ע"א 295/89 – ליאנה שלמייב נ' עירית חדרה

3.2 כך גם בעדותה לפניי (ראה: עמוד 5 לפרוטוקול שורות 25-26):

"… אני זוכרת שירדתי במדרגה והחלקתי. ההחלקה היתה במדרגה אמצעית. שמתי את הרגל במדרגה האמצעית (סומן ב-X) והחלקתי עד למטה".

לא נעלם מעיני כי תחילה נקטה התובעת במילים "מדרגה ראשונה" (ראה: עמוד 5 לפרוטוקול שורות 23-24), אך מיד לאחר מכן התובעת הבהירה כי ההחלקה היתה במדרגה האמצעית וחזרה על כך כמו גם סימנה ב-Xאת המקום בו החליקה (ראה: עמוד 5 לפרוטוקול שורות 25-26). מכל מקום, בשני המקרים תאור מהלך הנפילה היה זהה. תיאור זה מתיישב עם מהלך המדרגות אשר שלח המדרגה הראשונה (העליונה) הוא בגובה הרצפה ועל כן, הירידה הראשונה היא בעצם לשלח המדרגה השנייה (האמצעית) ואכן, בשני המקרים נקטה התובעת במילים "שמתי את הרגל" בהדגימה הורדת גובה ולא הליכה באותו מישור.

זאת ועוד. תיאור זה של השמת הרגל במדרגה האמצעית והחלקה עד למטה תוך סיבוב הרגל מתיישב הן עם העובדה שהתובעת נמצאה ישובה בתחתית המדרגות, כפי שהעידו על כך כל העדים שהעידו לפניי והן עם עוצמת ואופי הפגיעה.

3.3 תאורה זה של התובעת לא נסתר בחקירתה הנגדית. כך למשל (ראה: עמוד 8 לפרוטוקול שורות 2-3 ושורת 9-13):

"ש. את בעצם התחלת לרדת במדרגות ומיד נפלת.

ת. לא. אני אמרתי ששמתי רגל, התחלתי לרדת שמתי רגל והחלקתי".

כך גם בהמשך חקירתה הנגדית התובעת שבה והדגימה את מהלך נפילתה, לרבות סיבוב הרגל תוך כדי הנפילה (ראה: עמוד 6 לפרוטוקול שורות 27-28), בהדגישה כי המדובר במדרגות חלקות, אשר מצידן האחד קיר ומצידן השני מעקה (ראה: עמוד 7 לפרוטוקול שורות 6-9; עמוד 6 לפרוטוקול שורות 19-22).

3.4 אין בידי לקבל את הטענה כי המסמכים שנכתבו בסמוך לאחר התאונה סותרים תאור זה. כך למשל בסיכום האשפוז מהמרכז הרפואי הלל יפה (נספח ב' ל-ת/1) נאמר אמנם כי התובעת התקבלה למחלקה עקב שבר "שנגרם לדבריו [כך במקור – ב.ש.] כתוצאה מנפילה במדרגות בביתו"; אך, אין מחלוקת בשלב זה כי התאונה היתה ולא בבית ובזהירות זו יש לקחת את תיאור התאונה כמפורט בסיכום זה.

התובעת מצידה הדגישה כי "סיפרתי כל מה שהיה לי" (ראה: עמוד 7 שורה 32 עד עמוד 8 שורה 1). מה גם שלצורך לא נדרשת האבחנה האם הפגימה היא תוצאה של החלקה ו/או נפילה.

בהתאמה, גם בתיאור האירוע בתעודה הרפואית הראשונה לנפגע – (הוצג וסומן נ/1), הנעדר פירוט האם המדובר בנפילה או החלקה – אין כדי לשלול או לגרוע מגרסת התובעת באשר לאופן התרחשות התאונה. מה עוד שהתעודה ניתנה בדחיפות ביום התאונה (יום ו'), תוך התייחסות לבעיה הרפואית והצורך בטיפול בה. הא ותו לא.

כך או כך, אין בנתון זה, כשלעצמו, כדי להפריך את גרסת התובעת, אשר השתמשה במילים אלה לסירוגין, כבמילים נרדפות, "כי החלקתי כי נפלתי" (ראה: עמוד 7 לפרוטוקול שורה 7; וראה גם: עמוד 7 לפרוטוקול שורה 9). הוא הדין בתאור בתביעה לתשלום דמי תאונה (נ/3). ודוק: המונח "החלקה" כולל גם מעידה ונפילה.

4. בעת התאונה לא נכחו עדים ועל כן, מטבע הדברים, המדובר ב" של , כמשמעה בסעיף 54 לפקודת הראיות [] התשל"א-1971 (להלן "פקודת הראיות"), ביחס אליה אנו מצווים בזהירות יתירה בטרם אימוצה (ראה למשל: ת.א. (חיפה) 719/96, דיאב נ' ערבי ישראלי בע"מ (2002); ע"א 295/89, רוזנברג נ' מלאכי, פ"ד מו(1) 733; ע"א 761/79, פינקל נ' הדר חברה בע"מ, פ"ד לה(2) 48; ת.א. (חיפה) 1130/05, אבו סבית נ' כלל חברה בע"מ-ת"א (2008); רע"א 33/07, רושקנסקי נ' תעבורה מיכל מלט בע"מ (2007); ת.א. (חיפה) 857/07, חכמה נ' חוף הכרמל נופש ותיירות 89 בע"מ (2012); י. קדמי, "על הראיות", התש"ע-2009, חלק שלישי, עמוד 1443 ואילך).

יחד עם זאת, מצאתי לקבלה משעדותה של התובעת הותירה רושם מהימן ואף נתמכה במכלול העדויות והראיות שלפניי, לרבות העדים שהגיעו בסמוך לאחר התאונה ומצאו את התובעת בתחתית גרם המדרגות כשהיא שעונה על הקיר וללא יכולת תזוזה.

לעניין זה יוער כי הנתבעת בחרה להכחיש תחילה גם את עצם אירוע התאונה ואילצה את התובעת לשאת גם שהם עובדי הנתבעת: השומר והמנהלת. רק בסיכומיה הודתה ב"כ הנתבעת כי בשלב זה התאונה אינה מוכחשת. לא היה מקום להתנהלות זו, בפרט כשהנתבעת בחרה לא לזמנו כל עד מטעמה (וראה לעניין זה גם החלטה מיום 10/2/14). מכל מקום, יש בכך תמיכה נוספת להתרשמותי הבלתי אמצעית מהתובעת אשר סיפרה את הדברים כפשוטם, גם כשהדברים פעלו כנגדה ולא בקשה להאדיר את האירוע.

5. גרסת התובעת נתמכת בתמונות גרם המדרגות בו החליקה (ת/1 ו-ת/7).

מהתמונה ניתן לראות בבירור כי המדובר בשלוש מדרגות משיש ברוחב של כ-1.50 מ' – 1.30 מ', כאשר על שלח המדרגה העליונה קיים פס למניעת החלקה רק על כ-3/4 ממנו (חסר מצד שמאל); שלח המדרגה השנייה נעדר פס למניעת החלקה; ועל שלח המדרגה התחתונה קיים פס למניעת החלקה. כמו כן, ניתן לראות כי קיים מעקה רק בצד אחד של המדרגות ובצד השני יש קיר, ללא בית אחיזה.

5.1 התמונות צולמו בסמוך לאחר התאונה על ידי בעלה של התובעת: "זה [התאונה – ב.ש.] היה ביום שישי והגעתי ביום ראשון או שני" (ראה: עמוד 9 לפרוטוקול שורה 24; עמוד 9 לפרוטוקול שורות 21 עד עמוד 10 לפרוטוקול שורה 7; וראה גם ת/4 ממנו עולה כי המנהלת שוחחה עם הבעל ביום ב' – 19/10/09).

הוכח כי בעלה של התובעת הגיע בסמוך לאחר התאונה: "בערך 5-10 דקות אחרי המקרה" (ראה: עמוד 9 לפרוטוקול שורות 18-20) ומצא אותה בתחתית המדרגות, כך שהיתה לו ידיעה באשר למקום נפילתה המדויק.

אמנם, בכל ור לעדויות השניים ( ובת זוגתו) אנו מצווים בזהירות יתירה באשר המדובר לאמיתו של דבר ב-"עדות אחת, שיצאה משני פיות" (ראה: ע"א 761/79, פינקל נ' "הדר" חברה בע"מ, פ"ד לה(2) 48) ברם, עדות הבעל נתמכה במכלול הראיות שלפניי, לרבות עדות המנהלת והשומר (והשווה: ת.א. (ת"א) 1710/05, הלר נ' כהן (2009); ע"א (חיפה) 4367/07, ש.א.ח.פ הנדסה בע"מ נ' אלדין (2008); ת.א. (באר שבע) 7162/99, ד"ר אלן נ' ישיר (2003)).

הבעל העיד כי מיד לאחר התאונה, התובעת התקשרה אליו וביקשה שיבוא לקחתה ; וכי עם הגיעו הוא מצא אותה על הרצפה, סמוך למדרגות, כשלידה השומר והמנהלת (ראה: – הוצג וסומן ת/3; וראה גם בחקירתו, עמוד 9 לפרוטוקול שורות 11-12; ועמוד 10 לפרוטוקול שורות 14-15).

מנהלת , הגברת יעקב עינת (לעיל ולהלן "המנהלת"), אישרה כי עת הגיע בעלה של התובעת לבית הספר הוא מצא אותה באותו מקום בו נפלה (ראה: עמוד 11 לפרוטוקול שורות 26-27). עוד העידה המנהלת כי היא לא הרימה את התובעת לבדה והמתינה עד שהבעל הגיע ויחדיו הרימו את התובעת (ראה: עמוד 11 לפרוטוקול שורות 25-31). גם שומר בית הספר, מר יוסף ברנוב (לעיל ולהלן "השומר") העיד כי בהגיעו למקום, התובעת "היתה מתחת למדרגות" והמנהלת לידה (ראה: עמוד 14 לפרוטוקול שורות 17-23).

5.2 אמנם ב"כ הנתבעת ניסתה לטעון כי המצב הניבט מהתמונות אינו מצבן במועד התאונה, אך מנהלת אישרה כי המדרגות המופיעות בתמונה (ת/1) הן המדרגות בהן נפלה התובעת (ראה: עמוד 11 לפרוטוקול שורות 5-7).

5.3 יתירה מכך. לא היתה כל מניעה שהנתבעת תציג ראיות באשר למצב המדרגות, אשר בשליטתה, במועד התאונה, אך מטעמיה היא בחרה שלא לעשות כן.

מעבר לכך, הנתבעת בחרה שלא את עובדיה – המנהלת, השומר, ועובדים אחרים (אב הבית, המורה, הממונה על הבטיחות ועוד). כך גם חזקה שהנתבעת, חקרה את התאונה וחרף זאת בחרה שלא לזמן את החוקר מטעמה ולהציג את ממצאי החקירה ויש בכשל זה משום חיזוק נוסף (שלילי) לגרסת התובעת.

חזקה שבעובדה היא, הנעוצה בהגיון ובניסיון החיים, לפיה דין ההימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה, שהיא בהישג ידו ואין לכך הסבר סביר, הייתה פועלת לחובת הנמנע (ראה למשל: ע"א 465/88, למימון ולמסחר בע"מ נ' סלימה, פ"ד מה(4) 651; ע"א 2275/90, לימה חברה ישראלית לתעשיות נ' רוזנברג, פ"ד מז(2) 605; ע"א 795/99, פרנסואה נ' פוזיס, פ"ד נד(3) 107; ע"א 78/04, המגן חברה בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ (2004); ת.א. (מחוזי חיפה) 677/08, א. כ. נ' מ"י (2012); ע"א 8569/08, תיתי נ' המנוחה תיתי (2010); רע"א 3961/10, לאומי נ' סהר חברה לתביעות בע"מ (2012); י. קדמי, על הראיות, חלק רביעי, התש"ע-2009, עמוד 1865).

ודוק: אין בכך כדי להעביר את הנטל אל כתפי הנתבעת, שהרי אין תמה כי באשר לנסיבות התאונה מוטל על התובעת, אך חזקה על הנתבעת המכחישה את נסיבות התאונה, כי תפעל לבדיקת התאונה, לרבות באמצעי חקירה.

5.4 מנהלת – אשר ניכר היה בעדותה כי עשתה הכל על מנת להרחיק ממנה ומבית הספר כל אחריות לאירוע התאונה – הודתה, כאמור, כי המדרגות הניבטות בתמונות הן המדרגות בהן נפלה התובעת (ראה: עמוד 11 לפרוטוקול שורות 5-6). המנהלת הוסיפה ותיארה את המדרגות כדלקמן (ראה: עמוד 13 לפרוטוקול שורות 1-16):

"המדרגות ברוחב אני מעריכה של 1.30 מ'. זאת לא קומה מלאה. יש קומה אחת שעולים אליה כ-10 מדרגות פלוס מינוס ולעוד קומה עם 10 מדרגות פלוס ובקומה השנייה קיים מתחם קטן של 3 כיתות שעולים אליה ב-3 מדרגות משני צדדים.

כשיש הפסקה, הגיוני ש-3 ילדים לפחות יכולים לעלות בכל מדרגה. לא חשבנו לשים מעקה בצד השני.

…

ש. נכון שמדובר בריצוף חלק ולא מפוספס?

ת. זה לא מפוספס, אין לו גבשושיות".

מכאן, המדובר במדרגות חלקות ולא מחוספסות, כאשר שלח המדרגה האמצעית נעדר לחלוטין פס למניעת החלקה ואין בית אחיזה בצידו האחד של גרם המדרגות. עוד ניבט מהתמונות כי הקומות מרוצפות באריחים חלקים (כפי שהודתה המנהלת).

6. במהלך חקירתה, הציגה המנהלת מסמך מיום 19/10/09, אשר לטענתה, נשלח לנתבעת מיוזמתה (ראה: עמוד 10 לפרוטוקול שורות 29-30 – להלן "מכתב המנהלת").

במכתב זה המנהלת מאשרת כי נקראה למקום לאחר שדווח לה על נפילת התובעת במדרגות והיא מצאה אותה יושבת בתחתית גרם המדרגות, ללא יכולת לקום או לזוז. המנהלת, מוצאת לנכון, לשיטתה ביוזמתה, לציין בסופו של המכתב המתאר את ההתרחשות ארבע נקודות ובכללן – כי "המדרגות מסומנות בפס שחור מחוספס למניעת החלקה", אך מצינו כי לא כך הם פני הדברים.

משהתבקשה המנהלת ליישב בין האמור במכתב זה לבין התמונה אותה אישרה – לא היה בפיה הסבר (ראה: עמוד 11 לפרוטוקול שורות 18-19).

בהמשך, אף הודתה המנהלת כי בעצם היא החלה לנהל את רק כחודש לפני התאונה, לאחר היעדרות של כ-8 שנים ו-"איני זוכרת האם היו פסים נגד החלקה" (ראה: עמוד 12 לפרוטוקול שורות 4-7).

ברם, בכך לא הסתיימו גרסאותיה.

המנהלת טענה עוד כי למיטב זיכרונה הפסים כבר היו לפני הגעתה ב-9/09; אך, באותה נשימה, הודתה שאין בידה ד"וחות בדיקה משנת 2009, אין בידה בדיקה שנערכה לפני הגעתה לבית הספר ב-9/09 והיא אף אינה יכולה לזכור כיצד וידאה את תקינות המדרגות והתקנת פסים למניעת החלקה עליהן (ראה: עמוד 12 לפרוטוקול שורות 31-21):

"ש. איך את מוודאת שהמדרגות בסדר?

ת. אתייחס לשנים האחרונות: אני מנסה להיזכר מה היה באמת אז… אני לא יכולה לזכור איך אני מוודאת, מעבר לזה שאני בודקת שהדברים תקינים. אני מניחה ואני יודעת שגם היום זה קיים יש ממונה על הבטיחות ברשות שגם הוא עובר ובודק, לא יודעת בדיוק מה. הוא עובר ובודק. הוא ממלא דוח, לא תמיד זה הועבר . לעירייה זה בוודאי מועבר.

ש. אחרי שיש דו"ח ויש ליקויים באים ומתקנים?

ת. כן.

ש. יש לך דוחות לפני 2009?

ת. לא.

ש. לפני שהתחלת את שנת הלימודים, יש לך בדיקה לרבות של המדרגות שהכל בסדר?

ת. לא אין לי תכנית עבודה לאב הבית".

המנהלת הוסיפה שיש ממונה על הבטיחות בעירייה אשר בודק וממלא דו"חות, ומעביר עותק שלה תמיד לנתבעת (ראה: עמוד 12 לפרוטוקול שורות 22-25). ברם, לא הוצגו לפניי דו"חות או בדיקות או כל מסמך אחר שמעיד על מצב המדרגות עובר לשנת הלימודים הרלבנטית או בכלל וכאמור המנהלת הודתה לבסוף כי אין בידה כל בדיקה באשר לכך (ראה: עמוד 12 לפרוטוקול שורות 28-31).

ויודגש – חשיבות הנחת פסים למניעת החלקה על המדרגות ובדיקת תקינותן היתה נהירה הן לנתבעת והן למנהלת, אשר הודתה בסופו של יום כי לא ידוע לה אם נעשתה בדיקה לגבי מקדם ההחלקה של המדרגות (ראה: עמוד 12 לפרוטוקול שורות 13-18):

"ש. את ציינת שאת חושבת שצריך לשים את פסי ההחלקה – האם נעשתה בדיקה לגבי מידת ההחלקה של המדרגות. האם נבדק מקדם החיכוך לפני ששמתם את הפסים נגד החלקה או שזה נעשה כדבר שבשגרה?

ת. לא ידוע לי אם נעשתה בדיקה לגבי מקדם ההחלקה. המדרגות למיטב זכרוני היו כבר לפני הגעתי עם הפסים. לא אני בהכרח זאת שיזמתי את הנחת הפסים. אני מוודאת שהם קיימים בהמשך".

בדיקה כאמור לא הומצאה.

גם השומר אשר טען תחילה כי "תמיד יש פסים", הודה כי הוא לא מסתכל כל היום והוא לא יכול להגיד אם יש פסים בכל מדרגה (ראה: עמוד 24 לפרוטוקול שורות 24-26).

7. חרף כל זאת, המנהלת מצאה לנכון להוסיף ולציין בסוף מכתבה (ת/4) כי מבדיקה שערכה לא נמצא גורם לנפילה, המדרגות היו יבשות ולא שבורות.

בעדותה טענה כי "הבדיקה בוצעה על ידה לאחר התאונה באותו יום כדי לוודא שלא משהו גרם לנפילה" (ראה: עמוד 13 לפרוטוקול שורות 26-27).

ראשית, הדברים אינם מתיישבים זה עם זה. הוכח כי המנהלת הגיעה למקום לאחר הנפילה והמתינה עד לבוא בעלה של התובעת ויחדיו לקחו את התובעת. מכאן, היה למנהלת פרק זמן מספיק לבחון אם המדרגות היו רטובות או שבורות ולא היה כל צורך לבדיקה נוספת מאוחר יותר מה גם שלא ברור מתי בדיוק בוצעה הבדיקה, בשים לב לכך שהמכתב נכתב לכאורה כעבור 4 ימים לאחר התאונה. מנגד, ישנם מכשולים שניתן להסיר גם בפער זמן זה.

שנית, אם וככל שאכן נערכה בדיקה בתחילת שנת הלימודים והמדרגות נבדקות כל העת, מדוע היה צורך לבדוק לאחר התאונה האם הן שבורות אם לא?

שלישית, לא נהיר מדוע המנהלת לבדה מבצעת בדיקה טכנית זו ולא באמצעות הממונה על הבטיחות ו/או אב הבית או כל גורם מקצועי אחר, אשר גם שניהם לא זומנו כאמור לעדות. לא נטען, וממילא לא הוכח, כי יש בידי המנהלת את ההכשרה הדרושה לשם כך.

רביעית, למרות שהמנהלת מצאה לנכון, לדבריה מיוזמתה, להתייחס במכתב כלשונה "לפרטים מאוד קטנים" (ראה: עמוד 11 לפרוטוקול שורה 18), היא נמנעה מלבצע פעולה פשוטה כגון צילום המדרגות. משנשאלה על כך לא היה בפיה הסבר (ראה: עמוד 13 לפרוטוקול שורות 24-25).

לעניין זה יוער כי הוכח שמטרת הביקור של התובעת באותו יום היתה שיחה עם המנהלת (שהתקיימה לפני התאונה) על מקרה פגיעה חמור בבתה (הבת נפגעה בעינה הימנית מתלמיד כיתתה שזרק לעברה עפרון ביום 15/10/09) ותביעה כנגד בית הספר. על רקע זה יש להבין את כתיבת המכתב. וראה גם עדות השומר (עמוד 15 לפרוטוקול שורות 2-3) בעניין זה:

"… הם כל הזמן באו למשרד לדרוש מסמכים בגלל שהילדה שלהם לומדת אצלנו. יש עוד ילדה קטנה שלומדת אצלנו".

מה עוד שבסופו של יום, המנהלת הודתה כי המכתב נכתב לאחר "דיווח בעל פה" למנהלת אגף החינוך אצל הנתבעת אליה הופנה המכתב (ראה: עמוד 13 לפרוטוקול שורות 19-20). נתון זה מעיד כי אין המדובר במכתב שנכתב באופן ספונטני על ידי המנהלת, אלא מכתב שנכתב לאחר שהתברר כי נגרמו לתובעת שני שברים בקרסול ולבקשת מנהלת האגף; ולמצער, לאחר שיחה עימה, במהלכה לובנו הדברים. ודוק: המכתב נשלח לתפוצה נרחבת (4 עותקים).

כך או כך, אין בידי לקבל את גרסת המנהלת כי ארבעת הנקודות נכתבו מיוזמתה. נהפוך הוא. מבנה המכתב תומך בכך שהמכתב נכתב בשלבים עם השלמות משיחותיה עם מנהלת האגף ובעלה של התובעת. המכתב כולל תרשומת בת חמש פסקאות של תאור מפורט של התאונה התומך בגרסאות התובעת ובעלה – ותאור מצבה הרפואי לפי שיחה עם הבעל ("עתידה להיכנס לניתוח"); ובסופו הוספו שתי פסקאות: האחת – נפתחת במילים "אציין כי" וכוללת ארבע נקודות תמציתיות קצרות; והשנייה, עדכון מצב התובעת לפי שיחה עם הבעל "היום".

8. לפיכך, אני קובעת כי, כגרסת התובעת, התאונה התרחשה עת התובעת החלה לרדת בגרם המדרגות, שמה את רגלה על שלח המדרגה האמצעית והחליקה עד למטה, בסובבה את קרסולה, תוך כדי נפילה.

בהינתן נסיבות אלה, תיבחן אחריות הנתבעת להתרחשות התאונה.

אחריות הנתבעת

9. הנתבעת היא הבעלים של והמחזיקה בו. אין מקום להכביר מילים באשר לחובה המושגית המוטלת על מחזיק במקרקעין כלפי המבקרים בו "בין אם הנזק נגרם בשל מצבם הסטטי של המקרקעין ובין אם הנזק נגרם בשל התממשות סיכון מפעולה אקטיבית עליהם … כך מקום בו הנזק נגרם בשטח המקרקעין, וכן גם מקום בו הנזק נגרם בשל התממשות סיכון הטמון במקרקעין לאדם או לנכס הנמצאים . … המחזיק במקרקעין הינו גם לרוב בעל היכולת הטובה ביותר לחזות סיכונים הטמונים במקרקעין ולמונעם, ופעמים רבות גם בעל יכולת טובה לפעול להקטנת סיכונים הנובעים מפעילות עיסקית המתקיימת בו ולפקח על מעשיה" (ראה: ע"א 1068/05, עיריית ירושלים נ' מימוני (2006); וראה גם: ע"א 1531/04, סידי נ' מלכה (2007); ת.א. (חיפה) 1251/99, שורק נ' חיפה (2006), על האסמכתאות הנזכרות בו; ע"א 145/80, ועקנין נ' בית שמש, פ"ד לז(1) 113).

על כן, נפנה לבחון את הקונקרטית, האם הופרה במקרה זה וקיומו של בין ההפרה לבין הנזק, כאשר רמת הזהירות הראויה תקבע על ידי על פי אמות מידה אובייקטיביות כמו גם שיקולים של תוך איזון "בין האינטרס של הפרט הניזוק לביטחונו האישי, לבין האינטרס של המזיק לחופש פעולה, וכל זה על רקע האינטרס הציבורי בהמשכה או בהפסקתה של אותה פעילות. על להתחשב בסכנה ובגודלה. עליו להתחשב בחשיבות החברתית של הפעולה, עליו לשקול את האמצעים הדרושים לשם מניעתה …" (ראה: ע"א 145/80, ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז(1) 113); לעניין זה ראה גם את הגישה לפיה מוטב לבחון תחילה את יסוד ההתרשלות, ב-ע"א 878/06, טרויהפט נ' עטיה (2009)).

10. שומה היה על הנתבעת לוודא כי גרם המדרגות תקין, אך היא כשלה בכך.

הוכח לפניי כי המדובר בגרם מדרגות בן שלוש מדרגות העשוי משיש כאשר שלח המדרגה האמצעית נעדר פס למניעת החלקה ואף הפס על שלח המדרגה הראשונה אינו תקין ושלם. עוד הוכח כי קיים מעקה רק בצד אחד של גרם המדרגות כאשר בצד השני קיים קיר ללא בית אחיזה.

11. בהתאם לתקנות התכנון והבנייה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), התש"ל-1970 (ראה: קובץ תקנות 6645 מיום 5/2/08 – הוצג וסומן ת/4 – להלן "התקנות"):

"חלק ג': הגנה מפני נפילה"

3.01 בכל מקום שבו קיימת סכנת החלקה או נפילה, יינקטו אמצעי בטיחות כקבוע בחלק זה; נוסף על כך לפי הצורך, יותקנו שלטי התראה מתאימים יוצבו בכניסה לאתר וכאזור שבו קיימת הסכנה; שלטי האזהרה יהיו שלטים פקט וגרפיים וילוו כתובות בשפות עברית, ערבית ואנגלית.

3.02 בכל מקום שבו קיימת סכנת החלקה, יינקטו אמצעים נאותים למניעת החלקה כגון חספוס פני השטח, דירוג מעברים תלולים, ניקיון שוטף מאגרנטים דקים וחומרים מחליקים אחרים; לעניין זה, "סכנת החלקה" – סכנת החלקה, מעידה או נפילה, כתוצאה ממצבם של פני השטח, אם בשל היותם חלקים, או בשל תלילותם או כל סיבה דומה.

3.03 (א) ככלל, יותקנו מאחזי יד בכל מקום שבו קיימת סכנת החלקה; כן יותקנו מעקים בכל מקום שבו קיימת סכנת נפילה של 2 מטרים או יותר; בחלקי בניין נגישים לקהל יותקנו מעקים בכל מקום שבו ההפרש בין מפלסים סמוכים עולה על 75 ס"מ.

(ב) במקומות שבהם אין זה מעשי להתקין מעקה או מסעד יד או שלא ניתן לעשות כן משיקולי שימור, רשאית , לפי בקשת הגורם האחראי, הנתמכת של בעל מקצוע, לאשר נקיטת אמצעים חלופיים להתראה ולשמירה על הבטיחות.

3.04 (א) במעקים חדשים שהתקנתם נדרשת כאמור בפרט 3.03, יתקיימו דרישות התקנים הישראליים ת"י 1142 מעקים ומסעדים (להלן – ת"י 1142) ות"י 2142 בטיחות בשטחים פתוחים – פתרונות להפרשי גבהים: פתרונות באזורים מבונים – לפי העניין; ואולם לפי בקשת הגורם האחראי, רשאית…".

במקרה דא הוכח כי התובעת נפלה במקום בו קיימת סכנת החלקה או נפילה בלא שננקטו אמצעים נאותים למניעת החלקה כגון: חספוס פני השטח, שימוש במדרגות ומרצפות מחומר מונע החלקה, התקנת פסים למניעת נפילה.

עוד הוכח כי מצד אחד של גרם המדרגות יש מעקה אך בצד השני יש קיר ללא מאחז יד; וכי לא הותקן בגרם המדרגות מאחז יד נוסף למרות שרוחבו מעל 75 ס"מ (ראה: תקנה 3.2.2.15 לתקנות).

12. הנתבעת ביקשה להסתמך על תקנה 3.42 לתקנות (ראה: נ/4), המורה כדלקמן:

"3.42 לא ייבנה, מהלך מדרגות, פנים או חוץ, המכיל יותר מ-3 מדרגות אלא אם נתמלאו בו אלה:

(1) היה צד אחד בלבד של גרם המדרגות ושל משטח הביניים שלו מתוחם על ידי קיר, יותקן בצידו השני מעקה;

(2) היו שני צדיו מתוחמים על ידי קירות, יותקן לאורך צד אחד מסעד; אולם היה רוחב המדרגות עולה על 2.5 מטרים, יותקנו מסעדים לאורך שני צדיו;

(3) היה המרחק בין גרם המדרגות או משטח הביניים שלו לבין קירות חדר המדרגות עולה על 15 ס"מ, יותקנו בשני צדיו מעקים".

ראשית, יש לאבחן בין הטענות: האחת, התקנת פסים למניעת החלקה; והשנייה, התקנת מאחזי יד ומעקות, כאשר תקנה 3.42 מתייחסת רק לטענה השנייה.

שנית, לא הוכח לפניי כי תקנה 3.42 גוברת על תקנה 3.03 ותקנה 3.2.2.15 ועל פניו, חלק ג' שהוסף בתיקון תשס"ב מביע את עמדת המחוקק.

לדידי, משעסקינן בבטיחות ההוריה המחמירה צריכה לגבור ( מעקרון הזהירות המונעת). מה גם שעפ"י התקנות גרם מדרגות בין פחות מ-3 מדרגות אינו תקין.

שלישית, יש לזכור כי עסקינן עממי, המהווה "בניין ציבורי א'" כהגדרתו בתקנות (ראה תקנה 8.01) ביחס אליו יש הוראות מחמירות (ראה למשל תקנה 8.12).

אמנם, אין לפניי חוו"ד המעידה כי שלח המדרגה ו/או רום המדרגה ו/או היחס ביניהם אינו תואם דרישות אלה, אך הוכח כי "פני השטח חלקים מדי" וכי אין בית אחיזה/מסעד משני צידי המדרגות.

רביעית, המנהלת העידה כי זהו הראשון בחדרה ולשיטתה, הגם שכתוב שהוא נוסד ב-1950 הוא הוקם עוד קודם לכן (ראה: עמוד 12 לפרוטוקול שורות 10-12; עמוד 13 לפרוטוקול שורות 6-7); וכי בשלב מסוים, בטרם חזרתה כמנהלת לבית הספר, הוא עבר שיפוץ ולדעתה המדרגות לא היו כשהחלה ללמד בו (ראה: עמוד 13 לפרוטוקול שורות 8-12). עדות זו מתיישבת עם טיב המדרגות כניבט מהתמונה. מכאן, המדרגות נבנו ולמצער, שופצו בשנים 2001-2009 לערך.

כך גם, קריאת התקנות מעידה על רצון המחוקק להטמעת תקנותיו גם בבתים ישנים.

מכל מקום, גם אם תאמר שחלות התקנות לא הוכחה במקרה דא, הרי שיש בהן כדי להעיד על רמת הזהירות הסבירה הנדרשת בכגון דא מהנתבעת.

13. בכל ור למאחז יד –

הנתבעת ומכל מקום התרשלה. בפרט בשים לב לטיב המדרגות וסכנת ההחלקה הכרוכה בהן, כמו גם העובדה שהמדובר במבנה ציבור המשמש ילדים, מן הראוי היה, גם אם תאמר שהתקנות אינן מחייבות, להציב מאחז יד שיסייע לילדים. במהלך ההוכחות הוכח כי במקום זה הילדים נכנסים/יוצאים גם בהפסקות, כאשר לדברי המנהלת בכל מדרגה, ברוחב של כ-1.30 מ', עולים כ-3-4 ילדים יחדיו. בפרט נוכח נתונים אלה שומה היה לנקוט בפעולה פשוטה של הצבת מאחז יד בקיר שיסייע לילדים או אף להוסיף מעקה נוסף במרכזו כדרישת תקנה 3.2.2.15 לתקנות.

מכל מקום, האמור ביחס למאחז יד ומעקה הוא מעבר לנדרש מאחר ולגרסת התובעת, אשר מצאתי לקבל, היא הלכה בצד ימין (בכיוונה – ירידה) של המדרגות ואחזה במעקה אשר בצד ימין של המדרגות. מכאן, הנפילה לא התרחשה עקב העדר מעקה או מאחז יד בצד שמאל של גרם המדרגות.

יוער כי לדידי, יש לראות במדרגות אלה כמדרגות מילוט ולמצער להקיש מהוריית תקנה 3.2.2.15 לתקנות, המחייבות הצבת מאחז נוסף בתחום רוחב המדרגה לענייננו. אין תמה כי הצבת מעקה נוסף היה מונע ולמצער, מצמצם את הנזק שנגרם לתובעת. ברם, הדבר לא נטען על ידי התובעת ולא הוכח לפניי כדבעי ועל כן, אין די בכך כדי לקבל את התביעה.

14. שונה הדבר בכל ור לפס למניעת החלקה –

אם וככל שהיה מותקן פס תקין למניעת החלקה על המדרגות מלכתחילה ולחלופין, אם הנתבעת היתה מקיימת בדיקות שוטפות, לרבות עובר לפתיחת שנת הלימודים, מתחזקת כהלכה את הפסים, מחליפה אותם מחמת בלאי טבעי ועוד – התאונה היתה נמנעת.

לפיכך, אני קובעת כי הנתבעת חדלה מלהתקין פסים נגד החלקה בכל המדרגות הכלולות בגרם המדרגות; ולמצער, הנתבעת חדלה מלתחזקם כהלכה ובכך גרמה להתרחשות התאונה.

המדובר באמצעי זהירות פשוט וזול אשר מצינו כי אין חולק על חשיבותו. מטעם זה גם הנתבעת מצאה לנכון להתקין פסים נגד החלקה בשלח המדרגות הראשון והשלישי – אך אלה – לא תוחזקו כהלכה, כפי שנצפה מהתמונות שלפניי (ראה: הפס למניעת החלקה בשלח המדרגה הראשונה – דבר המהווה כשלעצמו מפגע). המדובר, כאמור, יסודי ועל כן, החלה על הנתבעת מוגברת היא.

הנתבעת בחרה, כאמור, שלא לזמן כל עד מטעמה ואף לא להציג כל מסמך המעיד על בדיקות שוטפות של תחזוקת בכלל וגרם המדרגות בפרט והסתפקה בטענות כלליות כי מצב המדרגות כפי שנשקף מהתמונות אינו המצב שהיה ביום התאונה, טענה שנסתרה כמפורט לעיל בראיות שלפניי.

מכל מקום, בהעדר כל דו"ח לא ניתן גם לומר כי המדובר במפגע אקראי, זמני שלא היה סיפק בידי הנתבעת לתקנו ואף אם היה מוכח לפניי כי כך הם פני הדברים (ולא היא), שומה היה על הנתבעת להציב מתאים באזור זה המזהיר מפני החלקה או לחסום את האזור עד התקנת פס למניעת החלקה גם בשלח המדרגה האמצעית ותיקון הפסים הקיימים למניעת החלקה. זאת אף זאת לא עשתה ובכך כשלה.

15. הנתבעת הפרה, אם כן, את חובתה כלפי התובעת לספק לה משטח הליכה תקין , לא נקטה באמצעי הזהירות הדרושים כדי למנוע את הסכנה הצפויה והנזק לתובעת נגרם עקב התממשו—