ע"א 2781/93 – שמעון ג'מס סויסה נ' יאיר מוזס

האחת – דעתו של מר אסף נגרין,חוקר דליקות מטעם שירותי הכבאות וההצלה חיפה, שנערכה לבקשת מפקד המחוז. החוקר הגיע לזירת הדליקה בשעה 20:00. על יסוד בדיקתו את הרכב, קבע שהמקור לשריפה הוא בסבירות גבוהה כשל חשמלי/ טכני באזור תא המנוע. עוד ציין המומחה שלפי סימני התפתחות הבעירה ניתן להבחין בבירור כי השריפה החלה בחלקו הקדמי באזור תא המנוע וחלקיו הפנימיים והתקדמה לכיוון הכנף השמאלית.

השנייה -הוגשה בתמיכה לטענות התובע ונערכה ע"י המומחה א.סלוצקי. האחרון בדק את רכב התובע בתאריך 23.1.2015, עת נמצא במגרשיי מעסיקת התובע. בממצאי קבע באופן חד משמעי שהשריפה פרצה כתוצאה מכשל חשמלי שנוצר בעקבות חיבור לקוי של המתנע, אשר בוצע דקות ספורות טרם השריפה במוסך של הנתבע.

השלישית שהוגשה בתמיכה לטענות הנתבע ע"י המומחה חן גרסיאני. האחרון לא בדק את רכב התובע, וסמך את על יסוד בחינת חוות דעתם של שני המומחים לעיל, כמו גם בדיקת רכב דומה ועיון בתצלומי רכב התובע. לאור בחינה זו קבע כי ישנה סבירות גבוהה שהדליקה נגרמה מאחת מהסיבות הבאות ללא קשר למתנע שהחולף:

א. דליקה שנגרמה עקב כשל במערכת הדלק ולכן מוקד הדליקה נמצא באזור מערכת ההזרקה.

ב. דליקה שנגרמה עקב כשל באחד מצרכני החשמל שחוברו בצורה פירטית לרכבו כמו: מנורות, גופי תאורה, כננת מערכות בידור ושמע וכד'.

ג. דליקה שנגרמה עקב תקלה ו/או שבר במערכות כמו מערכת הטורבו, מערכת הפליטה וכד'.

ד. דליקה שנגרמה עקב הצתה בזדון.

יוער כי לטענת הנתבע בטרם פנה הנתבע אל המומחה לעיל, פנה אל מומחה בשם "מדלסי". זה הספיק לבדוק את הרכב בטרם הועבר לגריטה, אך נמנע מלהגיש . לטענת הנתבע, לאחר בדיקת הרכב, נכשל ביצירת קשר עם אותו מומחה, על כן פנה להגשת חוות דעת חלופית מטעם מר גרסיאני, שכאמור לא בחן את רכבו של התובע.

טענות הצדדים ;

טענות התובע;

לטענת התובע, האחריות לקרות הדליקה מונחת לפתחו של הנתבע. לתפיסתו, השריפה נגרמה עקב הטיפול שהאחרון ביצע ברכבו, ובפרט כתוצאה מהחלפת המתנע. בעקבות השריפה ניזוק רכבו באופן שהוגדר כאבדן כללי וזאת כאשר גובה הנזק, בניכוי שרידים, מוערך בסך של 26,438 ₪. לסכום זה הוסיף התובע בתביעתו את הסכומים שלהלן: אגרת כיבוי בה נשא בסך 650 ₪, שמאית בסך 1,180 ₪, מומחה בסך 2,850 ₪.

ביתר פירוט, טוען התובע כדלקמן:

כאשר סיים הנתבע לטפל ברכבו, עזב את המוסך בנסיעה לכיוון ביתו הנמצא במרחק 5 דקות נסיעה מהמוסך. כ- 10 דקות לאחר שחנה את הרכב , ובעודו בבית, החלה הבעירה. לתפיסתו, די בפרק זמן זה בכדי לקבוע שהרכב עודנו נמצא בשליטת והחזקת המוסך באופן מהותי, כך שרק מטעם זה דין התביעה להתקבל.

מוסיף וטוען התובע שלאור המומחים ועדותם לפניי , אין כל ספק כי המקור לשריפה הוא ברשלנות הנתבע ורה בחיבור לקוי של המתנע. לשיטתו, הנתבע הוביל לשבר בחיבור הזנת החשמל למתנע ובכך גרם לקצר בין מוליך ההזנה לגוף הרכב. כך לדבריו, מוקד השריפה הוא

בצד שמאל של הרכב, בו ממוקם המתנע. קביעה זו מתיישבת עם ממצאי חוקר הדליקות מטעם שירותי כיבוי והצלה, אשר קבע כי זהו מוקד השריפה, אך אינו יודע לקבוע במדויק היכן.

באשר לחוטי החשמל ברכבו, טען התובע כי לא היו כל חוטי חשמל חשופים שסיכנו את הרכב, וכי ככל והיו כאלה, היה על הנתבע ליידע את התובע בעניין זה, ולבטח שלא לשחרר את הרכב במצב שמסכן שלמותו, אך בפרט חייו של הנתבע. כמו כן, ניתן היה לבדוק בקלות, על ידי נורת בדיקה, האם מדובר בחוטים "חיים" או לא.

באשר לגוף התאורה והכננת ברכבו, טען התובע כי הללו נמצאו ברכבו מזה מספר חודשים טרם הדליקה, והיו מחוברים למצבר בחלק הימני של הרכב, שם כאמור לא פרצה הדליקה.

באשר לטיפול שביצע חברו ברכב, טוען התובע כי הסתכם בהחלפת שמנים ומסננים בלבד, ובוצע על ידי מכונאי מוסמך שעובד כאמור עם התובע "במנופי אבי". לדבריו אין ולא יכול להיות קשר בין דליפת שמן, שלא התרחשה, לבין פרוץ השריפה, כי אם רק להתפשטותה.

סיכומו של דבר, טוען התובע כי האחריות לשריפת רכבו מונחת לפתחו של הנתבע, ומכאן דין התביעה להתקבל במלואה.

טענות הנתבע;

לטענת הנתבע דין התביעה להידחות, כאשר אין ספק כי לא מתקיים בין הטיפול לבין השריפה ,והסיבה היחידה לפריצתה היא בחיווט לקוי ולא אל מצבר הרכב.

ביתר פירוט טוען הנתבע שעסקינן ברכב מודל ישן, אותו רכש התובע זמן קצר לפני השריפה ללא כל בדיקה תוך שהוא מטפל בו באופן פרטי ועל ידי חברו שאינו טכנאי רכב ומשכך עסקינן ברכב "מועד לפורענות".

הנתבע מציין שהתובע סומך תביעתו על חוות דעת המומחה מטעמו אשר מסקנותיה נסתרו על ידי חוקר שירותי הכבאות והמומחה מטעם הנתבע, תוך שאף מסקנתו הסופית- כי הדליקה פרצה משבירת הבורג המחבר בין המתנע לבין הכבל הנעה- אינה סבירה כלל .

אילו היה תרחיש זה נכון, נדרש היה שהשריפה תחל תוך כדי נסיעת התובע ולא כך ארע. מכאן, יש לקבוע כי המקור לשריפה הוא בחיווט חשמלי לקוי תוך שהדבר אפשרי בהחלט שעה שהשריפה פרצה עת עמד הרכב בחנייה תוך שמוסכם על הכל כי במצבר הרכב נותר מתח חשמלי.

דיון והכרעה;

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים על נספחיהם ושמעתי את העדים ואת המומחים, מצאתי כי דין התביעה להידחות, וזאת כאשר לא הוכיח התובע את תביעתו והכל מהנימוקים כדלקמן;

1. לפניי מונחות שתי גרסאות באשר לנסיבות פריצת השריפה ברכב התובע.

האחת; של התובע- ולפיה בעת הטיפול במוסך חיזק הנתבע את הבורג המחבר בין המתנע לבין כבל ההזנה היוצא ממנו, ובכך הוביל לשבירתו. או אז, כשהשתחרר הכבל, כאשר בקצהו חשוף ובעל מטען חשמלי, נגע בגוף מתכתי ברכב ובכך הוליך לקצר ומשם לפרוץ השריפה.

השנייה; של הנתבע- לפיה הדליקה פרצה עקב חיווט לקוי ומאולתר שנמצא ברכבו של התובע, תוך שידוע כי גם בעת עמידת הרכב, נמצא המצבר עם מטען חשמלי חי.

2. טענות התובע עיקרן בעוולת הרשלנות לכאורה אשר ארבעת יסודותיה הוגדרו ולכך ראה: שלמה ועקנין נ' , פורסם בנבו) , כדלקמן:

א. קיומה של בין המזיק לניזוק.

ב. מעשה או העולים לכדי סטייה , קרי מעשה ההתרשלות.

ג. קיומו של בין ההתרשלות לבין הנזק.

ד קיומו והיקפו של הנזק. (

3. בענייננו, אין כל מחלוקת בין הצדדים לעניין התקיימותם של יסודות ויסוד הנזק. המחלוקת לפניי הינה ביחס ליסוד ההתרשלות ובחינת ר הסיבתי, קרי האם הנתבע התרשל בטיפול ברכב התובע, וככל שכן, האם הובילה התרשלות זו לפרוץ הדליקה.

ההכרעה בסוגיות אלה אינה פשוטה; לצורך הכרעה בשאלות אלה, הוגשו שלוש שמסקנותיהן שונות . בתווך שבין שתי חוות הדעת הסותרות של הצדדים, עומדת חוות דעתו של חוקר הדליקות מטעם שירותי הכבאות, שהינו מומחה ניטרלי, אשר יכול וחוות דעתו הייתה מכריעה בסוגייה , אולם מסקנותיה אינן חד משמעיות, ולא מלמדות באופן ברור את מקור הכשל וזאת כפי שקבע:

"מסקנה:

כשל חשמלי.

לאור העובדות, הממצאים והעדויות סבור אני בסבירות גבוהה כי השריפה פרצה בשל כשל חשמלי/ טכני באזור תא המנוע".

4. מכאן, שלצורך הכרעה בתובענה, היינו האם התובע עמד הדרוש במשפט האזרחי , יש להכריע בשלוש שאלות כדלקמן;

הראשונה – לפתחו של מי מהצדדים מוטל .

השנייה – האם הנתבע התרשל במהלך הטיפול ברכב התובע.

השלישית – וזאת ככל ואמצא כי התשובה לשאלה השנייה הינה בחיוב, בחינת ר הסיבתי בין התרשלות הנתבע לבין פרוץ הדליקה.

אדון בשאלות לפי סדרן לעיל.

השאלה הראשונה – ;

5. מן המפורסמות כי "המוציא מחברו עליו הראייה". יפים לכך דבריה של כבוד השופטת ש' שטרסבורג-כהן בע"א 2781/93 דעקה נ' "כרמל" (פורסם בנבו):

"הכלל הראייתי הבסיסי הרווח במשפט האזרחי בשיטתנו המשפטית, כבשיטות משפט רבות אחרות, הוא כי רובץ על התובע היא עודף הסתברות, בבחינת הכלל עתיק היומין "המוציא מחברו עליו הראיה". על-פי כלל זה, יזכה התובע בתביעתו אם ירים את נטל הוכחתה בשיעור העולה על 50%. שאז, תוטל החבות או האחריות במלואה על הנתבע. לא עמד בכך, יפסיד את כל תביעתו. כלל זה הוא לכאורה יעיל, הוגן, רציונלי, אחיד וישים לכל משפט אזרחי".

6. משכך, ברירת הינה כי התובע יידרש להוכיח את יסוד ההתרשלות ר הסיבתי. עם זאת, בתביעה דנן, טוען התובע שיש להעביר את נטל ההוכחה אל כתפיי הנתבע, למען יוכיח את אי התקיימות שני יסודות אלה וזאת על יסוד סעיף 41 לפקודת הנזיקין. מנגד, טוען הנתבע, שאין מקום להעברת וזאת בהיעדר התקיימות יסודות העילה, תוך שמנגד הנתבע גרם לנזק ראייתי כבד בתביעה עת הביא את רכבו לגריטה.

7. בהכרעה במחלוקת זו בין הצדדים, מצאתי שהדין עם הנתבע, כך לעניין יסוד ההתרשלות ר הסיבתי מונח לפתחו של התובע וזאת בהתאם לסעיף 41 לפקודת הנזיקין הקובע כדלקמן:

"בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה כי לתובע לא הייתה ידיעה או לא הייתה לו יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק, וכי הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע הייתה שליטה מלאה עליו, ונראה שאירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה – על הנתבע הראיה שלא הייתה לגבי המקרה שהביא לידי הנזק התרשלות שיחוב עליה".

8. לצורך העברת קובע הסעיף שלושה תנאים מצטברים אשר בהתקיימם יעבור אל הנתבע ;

(1) כי לא הייתה לתובע הידיעה או לא הייתה יכולה להיות לו הידיעה, בעת האירוע, מהן הנסיבות שגרמו למקרה שהביא לנזק;

(2) הנזק נגרם על ידי נכס אשר לנתבע שליטה מלאה עליו;

(3) נראה כי האירוע שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט בזהירות סבירה, מאשר עם המסקנה שהוא נקט בזהירות סבירה.

בבחינת התקיימות היסודות שלעיל, אין כל מחלוקת באשר ליסוד הראשון והוא אי ידיעת התובע באשר לנסיבות שהובילו לפרוץ הדליקה. עיקר המחלוקת היא באשר לשני היסודות הנותרים;

יסוד השליטה:

9. במקרה דנן, השריפה פרצה ברכב התובע כעבור פרק זמן שנע בין 50 דקות- כטענת הנתבע ככל ואכן התובע עזב את המוסך בשעה 18:30 והדיווח על השריפה היה בשעה 19:20, לבין פרק זמן של 30 דקות וזאת כגרסת התובע. איני מוצאת חשיבות רבה בהבחנה זו, בהכרעה בטענת התובע ולפיה יסוד השליטה ממשיך לחול גם עת עזב התובע את המוסך. אין כל מחלוקת שככל והשריפה הייתה פורצת בזמן בו היה הרכב נמצא במוסך הנתבע, היה מתקיים יסוד השליטה , ומנגד, ככל והשריפה הייתה פורצת כעבור שבועיים מאז עזיבת התובע את המוסך, נדמה כי על קביעתו של הייתה צריכה להיות הפוכה.

10. ר זה, היא שיסוד השליטה אינו דורש שליטה גמורה ובלעדית ו/או חזקה פיזית מיידית, אלא שאלת השליטה צריכה להיבחן בהתאם לאירוע התאונה ובזמן התאונה, והמבחן לקיומה הוא "שאין לייחס למישהו אחר, זולת הנתבע, התערבות פעילה בנכס בזמן התאונה באופן שיכול היה לגרום או לתרום להתרחשותה" (ולכך ראה דבריי כב' השופט מצא בע"א 241/89 ישראליפט תשל"ג בע"מ נ' הינדלי, פורסם בנבו). עוד ציין כב' השופט מצא:

"המבחן הראוי לקיומה של שליטה איננו אפוא מבחן טכני-פורמאלי המבוסס על חזקה מלאה, רצופה ובלעדית בנכס המזיק, אלא מבחן ענייני-מעשי, הבוחן אם זיקתו המיוחדת של הנתבע לנכס המזיק מעידה לכאורה על היותו בעל היכולת הטובה ביותר למנוע את התרחשות התאונה. אם התשובה לשאלה זו על-פי – היא בחיוב, כי אז ייראה הנתבע בנכס המזיק[…] קיומה של שליטה צריך להיבחן על-פי היותו של הנתבע, לכאורה, בעל היכולת הטובה ביותר למנוע את התרחשות הנזק[…] על הנפגע להוכיח את שליטתו של הנתבע בנכס […] בהצבעה על אפשרות גרידא, שהנזק נגרם עקב התערבות של , אין כדי לשלול את שליטת הנתבע, כדרוש להחלת הכלל 'הדבר מדבר בעדו'; ורק אם, על-פי מאזן ההסתברויות, האפשרות שהתאונה נגרמה עקב התערבות חיצונית הינה לפחות שקולה לאפשרות שניתן לייחס את התאונה לרשלנות שהנתבע נושא באחריות עליה, ייחשב הניזוק כמי שנכשל בהוכחת שליטתו של הנתבע בנכס. פשיטה שאם מגיע לכלל מסקנה כי בפועל לא התערב, יכולתו הערטילאית והבלתי ממומשת להתערב איננה שוללת את שליטתו של הנתבע" (הלכת ישראליפט, בעמ' 79 – 82).

11. בשים לב לאמור לעיל, סבורני שיסוד השליטה אינו מתקיים במקרה דנן, ואסביר;

אין מחלוקת כי בבואו של התובע למוסך הנתבע, ביקש כי יבוצעו תיקונים ברכיבים הבאים: החלפת מתנע, רצועת טיימניג, משאבת הגה ורצועת אלטרנטור. מכאן, שהתובע לא ביקש מהנתבע לבצע טיפול מקיף ברכבו, אלא טיפול נקודתי ברכיבים אלה. האם על כן יש לקבוע כי "אין לייחס למישהו אחר, זולת הנתבע, התערבות פעילה בנכס בזמן התאונה באופן שיכול היה לגרום או לתרום להתרחשותה", לכך, אני סבורה שהתשובה היא בשלילה.

12. כשבוע לפני מועד הטיפול במוסך, ביצע התובע טיפול ברכבו בכוחות עצמו ובסיוע חברו (ולכך ראה עמ' 38, ש- 24 לפרוטוקול ). לפיכך, כשם שטיפל הנתבע ברכבו, כך עשה גם התובע. על כן, כדבריי כבוד השופט מצא לעיל, ניתן לראות גם בהתנהלות התובע כמי ש"התערב באופן פעיל" ברכב נשוא התובענה וזאת בזמנים הרלוונטיים לפרוץ הדליקה וזאת על אף שהטיפול בוצע עובר למועד הטיפול במוסך הנתבע. ודוק, התערבות זו לא נעשתה על ידי בעל מקצוע, כמה שיכול את הסיכון לפרוץ הדליקה, אלא על ידי חברו של התובע , שביחס להכשרתו לא הובאה כל אסמכתא, וזאת כמעשה שרק הגדיל את הסיכוי וההיתכנות לכשלים ברכב זה.

13. ר זה יש לציין שבדוח חוקר השריפות מטעם המומחה משירותי כיבוי והצלה ,שנעשה מיד לאחר אירוע הדליקה נכתב כי הדליקה פרצה לאחר שהתובע "היה במוסך כדי לעשות השלמה לטיפול גדול" (הדגשות שלי ל.ד.ח) (ולכך ראה עמ' 3 לדוח חוקר שירותי הכבאות). הגם שבעדותו לפניי סתר התובע אמרה זו, כאשר טען שכל שבוצע זה החלפת שמנים (ולכך ראה עמ' 7 ש-31) מוצאת אני חשיבות רבה בדברים אלה שנכתבו מצד ' שמהווה צד אובייקטיבי במחלוקת בין הצדדים.

14. אכן, האדם הסביר בעל חזקה על רכבו, אך אינו בעל שליטה על רכיביו המכניים, ובאלו על פי רוב נוגע רק המוסך. ואולם, במקרה דנן עסקינן בתובע שמעיד על עצמו כי נוהג הוא לטפל ברכבו כאשר הדבר אפשרי, וזאת מטעמי חיסכון (ולכך ראה עמ' 7 ש- 19 לפרוטוקול ). מכאן, אין זה נכון, הן כעניין של , והן בנסיבות המקרה לפניי, להעביר לכתפיי המוסך הנתבע את רק מהסיבה הפשוטה שטיפל ברכב נשוא התובענה זמן קצר קודם לכן. ודוק, בענייננו אין כל ממצא עובדתי ולפיו הדליקה פרצה באחד מהרכיבים בהם טיפל הנתבע, אלא רק כי זו פרצה באזור בו טיפל. האם די בכך בכדי להעביר הנטל לכתפיו? החלטה כאמור תוביל ליצירת משטר של אחריות מוגברת למוסכים רק משום שטיפלו ברכב הניזוק, וזאת מבלי שהוכח כי הדליקה פרצה באחד מהרכיבים בהם טיפלו וסבורני כי אין הדבר מידתי בהיעדר הוכחה פוזיטיבית לרשלנות .

15. על יסוד האמור לעיל, מצאתי כי יסוד השליטה אינו מתקיים במקרה דנן. למעלה מן הצורך, וזאת כאשר יסודות העילה הם מצטברים, אציין כי לאותה מסקנה הגעתי גם באשר לתנאי השלישי- הוא כאמור יסוד ההסתברות.

יסוד ההסתברות;

16. לצורך התקיימות יסוד זה, על התובע להוכיח במאזן ההסתברויות כי אירוע הנזק מתיישב יותר עם קיומה של רשלנות מצד הנתבע מאשר עם היעדרה. יצוין כי בפס"ד שטרנברג, קבע , שבדיקת קיומו של התנאי השלישי נעשית לאור הנסיבות הכלליות, ומבלי לבחון את פרטי המקרה לגופן (ולכך ראה של השופט ריבלין ע"א 8151/98 שטרנברג נ' ד"ר צ'צ'יק, פורסם בנבו).

17. נדמה לכאורה שבמבחן האדם הסביר, במצב בו יוצא רכב ממוסך וזמן קצר לאחר מכן התלקח, אך סביר שהסיבה לכך נעוצה בטיפול שעבר קודם לכן. אולם, בענייננו, ראשית אין די בסברה זו, ובהתאם לדין יש להוכיחה , ויתרה מזאת, סבורה אני כי דווקא ההפך הוא הנכון; אין כל מחלוקת שהרכב נשוא התובענה הינו רכב ישן יחסית, מודל 1999 אשר במועד התרחשות השריפה הספיק לגמוע למעלה מ- 470,000 ק"מ. כמו כן, וכפי שהדבר משתקף מהתמונות שצורפו הצדדים, נגלה לעין שמדובר ברכב בעל תוספות רבות כדוגמת כננת חשמלית וגשר תאורה עליון ותחתון. מבלי להכריע בדבר, שכן בשלב זה נדרש לבחינת הנסיבות הכלליות בלבד של המקרה, אך סביר שרכב זה אינו רכב בעל התקנים רגילים . לכך יש להוסיף את העובדה שהתובע לא צירף כל אסמכתא המעידה על תקינות הרכב או שזה טופל באופן סדור ותקין קודם לביקור אצל הנתבע ופרוץ הדליקה. יש לציין כי הרכב הנ"ל נקנה על ידי התובע כחצי שנה לפני פרוץ הדליקה, ואולם מסיבות השמורות עמו לא צירף התובע כל אסמכתא המעידה שבדק את רכבו וכי בבדיקה נמצא כתקין מכנית. מכאן, שבנסיבות המתוארות התקשיתי לקבל את טענת התובע ולפיה משום שהנתבע טיפל ברכבו זמן קצר לפני הדליקה,הוא לכך. קביעה שכזו מתאימה לבעל רכב "מן הרחוב" , היינו רכב אשר לא בוצעו בו תוספות והתקנים ואשר מטופל באופן סדיר במוסך, ולא ברכב המטופל באופן עצמאי , אגב התקנת תוספות ורות בין היתר עם מערכת החשמל של הרכב , אשר יש בהם רק בכדי להגדיל את הסיכוי להיווצרותם של כשלים.

18. לבסוף, אציין כי הרכב נשוא התובענה נמצא טרם האירוע , במהלכו , ולאחר קרות הדליקה בידיו של התובע. מכאן, שאין הדבר דומה למצב בו לניזוק אין כל גישה לראיות שבידיי המזיק, כדוגמת מקרה של , אלא נהפוך הוא- התובע הוא שהיה האדון לאותן ראיות ונוכח מעשיו, ראיות אלה אינם עוד. ר זה מקובלת עליי טענת הנתבע כי התובע גרם לו לנזק ראייתי כאשר הביא את רכבו לגריטה. אכן, התובע עשה כן לאחר שהנתבע הביא מומחה מטעמו לבחינת הרכב, אולם גם בכך אין די שעה שהמחלוקת טרם הוכרעה ובפרט כאשר הוגשה תביעה משפטית.

לנתבע שמורה הזכות לבחור המומחה מטעמו, ואם רצונו בכך גם להחליפו ומכאן, ראוי מבחינת ושיקולי הגינות דיונית שהתובע יאפשר לו לבחון הרכב נשוא התובענה גם יותר מפעם אחת . זאת ועוד, מיותר לציין כי לו ניתן היה לבדוק את הרכב , בירורה של התביעה היה נעשה ל, אגב מינוי מומחה מטעם בית המשפט. נהיר כי במקרה זה וככל והתביעה הייתה מתקבלת, נכון היה לשפות התובע בהוצאות שנגרמו לו ורות עם אחסנת הרכב.

אוסיף ואציין, כי גם אילו בחר התובע להביא את רכבו לגריטה, לא ברור מדוע נמנע משמירת אותו חלק שעליו הוא סומך את כל תביעתו (המתנע השבור) בטענה כי נוכח התרשלות הנתבע בטיפול בחלק זה פרצה השריפה.

19. מכל האמור לעיל, ושעה שלא מתקיימים כלל היסודות הקבועים בחוק, שהינם כאמור יסודות מצטברים , מתייתר הצורך בדיון וד השלישי , ואין מקום לעביר את לפתחו של הנתבע.

השאלה השנייה – האם הנתבע התרשל במהלך הטיפול ברכב;

20. למושג רשלנות פנים רבות; ניתן לראות כרשלן את מי שיצר סיכון "שאינו סביר", ואת מי שנמנע מלנקוט באמצעי זהירות מתבקש נוכח תוחלת הסיכון שבמעשיו. בענייננו, השאלה הדרושה הינה האם במהלך הטיפול ברכב התובע, נהג הנתבע שלא כפי שהיה נוהג מוסך סביר. התובע כמעט ולא נתן דעתו לסוגייה זו. כעובדה מוגמרת טען שהנתבע כשל בטיפול עת חיבר באופן לקוי את המתנע שהחליף ברכבו, ובפרט כאשר שבר את הבורג המחבר בין חלק זה לבין כבל ההנעה המוליך אליו.

21. האם התובע הוכיח מרכיב התרשלות נטען זה? מצאתי כי התשובה לכך היא בשלילה;

את עיקר קביעתו שלעיל, השית התובע על יסוד ממצאי בחינת המומחה מטעמו אשר קבע בגוף כדלקמן:

"מוליך זה מחובר לסטרטר באמצעות בורג מאסיבי, ולא קיימת שום סיבה שתנתק את החיבור, למעט מצב שבו בוצע הידוק יתר של הבורג שגרם מראש לשבירתו והיחלשותו".

עם זאת, כאשר נשאל המומחה בחקירתו הנגדית לפשר קביעתו לעיל, שעה שבתמונות לא נראה הבורג השבור, טען כי בפועל היה זה בית הפלסטיק שמקיף אותו שנשבר, וזאת כפי שהצהיר:

ש. תסביר לי איפה אתה רואה משהו שבור

ת. כל החלק הזה, בתמונה, כל הבוזון (תותב) נשבר מהמקום שלו. הוא יושב בתוך החלק הזה (החלק שאני מחזיק ביד) הידקו את זה חזק מידי, הפלסטיק , והוא נשבר, נפל למטה והוא עשה קצר את הגולה. מכאן התחילה השריפה. זה כל התיק. זה נמצא במוקד השריפה בצד שמאל עם כל מה שאמרנו.

ש. אני מפנה אותך לעמ' 9 בח. דעתך, בסעיף 1.9, אני למד שהבורג הוא זה שנשבר.

ת. אני מראה לכם עכשיו, עוד הפעם, עם החלקים. עושים לי מבחן בעברית. היחלשותו ושבירתו של הבורג, זה הבורג בבית הבורג. אני לא מראה בצילום בורג שבור, אני מראה בורג שלם עם הראש שלו והוא נשבר בתוך הבית שלו.

ש. מה שאתה אומר איך בעצם נשבר הבית את זה

ת. תשאל את מי שהרכב ואולי הוא יגיד איך הוא שבר את זה. מהדקים חזק מידי, והתותב נשבר נופל ממקומו, עושה קצר ושריפה. זה התיק. (ולכך ראה עמ' 19, ש-22)

וכפי שהוסיף לאחר מכן בעדותו:

ש. לפי , בעצם בוצע כלשהו הידוק חזק מידי של הבורג ששבר כמו שאני מבין את סביבת הפלסטיק שמסביב לבורג

ת. כן.

ש. מדובר על פסלטיק קשיח מאוד? אפילו אמיד באש?

ת. כן עד 800 מעלות. (לכך ראה עמ' 21- ש-17) .

22. למשמע עדות זו, עולה שבניגוד לקביעתו הראשונית ולפיה הנתבע שבר את הבורג עצמו, מה שהוביל להשתחררות מוליך ההנעה בגרימת הקצר והדליקה, טען בחקירתו כי בפועל היה זה בית הבורג שנשבר.

ואולם, טענתו לעיל של מומחה התובע ולפיה אין כל היתכנות שבית הבורג, העשוי מפלסטיק, נמס עקב השריפה, נסתרה בעדות חוקר הדליקות מטעם שירותי הכבאות וזאת כאשר האחרון הצהיר:

"לשאלת ביהמ"ש האם הפלסטיק שמקיף את הבורג היה נשרף, אני משיב שכן" (ולכך ראה עמ' 31 ש-4).

23. על יסוד חקירת המומחים , ובשים לב לעדותו של חוקר השריפות מטעם שירותי כבאות והצלה שהינו עד אובייקטיבי בנסיבות העניין, מצאתי כי כשם שקיימת האפשרות שאכן הנתבע שבר את בית הפלסטיק שמחזיק את הבורג המחבר בין המתנע לבין כבל ההנעה, איני יכולה לפסול את האפשרות שהנזק לבית הפלסטיק נגרם דווקא מחום השריפה שפרצה, ואגב המסתו, נשתחרר הבורג ולצדו גם כבל ההנעה. במצב זה שתי האפשרויות סבירות, ובהתאם לו נדרשתי כאמור לעיל, דין התביעה להידחות וזאת כאשר לא הוכח יסוד ההתרשלות .

24. אציין שהתרשמותי לעיל נסובה בין היתר על הסבירות שייחסתי לגרסת התובע בכללותה, תוך שזו אף משליכה לעניין יסוד ההתרשלות. ניתן לומר שככל וגוברת הסבירות שהדליקה לא פרצה עקב השתחררות הכבל המוביל למתנע, כגרסת התובע, כך גם קטן הסיכוי שהנתבע התרשל בשבירתו את הבורג וכי שחרורו נבע כתוצאה מהשריפה. במילים אחרות, ניתן ללמוד על היעדר התרשלות הנתבע וזאת על יסוד היעדר הסבירות לקיומו של ר הסיבתי בין התוצאה לבין מעשה ההתרשלות, לו אכן זה היה מתרחש.

משכך , ובהתאם לאמור בסעיף 4 לעיל , ניתן לומר כבר בשלב זה, אף מבלי לדון בשאלה השלישית כי דין התביעה להדחות.

למעלה מן הצורך, ולשם הדיון בכלל טענות הצדדים , אדון גם בשאלה זו.

השאלה השלישית – ר הסיבתי בין התרשלות הנתבע לבין פרוץ הדליקה;

25. בבחינת ר הסיבתי ,יש להכריע האם התרשלות הנתבע, טענה שכאמור לגופה מצאתי כי יש לדחות בנסיבות המקרה לפניי, הובילה לקרות הנזק. קשר סיבתי זה מתחלק לשניים; האחד עובדתי- היינו, האם אלמלא התרשלות התובע היה נגרם הנזק, והשני משפטי- היינו האם יכול וצריך היה הנתבע לצפות את קרות הנזק. ב