ההחלטה
- טיפול אישי על ידי צוות מקצועי
- הטיפול יושלם תוך 5 ימי עסקים. אם הבקשה לא תאושר, התשלום יוחזר במלואו.
פסקי דין רכישה ו או הסרה יכולים להתעכב או לא להיות מאושרים כלל על ידי מערכת האתר - והתשלום יוחזר במלואו כמובן תוך 7 ימי עסקים מרגע החלטת ההנהלה וייתכן כי יותר. הסרת פסק דין הינו פסק הדין בלבד ולא כולל שום דבר נוסף כמו כתבה, סקירת משרד וכד'.
בפניי בקשה לסילוק התובענה על סף מחמת התיישנותה.
על פי העובדות המפורטות , שהוגש ביום 9.4.13, הנתבעת עבדה בעבור התובע בפרויקט מסוים, והתובע היה אמור לשלם לה בעבור עבודתה.
התובע שילם לנתבעת תשלומים שונים בשיקים, בתקופה שבין אפריל-מאי בשנת 2005, וקיבל מיום 14.2.05, עותק השיקים והחשבונית צורפו .
, נמסרה לתובע לא מהנתבעת אלא מחברה אחרת בשם ה.נ.ד. נג 2002 בע"מ,(להלן: "החברה האחרת").
התובע טוען, כי בשנת 2006 זומן למשרדי מע"מ ונחקר בטענה, כי שהופקו לתובע מהחברה האחרת הינן חשבוניות פיקטיביות, כאשר בסופו של דבר נדחו טענותיו במכתב מטעם שלטונות מע"מ ביום 9.7.06 והוא נאלץ לשלם כופר.
התובע עותר לחייב את הנתבעת בתשלום בעבור תשלום הכופר, החזר ניכוי המע"מ, תשלום ליועץ בשל החקירות.
להשלמת הטיעון קבעתי מועד לדיון, ואפשרתי לבאי כוח הצדדים לסכם בעניין ההתיישנות, לאחר שנקבעו בדיון מיום 27.1.14, עובדות מוסכמות:
"מבלי שהדבר יהווה הסכמה בטענות, אנו מסכימים לצורך הדיון בלבד, כי המועדים הם כדלקמן:
1. ב- 2/8/05 הייתה דרישה משלטונות המס שאמרה האלה מזויפות.
2. ב- 18/8/05 הוגשה השגה, קיימת חותמת של ה- 22/8/05.
3. ההחלטה בהשגה הייתה ב- 9/7/06."
במהלך כתיבת החלטתי, בחנתי את נושא הכופר, ומשום המשמעות של נושא זה ניתנה על ידי החלטה, המאפשרת לבאי כוח הצדדים להתייחס לנושא הכופר ומשמעותו, וזאת כהשלמה לטיעוניהם.
לאחר קבלת טיעוני הצדדים ניתנת החלטתי זו.
טענות הנתבעת בבקשתה:
הנתבעת טוענת, כי מעבר ובלא כל קשר להכחשתה הנמרצת כי היא מסרה לתובע פיקטיבית, הרי התביעה התיישנה.
הנתבעת טוענת, כי דרישת שלטונות מע"מ נערכה ביום 28.7.05, ונשלחה לתובע ביום 2.8.05 ויש לראות מועד זה את מועד היווצרות העילה, וממועד זה ועד למועד הגשת התביעה חלפו למעלה מ -7 שנים ומשכך התביעה התיישנה.
הנתבעת טוענת, כי החיוב שנטען כי נדרש התובע להחזיר למע"מ, לא מהווה את , אלא המזויפות לכאורה, והמועד להתגבשות העילה הינו המועד שבו נודע לתובע לראשונה על עובדת היות החשבוניות מזויפות.
טענות התובע:
התובע טוען, כי עילתו התגבשה בגין המזויפת, רק ביום 9.6.06 עת חויב לשלם כופר בגין החשבוניות המזויפות.
התובע טוען, כי עד למועד זה לא הייתה לו כל עילה כנגד הנתבעת שכן לא היה כל חיוב כספי כנגדו, רק עם הטלת החיוב הכספי נגדו התגבשה .
עוד נטען, כי השאלה מתי התגבשה הינה שאלה שבעובדה שיש לשמוע ראיות ביחס אליה.
התובע מאשר, כי ניכויי התשומות שנדרשו משלטונות מע"מ נדרשו על ידי הרשות ביום 2.8.05, אלא שלדעתו מועד זה אינו מגבש את , משום שנוהל מו"מ עם שלטונות מע"מ כדי לשכנע אותם לחזור בהם מדרישתם, ורק כשלא צלח, ניתנה החלטה על ידי שלטונות מע"מ ביום 9.7.06.
דיון:
כדי לבחון את הטענות בענייננו, יש לבחון את הוראות סעיף 8 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958, אשר קובע כך:
"נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה."
את הוראות הסעיף מבהיר ביהמ"ש העליון בפס"ד בעניין עא 148/89 שיכון עובדים בע"מ נ' יוסף בליבאום ז"ל, פורסם, פ"ד מט(5) 485, ושם קובע ביהמ"ש העליון כך:
"הנה כי כן, עינינו הרואות כי את יש לראות כמתחיל עם הולדתה של עילת התובענה, אלא אם:(א) נעלמו מן התובע העובדות;(ב) אשר הן עובדות מהותיות היורדות לשורשה של עילת התובענה; (ג) שהיעלמן נתהווה מסיבות שלא היו תלויות בתובע;(ד) ושהתובע לא יכול היה למנוע אותן סיבות אף בנוקטו זהירות סבירה.
או אז יידחה עד לאותו יום שבו נודעו לתובע אותן עובדות (ראה ז' יהודאי, דיני התיישנות בישראל – תוך זיקה והאמריקני (תמר, 1991) 204).
אין כל הבדל הלכה למעשה, בין עובדות חשובות הנוגעות לעילה והמכריעות לגביה, לבין העובדות המהוות את העילה: עובדה שיש בה כדי להכריע אם קיימת העילה אם לאו, היא היא אחת העובדות המהוות את העילה… "…כל עובדה, החיונית כדי לבסס את עילת התביעה, שבלי ידיעתה ואיזכורה לא ניתן להגיש תובענה ולא כל שכן לא ניתן להצליח בה, נכללת בין 'העובדות המהוות את עילת התובענה' במובן סעיף 8לחוק"."
המבחן לשאלת ידיעתו של התובע את העובדות המקימות לו את , הינו , וכך נאמר ביחס למבחן זה מפי ביהמ"ש העליון בעניין ע"א 2919/07 מדינת ישראל – הוועדה לאנרגיה אטומית נ' עדנה גיא-ליפל, (פורסם בנבו), כך:
"סעיף 8 לחוק ההתיישנות כולל את מבחן הסבירות, המבקש לבחון את ידיעתו בפועל ובכוח של התובע, שעליו להראות כי נעלמו מעיניו העובדות המהוות את עילת התובענה "מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן" (ע"א 80/73 אוסלקה נ' ושינגטון בע"מ, פ"מ כח(1) 162, 165; עניין זונבנד, עמ' 471; עניין פתאל, עמ' 687; ע"א 34/88 רייס נ' המנוחה חנה אברמן ז"ל, פ"ד מד(1) 278, 284 (1990); שירלי דגן דיני ההתיישנות על ישן וחדש 141 (2004)). מהפסיקה עולה כי היכולת לגלות את העובדות נבחנת על פי ."
מאחר ועל פי הטענה המפורטת התובע טוען, כי לא היה מודע לכך הינן פיקטיביות, (קיימת מחלוקת באשר לשאלה האם המדובר בחשבוניות פיקטיביות ובאשר לטיב ידיעת התובע, אך אין מחלוקת כי כך נטען על ידו), טוענת הנתבעת, כי המועד הראשון שבו התגלו לתובע העובדות המקימות לו את עילת תביעתו הינו מועד דרישת שלטונות מע"מ את המע"מ בגין החשבוניות הפיקטיביות, היינו 2.8.05, (דרישת שלטונות מע"מ, נספח א' לסיכומי הנתבעת), ולכל
מאוחר המועד שבו הגיש השגה, 18.8.05, (השגה שנשלחה לשלטונות מע"מ על ידי התובע באמצעות מטעמו, (נספח ב' לסיכומי הנתבעת).
בע"א 9292/07 חברות שדמות הדרום בע"מ נ' לתכנון ובנייה "שמעונים" (פורסם בנבו), נקבע על ידי ביהמ"ש העליון בנוגע כך:
"הסעיף 6 לחוק ההתיישנות קובע כי של תביעה מתחילה ביום בו נולדה העילה. מתחיל כאשר התגבש בידי התובע "כוח תביעה" שפירושו התקיימות התנאים המאפשרים לתובע להגיש תביעה ולזכות בסעד המבוקש – ראו ע"א 3319/94 פפר נ' , פ"ד נא(2) 581, 595-594 (1997) (להלן: פפר); אלנקווה; ע"א 1650/00 זיסר נ' משרד הבינוי והשיכון, פ"ד נז(5) 166, 175 (2003)."
עיון , ובסיכומי בא כוח התובע יגלה כי מבוססת על טענה כללית. התובע לא פירט מהי עילת תביעתו בצורה מדויקת והותיר נושא זה בכתב התביעה בצורה מעורפלת, ובכתב התביעה חסרים נתונים. למשל באשר למועד שבו נודע לו כי שלטונות מע"מ טוענים כי המדובר מזויפות או פיקטיביות.
- מדור פסקי דין והחלטות באדיבות מיקיפדיה - האנציקלופדיה הפתוחה.
