ע"א 4224/04 – ראובן פנחס נ' וייס מתכות בעמ

6. לטענת התובע, במהלך הריתוך הנתבעת נזק לריצוף במפלס הקומה הראשונה; הוא נחזה כמופע נקודות שחורות על פני מספר אריחים וחייב את החלפתם. לנתבעת נמסרה הודעה על הנזק, ניתנה לה הזדמנות לבחון אותו, היא הכירה באחריותה לו אך נמנעה מלתקנו – באופן שגרם להגשת התביעה, לאחר שהתיקון בוצע על-ידי התובע.

7. סכום התביעה הורכב מרכיבים אלו: תיקון הנזק בסך 27,757 ₪ על-בסיס חוות-דעת שמאי, 15,000 ₪ – עלות ימי עבודה של עובדים שהועסקו בתיקון הנזק ועלות חומרים שנרכשו לשם כך, פיצוי בגין בסך 5,000 ₪ בסך 10,000 ₪, עלות חשיפה לתביעה אפשרית של המזמין נגד התובע בסך 30,000 ₪ בסך 1,500 ₪ בגין שכרו של שמאי התובע ו- 11,700 ₪ בגין שכ"ט עו"ד.

8. הנתבעת התגוננה מפני התביעה, הכחישה את טענותיה וביקשה לדחותה. עצם ביצוען של עבודות הקונסטרוקציה בדירה אינו במחלוקת, אך הנתבעת כפרה בכך שגרמה נזק לריצוף במהלך עבודתה והדגישה כי אינה יודעת על נזק לריצוף, לא ראתה אותו ולא הכירה באחריות לו. צוין כי נותר חוב של התובע לנתבעת בגין עבודות הקונסטרוקציה שלא שולם בסך 10,000 ₪ ומע"מ והתביעה נועדה לחמוק מתשלומו. הועלו טענות גם במישור הנזק, הוכחתו וכימותו.

9. לשם הוכחת התביעה הוגשו התובע [ת/4], חוות-דעת של השמאי ישראל אביטל [ת/1; להלן שמאי התובע], תצהירו של המזמין [ת/2] ותמליל של שיחת טלפון שנערכה בין התובע, המזמין ומנהל הנתבעת – שגב וייס (להלן שגב) ביום 20.3.2022 [ת/3; להלן התמליל]. הנתבעת הודיעה שאינה מבקשת להעמיד את עורך התמליל לחקירה נגדית. מן העבר השני של המתרס הוגשו תצהירו של שגב [נ/2] וחוות-דעת שנתן מומחה מטעם הנתבעת, הנדסאי פיני אדר [נ/1; להלן מומחה הנתבעת]. מלכתחילה ביקשה הנתבעת להסתמך על תצהיר נוסף בחתימת סיוון הראל; הלה לא התייצב לדיון ההוכחות ואשר על כן ויתרה הנתבעת על עדותו. תצהירו אינו חלק מהמסד הראייתי שעל-יסודו תוכרע המחלוקת [עמ' 36 בפרוטוקול דיון ההוכחות בש' 20-17].

10. העדים נשמעו ביום 20.2.2024; סיכומי טענות הוגשו בכתב. לא עלה בידי להביא את לידי הסכמה שתמנע הכרעה מנומק – בין טרם שמיעת העדים ובין אחריה, אף-על-פי שהפנמת הממצאים שנחשפו במהלך הבירור העובדתי הצדיקו זאת באורח מובהק.

11. כפי שיובהר בהמשך, ליתרת התמורה שטרם שולמה לנתבעת על-ידי התובע יש חשיבות להכרעה. על-פי , דובר בסך של 10,000 ₪ בצירוף מע"מ [שם, סע' 16]. ביום 14.3.2022, טרם הגשת התביעה, פנתה הנתבעת לתובע באמצעות באת-כוחה דאז עו"ד נטלי אבני, בכתב, והעמידה את היתרה על סך 10,000 ₪ כולל מע"מ, תוך הודאה בכך שלנתבעת שולם סך של 11,000 ₪ [סע' 6-5 בנספח 4 ול-ת/4]. הדברים הללו מחייבים את הנתבעת לכל דבר ועניין מכוח הכלל שבסעיף 2 בחוק השליחות; אין בפי הנתבעת טענה כי תוכנו של מכתב באת-כוחה שגוי או חוטא למציאות. יתרת המגיע לנתבעת לפי ההסכם היא אפוא סך של 10,000 ₪ כולל מע"מ (להלן יתרת התמורה).

12. דין התביעה להתקבל בחלקה, בגובה יתרת התמורה בצירוף שהולמות סכום זה – והכול תוך מתיחת ביקורת במונחי אמינות והתנהלות דיונית הן על התובע והן על הנתבעת ועל שגב מנהלה; שניהם הותירו רושם שלילי מבחינת מהימנותם, כפי שיפורט להלן. ההפניות הן לפרוטוקול דיון ההוכחות, אם לא צוין אחרת.

ב. מישור החבות

1. בתביעה מסוג זה, חל על התובע שהינו 'המוציא מחברו'. הדברים אמורים הן בהוכחת ליקוי בריצוף – לא כל שכן ליקוי שחייב את החלפתו או החלפת חלקו, והן בהוכחת אחריות הנתבעת לנזק ולתוצאותיו. את אחריות הנתבעת לנזק ביקש התובע להוכיח בשני אפיקים מקבילים: האחד, באמצעות עדויות וחוות-דעת מומחה והשני – על-בסיס טענה כי שגב, מנהל הנתבעת, הודה באחריות בשיחה שהוקלטה, באופן שבא לידי ביטוי בתמליל.

2. שמאי התובע ביקר בדירה ביום 20.3.2022. חלק נכבד, מהותי, בחוות-דעתו הוא עדות מפי השמועה – דברים ששמע מפי התובע על-אודות העבודות שהנתבעת ביצעה בדירה. שמאי התובע אישר שלו עצמו אין ידיעה אישית בעניינים הללו [עמ' 2 ש' 35-33]. לדידו, ביקורו בדירה וחוות-דעתו נועדו להערכת עלות תיקון הנזק, לא לשם קביעת סיבתו; שמאי התובע לא חלק על כך שהפגמים בריצוף בהם חזה היו עשויים לנבוע מגורם אחר שאינו עבודת הנתבעת בדירה [עמ' 3 ש' 13-4, 33-26].

3. הקביעות בחוות-הדעת שבאמצעותן ביקש התובע ליחס את הנזק בריצוף לעבודתה של הנתבעת הן אלה: במהלך ביקורו של שמאי התובע בדירה, הוא ראה וחש את הסדקים בחלק נכבד מאריחי הרצפה בקומת הכניסה. כדי ליצור משטח בגוון אחיד ודוגמא זהה, יש להסיר את האריחים בכל המשטח ולרצף מחדש באופן זהה שטח בן 58 מ"ר. התובע מסר כי עליו למסור את הרצפה למזמין באופן תקין ולכן הוא תובע את עלות הוצאות הפירוק והריצוף מחדש באריחים זהים [ת/1 בעמ' 3]. שמאי התובע אישר שרק קביעות אלו ניתנו בתחום מומחיותו, בשונה ממידע שקיבל מהתובע לגבי עבודתה של הנתבעת בדירה [עמ' 2 ש' 38-26]; הקביעות הללו אינן קושרות את הנתבעת לפגמים בריצוף. נוכח עדותו של שמאי התובע, אין בחוות-דעתו להשיא תרומה כלשהי להכרעה במישור החבות ולהצביע על הנתבעת כמי שגרמה לנזק בריצוף במהלך עבודתה.

4. לחוות-הדעת צורפו תצלומי צבע של פני אריחים פגומים. הם אינם ברורים ומתעדים נקודות שחורות קטנות על-פני האריחים שצולמו, לא דבר-מה מעבר לכך. אין בחוות-הדעת ציון של מספר האריחים שסבלו מתופעה זו, רק כימות של שטח הריצוף הכולל שלגביו נקבע שהוא טעון החלפה. זה חסר מהותי. התובע לא היה עקבי בטיעונו לגבי מספר האריחים שנפגעו: במקום אחד טען כי בבדיקה של הנתבעת בנוכחותו אותרו תשעה-עשר אריחים פגומים [סע' 24 וסע' 25 ב-ת/4]; בהמשך טען כי כמות גדולה יותר של אריחים, עשרים וחמישה במספר, הייתה טעונה החלפה [עמ' 22 ש' 29-28 והשוו לש' 5 שם].

5. אין בחוות-דעתו של שמאי התובע קשירה מקצועית ממשית בין עבודתה של הנתבעת בדירה, לרבות פעולות הריתוך שביצעה, לבין מצב האריחים בו חזה השמאי בביקורו. בעניין זה, שחרג ממומחיותו של שמאי התובע, הוא נסמך באורח מלא על דבריו של התובע, אך הם עצמם טעונים הבאת הוכחה שתצלח את רף ותרים את נטל השכנוע. התובע לא הציג חוות-דעת של מהנדס בתחום הידע הרלוונטי, שיצביע על קשר של סיבה ותוצאה בין עבודות שהנתבעת ביצעה לבין הופעת סדקים באריחים.

6. התובע לא הצליח לספק הסבר לחסר בראיותיו, אף לא לכך שבחר להסתמך על חוות-דעת של שמאי רכוש – חלף חוות-דעת של מומחה הנדסי בתחום הריתוך והריצוף. אין כל ממש בטענתו שעשה כן מאחר שלא ידע שיאלץ להגיש תביעה; חוות-דעתו של שמאי התובע שתאריכה 23.3.2022 גילתה על-פניה, במפורש, שהיא נערכה לצרכי תביעה [סע' 4 בפרק ג', עמ' 3 ב-ת/1]. עוד טרם מסירת הדירה למזמין, היה ברור לתובע כי למרות פנייתו לנתבעת, היא איננה מתכוונת לתקן את הנזק שיוחס לה, באופן שיאלצו לתקנו. תמליל השיחה מעיד על כך. היא נערכה ביום 20.3.2022, מיד לאחר ביקורו של שמאי התובע בדירה. במועד זה עדיין הייתה הדירה בחזקת התובע והיה עליו להביא מומחה מהנדס לשם בדיקת הריצוף וייחוס הנזק בו לנתבעת. הוא נמנע מכך.

7. חוות-דעתו של שמאי התובע אינה מספקת אפוא ראיה לקשירת הפגמים בריצוף אשר תועדו בה לנתבעת ולעבודתה. אף אין בה הוכחה מספקת לכך שהסדקים בפניהם של חלק מאריחי הריצוף הצריכו את פירוקם והחלפתם של האריחים הללו – בין בשטח של 58 מ"ר ובין בשטח קטן יותר. אין בחוות-דעתו של שמאי התובע כל התייחסות לאפשרות של הסרת הסדקים בפעולות שאינן כרוכות בפירוק של ריצוף והחלפתו, כגון באמצעות ליטוש על-ידי איש מקצוע מומחה. החסר מובן לאור זאת ששמאי התובע חסר את המומחיות המקצועית לעסוק בעניינים אלו, אך הוא עומד בעינו ונזקף לחובת התובע. על התובע להראות כי לא הגדיל את הנזק ולא נקט פעולה שעלותה גדולה מן הנחוץ באורח סביר לשם הסרת הליקוי. אילו דאג התובע לפנות למומחה בתחום הידע המתאים לאירוע ונסיבותיו, חזקה על המומחה שהיה מתייחס בחוות-דעתו גם לכך.

8. בעדות המזמין, , אין לשנות מכך. שוורץ לא נכח בדירה כשהנתבעת עבדה בה [עמ' 6 ש' 37-28]. הוא הגיע לדירה בסופו של היום בו בוצעו עבודות הקונסטרוקציה וראה, בלשונו, "שיש 'הרבה מאוד חורים' בקרמיקה ברצפה"; שוורץ דיווח על כך לתובע והביע את כעסו בפניו [סע' 9-8 ב-ת/2]. הוא אישר שאין לו ידיעה מי גרם לכך [עמ' 7 ש' 13-11]. שוורץ חסר את המומחיות הדרושה כדי לקשור בין עבודתה של הנתבעת בדירה (ובכלל זה פעולות ריתוך שביצעה) לבין מצב הריצוף. בעדותו תוארו 'חורים' בריצוף, אך אין להם זכר בחוות-דעתו של שמאי התובע; הלה תיאר את הליקוי כסדקים על פני חלק מהאריחים. התצלומים שצורפו לחוות-הדעת אינם מדגימים חורים. עדותו של שוורץ לקתה אפוא בהגזמה והאדרה של הנזק ללא בסיס ממשי.

9. התובע לא נכח בדירה בעת שהנתבעת בנתה את הקונסטרוקציה; הוא הודה בכך [עמ' 20 ש' 1 ו-5]. בשל כך, הוא אינו יכול להעיד מכלי ראשון על כך שהריצוף ניזוק במהלך ביצוע ריתוך על-ידה. על-פי , הנתבעת ביצעה את העבודה ביום 6.3.2022; בשעות הערב באותו יום הודיע התובע לנתבעת כי העבודה לא הושלמה בשל נזק שנגרם לקרמיקה ובהמשך התנהלה בין הצדדים התכתבות על כך [סע' 10-9 ונספחים 7-5]. זו הייתה גרסתו של התובע גם בעדותו הראשית [ת/4, סע' 11-10 ונספחים 7-5].

10. התובע לא טרח להגיע לדירה בסיום עבודתה של הנתבעת כדי לבדוק אותה ולקבלה. הוא הגיש את המזמין, לפיו המזמין הוא שבא לדירה בערבו של היום שבו עבדה בה הנתבעת, גילה שיש נזק בריצוף והודיע על כך לתובע; התובע בא למקום וראה את ונה בעקבות פניית שוורץ אליו [סע' 9-8 ב-ת/2]. עדותו של המזמין נשמעה מטעם התובע. נחתם בפני באת-כוח התובע. התובע כבול לגרסתו של המזמין. הוא הודה שראה את הנזק לריצוף רק בערב, אחרי שהנתבעת סיימה את העבודה. מאחר שהן המזמין והן התובע לא נכחו בדירה במהלך עבודתה של הנתבעת, אין בידם להעיד מכלי ראשון – מידיעה אישית – על כך שהריצוף ניזוק במהלך עבודתה.

11. עדותו של התובע לקתה גם במישור תיאור הליקוי בריצוף. היא לא תאמה את תיאורו של המזמין ('חורים' בריצוף), גם לא את חוות-דעתו של שמאי התובע (סדקים על פני אריחים). התובע אמר: "היה כבר חושך ויש שם תאורה אבל מספיק רואים, איך שנכנסתי באמת ראיתי כמה קרמיקות שרופות" [עמ' 21 ש' 12-11]. התובע הגדיל לעשות ומסר, בעומדו לחקירה נגדית, כי צילם תמונות באותו מעמד – אך הן לא הוגשו כראיה [שם, ש' 33-30]. אי-הצגתן מקימה חזקה ראייתית שפועלת נגדו [ע"א פלונית נ' פלוני, פ"ד לה(1) 736, 760 (1980)].

12. מתן תיאורים שונים לסוג הנזק על-ידי המזמין מזה והתובע מזה, בלשון עממית שאינה מקצועית ואינה מעידה על טיבו הממשי – לצד אי-בחינתו על-ידי מומחה מטעם התובע בעל השכלה והכשרה בתחום הידע הרלוונטי, מכונן חסר בראיות התובע. עליו להוכיח ולשכנע כי האופן שבו טיפל בנזק כדי להסירו התחייב ונדרש מטיבו ומהותו. על התובע להראות כי אין בנמצא טיפול סביר אחר, מידתי יותר מהחלפת אריחים ויקר פחות, שהיה בו להטיב את הנזק – נזק שבעלות תיקונו הוא עותר לחייב את הנתבעת. בעניינים הללו לא הביא התובע כל ראיה ממשית שתרים את הנטל.

13. אף-על-פי-כן, אין בדברים הללו כדי להוביל לדחיית התביעה. התובע ביקש לייחס את הנזק לריצוף – יהא אשר יהא – לעבודתה של הנתבעת בדירה על סמך טענה כי שגב, מנהל הנתבעת ובעליה, הודה באחריות לנזק בזמן-אמת, בשיחת טלפון אשר הוקלטה. התובע הציג תמליל של השיחה באמצעות חוות-דעת מתמלל [נספח 10 ו-ת/3]. המסכם הודיעה הנתבעת שאינה מבקשת לחקור את המתמלל על חוות-דעתו [עמ' 1 ש' 21-19 בפרוטוקול הדיון מיום 9.7.2023].

14. השיחה שהוקלטה (להלן השיחה) נמשכה 15:20 דקות והשתתפו בה התובע, המזמין ושגב. השיחה יוחסה לתאריך 20.3.2022 בשעה 13:31, כך על-פי מידע שנמסר למתמלל בידי התובע [ת/3 סע' 2 בעמ' 1]. התובע, שמארג ראיותיו היה רופף ודל במגוון רחב של רים, לא טרח להצהיר על תאריך השיחה בעדותו הראשית והסתפק בצירוף תמליל שלה [סע' 44 ב-ת/4 ו-סע' 43 ]. בה בעת, שגב לא חלק על עצם עריכת השיחה, אף לא על מועדה כפי שנזכר בחוות-דעת המתמלל.

15. על-פי חילופי הדברים בתחילת השיחה שהתנהלה בין התובע לבין המזמין, היא נערכה לפני שהתובע ביצע פעולה לשם תיקון הריצוף בדירה [ת/3 עמ' 3 ש' 26-19]. שגב צורף לשיחה ואזי אמר לו התובע: "שגב אני מציע ככה, עוד פעם אני אומר לך. אין לי בעיה שתתקן את זה. […] ושכנעתי את הלקוח הוא לא רוצה שאף אחד ייכנס […] אין לי בעיה. שיתקן, יעשה את העבודה. […]" [שם, עמ' 4 ש' 19-17]. תגובתו של שגב לדברים הללו לא הייתה שהוא אינו יודע על מה מדובר, או שהוא מכחיש כל קשר של הנתבעת לצורך לבצע תיקון כלשהו בדירה. בקשתו הייתה להתנהל אל-מול המזמין ולא כלפי התובע, ממנו 'כבר נכווה' [שם, ש' 21-11]. המזמין סירב ועמד על דעתו ר שלו בהתייחס לעבודות יהיה רק עם התובע [שם, ש' 26].

16. בהמשך השיחה דרש התובע משגב להסדיר כל בעיה בריצוף ונקב בעלות התיקון שקבע השמאי מטעמו [ת/3, עמ' 5 ש' 7-3]. שמאי התובע ביקר בדירה ביום 20.3.2022; הדבר תואם את התאריך שהתובע יחס לשיחה. על כך ענה שגב כי את יתרת התמורה שמגיעה לנתבעת מהתובע, יעביר התובע למזמין ושגב 'יסתדר' עמו [שם, ש' 14-13]. באותו מועד היה על התובע לשלם לנתבעת את יתרת התמורה בסך של 10,000 ₪. נכונותו של שגב לוותר על סכום זה במלואו, תוך שהתובע מעבירו למזמין, מעידה על הודאה באחריות של הנתבעת לכך שהריצוף נפגם במהלך עבודתה ועל נכונות לשאת בתוצאה כספית שנובעת מכך, זאת עד לתקרת יתרת המגיע לנתבעת עבור העבודה. לא דובר באמירה של שגב אגב אורחא או בהיסח דעת; אחריה התנהל שיח בין התובע, המזמין ושגב לגבי הסכום שיש להעביר בדרך זו וההתנהלות ביחס למע"מ שחל בגינו [שם, ש' 24-17].

17. לנתבעת ניתנה הזדמנות לבדוק את הנזק לריצוף, טרם תיקונו, על-ידי מומחה מטעמה. ביטוי לכך ניתן בתמליל; שגב תועד כאומר לתובע כי עוד שעה יביא שמאי לדירה, זאת מאחר שחלק על קביעותיו של שמאי התובע שהוצגו לו בשיחה. התובע הסכים והצהיר כי הנתבעת זכאית לכך [ת/3, עמ' 6 ש' 12-3]. הנתבעת לא בדקה את הריצוף לפני שתוקן מתוך בחירה. מומחה מטעמה ביקר בדירה זמן רב לאחר מכן, ביום 19.5.2022, לאחר שהריצוף כבר תוקן. אי-עריכתה של בדיקה בידי מומחה בזמן-אמת – בניגוד לעמדתו של שגב בשיחה, נזקפת לחובת הנתבעת. מאחר שבחרה ביודעין להימנע מבדיקה כזו, היא איננה רשאית להישמע בטענה שנמנע ממנה לבחון את האריחים שפורקו [סע' 12 ב-נ/2]. בנסיבות העובדתיות שהוכחו, זו טענה חסרת .

18. בהמשך השיחה ביקש שגב לעגן את ההסכמה, לפיה יתרת תמורה המגיעה לנתבעת מן התובע תועבר למזמין, בהסכם בכתב שתערוך הנתבעת – והוסיף והצהיר כי מיד לאחר העברת ההסכם יתחיל "לארגן את החברה של הריצוף" [ת/3, עמ' 7 ש' 10-3]. בסופו של יום לא עלה בידי הצדדים לגבש הסכמה שכן התובע דרש שהנתבעת תישא בהוצאותיו בסך 600 ₪ ושגב סירב לכך [שם, עמ' 8 ש' 23-7]. נוכח מחלוקת זו, תועד התובע שואל את שגב אם אינו מתבייש לעשות נזק, ונענה על-ידי שגב: "לא מתבייש, אתה יודע למה, אתה זוכר איך קראת לי? חזיר" [שם, ש' 23-19]. גם באמירה זו, אין כפירה של שגב בגרימת נזק לריצוף בדירה אלא דווקא הודאה בכך.

19. הנתבעת יכלה להיכנס לדירה מיד לאחר השיחה, לבדוק אותה על-ידי מומחה מטעמה, לפרק ולקחת אריח לבדיקה ולעשות כל פעולה נחוצה לטעמה כדי להתמודד עם יחוס הנזק בריצוף לעבודתה. היא נמנעה מכך, ולא בכדי – ביודעה כי הריצוף נפגע תוך כדי עבודתה, באופן שגרם לשגב מנהלה להסכים כבר בתחילת השיחה לכך שיתרת המגיע לנתבעת מן התובע תועבר על-ידי התובע למזמין, כתשלום עבור הנזק והטבתו. שגב חזר על כך גם בהמשך השיחה [ת/3, עמ' 6 ש' 18-17].

20. בהמשך השיחה הטיח התובע בשגב כי עשה נזק והביאו למצב בעייתי מול המזמין. על כך ענה שגב: "אני לא מערער עליך" [ת/3, עמ' 9 ש' 21-17]. בכך לא תמו הדברים; נוהל בין התובע לבין שגב דיאלוג לקראת סיום השיחה בזו הלשון, שגם משמעותו ברורה:

התובע: קיבלתי עבודה טובה כן, אבל עשית לי נזק כן או לא?

שגב: נהיה נזק לקרמיקה.

התובע: כן או לא?

שגב: עשית מזה פיל! תחליף כמה רצפות.

התובע: מה זה כמה רצפות? […]

שגב: […] תחליף כמה רצפות […] תחליף כמה רצפות ונגמור.

התובע: איזה תחליף כמה רצפות? […] אבל זה לא כמה רצפות […]

שגב: חבר'ה באמת תקשיבו, הזמן שלי יקר.

התובע: מה זה כמה רצפות?

שגב: תעדכן אותי, תעזוב אותי אין לי כוח השיחה הזאת מעצבנת אותי. שיהיה לכם יום טוב שניכם ביי.

[ת/3, עמ' 10 ש' 27-13].

21. בדברים הללו סיים שגב את השיחה. לכל אורכה, לא הכחיש מנהל הנתבעת – כך בשלל אמירות מצטברות שנמנו לעיל, את אחריות הנתבעת לנזק בריצוף בדירתו של המזמין; היפוכו של דבר הוא הנכון. שגב הכיר באחריות הנתבעת לנזק ונאות להעביר למזמין את יתרת המגיע לנתבעת לפי ההסכם בינה לבין התובע, בסך 10,000 ₪ כולל מע"מ.

22. לעת הבירור ביקש שגב להתכחש לכך אך השיחה, שבעצם קיומה הוא לא כפר, ברורה. עדותו של שגב הייתה מפגן בוטה של חוסר אמינות. כאשר עומת עם השיחה ותוכנה, מסר שלא אישר בה כי הנתבעת גרמה נזק לריצוף ומצא מפלט בטענה כי דובר בשיחת טלפון ומה שלא ראה בעיניו – איננו יכול לאשר [עמ' 38 ש' 38-32]. את התבטאויותיו הברורות, העקביות, במהלך השיחה ביקש להדוף באמירות רפות: "כל מה שמופיע או לא מופיע בהקלטות אני לא יודע, הופנו אליי טענות, אני הייתי צריך לבוא ולראות בעיניים, כשבאתי וראיתי בעיניים לא נעשה שום נזק מגיצים" [עמ' 41 ש' 14-12; ההדגשה הוספה].

23. בעדותו הראשית שניתנה הכחיש שגב שהנתבעת ראתה את הנזקים הנטענים בריצוף הדירה [סע' 13 ב-נ/2]. מעדותו שצוטטה לעיל ברי כי בניגוד לעדותו, שגב דווקא בא לדירה וראה את הריצוף במצבו הניזוק. מי שזה מהלך עדותו, לא כל שכן בעניינים שבליבת המחלוקת, אינו ראוי לבדל אמון ואין מנוס מלקבוע שעדותו הראשית כוזבת.

24. בצר לו ביקש שגב להתמודד עם תוכן דבריו בשיחה, שאינם נוחים לו ולנתבעת, על-ידי טענה כי נגרר לשיחה בעודו מחוץ לדירה; אחר כך ביקר בדירה וראה שהנזק – מקורו בקרמיקה פגומה שאינה קשורה לעבודתה של הנתבעת. כך אמר: "מתקשרים לבן-אדם ואומרים לו תקשיב בעבודה שביצעת נוצר נזק ברצפה, קשה לי להגיב על משהו שלא ראיתי. שהגעתי לדירה וראיתי הבנתי שזה לא נזק שלנו ונזקים שנוצרו מקרמיקה פגומה, מעבודות שבוצעו בדירה לפני, […] שהגעתי לדירה כבר היו פועלים, כבר היו מריצה והיה סומסום בכניסה, הדירה הייתה תחת עבודה, הדירה לא הייתה סטרילית […]" [עמ' 42 ש' 35 עד עמ' 43 ש' 1].

25. אילו היו הדברים נכונים, היה על שגב לומר בשיחה בדיוק אותם: כי אינו יודע על נזק שהנתבעת גרמה והוא מבקש לבקר בדירה ולראות במה מדובר לפני שיביע עמדה. דבריו בשיחה שונים בתכלית; כבר צויין כי הוא הצטרף אליה כמי שיודע על מה מדובר ומכיר את יחוס הנזק בריצוף לעבודת הנתבעת, לא כמי ששמע לראשונה באותה שיחה על הדברים הללו ולא ניתנה לו הזדמנות לבדוק אותם. בעדות שגב שצוטטה כאן יש אישור נוסף לכך שהוא ביקר בדירה וחזה בנזק לריצוף עוד בטרם תוקן – בניגוד גמור לעדותו , בה שלל זאת.

26. ציר הזמנים שביקש שגב לכונן באמצעות עדותו – כאילו השיחה התקיימה תחילה ורק לאחר מכן התאפשר לו לראות את הריצוף בדירה, חוטא למהלך העניינים לאשורו. שגב אישר שעבודת הנתבעת בדירה הסתיימה ביום אחד [עמ' 37 ש' 14-1]. באותה עת שהתובע מסר לנתבעת על-חשבון ביצוע העבודה, כמקדמה על-פי ההסכם. שגב והתובע נדברו להיפגש בדירה, אך הפגישה נדחתה ליום חמישי באותו שבוע מטעמים שנעוצים באילוציו של מנהל הנתבעת. במהלך הפגישה בדירה מסר התובע לשגב את סכום המקדמה במזומן ולשגב התאפשר לבחון את מצב הריצוף [עדות התובע בעמ' 11 ש' 16 עד עמ' 12 ש' 30; עדות שגב בעמ' 41 ש' 12-7]. נובע מכך כי ביקורו של שגב בדירה לקבלת תשלום חלף ולשם בדיקת הריצוף קדמה ליום 20.3.2022 שבו נערכה השיחה. הדברים מתיישבים עם האופן שבו התבטא שגב בשיחה, תוך הכרה באחריות הנתבעת לנזק. הם מעמידים באור הנכון את עדותו לפני, לפיה כשהתקיימה השיחה, הוא עדיין לא ביקר בדירה ולא חזה בנזק שיוחס לנתבעת.

27. תוכנה של השיחה ברור. הוא מלמד כי גרסתו השונה של שגב שנולדה לצרכי ההליך, לשם הדיפתו, תוך הכחשת כל קשר בין הנזק בריצוף לבין עבודת הנתבעת, אינה אמת. הדבר מעיד לא רק על אמינותו של שגב אלא גם על מקצועיותו: הוא ביצע את העבודה בצורה לריצוף נזק, הכיר בכך בזמן-אמת והסכים כי יתרת המגיע לנתבעת – 10,000 ₪, תועבר למזמין . כך היה עליו להתנהל גם כשהתקלה לא יושבה בהסכמה אלא הולידה תביעה – אך הוא דבק בהגנת בדים, תוך כפירה באחריותה של הנתבעת לנזק והסתתרות מאחורי פלפולים משפטיים וטענות עובדתיות חסרות שחר שהוא עצמו ידע ידוע היטב שאינן נכונות.

28. לדוגמא, ביקש שגב לטעון כי במהלך ביצוע עבודתה של הנתבעת, הוא כיסה את הריצוף ביריעת הגנה שמנעה פגיעה באריחים, גם בעטיין של עבודות ריתוך [סע' 9 ב-נ/2]. אילו היה בכך צל של אמת, היה שגב טוען זאת מיד, בפה מלא, בשיחה שהוקלטה, אך אין בה זכר לטענה – ולא בכדי. גם בהתכתבות שהתקיימה בין הצדדים טרם הגשתה של התביעה – בה הוטח בנתבעת כי עבודתה נזק לריצוף בדירה, באופן שמשליך על זכותה לקבל את יתרת התמורה, אין זכר לטענה של הנתבעת כי לא ייתכן שהסבה נזק לריצוף שכן דאגה להגן עליו ביריעה מתאימה [נספחים 4 עד 7 ב-ת/4]. מדובר אפוא בטענה כבושה שמנוגדת לדברים שתועדו מפי שגב בשיחה. אני דוחה אפוא את טענתו כי הנתבעת דאגה להגן על סביבת העבודות שביצעה, על-ידי יריעה או בכל דרך אחרת.

29. זאת ועוד: תחת קורת הגג של תורת השיפוטי, איננו רשאי להיזקק לטענות עובדתיות סותרות, חלופיות, בהליך אחד. תורת השיפוטי מתמקדת בציר היחסים שבין בעלי-הדין , כדי "למנוע פגיעה בטוהר ההליך השיפוטי ובאמון הציבור במערכת המשפט וכן להניא מפני ניצולם לרעה של " [רע"א 4224/04 בית ששון בע"מ נ' שיכון עובדים והשקעות בע"מ, פ"ד נט(6) 625, 633 (2005)]; בשל כך רשאי להעלות טענה שיפוטי ביוזמתו. להשתק שיפוטי יש זיקה לעקרון : "היסוד השיפוטי הוא יסוד מוסרי, קרי דרישה להתנהלות כנה שאינה בנויה אך על צרכים טקטיים" [שם, עמ' 638-637]. שגב טען שדאג לכסות את הריצוף ביריעת הגנה. טענתו נדחתה. הוא אינו עשוי להישמע כי אם הנתבעת לא דאגה לכסות את הריצוף בדירה כדי להגן עליו במהלך עבודתה, אזי יש לייחס את ותוצאותיו לתובע, מהיותו הראשי שאחראי כלפי המזמין גם על עבודתה של הנתבעת [ר' סע' 7-6 ב-נ/2 והשוו לסע' 9 שם; כך גם , באותם סעיפים]. מדובר בטענה עובדתית סותרת שאין לנתבעת רשות להשמיעה. כדי להתגונן בה, הייתה הנתבעת צריכה להודות תחילה כי היא לא הגנה על רצפת הדירה מפני העבודות שביצעה – אך היא נמנעה מכך ומסרה גרסה עובדתית הפוכה.

30. דוגמא נוספת: בעת ביצוע העבודה ידע שגב היטב שדירת המזמין היא דירה חדשה אשר נרכשה , הריצוף שהותקן בה חדש, וזו הסביבה שבה הוזמנה הנתבעת להתקין את הקונסטרוקציה לשם הרחבת הקומה השניה. שגב אישר זאת בחקירה נגדית [עמ' 43 ש' 23-16]. הדבר לא מנע מהנתבעת לבקש להדוף את התביעה בטענה שאת הריצוף בדירה צריך היה להתקין רק אחרי תום עבודתה בה [סע' 8 וסע' 8 ב-נ/2]. העלאת טענה עובדתית שאין לה כל זיקה למהלך העניינים כהווייתם – שהיו בידיעת הנתבעת, בבחינת טענה לשם טענה, נזקפת לחובת הנתבעת.

31. בטיעון עובדתי סותר, לא אחיד, חטא גם התובע. מחד גיסא, הצהיר כי הנתבעת הגיעה לדירה, צפתה בנזקים וסימנה את הנזק שטעון תיקון; ברי שהנתבעת, חברה בע"מ, לא הייתה עשויה לנהוג כך אלא באמצעות נציג מטעמה – שאת שמו התובע לא טרח לציין. מאידך גיסא, הצהיר התובע תוך מסירת גרסה הפוכה: "הנתבעת אפילו לא שלחה נציג מטעמה על מנת לבדוק את הנזק ולא לצורך טיפול בנזק" [ר' והשוו סע' 11 ו-43 וסע' 12 ו-44 התובע, ת/4]. גם בעניין זה, שאין להקל בו ראש, מירקה הודאתו של שגב את קשיי טיעונו וראיותיו של התובע. בניגוד להכחשתו בתצהיר, אישר שגב כי הוא ביקר בדירה לפני שהריצוף תוקן וחזה בעיניו בנזק שיוחס לנתבעת.

32. אני דוחה את מבוקשו של שגב לייחס את הנזק לריצוף – לצרכי הגנה מפני התביעה, ללא זכר לכך בהתבטאויותיו בזמן-אמת, בשיחה או בהתכתבות עם התובע – לעבודתם של אחרים בדירה שאינם קשורים לנתבעת. יחד עם שגב עבדו בדירה פועלים נוספים, עובדיה של הנתבעת. שגב מסר שאין כל מניעה לזמנם ולהשמיעם כעדים אך נמנע מכך, למרות שהיה בידם לתמוך בגרסתו [עמ' 39 ש' 22-17, 36]. הדבר מכונן חזקה ראייתית שפועלת נגד הנתבעת [ע"א 465/88 למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו, פ"ד מה(4) 651, 659-658 (1991)]. שגב הצהיר כי אם היה בריצוף פגם שקדם לעבודה של הנתבעת, היה דואג לתעד אותו בתצלומים ומעבירם לתובע – שכן כך הוא נוהג תמיד [עמ' 43 ש' 7-4]. חסרונו של תיעוד על-אודות פגמים קיימים בריצוף, קודמים לעבודה של הנתבעת בדירה, מתיישב עם אי-העדתם של עובדי הנתבעת שנכחו במקום ומצביע על כך שהנזק נגרם לאריחים במהלך עבודתה של הנתבעת – כפי שהודה שגב בשיחה שהוקלטה.

33. על-יסוד הדברים הללו אני קובעת שבשיחה הודה שגב באחריות הנתבעת לגרימת נזק לריצוף בדירת המזמין במהלך עבודתה; הוא עשה כן לאחר שביקר בדירה והתרשם מן הריצוף בה וממצבו. לשגב ניתנה הזדמנות להביא לדירה מומחה מטעם הנתבעת, זאת לפני תיקון הריצוף בידי התובע, אך הוא בחר להימנע מכך. הודאתו של שגב בשיחה – ברורה, עקבית ומפורשת – מחייבת את הנתבעת. היא גוברת על שלל ניסיונותיו הלא אמינים של שגב לכפור בזיקתה של הנתבעת לפגמים בריצוף. במצב דברים זה, אין ערך ממשי לחוות-דעתו של מומחה הנתבעת; משקלה הראייתי נמוך לאין ערוך ממשקל הודאתו בזמן-אמת של מנהל הנתבעת באחריות לנזק בריצוף, בשיחה שהוקלטה.

34. לדידו של מומחה הנתבעת, נוכח המרחק בין עבודות הקונסטרוקציה שהנתבעת ביצעה (בגובה כשלושה מטר מעל הרצפה) לבין מפלס הריצוף בקומה הראשונה, אין היתכנות לכך שגיצים שנוצרו במהלך ריתוך גרמו נזק לרצפה שכן הם מתקררים עד שהם מגיעים אליה [נ/1 בעמ' 4]. נתונים עובדתיים שנגעו לעבודת הנתבעת, עליהם ס המומחה את קביעותיו, נמסרו לו באורח חד-צדדי על-ידי שגב – לגביו קבעתי כי הוא אינו אמין באופן מובהק. הנתונים לא נתמכו בעדויות של עובדי הנתבעת אשר הועסקו בביצוען של עבודות הקונסטרוקציה. מומחה הנתבעת ציין גם כי שמע מפי שגב שהנתבעת הגנה על הריצוף באמצעות כיסוי ייעודי – טענה שנדחתה על-ידי.

35. מומחה הנתבעת לא ביקר בדירה לפני שהריצוף תוקן. הוא לא התרשם מן הפגמים בו במישרין, בעיניו, באופן שיתקף את קביעותיו ויאפשר את קבלתן. אי-הבאת מומחה לדירה טרם ביצוע התיקון הוא שנגרם באחריות הנתבעת, פרי בחירתה, והיא שנושאת בתוצאותיו. חוות-דעת מומחה היא מעצם טיבה ומהותה; הדין עושה אותה קבילה, אך יש להעריך את טיבה ומשקלה בשים לב למארג הראייתי כולו. בהתנגשות החזיתית בין חוות-דעת שזה טיבה לבין הודאת שגב, מנהל הנתבעת, בזמן- אמת בגרימת נזק לריצוף, יד ההודאה על העליונה.

36. יש לדקדק: בשיחה שהוקלטה הודה שגב שהנתבעת גרמה נזק לריצוף במהלך עבודתה. הוא הביע הסכמה להעביר את יתרת המגיע לנתבעת עבור העבודה, בסך 10,000 ₪, מן התובע למזמין – חלף תשלומו לנתבעת. אין בהודאה הסכמה לסוג הנזק שנגרם, דרך הטיפול בו לשם הסרתו והעלות שכרוכה בכך. בעניינים הללו נותר לפתחו של התובע, אך הוא לא הורם. התובע הסתמך על מומחה בתחום ידע שאינו רלוונטי – שמאי רכוש חלף מהנדס שיש לו הבנה בריצוף. לא בכדי תארו התובע, המזמין ומומחה התובע את הפגמים בריצוף בשפת הדיוט, לא בשפת מומחים, ללא התאמה בין התיאור שמסר כל אחד מהם (אריחים שרופים, חורים, סדקים – כך לסירוגין). כדי לאבחן את הנזק בצורה מקצועית ולקבוע את טיב ועלות הטיפול הדרוש להסרתו היה על התובע להסתייע באיש מקצוע, אך כזאת לא נעשה; תוצאת מונחת לפתחו של התובע. יש לכך נפקות במישור ופסיקתו.

ג. מישור הנזק

ראיות התובע לקו בפגמים וחסרים בכל הנוגע להוכחת הנזק; מצטרף לכך חוסר אמינותו של התובע עצמו. אין מנוס מלקבוע שהתביעה הוגשה לתשלום סכום מוגזם, מופרך, שהתובע כלל לא עשה מאמץ אמיתי להוכיחו. הדברים יפורטו להלן.

1. שמאי התובע העריך בחוות-דעתו את הסכום שנדרש לפירוק אריחים שניזוקו, רכישה ואספקה של אריחים חדשים חלופיים, הובלתם לדירה, הנחתם וביצוע פעולות ניקיון נלוות. ניתן לכך ביטוי בפרק ד' בחוות-הדעת: פירוק משטח רצפה קיים 58 מ"ר – 5,800 ₪, אספקת אריחים חדשים כולל הובלה ופירוק לדירת המזמין בקומה 20 – 5,684 ₪, עבודת ריצוף כולל חומרי חיפוי – 10,440 ₪, פינוי אשפה לאתר וניקיון – 1,800 ₪. הסכום הכולל הועמד על 27,757 ₪ כולל מע"מ [ת/1 בעמ' 4]. התובע עתר להשית סכום זה במלואו על הנתבעת [סע' 31 וסע' 32 ב-ת/4].

2. הדבר לא מנע מהתובע לכלול בתביעתו רכיב נוסף, מצטבר, בסך 15,000 ₪ בגין חמישה ימי עבודה של שני פועלים שעסקו "בפירוק והרכבה של אריחים, רובע, רכישה, הובלה, סבלות, מילוי חול, חומר שחור (מצא) [כך במקור; צ"ל מצע] וכו'" [סע' 32 בתביעה וסע' 33 ב-ת/4]. התביעה בסעיף זה נכללה במלואה בסכומים שנמנו בחוות-דעתו של שמאי התובע. התובע לא נתן בדל הסבר להגשת כפל תביעה בגין אותם סעיפי עבודות, באופן שעושה שימוש לרע