ההחלטה
- טיפול אישי על ידי צוות מקצועי
- הטיפול יושלם תוך 5 ימי עסקים. אם הבקשה לא תאושר, התשלום יוחזר במלואו.
פסקי דין רכישה ו או הסרה יכולים להתעכב או לא להיות מאושרים כלל על ידי מערכת האתר - והתשלום יוחזר במלואו כמובן תוך 7 ימי עסקים מרגע החלטת ההנהלה וייתכן כי יותר. הסרת פסק דין הינו פסק הדין בלבד ולא כולל שום דבר נוסף כמו כתבה, סקירת משרד וכד'.
על ידי ב"כ עו"ד חיה עמרם
על ידי ב"כ עו"ד עדי ברקאי
על ידי ב"כ עו"ד ליאור שחטר
השאלה העומדת לדיון
1. לפני בקשתו של נאשם 1, מר עופר שבו [הנאשם], להורות על ביטול סעיף 3 וזאת מחמת התיישנות. השאלה העומדת לדיון היא מהי תקופת ההתיישנות לגבי עבירות שסווגו כעבירות מנהליות. האם זו זהה הקבועה בגין העבירה, לפי חיקוק המקור בשילוב עם סעיף 24 לחוק העונשין וסעיף 9 לחסד"פ (ובמקרה שלנו, מאחר שמדובר בעוון – 5 שנים), או שמא היא זהה שנקבעה לגבי , לפי סעיף 225א(א) לחסד"פ (קרי: שנה).
2. הנאשמים הם שותפים בתיק שותפות בשם ב.ד. צימרמן, העוסק בהפעלת פאב בתל אביב והינם "עוסק" כהגדרתו בסעיף 1 לחוק , התשל"ו-1975 [חוק מע"מ].
נגד הנאשמים הוגש ביום 14.3.13 בגין להגיש דוחות תקופתיים כנדרש בחוק מע"מ ובתקנות מס ערך מוסף, התשל"ו- 1976 [תקנות מע"מ].
סעיף 3 , שהוא נושא דיוננו, עוסק בדו"ח 04/11, שמועד הגשתו היה על פי חוק 16.5.11 והוגש רק ב- 12.6.11. נוסף על כך, הנאשמים לא הגישו דוחות תקופתיים בגין החודשים: 10/11, 12/11, 2/12, 4/12, 6/12, 8/12, ו-10/12.
לפיכך הואשמו הנאשמים בביצוע 8 עבירות לפי סעיף 117(א)(6) לחוק מע"מ, ביחד עם סעיפים 67 ו-88 לחוק מע"מ ובקשר עם תקנות 20 ו-23 לתקנות מע"מ.
הבקשה והתגובה
3. סנגורו של הנאשם הגיש בקשה לביטול האישום המנוי בסעיף 3 , העוסק בדו"ח 4/11 שהוגש באיחור, וזאת מחמת התיישנות לכאורה. לטענת הנאשם, העבירה הינה עבירה מנהלית על פי חוק העבירות המנהליות, תשמ"ו-1985 [חוק העבירות המנהליות] להגשת אישום או הטלת קנס מינהלי בגין אותה עבירה היא שנה אחת ממועד ביצועה. לטענתו העבירה הינה ויש להתחיל למנות את תקופת ההתיישנות ממועד הסרת , דהיינו מיום הגשת הדו"ח בפועל (12.6.11) ומכאן שתקופת ההתיישנות חלפה כעבור שנה ביום 11.6.12.
את טענתו סומך הנאשם על החלטה שניתנה לאחרונה על ידי כבוד השופטת ד"ר אריאלה גילצר-כץ בתל אביב בהע"ז 2171-09 מדינת ישראל נ' י.ד.לוי אלברט (200) חב' לבנין בע"מ [21.3.13] (ענין לוי אלברט), בו קבעה השופטת כי לאור הדמיון הקיים בין עבירות מנהליות , יש להחיל על עבירות מנהליות את סעיף 225א(א) לחוק הפלילי [], התשמ"ב-1982 [החסד"פ], הקובע של שנה אחת.
4. מנגד, טוענת המאשימה כי העבירות בהן מואשם הנאשם הן עבירות מסוג עוון החלה על עבירות מסוג זה היא 5 שנים, כקבוע בסעיף 9 לחסד"פ. היא מפנה לסעיף 22א(א) לחוק העבירות המנהליות לפיו קביעתה של עבירה כעבירה מנהלית אין בה כדי לשנות את סוג העבירה, כאמור בסעיף 24 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 [חוק העונשין]. היא מפנה גם לעפ"א 1004/01 קשת היפרטוי שותפות מוגבלת בע"מ – מדינת ישראל, פד"ע לח 181 [2002] (ענין היפרטוי), שם נקבע כי אין להחיל על עבירות מנהליות את הקבועים בפרק ז לחסד"פ הנוגעים . המאשימה הוסיפה והפנתה לפסיקה רלוונטית נוספת.
דיון והכרעה
5. לאחר שקראתי את הבקשה, התגובה לבקשה ואת האסמכתאות המשפטיות שצרפו הצדדים, הגעתי למסקנה כי אף שאני מסכימה לכל הניתוח שערכה כבוד השופטת ד"ר גילצר-כץ בענין לוי אלברט, ואף שאני שותפה למסקנתה כי הדין הראוי הינו שתקופת ההתיישנות החלה על עבירות מנהליות תהיה זהה לזו החלה על , הרי שמקום שקיים הסדר בחוק – איני יכולה להצטרף למסקנתה הסופית לפיה "שומה על בית הדין לפסוק לפי צו מצפונו". בפרט כך, כאשר הנושא עלה לדיון בכנסת פעמיים, לכאורה היתה הסכמה שיש לשנות את החוק, אך החוק לא תוקן.
6. אלה עיקרי ההנמקות:
אין חולק על כך כי העבירה בה מואשם הנאשם עונה להגדרה "עבירה מנהלית", לאחר שנקבע בתקנות העבירות המנהליות (קנס מינהלי – חיקוקי מיסים), התשמ"ז-1987, שהעבירה המצוינת בסעיף 117(א)(6) לחוק מע"מ הינה עבירה מנהלית נושאת קנס.
סעיף 15 לחוק העבירות המנהליות קובע כי הגדרתה של עבירה כעבירה מנהלית אינה גורעת מסמכותו של תובע להגיש תביעה משפטית, אם סבור היה שהנסיבות מצדיקות זאת, ומטעמים שירשמו. הנה כי כן, האישום שלפנינו עוסק "בעבירה מנהלית" שלצידה קנס או מאסר, ואשר תובע מוסמך להגיש בגינה תוך עמידה בתנאי סעיף 15 הנ"ל.
7. סעיף 22א(א) לחוק העבירות המנהליות קובע:
"אין בקביעת עבירה כעבירה מנהלית כדי לשנות את סיווג העבירה כאמור בסעיף 24 לחוק העונשין"
סעיף 24 לחוק העונשין מסווג את העבירות השונות על פי חומרתן. בענייננו, מאחר שבצד העבירה לפי סעיף 117(א)(6) נקבע מאסר שנה, מסווגת העבירה כ"עוון" .
סעיף 9 לחסד"פ קובע את של עבירות בהתאם לסיווגן כעוון, חטא או פשע. על עבירה מסוג עוון הינה 5 שנים.
סעיף 22א(ב) לחוק העבירות המנהליות קובע:
"לענין כאמור בסעיף 9 לחוק הפלילי או בכל חיקוק אחר הקובע מועד , לפי הענין, יראו את מועד הטלת הקנס כמועד ההעמדה לדין, ואולם אין במועד הקבוע בסעיף 9 לחוק הפלילי או בחיקוק כאמור, לפי הענין, כדי למנוע הגשת נגד מי שביקש להישפט לפי חוק זה או להמיר כתב אישום בקנס מינהלי, אף אם עבר אותו מועד"
מסעיפי החוק כפי שהובאו לעיל עולה לכאורה כי נושא ההתיישנות הוסדר החלה על עבירה מנהלית, תהיה זהה של העבירה לפי חיקוק המקור.
8. טענת הנאשם לפני היא כי משנקבעה עבירה מסוימת כעבירה מנהלית שבצידה קנס קצוב, הריהי מסוג ולכן יש להחיל עליה את תקופת ההתיישנות על עבירות קנס, כקבוע בסעיף 225א(א) לחסד"פ:
"עברה שנה מיום ביצוע , לא יוגש עליה ולא יומצאו בענינה הזמנה לפי סעיף 222 או הודעת תשלום קנס לפי סעיף 228(ב)"
9. בענין לוי אלברט, שעליו ס הסנגור את טענתו, סבר שאכן, על אף האמור בסעיפים שהובאו לעיל, לאור מאפיניהן המיוחדים של עבירות המנהליות, הרציונל שעומד בבסיסן והדמיון בינן לבין , יש להחיל עליהן תקופת התיישנות בת שנה, השווה לזו של עבירות קנס. בהחלטתה עומדת השופטת על הדמיון הפרוצדורלי הרב בין עבירות מנהליות לעבירות קנס ומתבססת בדבריה, בין השאר, על הרציונאל העומד בבסיס חוק העבירות המנהליות:
"חוק העבירות המנהליות בא להציע טיפול מהיר, יעיל וצודק בעבירות שאינן בעלות אופי פלילי מובהק" [פסקה 31 להחלטה]
וכן:
"בסעיף 5 לדברי ההסבר מפורטים הנימוקים שהביאו לחקיקת חוק העבירות המינהליות והם, בתמצית: סירבולו של לטיפול בעבירות קלות המבוצעות בתדירות גבוהה יחסית; משאביה המוגבלים של המשטרה והעדפת הפניית משאבים מוגבלים אלו לטיפול בפשיעה חמורה; הקטנת העומס על מערכת התביעה ובתי המשפט; היעדר הצדקה להכתים בפלילי&#
- מדור פסקי דין והחלטות באדיבות מיקיפדיה - האנציקלופדיה הפתוחה.
