ההחלטה
- טיפול אישי על ידי צוות מקצועי
- הטיפול יושלם תוך 5 ימי עסקים. אם הבקשה לא תאושר, התשלום יוחזר במלואו.
פסקי דין רכישה ו או הסרה יכולים להתעכב או לא להיות מאושרים כלל על ידי מערכת האתר - והתשלום יוחזר במלואו כמובן תוך 7 ימי עסקים מרגע החלטת ההנהלה וייתכן כי יותר. הסרת פסק דין הינו פסק הדין בלבד ולא כולל שום דבר נוסף כמו כתבה, סקירת משרד וכד'.
ע"י ב"כ עו"ד טל מישר ועו"ד אלון סגינהור
בפניי בקשה לאישור הגשת תובענה ייצוגית בהתאם לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות" ו-"בקשת האישור"). עניינה של בקשת האישור בטענה לקבלת מסרונים לטלפונים הניידים, בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), תשמ"ב-1982, (להלן: "חוק התקשורת") שנשלחו על ידי ישראכרט בע"מ (להלן: "המשיבה") לחברי הקבוצה.
רקע ובקשת האישור
1. המבקש הוא לקוח של המשיבה.
2. המשיבה, לפי בקשת האישור, היא חברה ידועה ומובילה בתחומה, הנוהגת הודעות ללקוחות פוטנציאליים. המשיבה עוסקת.
3. לפי בקשת האישור, בימים 6.11.16 עד 19.3.17 קיבל המבקש מהמשיבה הודעות המציעות לו, כלקוח המשיבה הנחות והטבות. בינואר 2017 פנה למשיבה בפנייה טלפונית, ונאמר לו על ידי נציגת המשיבה, כי מעולם לא ניתנה הסכמתו של המבקש למשיבה לשגר לו הודעות מסוג זה.
4. בבקשת האישור טען המבקש, כי ההודעות שנשלחו אליו, הן דבר פרסומת בהתאם לסעיף 30א לחוק התקשורת, וכי המשיבה לא קיבלה את הסכמתו ההודעות ולכן, אף שהמשיבה כללה אפשרות של הסרה בכל אחת מההודעות, הפרה המשיבה את הוראות חוק התקשורת.
5. טען המבקש, שנחשף להודעות באחד הימים, שכן לא מדרכו לבדוק כל הודעה והודעה, אבל ההודעות מהמשיבה צדו את עינו באחד הימים, והוא ממש כעס מאוד על התנהלות המשיבה, שכן מעולם לא ביקש לקבל הודעות מהמשיבה, והדבר הכעיס אותו מאוד וגרם לו לתחושת זלזול, כעס ובזבוז זמן. עוד הצהיר, כי בעקבות קבלת ההודעות נגרם לו בזבוז זמן יקר, לרבות זמן עבודה "שכן לקרוא את ההודעות גוזל אותך מענייניך החשובים יותר, וגורם לך לרגשות של כעס, שכן הדבר כרוך באיתור ההודעות, קריאתן, מחיקתן לרוב והדבר גם מעמיס על הנפח גלישה של המכשיר הנייד ואף גורם להאטה במכשיר הטלפון והכל ללא הצדקה". בהתאם לעצה משפטית שקיבל ו, העריך את נזקיו בסך כולל של 3,000 ₪ בגין נזק ממוני ובלתי ממוני. לשם כך היפנה לבקשת האישור, ובבקשת האישור נטען כי המבקש מעריך את נזקו האישי הלא ממוני בסך של 600 ₪, ולחילופין ובכל הנוגע לנזק ממוני, הוא מציע להעמיד את סכום הפיצוי על סכום של 200 ₪ בגין כל דבר פרסומת, במידה לא יאמץ את ההסדר הקבוע בסעיף 30א (י) (1) לחוק התקשורת.
6. , כפי שצוינו בבקשת האישור, הן , רשלנות, ופגיעה באוטונומיה של הרצון החופשי. כבר עתה אציין, שבקשת האישור אינה כוללת כל וס לטענה בדבר רווח שצמח למשיבה או עושר שהתעשרה כתוצאה ההודעות.
7. בבקשת האישור הוגדרה הקבוצה כך: "כלל האנשים אשר קיבלו מן המשיבה, ב-7 השנים האחרונות, מסרונים לטלפונים הניידים, מבלי שביקשו זאת, וזאת בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), תשמ"ב-1982". השאלות המהותיות המשותפות לכל חברי הקבוצה, הן לפי הבקשה – האם המשיבה שיגרה דברי פרסום למבקש ולחברי הקבוצה? האם דברי הפרסום הוא בניגוד להוראות חוק התקשורת? האם נגרם למבקש ולחברי הקבוצה נזק ממוני ולא ממוני? האם על המשיבה לפצות את המבקש ואת חברי הקבוצה המיוצגת?
8. בתשובת המשיבה נטען כי בקשת האישור באה לעולם רק בשל אי הבנה מצערת, שהתרחשה במהלך שיחה בין המבקש לבין נציגת שירות הלקוחות של המשיבה, וגרמה למבקש לסבור בטעות, כי המשיבה שיגרה מסרונים שיווקיים למכשיר הסלולרי שברשותו מבלי שנתן לכך את הסכמתו. טעות זו, מצערת ככל שתהא, אין בה כדי לשנות את המציאות – המסרונים השיווקיים שהמשיבה משגרת ללקוחותיה, נשלחים בהתאם להוראות חוק התקשורת, וכך גם בעניינו של המבקש. הווה אומר, בניגוד לנטען בבקשת האישור ולמה שנאמר למבקש בשיחת הטלפון, המבקש נתן את הסכמתו המפורשת לקבלת מסרונים שיווקיים, ורק לאחר מכן החלה המשיבה בשיגור מסרונים כאלה למכשיר הסלולרי של המבקש. משנודע למשיבה שהמבקש אינו מעוניין בקבלת מסרונים שיווקיים, דאגה המשיבה להסירו משירות קבלת המסרונים.
9. נטען, כי כל בקשת האישור, פרט לסיפור האישי המוטעה של המבקש הוא רשימה גנרית של סעיפי חוק ואזכורי פסיקה, מבלי להראות שהנסיבות הדרושות להקמת העילה מתקיימות בענייננו. ייתכן, כי הדבר נובע מסדרתיות פעילותו של המבקש, שהגיש 4 בקשות אישור אחרות, זהות לחלוטין.
10. המשיבה טענה כי ביום 30.8.15 חתם המבקש על בקשה לקבלת של "מועדון רמי לוי" במסגרתו ביקש להנפיק עבורו כרטיס . הוא נדרש לציין את העדפותיו ביחס לקבלת מידע תפעולי ופרסומי, ובחר לסמן את העדפתו לקבל מידע פרסומי, על ידי סימון Xבתיבה המיועדת לכך. דהיינו, ברירת היא שהוא לא מסכים לקבלת מידע פרסומי, ועל המבקש לסמן אם הוא מעוניין לקבל מידע פרסומי. בהתאם, עודכנה העדפתו של המבקש לקבלת מידע פרסומי.
11. עוד נטען, כי עובר לחתימתו על טופס הבקשה, קיבל המבקש העתק מהסכם כרטיס החיוב, ואף הצהיר על כך במסגרת התחייבותו בטופס הבקשה.
12. ביום 13.12.16 פנה המבקש בשיחה טלפונית למוקד שירות הלקוחות, וביקש לדעת אם הסכים לקבלת מסרונים שיווקיים. השיחה התאפיינה באי הבנות רבות, ונמסרו למבקש תשובות סותרות ביחס לשאלותיו. כך, נענה המבקש תחילה שלא אישר בחתימתו את המסרונים, ובהמשך ציינה בפניו נציגת השירות שאינה יודעת אם אישר בחתימתו את משלוח המסרונים. אף אם דבריה של נציגת השירות הביאו את המבקש לסבור בטעות, שלא הסכים לקבלת המסרונים השיווקיים ששוגרו אליו, אין בטעות כדי לשנות את המציאות.
13. לטענת המשיבה, על מנת לאשר תובענה ייצוגית בעילה של הפרת הוראות סעיף 30א לחוק התקשורת, נדרש להוכיח כי דברי הפרסומת נעשה בשיטתיות וכמדיניות מכוונת (ע"א 3948/11 חגי נ' פרטנר תקשורת, (ניתן 20.11.12)). לא רק שלמבקש אין עילה אישית נגד המשיבה, אלא שהשיטה שבה נוקטת המשיבה מגלמת את ההיפך הגמור מהנטען בבקשת האישור, בדבר הפרה של חוק התקשורת. ממילא גם אין קבוצה של נמענים המקבלים מסרונים שיווקיים מהמשיבה למרות שלא נתנו הסכמתם לכך, שכן המשיבה משגרת מסרונים כאלה רק לנמענים שנתנו הסכמתם לכך.
14. המשיבה טענה שהתנהלות המבקש מעוררת ספקות באשר ולאפשרות שההליך ינוהל בדרך הולמת. זו בקשת האישור החמישית שהוגשה בתוך כחודשיים בעילה של הפרת הוראות חוק התקשורת, כשכל חמש הבקשות זהות כמעט לחלוטין, תוך תיאור עובדתי וניתוח משפטי המועתק מילה במילה. נטען, כי התנהלות מעין זו משקפת נסיון נואל לתור אחר נתבעים פוטנציאליים מתוך מטרה להתעשרות אישית ותו לא. לאחר שבחנה את בקשת האישור, פנתה המשיבה למבקש בבקשה לחזור בו מבקשת האישור נוכח העובדה שנתן את הסכמתו המפורשת בכתב לקבלת מסרונים שיווקיים, אך למרות שטופס הבקשה צורף למכתב הפנייה, החליט המבקש לעמוד על המשך התביעה ללא כל נימוק או הסבר.
15. בתשובת המבקש לתשובת המשיבה נטען כי בניגוד לדברי המשיבה המכחישה את עובדות בקשת האישור, תוך הצגת מצג לפיו הפעילות שלה מבוקרת בצורה ראויה, בפועל המשיבה הפרה, מפרה וממשיכה להפר את הוראות החוק, והכל יוצג בצורה ברורה בפני . המבקש טען ששכח לציין כבר בפתיחה, שהמשיבה ממשיכה לו הודעות גם לאחר בקשת האישור, ולא תיאר לעצמו שהמשיבה רומסת בגלוי את הוראות החוק, עם לקוח שהגיש נגדה תובענה ייצוגית, והדבר בא ללמד כי למשיבה אין ערך להוראות החוק.
16. לטענת המבקש, גם לאחר שביקש להסירו, למרות טענתו שלא נרשם מלכתחילה ברשימת התפוצה, המשיבה ממשיכה להטריד אותו לו הודעות בניגוד לחוק התקשורת. ביוני עד אוגוסט 2017 נשלחו למבקש לטענתו 9 הודעות מן המשיבה.
17. לטענת המבקש, נציג המשיבה הוא שמילא את הבקשה, והמבקש לא קיבל עותק. "המבקש ציין כי שנשאל הוא ציין שאינו רוצה לקבל מסרונים שיווקיים". ההוכחה הברורה לכך שלא נתן את הסכמתו עולה מהשיחה עם נציגת המשיבה שקראה את הנתונים מתוך המערכת של המשיבה. השיחה היתה אמיתית וחסרת כל תכסיסים בין שני צדדים לזירה משפטית, ובה אישרה נציגת המשיבה כי המבקש לא רשום כמי שביקש לקבל מסרונים שיווקיים, אף שקראה את הנתונים המופיעים במערכת המחשוב שבפניה.
18. שצורף לתשובה לתשובה הצהיר המבקש שלא קיבל כל עותק בעת מילוי הבקשה להנפקת , לא ביקש לקבל מסרונים שיווקיים, לא זכור לו שביקש לבטל את הכרטיס כפי שהציגה נציגת המשיבה בשיחה הטלפונית עמה, ובשיחה שב וחידד את בקשתו לא לקבל מסרונים שיווקיים, וגם לאחר השיחה הטלפונית, קיבל מסרונים שיווקיים מטעם המשיבה.
19. כנגד גירסת המבקש הוגשו נציג המכירות מתן בעהם ונציגת השירות הדיל שעבאן. לגירסת נציג המכירות, אינו זוכר באופן מדויק את המפגש עם המבקש, שכן ניהל מאות שיחות עם לקוחות, אך במסגרת עבודתו הקפיד תמיד למלא את טופס הבקשה בהתאם לרצונו של הלקוח ולהציג באופן מפורש את הסעיפים בהם נדרש לציין את התייחסותו, העדפתו או בחירתו של הלקוח. ברירת היא שהלקוח החותם על הטופס אינו מעוניין בקבלת מידע פרסומי, והעדפת לקוח לקבלת מידע פרסומי סומנה רק כאשר הלקוח החותם אישר את הסכמתו לכך. לכן הקפיד לשאול את הלקוחות אם ברצונם לקבל מידע פרסומי.
20. עוד הצהיר נציג המכירות, שטופס הבקשה כלל העתק בצבע צהוב, וכחלק מתפקידו שמר על הטופס המקורי ונתן את ההעתק הצהוב ללקוח שחתם על טופס הבקשה. הוא הקפיד למסור ללקוח העתק של טופס הבקשה ושל הסכם כרטיס החיוב, במעמד החתימה על הטופס.
21. נציגת המכירות לא זכרה את השיחה עם המבקש, שכן קיימה אלפי שיחות טלפוניות עם לקוחות. לצורך האזינה להקלטת השיחה, ועיינה בנתונים המופיעים במערכת הממוחשבת של ישראכרט, המתעדים את כל הפעולות שביצעה במהלך השיחה. לדבריה, ביום 13.12.16 התקשר המבקש ושוחח איתה. הוא ביקש לדעת אם הסכים לקבל הודעות SMSמהמשיבה. הנציגה ענתה שהוא לא ביקש לקבל הודעות המעדכנות על ביצוע עיסקה שברשותו. אחר כך שאל המבקש אם חתם, והיא ענתה שלא. המבקש שאל פעם נוספת אם חתם שישלחו לו הודעות, והנציגה ענתה שהיא לא יודעת אם חתם או לא חתם.
22. לדברי נציגת השירות, במהלך השיחה שאלה את המבקש אם הוא רוצה שהיא תסיר אותו משירות קבלת ההודעות, והמבקש ענה שהוא מעוניין שהיא תסיר אותו משירות קבלת ההודעות. הנציגה אמרה לו שהסירה אותו מהשירות, והוא לא יקבל הודעות SMSמהמשיבה, אבל בבדיקה שערכה לצורך מצאה שלא הסירה אותו כפי שאמרה.
23. לדברי נציגת השירות, טעתה כשאמרה למבקש שהוא לא הסכים לקבל הודעות. על פי בדיקה שעשתה לפני שחתמה על , הסיבה בגללה טעתה היא שכאשר נשאלה אם המבקש הסכים לקבל הודעות שיווקיות, וכאשר פעלה להסירו, התייחסה לשורה שנקראת "סטטוס", במקום לשורה שנקראת "הודעות שיווקיות", שבה הופיע המידע שהמבקש אכן הסכים לקבל הודעות שיווקיות. הנציגה צירפה לתצהירה את צילום המסך שעמד בפניה באותה שעה המבטא זאת.
24. המבקש, נציבת תלונות הציבור במשיבה, נציג המכירות ונציגת השירות נחקרו בחקירה נגדית בפניי, ובמסגרת הדיון וההכרעה בבקשה אעסוק בחקירתם.
דיון והכרעה
25. הדיון בבקשה לאישור תובענה כייצוגית הוא שלב מקדמי לדיון בתובענה גופה. בגדר הליך מקדמי זה די בכך ישתכנע, במידה הסבירות הראויה, כי המבקש ממלא לכאורה אחרי דרישות סעיפי החוק הנוגעים לאישור התובענה הייצוגית (ראו: ע"א 2967/95 מגן וקשת בע"מ נ' טמפו תעשיות בירה בע"מ, פ"ד נא (2) 312, 329 (1997)). עם זאת, ראוי לעבור פרוזדור זה בזהירות מרובה וליתן את האישור רק במקרים מתאימים, העונים על כל התנאים הדרושים, לבל תתבררנה תביעות סרק ייצוגיות שאינן ראויות להתברר ככאלה על כל המורכבות והבעייתיות הכרוכות בהן (רע"א 6567/97 בזק – החברה הישראלית לתקשורת בעמ נ' המנוח אליהו גת ז"ל, פ"ד נ"ב (2) 713 (1998)).
26. על כן, יש להידרש לבחינת התנאים לאישור התובענה כייצוגית בהתאם לקריטריונים הקבועים בחוק תובענות ייצוגיות. לפי סעיף 4(א)(1) לחוק תובענות ייצוגיות, "אדם שיש לו עילה בתביעה או בעניין כאמור בסעיף 3(א), המעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל החברים הנמנים עם קבוצת בני אדם – בשם אותה קבוצה[…]", הוא אחד להגיש בקשת אישור. על המבקש לאשר תביעה כתובענה ייצוגית לעמוד בתנאים המפורטים בסעיף 8(א) לחוק התובענות הייצוגיות:
"(1) התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, ויש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה;
(2) תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין;
(3) קיים יסוד סביר להניח כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת; הנתבע לא רשאי לערער או לבקש לערער על החלטה בעניין זה;
(4) קיים יסוד סביר להניח כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל ".
27. כלומר, בנוסף על הוכחת העילה האישית, על בית המשפט להגיע למסקנה כי קיימת אפשרות סבירה שהתובענה הייצוגית תתקבל, במובן זה שהשאלות המהותיות של עובדה ומשפט יוכרעו לטובת הקבוצה. בעניין זה נקבע, כי יש ליצור איזון בשאלת נטל הנדרשים מהתובע המייצג, על מנת שלא להטיל עליו נטל כבד מדי מחד גיסא, אך לא לפטור אותו מחובת השכנוע מאידך גיסא. וכפי שנקבע בעע"מ 980/08 מנירב- רו"ח נ' מדינת ישראל- [פורסם בנבו] (6.9.2011):
"אין להעמיד דרישות מחמירות מדי לעניין מידת השכנוע, משום שאלה עלולות להטיל על הצדדים ועל עומס יתר בבירור הנושא המקדמי, דבר העלול לגרום להתמשכות המשפט, לכפילות בהתדיינות ולרפיון ידיים של תובעים ייצוגים פוטנציאליים. מאידך, קלה מדי עלולה לפגוע בנתבע שייאלץ לעמוד בהוצאות כבדות של ההליך, ואף להביאו להסכם פשרה גם בתביעה אשר אין בה ממש. כך גם עלולים להיפגע הפרטים שייוצגו על ידי הקבוצה ואשר דחיית התביעה תיצור מעשה בית בית דין לגביהם ותחסום אותם מלהגיש את תביעתם האישית באופן מבוסס יותר […]"
28. על מנת להשתכנע כי קיימת אפשרות סבירה ששאלות מהותיות של עובדה ומשפט יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה, נדרש להיכנס לעובי הקורה ולבחון את התובענה היטב – משפטית ועובדתית, האם מתקיימים התנאים לאישור תובענה ייצוגית, האם היא מגלה עילה טובה והאם יש סיכוי סביר להכרעה בשאלות המשותפות לטובת הקבוצה.
29. במקרה זה, לאחר בחינת הפרמטרים הנדרשים, הגעתי למסקנה שלא מתקיימים התנאים לאישור תביעת המבקש כתובענה ייצוגית, מהטעמים שיפורטו להלן. תחילה אעמוד על קיומה של אישית של המבקש כנגד המשיבה.
קיומה של אישית
30. בהתאם לסעיף 4 לחוק תובענות ייצוגיות, על המבקש להראות כי יש לו עילה בתביעה המעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל החברים הנמנים עם קבוצת בני אדם (סעיף 4(א)(1)) וכי לכאורה נגרם להם נזק (סעיף 4(ב)(1)).
31. השאלה העובדתית הראשונה שבה אעסוק, היא השאלה האם קיבל המבקש העתק הבקשה להצטרפות בעת חתימתו על הבקשה. העליתי שאלה זו בעת , ושאלתי אם בידי המבקש העתק הבקשה, שאותו לא צירף לבקשה, ותשובת בא כח המבקש היתה שהמבקש לא קיבל כל עותק. "הוא חתם ואמרו לו יישלח לך הכרטיס הביתה". גירסה זו לא נתמכה המבקש שאמר רק באופן כללי, שלא קיבל העתק מהטופס.
32. בחקירתו הנגדית אישר המבקש, שבעמוד האחרון של טופס הבקשה, חתם על מספר הצהרות, ובהן ההצהרה המודגשת "כי קבלתי העתק מבקשה זו וכן העתק מהסכם כרטיס חיוב… ואני מסכים לאמור בהם" –
33. המבקש אישר בחקירתו שזה לא הסכם ארוך מאוד, וכי האישור על קבלת ההעתק מודגש. כשנשאל שוב אם הוא מאשר שחתם על כך ענה תחילה שאינו זוכר, ולשאלה אם לא חתם ענה שלא חתם. אחר כך אישר שזו חתימתו. לשאלה אם הוא טוען שלא קיבל העתק של הבקשה ענה שהוא לא זוכר. אז נשאל אם הוא זוכר אם קיבל או שלא זוכר אם אמר שלא קיבל, וענה שהוא לא זוכר אם קיבל. לבסוף אישר, שנשמע לו הגיוני, שלאחר חתימתו, ההעתק הצהוב נתלש וניתן לו, וכי הוא בצבע שונה כדי לדעת שהוא העתק שצריך למסור ללקוח.
34. כאמור, הצהיר נציג המכירות על נסיבות החתמת הטופס על ידי המבקש. בחקירתו הנגדית שב והעיד שהוא לא זוכר את המבקש באופן ספציפי, אבל מעיד לפי דרך עבודתו. הוא נשאל אם החתים את המבקש על טופס ריק באותו יום, ושלל זאת. לדבריו, הוא שואל את הלקוח את כל הפרטים שיש למלא, ולא ממלא כלום מעצמו, אלא כותב מה שאומר הלקוח. את החלקים שהוא צריך לכתוב, הוא נותן ללקוח לכתוב. כל הזמן הטופס, המונח על לוח קשיח, מועבר בינו לבין הלקוח. גם לגבי הסימון בדבר מידע פרסומי העיד שאינו זוכר בדיוק מה היה במפגש בינו לבין המבקש, אבל כל דבר שמילא בטופס היה לפי ההוראות שהינחו אותו. ליד הסעיף העוסק במידע הפרסומי לא היתה הוראה להחתים את המבקש, אלא רק לקבל את בחירתו, וכך עשה. נציג המכירות לא נשאל שום שאלה על מסירת ההעתק למבקש.
35. זה המקום להכריע בשאלה האם נמסר למבקש עותק מבקשתו, אם לאו. כאמור, גירסת המבקש כעולה מעדותו היא שהוא לא זוכר אם קיבל או לא קיבל, אבל נשמע לו הגיוני, שלאחר חתימתו ההעתק הצהוב נתלש ונמסר לו. אמנם, גם מר בעהם, שהחתים את המבקש על הטופס, אמר שהוא לא זוכר את המקרה הספציפי, ולכן טען בא כח המבקש, שאין לסמוך כלל על עדותו, אך יש לדחות טענה זו של בא כח המבקש. מר בעהם העיד שערך מאות שיחות כאלה, ועל כן מובן מדוע אינו זוכר שיחה ספציפית, אבל הוא זכר את הדרך שבה נהג בכל המקרים, והיא מסירת העתק ללקוח. הוא לא נשאל בחקירתו הנגדית, שמא זה המקרה החריג שבו לא מסר העתק ללקוח.
36. יתר על כן, בעוד שלא ניתן לדרוש ממי שערך מאות שיחות מאותו סוג, לזכור שיחה ספציפית, ודי בכך שיזכור את הדרך שבה הוא נ ג דרך כלל ואת המקרים החריגים, הרי המבקש לא קיים עשרות שיחות מאותו סוג אלא לכל היותר מספר שיחות כאלה, ומצופה ממנו שיזכור את השיחות האלה באופן ספציפי. בעימות בין איש המכירות שאינו זוכר לבין המבקש שאינו זוכר, הכף נוטה לחובת המבקש, שהיה עליו לזכור את הפגישה המכרעת הזו, אך לפי עדותו, אינו זוכר אותה, והגיוני בעיניו שההעתק הצהוב נמסר לו. על כן, אין צורך להכריע בעניין זה לפי המוטל על המבקש, ולא הורם, אלא על ידי העדפת עדותו של איש המכירות, על היעדר העדות למעשה של המבקש. לפיכך, אני קובע שהעתק הבקשה נמסר למבקש בעת שחתם על הבקשה.
37. המבקש אישר בחקירתו, שאם מי שמקבל את ההודעות מסכים לקבל את ההודעות, אין שום בעיה הודעות שיווקיות. אכן, זו התוצאה לפי החוק. לפי סעיף 30א (ב) לחוק התקשורת,"לא ישגר מפרסם דבר פרסומת באמצעות פקסימיליה, מערכת חיוג אוטומטי, הודעה אלקטרונית או הודעת מסר קצר, בלא קבלת הסכמה מפורשת מראש של הנמען, בכתב".
משמע, נמען שנתן הסכמה מפורשת בכתב לקבלת דברי פרסומת, אינו יכול לטעון להפרה של חוק התקשורת בקבלת דברי פרסומת. זו השאלה העיקרית איפוא, האם המבקש הסכים בכתב לקבלת דברי פרסומת. הטענה היא, שהוא הסכים בחתימתו על הבקשה לקבל , שבה סומן Xבמקום שבו עליו לציין שהוא מסכים לכך.
38. הראשון שהגיש המבקש, בתמיכה לבקשת האישור לא הופיעה כלל ההצהרה שהמבקש לא חתם בטופס שהוא מאשר קבלת הודעות שיווקיות.
- מדור פסקי דין והחלטות באדיבות מיקיפדיה - האנציקלופדיה הפתוחה.
