ע"א 2705/91 – מאיר עזרא נ' אלכסנדר קונדין

עוד טוענים המשיבים כי הסיבה שבגינה התקשרו בהסכמים למכירת מניות עם המבקש (להלן: "ההסכמים") היא ההסתמכות על המצגים וההצהרות השקריים שלו, לטענתם. המשיבים את הסכום שהשקיע כל אחד מהתובעים בחברה, ומשקיעים אחרים. לטענתם, המבקש שלשל לכיסו את כספי המימון, ובפועל החברה לא ניהלה פעילות עסקית כלל.

2. המבקש צרף לכתב הגנתו בקשה לסילוק על הסף מחמת . לטענתו, לאור מירב הזיקות הפורום הטבעי לבירור התביעה הוא במדינת פלורידה, ולא בישראל.

לטענת המבקש, הוא אינו תושב ישראל, מתגורר בחו"ל, וכך גם חלק מהמשיבים עצמם. המבקש מדגיש כי החברה, אשר המשיבים השקיעו בה כספים, התאגדה במדינת דלוואר שבארצות הברית, ומשרדיה מצויים במדינת פלורידה שבארצות הברית.

להדגשת דבריו מציין המבקש כי בהתאם לתניית בסעיף 3 לכל אחד מההסכמים, הדין שיחול בכל עניין או מחלוקת בין הצדדים הוא הדין במדינת פלורידה שבארצות הברית (צורף כנספח 1-א ). המבקש מוסיף כי המסמכים ורים להשקעה של המשיבים נכתבו בשפה האנגלית וכספים שהשקיעו המשיבים בחברה, הועברו לארצות הברית.

המבקש מדגיש בבקשתו כי אין דבר הקושר את התביעה למדינת ישראל, מלבד היות חלק מהתובעים אזרחיה. המבקש סבור כי יש לקחת בחשבון גם שיקולי יעילות ושיקולים מערכתיים, לפיהם האינטרס של מערכת המשפט הישראלית לדון בתביעה זו הוא קטן ביותר.

3. בהתאם להחלטה מיום 19.10.2017, הגיש המבקש עמדתו לעניין הפורום הנאות, וכן התומך בטענותיו. המבקש הצהיר כי כ-5% בלבד מכלל כספי ההשקעה שפורטו הועברו בשקלים חדשים, והיתרה, כ-95%, הועברה בדולר ארה"ב ישירות לחברה בארצות הברית. לטענתו, המשיבים בחרו "להתעלם" בכתב התביעה מהסך הכולל של הכספים שהועברו לחברה, והתייחסו רק ל-8 מיליון ₪ שנקבעו על ידם לצורכי אגרה. לטענת המבקש, הועבר סך של כ-50 מיליון ₪, בכ-15 העברות שונות, אשר 14 מתוכן לפחות היו, לדברי המשיבים, במטבע אמריקאי.

כן מצהיר המבקש כי, למיטב זכרונו, אף הסכם לא נחתם פיזית בין הצדדים בישראל. ההסכמים עצמם נשלחו למשיבים באמצעות המייל ורובם הושבו צעות המייל, לאחר שהמשיבים חתמו עליהם. המבקש מצהיר כי למיטב זכרונו, משיב 7 חתם על ההסכם בארה"ב באופן פרונטלי, ומשיב 6 חתם על ההסכם בזמן ששהה בארה"ב והשיב את ההסכם החתום באמצעות המייל.

המבקש מוסיף וטוען כי הוא אינו תושב ישראל וכל דיון בארץ יעלה לו אלפי דולרים.

4. המשיבים מתנגדים לבקשה, על יסוד העמדה כי קיימת זיקה ממשית בין התביעה לבין ישראל.

לטענת המשיבים, סכומי כסף בסך מיליוני שקלים הועברו בין בבעלות התובעים בישראל, לחשבונות בישראל בבעלות המבקש עצמו ובבעלות חברה ישראלית שבניהולו -חברת סיקיורנט פיולינג סיסטמס (ישראל) בע"מ (להלן: "החברה הישראלית"). מדובר בחברה שהתאגדה בישראל בשנת 2000 והמבקש שימש מנהלה הרשום היחיד משנת 2004. כמו כן טוענים המשיבים כי ריקאית הייתה פעילות בארץ בתל אביב, לרבות משרדים בתל אביב, באמצעות החברה הישראלית שהייתה אמונה על פיתוח המוצר. המשיבים מדגישים כי למבקש חשבון בישראל אליו הועברו כספי השקעה וכן הועברו כספי השקעה הישראלי של החברה הישראלית.

המשיבים מוסיפים וטוענים כי ההסכמים נשוא התביעה נחתמו רובם ככולם בישראל, ואין בהם כל ייחודית או אחרת הקושרת את הסמכות לדון במדינה אחרת. לטענת המשיבים, גם מרבית הפגישות בינם לבין המבקש נערכו בישראל.

לשיטת המשיבים, למערכת המשפט בישראל יש אינטרס ברור לדון בתביעה, בשל העובדה שחלק מההסכמים נחתמו בישראל, כספים הועברו בחשבונות בישראל והמשיבים העיקריים הם אזרחים ישראלים.

5. המשיבים צירפו לתגובתם של המשיב 2, בו הצהיר כי סכומי כסף אדירים הועברו מהמשיבים ישראלים בבעלות המבקש ובבעלות החברה הישראלית שבניהולו, וכן מצהיר כי בוצעו העברות בסך של 3,680,017 ₪ לחשבון החברה הישראלית דיסקונט. כמו כן מצהיר המשיב 2 כי הועברו לחשבונו הפרטי של הנתבע, גם הוא בבנק דיסקונט, סך של 100,764 ₪.

המשיב 2 הצהיר כי פגישתם הראשונה של המשיבים, או לפחות של רובם, נערכה בישראל במשרדים בתל אביב. פגישות נוספות נערכו במקומות נוספים בישראל, לרבות בדירה ברמת גן בה התגורר המבקש שגם החזיק רכב בישראל. לדבריו, עיקר הפעילות והפגישות הנוספות עם הנתבע והפועלים מטעמו התקיימו בישראל. המשיב 2 מדגיש כי לא ביקר במשרדים בארצות הברית מעולם.

צורף גם של המשיב 3, בו הצהיר כי הכיר את המבקש לראשונה בחודש ספטמבר 2008 במשרדי החברה בתל אביב, בהם ישבו עובדי החברה, רוכזה פעילות החברה ושם גם התקיימו מרבית הפגישות של המבקש ואנשיו בהמשך. המשיב 3 מצהיר כי התקיימו פגישות עם המבקש ואנשיו בדירה בה התגורר ברמת גן.

6. ביום 04.07.2018 נערך דיון בבקשה. בדיון העידו המבקש, המשיב 2 והמשיב 3.

מעדותו של המבקש עלה כי הוא מתגורר בדרום אפריקה יחד עם אשתו ובנו מזה 20 שנים. עוד עלה כי המבקש אינו בעל בארצות הברית. לטענתו, הויזה פגה תוקף, ומאז לא הגיש בקשה לחדשה (עמ' 7 שורות 32-35 לפרוטוקול). המבקש העיד כי הכיר את המשיבים 1, 2, 3, הבעלים של המשיבה 4 והמשיב 5 במקומות שונים בישראל (עמוד 8 לפרוטוקול, שורות 13, 19, 24, 31, 33).

משיב 2 העיד כי היה בדירה של המבקש ברמת גן, ולמיטב ידיעתו המבקש התגורר בארץ בין חודש לחודשיים, בתקופה שבה משיב 2 השקיע כספו בחברה. כמו כן העיד משיב 2 כי הכספים הועברו ישראלים (עמ' 9 לפרוטוקול, שורות 21-33). בנוסף, העיד משיב 2 כי הוא חתם על ההסכמים בארץ, פעם או פעמיים ההסכמים נחתמו מול המבקש, וכי חותמתו של המבקש הופיעה על ההסכם באופן דיגיטלי (עמוד 10 לפרוטוקול, שורות 5-15).

משיב 3 העיד כי פגש לראשונה את המבקש במשרדי החברה בתל אביב (עמ' 11 לפרוטוקול, שורות 10-11). כמו כן העיד כי ההסכמים שנחתמו על ידו, נחתמו בישראל מול אלי חיים שהוגדר כסמנכ"ל בחברה. להצהרתו, אלי חיים קיבל הוראות מהמבקש, ושום החלטה לא התקבלה, אלא על ידי המבקש (עמ' 11 שורות 21-32).

7. הצדדים הגישו עיקרי טיעון מטעמם, בהם חזרו על טענותיהם כפי שנטענו בבקשה ובתגובה לבקשה.

המשיבים טענו בעיקרי טיעונם כי לא הוצגה נטייה לטובת פורום אחר, ובבחינת מירב הזיקות נוטה הכף בבירור לקיום הדיון בישראל. בין היתר טענו כי מרבית הכספים הועברו ישראלים; תניית הדין בהסכמים אינה כוללת גם ; המבקש מבקר לעתים תכופות בישראל, ומכל מקום אין הוא טוען שהוא תושב ארצות הברית.

המבקש טען בעיקרי טיעונו כי מבחן מירב הזיקות מצביע במובהק על כך שהפורום הנאות הוא הפורום בארצות הברית. לטענת המבקש, החברה היא ריקאית, אשר מוסדותיה ואורגניה השונים בארצות הברית. כמו כן, הן המבקש והן חלק מהמשיבים אינם תושבי מדינת ישראל, כל הסכמי ההתקשרות והתכתובות הם בשפה האנגלית, וכן רוב מכריע של אורגני החברה נמצא בארצות הברית, כמו גם רוב מכריע של מסמכים וראיות. לטענת המבקש, בשל תניית שבהסכמים, הרי שהדין החל הוא הדין בארצות הברית.

דיון והכרעה

8. לאחר עיון בטענות הצדדים ושמיעת המצהירים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את הבקשה לסילוק על הסף ולקבוע כי הפורום הישראלי הוא פורום נאות לדיון בתובענה.

ככלל, משרכש בישראל סמכות שיפוט לדון בתובענה מסוימת, קמה לו חובה זו. בענייננו, קנה סמכות שיפוט כדין, והוא מוסמך לדון בתביעה.

כדי לקבוע מהו הפורום הראוי לדון בתובענה יש לקבוע לאיזו מדינה מירב הזיקות לעניין (ע"א 2705/91 אבו ג'חלה נ' חברת החשמל מזרח ירושלים בע"מ, פ"ד מח(1) 554). במסגרת מבחן מירב הזיקות נבחנות העובדות האובייקטיביות המע על קשריהם של אירועים ושל לכל אחד מן הפורומים המתחרים. המבחן המכריע לשאלת הפורום הנאות הוא אם הפורום המקומי הוא הפורום הטבעי, או שמא קיים פורום טבעי זר בעל סמכות. המבחן לקביעת הפורום הטבעי הוא מבחן מרב הזיקות הרלוונטיות אשר להן ר המשמעותי והמהותי למקרה נושא הדיון (ראו: ע"א 300/84 אבו עטיה נ' ערבטיסי; רע"א 4716/93 החברה הערבית שכם נ' זריקאת בע"מ).

גישתו של זה לדוקטרינת הפורום הלא נאות הובאה על ידי כב' השופטת ד' ביניש בבג"ץ 8754/00 רון נ' הגדול פ"ד נו 625:

"תכליתה של דוקטרינת היא למנוע מהנתבע הליכים שאינם יעילים באופן בולט עקב ניהול התביעה בפורום המקומי… עם זאת הגישה המסתמנת בפסיקתנו היא כי הערכאות בישראל לא ייטו להיענות בקלות לטענת . הטעם לכך כפול: ראשית, כפי שכבר נאמר, הכלל הוא כי משקנתה ערכאה בארץ סמכות שיפוט, עליה . סטייה מכלל זה לא תיעשה כדבר שבשגרה. הטעם השני הינו כי נוכח ההתפתחויות שחלו בתקשורת ובדרכי התנועה המודרניות יינתן פחות משקל לקשייו של נתבע לבוא עם עדיו לארץ אחרת. משכך- הנטייה להיעתר לטענת פורום לא נאות מצטמצמת".

לאחרונה עמד כב' השופט נ' ה&#