ההחלטה
- טיפול אישי על ידי צוות מקצועי
- הטיפול יושלם תוך 5 ימי עסקים. אם הבקשה לא תאושר, התשלום יוחזר במלואו.
פסקי דין רכישה ו או הסרה יכולים להתעכב או לא להיות מאושרים כלל על ידי מערכת האתר - והתשלום יוחזר במלואו כמובן תוך 7 ימי עסקים מרגע החלטת ההנהלה וייתכן כי יותר. הסרת פסק דין הינו פסק הדין בלבד ולא כולל שום דבר נוסף כמו כתבה, סקירת משרד וכד'.
ע"י עו"ד דור חזקיה
ע"י עו"ד דרור ויגדור, עו"ד אורנה ששון ועו"ד שלומי שניידר
1. עניינה של התביעה עתירת התובעת לחיוב הנתבעת בתשלום כ-5.8 מיליון ₪ בגין מוצרים שלטענת התובעת יוצרו עבור הנתבעת /או סופקו לה בגינם לא שילמה.
הנטען בתביעה בתמצית
2. נטען שהתובעת היא המאוגדת בטייוואן העוסקת ביצור ושיווק מרכזיות תקשורת וכי התובעת ייצרה מוצרי תקשורת על פי הזמנת חברת אלווריון אותם סיפקה לאלווריון לפי הסכמות הצדדים. בהמשך התברר לתובעת שבין אלווריון והנתבעת נכרת הסכם לרכישת נכסי חטיבה מחטיבות אלווריון לנתבעת ולרבות מוצרי התובעת. התביעה היא לתשלום כמיליון $ תמורת מוצרים אלה. בנוסף טוענת התובעת שהנתבעת הזמינה ממנה במישרין מוצרי תקשורת נוספים שתמורתם כ-755,000 $ אף היא לא שולמה. את התביעה בגין מוצרים אלה העמידה התובעת על כ-476,000 $.
3. אין חולק כי אלווירון וכי לא פרעה את החוב לתובעת. בגין חוב נטען זה הגישה התובעת בנוסף תביעת חוב לכונס אלווריון, אשר טרם הוכרעה. לטענת התובעת חיובי אלווריון והנתבעת כלפיה הם .
עיקר הגנת הנתבעת
4. הנתבעת כופרת בחוב ובחיוב הנטען. הנתבעת מייחסת לתובעת בגין עצם הגשת התביעה כנגדה, זאת באשר התביעה הוגשה לפי הנטען רק עקב קריסת אלווריון תוך הצגת טענות מלאכותיות ובלתי נכונות ביחס לנתבעת. הנתבעת טוענת שההסכם בינה ובין אלווריון הופר על ידי אלווריון ובחלקו המשמעותי לא יצא כלל לפועל . מדובר בין היתר בהימנעות אלווריון מלהעביר לנתבעת נכסים וכספים שחובה היה עליה להעבירם לנתבעת על פי ההסכם ולרכוש ממנה בחזרה מלאי שהוסכם שתרכוש אם הנתבעת לא תצליח למכור. הנתבעת שלחה לכונס אלווריון הודעת קיזוז בגין נזקיה עקב הפרות אלווריון. נזקי הנתבעת עולים בהרבה על התמורה שהיה על הנתבעת לשלם לאלווריון ומשכך אין לנתבעת כל חובה לשלם במקום אלווריון את חובותיה לאחרים ובכלל זאת התובעת. תביעת התובעת ברובה נסמכת על ההסכם בין אלווריון והנתבעת. לו אף היה ההסכם בין אלווריון לנתבעת מופר על ידי הנתבעת לא היה בכך להצמיח לתובעת זכות תביעה כנגד הנתבעת. גם יתרת התביעה רעועה ביותר שכן היא נסמכת על כושל לרכישת מוצרים שיוצרו עבור לקוח מקסיקני ולא עבור הנתבעת אשר לא הבשיל להסכם מחייב.
5. הנתבעת ביקשה לעכב את ההליך שלפני עד לאחר קבלת הכרעה סופית שהגישה התובעת שמונה לאלווריון. בקשתה בעיקרה נדחתה בהחלטתי מיום 7.1.2015 על פי נימוקיה. בעת הזו הוריתי על קידום ועל עיכוב בהגשת הצדדים בלבד. הבקשה להפקדת ערובה להוצאות הנתבעת עומדת בעינה והיא אקטואלית.
טענות הנתבעת בבקשה ובתגובה לתשובה
6. לטענת הנתבעת התובעת כנטען בתביעה היא מוגבלת במניות המאוגדת בטייוואן שאין לה נכסים בישראל אשר הגישה כנגדה תביעת סרק בסכום עתק . אם התביעה תידחה על פי הראוי והצפוי לא תוכל הנתבעת להיפרע מהתובעת בגין הוצאותיה. הכלל על פי הדין הוא לחייב חברה להפקיד ערובה להוצאות נתבע וחריגיו לא הוכחו על ידי הנתבעת. הנתבעת מבקשת להורות לתובעת להפקיד 5% מסכום התביעה ולהעמיד את הערובה בסך 300,000 ₪. הנתבעת טענה בנוסף שנטל הוכחת התקיימות החריג לכלל מוטל על התובעת וכי תגובתה כלל אינה נתמכת ולפיכך אין לייחס לטענותיה העובדתיות כל משקל. זאת ביחס למצבה הכללי הנטען, למקום התאגדותה שלפי הנטען בתביעה הוא סין ולא טייוואן כנטען בתביעה וביחס לסיכויי התביעה אשר ממילא אין לבחון בחינה מעמיקה בשלב זה.
טענות התובעת כנגד המבוקש
7. התובעת טוענת שגם על חברות חלה תקנה 519 לתקנות האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות") בנוסף להוראת חוק החברות. הכלל הוא אי חיוב בערובה להוצאות והחריג הוא לחייב תובעת להפקיד ערובה להוצאות. תכלית התקנה בעיקרה מניעת תביעות סרק ותביעת התובעת אינה תביעת סרק. הנתבעת לא צרפה להוכחת טענתה שלא תוכל להיפרע מהתובעת, אם התביעה תידחה ומשכך יש לדחות טענה ולו רק מטעם זה בלבד. אין להפלות את הנתבעת לרעה אך בהיותה תאגיד זר ומה גם שכחברה המאוגדת בסין חלות בנסיבות העניין 1954 ( האזרחי), תשכ"ט – 1968. תביעת התובעת מוצקה. התובעת היא והיא לא תתקשה לפרוע חיוביה אם ישותו עליה הוצאות, ומה גם שיש לה נכסים, זכויות וכספים בישראל. מבוקש לדחות את הבקשה שגם סכום ההפקדה המבוקש בה מופרז.
דיון והכרעה
8. סעיף 353 א לחוק החברות קובע:
"הוגשה תביעה על ידי חברה או חברת חוץ אשר אחריות בה מוגבלת, רשאי ,לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע, אם יזכה בדין, ורשאי הוא עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה או בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את ההוצאות אם יזכה בדין".
ובהצעת התיקון לחוק הוסבר כי הכוונה היא להחזיר לחוק החברות את הוראת סעיף 232 לפקודת החברות, התשמ"ג- 1983, שבוטלה עם חקיקת חוק החברות. הובהר כי לא הייתה כוונה לשנות מן הפסיקה לפיה הוחלו כללים מיוחדים בנוגע לחיוב חברה תובעת במתן ערובה להוצאות נתבע (הצעת חוק החברות (תיקון התשס"ב-2002 ה"ח 638)).
הכוונה ביחס ל"כללים מיוחדים" היא לחזקה שלפיה חברה בעירבון מוגבל מחויבת להפקיד לפי בקשה ערובה להוצאות (רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ פ"ד מד(1) 647, 652; רע"א 10376/07 ל.נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' הפועלים בע"מ (11.2.2009)).
בפסקה 13 של כב' השופט מלצר בעניין ל.נ הנדסה ממחושבת בע"מ בוארו שלבי הבדיקה בבחינת בקשה להורות לתובע שהוא תאגיד להפקיד ערובה להוצאות נתבע, , הכלל והחריג:
"מן האמור לעיל עד כה עולה כי על הבוחן בקשה להורות לתובע שהוא תאגיד להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, לשקול בראש ובראשונה את מצבה הכלכלי של החברה, בהתאם ללשון הסעיף. זהו שלב הבדיקה הראשון. ואולם בכך, לא נעצרת הבדיקה. משקבע בית המשפט כי החברה לא הראתה כי תוכל לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, על בית המשפט להמשיך ולבחון האם נסיבות העניין מצדיקות חיוב החברה בערובה, אם לאו (ראו: פרשת נאות אואזיס, שם בעמ' 4). זהו שלב הבדיקה השני. ר זה יש להביא בחשבון, בין היתר: (א) את הזכויות החוקתיות (הנוגדות) של הצדדים (ב) את ההנחה שחיוב החברה להפקיד ערובה במקרה כזה (בו לא הוכיחה שיש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע) מבטא את הכלל והפטור הוא החריג (דבר זה נלמד מהתיבה: "אלא אם כן", הכלולה בסעיף 353א לחוק). זאת ועוד – על פי הפרשנות שהיתה נהוגה ביחס לסעיף 232 לפקודה, שקדם לסעיף 353א לחוק, ניתן לומר – על דרך -כי שאלת סיכויי ההליך (אותה נוהגים לבדוק בבקשה להפקדת ערבות מתובע לפי תקנה 519 לתקנות) גם היא יכולה להישקל על ידי במסגרת בחינתו את הנסיבות לסתור את ההנחה המצדיקה חיוב החברה בערובה. במילים אחרות – אם, למשל, סיכויי ההליך גבוהים, ייתכן שיהיה בכך כדי להוות נסיבות שבגינן מוצדק שלא לחייב בהפקדת ערובה (ראו: פרשת אויקל). עם זאת, ראוי להוסיף כאן שתי הערות:
(א) בשלב זה הנטל רובץ על כתפי החברה התובעת – להראות מהן אותן נסיבות שבגינן לא מוצדק לחייב את התאגיד בהפקדת ערבות (עיינו: פרשת אויקל).
(ב) בדרך כלל אין זה ראוי להיכנס בהרחבה במסגרת זו לניתוח סיכויי התביעה ויש להיזקק לעניין האמור רק כאשר סיכויי ההליך גבוהים במיוחד, או קלושים מאוד (השוו:
- מדור פסקי דין והחלטות באדיבות מיקיפדיה - האנציקלופדיה הפתוחה.