ההחלטה
- טיפול אישי על ידי צוות מקצועי
- הטיפול יושלם תוך 5 ימי עסקים. אם הבקשה לא תאושר, התשלום יוחזר במלואו.
פסקי דין רכישה ו או הסרה יכולים להתעכב או לא להיות מאושרים כלל על ידי מערכת האתר - והתשלום יוחזר במלואו כמובן תוך 7 ימי עסקים מרגע החלטת ההנהלה וייתכן כי יותר. הסרת פסק דין הינו פסק הדין בלבד ולא כולל שום דבר נוסף כמו כתבה, סקירת משרד וכד'.
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 248/77
לפני: השופטיםעציוני, י' כהן, שמגר
בנק הפועלים בע"מ
נגד
1. גרבורג בע"מ
2. מוסה מרכז החמוצים בסיטונות בע"מ
3. צבי יעקבי, עו"ד
תאריכי הישיבות: 28.6.77
30.11.77
תמצית:
הערעור נסב על השאלה אם מתגבש שעבוד צף על טובין אשר הועברו בעסקה שנעשתה בתרמית, כשהמחיר עבור הטובין לא שולם ועקב כך בוטלה העסקה.
בית-המשפט העליון פסק –
א. (1) את סעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג–1973, יש לקרוא ביחד עם סעיף 12 לאותו חוק, ואין ספק שאחד המקרים המובהקים שעליו חל סעיף 15 הוא המקרה של תרמית.
(2) צד אשר אינו מקיים אף לא אחד מחיוביו על-פי החוזה, וידוע וגלוי שגם לא יוכל לעשות כן, מפר את החוזה הפרה יסודית.
(3) הן במקרה של ביטול עקב תרמית והן במקרה של ביטול עקב הפרה יסודית מתבטל החוזה למפרע, וקמה זכות ההשבה.
(4) בנסיבות המקרה דנן ניתן לבטל את החווה הן מחמת הטעיה והן מחמת הפרה יסודית.
ב. (1) השעבוד הצף מהווה משכון במובן הגדרת המישכון בסעיף 1 (א) לחוק המשכון, תשכ"ז1967–.
(2) ההוראות הכלליות לגבי משכון נדחות, על-פי סעיף 26 (ב) לחוק המשכון, מפני הוראות ספציפיות לגבי שעבוד צף, הנובעות מאפיו המיוחד של שעבוד זה.
(3) (בעקבות ע"א 603/71, [5]) אם המחיר לא שולם הנכס אינו, כלפי בעל החוב, נכס של החברה.
(4) אין השעבוד הצף יכול להתגבש אלא על מה שהיה שייך אותה שעה לחברה.
(5) השעבוד הצף לא התגבש, בענין זה, על הממכר שלא שולם מחירו, והמוכרת זכאית להשבתו.
אזכורי חקיקה:
חוק החוזים (חלק כללי) 12
חוק החוזים (חלק כללי) 15
חוק החוזים (חלק כללי) 21
חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) 6
חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) 7(א)
חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) 9
חוק המשכון1(א)
חוק המשכון 5
חוק המשכון 26(ב)
פקודת החברות 2
פקודת החברות 120
פקודת החברות 121
פקודת החברות 220א
פקודת האגודות השיתופיות 28
פסקי-דין של בית-המשפט העליון שאוזכרו:
[1] ע"א 260/61 פרידה מייזלס נ' פרידה ו-ויקטור סגל, פ"ד טו 1628.
[2] ע"א 71/75 יהודית מרגליות, ואח' נ' דוד אברבנאל, ואח', פ"ד כט (2) 652.
[3] ע"א 91/75, 135/75 מאיר וחנה פרץ נ' אדמונד וסעדי ביטון וערעור שכנגד, פ"ד ל (1) 367.
[4] ד"נ 44/75 אדמונד וסעדי ביטון נ' מאיר וחנה פרץ, פ"ד ל (3) 581.
[5] ע"א 603/71 בנק לאומי לישראל בע"מ, ואח' נ' בנק ארץ-ישראל בריטניה בע"מ, ואח', פ"ד כו (2) 468, 473, 477.
[6] ע"א 522/72 מדינת ישראל נ' כונסי נכסים של החברה וולטקס צמרון תשלובת טקסטיל בע"מ, פ"ד כז(2) 393, 398, 405.
[7] ע"א 382/65 392/65 הרצל והדסה סיגלוב, ואח' נ' עציון קואופרטיב לעבודות עץ בע"מ, ואח'; חברת גולדמן, אלון וארזי בע"מ נ' עציון, קואופרטיב לעבודות עץ בע"מ, ואח', פ"ד כ (1) 442.
פסקי-דין אנגליים שאוזכרו:
[8] Abram Steamship Company, Ltd. In Liquidation(and an. v. Westville Shipping Company, Ltd.)In Liquidation(and an (1923(.A.C. 773; 93 L.J.P.C. 38; 130 L.T. 67; (1923) All E.R. Rep. 645 (H.L.)
[9] Brunton v. Electrical Engineering Corpn (1892) 65 L.T. 745; (1892) 1 Ch. 434; 61 L.J.Ch. 256; 8 T.L.R.158.
[10] Wilson v. Kelland (1910) 103 L.T. 17; (1910) 2 Ch. 306; 79 L.J.Ch. 306; 79 L.J.Ch. 580; 26 T.L.R. 485; 54 Sol. Jo. 542; 17 Mans. 233.
הערות:
1. לחוסר תום לב והטעיה, לפי סעיפים 12, 15 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג1973-, עיין: ע"א 838/75 חיים ספקטור נ' יוסף צרפתי, פ"ד לב (1) 231 וההערות שם.
2. לשעבוד צף, עיין: ע"א 471/73 מקבלי נכסים זמניים ומנהלים של אלקטרוג'ניקס (ישראל) בע"מ נ' אלסינט בע"מ, ואח', פ"ד כט (1) 121 והערה 2 שם.
ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, תל-אביב-יפו (השופט ח' בנטל), מיום 29.3.77, בתיק המרצת-פתיחה 10736/76. הערעור נדחה
בשם המערער: י' סמואל
בשם המשיבה מס' 1: פ' ג' נשיץ
פסק דין
[255]
השופט עציוני:
בערעור זה מתעוררת שאלה משפטית אם שעבוד צף מתגבש על טובין אשר הועברו בעסקה שנעשתה בתרמית כשהמחיר עבור הטובין לא שולם ושעקב כך בוטלה העסקה.
ואלו העובדות הצריכות לענין:
בין המשיבה מס' 1 והמשיבה מס' 2 היו קיימים קשרי מסחר למעלה משנתיים. המשיבה מס' 2 היתה קונה זיתים כבושים ומוחמצים מהמשיבה מס' 1 ומשלמת את התמורה בשיקים דחויים.
עבור ארבע העסקאות האחרונות, שנעשו בין שתי המשיבות, מסרה המשיבה מס' 2 שיקים, אך אלו לא כובדו.
תאריכי העסקות היו:
א. 11.10.1976 – עסקה במחיר של 32,243 ל"י
ב. 1.11.1976 – עסקה במחיר של 39,398 ל"
ג. 16.11.1976 עסקה במחיר של 6,264 ל"י
ד. 6.11.1976 – עסקה במחיר של 2,348 ל"י
ביום 17.11.1976, למחרת שתי העסקות האחרונות, מונה כונס נכסים (המשיב מס' 3) על רכוש המשיבה מס' 2, וזאת לפי בקשת בעל השעבוד הצף, בנק הפועלים בע"מ, הוא המערער בפנינו.
לטענת כונס הנכסים, אשר קנה חזקה במחסני המשיבה מס' 2, תובע הבנק בתוקף שעבוד זה למעלה ממיליון לירות. ביום 16.12.1976 שלח עורך-דינה של המשיבה מס' 1 מכתב אל כונס הנכסים ואל המשיבה מס' 2 ובו הודיע על ביטול העסקות מטעמים של תרמית וחוסר תום-לב מצד המשיבה מס' 2.
בבית-המשפט המחוזי קבע השופט הנכבד בנטל כי לגבי שתי העסקות הראשונות אין ממצא של תרמית וחוסר תום-לב מצד המשיבה מס' 2, אך כי יש ממצא כזה לגבי שתי העסקות האחרונות, שנעשו יום לפני מינוי כונס הנכסים.
[256]התרמית הוסקה הן מכך, שלא היה ספק בעיני השופט, שבעל החברה המשיבה מס' 2 ידע שהשיקים לא יכובדו, והן מהתנהגותו שעה שבניגוד למקובל במסחר הרגיל, ניסה לרכוש מהמשיבה מס' 1 זיתים בלתי-ארוזים בטענה כי כוונתו למכרם לקונים בירדן.
תוצאת תרמית זו, לדעת השופט המחוזי, היתה שהוקנתה למשיבה מס' 1 הזכות לבטל את החוזה ולהשבת הטובין, וכי היות וזכות הביטול פועלת למפרע, הרי גם העברת הבעלות מתבטלת, והטובין חוזרים לבעליהם כשהשעבוד הצף לא חל עליהם. על החלטה זו נסב הערעור שלפנינו.
גם אני סבור, שטענת התרמית הוכחה במידה מספקת לגבי העסקות שנעשו יום לפני מינוי כונס הנכסים. המשיבה מס' 2 צברה חובות של כ–10 מיליון לירות, והבנק הפסיק לכבד את השיקים שלה מספר ימים לפני שמונה כונס לנכסיה. אין ספק שיום אחד לפני הכינוס – הוא היום שבו נתנה את שני השיקים עבור עסקאות 3 ו–4 ידעה המשיבה מס' 2 כי שיקים אלה לא יכובדו, וכי הבנק עתיד במהרה לנקוט צעדים למימוש השעבוד השוטף.
מהי תוצאת תרמית זו?
סעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג1973-, קובע:
"מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה; לענין זה, הטעיה' – לרבות אי-גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן."
את סעיף 15 זה יש לקרוא ביחד עם סעיף 12 לאותו חוק, המטיל חובה על הצדדים לנהוג בדרך מקובלת ובתום-לב, ואין ספק, שאחד המקרים המובהקים שעליו חל סעיף 15 הוא המקרה של תרמית.
חוסר יכלתה של המשיבה מס' 2 לשלם, וידיעתו של מנהלה שהשיקים הדחויים לא יכובדו וכי מימוש שעבוד רובץ לפתחו, מהווים הטעיה במובן סעיף 15 הנ"ל, שכן ברור כי לו ידע מנהל המשיבה מס' 1 כי אין היא עתידה לקבל תמורה עבור משלוחי הזיתים, לא היה מתקשר בחוזה, ולא היה מעביר המשלוחים. הוא – מנהל המשיבה מס' 1 – לא התכוון לתת מתנות למשיבה מס' 2.
הבוחן את טיב המקרה שלפנינו יגיע למסקנה, כי אכן מצויים בו שלושת המרכיבים האופייניים של ההטעיה: טעות הנובעת מן ההיצג, כוונת המציג שהניצג יפעל על-פי ההיצג, וקשר סיבתי בין ההיצג ובין כריתת החוזה. (ראה לענין זה בספרו של פרופ' צלטנר המנוח "דיני חוזים של מדינת ישראל" בע' 198.)
[257]השיקים הדחויים הם ההיצג, שיצר את הרושם כאילו עתידה המשיבה מס' 2 לשלם עבור משלוחי הזיתים; המציג – מנהל המשיבה הזו הטעה במזיד על-מנת לקבל את המשלוחים ולהגדיל את המלאי במחסניו שעה שימונה לנכסיו כונס, וקשר סיבתי בין ההיצג ובין כריתת החוזה היה קיים אף הוא, וכבר עמדנו על כך למעלה. הטעיה זו מקנה לה למשיבה מס' 1 את הזכות לבטל את החוזה.
הוראת חוק אחרת מקנה אף היא את זכות ביטול החוזה למשיבה מס' 1. סעיף 6 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א1971-, מגדיר הפרה יסודית מהי, וזו לשונו:
"הפרה שניתן להניח לגביה שאדם סביר לא היה מתקשר באותו חוזה אילו ראה מראש את ההפרה ותוצאותיה."
וסעיף 7 (א) לאותו חוק קובע את זכותו של הנפגע מהפרה יסודית של החוזה:
"הנפגע זכאי לבטל את החוזה אם הפרת החוזה היתה יסודית."
ברור, שצד אשר אינו מקיים אף אחד מחיוביו על-פי החוזה, וידוע וגלוי שגם לא יוכל לעשות כן, אכן מפר אותו הפרה יסודית. ובמקרה שלפנינו, אי-תשלום המחיר וחוסר היכולת לשלמו גם בעתיד עקב מינוי כונס הנכסים, חובותיה המרובים של המשיבה מס' 2, והשעבוד הרובץ על נכסיה, מהווים הפרה יסודית של החוזה.
ברוח זו פסקנו כבר ב-ע"א 260/61, [1]; ע"א 71/75, (2); ע"א 91/75, נ3]; ד"נ 44/75, נ4].
הפרה יסודית זו מקנה, אם כן, אף היא למשיבה מס' 1 את הזכות לבטל את החוזה; ואכן עורך-דינה של המשיבה מס' 1 ביטל את כל העסקות הנ"ל במכתב ששיגר למשיבה מס' 2 ביום 16.12.1976.
מהן תוצאות ביטול החוזה?
הן במקרה של ביטול עקב תרמית והטעיה שהביאו לכריתת החוזה, והן במקרה של ביטול עקב הפרה יסודית אחת היא התוצאה – החוזה מתבטל למפרע. כך גם סובר פרופ' צלטנר המנוח, בספרו "דיני חוזים של מדינת ישראל", שם הוא אומר בע' 215, בדברו על ביטול עקב הטעיה:
"הביטול פועל בדיעבד, החוזה היה כלא היה והצדדים צריכים להחזיר את המצב לקדמתו."
כאמור תוצאת הביטול במקרה של הפרה יסודית היא זהה: החוזה מבוטל למפרע. ועל כך אומר פרופ' צלטנר המנוח בע' 429-430:
[258]
"הביטול מכוון לשרש את כריתת החוזה ומטבע הדברים פועל הביטול למפרע. כך הדבר לא רק לגבי ביטול בשל הפרת החוזה אלא גם בביטול בשל פגם בכריתתו. ומשום כך קובעים גם החלק הכללי וגם חוק התרופות כי אחרי הביטול קמה חובת ההשבה."
על תוצאת הביטול, שהיא פועלת למפרע (ab initio) למדים גם מפסק-דינו של השופט אטקינסון (Lord Atkinson) בענין (8) (1923)Shipping Co,Westville,Abram Steamship Co. v.,. שם הוא אומר אח הדברים הבאים:
"כאשר אחד הצדדים לחוזה מביע דעתו על-ידי דיבורים או מעשה, שאינם משתמעים לשתי פנים, שעקב תרמית או טעות יסודית הנוגעות לפרט מהותי אשר הניע אותו להיכנס לחוזה, החליט לבטלו, ומסרב להיות קשור על-ידו, התוצאה של בחירתו זו, אם היא מוצדקת בנסיבות המקרה היא שהצדדים יהיו (in statu quo ante) באותו מצב שבו היו לפני כריתת החוזה, וכל מה שניתן על-פיו יוחזר, כך שיושב המצב לקדמתו."
רואים אנו, אם כן, כי החוזה המתייחס לעסקות הנ"ל מס' 3 ו4- הוא חוזה הבטל למפרע, וכי משבוטל החוזה חייבת המשיבה מס' 2 להשיב למשיבה מס' 1 מה שקיבלה על-פי החוזה, אלא אם כן ההשבה הינה בלתי-אפשרית או בלתי-סבירה, וזאת כמצוות סעיף 21 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג1973-, וסעיף 9 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א1970-.
וכאן, הגענו לשאלה המרכזית של דיוננו והיא: זכותו של מי גוברת לגבי הטובין נשוא העסקות – של בנק הפועלים, לו שעבוד צף על נכסי המשיבה מס' 2, או של החברה המשיבה מס' 1, שלה הזכות לקבל בחזרה את הטובין.
ב-ע"א 603/71, [5], בע' 473, מסביר מ"מ הנשיא זוסמן (כתארו דאז) את מהותו של השעבוד הצף:
"כל עוד השעבוד הצף נשאר כענן בשמים, כוחה של החברה לעשות בנכסיה, ולמשכנם בכלל זה, בעינו עומד, ומשנתגבש השעבוד ותופס באותם הנכסים שהיו בידי החברה אותה שעה, אין הוא תופס אלא במה שיש אז לחברה….."
וב-ע"א 522/72, מדינת ישראל נ' כונסי נכסים של החברה וולטקס צמרון בע"מ, (6), למדים אנו על אחד המקרים המובהקים שבהם מתגבש השעבוד הצף, וכך אומר שם השופט ברנזון בע' 398:
[259]
"עם מינוי כונסי הנכסים של החברה לטובת בעלי אגרות החוב נתגבש השעבוד הצף שלהם והיה לשעבוד קבוע על כל נכסי החברה"
השעבוד הצף, שהיה לבנק הפועלים על נכסי המשיבה מס' 2 התגבש, אם כן, משמונה לזו כונס נכסים, אך עדיין נשארה בעינה השאלה אם התגבש גם על משלוחי הזיתים שהגיעו למחסני החברה ביום 16.11.1976.
כאמור, לא היתה לחברה המשיבה מס' 2 בעלות בטובין אלו, שכן החוזה שעשו המשיבות מס' 1 ו–2 בוטל למפרע. כך, ניתן היה לחשוב שאין השעבוד רובץ על נכסים אלה וכי המשיבה מס' 1 זכאית להשבתם.
אולם כאן, טוען בא-כוח המערערת, חלות הוראותיו של חוק המשכון, תשכ"ז1967- (להלן – החוק), ואלו מעדיפות את זכותו של בעל השעבוד על זכות הבעלים האמיתי של הנכס.
אין ספק, שהשעבוד הצף מהווה משכון, במובן הגדרת המישכון בסעיף 1 (א) לחוק, האומר:
"מישכון הוא שעבוד נכס כערובה לחיוב; הוא מזכה את הנושה להיפרע מן המשכון אם לא סולק החיוב."
וכבר אמר השופט קיסטר ב-ע"א 522/72, [6], הנ"ל כי:
- מדור פסקי דין והחלטות באדיבות מיקיפדיה - האנציקלופדיה הפתוחה.
