ע"א 355/80 – זהר צדיק נ' יוסף מסיכה

6. ביום 12.2.14 התקיימה ישיבת הוכחות במסגרתה נחקרו התובע, הנתבע ומר אביטל.

7. על רקע שהוגשה ע"י הנתבע לביהמ"ש המחוזי בנוגע להגשת , גיבשו הצדדים ביום 19.2.14 הסדר דיוני שאיפשר לנתבע לזמן ארבעה עדים נוספים. על פי תנאי ההסדר, לא התאפשר לנתבע להציג ראיות נוספות. בהתאם לכך, ביום 10.12.14 הובאה עדותם של עו"ד גל רוזן ומר שלמה מאיר שהם נציגי היבואן, ומר רור אורי שהיה שותף ומנהל בחברה. מר בן חמו אילן, שהיה מתקין אביזרים לרכבי החברה, הובא לעדות ביום 31.12.14.

8. לאחר שהצדדים בחנו ממושכות אפשרות לגבש פשרה, אולם לא הצליחו להגיע לעמק השווה, הגישו .

העובדות שאינן שנויות במחלוקת:

9. סוכנות הרכב נוהלה באמצעות החברה שהתאגדה בשנת 2005 ומניותיה הוחזקו בחציין ע"י מר מאיר אלון (שהיה בעל סוכנות בראשון לציון והיה בעל רים עם היבואן), ובחציין ע"י התובע, שהחזיק מניות עבור עצמו ועבור קבוצת משקיעים (כך שכל אחד מהמשקיעים מקבוצת התובע היו בעלי 12.5% מהמניות).

10. החברה הפעילה את סוכנות הרכב והחזיקה אולם תצוגה בהרצליה פיתוח.

11. לחברה היתה רשת בטחון מהיבואן שבמסגרתה הבטיח היבואן שאם החברה לא תגיע למחזור מכירות מסוים, יעביר היבואן כספים בהיקף חודשי של עד 122,000 ₪ בצירוף מע"מ. הובהר שהתשלום מכסה את התקורות של הסוכנות (הוצאות ההפעלה וכיוצ"ב), כך שהיבואן השלים הכנסות, ככל שהחברה לא הגיעה ליעד חודשי זה.

12. ביום 15.1.09 נחתם מסמך עקרונות (נספח א' הנתבע. להלן: "מסמך העקרונות") שבמסגרתו רכש הנתבע יחד עם אוהד אביטל 50% ממניות החברה ממאיר אלון תמורת סך של 250,000 ₪. במסמך העקרונות צוין, כי היבואן נתן רשת בטחון לחברה וכי כל חובות החברה עד למכירת המניות יחולו על הבעלים הקודמים.

13. בין לבין ובנסיבות שאינן קשורות לנשוא התובענה, קיבל הנתבע לחזקתו גם 12.5% מהמניות שהוחזקו בנאמנות עבור אורי רור.

14. ביום 5.3.09 נחתם בין התובע לנתבע ההסכם נשוא התובענה, למכירת 75 מניות החברה שהוחזקו ע"י התובע (ומהוות 37.5% ממניות החברה) תמורת תשלום בסך של 200,000 ₪, ובו קיימות התחייבויות נוספות כפי שידונו להלן (נספח א' התובע).

15. ביום 14.6.09 שלח היבואן מכתב לנתבע ושותפיו, אוהד אביטל ונדב לנגנטל (כמצורף כנספח ג' הנתבע), והודיע על ביטול רשת הבטחון ושינויים בנוגע לאופן השכרת הנכס ממנו פעלה הסוכנות (היבואן יהיה השוכר מהבעלים וישכיר הנכס משנה לחברה).

16. פעילותה של הסוכנות במסגרת בעליה החדשים נעשתה באמצעות חב' א.א. פרמיום סחר רכב בע"מ, ככל הנראה נוכח דרישות היבואן.

17. בעקבות הפסקת רשת הבטחון, ולאחר כמספר חודשים, הפסיקה החברה הנ"ל את פעילותה והנתבע ושותפיו הפסיקו להפעיל את סוכנות הרכב.

הפלוגתאות:

18. היריבות בין הצדדים, היינו, האם המניות נמכרו לנתבע, או שמא בנאמנות עבור אחרים והנפקות המשפטית של הנאמנות;

19. האם ההתחייבויות והמצגים שבמסמך העקרונות מחייבים את התובע שלא היה צד לו;

20. האם נעשו על ידי התובע אודות התחייבויות החברה לנושיה; לרבות הטענה כי לא הוצגו ספרי החשבונות של החברה ואודות רשת הבטחון של החברה מהיבואן;

21. האם ההסכם כולל התחייבות מצד הנתבע לפרוע את חובות החברה ים לצורך שחרור התובע מהערבויות, או שמא היה על התובע להסדיר חובות אלו בהתאם להתחייבות שבמסמך העקרונות;

22. האם ההסכם לא נכנס לתוקף מאחר ולא אושר על ידי הדירקטריון;

23. ככל שתוכר חבות של הנתבע, נזקיו המוכחים של התובע:

23.1 פיצוי בגין בסך של 80,000 ₪ ובכלל זאת בירור הטענה כי התובע לא נתן כלל לחברה ואינו זכאי להחזר שלהן;

23.2 פיצוי בגין הערבויות הבינלאומי;

23.3 פיצוי בגין החברה הפועלים;

23.4 פיצוי בגין החברה לאומי;

24. האם ההסכם הופר ע"י התובע ובחינת טענות הקיזוז של הנתבע ובכלל זאת טענתו בדבר המחאת זכויות מצד החברה והנזקים הבאים:

24.1 קיזוז בגין גניבת רכב סוזוקי;

24.2 קיזוז בגין חוב ;

24.3 קיזוז בגין חובות שנותרו לספקים, לרבות חוב שנותר למתקין האביזרים.

דיון הכרעה:

היריבות בין הצדדים – סוגיית הנאמנות

25. הנתבע טען בסעיף 1.10 לכתב הגנתו, כי רכש את המניות בנאמנות עבור אחרים ולא עבור עצמו, ולפיכך, אין אישית כנגדו. הנתבע מבסס את טענתו על הכיתוב שנעשה בכותרת ההסכם ליד פרטי הקונה, כשהוסף בכתב יד "בנאמנות עבור אחרים".

התובע שהקדים להגיש סיכומיו התייחס לטענה זו, אולם ב"כ הנתבע בחר שלא להתייחס אליה בסיכומיו (למעט איזכור הנאמנות בסעיף 5 לסיכומים), ונחזה שזנח אותה. ככל שמסקנה זו שגויה, אתייחס לטענה גופא, שכן ממילא מצאתי לדחותה.

26. מהראיות עולה, כי אכן הנתבע פעל גם בשם קבוצת משקיעים שכללה את אוהד אביטל ונדב לנגנטל, אולם לא הובאה ראיה ממשית כי התובע ידע ידיעה מספקת את זהות הנהנים בזמן כריתת ההסכם, באופן שהוסכם כי הנתבע מתקשר בהסכם רק כנאמן או של אחרים.

גם העד מר רור לא יכול היה לאשר בחקירתו (בעמ' 74, ש: 10), שהנתבע רכש את המניות בנאמנות. בחקירת עו"ד גל רוזן (בעמ' 53, ש: 18, ועמ' 55, ש: 15), נתברר שהיבואן לא ידע בזמן אמת שהנתבע רוכש מניות בנאמנות עבור צדדים שלישיים.

לפיכך, ממילא בנאמנות, באופן הפוטר את הנתבע מאחריות לעסקה, לא הוכחה כדבעי.

יובהר כי בכתב הגנתו טען הנתבע כי רכש המניות עבור אחרים, אולם בהמשך ההליך, הודה כי הוא גם (ראה עדותו בעמ' 42, ש: 14; בעמ' 45, ש: 8 ובסיכומי הנתבע). לפיכך, עתירתו לסילוק על הסף מהיעדר עילה אישית, היתה חסרת בסיס עובדתי ולא תאמה את המציאות, אשר הוא היה מודע לה.

27. בנוסף, מבחינה דיונית, ככל שמדובר בנאמן, הרי שהיה על הנתבע לחשוף את פרטי הנהנים בשלבים מוקדמים של ההליך כדי לאפשר ניהול ההליך מולם. הנתבע נמנע מלעשות כן וניהל את ההליך בשמם של שותפיו.

בהתאם לגישה זו, לא הוצג מטעם הנתבע כל הסכם נאמנות ולא פורטו תנאיו, כך שלא הובאו ראיות או פרטים אחרים אודות טיבה של מערכת היחסים בין הנתבע ושותפיו. למותר לציין, כי לא הוגשה כל ע"י הנתבע כנגד שותפיו. אם הטענה שיש להפנות את התביעה כלפי הנהנים, היתה נטענת בכנות, היה מצופה מהנתבע, שיציג את ההסכם בינו לבין שותפיו ו/או יאפשר לנהנים להצטרף להליך ולהתגונן.

28. סעיף 5 לחוק הנאמנות, התשל"ט-1979, קובע כי כוחה של נאמנות יפה כלפי כל מי שידע או שהיה עליו לדעת עליה. לפיכך, מצאו הצדדים להתייחס בדיון לטיב הידיעה של התובע בזמן כריתת ההסכם, אודות הנאמנות הנטענת. המלומד שלמה כרם, מבהיר בספרו, נאמנות (מהדורה רביעית, 2004) בעמ' 329 כי הידיעה של אודות הנאמנות עשויה להשפיע על זכויות שרכש עקב פעילותו עם הנאמן, במובן שאם ידע שהנאמן מפר את התחייבויותיו כנאמן, הרי שמצופה מהצד השלישי שלא יתן ידו לכך. לפיכך, סוגיית הנאמנות מתייחסת למישור היחסים בין הנתבע לשותפיו. משלא נטענה כלל הטענה שקיימת חריגה בסמכויות שהוקנו לו (וממילא הנתבע בחר שלא לשתף את במערכת יחסים זו), הרי שעצם הכיתוב שהנתבע מתקשר בנאמנות עבור אחרים (שזהותם לא הובררה אז), אינה צריכה לשנות מטיב ההתחייבויות האישיות שנטל על עצמו הנתבע וכפי שנוסח במפורש בגוף ההסכם.

29. התובע הציע בסיכומיו להתייחס לפעולת הנתבע בשם שותפיו לפי סעיף 7 לחוק השליחות, התשכ"ה-1965, הקובע שאם צד שלישי לא ידע בשעת הפעולה את זהותו של , תחייב פעולת את והשלוח יחד ולחוד. לא שוכנעתי כי התובע ידע בזמן כריתת ההסכם, את זהות הנהנים, באופן שההתקשרות בעצם נעשתה עמם.

30. משכך, מדובר במערכת יחסים פנימית של הנתבע ושותפיו, שהנתבע בחר לא לחשוף את פרטיה בפני . ביחסיו של הנתבע עם התובע עמד הנתבע, ואין בהסכמות שיש לו עם שותפיו כדי לשנות ממערכת יחסים זו (אף אם התובע ידע או יכול היה לדעת כי קיימת מערכת יחסים מסחרית בין הנתבע ושותפיו). לכן מצאתי שאין במערכת יחסים זו כדי לשנות מהחיובים שנטל על עצמו הנתבע במסגרת ההסכם, ואין באופן בו העלה הנתבע את הטענה בנושא כדי לפטור אותו מחבות ישירה.

הרלוונטיות של מסמך העקרונות והאם הוא מחייב את התובע

31. הנתבע טען בכתב הגנתו , כי התובע ידע על מסמך העקרונות והיה אף שותף לניסוחו, ועל בסיסו נערך ההסכם נשוא התובענה. לפיכך, הפנה למסמך העקרונות שבמסגרתו רכש יחד עם מר אביטל 50% ממניות החברה שהוחזקו ע"י מאיר אלון. יוער כי מסמך העקרונות נערך ביום 15.1.09 בעוד ההסכם נשוא התובענה נכרת חודש וחצי לאחר מכן, ביום 5.3.09.

התובע טען מנגד בסעיף 15א' כי לא היה צד למסמך העקרונות ולא הכיר את ההתחייבויות שבו, וממילא אין באמור בו כדי לחייב אותו.

32. ב"כ הנתבע טען בסיכומיו כי התובע התחייב להעביר את המניות מכח ההסכם בהתאם לעקרונות שנקבעו במסמך העקרונות, ולימים נסתבר שהמצגים שבמסמך העקרונות היו . לפיכך, היה על הנתבע לבסס את העמדה כי התחייבויות או מצגים שהופיעו במסמך העקרונות מחייבים גם את הנתבע למרות שלא היה צד לו.

33. לאחר שבחנתי את הראיות, אין בידי לקבל את עמדת הנתבע. מר אביטל (שהובא כאמור מטעם הנתבע) אישר בעדותו (בעמ' 30, ש: 26-27; עמ' 31, ש: 3-4; עמ' 33, ש: 6-7 ו- 19-22), שהתובע לא היה צד למסמך העקרונות, לא נכח במעמד חתימתו, ובסופו של דבר גרס שהעסקה עם מאיר אלון הוסתרה מהתובע.

גם הנתבע אישר בעדותו (בעמ' 44, ש: 20-21 ו- 30-31), כי התובע לא היה נוכח במעמד החתימה על מסמך העקרונות, והודה שלא ראה את מר רור מקריא לתובע את המסמך בטלפון כפי שגרס לפני כן. מר אביסרור אישר אף הוא בעדותו (בעמ' 71, ש:3-7) שהתובע לא היה נוכח במעמד עריכת המסמך.

לפיכך, טענת הנתבע בסעיף 3 , שמדובר במסמך שהתובע היה שותף לעריכתו, לא הוכחה כלל. אמנם דבר קיום העסקה נגלה לתובע לאחר מכן (ועל כן רצה למהר למכור את אחזקותיו), אך לא הוצגה כל ראיה ממשית המלמדת שמסמך העקרונות עצמו הוצג לתובע, וגם אם כן, שהסכים לקשור את עצמו להתחייבויות שבמסמך זה. התובע גם לא נשאל בנושא בחקירתו הארוכה.

34. ועוד, גרסת הנתבע (בעמ' 39, ש: 19-20 ובעמ' 44, ש: 33), כי מסר עותק ממסמך העקרונות לתובע ועל בסיסו נערך ההסכם, לא צוינה הנתבע. ב"כ הנתבע הפנה אמנם לסעיף 7 , אולם שם רק צוין כי ההסכם נחתם על בסיס העקרונות וההתחייבות שבמסמך העקרונות, ולא צוין כי המסמך עצמו נמסר לתובע.

מדובר בפרט חיוני להוכחת טענתו של הנתבע, שהתובע מחויב גם בהתחייבויות שבמסמך העקרונות. יובהר שטענה זו לא נטענה מראש וב"רחל בתך הקטנה" אלא רק במסגרת הדיון. מר אביטל לא ידע אף להשיב לשאלה מדוע מסמך העקרונות לא צורף כנספח להסכם עם התובע (ראה עדותו בעמ' 33, ש: 11-14).

35. אשר על כן, בענין זה, אני מעדיף את גרסתו של התובע שטען שלא היה מודע להתחייבויות שבמסמך העקרונות, וממילא אף בראיה משפטית, מצאתי שאין בהתחייבויות הללו כדי לחייב את התובע, שכן ההסכם עמו שנעשה לאחר מכן, לא כלל התחייבויות כאלה ומסמך העקרונות לא נזכר בו ואף לא צורף כנספח לו.

לא הוצגו ספרי החשבונות של החברה ונעשו בנוגע להתחייבויות החברה

36. הנתבע טען בכתב הגנתו, כי התובע לא הציג לו את ספרי החשבונות של החברה ומאזנה, וזאת למרות שהצהיר בסעיף 2.9 להסכם כי החברה מנהלת את ספרי החשבונות שלה כדין. נוכח זה, טוען הנתבע כי לא היה מודע להתחייבויות החברה כלפי נושים (ים, ספקים ורשויות).

37. בהיעדר חיוב פוזיטיבי המורה לתובע לגלות את המסמכים האמורים בהסכם, ניסה ב"כ הנתבע לבסס את חיובו של התובע בגילוי האמור, על סעיפים 8-9 למסמך העקרונות, שציינו שהמסמך כפוף למאזן בוחן שיוכן עד למועד שנקבע, ובסיכומיו הפנה אף לסעיף 2.9 הנ"ל.

התובע הפנה לכך שמסמך העקרונות אינו מחייבו, מאחר והוא אינו צד לו ואינו חתום עליו. כמו כן, נחתם עמו הסכם ספציפי הכולל חיובים מיוחדים, ומסמך העקרונות לא נזכר בו ואף לא קיימת בו התחייבות בנוגע למסמכי הנהלת חשבונות. אם לא די בכך, התובע ממילא לא היה מצוי בהנהלת החשבונות של החברה, שכן היה בגדר משקיע ולא טיפל בחשבונות.

38. נקודת המוצא לדיון היא, שהנתבע אישר בסעיף 3 להסכם, כי בדק את מצב החברה, התחייבויותיה ונכסיה, ומצא אותו תקין וכי הוא מוותר על כל טענה בנושא זה.

סעיף 8.2 להסכם מציין במפורש, כי ההסכם מבטל כל מצג קודם. אף אם נוסח ע"י עו"ד של התובע, ואולי אין בסעיף זה כשלעצמו כדי לפטור מאחריות , הרי שלא שוכנעתי שנעשו מצגי שווא, אלא לכל היותר הקונים הקלו ראש בבדיקת המסמכים החשבונאים של החברה ונאותות העסקה. אם הנתבע חתם מבלי שראה את הספרים, לא דרש ולא קיבל אותם עוד הראשונה, הרי שאין לו להלין אלא על עצמו.

ודוק, לא מצאתי שהמוצהר בסעיף 2.9 להסכם כי ספרי הנהלת החשבונות של החברה מתנהלים על פי דין, הוא בגדר הצהרה כוזבת.

39. מהראיות שהוצגו (ואף מעדות הנתבע עצמו), אכן עולה כי מר אורי רור היה אמון על נושא המכירות של החברה וטיפל בכך בפועל (ראה עדותו בעמ' 72, ש: 25). הנתבע אף אישר בעדותו (בעמ' 45, ש: 15-19) כי קיבל הבהרות ממר אביסרור שניהל את מצב החברה. לא הובאה שום המציגה את מעורבותו של התובע בנושאים אלו, ואין לי אלא לקבל את גרסתו כי היה בגדר משקיע פאסיבי.

40. בנוסף, לאחר מאיר אלון, וכעולה מסעיף 2.4 להסכם ומתדפיס (שצורף כנספח ב' התובע) וכפי שאישרו מר אביטל (בעמ' 30, ש: 1) והנתבע (בעמ' 40, ש: 28), היתה של ה"ה לנגנטל, אביטל והנתבע, ולכן היתה לקבוצת הנתבע שליטה בחברה (50% שרכשו ממאיר אלון ועוד 12.5% שנטען שהוחזקו עבור מר רור ובסה"כ 62.5%). לפיכך, בשלב זה ובטרם נחתם ההסכם נשוא התובענה, יכלו הנתבע ושותפיו לדעת על כל מה שנעשה בחברה, שכן כאמור היו .

41. עוד יש להבהיר, כי הנתבע דאג לפרעון שישה שיקים מתוך עשרה שנמסרו לתובע. לפיכך, במשך שישה חודשים ממועד העסקה כשהחברה בשליטה מלאה של הנתבע ושותפיו, לא מצא הנתבע לבטל את העסקה. השיקים בוטלו רק כשהנתבע סבר שההשקעה אינה מניבה לו פירות. לפיכך, גם דבר זה תומך במסקנה שככל שמדובר בטעות, הרי מדובר בטעות שאינה מוכרת כטעות המזכה בעילת ביטול ההסכם או בפיצוי (ראה סעיף 14 (ד) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973).

זאת ועוד, הטענות בדבר אי לא עלו בטרם הוגשה התביעה ולא היה בידי הנתבע להציג כל תכתובת אודות דרישה למסמכים האמורים בזמן אמת. הנתבע פעל בחברה משך שישה חודשים ולא דרש גילוי המידע האמור. לפיכך, מדובר בטענות כבושות שעלו רק כשהנתבע לא עמד בהסכם.

42. אם לא די בכך, בסעיף 8 למסמך העקרונות צוין, כי ההסכם כפוף למאזן בוחן של החברה שיוצג עד מועד מסוים, ובמידה ויהיו פערים שאינם ניתנים לגישור בין המצגים למאזן הבוחן, יבוטל ההסכם. הנתבע ומר אביטל הבהירו, כי לא ביטלו את ההסכם ולא תבעו את מאיר אלון על הפרת ההסכם, אלא נדברו עמו וקיבלו הנחה בסך של 115,000 ₪ מסכום התמורה, כך שבמקום 250,000 ₪, הם שילמו רק 135,000 ₪ (ראה עדות מר אביטל בעמ' 31, ש: 16-27, ועדות הנתבע בעמ' 46, ש: 22-23). לפיכך, נחזה כי ככל שנגרם להם נזק כתוצאה מהמצג האמור (מבלי לקבוע שמדובר במצג שיצר התובע), הרי שהנתבע קיבל פיצוי בגינו. משכך, אף אם היו חובות לחברה שנטען שהנתבע ושותפיו לא ידעו עליהם מראש, הרי שהפרשים אלו תומחרו עם מאיר אלון, והנתבע ושותפיו שופו בגינם.

43. ניתן ללמוד ממסמך העקרונות, כי הנתבע ושותפיו ידעו על מצב החברה עוד בטרם רכשו את מניות התובע, ואף אם לא ידעו, אז לכל הפחות יכלו לדעת והיו בידיהם כל הכלים לכך. אם בחרו שלא לבדוק, הרי שנהגו או ברשלנות ונטלו על עצמם סיכון. לא מצאתי שנעשו מטעם התובע ביחס למצבה הכספי של החברה.

בנוגע לרשת הבטחון שיש לחברה מהיבואן

44. הנתבע טען כי הנכס העיקרי של החברה, שהפעילה את סוכנות הרכב ואולם התצוגה בהרצליה פיתוח, היה עצם הזכיינות לממכר המיובאים מאת היבואן וסוגיית , היתה החלק המהותי במו"מ בין הצדדים. אחד מנכסי הזכיינות היה רשת בטחון שהוענקה על ידי היבואן שעמדה על סך של 122,000 ₪ בצירוף מע"מ לכל חודש. היינו, היבואן משלים כל כדי שתהיה הכנסה חודשית של 122,000 ₪.

הובהר, כי מדובר בהבטחה של היבואן להכנסות מינימאליות בהיקף כזה, בתמורה לכך שהחברה לא תמכור המיובאים על ידי אחרים.

הנתבע הבהיר בעדותו (בעמ' 37, ש: 12-16), כי מדובר בהכנסה נטו לחברה בהיקף של כ-50,000 ₪ לחודש ובסך כולל של 600,000 ₪ לשנה.

ר זה טוען ב"כ הנתבע בסיכומיו, כי התובע הסתיר מהנתבע שעל פי הסכם עם היבואן, לא ניתן להעביר את מניות החברה ולכן מבחינת היבואן אין תוקף להסכם, אלא אם אושר על ידו.

בהתאם לכך נטען, שעם היוודע ליבואן אודות , הוא ביטל את רשת הבטחון. הנתבע גרס בסעיף 11 , כי היבואן חייב את הנתבע ושותפיו לפתוח חברה חדשה, והרע את תנאי ביחס לתנאים שהיו נהוגים עם החברה ועיכב תשלומים. משכך, החברה החדשה המשיכה לפעול במשך חצי שנה, ולאחר מכן חדלה מפעילות.

45. ב"כ התובע הפנה לכך, כי אין בהסכם כל התייחסות לרשת הבטחון. לטענתו, אילו הסוגיה היתה מהותית מבחינתו של הנתבע, הרי שהיה עליו להציב זאת כחלק מהתניות בהסכם.

עוד הפנה ב"כ התובע לסעיף 8.2 בהסכם, הקובע שההסכם מבטל כל הסכם/ מצג/ התחייבות או הבנה קודמת שנעשו בין הצדדים, בין בעל פה ובין בכתב, והוא בא במקום כל האמור.

נטען כי משהסכימו הצדדים (לרבות בסעיף 8.1 להסכם) שכל ההבנות ביניהם מוסדרות בכתב, הרי שלא ניתן להתייחס למצגים קודמים, על אף שאלה מוכחשים, ואף לא על מסמך העקרונות שממילא התובע טען, שאינו מחייבו.

46. אין חולק כי ביטול רשת הבטחון היווה הרעה ממשית בכדאיות ניהול הסוכנות, שכן מטבע הדברים רשת בטחון המבטיחה כיסוי ההוצאות העסק בעת משבר עולמי בענף הרכב, אינה דבר של מה בכך (ראה עדות מר מאיר בעמ' 57, ש: 21-23, ועדותו של מר רור בעמ' 69, ש: 9-10). המחלוקת היא, האם ביטול זה נעשה באשמת התובע או בניגוד למצגיו או התחייבויותיו, או שמא נבע מגורמים שונים שאינם קשורים לתובע דוקא.

47. קיומה של רשת הבטחון נזכר בסעיף 7 למסמך העקרונות, וב"כ הנתבע טען כי גם ההסכם נשוא התובענה התבסס על אותה רשת בטחון, ורמז להתחייבות מצד התובע להמשך קיומה.

דין טענה זו להידחות. ראשית, כאמור לעיל, לא מצאתי שהאמור במסמך העקרונות מחייב את התובע שאינו צד לו ולא היה שותף לו.

שנית, ומבלי לקבוע מסמרות ביחסים בין הנתבע לבין מאיר אלון שלא היה צד להליך לפניי, גם במסמך העקרונות אין התחייבות אופרטיבית בנוגע להמשך קיומה של רשת הבטחון, אלא שקיומה מוזכר (ואין בה התחייבות בנוגע למשך הזמן שהיא עתידה עוד להתקיים וכיוצ"ב).

48. גם בבחינת ההסכם דנן ויחסי התובע והנתבע, לא מצאתי ממש בטענה כי נעשו ע"י התובע בנוגע לרשת הבטחון. מר אוהד אביטל שהעיד מטעם התובע, גרס (בעמ' 30, ש:2-4) כי בטרם רכשו את המניות, הוא והנתבע לא בדקו את חוזי אל מול היבואן.

העד לא יכול היה להסביר בעדותו (בעמ' 34, ש: 15-16) מדוע רשת הבטחון לא נזכרה בהסכם. גם הנתבע עצמו לא הצליח לבסס בעדותו (בעמ' 39, ש: 2 ואילך) את טענתו אודות מצגים בנוגע לרשת הבטחון על ההצהרות בהסכם, או להפנות לצירופו של מסמך בנושא כנספח להסכם.

התרשמתי כי העד מר אביטל ניסה להציג את עצמו, ואולי אף את הנתבע, כאנשים פשוטים שנכנסו לעסקה אל מול התובע שהיה מתוחכם. העד גרס בחקירתו בעמ' 34, ש: 23-24:

"אולי הוא לא עו"ד. הוא בא חברי. הוא הביא עו"ד. לקחתנו הלוואה באנו ממקום קטן. התחלנו עסק. חתמנו ככה. אני בכל אופן לא קראתי. אני לא זוכר אם הוא קרא."

לא מצאתי שיש לכך וס בעובדות, ודאי לא לגבי הנתבע שהבהיר (בעמ' 37, ש: 22-26; עמ' 38, ש: 30 ובעמ' 43, ש: 22-23), שהוא איש עסקים העוסק בנדל"ן ומתקשר בעסקאות בהיקפים גדולים.

ניכר שמר אביטל היה טעון כנגד התובע, שכן טען שהפסיד כספים במיזם, והפנה את יהבו כלפי התובע. לפיכך, עדותו היתה מוטת.

49. טענת הנתבע כי התובע הוא שעמד בקשר עם היבואן ועל כן ידע את כל תנאי רשת הבטחון והסכם הזכיינות, נסתרה בעדות היבואן שהבהיר (בעדותו בעמ' 57, ש: 1-4) שלא הכיר את התובע וראה אותו פעמים ספורות בלבד.

50. בנוסף, חרף הכרסום בכלל "" (ראה: דנ"א 5712/01 ברזני נ' בזק – חברה ישראלית לתקשורת (פורסם בתקדין. מיום 20.1.03)), לא תישמע טענת הרוכש שבניגוד למוצהר בחוזה, הוא לא טרח לבדוק פרט חיוני לו בבחינת טיב העסקה, ועתה הוא תולה את רשלנותו על המוכר שלא מסר לו פרטים (שהמוכר לא היה מצוי בהם). אין מדובר בהטעיה מצד המוכר (או ), אלא בבדיקת נאותות המוטלת על הרוכש, שלא טרח לבדוק את הסכם , היחסים עם היבואן וכיוצ"ב (ראה עדות הנתבע בעמ' 40, ש: 7-12). משלא עשה כן, הוא נוטל על עצמו סיכון. הדברים מקבלים משנה תוקף עת בהסכם עם התובע, לא נזכרה רשת הבטחון של היבואן והתובע לא הצהיר כל הצהרה בנושא.

ודוק, בניגוד לניסיון העד אביטל להציג את הנתבע כמי שנכנס לעסקה בתמימות, הרי שהנתבע חתם על ההסכם לאחר שבדק את תנאיו. הדברים נראים בבירור עת מחק בהסכם סעיפים שלא הניחו את דעתו (ראה סעיף 4.2 ו- 4.11 להסכם). אם רשת הבטחון או עקרונות אחרים ממסמך העקרונות היו חשובים לו, חזקה עליו שהיה מצרף את מסמך העקרונות כנספח להסכם, או מזכיר אותו בהסכם, ומכל מקום לא היה מצהיר שבדק את מצבה של החברה.

בסופו של יום הודה גם העד אביטל (בעמ' 34, ש: 32-33), כי הנתבע הוא איש עסקים בקיא ומנוסה, ולכן גם מחק את ההוראות שלא התאימו לו.

51. מר שלמה מאיר, סמנכ"ל היבואן, התייחס בעדותו לגורמים לביטול רשת הבטחון.

מר מאיר הבהיר (בעדותו בעמ' 58, ש: 20-21 ובעמ' 59, ש: 26), כי רשת הבטחון ניתנה נוכח ההכרות האישית בין היבואן למאיר אלון שהיה סוכן וותיק ובעל סוכנות בראשון לציון. היה ליבואן ענין להבטיח את הצלחת הסוכנות בהרצליה, שכן מדובר במקום שבו יקרה ובתקופה הרלוונטית היה משבר עולמי בענף הרכב.

מר מאיר אישר בחקירתו (בעמ' 58, ש: 1-3 וש: 11-16), שלא ידע כלל שהתובע הוא שותף היה מבין שמדובר בשותף פיננסי, היה מאשר אותו שכן היבואן פחות משותפים פיננסיים ועניינו בשליטת סוכנויות המשנה שלו ע"י מתחרים או בעלים מפוקפקים היכולים לפגוע במותג או . לפיכך, גרס שסבר בשעתו שמאיר אלון מחזיק את כל מניות החברה והוא שמכר מניות לנתבע.

מר מאיר הבהיר בעדותו (בעמ' 59, ש:2-3), כי כעס מאחר ולא עודכן מראש על בחברה, אולם נחזה שניתן היה לפתור זאת, שכן לא דובר על גורמים עוינים שליבואן היה ענין להדירם מהעסק (ראה גם עדותו בעמ' 63, ש: 10-15). נכון הוא שהיבואן מבקש לדעת מראש על חילופי גברי בחברה, אך ניתן היה להסדיר זאת גם בדיעבד. הענין הוסדר כשנחתם הסכם חדש עם בעלי העסק וכו'. מסיבה זו גם לא מצאתי ממש בטענת הנתבע כי הסכם מונע בחברה, כשעסקינן בשותף פיננסי.

הגורמים המוסמכים מטעם היבואן לא ידעו, אפוא, על שבוצעה ממאיר אלון ביום 15.1.09 בזמן אמת. ועל כן, כעסו של היבואן התעורר. לפיכך, אם ביטול רשת הבטחון קשור בכך, הרי שהדבר נובע מהעסקה הראשונית לרכישת מניות מאיר אלון (שהוא כאמור היה איש המקצוע עליו סמך היבואן ובגינו ניתנה רשת הבטחון), ולא בגלל העברת המניות של התובע (שהיה בגדר משקיע בלבד וכל עוד מדובר באדם ישר, זהותו ליבואן אינה מהותית). לכן לא מצאתי שקיים בין ביטול רשת הבטחון, מניות התובע לנתבע בהסכם, אלא שהביטול קשור ככל הנראה, להעברת ומכר מניות מאיר אלון, שהתובע אינו אחראי לה.

52. לסיכום, לא מצאתי שנעשו ע"י התובע מצגי שווא בנוגע להמשך קיומה של רשת הבטחון ולא נעשתה שום התחייבות מצידו להמשך קיומה. אמנם מדובר היה בענין מהותי, אך הנתבע ושותפיו היו בעלי באותו מועד, ויכלו לבדוק כל פרט ור בהסכמיה לרבות אל מול היבואן. עוד מצאתי, כי ממילא ביטול רשת הבטחון לא נעשה נוכח העסקה עם התובע, אלא נוכח רכישת האחזקות ממאיר אלון שנעשתה קודם לכן.

האם ההסכם כולל התחייבות מצד הנתבע לפרוע את החובות ים לצורך שחרור התובע מהערבויות, או שהתובע התחייב להסדיר את חובותיה הקודמים של החברה

53. ב"כ הנתבע טוען בסיכומיו כי התובע הפר את ההסכם, מאחר ולא פרע את חובות החברה שהיה עליו לשלם ביחס לתקופה שעד יום 18.1.09, והותיר את רוכשי המניות ובכללם הנתבע להתמודד עם חובות החברה לנושיה.

דין הטענה להידחות, מאחר והיא מבוססת על כך שבסעיף 6 למסמך העקרונות התחייב המוכר, מאיר אלון לשאת בחובות החברה עד ליום 18.1.09. כאמור, קבעתי שהאמור במסמך העקרונות אינו מחייב את התובע וממילא התחייבות זו לא נזכרה בהסכם דנן, שבו הצהיר הנתבע בסעיף 3 שהוא בדק את מצבה של החברה, לרבות התחייבויותיה ונכסיה ומצאו מתאים לדרישותיו.

54. בנוסף, בסעיף 4 להסכם, התחייב הנתבע לפעול במשותף עם התובע לבטל את ערבותו של הנתבע ים המפורטים בסעיפי המשנה. ככל שלא היה חוב ים, התובע יכול היה להשתחרר מערבותו ללא צורך בשיתוף פעולה של הנתבע (אלא רק להודיע לבנק על ביטול ערבותו לפי סעיף 15 לחוק הערבות, התשכ"ז-1967). הצורך בשיתוף הפעולה עם הנתבע נבע מכך שהיו חובות כלפי ים, ועל כן שחרור התובע מערבותו כרוך בהמרת הערבות בערב אחר לשביעות רצון , או . הדבר לא נעשה ובכך נגרם לתובע נזק עת נאלץ לפרוע בעצמו את חובות החברה ים.

55. ועוד, בסעיף 6 להסכם נקבע כי הקונה מתחייב לשפות את המוכר בגין כל תשלום או דרישה שתוגש ע"י מי ים שהחברה נטלה מהם הלוואות ושהמוכר ערב להחזרתם. נוסח זה אינו עולה בקנה אחד עם הפרשנות אותה רוצה לאמץ ב"כ הנתבע, על פיה היה על התובע לפרוע את החובות ים, בהסתמך על ההתחייבות האמורה במסמך העקרונות.

56. מכל האמור לעיל, לא מצאתי שהתובע הפר את ההסכם, כשלא פרע את חובות החברה לנושיה מך העקרונות, והיה על הנתבע לשחררו מערבויותיו.

האם ההסכם לא נכנס לתוקף נוכח הפרת סעיף 2.7 אודות אישור הדירקטוריון למכירת המניות

57. הנתבע טען , כי פרוטוקול החברה לא הוצג, ועל כן בהתאם לסעיף 2.7 להסכם, דירקטוריון החברה לא אישר את מכירת המניות וממילא אין להסכם תוקף ללא הפרוטוקול. לפיכך לטענתו, עסקת מכירת המניות לא נכנסה לתוקף.

58. כעולה מתדפיס (נספח ב' התובע), הדירקטור היחיד בחברה הוא מאיר אלון. מאחר והנתבע ממאיר אלון וזאת טרם נכרת ההסכם עם התובע, הרי לאחר רכישת המניות, החזיקו הנתבע ושותפיו בדבוקת , והוא זה שיכול למנות דירקטור שיאשר כינוס האסיפה ואישור ההסכם.

כאמור, בשלב כריתת ההסכם עם התובע, הנתבע החזיק שכן בידיו 50% מניות בנוסף ל- 12.5% מניות של מר רור.

הנתבע אישר בעדותו (בעמ' 40, ש: 33 ובעמ' 41, ש:1 ובעמ' 42, ש: 18-21) כי יכלו לבצע ההליך הפורמלי של לצורך אישור , אולם לא עשו זאת נוכח המחלוקות בין הצדדים.

לפיכך, הנתבע אינו יכול להסתמך על התנאי שהוא מנע את קיומו (ראה לענין זה: סעיף 28 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 הקובע כי "היה חוזה מותנה וצד אחד מנע את קיום התנאי, אין הוא זכאי להסתמך על אי-קיומו").

59. בנוסף, הצדדים התנהלו בחברה כאילו העסקה נכנסה לתוקף. על כן, חרף התניה בהסכם, הנתבע קיבל את (אי קבלת שהוחזק בידי נבע מאי עמידת הנתבע בהתחייבויותיו וכאמור בהסכם). בכך, הצדדים מחלו בהתנהגותם על חיוב זה והם בגדר מי ששיכללו הסכמה חדשה שאינה מחייבת האישור, שממילא מצאתיו לא מהותי. לכן גם מטעם זה מנוע מלטעון שהעסקה לא נכנסה לתוקף.

60. לסיכום סוגיית החבות, מצאתי כי התובע לא הציג בנוגע למצבה הכספי של החברה ובנוגע להסכם או רשת הבטחון. כן מצאתי שהחיוב לפרוע את חובות החברה ים לצורך שחרור התובע מערבויותיו, הוטל על הנתבע. משהפר חיוב זה, אבחן את נזקי התובע.

נזקיו של התובע

61. בטרם אבחן את ראשי הנזק בנפרד, אקדים הערה. ניכר כי ב"כ הנתבע העדיף לעורר ספקות לגרסת התובע אשר לנזקים הנטענים, באופן שלא הובאו ראיות מספקות הסותרות את גרסת התובע, אלא אך הובעו תהיות אודות טיב ראיותיו, מבלי שהוצגו ראיות קונקרטיות המלמדות כי גרסת התובע אינה נכונה. בבחינת כל אחד מראשי הנזק, אתייחס לכך במובחן ואזכיר, נטל הוכחת הנזק מוטל על התובע ועליו להביא ראיות מספקות להוכחת נזקו (ראה: ע"א 355/80 נתן אניסימוב בע"מ נ' טירת בת שבע בע"מ, פד לה(2) 800, 807), אולם משהציג ראיה סבירה לנזק, יחד עם עדותו בנושא (שמצאתיה מהימנה עליי), עובר (המשני) אל כתפי הנתבע, להציג את גרסת התובע. ודוק, במשפט אזרחי הוא על פי ואינו כפי הנהוג במשפט הפלילי (מעבר לכל ). משכך, אין די בכך שהנתבע מציג תהייה או ספקולציה ומעורר ספק (סביר ככל שיהיה) בדבר האפשרויות האחרות, אלא עליו להציג ראיה סותרת (ראה: יעקב קדמי, על הראיות (חלק רביעי, תש"ע-2009), עמ' 1764). בפני הנתבע עמדו כל המסמכים הרלוונטיים שיכול היה להשיגם . מדובר בעיקר בכל מערכת הנהלת החשבונות של החברה ותדפיסי הרלוונטיים (אף האישיים). ככל שסבר שהצהרות התובע אינן נכונות, והראיות שהביא מותירות מקום לספק, שומא היה עליו לעתור הרלוונטיים, ולעמת את התובע עמם במסגרת חקירתו הנגדית. בהליך שלפני, הציג ב"כ הנתבע במסגרת חקירתו הנגדית של התובע תהיות אודות הנזקים, אולם לא מצאתי שתהיות אלו, חרגו מיצירת ספק סביר בלבד, ובכך אין די לנתבע. יש בראיות שהוצגו מטעם התובע, יחד עם המהימנות הגבוהה שמצאתי לייחס לעדותו, כדי להטות את להוכחת הנזק, לצידו של התובע.

62. בהתייחס למהימנות התובע, מצאתי את עדותו עקבית ורציפה. אף שנתבקש לאשר , פרט שאמור להיות לטובתו (בהתייחס להעברות מחשבון נוסף ותדפיס ), הוא הודה, בהגינותו, כי בא כוחו טועה ולא מדובר בהעברות מהחשבון שלו, ועל כן הודה גם כשהדברים לכאורה לא תמכו בעמדתו (ראה עמ' 28 לפרוטוקול שורות 18-20). מצאתי לציין, פרט זה כדוגמא, שיש בו כדי להראות שהתרשמתי שמדובר בעד מהימן.

אבחן להלן את ראשי הנזק הנתבעים.

63. בסעיף 4.2 להסכם נקבע כי בתמורה מתחייב הקונה לדאוג לכך שהחברה תשיב למוכר חלק שנתן לחברה בסך 200,000 ₪. בהתאם לכך, נמסרו לתובע עשרה שיקים שמשכה החברה לטובתו ומתוכם חוללו ארבעה בסך כולל של 80,000 ₪ שנמשכו כמפורט בסעיף 9א' . החברה הפסיקה את פעילותה, התובענה שנוהלה בנושא נמחקה, ועל כן לא צפוי פרעון. בסעיף 4.3 להסכם נקבע שאם החברה לא תשלם את האמור במועד, ישלם הקונה למוכר את כספי .

הנתבע טען שלא הוכח כלל שניתנה ע"י התובע , שהיה עליו לפצותו בגינה. התובע טען בעדותו (בעמ' 14, ש: 19 והלאה), כי התמורה האמורה נועדה להוות פיצוי בגין חלק מהשקעותיו הכספיות בחברה.

64. ראשית, סבורני שהשאלה האם התובע נתן הלוואת בעלים אם לאו, אינה שאלה מהותית, שכן הנתבע התחייב לשלם תמורת המניות את הסך האמור, ואין נפקא מינה האם סכום זה משקף החזר או תמורה בעד השווי המסחרי של המניות.

שנית ולגופו של ענין, הדברים הנטענים עומדים שהוצגו, שכן מר אורי רור שהעיד מטעם הנתבע אישר בעדותו (בעמ' 68, ש: 18 ובעמ' 72, ש: 16-20), כי מאיר אלון לא השקיע כספים בהקמת המיזם העסקי, אלא שאר , שהביאו את הממון. מקובלת עליי גרסת התובע (בעמ' 14, ש: 24-25) כי כספים אלו היוו החזר חלקי לכספים שהשקיע בחברה.

שלישית, היקף כפי שנרשם בספרי הנהלת החשבונות של החברה, עמד בפני הנתבע (שקיבל את השליטה בה), ועל כן ככל שהדברים נסתרו ע"י המסמכים החשבונאים, חזקה עליו שהיה מציגם בהליך. התובע מפנה לכך בעדותו (בעמ' 14, ש: 31) והדברים מקובלים עליי. ודוק, אף אם מסמכים אלו לא היו בידיו, יכול היה לעתור למתן צו שיפוטי שיאפשר גילויים מאת רו"ח של החברה. הנתבע לא עשה כן משיקוליו הוא, ומכל הטעמים האלו במקובץ (ואף כל אחד מהם בנפרד), אני דוחה את טענת הנתבע.

65. לפיכך, מצאתי שיש מקום לחייב את הנתבע בסכום האמור.

הערבויות הבינלאומי

66. התובע תבע פיצוי בגין ערבויות שניתנו הנכס מאת הבינלאומי בסך של 287,953 ₪. התובע הציג את מכתבי המשכיר שהופנו לבנק, במסגרתם נתבקש חילוט סך של 181,723 ₪ ו- 106,230 ₪ (המהווים יחד את הסכום האמור) והפנה לתדפיס של החברה (שצורף כנספח ח' ) המראה את העברת הכספים הנ"ל מחשבון החברה ביום 1.12.09 וביום 21.12.09.

בדיון שהתקיים ביום 5.1.15, הבהיר ב"כ התובע כי מתוך הסכום האמור הוא תובע 37.5% בלבד, כשיעור אחזקותיו בחברה, המסתכמים בסך של 107,982 ₪, וזאת נוכח טענתו כי היה שותף למימון הפקדון שהבטיח את אית, בשיעור האמור.

יובהר כי אין מדובר בתשלום ששילם התובע הבינלאומי בגין ערבותו (שלא בוטלה), אלא התובע טוען כי הפקדון שהופקד ע"ש החברה והבטיח את איות שהמציאה החברה הנכס, הורכב מכספי השותפים וביניהם גם כספים שלו.

67. ב"כ הנתבע הפנה לכך שלא ניתן לראות כי מדובר בכספי פקדון השייכים באופן אישי לתובע, שכן לא הוצגה אסמכתא המעידה שמדובר בכספים אישיים, אלא הוצג רק תדפיס של החברה המראה את קבלת הכספים ולא את מקורם.