ע"א 292/64 – שי אהרוניאן נ' עדי גולן ואח'

בתובענה דנן טוען התובע כי נפל קורבן למעשה קנוניה, הונאה והטעייה מתוכנן היטב מצדם של הנתבעים. על פי הנטען, התובע שודל להשקיע מאות אלפי שקלים בעסקת ייבוא, שבסופה נותר ללא כספו וללא הסחורה נשוא העסקה, זאת בעקבות תרגיל "עוקץ", שבמסגרתו הופקד בידו כתב נטול כל נפקות משפטית.

הצדדים:

התובע, שי אהרוניאן, יליד 1974, מציג עצמו כבעל עסק לנגרות, אותו הוא מנהל בבית הוריו ברעננה.כיום, על פי דבריו, הוא מועסק כיועץ הדרכה בתחום הבנייה.

הנתבע 1, עדי גולן (להלן: "עדי") הינו איש עסקים המתגורר בעיר אשדוד והנתבעת 7, אסתר גולן (להלן: "הגב' גולן") הינה אשתו.

הנתבע 2, נתן הרפז (להלן: "הרפז") הינו במקצועו, בעל משרד לראיית חשבון באשדוד והינו גם המנהל ובעל 50% ממניות הנתבעת 8, אל-דרור ייזום פרויקטים בע"מ (להלן: "אל דרור").

נתבעת 3, גיסיה אורבך (להלן: "גיסיה") הינה אשת עסקים ואף היא מנהלת ובעלת 50% ממניות אל דרור. גיסיה עזבה את הארץ במהלך המשפט ומקום המצאה אינו ידוע.

נתבע 4, מילו גולן (להלן: "מילו"), הינו אחיו של עדי ובמועדים הרלבנטיים הועסק אצל הנתבע 6 כנהג.

נתבע 5, מנחם צפריר (להלן: "צפריר") הינו איש עסקים, אשר במועדים הרלבנטיים היה בקשרים עסקיים עם הנתבע 6.

נתבע 6, אבי אילוז (להלן: "אילוז"), הינו, ככל הנראה, לא בין החיים עוד. אילוז, אשר לטענת התובע הוצג בפניו כשותפו של הרפז, כלל לא התגונן בפני התביעה דנן וניתן נגדו ביום 24.7.01.

רקע עובדתי, גרסת התובע וטענותיו:

בשלהי שנת 1997 פנה התובע לעדי וביקש להשתלב בעסקיו, זאת על רקע היכרותו המוקדמת של עדי עם של התובע. עדי הציע לתובע להשתלב בעסקת יבוא בגדים שיזם, באופן שעדי ייבא את הסחורה ארצה מארה"ב והתובע ירכוש את הסחורה מעדי, לכשזו תגיע ארצה.

לגרסתו של התובע, עדי לחץ עליו להסכים להצעה מיד בשל הזמן הדחוק שנותר עד להשלמת העסקה ומשהבחין כי התובע מהסס, הבטיח לתובע כי יסייע לו במכירת הסחורה בישראל, תוך יצירת מצג של רווחים עצומים הצפויים לתובע.

אין מחלוקת, כי התובע אכן ניאות לקחת חלק בעסקת היבוא האמורה וכי לצורך כך העביר התובע ביום 30.11.97 מקדמה בסך של 200,000 ₪ לחשבונו של עדי. על מנת להבטיח את המקדמה שהתובע שילם, מסר לו עדי שיק, בסך של 200,000 ₪ מהגב' גולן (ראה נספחים א' ו-ב' התובע).

סחורה הכוללת פרטי לבוש שונים הגיעה ארצה, בשתי מכולות, בראשית חודש ינואר 1998. המכולה הראשונה הגיעה לנמל חיפה ומשם הועברה לאחסון במחסן בחצר בית הוריו של התובע ברעננה. המכולה השנייה הגיעה לנמל אשדוד, שם המתינה לשחרור מהמכס (ראה נספחים ג' ו-ד' התובע).

אין מחלוקת, כי ביום 3.2.98 נמכר חלק מהסחורה לרשת ביגוד בשם "מטרו" תמורת הסך של 76,422 ₪ (ראה נספח ה' התובע). בשלב זה נותרה בידי התובע חלק מהסחורה שאוחסנה בבית הוריו ברעננה וכן מלוא המכולה שהגיעה לנמל אשדוד.

לגרסתו של התובע, עד לשלב זה ואף לאחר מכן הוא כלל לא ראה את הסחורה שרכש ולא הוצגו בפניו תעודות או הרכישה של הסחורה בארה"ב. יתרה מכך, הוא כלל לא ידע מה היה מחיר הרכישה של כל פריט מהסחורה. לגרסתו, כל מעשיו היו תוצאה של דרישות מצד עדי, תוך הסתמכות עיוורת כי עדי, אשר הינו איש חלק לשון ובעל כושר שכנוע רב, דואג לאינטרסים שלו ותוך שעדי דואג כל אותה עת לערפל את פרטי העסקה, תוך הדיפת היסוסיו של התובע על ידי הבטחות להתעשרות ולרווחים גבוהים.

במצב דברים זה, כאשר מרבית הסחורה עדיין באמתחתו, נכנסו- כך לגרסת התובע- יתר הנתבעים לתמונה. לגרסתו, ביום 25.2.98 נערכה פגישה במשרדו של הרפז באשדוד, עם מי שהוצגו בפניו כ"קבוצת אנשי עסקים העוסקים " ובפועל כללו את אילוז, הרפז, גיסיה ומילו. לגרסתו של התובע, במהלך הפגישה האמורה הרפז הציע לרכוש את הסחורה מהתובע במחיר של 25 ₪ לפריט+ מע"מ לכל פריט ועדי, אשר ניהל את בשמו של התובע, הסכים לכך. לאחר דין ודברים, הוסכם כי התובע יקבל 50,000 ₪ במזומן על חשבון התמורה, שישמשו אותו לשחרור הסחורה מהמכס ואילו היתרה תתקבל באמצעות כתב (Letter Of Credit). אמצעי תשלום זה, כך הוסבר לתובע על ידי עדי והרפז, הוא כמו שיק אי, אשר מכובד תמיד ולכן הוא עדיף הרבה יותר משיקים רגילים. הבעיה, הסבירו עדי והרפז, שהבנק מכבד כתב רק אם מציגים בפניו רכישה של סחורה ורק כאשר המכותב בו הוא אזרח של מדינה זרה. עדי והרפז הציעו לתובע כי על מנת שניתן יהיה לעשות שימוש בכתב האשראי, תיערך עסקה, שבה כביכול יימכרו שתי המכולות שעדי והתובע הביאו מארה"ב, אך הפעם במקום שהתובע ועדי יקנו אותן מארה"ב, ייכתב כי הרפז וגיסיה רכשו את הסחורה מאחד, האריס מלקובסקי, שהוא איש אמונו של עדי בארה"ב, תמורת הסך של 389,790$ (ארה"ב). כך, טענו הנוכחים בפני התובע, יתמלאו כל תנאי כתב האשראי.

ימים ספורים לאחר מכן, כך לגרסת התובע, התקיימה פגישה נוספת באותו הפורום. הרפז התלונן על קשיים טכניים בהדפסת הסכם פורמאלי ועל לוח זמנים צפוף שלו עם לקוחות. משכך, עדי נטל עט ונייר ורשם, בכתב ידו, הסכם, שלפיו הרפז וגיסייה, באמצעות אל דרור, ישלמו לתובע 560,000 ₪ בתמורה לסחורה (העתק ההסכם צורף כנספח ו' התובע). בפגישה נוספת, סיפרה גיסייה לתובע כי בעסקה מעורב גם צפריר, אשר השקיע 200,000$ (ארה"ב) על מנת לממן את הוצאת כתב .

לגרסתו של התובע, המצגים הכוזבים ופעולות ההטעיה שהנתבעים יצרו כלפיו בקשר לפעולותיהם כביכול להמציא עבורו את כתב הנ"ל, היוו את העוקץ המרכזי בפעולת וההטעיה של הנתבעים כלפי התובע. קיומו לכאורה של אותו כתב הוא שהביא לכך שהתובע המשיך לתת את אמונו בנתבעים, מתוך אמונה תמימה כי אכן יזכה לתמורה בגין ההסכם באמצעות כתב האשראי.

בשלב זה, כך לגרסת התובע, התנו הרפז ושותפיו את הכנתו של כתב ומסירתו לתובע בכך שהסחורה תימסר להם מיידית והתובע נעתר לכך; הסחורה שאוחסנה בבית הוריו של התובע נמסרה לנציג של הרפז ובמקביל קיבל התובע שיק בסך של 50,000 ₪, לצורך שחרור הסחורה שבנמל אשדוד, משוך מחשבונו של מילו (ראה נספח ז' התובע). השיק לא כובד והרפז העביר לתובע את הסכום במזומן. התובע שיחרר את הסחורה מהמכס והיא הועברה לידי אילוז.

לגרסתו של התובע, מכאן ואילך עדי והרפז הציגו בפניו גרסאות שונות של מה שהיה, לטענתם, כתב , כולן, כמובן, חסרות כל נפקות משפטית. כמו כן, הם הציגו בפניו תכתובת ענפה בקשר להוצאתו של כתב האשראי הכתוב בשפה האנגלית, שהתובע אינו דובר או קורא. כל אותה עת, התובע, אשר כלל לא היה בקי בנושא, היה משוכנע כי אכן מדובר באותו כתב אשראי אשר מבטיח את התמורה המגיעה לו בעד הסחורה (העתקים הנטען ומהתכתובות בקשר עמו צורפו כנספח ט' התובע).

בעקבות מצגים אלה של עדי והרפז, התובע, כך לגרסתו, אף ניאות להצטרף לעדי לנסיעה לארה"ב, אשר מומנה כולה על ידי התובע, זאת על מנת לפדות את כתב . לגרסתו, במהלכה של הנסיעה עדי החתים את האריס מלקובסקי, אשר כביכול מופיע בכתב האשראי כמוכר הסחורות, על מסמכים שונים הנדרשים לצורך מימוש כתב האשראי. עדי והתובע אף נפגשו עם צפריר, אשר כאמור, היה מעורב במימון כתב האשראי, והחתימו אותו על טפסים שונים שנדרשו למימוש כתב האשראי.

לגרסתו של התובע, בשלב הזה עדי הציג בפניו לפיו, כביכול, נסתיימו ההליכים למימוש כתב .

עם שובו לישראל, כך לגרסת התובע, הוא מיהר לדרוש מהרפז, צפריר, גיסיה ואילוז לממש את התחייבותם ולפרוע את כתב . לגרסתו, הרפז דחה אותו בטענות שונות וטען כי אין הוא חייב לתובע דבר, באשר הסחורה הועברה לידי אילוז ולא אליו. בשלב זה, כך לגרסת התובע, עדי עודד אותו לדרוש מהרפז את המגיע לו, תוך שהוא יוצר אצל התובע לפיו כתב עצמו הוא בעל ערך משפטי וכלכלי וכי הוא לא אך בשל של הרפז ושותפיו. התובע אף הגיש תלונה במשטרה כנגד הרפז ואולם הוא לא זכה לכל תמורה בגין העסקה. במצב דברים זה, כך לגרסת התובע, התדפקו עדי והתובע על דלתותיהם של מספר רב של משרדי , ל אותן פגישות עדי נשא ונתן עם עורכי הדין והתובע ישב בצד והחריש. כך חולף זמן רב והתובע לא קיבל כל תמורה.

לגרסתו של התובע, מראשיתה של ההיכרות בינו לבין עדי, דרך הפגישה "המקרית" עם שאר הנתבעים וכלה בניסיונות הטשטוש לאחר מעשה על ידי עדי, נפל התובע קורבן למעשי , הונאה והטעיה מתוחכמים ומתוכננים היטב מראש, אשר חברו לו כל הנתבעים ואשר מטרתו להוציא מהתובע כספים וטובין. הנתבעים, כולם כאחד, יצרו בדבריהם, בהתנהגותם ובעוולותיהם מצגים כוזבים ומטעים בפני התובע וכלפיו, לפיו, כביכול, יש בכוונתם לתת לו כתב ותמורה לסחורה, תוך שהם יודעים שהם לא יעשו כן, וזאת על מנת להניע את התובע להעביר לרשותם את הסחורה שנרכשה בכספו והתובע, כאמור, פעל בהסתמך על המצגים הנ"ל. לטענתו, מעשי ההטעיה וההונאה האמורים לעיל נעשו על ידי כל הנתבעים במשותף, תוך כדי שכל אחד מהם "מעניק" את תרומתו על פי חלקו המיועד לבניית סיפור ההונאה ולהטעיית התובע.

התובע טוען כי נגרם לו נזק ממשי רב כתוצאה מפעולות ההטעיה, וההונאה של הנתבעים כלפיו וכי נזק זה עולה על הסך של סכום העסקה כמופיע בכתב בסך של 389,790$ (ארה"ב), השווה לסך של 1,650,000 ₪ נכון ליום הגשת התביעה.

לחילופין, שווה הנזק הממשי לסכום הכולל שהוציא מכספו לרכישת הסחורה העולה על הסך של 800,000 ₪, אותם העביר לעדי ולגב' גולן בהזדמנויות שונות, אגב רכישת הסחורה מהם, הכל בצירוף הוצאות נוספות וביטול זמן בסך של 50,000 ₪ בסך של 200,00 ₪.

משיקולי אגרה, הועמדה התובענה על סך של 1,001,000 ₪.

גרסאות הנתבעים:

גרסתו של עדי:

עדי מאשר את עצם התקשרותו עם התובע ואולם לגרסתו המדובר רגילה, שלפיה התובע התחייב לרכוש את מלוא הסחורה שעדי ייבא מארה"ב במחיר של 2$ (ארה"ב) + מע"מ לפריט, דהיינו- בשער נמל המוצא, כאשר הוצאות ההובלה, , המכס וכיו"ב חלות על הקונה.

לגרסתו של עדי, התובע שילם לו את הסך של 310,000 ₪ בתמורה לסחורה והוא נותר חייב לעדי, עד עצם היום הזה, סך של 50,108$ (ארה"ב) כולל מע"מ.

לגרסתו של עדי, משהגיעה הסחורה ארצה, התקשה התובע למכור את הסחורה בעצמו ועל כן עדי הוא זה שבסופו של יום ניסה להשיג לתובע קונים לסחורה, תיווך בינם לבין התובע ומכר בפועל את הסחורה. בתמורה לשירותיו, אמור היה עדי לקבל מהתובע מחצית מהרווחים.

לגרסתו של עדי, במסגרת ניסיונותיו למכור את הסחורה עבור התובע הגיע לקבוצה שכללה את גיסיה, הרפז ואילוז, אשר הביעה התעניינות בסחורה. לגרסתו, מילו, אחיו, כלל לא היה חלק מהקבוצה, אלא בבחינת נהגו של אילוז.

לגרסתו של עדי, התובע היה מעורב בכל פרטי ולבסוף הוסכם כי הסחורה תימכר לקבוצה בתמורה ל- 10 ₪ לפריט + מע"מ. עדי טוען כי הוא עמד על כך שהתמורה תהא במזומן, זאת מאחר ונכון לאותה עת טרם קיבל מהתובע את מלא התמורה בגין הסחורה ואולם התובע, שרצה להרוויח הרבה כסף ומהר, ניאות לקבל כתב , משום שסבר כי באמצעות כתב האשראי יוכל לרכוש סחורה נוספת בארה"ב ולעשות רווח נוסף.

לגרסתו של עדי, מי שהגה את רעיון כתב הם הרפז ואילוז. לגרסתו, מעולם לא ראה קודם לכן כתב אשראי וכל ההסברים בקשר אליו ניתנו על ידי הרפז.

עדי מאשר כי התובע שיחרר את הסחורה לידי אילוז וכי קיבל על חשבון התמורה סך של 50,000 ₪ במזומן.

עדי מאשר כי אילוז והרפז הונו את התובע ואולם לגרסתו לא היה לו כל חלק בכך. לטענתו, הרפז וחבורתו ניצלו לצורך העוקץ גם אותו, בכך ששכנעו אותו לגלות להם מי הוא איש ר שלו בארה"ב.

לגרסתו של עדי, גם צפריר נפל קורבן למעשה עוקץ, שכן הוא העביר לידי אל דרור ואילוז סך של 50,000$, אשר אמורים היו להוות את סכום ההשקעה הנדרש ממנו לצורך השתתפות בעסקת ייבוא. עסקה זו אין לה ולא היה לה כל קשר לעסקה עם התובע, פרט לעובדה כי הן צפריר והן התובע נפלו קורבן למעשה עוקץ, באמצעות כתב .

עדי מאשר כי נסע עם התובע לארה"ב לצורך רכישת סחורות נוספות באמצעות כתב שקיבל התובע בתמורה לסחורה ואולם לגרסתו עסקה זו לא יצאה אל הפועל משום שהרפז וחבורתו לא הפקידו את הכספים הנדרשים למימוש כתב האשראי.

עדי מאשר כי לאחר שהתובע ועדי השתכנעו כי לא ניתן לגבות את הכספים מהרפז וחבורתו, פנו השניים לייעוץ משפטי.

לגרסתו של עדי, משהתברר לתובע לאחר מספר פגישות עם כי הסיכוי לגבות את כספו הינו אפסי, רקם התובע תחבולתו כנגד עדי וניצל את ויושרו של עדי על מנת לנסות ולהפילו בפח. כך, כאשר פנו השניים לייעוץ משפטי אצל ב"כ התובע, הקליט התובע את מהלך הפגישה מבלי שעדי יידע על כך ומתוך מטרה כי עדי, אשר סמוך כי ב"כ התובע מייצג אותו ואת התובע יחדיו, ימסור את מלוא האינפורמציה אשר בידיעתו.

לגרסתו של עדי, כל מטרתה של התביעה דנן הינה להתחמק ולהתנער באופן מוחלט מתשלום חובו לעדי.

גרסתו של הרפז:

לגרסתו של הרפז, הוא לא היה צד לעסקה עם התובע ואין לעסקה זו כל קשר לניסיון להוציא כתב , אלא עסקינן ת שונות, כאשר לגבי העסקה הראשונה לא הייתה לו ידיעה כלשהי. לגרסתו, הטענה לגבי השילוב בין שתי העסקאות נודעה לו מאוחר יותר.

הרפז מאשר כי צפריר היה מעורב בעסקה השנייה, שכן הוא אמור היה להשקיע את הכספים הנדרשים להוצאת כתב .

לגרסתו של הרפז, הוא לא רכש סחורה מהתובע, הוא אינו מכיר את ההסכם שצורף כנספח ו' התובע והוא כלל אינו חתום עליו. לגרסתו, התובע לא סיפק סחורה, לא להרפז ולא לאל דרור.

הרפז מאשר כי נתבקש להכין טיוטת הסכם בקשר עם העסקה הראשונה, על פי פרטים שמסרו לו מילו ואילוז וכי ערך טיוטת הסכם כאמור, אולם לא השלים אותה. הרפז אינו מכחיש כי נערכו במשרדו פגישות בקשר עם העסקה הראשונה ואולם לדידו לא היה מעורב בהן כלל ולא רכש ו/או הזמין סחורה כלשהי מהתובע.

לגרסתו של הרפז, השנייה, בקשר עם הוצאת כתב , התמצתה במתן שירותי משרד, תרגום וסיוע למול גורמים בחו"ל. לגרסתו, יוזמי העסקה הנ"ל היו אילוז ומילו אמורים היו האחרונים לייבא סחורות ארצה, באמצעות כתב שיוצא על ידי ברוקר מחו"ל אליו היה קשור אילוז. לגרסתו, נוסח כתב האשראי הגיע מהברוקר וממלקובסקי שאמור היה לשחרר את הסחורה.

הרפז מאשר כי מסר פרטים בכתב לצפריר, באשר לפעולות שיש לבצע לשם מימוש כתב .

גרסתו של צפריר:

לגרסתו של צפריר, הוא נפל קורבן למעשה הונאה, שבמסגרתו העביר לאל דרור סך של 50,000$ (ארה"ב), תוך הבטחה כי יראה רווחים בעסקה לייבוא בגדים. לגרסתו, בפועל לא ארעה כל עסקה והוא הפסיד את כספו.

לגרסתו של צפריר, כל "חטאו" כלפי התובע היה בכך שפגש בו בשתי הזדמנויות; בפעם הראשונה במשרדו של הרפז, שם הוצג בפני התובע כאדם שהשקיע 200,000 ₪ לצורך הוצאת כתב . בפעם השנייה בארה"ב, שאז הודיע צפריר כי הביא עמו מסמכים שונים הנדרשים לצורך הוצאת כתב אשראי וזאת על פי הנחייתו של הרפז.

גרסתו של מילו:

לגרסתו של מילו, הוא היה שותף עם עדי בעסקים שונים עד לפרידתם המוחלטת בחודש אפריל 1997, פרידה אשר לוותה באקורדים צורמים מאד.

לגרסתו, היכרותו עם אילוז החלה לאחר שהאחרון פנה אליו וביקש לרכוש ממנו ציוד שנשאר לו מעסקיו הקודמים עם עדי. הציוד אכן נמכר לאילוז ואולם התמורה המוסכמת בגין הציוד לא שולמה לו. לגרסתו, מאחר והוא היה אותה תקופה, הוא ניאות להתלוות לאילוז למפגשיו השונים ולשמש כנהגו, זאת מתוך תקווה כי יקבל את כספו כמובטח ואולי אף ישתלב בעסקה כלשהי.

לגרסתו, הוא כלל לא היה מעורב בעסקה עם התובע, בשום שלב משלביה, לא נטל חלק בפגישות ו/או עם התובע ולכל היותר התלווה לאילוז למשרדו של הרפז, מכוח היותו נהגו של אילוז. לגרסתו, מעורבותו בפרשה דנן הינה עקב נכונותו ליתן לאילוז שיק "טובה", לאחר שאילוז טען כי אין בידו, אותה עת, שיקים משלו.

מילו מכחיש כי פנה להרפז על מנת שינסח עבורו בקשר לעסקה כלשהי וכן מכחיש כל מעורבות בקשר עם כתב .

לגרסתו, קשריו עם אילוז הופסקו בחודש מאי 1998 או בסמוך לכך, לאחר שנוכח כי קשר זה אינו מוביל לשום מקום.

דיון והכרעה:

כללי:

עם סיומו של המשפט דנן, לא מצאתי כי עלה בידי התובע להוכיח כי הנתבעים חברו נגדו במעשה קנוניה, הונאה והטעייה. להלן אפרוש את המסכת העובדתית שהוכחה במהלך המשפט ואת תהיותיי באשר לגרסת התובע, אשר מובילות אותי למסקנתי כאמור לעיל. אולם עוד קודם לכן, אעיר, כי טענות בדבר קנוניה הן טענות חמורות, שהנטל להוכיחן הוא נטל כבד במיוחד וכפי שהבהיר בעבר כב' השופט ברנזון:

" או מעילה היא טענה רצינית בעלת גוון הפוגעת בשמו הטוב של האדם שנגדו היא מכוונת. לפיכך, טבעי הדבר, הנתקל בטענה כזאת ידרוש יותר גדולה וודאית מאשר בסוגי משפטים אחרים בעלי אופי פחות חמור."

[ראה ע"א 292/64 כהן נ' אשד, פ"ד יט(1) 414 (1965). כן ראה ע"א 5604/94 חמד נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(2) 498 (2004); ע"א 4842/05 גרניט הנדסה לתעשיה נ' כלל חברה בע"מ, טרם פורסם (12.8.07); ספרו של יעקב קדמי, על הראיות, חלק שלישי (מהדורה משולבת ומעודכנת, תשס"ד- 2003), בעמ' 1554].

עוד אציין, בטרם הדיון לגופם של דברים, כי התביעה כנגד הגב' גולן, היא הנתבעת 7, , שכן מלכתחילה אין המונח בפני כדי לקשור נתבעת זו לאירועים נשוא התובענה, באופן הנטען על ידי התובע.

התקשרות התובע עם עדי:

מהראיות המונחות בפני עולה, כי התובע חיפש דרך להתעשר במהירות "להרוויח, רציתי להרוויח הרבה", כך לדבריו (ראה פרוטוקול מיום 29.2.04, בעמ' 175). אשר על כן, הוא פנה לעדי, בהמלצת .

אין מחלוקת, כי התובע אכן נטל חלק בעסקת הייבוא שיזם עדי ואולם התובע הציג גרסה תמוהה, בלשון המעטה, בכל הנוגע לחלקו בעסקה. כך בין היתר, טען התובע כי הוא כלל לא ידע מה היה מחיר הרכישה של כל פריט מהסחורה וכי כל תפקידו &#