ע"א 355/80 – מרים סולומון נ' מיאורה ציבי

תמצית טענות התובעים

1. לטענת התובעים, הנתבעת לא מסרה להם פרטים מהותיים על התאונה הראשונה ועל היקף הפגיעה וחומרתה, הגם שאלה היו בידיעתה.

2. אילו הנתבעת הייתה מגלה לתובעים על אודות הפגיעה בשלדת המכונית במסגרת התאונה הראשונה, הרי שכלל לא היו רוכשים ממנה את המכונית במצב זה.

התובעים הדגישו, כי נוכח התחייבותה הכתובה והמפורשת של הנתבעת, כי אין במכונית פגיעה בשלדה ונוכח היכרות מוקדמת בין התובעת 1 לביתה של הנתבעת, התובעים לא ראו צורך לבדוק את המכונית במכון בדיקה, הכרוכה בעלות כספית לא מבוטלת, והסתמכו על מצג הנתבעת.

3. התובעים טוענים כי יש לחייב את הנתבעת בתשלום פיצוי כספי בגין שיעור ירידת הערך של המכונית כתוצאה מהתאונה הראשונה וכן בגין ההפרש בין השווי הריאלי של המכונית ביום מכירתה לבין המחיר בו נמכרה בפועל, בהתאם של השמאי מטעם , בסכום כולל של 19,000 ₪.

עוד עותרים התובעים לחייב את הנתבעת בפיצוי בגין וכן ושכ"ט עו"ד.

תמצית טענות הנתבעת

4. הנתבעת טוענת כי יידעה את התובעים בדבר קרות התאונה הראשונה וכי בגין הפגיעות במכונית העניקה לתובעים הנחה במחיר רכישת המכונית, בסך של 4,000 ₪.

5. לטענתה, התחייבותה הכתובה כי אין פגיעה בשלדת המכונית, ניתנה בהסתמך על אישור מעבדת הטכניון בה נבדקה המכונית בעקבות התאונה הראשונה, כאשר הנתבעת חסרת ידע טכני ולא הייתה מודעת לסוג הפגיעות והתיקונים אשר בוצעו במכונית.

6. עוד טוענת הנתבעת, כי התובעים התרשלו שעה שלא לקחו את המכונית לבדיקה במכון בדיקה עובר לרכישתה ולא פעלו לבירור פרטי הפגיעה והתיקונים שבוצעו במוסך בו טופלה, כאשר ידעו כי המכונית הייתה מעורבת בתאונה, עובר לרכישתה.

7. באשר לנזקים הנטענים, טוענת הנתבעת כי אין מקום לפצות את התובעים בגין ההפרש בין השווי הריאלי של המכונית ביום מכירתה בעסקת טרייד אין לבין מחיר המכירה בפועל, אשר ממילא לא הוכח על ידי התובעים.

עוד מוסיפה הנתבעת כי אין לחייבה פעמיים בגין שווי ירידת הערך של המכונית, פעם אחת בעת רכישתה על ידי התובעים ופעם שנייה בעת מכירתה ', כי אז המדובר בפיצוי כפל.

בנוסף טוענת הנתבעת כי יש לחייב את התובעים בשיעור של 100%, בפרט נוכח ניסיונו של התובע 2 בתחום התחבורה, מתוקף היותו נהג מונית וכמי שביצע מספר עסקאות לרכישת .

דיון והכרעה

8. הגישו עדות ראשית של כל אחד מהם וכולם נחקרו על תצהיריהם בפניי. בנוסף, מונה השמאי אורי גורביץ כמומחה מטעם (להלן: "המומחה מטעם בית המשפט") לקביעת שווי המכונית ביום רכישתה מהנתבעת וביום מכירתה על ידי התובעים בעסקת טרייד אין, תוך התייחסות לשתי התאונות בהן המכונית הייתה מעורבת.

המומחה מטעם הגיש שמאית (מיום 6.8.13), בצירוף תוספת (מיום 21.10.13) וכן תיקון לתוספת (מיום 7.1.14), בעקבות שאלות ההבהרה אשר הופנו אליו על ידי הצדדים.

היקף של מוכר רכב

9. המוטלת על המוכר נובעת מחובת המוטלת על צד המתקשר בחוזה, בגדרה על המוכר לגלות לקונה הפוטנציאלי את כל האינפורמציה הרלבנטית להתקשרות בעסקה ולתנאיה, ומכוח היותו של המוכר הגורם המחזיק במידע הרלבנטי ומשכך, גם מונע הנזק הזול יותר.

רכב, העובדה עבר תאונה הינה מידע מהותי אשר המוכר חייב לגלות לקונה, ובפרט כאשר מדובר בתאונה בדרגת חומרה גבוהה. זו יש חשיבות רבה מאחר והתרחשותה של תאונה משליכה על מחיר הממכר ולעיתים על עצם ביצוע העסקה [ראו: ע"א (י-ם) 5798/04 כרמל נ' לוי (25.8.2005)].

הפרתה של יכולה להתבטא במסירת אינפורמציה שאינה אמיתית/מלאה או בשתיקה ואי גילוי מידע רלבנטי, אשר היה ברשות המוכר.

10. בנדון דידן, התובעים התרשמו מנתוני המכונית כפי שפורסמו ברשת האינטרנט, אשר הייתה מ"יד ראשונה" ועם קילומטראז' נמוך והגיעו לראות את המכונית ולתהות על קנקנה.

התובע שאל לפשר השריטות בצידה הימני של המכונית והנתבעת השיבה כי נגרמה למכונית תאונה בה נגרמה פגיעה בפנס וכנף ימנית במכונית. לטענת התובע, כאשר חפץ לקחת את הרכב לבדיקה במכון מוסמך, השיבה לו הנתבעת כי אין צורך וכי היא מתחייבת על כך שלא נגרמה פגיעה בשלדת הרכב (עדות התובע, עמ' 4 לפרוטוקול, ש' 20-22), כפי שאישרה בכתב, בחתימתה (אישור הנתבעת סומן ת/3).

הנתבעת אישרה עדותה כי סיפרה על כך שהמכונית עברה תאונה והתחייבה על כך שלא נגרמה למכונית פגיעה בשלדה (סעיף 10 עדות ראשית, סומן נ/1), אולם לטענתה היא אינה מבינה במכונאות והאישור שנתנה לתובעים כי אין פגיעה בשלדה היה בהסתמכה על דו"ח הטכניון שקיבלה לאחר התאונה (עמ' 15 לפרוטוקול, ש' 2-7).

לשיטתה של הנתבעת, היא מילאה אחר חובתה כלפי התובעים כאשר סיפרה להם כי המכונית עברה תאונה וטופלה במוסך ומכאן ואילך חובה היה על התובעים לברר את המידע הדרוש באשר לחומרת התאונה והיקף הפגיעות והיה ביכולתם לברר זאת, באמצעות בדיקת המכונית במכון מוסמך ובדרישת מידע מהמוסך אשר טיפל במכונית.

מנגד, טוענים התובעים כי הנתבעת ידעה על חומרת התאונה והציגה בפניהם מצג מטעה לפיו המכונית עברה תאונה קלה, ללא פגיעה בשלדה, והתובעים הסתמכו על הצהרותיה של הנתבעת ומשכך אין לזקוף לחובתם אי ביצוע בדיקה במכון בדיקה עובר לביצוע העסקה.

11. שהונח בפניי עולה כי הנתבעת ידעה על חומרת התאונה הראשונה, ולמצער, היה עליה לדעת על כך, ברם נמנעה מלגלות לתובעים את המידע המהותי אשר בחזקתה. בהתנהלותה זו הנתבעת נהגה שלא והציגה בפני התובעים מצג מטעה באשר למצב המכונית, כפי שיבואר להלן.

א. כאמור, בעקבות התאונה הראשונה הרכב נבדק ושהה במשטרה ואחר כך במוסך לצורך תיקונים במשך תקופה לא מבוטלת (עמ' 12 לפרוטוקול, ש' 18 -22), וכן נשלח לבדיקת תקינות בטיחותית במבדקה לרכב בטכניון, בהתאם לתקנה 309 לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961 (להלן: "תקנות התעבורה"); דו"ח תוצאות הבדיקה מהטכניון נמסר לנתבעת (נספח ג' הנתבעת).

בסעיף 2.5 לדו"ח תוצאות הבדיקה מהטכניון צוין כי: "המרכב והשלדה נבדקו ונמצאו תקינים מבחינה בטיחותית. לא נתגלו סטיות חריגות בעלות חשיבות בטיחותית בקורות השלדה".

הנתבעת לא ראתה לנכון לספר לתובעים כי המכונית הייתה מעורבת בתאונה, בגינה הרכב שהה במוסך למעלה מחודש לצורך תיקונים וכי המכונית נלקחה לבדיקת תקינות בטיחותית בטכניון לפי תקנות התעבורה, כאשר מידע זה היה ברשותה, ואשר עליו הסתמכה, לטענתה, עת נתנה לתובעים אישור כי אין פגיעה בשלדה, להבנתה (עמ' 15 לפרוטוקול, ש' 5-7).

הנתבעת העידה כי המכונית עברה בדיקה מאוד משמעותית בטכניון (עמ' 13, ש' 24-25) וכאשר נשאלה מדוע לא סיפרה לתובעים כי המכונית הייתה בבדיקת בטיחות בטכניון, השיבה: "הם לא שאלו אותי אם הרכב נבדק בטכניון. הם יכלו ללכת ולבדוק את הרכב" (עמ' 13 לפרוטוקול, ש' 29-30); וכי התובעים הינם בבחינת נביאים אשר צריכים להעלות על דעתם כי המכונית נבדקה בטכניון?!

כאשר נשאלה מדוע לא הראתה לתובעים את דו"ח הטכניון שהיה ברשותה, השיבה כי לא חשבה על כך (שם, ש' 8-10).

העובדה שהמכונית נלקחה לבדיקת בטיחות בטכניון בעקבות התאונה הראשונה מהווה נתון מהותי ורלבנטי בפני עצמו ומהווה אינדיקציה על חומרת התאונה, אשר היה על הנתבעת לגלותו לתובעים. בנוסף, הנתבעת הייתה צריכה להציג בפני התובעים את דו"ח הבדיקה מהטכניון ולאפשר להם לבחון את תוצאותיו, וזאת לא עשתה.

ב. לאחר התאונה המכונית שהתה, כאמור, זמן רב במוסך וכן במשטרה מאחר ולא נפתחה כרית האוויר לטענת הנתבעת. כמו כן, כתוצאה מהתאונה הנתבעת העידה כי אושפזה ונגרמו לה שברים בצלעות (עמ' 12 לפרוטוקול, ש' 20-24). עוד יצוין, כי הנתבעת הגישה תביעה לחברת בגין התאונה הראשונה וקיבלה פיצוי כספי בגין תוצאות התאונה ובגין ירידת הערך של המכונית. נתונים אלה מהווים גם הם אינדיקציה בדבר חומרת התאונה ואין חולק כי היו בידיעתה של הנתבעת, אשר העידה עליהם מפיה.

ג. טענתה של הנתבעת כי אינה מבינה דבר וחצי דבר בעניינים מכאניים וכי לא ידעה כלל מה היו הפגיעות ברכב והתיקונים שבוצעו אינה מפחיתה מאחריותה לגלות לקונים את הנתונים המהותיים אשר היו בידיעתה. ודוק: מעדותה של הנתבעת עולה כי הייתה מודעת לכך שהמכונית עברה פגיעה רצינית ובדיקות משמעותיות, אולם בחרה שלא לגלות זאת לתובעים.

כך, כאשר הנתבעת נשאלה מהו המידע שסיפרה לתובעים בקשר למצב המכונית ומה אירע לה מאז שהיא בבעלותה, השיבה כדלקמן: "סיפרתי מה שהיה צריך להיות מסופר לאדם שאני לא מכירה אותו ושאני רוצה למכור והוא רוצה לקנות. אתה רוצה לקנות אז זו הסחורה. טובה או לא טובה זה מה שיש. הוא יכול לבדוק. יותר מזה אני לא צריכה לספר" (עמ' 14 לפרוטוקול, ש' 10-12).

פשיטא, כי הנתבעת ידעה מה היה מצב המכונית וידעה על חומרת הפגיעה, כאשר לטענתה היא אינה חייבת לגלות מידע זה במלואו לקונים ועליהם לגשת ולברר את המצב לאשורו בעצמם. הנתבעת היטיבה לתאר בעדותה את הגישה אשר הנחתה אותה בהתקשרות עם התובעים, לפיה היא יוצאת ידי מינימאלי בדבר עצם קרות תאונה, הגם שכל המידע הרלבנטי ברשותה, ומכאן ואילך הנטל על הקונים לבירור פרטי התאונה.

12. דא עקא, התנהלותה של הנתבעת אינה עולה בקנה אחד עם המוטלת על מוכר בעסקת רכב ועם חובת המוטלת עליה בשלב הטרום חוזי, המעוגנת בהוראת סעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג – 1973 (להלן: "חוק החוזים הכללי").

מקום בו המידע בדבר התאונה נמצא בחזקתה של הנתבעת כמוכרת הרכב, ובכלל זה: עיכוב המכונית במשטרה, תיקו