ההחלטה
- טיפול אישי על ידי צוות מקצועי
- הטיפול יושלם תוך 5 ימי עסקים. אם הבקשה לא תאושר, התשלום יוחזר במלואו.
פסקי דין רכישה ו או הסרה יכולים להתעכב או לא להיות מאושרים כלל על ידי מערכת האתר - והתשלום יוחזר במלואו כמובן תוך 7 ימי עסקים מרגע החלטת ההנהלה וייתכן כי יותר. הסרת פסק דין הינו פסק הדין בלבד ולא כולל שום דבר נוסף כמו כתבה, סקירת משרד וכד'.
1. לפני תביעה לתשלום שכר-טרחת בסך 468,000 ש"ח.
2. התובע הוא . על-פי הנטען המקורי טרם תיקונו, שהוגש מקוצר, ביום 4.1.2015 נכרת בין התובע לבין הנתבעים הסכם שכר-טרחה בקשר לייצוג בתביעה שהוגשה נגד הנתבעים או מי מהם (נספח 1 ; ולהלן – ההסכם הראשון). בהסכם נקבע ששכר-הטרחה המוסכם הוא בסך 150 דולר בתוספת מע"מ לכל שעת עבודה של התובע או של מצוות משרדו. כן נקבע כי בנוסף ישולם לתובע שכר-טרחה בשיעור 5% בתוספת מע"מ מן ההפרש שבין סכום התביעה לבין התשלום שבו יחויבו הנתבעים בהליך. עוד הוסכם כי התובע יגיש לנתבעים חשבונות לתשלום במועדים שייקבעו לפי .
נטען כי לאחר כריתת ההסכם הראשון, הנתבעים לא עמדו בתשלומים כנדרש מהם. בד בבד, כך נטען, החלו להיות מוגשות תביעות נוספות נגד הנתבעים, והתובע נתן לנתבעים שירותים משפטיים גם לגבי הליכים אלו. תביעות אלו והפעולות שהצטרך התובע לעשות בגדרן מפורטות בכתב התביעה. על-פי הנטען, לאור היחסים הטובים ששררו אז בין הצדדים התובע טיפל בתיקים המשפטיים הנוספים בעניינם של הנתבעים מבלי לערוך הסכם שכר-טרחה נוסף, וזאת על אף אי-עמידת הנתבעים בתשלומי שכר-הטרחה. לטענת התובע, השירותים המשפטיים ניתנו גם בהסתמך על הבטחת הנתבעים כי בקרוב ימומשו זכויות בנכס מקרקעין שערכו עשרות מיליוני ש"ח ושלנתבעת 1 זכויות בו (להלן – נכס המקרקעין).
ביום 7.5.2015 חתמו הנתבעים על מסמך שכותרתו "התחייבות בלתי חוזרת", ושבו נכתב כדלקמן (נספח 2 ; ולהלן – כתב ההתחייבות):
"7 מאי 2015
י"ח אייר תשע"ה
לכבוד
עו"ד ארנון גרפי
הנדון: התחייבות בלתי חוזרת
אנו הח"מ,
פסקל בע"מ ח.פ. …
מסעדות המכבים בע"מ ח.פ. …
יצחק קצב ת.ז. ….
מאשרים ומתחייבים כלפיך לסילוק חוב שכ"ט בגין ייצוגנו בשתי תביעות בסד"מ וכן, בגין טיפול במו"מ למכירת חלקנו וזכויותינו במבנה המסחרי/רפואי "שי" (להלן "המבנה") אשר ידוע גם כגוש 6235 חלקה 809 ו/או זכויותינו בחברות שבנדון, המחזיקות במבנה ובמסעדה, אנו מתחייבים בזאת לשלם לך סך של 400,000 ש"ח + מע"מ (ארבע מאות אלף ש"ח) וזאת תוך שבעה ימים ממועד דרישתך.
התחייבותנו זו הינה בלתי חוזרת ואנו מודעים לכך שאתה וצוות משרדך פועלים עפ"י ועל סמך התחייבות זו.
ולראיה חתמנו:
יצחק קצב פסקל בע"מ מסעדת המכבים בע"מ"
מצוין כי "על מנת ליצוק תוכן שיבטיח את האמור" בכתב ההתחייבות, ביום 14.4.2016 חתמו הנתבעים 1 ו-3 על הסכם שבגדרו התחייבו לרשום לטובת התובע על זכויותיהם בנכס המקרקעין (סעיף 16 המקורי). עם זאת, אותו הסכם נוסף לא צורף לכתב התביעה המקורי.
לטענת התובע, לאחר כריתת כתב ההתחייבות הוא המשיך לייצג את הנתבעים בהליכים משפטיים שונים. לדבריו, באחד מן ההליכים שיזמה הנתבעת 1 באמצעותו התברר כי הנתבעים הסתירו מן התובע עובדות ומסמכים באופן אשר הכשיל את ההליך המשפטי, והדבר הסב לתובע מבוכה מקצועית והוביל להורדת עשרות שעות עבודה לטמיון (ראו פרוטוקול הדיון באותו הליך שהוגש כמוצג מ/3). בנסיבות אלו ביום 5.6.2016 הודיע התובע לנתבעים על הפסקת ייצוגם ודרש את שכר-טרחתו (נספח 3 ).
משלא נענו הנתבעים לדרישת התובע, הוגשה התביעה דנא שבה נתבע סכום חוב שכר-הטרחה כפי שנקבע בכתב ההתחייבות, שהוא 468,000 ש"ח (כולל מע"מ). נטען כי המגיע לתובע בגין שעות העבודה שהקדיש לעניינם של הנתבעים הוא אף גבוה מכך.
3. הנתבעים הגישו , ובה טענו כי הסתיר התובע הסכם נוסף שנכרת בין הצדדים ביום 14.4.2016, ושבו נקבע כי ההסכמים שעליהם בוסס כתב התביעה בטלים. ההסכם צורף לבקשת , ונכתב בו כדלקמן (להלן – ההסכם הנוסף):
"הסכם
אנו הח"מ:
1. פסקל לימיטד (חברה רשומה בגיברלטר) מספר חברה: …
2. יצחק קצב ת.ז. …
מאשרים ומתחייבים בזאת, שנינו ביחד וכל אחד לחוד ובערבות הדדית ביננו, כלפי עו"ד ארנון גרפי ת.ז. … לשלם סך של 400,000 ש"ח + מע"מ. לצורך הבטחת סילוק חוב שכ"ט בגין ייצוגנו בהליכים משפטיים שונים וכן בגין טיפול במו"מ למכירת חלקנו וזכויותינו במבנה המסחרי/רפואי "שי" (להלן:"הנכס") אשר ידוע גם כגוש 6235 חלקה 809, והננו מייפים את כוחו ו/או את באי כוחו לרשום על הנכס לטובתו ועל שמו וזאת להבטחת תשלום חוב שכ"ט עו"ד בסך של 468000 ש"ח (במלים: ארבע מאות שישים ושמונה אלף ש"ח).
הטיפול כולל ייצוג משפטי עד למכירת הנכס.
ולראיה באנו בזאת על החתום, היום 14/04/2016:
יצחק קצב פסקל לימיטד
הערה
הסכם זה מבטל ההסכמים שכ"ט שנחתמו קודם לכן.
[חתימה]
המשפטים "הטיפול כולל ייצוג משפטי עד למכירת הנכס" ו"הסכם זה מבטל ההסכמים שכ"ט שנחתמו קודם לכן" הוספו בכתב יד, ואין חולק כי מדובר בכתב ידו של התובע. כן יצוין שגם סכומי שכר-הטרחה נרשמו בהסכם הנוסף בכתב יד.
לטענת הנתבעים , לאור ההערה בהסכם הנוסף שלפיה ההסכמים הקודמים מבוטלים, אין התובע יכול לבסס כלשהי על ההסכם הראשון ועל כתב ההתחייבות. כן נטען כי בהסכם הנוסף הוסכם במפורש כי תשלום שכר-הטרחה יוכפף לכמה תנאים (ראו, סעיפים 11, 15 ו-22 ).התנאי הראשון הוא כי נכס המקרקעין יימכר. התנאי השני הוא שהתובע ימשיך לייצג את הנתבעים בהליכים המשפטיים וכן למכירת נכס המקרקעין. לטענת הנתבעים שני תנאים אלו לא התקיימו, ולכן התובע אינו זכאי לתשלום שכר-הטרחה. בנוסף נטען שמאחר שהנתבעת 2 אינה חתומה על ההסכם הנוסף, ומאחר שנאמר בו שההסכמים הקודמים מבוטלים, לא תתכן כל כלפי הנתבעת 2.
הנתבעים מוסיפים כי התובע מן הייצוג העמידה אותם במצב קשה בהליכים המשפטיים השונים, והיה עליהם לשלם סכומי כסף משמעותיים להסדרת ייצוגם על-ידי אחר. נטען כי יש לקזז את הנזקים שנגרמו לנתבעים מכל שכר-טרחה שיזכה בו התובע. בנוסף נטען כי התובע קיבל לידיו תשלומים שונים במהלך ייצוגו את הנתבעים בסך כולל של 63,000 ש"ח, לרבות במזומן ומבלי שנמסרו מצד התובע, וכי יש להפחית סכומים אלו מכל סכום שלו זכאי התובע.
4. בדיון שהתקיים ביום 13.3.2017 התייחס התובע להסכם הנוסף וטען כי מטרתו הייתה ליתן ה לחוב שכר-הטרחה כלפיו על-ידי רישום הערת אזהרה על נכס המקרקעין. התובע טען כי לאחר החתימה על ההסכם הנוסף הסתבר לו שאין לנתבעים אפשרות לרשום לטובתו על נכס המקרקעין כפי שהובטח. זאת מאחר שהנתבעת 1 היא , והנתבעים לא מסרו לתובע את המסמכים הנדרשים לשם רישום . לדברי התובע גם התברר לו שגורם המחזיק בנכס המקרקעין בשיתוף עם הנתבעת 1 מעוניין להפעיל זכות חוזית שלו לקנות את חלקה של הנתבעת 1 במקרקעין (בהסדר מסוג "BMBY"; מוצג מ/2), וקם חשש ממשי שהנתבעת 1 תיוותר בלא דבר. לטענת התובע, בנסיבות אלו יש לראות את ההסכם הנוסף כהסכם שהופר, כך שקם וחוזר תוקפו של כתב ההתחייבות שבו הודו הנתבעים בחובם כלפי התובע ללא תנאי. בהחלטתי מאותו יום ניתנה לנתבעים .
5. לאחר הדיון הותר לתובע להגיש מתוקן, שבו תתווסף התייחסות להסכם הנוסף (ראו, החלטה מיום 6.4.2017). בכתב התביעה המתוקן חזר התובע על טענתו האמורה כי ההסכם הנוסף הופר על-ידי הנתבעים. התובע טוען כי בשל כך ההסכם הנוסף בטל ויש לפנות אל כתב ההתחייבות ולאוכפו. עוד נטען שאין לקבל את פרשנות הנתבעים להסכם הנוסף, שכן לא יתכן שהתובע הסכים בגדרו להרע את מצבו ולהכפיף את תשלום שכר-הטרחה לתנאים שונים שעה שכבר היה קיים בידו כתב ההתחייבות המקנה לו זכאות לשכר-הטרחה ללא תנאי. בנוסף הוסיף התובע בדבר קבלת , ככל שלא יזכה בשכר-הטרחה על-פי ההסכמים בין הצדדים.
6. לאחר ניתנה הזדמנות לנתבעים להגיש מתוקן מטעמם (ראו החלטתי האמורה מיום 6.4.2017). כתב הגנה מתוקן לא הוגש חרף מספר ארכות שהתבקשו בנושא. ביום 28.5.2017 בא-כוח הנתבעים מייצוגם. למן התפטרות בא-כוח הנתבעים, הנתבעים אינם מיוצגים על-ידי . הנתבע 3 הוא שהופיע וטען בשם הנתבעים כולם. הדגיש בפני הנתבעים לא אחת את החשיבות שבייצוג על-ידי עורך-דין על מנת לשמור על השוויון בין הצדדים ובייחוד לאור סכום התביעה שאינו על הצד הנמוך. כן הוסבר לנתבעים שככל שידם אינה משגת לשכור את שירותיו של עורך-דין מוצע להם לפנות ללשכת (ראו, עמ' 3 שורות 23-16 לפרוטוקול הדיון מיום 16.11.2017 והחלטתי בתום הדיון; עמ' 8 שורות 16-15 לפרוטוקול הדיון מיום 12.2.2018 והחלטתי בתום הדיון). אף על פי כן בחרו הנתבעים שלא לשכור עורך-דין חלופי במקום בא-כוחם .
דיון והכרעה
7. הגעתי לכלל מסקנה כי יש לחייב את הנתבעים כלפי התובע בתשלום שכר-טרחת במלוא סכום התביעה.
8. כבר בפתח הדברים מוצא אני לנכון לציין, כי עדותו של הנתבע 3 הותירה בי רושם שאינו מהימן. לאורך חקירתו הנגדית התחמק הנתבע 3 ממתן תשובות ברורות וישירות לשאלות שהופנו אליו, ומפעם לפעם השיב באומרו דברים שאינם רלוונטיים. כמו כן לא אחת השיב הנתבע 3 בחקירתו הנגדית שאינו זוכר את המאורעות שעליהם נשאל. בכלל זאת, הנתבע 3 השיב שכלל אינו זוכר אם הנתבעים יוצגו על-ידי התובע (עמ' 17 שורה 19 לפרוטוקול). הנתבע 3 הוסיף שאינו זוכר הליכים משפטיים שונים שבהם התובע ייצג את הנתבעים (עמ' 17 שורה 33 עד עמ' 18 שורה 9 לפרוטוקול, וראו גם עמ' 20 שורות 24-19 לפרוטוקול). כפי שנראה בהמשך, הנתבע 3 השיב בשלב מסוים שאינו זוכר את כתב ההתחייבות, וזאת הגם שמסמך זה צורף שלו. בנוסף, בין תצהירו של הנתבע 3 לבין עדותו בחקירתו הנגדית התגלו סתירות. הנתבע 3 גם שינה את גרסאותיו במהלך חקירתו הנגדית. כל אלו מובילים אותי לייחוס מהימנות ומשקל נמוכים לעדות הנתבע 3, וכתוצאה מכך להעדפת גרסת התובע. נדרש לכך ביתר הרחבה בהמשך.
9. ביום 7.5.2015 חתמו הנתבעים על כתב ההתחייבות שכותרתו "התחייבות בלתי חוזרת", ושבו למעשה הודו בכך שחוב שכר-הטרחה שלהם כלפי התובע עומד באותה עת על סך 400,000 ש"ח בתוספת מע"מ והתחייבו לשלמו על-פי דרישה. בכתב ההתחייבות נעשה שימוש במילה "חוב", שהיא ככלל מילה הצופה פני עבר המשקפת את לחוב שכבר קיים לנתבעים כלפי התובע. יש לזכור שבעת שנחתם כתב ההתחייבות ההסכם הקודם בין הצדדים היה על בסיס שעתי, ומכאן, תב ההתחייבות הודו הנתבעים שעד אותה העת הוקדשו על-ידי התובע ועל-ידי צוות משרדו שעות עבודה שערכן מסתכם לכדי 400,000 ש"ח בתוספת מע"מ. בכתב ההתחייבות אף נכתב כי "התחייבותנו זו הינה בלתי חוזרת ואנו מודעים לכך שאתה וצוות משרדך פועלים עפ"י ועל סמך התחייבות זו", וגם בכך יש כדי להדגיש את כוונתם הברורה והמפורשת של הצדדים, כי הנתבעים מכירים בשיעור החוב הקיים ומתחייבים לשלמו לתובע.
הנתבע 3 גרס שבעת החתימה על כתב ההתחייבות הייתה בין הצדדים הסכמה בעל-פה שלפיה שכר-הטרחה ישולם רק לאחר מכירת נכס המקרקעין (ראו, סעיף 30 ). הסכמה בעל-פה שכזו לא הוכחה, והיא אף עומדת בניגוד לאמור בכתב ההתחייבות שעל-פיו התשלום ייעשה על-פי דרישה.
10. לאחר כמעט שנה, ביום 14.4.2016, נכרת ההסכם הנוסף. בפתח ההסכם הנוסף אישררו הנתבעים 1 ו-3 את שיעור חוב שכר-הטרחה שלהם כלפי התובע, והם התחייבו פעם נוספת לשלמו. בלשון ההסכם הנוסף: "אנו הח"מ… מאשרים ומתחייבים בזאת, שנינו ביחד וכל אחד לחוד ובערבות הדדית ביננו, כלפי עו"ד ארנון גרפי ת.ז. … לשלם סך של 400,000 ש"ח + מע"מ". גם בהסכם הנוסף נעשה על-ידי הצדדים מספר פעמים שימוש במילה "חוב", שכאמור משמעותה ככלל צופה פני עבר, היינו, הנתבעים 1 ו-3 אשררו בהסכם הנוסף את הסכמתם לכך שעלות הטרחה שהתובע ומשרדו כבר הקדישו לעניינם מגיעה לכדי 400,000 ש"ח בתוספת מע"מ. המשכו של ההסכם הנוסף הוא בהסכמה על אמצעי להבטחת פירעון החוב, על-ידי רישום על נכס המקרקעין לטובת התובע.
הנתבעים מצביעים על כך שבהסכם הנוסף נכתב בכתב יד כי "הסכם זה מבטל ההסכמים שכ"ט שנחתמו קודם לכן". אולם למעשה משפט זה אינו בעל משמעות רבה שכן כאמור, גם בהסכם הנוסף אישררו הנתבעים 1 ו-3 את גובה החוב שלהם כלפי התובע. להשלכת משפט זה על חבות הנתבעת 2 נדרש בהמשך.
11. הנתבעים משליכים את עיקר יהבם על התוספת בכתב יד שבה נרשם: "הטיפול כולל יצוג משפטי עד למכירת הנכס". לשיטת הנתבעים, בכך הוכפף תשלום שכר-הטרחה לשני תנאים שלא התקיימו בענייננו, והם כי ראשית, נכס המקרקעין יימכר, ושנית, כי התובע ימשיך לייצג את הנתבעים בהליכים המשפטיים השונים שהוגשו נגדם, לרבות בקשר לטיפול במכר נכס המקרקעין (ראו, סעיפים 11, 15 ו-22 ). לא מצאתי מקום לקבל טענה זו.
12. טענת הנתבעים אינה מתיישבת עם ההיגיון המסחרי העומד ברקע ההסכמים בין הצדדים. חזקה על צדדים לחוזה שכוונתם הייתה לפעול בהגיון כלכלי ומסחרי (ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ, פ"ד מט(2) 265, 313 (1995); ע"א 8566/06 אמריקר שירותי ניהול וייעוץ (1987) בע"מ נ' מליבו – ישראל בע"מ, פיסקה 26 (8.11.2009), והאסמכתאות הרבות שם). בעת שנכרת ההסכם הנוסף, כבר היו בידי התובע הודאה והתחייבות של הנתבעים כי החוב כלפיו עומד על סך 400,000 ש"ח בתוספת מע"מ. כתב ההתחייבות ברור למדי, ומכוחו בלבד זכאי היה התובע לקבל סכום זה במלואו על-פי דרישה וללא תנאי. אין סיבה נראית לעין מדוע יסכים התובע להרע את מצבו ולהכפיף תשלום חוב שכבר הודה בו הצד שכנגד והתחייב לשלמו, לתנאים שיש בהם כדי לדחות את תשלום החוב למועד עתידי לא ידוע שלשיטת הנתבעים טרם הגיע אף כיום. הסכמה שכזו מצד התובע אינה סבירה כלל ועיקר ונטולת היגיון כלכלי ומסחרי. זאת ועוד, עיון ברישום שעות העבודה שהגיש התובע מלמד כי התובע המשיך להקדיש מזמנו לעניינם של הנתבעים בפרק הזמן שבין כתב ההתחייבות להסכם הנוסף (נספח 3 התובע). מכאן עולה שאך טבעי הוא שבמסגרת ההסכם הנוסף לא התכוונו הצדדים להרע את מצבו של התובע יחסית לכתב ההתחייבות, אלא אף להיפך, לשפר את מצבו על-ידי מתן ה לתשלום החוב לאור השירותים המשפטיים הממשיכים להינתן.
מאחר שחזקה על הצדדים שלא התכוונו ליצור הסדר נטול הגיון מסחרי, שבו התובע מרע את מצבו באופן ניכר וללא סיבה נראית לעין, יש לראותם כמי שלא התכוונו ליצור הסדר שכזה. בניסוח אחר, אילו היו מתכוונים הצדדים ליצור הסדר לתשלום שכר-הטרחה כפי שטענו לו הנתבעים – שעל-פיו תשלום שכר-הטרחה מוכפף לתנאים שונים שמשמעותם דחיית החוב למועד לא ידוע ואי-תשלומו אף כיום, וזאת על אף הודאתם של הנתבעים בשיעור החוב שהצטבר והתחייבותם הברורה לשלמו בכתב ההתחייבות – דומני שהיו עושים כן בלשון מפורשת ולכל הפחות יותר מפורשת מזו שננקטה בהסכם הנוסף.
13. ביתר פירוט, שני התנאים לתשלום שכר-הטרחה שלהם טוענים הנתבעים הם בעלי הגיון מסחרי פחות, אם בכלל, ואף ספק רב אם יש להם עיגון לשוני בכתוב.
14. התנאי הראשון שנטען על-ידי הנתבעים הוא כי בהסכם הנוסף הוסכם כי תשלום שכר-הטרחה ייעשה רק לאחר מכירת נכס המקרקעין, ומאחר שזה לא נמכר עד היום לא הגיעה העת לתשלום. ספק רב בעיני אם לתנאי זה קיים עיגון לשוני בהסכם הנוסף. עיון בהסכם הנוסף מלמד כי ההתייחסות בו לנכס המקרקעין היא לשם מתן ה לתובע לתשלום חוב שכר-הטרחה, בדמות רישום על שמו. גם ספק רב בעיני אם אל המשפט שהוסף בכתב יד, "הטיפול כולל ייצוג משפטי עד למכירת הנכס", ניתן לקרוא שתשלום לא ייעשה אלא רק לאחר מכירת נכס המקרקעין. משפט זה מתייחס להיקף הטיפול המשפטי שהסכים להעניק התובע, ולא של חוב שבשיעורו כבר הכירו הנתבעים. לא עולה מכך הייתה שתשלום חוב שכר-הטרחה ייעשה רק לאחר מכירת נכס המקרקעין.
מעבר לכך, הטענה שלפיה הייתה כי חוב שכר-הטרחה שהנתבעים הכירו בו והתחייבו לשלמו, יידחה למועד עתידי שאינו ודאי ושהגעתו אינה נראית לעין, מביאה להסדר שאינו סביר כלל ונטול הגיון מסחרי. לא ניתן להניח להסכם הנוסף הייתה שהתובע ימתין לתשלום שכר-טרחתו עד אין קץ או עד למועד שהשליטה על הגעתו נתונה בידי הנתבעים. הדבר גם אינו מתיישב עם יתר הכתוב בהסכם הנוסף, שלפיו נכס המקרקעין ישמש ה לתשלום החוב, ולא כנכס שרק מהתמורה שתתקבל עבורו יפרע החוב. כאמור, דומני שאילו כוונת הצדדים הייתה ליצור הסדר חוזי שלפיו מועד תשלומו של חוב שהוכר ושאושרר על-ידי הנתבעים יידחה לפרק זמן לא מוגדר שלשיטת הנתבעים טרם הגיע אף כיום, הם היו עושים כן תוך נקיטה בלשון יותר מפורשת מזו שנבחרה.
15. התנאי השני הנטען על-ידי הנתבעים לתשלום שכר-הטרחה הוא כי התובע ימשיך לייצג את הנתבעים בהליכים המשפטיים השונים המתבררים בעניינם. גם באשר לתנאי זה, ספק רב בעיני אם הוא עולה מלשון אותה תוספת בכתב יד להסכם הנוסף. במשפט שהוסף בכתב יד קיימת התייחסות להיקף הטיפול המשפטי שיעניק התובע, ואין בו התייחסות חוב העבר שהצטבר עד אותה עת. כן יצוין שבמשפט שהוסף בכתב יד נרשם שהייצוג המשפטי יוענק עד למכירת הנכס, ולא המשפטיים בעניינם של הנתבעים (בניגוד לטענת הנתבעים, למשל, בסעיפים 15 ו-22 ).
גם תנאי זה נטול הגיון מסחרי, וחזקה על הצדדים שלא התכוונו להסכים על תנאי שכזה לתשלום חוב שכר-הטרחה. אין זה סביר כלל שכוונת הצדדים הייתה שהתובע יסכים להמשיך ולייצג את הנתבעים בחינם בכל ההליכים בעניינם לפרק זמן שאינו מוגבל שלשיטת הנתבעים לא הגיע לתומו אף כיום. בייחוד אין זה סביר כלל שהתובע היה מסכים לכך, כאשר כשנה קודם לכן הנתבעים הביעו את הסכמתם שחוב שכר-הטרחה שנצבר עד אותה עת כבר עומד על סך של 400,000 ש"ח והסכימו לשלם סכום זה ללא תנאי ולפי דרישה. קל וחומר שתנאי שכזה נטול הגיון מסחרי שעה שבפרק הזמן שבין כתב ההתחייבות לבין ההסכם הנוסף התובע אף המשיך להקדיש מזמנו לענייניהם של הנתבעים. חזקה על הצדדים שלא התכוונו ליצור הסדר נטול הגיון מסחרי, ואילו היו מבקשים לעשות כן היו נוקטים לשון יותר מפורשת מזו שנבחרה.
16. כמובן שמכאן עולה השאלה, מה אומנם הייתה כוונת הצדדים באותה תוספת בכתב יד להסכם הנוסף שבה נאמר "הטיפול כולל ייצוג משפטי עד למכירת הנכס". סבירה הרבה יותר בעיני גרסת התובע שלפיה מטרתה של אותה תוספת בכתב יד הייתה להביע את הסכמתו, לבקשת הנתבעים, להואיל ולהמשיך לטפל בעניינם ללא תשלום נוסף לרבות לגבי מכר נכס המקרקעין, ומבלי לגרוע מחובת הנתבעים לשלם לו את חוב שכר-הטרחה שהצטבר עד אותה עת. עמדה זו מתיישבת עם עדות התובע, שלא נסתרה, כי סבר באותה עת שמכר נכס המקרקעין יושלם תוך זמן קצר (ראו, עדות התובע בעמ' 14 שורות 29-23 לפרוטוקול). הנתבע 3 הודה כי באותה עת הציפייה הייתה שנכס המקרקעין ימכר תוך זמן קצר, ואף תוך ימים ספורים (עמ' 24 שורות 7-5 לפרוטוקול). גם גרס הנתבע 3 כי הייתה "…תחושה שהמכירה עומדת להתבצע" (סעיף 18 , וראו גם סעיף 30 ). ההיגיון המסחרי מבחינתו של התובע נעוץ בכך שהתובע קיווה שבאופן זה יוכל גם להביא למכר המקרקעין בהקדם ולגבות את החוב כלפיו. כלומר, לאור הסכמת הנתבעים להבטיח את תשלום חוב שכר-הטרחה על-ידי רישום , התובע הסכים להמשיך לייצגם בהליכים בעניינם ללא תמורה נוספת עד מכירת נכס המקרקעין, מתוך ציפייה כי הדבר ייעשה למשך זמן קצר ושהחוב כלפיו ייפרע בהקדם באמצעות מכירת נכס המקרקעין. מכאן ועד הטענה כי אילולא אותו המשך ייצוג ואלמלא מכר נכס המקרקעין יתאיין חוב שכר-הטרחה כלא היה – ארוכה מאוד הדרך. אין זאת אלא שהנתבעים עושים שימוש שאינו ואף שימוש ציני במוכנותו של התובע להמשיך לייצגם ללא תמורה נוספת מעבר לחוב שכר-הטרחה הקיים מתוך מחשבה שהדבר ייעשה לפרק זמן קצר, על מנת לחמוק מתשלום חובם כלפי התובע.
לסיכום נקודה זו, באותה תוספת בכתב יד לא נתן התובע את הסכמתו לכך שתשלום חוב העבר בגין שכר-טרחתו יוכפף לתנאי כלשהו. התובע הסכים, מבלי לגרוע מהתחייבות הנתבעים לשלם לו את חובו, להמשיך ולייצג את הנתבעים ללא תמורה נוספת עד למכירת נכס המקרקעין מתוך ציפייה שמדובר בפרק זמן קצר.
17. תמיכה במסקנה זו גם מצויה בעדות הנתבע 3 ובהעדר מענה משכנע ומהימן מפיו לקשיים העולים מעמדתו. בחקירתו הנגדית עומת הנתבע 3 עם כתב ההתחייבות, ונשאל מה הייתה כוונתו כשחתם עליו והסכים לאמור בו. תשובות הנתבע 3 בחקירתו הנגדית היו מתחמקות ביותר, ולא עלה בידו ליתן הסבר כלשהו לגבי ולכל הפחות לגבי כוונת הנתבעים בחתימתם על כתב ההתחייבות, שבו כזכור הסכימו לשלם לתובע סך של 400,000 ש"ח בתוספת מע"מ ללא תנאי ועל-פי דרישה (עמ' 19 לפרוטוקול). לאחר מכן, ומשלא נמצאה בפיו תשובה לשאלות שנשאל לגבי כתב ההתחייבות, העלה לראשונה הנתבע 3 גרסה חדשה שלפיה הוא אינו מכיר את כתב ההתחייבות, וכי החתימות עליו אינן ברורות תוך הטלת ספק באותנטיות שלהן (עמ' 19 שורות 27-23; וראו גם עמ' 21 שורות 2-1 לפרוטוקול). לאחר מכן הוסיף הנתבע 3 שחתם על כתב ההתחייבות מבלי לקרוא אותו (עמ' 19 שורות 36-35, עמ' 20 שורות 18-17 לפרוטוקול). אין צורך לומר כי מדובר בטענות כבושות שאין . ברי שטענה בדבר אותנטיות החתימות על כתב ההתחייבות יש להעלות במפורש , וכידוע חזקה על אדם שהוא מודע לתוכן מסמך שעליו חתם. מכל מקום, טענה זו סותרת את האמור של הנתבע 3, שבו הודה כי כתב ההתחייבות אכן נחתם על-ידיו (סעיף 30 ). לאחר מכן הוסיף הנתבע 3, כדרכו, שהוא כלל אינו זוכר את כתב ההתחייבות, וזאת הגם שמסמך זה צורף לתצהירו (עמ' 20 שורות 24-19 לפרוטוקול).
כן נשאל הנתבע 3 בחקירתו הנגדית מהו ההיגיון המסחרי בהסכם הנוסף בהכפפת תשלום שכר-הטרחה לתנאים שונים, שעה תב ההתחייבות כבר התחייבו הנתבעים לשלם לתובע את שכר-הטרחה ללא תנאי. לא היה בפי הנתבע 3 הסבר משכנע כלשהו לשאלה זו, והנתבע 3 השיב באופן מתחמק (עמ' 20 שורות 11-6 לפרוטוקול). המהימנות הנמוכה שיש לייחס לעד
- מדור פסקי דין והחלטות באדיבות מיקיפדיה - האנציקלופדיה הפתוחה.
