ע"א 320/15 – יפעת דיין (החייבת נ' אבי חן

3. לקראת הדיון בעניין הפטרה של החייבת שנקבע ליום 30/12/16, הגיש הנושה בקשה להחרגת החוב מן ההפטר, בטענה שנוצר בחוסר תום לב ובמרמה ביחד עם בעלה, מר גיא דיין (בקשה מס' 14, להלן: הבקשה או הבקשה המקורית). לפי הבקשה, הנושה הוא נכה צה"ל המתקיים מתגמולי ובאותה עת, היה בשלב פעיל של המחלה (ס' 5 לבקשה). החייבת ובעלה הציגו לפניו מצג של מצוקה ואיומים מצד אחיו של בעלה וגורמים בעולם התחתון שהוא חייב להם כסף; וטענו, כי אם בעלה של החייבת יפעיל את העסק המשפחתי שברשותו (עסק להפעלת זיקוקים) ויעמוד בהתחייבויות לקיום אירועים מוזמנים, הבעיה תיפתר "והכסף אותו הם מבקשים כהשקעה, יוחזר האירועים". עוד הובטח לנושה, כי בנו שעומד לפני שחרור מצה"ל יוכל להיות שותף בעסק. השניים שכנעו אותו להעביר להם 36,000 ₪ ובתמורה נתנה החייבת המחאה המשוכה על מזרחי "וזאת ביודעין שחשבונה מוגבל ואין סיכוי שההמחאה תיפרע". לפי הטענה, האירועים אכן התקיימו, אך בעלה של החייבת, גיא דיין, שלשל את הכספים ששילמו בעלי האירועים לכיסו, בניגוד להבטחתו. הוא אף שכנע את הנושה לשלם עבורו חוב נוסף של 30,000 ₪, כשהוא רועד ואחוז בהלה מחשש שיבולע לילדיו. בעלה של החייבת אף הגדיל לעשות ופעל במרמה כשבאחד האירועים, העביר לנושה ולאחר מכן, ניגש למשטרה והצהיר על אובדן ההמחאה ובהצגת אישור המשטרה על הדיווח על הגניבה, גבה מבעל ההמחאה את תמורתה. עניין אחרון זה נדון בפני כב' הש' גזית (תיק 42562-05-11) ונקבע, כי מר דיין פעל במרמה וחויב להחזיר את הסכום לנושה (מה שלא עשה מעולם). יש לציין, כי הבקשה לא נתמכה . ע"ג הבקשה ניתנה החלטה "לדיון במועד הקרוב".

4. אציין, כי כעולה מהחלטת מיום 22/1/17, גם בעלה של החייבת היה בהליך פש"ר, אלא שההליך בעניינו בוטל עוד טרם הדיון בעניינה של החייבת. כל נושי החייבת משותפים לה ולבעלה, למעט הנושה, שלא הגיש נגד הבעל.

5. בדיון שהתקיים ביום 12/1/17, התנגד הנאמן למתן הפטר לחייבת משיקולים הנעוצים בהתנהלותה בהליך. הכנ"ר סבור היה כי יש ליתן לחייבת הפטר מותנה והציע, כי תקבל הפטר באם תוסיף לקופת הכינוס עוד 32 תשלומים בסך של 500 ₪ כל אחד, למרות עמדת הנאמן. זאת, לאחר שהשכילה להסיר ובין היתר, לאור משך הזמן שבו היא מצויה בהליך (בצירוף תכנית הפירעון מדובר בעשר שנים), מיצוי פוטנציאל בשים לב לכך שהיא מטופלת בארבעה .

החלטת מיום 22/1/17

6. בהחלטה מיום 22/1/17 (ההחלטה) אימץ את עמדת הכנ"ר וקבע כי יש בהצעה שהחייבת הסכימה לה, משום איזון ראוי בין האינטרסים השונים. יחד עם זאת, מצא בית המשפט להחריג את החוב לנושה מן ההפטר.

7. בסעיף 8 להחלטה נקבע: "אשר לנושה, אבי חן, הנושה ציין כי החייבת נתנה שיק בתמורה להלוואה שנתן לבעלה, כאשר כבר הייתה מוגבלת ולכן ומדובר לטענתו, במרמה (ראו בקשתו מיום 21/12/15). אבי חן תבע אך ורק את החייבת. לא ראיתי כי רה כי נסיבות מתן השיק שונות, ואך טענה באופן כללי כי הנושה מנהל 'מלחמה אישית וסחיטת כסף' (ראו פרוטוקול מיום 12.1.17 עמ' 13) ונראה כי נסיבות מתן ההמחאה, שחוללה מעוררות ספק של ממש בנוגע של החייבת באשר למתן שיק זה". בהמשך לכך נקבע בסעיף 12 שם, כי "… לנוכח הספקות המשמעותיים, אשר לא הופרכו, באשר לנסיבות מתן השיק על ידי החייבת לנושה אבי חן, יש מקום להחריג את חוב החייבת כלפיו מן ההפטר…".

הבקשה ותמצית טענות הצדדים

8. החייבת הגישה בקשה בהחלטה. התקבלו תשובות/תגובות הנושה והחייבת, כולן נתמכו . כמו כן, הוגשו מסמכים נוספים לפי הוראת .

9. לטענת החייבת, החרגת החוב של הנושה בגין השיק בסך של 36,000 ₪ משמעה, כי תישאר עם חוב אסטרונומי שתפח במהלך ניהול הליך הפש"ר, לאחר כ- 8 שנים של יצירת ריבית. הדבר ירסק אותה כלכלית והיא לא תוכל לפתוח דף חדש בחייה. זאת, על לא עוול בכפה, משלא פעלה במרמה כלפי הנושה. לחייבת לא ניתנה בעניין החרגת החוב, היא לא היתה מודעת לאפשרות שהחוב יוחרג ולא שיערה שסיכון כזה עומד לפתחה. הנושה לא הגיש בקשה כדין שנתמכת וראיות והחרגת החוב בנסיבות העניין אינה עומדת בתנאים שנקבעו לכך לפי דין. החרגות בשל מרמה בפסיקה נסמכו ככלל על פליליים ולא על הבל פה של נושה שמנהל מלחמת חורמה כנגד החייבת. לגופו של עניין טענה החייבת, השיק ניתן בשנת 2007 ובכל מקרה, בניגוד לטענתו של הנושה, שעליה נסמכת קביעתו של , השיק לא ניתן לנושה בעת שהחייבת הייתה מוגבלת . החייבת הייתה מוגבלת מיום 28/11/08 ועד ליום 27/11/09. השיק נמסר לנושה ללא ציון שם המוטב והתאריך והנושה השלים את השטר ורשם את התאריך על השיק סמוך לפני הגשתו לביצוע. השיק משוך ליום 1/2/09 והתיק נפתח ביום 18/2/09.

10. לטענת הנושה, אין לאפשר בנסיבות העניין, משלא התקיימו התנאים לכך והיה על החייבת להגיש ערעור כדין. לגופו של עניין, לטענתו, על ביהמ"ש לאזן בין אינטרס החייבת לפתוח דף חדש לבין זכותו כנכה צה"ל המתקיים מקצבת (קצבת נצרך) לקבל חזרה את כספו, שלו הוא זקוק מאוד לצרכי מחיה וקיום. החייבת ובעלה ניצלו את מצוקתו וחולשתו לסחוט ממנו כספים במרמה והוא נותר עם פיסת נייר, עם הגשתה לפירעון. החייבת נתנה את ההמחאה כבטחון וכערובה לסכום הכסף שביקש ממנו בעלה כהלוואה עסקית על רקע מצוקה כלכלית שאליה נקלעו ובגינה פנו לנושה לסייע והוא נעתר לבקשתם, והלווה להם סכום כסף שהבטיחו עסקי הזיקוקים של בעלה של החייבת. הנושה מפנה לכך שפנקס ההמחאות לפי הרשום בו, הונפק ביום 21/1/07. הנושה מאשר כי ההמחאה ניתנה ללא תאריך או שם המוטב וזאת, לטענתו, סמוך לחודש מאי 2008.

11. יוער, כי החייבת הגיבה, כי בניגוד לטענות הנושה, מדובר בנושה בעל אמצעים. הנושה השיב לעניין זה ואולם לא מצאתי מקום להידרש כלל לסוגיה זו, שאינה רלבנטית להכרעה.

12. הנאמן סבור, כי אין לקבל את טענת החייבת שלא ניתנה לה הזדמנות להתגונן נוכח פרוטוקול הדיון מיום 12/1/7 וטענת הנושה שהייתה ידועה, שלפיה יש להחריג את חובו מן ההפטר. עוד ציין, כי הנושה והחייבת מטיחים האשמות, אך אף לא אחד מהם המציא אסמכתא למועד משיכת ההמחאה וספק אם ניתן להתחקות אחר עניין זה כעת בחלוף כ-10 שנים מהאירועים. נוכח האמור סבור הנאמן, כי לא הוצגה ראיה חדשה שלא הייתה בנמצא עובר להחלטתו מיום 22/1/17 המצדיקה עיון מחדש.

13. הכנ"ר הותיר את ההחלטה . "ממקרא הבקשה והתגובות עולה ספק רב. מחד, החייבת לא הוכיחה כי בעת מתן השיק הייתה סולבנטית ומאידך, גם הנושה לא הוכיח חד משמעית כי חובה אליו נוצר במרמה". הכנ"ר מציין עוד, כי השימוש בסמכות צ"ל בצמצום ובאם התגלו עובדות חדשות "על כן נראה כי קיים ספק אולם לנוכח הנסיבות יותיר את ההחלטה לשיקול דעת הנכבד".

14. עם קבלת עמדת הכנ"ר נקבעה הבקשה לדיון. בדיון שהתקיים לפניי, נחקרו והעידו בקצרה הנושה והחייבת והצדדים עמדו באופן עקרוני, על עמדותיהם כאמור לעיל.

דיון והכרעה

15. לאחר שעיינתי בתיק ובמסמכים שהוגשו לתיק ושמעתי את טענותיהם של הצדדים אני מקבלת את הבקשה ומורה, כי חובה של החייבת לנושה, מר חן ,יופטר אף הוא במסגרת ההפטר המותנה שניתן לחייבת, ולא יוחרג מן ההפטר.

16. לנוחות הדיון, אביא שוב את לשון ההחלטה נושא הבקשה :

"8. אשר לנושה, אבי חן, הנושה ציין כי החייבת נתנה שיק בתמורה להלוואה שנתן לבעלה, כאשר כבר הייתה מוגבלת ולכן ומדובר לטענתו, במרמה (ראו בקשתו מיום 21/12/15). אבי חן תבע אך ורק את החייבת. לא ראיתי כי רה כי נסיבות מתן השיק שונות, ואך טענה באופן כללי כי הנושה מנהל 'מלחמה אישית וסחיטת כסף' (ראו פרוטוקול מיום 12.1.17 עמ' 13) ונראה כי נסיבות מתן ההמחאה, שחוללה מעוררות ספק של ממש בנוגע של החייבת באשר למתן שיק זה". […] 12. … לנוכח הספקות המשמעותיים, אשר לא הופרכו, באשר לנסיבות מתן השיק על ידי החייבת לנושה אבי חן, יש מקום להחריג את חוב החייבת כלפיו מן ההפטר…".

17. מעיון בהחלטת המצוטטת לעיל כמו גם בבקשת החייב ובטענותיו בדיון עולה, כי בית המשפט השתית את החלטתו בדבר החרגת חוב החייבת לנושה, על טענת הנושה, שלפיה השיק ניתן לו ע"י החייבת לעת שהייתה מוגבלת ; ומכאן, שניתן כשהיא יודעת שאין סיכוי שהשיק ייפרע; מבלי שהחייבת הפריכה את הטענה או הציגה כל גרסה אחרת לנסיבות מסירת השיקים והסתפקה בטענה כללית שהנושה מנהל נגדה מלחמה אישית על רקע גירושי בנו מגיסתה (אחות בעלה) והאיבה המשפחתית. ראו לעניין זה גם: הבקשה המקורית להחרגת החוב שם טען הנושה, כי החייבת ובעלה שכנעו אותו להעביר להם 36,000 ₪ ובתמורה נתנה החייבת המחאה המשוכה על בנק מזרחי "וזאת ביודעין שחשבונה מוגבל ואין סיכוי שההמחאה תיפרע". וכן, טענתו של הנושה בדיון מיום 12/1/17 בהפטר "כשהיא נתנה את השיק לא ידעתי אבל היא כבר הייתה מוגבלת בבנק" (עמ' 12 ש' 21-22).

18. אלא שמעיון במסמכים שהוצגו במסגרת הדיון בבקשה עולה, כי השיק לא ניתן בעת שחשבון החייבת היה מוגבל. הנתונים בדבר מועד הגבלת החשבון, לא עמדו בפני לעת החלטתו הקודמת. כמו כן, לא לובנו נסיבות מסירת השיק ומועד מסירתו ונסיבות אי שלפירעונה ניתן השיק וכיוצ"ב. הכל כמבואר בהמשך הדברים להלן. משכך, אני סבורה כי ענייננו בא בגדר המקרים החריגים, שבהם מוצדק לפי הפסיקה לקיים הליך של עיון חוזר, שכן התבררו עובדות חדשות שלא הובאו לידיעת בית המשפט בעת הדיון המקורי (רע"א 320/15 דוויק נ' הכנ"ר מיום 14/4/15). אדגיש, כי המותב שנתן את ההחלטה נושא הבקשה , עיין בבקשה לעיון חוזר ובתגובות, וסבור היה כי יש לקיים דיון בבקשה וקבע את הבקשה לדיון, שהתקיים כאמור, בפניי.

19. אבחן את השאלה אם יש להחריג מן ההפטר את חובה של החייבת לנושה, על רקע טענות הצדדים ומלוא המידע שמצוי כעת לפני .

20. כעולה מהמסמכים, חשבון החייבת היה מוגבל בין התאריכים 27/11/09 – 28/11/08. תאריך הפירעון של השיק בגינו הוגשה , הוא 1/2/09. השיק בתקופה שהחשבון היה מוגבל וחולל בשל כך. אלא שאין מחלוקת, כי השיק נמסר ע"י החייבת לנושה מבלי שצוין בו המוטב ומבלי שנרשם בו תאריך הפירעון; וכי תאריך הפירעון הוסף ע"י הנושה טרם הפקדתו של השיק (ס' 12 תגובה של הנושה מיום 16/2/17). לכל הדעות, אפוא, תאריך הפירעון של השיק אינו מלמד, על התאריך שבו מסרה החייבת את השיק לנושה.

21. באשר למועד מסירתו של השיק, נפלה מחלוקת בין הצדדים. החייבת טענה, כי השיק נמסר לנושה בשנת 2007. בבקשתו של הנושה להחרגת חובו כפי שהוגשה, לא צוינו כלל תאריכים אלא נטען בכלליות שהשיק ניתן ע"י החייבת בעת שחשבונה היה מוגבל. לדברי הנושה בפרוטוקול הדיון ביום 12/1/17 (עמ' 12 ש' 23) השיק ניתן ביולי 2008. במקומות אחרים טען, כי נמסר במאי 2008 (ראו למשל ס' 7 מיום 8/3/17). כך או כך (יולי או מאי 2008), השיק לא נמסר בעת שהחשבון היה מוגבל. משנמצא כי החייבת לא מסרה את השיק בהיותה מוגבלת גם לפי גרסת הנושה כאמור, הסכים ב"כ החייבת במהלך הדיון בבקשה , להניח, כי השיק נמסר כפי שטען החייב הנ"ל, במאי 2008, מהטעם שהדבר אינו משמעותי לדיון בבקשה לעיון חוזר (עמ' 14 ש' 12-13).

22. האם יש להחריג את חובה של החייבת לנושה מחמת מרמה?

23. סעיף 69(א) לפקודת שעניינו "פעולת ההפטר" קובע כדלקמן:

"69 (א) צו ההפטר יפטור את מכל חוב בר-תביעה בפשיטת רגל, חוץ מאלה: (1) חוב המגיע לפי או חוב המגיע למדינה בשל קנס; (2) חוב או חבות שנוצרו במרמה היה שותף לה או שהשיג ויתור עליהם במרמה כאמור; (3) חבות לפי לחובתו בתובענת , להוציא מה שהורה במפורש לגבי החבות, במידה שהורה ובתנאים שהורה".

ענייננו בהוראת סעיף 69(א)(2) לפקודה.

24. להזכיר, תכליתו של ההליך היא כפולה: האחת, להביא החייב ולחלוקתם בין נושי החייב בצורה שוויונית ויעילה; והשניה, לאפשר לחייב שאינו יכול לשלם את חובותיו, לפתוח דף חדש בחייו ע"י קבלת הפטר מחובותיו. נדרש בהחלטות שונות בהליך לאזן בין האינטרסים של נושי החייב לבין האינטרסים של החייב לפתוח דף חדש כאמור. סוגיית תום ליבו של החייב שזורה כחוט השני בהליך כולו וחולשת עליו; ולמעשה, היא גם עומדת וד אי תחולת ההפטר על חובות שנוצרו במרמה, כאמור בסעיף 69(א)(2) (לסוגיית בהליך ראו ע"א 6021/06 פיגון נ' כנ"ר ניתן ביום 9/8/2009; ע"א 7092/13 ד.מ. נ' י.מ. ניתן ביום 12/10/15 וכן, החלטתי מיום 24/8/17 בעניין פש"ר 1264-08-11 פשדצקי נ' הכנ"ר והפסיקה הנזכרת שם).

25. החרגת חוב מן ההפטר בגין מרמה אינה עניין של מה בכך ואינה מעשה של יום ביומו בהליך הפש"ר. זהו החריג לכלל. על פניו, החרגת חובות מן ההפטר יוצרת חוסר שוויון לכאורה (ולכאורה בלבד) בין הנושים, שעה שעל הנושים להסתפק בדיבידנד שהתקבל בהליך הפש"ר, בעוד שהנושה שחובו הוחרג רשאי לנקוט הליכים לגביית מלוא החוב בתום הליך הפש"ר. כמו כן, תוצאתה האפשרית של ההחרגה היא, כי למרות ההפטר, לא יהיה בידי החייב לפתוח דף חדש בחייו. זאת, בניגוד למטרות ההליך. אלא שההתנגשות היא לכאורית בלבד, שכן במקרה שנמצא כי החוב נוצר "במרמה היה שותף לה" כלשון הפקודה, שיקולים של החייב, אינטרס הציבור ומדיניות משפטית ראויה, מצדיקים החרגתו של החוב מן ההפטר. אך, כאמור וכעולה מהוראות הפקודה, החרגת חובות מן ההפטר שניתן לחייב היא החריג לכלל שלפיו, חל ההפטר ביחס לכלל חובות החייב; ויש להקפיד ולבחון שאמנם התקיימו התנאים שנקבעו בפקודה להחרגת חוב כזה או אחר מההפטר.

26. מעיון בפסיקה עולה, כי ככלל, חובות הוחרגו מההפטר שקיבל החייב מחמת מרמה במקרים שבהם הורשע החייב בביצוע עבירה פלילית שבגינה או בקשר אליה נוצר החוב. יחד עם זאת, לא נקבע ואין מקום לקבוע, כי הרשעה בפלילים היא תנאי הכרחי להחרגת החוב מחמת מרמה לפי סעיף 69(א)(2) לפקודה. על מנת להיכנס לגדרי ההחרגה לפי סעיף 69(א)(2) דרושה הכרעת , בין במסגרת הליך הפש"ר ובין במסגרת הליך נפרד אחר, כי החוב הנדון נוצר במרמה (ראו ע"א (ת"א) 39442-10-12 פנינסולה פיננסים בע"מ נ' סדן ניתן ביום 4/2/14; פש"ר (ת"א) 1501-02 אגף מה"כ ומיסוי מקרקעין נ' כנ"ר, ניתן ביום 26/12/16).

27. הנטל להוכיח שהתקיימו התנאים להחרגת החוב מחמת שנוצר במרמה לפי סעיף 69(א)(2) הוא על הנושה הטוען שיש להחריג את החוב שחב לו החייב מן ההפטר. כך בכלל, שכן לפי הפסיקה, הוא על הטוען למרמה; וכך על רקע תכלית הליך הפש"ר ומשזהו החריג לכלל ההפטר, בפרט. באשר לטיבו של נטל זה נקבע, כי דרושות ראיות כבדות משקל על מנת לעמוד בנטל האזרחי. בע"א 7456/11 בר נוי נ' מלחי (כב' הש' דנציגר)נקבע, כי "כאשר אחד הצדדים להליך מעלה טענת מרמה או זיוף, מו