ע"א 467/64 – דר סאלח בדארנה, נ' ראמי סעדי

4. ביום 23.4.2014 חתמו התובע והנתבע על הסכם הלוואה (להלן: "ההסכם"). הצדדים להסכם הם התובע, הנתבע (המוגדר כ"לווה") והנתבעים 2-3 (המוגדרים כ"ערבים"). בהתאם להסכם הלווה התובע לנתבע שני מש"ח (סעיף 2א' להסכם). עוד סוכם כי סכום ההלוואה יוחזר בארבעים תשלומים חודשיים, רצופים ושווים על סך 50,000 ₪ כל אחד, שהראשון בהם ביום 30.6.2014 (סעיף 2ג' להסכם). ההסכם את הביטחונות שנתן הנתבע לתובע כנגד ההלוואה – זכויותיו בבית מגוריו בחלקה 110 בגוש 19381 כפר עראבה וכן קרקע בשטח שני דונם (סעיף 4 להסכם). ההסכם אף את התחייבויות הערבים (סעיף 5 להסכם). כן נקבע כי הנתבע יישא בכל שתיווצר בקשר להעמדת ההלוואה או רישום ות (סעיף 9א' להסכם).

5. הנתבע 2 הנו אחיו של הנתבע. הנתבעת 3 הנה אשתו של הנתבע. הנתבעים 2-3 (להלן: "הנתבעים") ערבו לחיובי הנתבע מכוח הסכם ההלוואה. על ההסכם חתמו התובע והנתבעים וכן עו"ד ג'אבר קראקרה.

6. בד בבד עם החתימה על הסכם ההלוואה חתמו הנתבע והנתבעים על אישית בלתי חוזרת לפיה הם ערבים להחזר ההלוואה שנטל הנתבע מהתובע. גם הנתבעים (הערבים) העמידו את זכויותיהם בחלקה 110 בגוש 19381 ה לקיום חיובי הנתבע על פי הסכם ההלוואה. כבטוחה נוספת להבטחת החזר ההלוואה מסרה הנתבעת מספר 4, חברה הנשלטת בידי הנתבעים, המחאה על סך 2,000,000 ₪ משוכה על הדואר. על ההמחאה חתמה הנתבעת 3. עו"ד ג'אבר קראקרה אישר את חתימת הערבים על כתבי הערבות.

7. עוד צורף להסכם לוח סילוקין ובו חתימת התובע על שני התשלומים הראשונים על סך 50,000 ₪ (תשלומים מיום 30.6.2014 ומיום 30.7.2014). אין חולק כי הנתבע שילם אף באוגוסט 2014 סכום של 10,000 ₪. לטענת התובע שילם הנתבע 110,000 ₪ וחדל. לטענת הנתבע שילם סכום נוסף של 86,100 ₪.

ההליך

8. ביום 19.11.2015 הגיש התובע בסדר דין מקוצר לתשלום יתרת ההלוואה בסך 1,890,000 ₪ (2 מש"ח – 110,000 ₪).

9. בד בבד עם הגשת הגיש התובע בקשה להטלת על נכסי הנתבעים אצל מחזיקים שונים, כמפורט בבקשה. ביום 27.12.2015 נתן על זכויות המגיעות לנתבעים בחלקה 110 בגוש 19381 ורשומות על שם המשיבים 2-9 לבקשה (בעלי הזכויות הרשומות בחלקה המתוארים בבקשה כמחזיקים). ביום 10.3.2016 בוטלו , לאחר שהתובע הודה כי לא מסר אותם לנתבעים.

10. ביום 13.3.2016 ניתן בהיעדר הגנה מטעם מי מהנתבעים. ביום 9.5.2017 הגישו הנתבעים בקשה לביטול . בבקשתם טענו הנתבעים כי לא נמסר להם כדין.

11. התומך בבקשה לביטול הודה הנתבע כי קיבל מהתובע בשנת 2010 הלוואות. ההלוואות ניתנו לו לבקשתו, לאחר שנקלע לקשיים כלכליים ואיומים על חייו. הנתבע אף אישר כי הוא והערבים חתמו לבקשת התובע על ההסכם , אולם לטענתו עשה כן ללא שקרא את המסמכים ומתוך אמון בתובע. עוד טען הנתבע כי בפועל קיבל מהתובע 1.3 מש"ח בלבד ולא 2 מש"ח כנטען. כן טען הנתבע כי השיב לתובע 86,100 ₪ נוספים לסכום של 110,000 ₪. לפיכך, טען הנתבע, הנו חייב לתובע סכום של 1,104,000 ₪, אותו הוא מתחייב להשיב, בצירוף ריבית "חוקית".

12. בהחלטתה מיום 22.6.2017 קבעה כב' הרשמת הבכירה (כתארה אז) ג' ספרא-ברנע כי נוכח הודאת הנתבע בחוב בסך 1,104,000 ₪ ובהעדר כל הגנה בפני התביעה בסכום זה, נדחית הבקשה לביטול ביחס לסכום זה. כן קבעה כב' הרשמת כי בהיעדר הגנה אין עילה אף לביטול מחובת הצדק. עוד הוסיפה כב' הרשמת:

"טענת המבקשים לגוף התביעה, קבלת סכום נמוך מהסכום עליו חתמו שלושה אנשים בנוכחות עו"ד, הנה טענה שאין לה סיכוי להתקבל, בהתחשב בהלכה הקובעת כי החותם מחויב בהוצאות חתימתו, גם אם לא קרא את תוכן ההסכם וטעה בהיקף ההתחייבות. יש ראיות מהימנות לסכום ההלוואה האמתי בהסכם החתום, בצ'ק של המבקשת מספר 3 ובעדות המשיב ועו"ד קראקרה.

גם הטענה לתשלום נוסף, שהמשיב לא ציין הנה כללית וסתמית, אינה מציינת למשל מועד ומספר תשלומים, והנה הגנה קלושה שבקלושה.

בצירוף כל הנימוקים לעיל אני קובעת כי הבקשה לביטול תתקבל רק ביחס לסכום ההפרש 786,000 ₪." (ע' 4, ש' 7-13)

13. ביטול הותנה, בין השאר, בהגשת בקשת מפורטת עד יום 20.7.2017 ותשלום ושכ"ט עו"ד בסך 1,200 ₪. משלא הגישו הנתבעים במועד שנקבע, נדחתה הבקשה לביטול פסק דין כולה בהחלטה מיום 27.7.2017. ביום 26.9.2017 הגישו הנתבעים בקשה לביטול ההחלטה מיום 27.7.2017. בהחלטתו מיום 7.1.2018 ביטל את החלטתו מיום 27.7.2017, בתנאי שהנתבעים ישלמו גם הוצאות ושכר טרחת עו"ד בגין הבקשה הנוספת בסך 1,200 ₪ נוספים. כן נקבע דיון בבקשת ביום 1.5.2018.

14. ביום 18.4.2018 הודיע התובע כי הוא מסכים כי תינתן לנתבעים . בהחלטתו מיום 18.4.2018 נתן לנתבעים רשות להתגונן ביחס לסכום של 786,000 ₪ (1,890,000 – 1,104,000) והורה על בתביעה לסדר דין רגיל.

15. בהחלטתי מיום 21.4.2018 הוריתי לצדדים להודיע האם השלימו את ההליכים המקדמיים והאם ברצונם להגיש עדות ראשית נוספים לאלה שהוגשו עד כה. התובע הודיע כי אין ברצונו להגיש תצהירי עדות ראשית נוספים. ביום 3.6.2018 הודיעו אף הנתבעים כי אין בכוונתם להגיש תצהירי עדות ראשית נוספים לאלה שצורפו לבקשת הרשות להתגונן ולבקשה לביטול .

16. בהחלטתי מיום 4.6.2018 קבעתי את התיק לשמיעת ראיות הצדדים ביום 25.11.2018. מטעם התובע העידו התובע, עו"ד ג'אבר קראקרה ומר מוחמד נעאמנה. הנתבעים העידו בעצמם.

הצדדים הגישו סיכומיהם, והגיעה עת ההכרעה.

טענות הצדדים

17. טענות התובע:

א. בהחלטת בבקשה לביטול מיום 22.6.2017 קבע כי נוכח ההלכות לפיהן החותם מחויב בתוצאות חתימתו, גם אם לא קרא את תוכן ההסכם וטעה בהיקף ההתחייבות, הגנת הנתבעים כי קיבלו סכום נמוך מזה הרשום בהסכם עליו חתמו בפני הנה קלושה. עוד קבע כי יש ראיות מהימנות לסכום ההלוואה האמתי בהסכם החתום, בהמחאה שמשכה הנתבעת 4, עליו חתמה הנתבעת 3, ובעדות התובע ועו"ד ג'אבר קראקרה. בית המשפט אף ציין בהחלטתו כי הטענה לתשלום נוסף לא צוינה והנה כללית וסתמית, אינה מציינת מועד ומספר תשלומים, ולפיכך הנה הגנה קלושה שבקלושה. טוען התובע כי קביעות אלה של כב' לא נסתרו וכי יש לאמצן במסגרת .

ב. קיימת חזקה כי חתימתו של אדם על מסמך מהווה אישור ועדות לכך שהבין את תוכנו ונתן הסכמתו לאמור בו (ע"א 467/64 שוורץ נגד סנדור, פ"ד יט (2) 113, 117; ע"א 6799/02 משולם נגד המזרחי המאוחד, פ"ד נח (2) 145; ע"א 8800/04 שטיינר נגד המזרחי (11.11.2004); ע"א 6055/04 לנדאו נגד בל"ל (12.7.2006). חזקה זו מתעצמת, עת מדובר במסמכים מהותיים כגון שטרי שעבוד (ע"א 1548/96 איגוד לישראל נגד לופו, פ"ד נד (2) 559; ע"א 6645/00 ערד נגד אבן, פ"ד נו (5) 365, 375; ע"א 2503/11 המנוחה בועז בתיה ז"ל נגד אוצר החייל בע"מ (18.12.2011). על המבקש לסתור חזקה זו מוטל והשכנוע בראיות פוזיטיביות וברמת הסתברות של אפשרות קרובה (ע"א 84/80 קאסם נגד קאסם, פ"ד לז (3) 60, 91; ע"א 624/88 גולד נגד מעוז, פ"ד מד (1) 497, 503; ע"א 1548/96 בעמ' 570; ע"א 9538/06 ישראל סגל נגד ירושלים לפיתוח בע"מ (10.6.2008); ע"א 8533/06 נורית גילמן נגד הפועלים אמריקאי ישראלי בע"מ (5.8.2008). בענייננו, לא נסתרה החזקה, אף לא מקצתה. עדות הנתבעים הנה , שלא מצאה כל תמיכה חיצונית.

ג. אין בכך שהנתבעים העידו כי חתמו על ההסכם לבקשת הנתבע, בכדי לפטור אותם מהתחייבותם. לעניין זה מפנה התובע לדברי גבריאלה שלו במאמרה "טעות בחתימה – האמנם 'לא נעשה דבר'?", משפטים י"א 501, 510, שם נאמר כי אדם החותם על חוזה, נדרש לפעול תוך אחריות וזהירות, בשים לב לכך שבחתימתו הנו יוצר מצג של אימוץ החוזה.

ד. טענות הנתבעים הנן טענות בעל פה כנגד מסמך בכתב, בניגוד להוראות סעיף 80 לחוק הפרוצידורה האזרחית העות'מאנית. לעניין זה מפנה התובע לי' קדמי, על הראיות, חלק שלישי, מהדורה משולבת ומעודכנת, דיונון (תשס"ד-2003), בעמ' 1312, שם נכתב:

"טענות נגד מסמך מתאפיינות איפוא בכך שהן מערערות על תוכנו של המסמך בזמן עשייתו; שעיקרן בכך שהתוכן אינו מבטא את מה שהוסכם בין הצדדים עובר לעשיית המסמך …. טענות אלו, הן הטענות שאין להוכיחם בעדות בעל פה, אלא – במסמך אחר או בהודאתו או בספריו של היריב".

ה. עדות הנתבעים עומדת בסתירה להצהרותיהם הקודמות. לעניין זה מפנה התובע לכך תבי הערבויות נכתב כי אם לא תוחזר ההלוואה במועד, יהא התובע זכאי לממש את הנכסים שצוינו בכתבי הערבויות. והנה, העידו הנתבעים אין להם זכויות בחלקה 110 גוש 19381. כן מפנה התובע לסתירה בין תשובת הנתבעת 3 בתשובה לשאלה 15 לשאלון שנשלח לה לבין עדותה בבית המשפט בעניין חתימתה על המחאת הביטחון.

ו. בעדותם הרחיבו הנתבעים את חזית המחלוקת וטענו טענות שלא הוזכרו . מדובר בהרחבת חזית אסורה שאין לתת לה משקל.

ז. התובע מפנה לכך שלמרות שניתן חלקי ונפתח תיק , לא שילמו הנתבעים לתובע דבר.

ח. התובע מפנה למקרה נוסף בו נכרת הסכם הלוואה בין בנו, מקסים, לבין באסם כנאענה על סך 225,000 ₪. טוען התובע כי הסכום שלווה בנו הועבר לנתבע וכי לאחר שנודע לו על ההלוואה, הגיע להסכם עם המלווה כי ההלוואה תסולק תמורת תשלום 130,000 ₪ אותם שילם התובע. לאחר מכן הגיש התובע תביעה כנגד הנתבע על סך 200,000 ₪ (130,000 ₪ בצירוף 70,000 ₪ בגין ). הנתבע לא התגונן כנגד התביעה וניתן על סכום התביעה במלואו (ת.א. 52586-05-17). התובע מציין כי בהלוואה זו, כמו בהלוואה מושא , לא ביקש כל ריבית על הכספים שנתן לנתבע, אלא אף הצליח להפחית את סכום הריבית עליה הוסכם עם המלווה.

ט. טענות התובע מוצאות חיזוק בעדותו של עורך דין ג'אבר קראקרה, שלא הופרכה. העיד ג'אבר קראקרה כי נתן לנתבעים הסבר מפורט על ההסכם בטרם חתמו. עורך דין ג'אבר קראקרה לא נחקר על ודה זו ולפיכך עדותו לא נסתרה. התובע מדגיש כי עורך דין ג'אבר קראקרה היה בא כוח הנתבעים לצורך הכנת ההסכם. כן נתמכת התביעה בעדותו של מר מוחמד נעאמנה, קרוב משפחה של הנתבעים, אשר העיד כי הנתבע הודה בפניו על לקיחת ההלוואה מהתובע.

י. בסיכומי התשובה שהגיש הפנה התובע לכך שטענות הנתבעים בסיכומיהם מהוות הרחבת חזית, משלא הועלו עד למועד הסיכומים. כך לגבי הטענה ללחץ שהופעל על הנתבע, שלא הועלתה הנתבעים וממילא ניתנה לתובע אפשרות לחקור לגביה. אף הטענה לחריגה מהוראות חוק הסדרת הלוואות חוץ איות, התשנ"ג-1993 (להלן: "חוק הסדרת הלוואות חוץ איות") הועלתה לראשונה בסיכומי הנתבעים.

יא. עוד מפנה התובע לכך שטענה לעושק יש להעלות תוך זמן סביר נוכח הוראות סעיף 20 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים") (ע"א 338/85 שפיגלמן נגד צ'פניק, פ"ד מא (4) 425, 421) וכי הנטל להוכיח את יסודות הטענה מוטלים על הטוען (ע"א 5490/92 רחל פגס נגד ישראל פגס (29.12.1994)). התובע מפנה לכך שעד היום לא קיבל .

18. טענות הנתבעים:

א. התובע ניצל את מצוקתו של הנתבע, מצבו הכספי והנפשי, על מנת לגבות ממנו ריבית בלתי סבירה בגין ההלוואה שנתן לו. ניצול התובע את הנתבע עולה כדי עושק, כהגדרת המונח בסעיף 18 לחוק החוזים.

בענייננו, טוענים הנתבעים, התקיימו שלושת היסודות הנדרשים: מצבו של העשוק (מצוקה, חולשה שכלית או גופנית, חוסר ניסיון), התנהגות העושק (ניצול) והיעדר איזון סביר בין הערכים המוחלפים בין העשוק לבין עושקו (תנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מהמקובל). משמתקיימים התנאים, קמה בידי העשוק עילה לביטול ההסכם לפי סעיף 18 לחוק החוזים. לעניין זה מפנים הנתבעים שניתן בע"א 719/78 איליט בע"מ ואח' נגד אלקו בע"מ, פ"ד לד(4) 673 וכן בע"א 403/80 חי סאסי נגד נעימה קיקאון, פ"ד לו(1) 762.

ב. לא ניתן לנתבעים הסבר בדבר הוראות ההסכם בטרם הוחתמו עליו או על . יש לדחות את התביעה נגד הנתבעים, באשר כעולה מעדותם הם חתמו על מסמכים מוכנים, מבלי שתינתן להם הזדמנות לקרוא את כתב הערבות או ההסכם ולא הוסבר להם על מה חתמו. זאת ועוד, התובע הפר את חוק הערבות, התשכ"ז-1967 בכך שלא גילה להם על מה ערבו ולא עדכן אותם על הפרות הלווה. טעות והטעיה אלה גרמו להם לחתום על הערבויות מבלי שידעו כי מדובר בסכום של 2 מש"ח.

ג. ועוד, בנסיבות העניין יש להורות על ביטול ההסכם בשל הטעיה שהטעה התובע את הנתבעים, בהתאם לסעיף 15 לחוק החוזים. לעניין זה מפנים הנתבעים שניתן בע"א 1581/92 ולנטין נגד ולנטין, פ"ד מט (3) 441; ע"א 280/87 רן קופלמן נגד דניאל בינקין ואח', פ"ד מג(2) 753, בעמ' 757-758; ע"א 362/89, 805,89 הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נגד יקבי חברון בע"מ ואח' (31.12.1989). בנסיבות העניין יש בין ההטעיה לבין חתימת הנתבעים על ההסכם/, ולפיכם דינם בטלות.

ד. גרסת התובע לוקה על פניה, בין השאר בשים לב לכך שהתנהלותו אינה מתיישבת עם התנהלות "חברית" שגרתית. התובע הפגין בקיאות בנוהלי השוק האפור, הפעיל על הנתבעים שיטות גביה פסולות במטרה לגזול מהם נכסים שאינם שלהם, לא הוכיח פעילות עסקית נורמטיבית כגון ניהול והעמדת הלוואה כדין עם רישומים. כל אלה מצביעים על כך שהתובע נמנה על שוק המלווים החוץ אים והוא פעל ופועל כחלק אינטגרלי ממנו תוך הפקת רווחים.

ה. התובע לא הוכיח כי העמיד לרשות הנתבע 2 מש"ח. בפועל, הלווה התובע לנתבע כמחצית מהסכום הנתבע. הנתבע טען כל העת כי ההלוואה שניתנה לו לא עלתה על 1.3 מש"ח. למרות זאת החתים אותו התובע על הסכם הלוואה על סך 2 מש"ח תוך ניצול מצוקתו.

ו. בהתאם לחוק הסדרת הלוואות חוץ איות, אין לחייב בריבית הכלולה בהלוואות. הנטל להוכחת ההלוואה והרכבה מוטל על התובע. התובע הודה כי נתן הלוואות נוספות (ע' 8, ש' 33-35, ע' 9, ש' 1-2) ולפיכך חל עליו החוק. תנאי ההלוואה לא עוגנו בהסכם כנדרש לפי סעיף 3 לחוק הסדרת הלוואות חוץ איות. התובע אף לא עמד בנטל להוכיח כי מסר לנתבע את הסכום הנטען. סעיף 16 לחוק הסדרת הלוואות חוץ איות קובע כי לא ניתן להתנות על הוראותיו אלא לטובת הלווה. לפיכך, אין ליתן משקל לטענת התובע כי הנתבע הסכים לריביות והתוספות אשר הועמסו על קרן ההלוואה ולא הוכחו. לעניין זה מפנים הנתבעים בע"א 4003/07 (ת"א) בס ארנון נגד אברהם אריה (21.1.2009); ע"א 9044/04 מיסטר מאני ישראל בע"מ נגד צוניאלשווילי (24.6.2007) הדן, בין השאר, בקוגנטיות הוראות סעיף 3 לחוק הסדרת הלוואות חוץ איות; וכן לפסק הדין בת"א 28778/05 טארק פארם בע"מ נגד ניר ליטמן (12.2.2013).

הפלוגתאות

19. כעולה מטענות הצדדים חלוקים הצדדים בשאלות הבאות:

א. תוקף ההסכם נוכח המחלוקת ביחס לסכום ההלוואה;

ב. תוקף ההסכם נוכח טענת העושק;

ג. תוקף ההסכם נוכח טענת ההטעייה;

ד. האם יש בהוראות חוק הסדרת הלוואות חוץ איות בכדי לשנות את התוצאה.

אדון בטענות אלה כסדרן.

דיון והכרעה

האם ההסכם השתכלל לכדי הסכם מחייב

20. שניתן בע"א 6235/15 ‏ למיא ראג'י חלאק נגד מונא כריים (15.2.2017) עמד על היסודות הנדרשים לצורך השתכללות מסמך לכדי חוזה מחייב:

"הלכה היא כי לצורך השתכללות של מסמך לחוזה מחייב, יש להוכיח התקיימותם של שני תנאים מצטברים במועד הכריתה – כי הצדדים גמרו בדעתם להתקשר בחוזה מחייב; וכי ההסכמה מסוימת דיה (ראו: סעיפים 2 ו-5 לחוק החוזים; ע"א 9247/10 רוזנברג נ' סבן, בפסקה 12 (24.7.2013) (להלן: עניין רוזנברג); ע"א 7193/08 עדני נ' דוד, בפסקאות 9-8 (18.7.2010) (להלן: עניין עדני); גבריאלה שלו דיני חוזים – החלק הכללי – לקראת של המשפט האזרחי 166-165 (2005) (להלן: שלו); דניאל פרידמן ונילי כהן חוזים כרך א 1299-1229 (1991) (להלן: פרידמן וכהן)). לעניין רכיב , נקבע כי המבחן להתקיימות רכיב זה הוא אובייקטיבי, הנלמד מביטויים חיצוניים , וביניהם לשון המסמך, תוכנו והתנהגות הצדדים לפני ניסוחו, בזמן החתימה עליו ולאחר מכן (ראו: ע"א 10859/07 גחש"א נ' לוי, בפסקה 7 (22.1.2012); עניין עדני, בפסקה 9). לעניין יסוד , נקבע כי המבחן להתקיימותו הוא האם ניתן להסיק ממכלול הנסיבות כי חל מפגש רצונות ביחס לתנאים המהותיים והחיוניים של העסקה (ע"א 9255/11 דניאל נ' פלונית, בפסקה 19 (11.8.2013); ע"א 649/73 קפולסקי נ' גני גולן בע"מ, פ"ד כח(2) 291, 296 (1974); פרידמן וכהן, בעמ' 268-267). בנוסף, הפסיקה הכירה בהסכמים כבעלי מספקת גם כאשר הם נעדרו פרטים חיוניים, ובלבד שפרטים אלה ניתנים להשלמה לפי ההוראות שבדין או לפי הנוהג המקובל (ראו: סעיף 21 לחוק החוזים; ע"א 4921/12 איש חירם חברה לבניה והשקעות בע"מ נ' הפועלים בע"מ, בפסקה 11 (16.12.2014); ע"א 692/86 בוטוקובסקי נ' גת, פ"ד מד(1) 57, 66 (1989) (להלן: עניין בוטוקובסקי)). יסוד עשוי להתקיים, אפוא, אף אם במועד חתימת ההסכם הצדדים לא הסכימו על פרטים כלשהם, וזאת כל עוד לא משתמעת מהחוזה כוונה אחרת של הצדדים באשר לפרטים החסרים (ראו: ע"א 3380/97 תמגר חברה לבניה ופיתוח בע"מ נ' גושן, פ"ד נב(4) 673, 682 (1998) (להלן: עניין תמגר); עניין בוטקובסקי, בעמ' 66). יסודות מקיימים ביניהם קשרי גומלין חזקים, במובן זה שככל שישנן יותר ראיות התומכות בקיומה של גמירת דעת המעידה על כוונה ליצור קשר מחייב, הדבר עשוי לכפר על מסוימות חסרה (ראו: ע"א 4976/00 בית הפסנתר נ' מור, פ"ד נו(1) 577, 587 (2001); עניין עדני, בפסקה 9; עניין תמגר, בעמ' 682; פרידמן וכהן, בעמ' 292)."

21. בענייננו, נוגעות טענות הנתבעים ליסוד גמירות הדעת. כך טענתם כי לא הוסברו להם הוראות ההסכם, לא הובהר להם סכום ההלוואה, כך גם הטענות לעושק והטעייה.

אכן, הן הנתבע והן הנתבעים לא כפרו בחתימתם על הסכם ההלוואה ועל בפני עו"ד ג'אבר קראקרה (עדות הנתבע בעמ' 15, ש' 6-9; עדות ג'ואד בעמ' 17, ש' 20-23; עדות גב' רשא סעדי בעמ' 20, ש' 13-20). דא עקא, טוענים הנתבעים בסיכומיהם כי לא הוסברו להם הוראות ההסכם. אין בידי לקבל טענה זו.

22. ראשית, משחתמו הנתבעים על ההסכם , קמה לחובתם חזקה כי התכוונו להתקשר עם התובע בהסכם, אשר תנאיו הועלו על הכתב. לעניין זה ראו בע"א 4839/92‏ ‎ ‎יוסף גנז‎ ‎נ' מרדכי כץ, פ"ד מח(4) 749:

"המערער טוען, כי לא הוכחה להתקשר עם המשיב בהסכם, וכי לא די על-כן בחתימתו הפורמאלית על הסכם זה כדי להפוך אותו להסכם מחייב.

נראה כי נתחלפו לו היוצרות למערער בכל ור לזהותו של הנושא : משהוצג לפני הסכם החתום בחתימת ידו של המערער, קמה לחובתו חזקה כי ההסכם תקף ומחייב וכי כוונת המערער הייתה להתקשר בהסכם מחייב, כלשון הנשיא שמגר בע"א 685/88 קוטרמן נ' קרן תורה ועבודה, בעמ' 602מול אותיות השוליים ד-ה): 'חתימה על חוזה יוצרת חזקה בדבר הסכמתו הסובייקטיבית של החותם. ..' (ועיין גם ע"א 571/79, 49/81, 57 דירות מקסים בע"מ ואח' נ' ג'רבי; ג'רבי נ' דירות מקסים בע"מ ואח' , בעמ' 604).

במצב דברים זה, מוטל היה נטל סתירתה של החזקה על המערער, ועליו היה להראות כי אף-על-פי שחתם חסר היה . המערער לא הרים נטל זה."

23. שנית, הנתבע הודה כי היה מודע להוראות ההסכם לפיהן עליו להשיב לתובע שני מש"ח. הנתבע לא הבהיר מה בדיוק לא הוסבר לו או מה לא הבין.

24. שלישית, צודק התובע כי טענות הנתבעים ר זה מהוות הרחבת חזית. לא טענו הנתבע או ג'ואד כי לא הוסבר להם על מה הם חותמים. רשא אמנם הצהירה כי לא קראה את המסמכים, אולם בד בבד הצהירה כי הייתה מוכנה לחתום על כל מסמך (סעיפים ו'-ז' לתצהירה). גם רשא לא טענה כי לא הוסברה לה מהות המסמכים עליהם חתמה. יצוין כי רשא אף חתמה על המחאה שמשכה הנתבעת מספר 4 על סך שני מש"ח, ודומה כי אין כל צורך בהסברים בדבר מהותו של מסמך זה או מהות ההתחייבות הגלומה בו. כאמור, לאחר שבוטל חלקית , אפשרתי לנתבעים להגיש עדות ראשית משלימים. למרות זאת לא עשו כן והסתפקו בתצהירים שהוגשו עד כה.

25. רביעית, טענת הנתבעים עומדת בניגוד לעדותו של עו"ד ג'אבר קראקרה בסעיף 5 , ת/2, לפיה: "…. הסברתי להם ואפילו תרגמתי לערבית במה מדובר, ההשלכות, המשמעויות של ההסכם, ושאלתי גם האם קיבלו את הסכום, התשובה הייתה בחיוב, כלומר קיבלו כבר הסכום מד"ר בדארנה." כזכור, עו"ד ג'אבר קראקרה נשכר על-ידי הנתבע לצורך הכנת הסכם ההלוואה. עו"ד ג'אבר קראקרה לא נחקר על תצהירו ודה זו, ועדותו לפיה הסביר לנתבעים את מהות ההסכם ומשמעות חתימתם – מקובלת עליי.

26. לטענת התובע הלווה לנתבע שני מש"ח, טוען הנתבע כי התובע הלווה לו 1.3 מש"ח בלבד. לטענת התובע, הסכום הקבוע בהסכם הנו סכום הקרן שהלווה לנתבע, ללא כל תוספת ריבית (ע' 3, ש' 13). לעומתו, טוען הנתבע כי התובע הלווה לו 1.3 מש"ח בלבד, ויתרת הסכום הקבועה בהסכם הנה ריבית. כדבריו בעדותו:

"לשאלת , מדוע חתמתי שקיבלתי 2 מיליון בהסכם ? אני משיב, כי אני זקוק לכסף והייתי בהתחלה קיבלתי 650,000 ₪, משהו כזה, שמהם הקרן 400,000 ₪ משהו כזה. ביקשתי בפעם השנייה 900,000 ₪ אחרי כמה חודשים והסכמנו ש-900,000 מקבל על ה-650,000 שהקרן שלהם היא 400,000 ויהיו ביחס 1,550,000 ונוסיף עליהם 2 מיליון. נגיע ל-2 מיליון.

לשאלת , האם הסכמנו שהריבית תהיה ההפרש? אני משיב, כשהייתי זקוק אז הסכמתי." (ע' 16, ש' 1-5)

27. מעדות הנתבע עולה כי הוא מודה כי חתם על הסכם מכוחו התחייב להשיב לתובע 2 מש"ח, אלא שלטענתו הסכום כולל ריבית בשיעור 700,000 ₪ – גם לה הסכים, בדלית ברירה. הנתבע אמנם מודה כי עליו לשלם לתובע ריבית "חוקית" בגין הסכום שהלווה (סעיף טו ), אולם אינו מהי ריבית זו. גם אם אקבל את טענת הנתבע כי בפועל נתן לו התובע 1.3 מש"ח בלבד, אין בכך בכדי לפגום מתוקף התחייבותו של הנתבע, כעולה מחתימתו על הסכם ההלוואה , להשיב לתובע 2 מש"ח, כמוסכם. לא למותר לציין ר זה כי לטענת הנתבע לא מדובר בהלוואה אחת, אלא בהלוואות שניתנו לשיעורין, עד לסכום הסופי שניתן במקביל לחתימה על הסכם ההלוואה.

28. למעלה מן הדרוש אציין כי גרסת התובע כי הלווה לנתבע 2 מש"ח נתמכת בלשון הסכם ההלוואה. צודק התובע כי גרסת הנתבע בעניין זה מהווה נגד , בניגוד להוראות סעיף 80 לחוק הפרוצידורה העות'מאנית הקובע כדלקמן:

"תביעות הנוגעות להתחייבויות וחוזים או לשותפות, למוכסנות או להלוואות שעל פי הרגיל והנהוג הם נעשים , והעולות על עשר לירות, צריך להוכיח במסמך בכתב.

טענה ותביעה נגד בנוגע לדברים האמורים, אף אם איננה עולה על עשר לירות, צריך להוכיח במסמך בכתב או על-ידי הודאתו או פנקסו של הנתבע."

הנתבע לא הביא כל ראיות המבססות הסכמה שונה מזו שהועלתה על הכתב, ודומה כי בקשתו היא כי ישנה את הוראות ההסכם עליו חתם תוך החלפת באומד דעתו הוא. בהיעדר , ובענייננו אף טענה להסכם בעל פה העומד בסתירה להסכם, דין הטענה להידחות.

29. צודק התובע אף בטענתו כי עדויות הנתבעים הן של , שלא מצאה סיוע, ובנסיבות העניין לא מצאתי לאמצה כנדרש על פי הוראות סעיף 54 לפקודת הראיות (), התשל"א-1971.

30. גרסת התובע אף נתמכת בעדותו של עו"ד ג'אבר קראקרה, אשר הכין את הסכם ההלוואה לאחר שפנה אליו הנתבע (ע' 15, ש' 3-5). עו"ד ג'אבר קראקרה העיד כי התבקש להכין הסכם הלוואה על סכום של 2 מש"ח, כשלהסכם יהיו שני ערבים, כדבריו בעדותו בפניי:

"לפני הכנת ההסכם, התקשר אלי ראמי ואמר לי שהוא הולך לקחת הלוואה מד"ר סאלח כדי לכסות את חובותיו לשוק האפור והעולם התחתון כי הם כבר מאיימים עליו ובנוסף הוא צריך עוד כסף כדי להתחיל להרים את העסק שלו שזה איטום, נדמה לי, כדי להתחיל להחזיר את ההלוואה שהוא לוקח. הוא אמר שהוא לוקח 2 מיליון ₪" (ע' 9, ש' 35 – ע' 10, ש' 2)

31. גרסת התובע נתמכת במידה מסוימת אף בעדותו של מר מוחמד נעאמנה, ממנה עולה כי הנתבע לא התכחש לדברי התובע למר נעאמנה לפיהם חב לו הנתבע 1.93 מש"ח ולא 1.3 מש"ח בלבד:

"לא ראיתי. שמעתי מראמי שהוא חייב לו. גם מסאלח שמעתי. בחודש ספטמבר 2016 ראמי הוא שכן שלי, אמא שלו בת דוד שלי, אשתו בת אח שלי. הוא בא אלי ואמר לי, אני חייב לד"ר סאלח כסף ואני לחוץ תדבר אתו, הוא חבר שלך שיחכה לי כמה חודשים, האי מתחיל לשלם לו. שאלתי כמה אתה חייב? חשבתי 20-30 אלף, הופתעתי כשאמר לי מיליון, לא זוכר בדיוק אם זה היה 1.3 מיליון או 1.4 מיליון, 1.5 מיליון, לא זוכר מספר מדויק. איך אתה חייב לו סכום כזה? אמר לי הוא הלווה לי, אני בן בית אצלו, חבר של הבן שלו. אז בערב התקשרתי לד"ר בדארנה, ראמי חייב לך סכום כזה? אמר לי, מה סכום כזה? הוא חייב לי 1.930 מיליון. קראתי לראמי ולג'ואד אמרתי לד"ר בדארנה שיחכה לנו בבית אנחנו באים אליך. הלכנו אליו ביחס, ישבנו, איך תשלם? אמר אין לי אני לא יכול עכשיו, שיחכה כמה חודשים. למחרת, הלכתי לבית שלו, ישבתי עם אמא שלו בת דוד שלי ואשתו והיה ד"ר בדארנה, איך תשלם? הוא הבטיח שיתחיל מנובמבר 2017 לשלם כל חודש 40,000 ₪ והוא חיכה, בדארנה. ראמי לא עמד בהבטחות שלו ולא שילם." (ע' 12, ש' 23 – ע' 13, ש' 1)

ובהמשך, במפורש: