בפעולותיה של התובעת אני מוצאת מידה של רשלנות.

התובעת חתמה על ההצעה כפי שהיא, ואף הצהירה כי היא מכיר&#