ע"א 579/85 – קור הדר בעמ נ' אורי מיכל ואח'

הואיל ונתבעים 1,2 החליטו לתפעל את העסק באמצעות חברה בע"מ- היא נתבעת 4, הוציאו נתבעים 1,2,4 מכתב לתובעת ביום 1/11/91 מכתב בו מבהירים כי היא לנתבעים 1,2 בלבד, המנהלים בחברה, כי לנתבעת 4 אין כל זכות במושכר, וכי משולמים ע"י נתבעת 4 לבקשת נתבעים 1,2 ולנוחיותם אך לא מקנים לה כל זכות שהיא. (נספחים ג' ד' ה' לת/4).

עם השנים ביקשו נתבעים 1,2 לשכור שטחים נוספים לצורך הגדלת עסק הדפוס. שטחים אלו הושכרו להם חופשית שאינה כפופה לחוק , הכל כפי שיפורט להלן. לאחר שבשנת 2010 הפסיקו לשלם כל סכום שהוא בכל המושכרים, הוגשו 3 תביעות. הראשונה תביעה כספית במרץ 2011, ושתיים בספטמבר 2011 אחת מהן כספית ופינוי הנכסים חופשית והאחרת לפינוי המושכר המוגן ותשלום שכר הדירה שלא שולם.

3. שמיעת כל התיקים, לתשלום שכר דירה ופינוי כל המושכרים, לרבות הנכס המוגן, אוחדה בפניי.

ת.א 54525-03-11 (להלן: "התביעה הראשונה")

4. ביום 19/2/2000 או בסמוך לכך, חתמו נתבעים 1, ו-2 על הסכם עם התובעת לפיו שכרו אולם בגודל 160 מ"ר בקומת החצר בבניין בבעלות התובעת לצורך הרחבת בית הדפוס (נספח א' לת/6). הועמדה על שנתיים עם אופציה מתחדשת אוטומטית מידי שנה עד לסך 10 שנות . תקופה זו כולל האופציה הסתיימה ביום 28/02/10. בהתאם להסכם לעיל עמדו על 500$ לחודש. בסעיף 23 לחוזה הוסכם כי הראויים המהווים למקרה שהמושכר לא יפונה במועד, יעמדו על סך 5,000 ₪ לחודש בהצמדה לדולר היציג מיום 1/3/2000. (להלן: "הסכם הראשון").

חרף סיום , לא החזירו הנתבעים את תוך שהפסיקו לשלם את מאפריל 2010.

5. ביום 15/03/04 חתמו נתבעים 1-2 על הסכם נוסף לפיו שכרו אולם נוסף בשטח של כ- 260 מ"ר. (נספח ב' לת/6). הועמדה על שנתיים עם אופציה מתחדשת אוטומטית מידי שנה עד לסך 10 שנות . החודשיים הועמדו, החל מהשנה השנייה על 3$ למ"ר. בסעיף 23 לחוזה הוסכם כי הראויים המהווים למקרה שהמושכר לא יפונה במועד, יעמדו על סך 6,500 ₪ לחודש בהצמדה לדולר היציג מיום 1/3/2004 (להלן: "הסכם השני").

גם ביחס למושכר זה הפסיקו נתבעים 1,2 לשלם את מאפריל 2010.

6. ביום 07/08/05 נחתם הסכם שלישי בין התובעת לנתבע 1 לפיו שכר נתבע 1 אולם נוסף בשטח של כ- 350 מ"ר עד 31/12/08 עם שתי אופציות לשנה כל אחת היינו עד 31/12/10 (נספח ג' לת/6). (מוסכם על הכל כי אלו התאריכים חרף ברישום התאריכים בהסכם). על הסכם זה חתמה הנתבעת 3 כערבה. הצהירה נתבעת 3 כי היא ערבה לכל הארכת הסכם וכי היא מסכימה כי התובעת לא תצטרך לפנות לנתבע 1 או לתבוע ממנו תחילה, כתנאי לדרישה ממנה. החודשיים הועמדו על 2$ למ"ר החל מהשנה השנייה. בסעיף 23 לחוזה הוסכם כי הראויים המהווים למקרה שהמושכר לא יפונה במועד, יעמדו על סך 8,000 ₪ לחודש בהצמדה לדולר היציג מיום 15/7/05 (להלן: "הסכם השלישי").

חרף סיום , לא החזירו הנתבעים את תוך שהפסיקו לשלם את מאפריל 2010.

7. התובעת טוענת כי למרות פניות חוזרות ונשנות לא שולמו , חרף העובדה שהנתבעים או מי מהם ממשיך להחזיק מושכרים ולעשות בהם שימוש.

8. התביעה הוגשה בחודש מרץ 2011, והיא תביעה כספית לתשלום עד אותו מועד. מבוקש בתביעה לחייב את נתבעים 1 ו-2 בסך 211,000 ₪ בהתאם להסכם הראשון והשני, את נתבעים 1 ו- 3 בסך 135,000 ₪ בהתאם להסכם השכירות השלישי ואת נתבעת 4 ב-346,000 ₪ בגין הנקובים בהסכמי הראשון השני והשלישי. לחלופין מבוקש לחייבם בשכר הדירה החוזי כל אחד ביחס להסכמים עליהם חתם.

תא"ק 32384-09-11 (להלן: "התביעה השנייה")

9. לאחר שהוגשה התביעה הראשונה שהיתה כספית בלבד ולאחר שההזדמנות שניתנה לנתבעים לשלם את חובם, לא נענתה על ידם, הודיעה להם התובעת על ביטול כל הסכמי . החובות לא הוסדרו והמושכרים לא פונו ולכן עותרת התובעת בתביעה זו לחייב כל אחד מהנתבעים ביחס להסכם הראשון, השני והשלישי, בגין החודשים שחלפו מיום הגשת התביעה הראשונה ולא שולמו: נתבעים 1,2 סך 71,000 ₪, נתבעים 1 ו- 3 49,500 ₪ ונתבעת 4 סך 120,500 ₪.

בתביעה זו נתבע אף סעד של פינוי הנתבעים מכל 3 המושכרים.

32441-09-11 (להלן: "התביעה השלישית")

10. ענינה של תביעה זו, הסכם המוגנת משנת 1991. לטענת התובעת בשנת 2009 החלו הנתבעים בפיגורים ממשיים בתשלום דמי השכירות, ומיום 01/10 או אפריל 2010 לא שולמו כלל . התובעת מבקשת לקבוע כי ההסכם הופר ולהורות על פינוי הנתבעים או מי מטעמם וכן להורות על תשלום חוב דמי הלא משולמים בסך 59,661 ₪.

טענות הנתבעים

11. הנתבע 1 והנתבעת 4 טוענים כי אין זכות לתבוע ראויים, לתקופה מיום 1/1/10 עד דרישת הפינוי שנשלחה ביום 9/2/11, שכן בתקופה הנ"ל הייתה חזקה של הנתבעים במושכר בהסכמת התובעת. לטענתם, לאחר שניתן מהמושכרים בתביעות הראשונה והשנייה, בוצע פינוי בפועל.

12. בנוסף טוענים הנתבעים 1,4 לזכות בגין התקנת מערכת מתזים לכיבוי שריפות (ספרינקלרים) בעלות של 50,000 ש"ח. הם אף טענו בהגנתם כי הם ממשיכים לשלם עבור חנות קטנה שהחזקה בה הוחזרה לתובעת כבר בשנת 2004 בגינה המשיכה להיות משולמת על ידם מבלי לקזזה השוטפים. כן הוסיפו וטענו בהגנתם כנגד חיוב ביתר עבור מים.

13. הנתבע 2 טוען כי אכן בעבר היה בעל מניות ומנהל בנתבעת 4 עם נתבע 1. לטענתו, חלוקת התפקידים בחברה הייתה ברורה, הוא טיפל בפן המקצועי בעוד הנתבע 1 בניהול השוטף. ביום 14/07/04 או בסמוך לכך חדל להחזיק מניות בחברה והחל לעבוד בה כשכיר בלבד.

לטענתו, במסגרת ההסכם שבינו לבין נתבע 1, נטל על עצמו נתבע 1 את כל החובות וההתחייבויות של נתבע 2 ים וספקים ורים עם החברה לרבות כלפי התובעת והתחייב לידע את כל הגורמים הקשורים עמה כי החברה מנוהלת מעתה רק על ידו. הנתבע 2 הניח כי הנתבע 1 מקיים את התחייבויותיו וכי סיים את הפנייה לכל הגורמים שכן לא קיבל דיווחים אודות ניהול החברה ולא קיבל מידע על חובות. ההתנהלות הלקויה של נתבע 1 בדבר התגלתה לו רק בחודש 10/10 כלומר 6 שנים לאחר השתחררותו מהתחייבויותיו.

14. נתבע 2 טוען שהתובעת יודעת כי אינו בנתבעת 4, כי שוחרר מחיוביו וכי אינו חייב דבר, ולראיה היא פנתה בדרישות התשלום ומכתבי ההתראה, תמיד לנתבע 1 ולא אליו.

15. יובהר כבר עתה, למען הסדר הטוב, כי חרף כל טענותיו של נתבע 2 נגד נתבע 1, הוא לא הגיש ' נגד נתבע 1 הגם שניתנו לו מספר ארכות לעשות כן כך שמערכת היחסים בינהם אינה רלבנטית לתיק זה.

16. לטענת הנתבעת 3, היא עבדה אצל הנתבעת 4 במשך 16 שנה ופוטרה ביום 20/08/08. במסגרת עבודתה, וכל עוד עבדה, הייתה אחראית על ביצוע תשלומים שוטפים לתובעת. התובעת, באמצעות עו"ד טויסטר ובתו איריס, היתה מודעת לקשיים הכלכליים אליה נקלעה הנתבעת 4 לרבות עובדים וחובות שנוצרו לספקים.

לגרסתה, לאחר שוחחה עם הגב' טויסטר וסיפרה לה כי פוטרה, וזו אמרה לה שהיא מודעת לקשיים של נתבעת 4 וכי מבחינתה הערבות עליה חתמה מבוטלת. לטענתה גב' טויסטר אף הבטיחה כי עו"ד שי טויסטר (אביה) יִצור אתה קשר בעניין זה. מספר ימים לאחר מכן פגשה את עו"ד טויסטר והוא אמר לה כי אין לה מה לדאוג וכי מבחינתו הערבות מבוטלת. בשים לב לאמור, במסגרת תביעתה לפירוק הנתבעת 4 שהסתיימה בפשרה (בגין קיפוח זכויותיה כעובדת) לא הבטיחה עצמה מפני תביעה עתידית ביחס לערבות. יתר על כן, היא טוענת כי במהלך 12/10 פנתה אליה התובעת וביקשה כי תסייע לה עם הנתבע 1 מאחר והפסיק לשלם . היא מצידה הודיעה לתובעת כי לא תוכל לסייע מאחר ותבעה את הנתבע 1 וכי אינה בקשר אתו מאז 2008. באותה שיחה לא הזכירה התובעת את הערבות או את הכוונה להגיש תביעה נגדה ללמדך שלא ראתה בה ערבה.

17. עוד ולחלופין טוענת נתבעת 3 כי הערבות עליה חתמה במסגרת הסכם השלישי פקעה בתום המקורית (שנת 2008) ולכן אין לחייבה בכל חוב שנוצר בשנת 2010. בנוסף טוענת נתבעת 3 בשל העובדה לפיה התובעת לא פעלה , ולא נקטה נגד נתבע 1 כל פעולה במשך 20 חודשים ובכך גרמה לה נזק שאין לחייבה בו.

ההליכים בתביעה הראשונה והשנייה, דיון והכרעה

18. בקשות בתביעה הראשונה והשנייה נשמעו במאוחד בפני כב' הרשם ניר זיתוני. בהסכמת התובעת בישיבת 27/12/2011, ומבלי להודות בכל טענה מטענות נתבעים 2,3, הסכימה התובעת למתן רשות להגן לנתבעים אלו. בהתאם ניתנה להם רשות להגן.

19. בהחלטה מפורטת מיום 27/12/2011 ביחס לנתבעים 1 ו 4 – נתן כב' הרשם לכל המושכרים מושא הסכם הראשון השני והשלישי, לביצוע עד ליום 01/03/12, זאת הואיל ואין חולק והנתבע 1 הודה בפניו כי אינו משלם שכר דירה כבר מאפריל 2010 הגם שממשיך להחזיק בנכס. אשר לתביעה הכספית, ולאחר שהרשם ניתח את הטענה והביע דעתו כי טענת הקיזוזים דחוקה, ניתנה בתנאים וכמפורט להלן:

"…לאור האמור לעיל ניתן בזאת פסק הדין חלקי המחייב את המבקשים לפנות את המושכרים המוחזקים על ידם בבית התעשייה ברח' הרצל 92 בחיפה וזאת לא יאוחר מיום 1.3.12….

כמו כן, ניתן בזאת חלקי המחייב את המבקשים לשלם למשיבה חוזיים בסך של 91,808 ש"ח. סכום זה ישולם תוך 30 יום מהיום אחרת ישא וריבית מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל….

….באשר לטענת הקיזוז בענין ניתנת למבקשים בכפוף להפקדת הסך של 10,000 ש"ח בקופת לא יאוחר מיום 1.3.12.

באשר לטענת הקיזוז בענין תשלומי המים ניתנת למבקשים בכפוף להפקדת הסך של 12,000 ש"ח בקופת לא יאוחר מיום 1.3.12.

בכל יתר הטענות, ניתנת למבקשים ללא תנאי ".

20. לעיל הפכה להיות חלוטה, והיא מהווה נקודת מוצא להמשך הדיון.

21. באשר לטענות הקיזוז בענין המים , כאמור הרשות להגן הותנתה בהפקדה. בפועל אין חולק כי הסכומים עליהם הורה הרשם לא הופקדו ולכן לא עומדות יותר טענות קיזוז אלו.

אשר לספרינקלרים- דין טענת קיזוז זו להדחות.

טענת קיזוז היא מסוג טענות ה"הודאה והדחה" בהן מונח הנטל לפתחו של הטוען. היא כי טענת קיזוז חייבת להיות מפורטת כדבעי ויש להציג במדויק את מערכת הנתונים, אשר עליהם היא מבוססת (ע"א 579/85, אריאן נ' לאומי, פ"ד מ(2) 765,767-768).

בעניננו, הנתבע 1 נחקר בישיבה בפני כב' הרשם זיתוני אם שלח איזשהו מכתב בענין הספרינקלרים והשיב שלא זוכר ששלח (עמ' 6 לפרו' מיום 27/12/11 ) ואף מודה בעדותו כי בעצם התובעת מעולם לא נתנה הסכמה לקיזוז כזה אלא לכל היותר אמרה לו בשעתו כי תדון עמו על ענין זה. בהמשך החקירה הוא מודה כי עד היום לא הגיש תביעה ולא שלח דרישה לשלם כל סכום שהוא בענין הספרינקלרים.

יצוין כי גם "הזמנת העבודה" אותה צירף כנספח ד' ביחס לאותם ספרינקלרים (שאותה מעולם לא העביר לתובעת), אינה ראייה כי העבודה בוצעה בפועל, מה בדיוק בוצע ובמיוחד מה שולם בסופו של דבר. ראייה לצורך קיזוז צריכה להיות מס/קבלה ולא הזמנת עבודה עלומה. ובכלל אם הייתה הסכמה לקיזוז איך לא עלתה דרישה מעת ההתקנה בשנת 2006, שעה שניתן היה לקזזה מתשלומי שכר הדירה השוטפים. אי קיזוז בפועל כל השנים ואי העלאת הטענה אלא לראשונה , שנים לאחר ביצוע העבודה, מעלה כי לא היתה הסכמה לקיזוז כזה. ואם אין עסקינן בהסכמה, כי אז על נתבע 1 להוכיח אם עומדת לו זכות קיזוז מכוח הדין. הנתבע 1 לא הרים את הנטל להוכיח עצם קיומה של זכות כזו, ובוודאי לא את פרטיה ולפיכך יש לדחות את הטענה.

22. אין חולק כי מיום 04/10/10 לא שולמו . בדיון בפני כב' הרשם מיום 27/12/11 (עמ' 10 לפרו' לישיבה מיום27/12/11) הודה הנתבע 1 כי הוא לא משלם שכר דירה כלל עבור מי מהמושכרים מחודש אפריל 2010.

חוזיים או

23. סעיף 23 להסכם הראשון קובע כי: " במידה והשוכרים יתבעו לפנות את המושכר ו/או אם בסוף לא יפנו השוכרים את המושכר בזמן,הוא יחויבו בתשלום דמי שימוש בסכום השווה בערכו לסך 5000(חמשת אלפים) ₪ צמודים לשער הדולר היציג מיום 1.3.2000לכל חודש של פיגור או איחור,או חלק יחסי ממנו,בתור פיצויים קבועים ומוערכים מראש".

24. סעיף 23 ב' להסכם השני קובע כי: " במידה והשוכרים יתבעו לפנות את המושכר ו/או אם בסוף לא יפנו השוכרים את המושכר בזמן,הוא יחויב בתשלום דמי שימוש בסכום השווה בערכו לסך 6500(ששת אלפים וחמש מאות) ₪ צמודים לשער הדולר היציג מיום 1.3.2004לכל חודש של פיגור או איחור,או חלק יחסי ממנו,בתור פיצויים קבועים ומוערכים מראש".

25. סעיף 23ב' להסכם השלישי קובע כי: " במידה והשוכר יתבע לפנות את המושכר ו/או אם בסוף ,או בתום הארכתה,לא יפנה השוכר את המושכר בזמן,הוא יחויב בתשלום דמי שימוש בסכום השווה בערכו לסך 8,000ש"ח צמודים לשער הדולר היציג מיום 15.7.05לכל חודש של פיגור או איחור,או חלק יחסי ממנו,בתור פיצויים קבועים ומוערכים מראש".

26. לטענת הנתבעים 1 ו 4 התובעת לא דאגה ובמשך שנתיים מיום יצירת החוב ו- 3 שנים מהיום בו נוצרו פיגורים בתשלום לא עשתה דבר על מנת לפנותם מהנכס. למרות טענות התובעת, הנתבעים פינו את הנכס, מונה מטעם דיסקונט שתפס את מכונות הדפוס, הנתבעת 4 לא פעילה ולא הייתה לה כל סיבה להישאר בנכס ונראה כי טענותיה של התובעת בעניין תשלום או שכר דירה חוזי הן לצורך "גלגול" עליה.

27. אין בידי לקבל את הטענה במלואה בשל אי הדיוק שבה. מעיון במסמכים שצורפו , עולה כי התובעת פנתה לנתבע 1 בעניין אי תשלום שכ"ד לראשונה ביום 05/10/10 (נספח ה' ת/6) במכתב צוין כי מזה זמן רב לא משולם שכה"ד, מצוינות השיחות שנערכו בין הצדדים בענין זה, ההבטחות שניתנו ע"י נתבע 1 לתשלום החוב ודרישת תשלום תוך 8 ימים מיום המכתב. במכתב אף מוזכר אותו סעיף 23 ב להסכם והפיצויים הנקובים שם.

עם זאת, חרף ההתראה והדרישה לשכ"ד, המכתב הבא מהתובעת הוא רק מיום 09/02/11. זאת ועוד, בתביעה הראשונה לא נכלל סעד של פינוי ולמעשה רק בהגשת התביעה השנייה ביום 15/09/11 נדרש לראשונה סעד של פינוי.

ראו גם עדותו של עו"ד טויסטר בעניין עמוד 40 שורות 30-32 עמוד 41 ש' 1:

ש. הדרישה הממשית לפינוי ותשלום היא במסגרת כתב התביעה?

ת. לא, יש מכתב שכתבתי עוד לפני הגשת התביעה וצורף כנספח לאחד , אינני זוכר את התאריך. מפנה למכתב מיום 5.10.10 כאשר עד אז היו הרבה הבטחות שלא התקיימו (ת/4 נספח ז).

ש. כלומר, לפחות עד למועד זה, הנתבעת הייתה בנכס בהסכמתך המלאה, נכון?

ת. בהסתייגות, כשהם צריכים לשלם את החוב. אם היה בא אורי באותו יום…

ש. אתה לא כותב להם במסגרת המכתב לפנות את הנכס.

ת. אם אורי היה בא ומשלם את כל החובות כפי שנדרש ונותן בטחונות שימשיך לשלם, כפי שכתבתי במכתב, לא הייתי רץ לפנות אותו.

28. בנסיבות אלה, והואיל והתביעה הראשונה הוגשה במרץ 2011 ואין בה דרישת פינוי, אני נכונה לקבוע, על הצד המיטיב עם הנתבעים, כי עד דרישת הפינוי יש לחייב החוזיים בלבד ואין לחייב , וכי מיום 15/9/11 (הגשת התביעה השנייה בה נדרש פינוי) או לכל המאוחר מיום בנובמבר 2011, ראוי לכאורה להורות על תשלום הפיצוי המוסכם עד הפינוי בפועל.

29. ומהו מועד הפינוי? כב' הרשם זיתוני קבע בהחלטתו כי מועד הפינוי יהיה 01/03/12.

30. בישיבת הראשונה שהתקיימה בפניי ביום 11/7/2012, הודיע ב"כ התובעת כי הנכסים לא פונו. הורתי בהחלטתי מאותו יום כי הנתבעים 1 ו- 4 ידאגו להעביר לעו"ד טויסטר את המפתח של כל המושכרים (למעט הנכס המוגן) כשהם נקיים מכל אדם וחפץ. מובן כי הוראה זו ניתנה למעלה מהצורך לאור העובדה שכבר ניתן לביצוע עד 1/3/12.

31. בדיון ק"מ שהתקיים בפניי ביום 07/11/12 הצהיר ב"כ התובעת כי חרף החלטתי, לא הועברו המפתחות ולא פונה הציוד. לתמיכה בטענות הוגש משלים ת/7 של עו"ד טויסטר שנחתם ביום 12/08/12 הכולל תמונות שאינן מותירות מקום לספק כי במושכרים הושאר ציוד, ריהוט, חבילות נייר וזבל.

בדיון שהתקיים ביום 23/01/13 הודיע ב"כ התובע כי עדיין לא נעשה דבר.

גם בישיבת ההוכחות מיום 09/09/13 הודיע עו"ד טויסטר כי הנכסים עדיין לא פונו.

חרף האמור, איני סבורה כי התובעת זכאית לתשלום לאחר 1/3/12, מאחר ולתובעת חובה נזקיה.

החובה את הנזק מוטלת על הנפגע מכוח סעיף 14(א) לחוק החוזים (תרופות בשל ), תשל"א – 1970.

במקרה דנן, חרף המורה על פינוי עד יום 01/03/12, וחרף החלטתי מיום 07/11/12 בה קבעתי כי עו"ד טויסטר ישקול צעדיו בעניין, לא נעשה דבר מצד התובעת, למרות זכותה בהתאם להחלטת הפינוי, לפינוי החפצים שנשארו בנכס. התובעת יכלה לפנות לשם ביצוע הפינוי ומאחר ולא עשתה כן, אני קובעת כי ישולם החל מיום 15/11/11 ועד 01/03/12 בלבד (יום הפינוי בהתאם להחלטת כב' הרשם זיתוני) היינו כ- 3חודשים.

32. אשר לגובה שכר הדירה החודשי- בהחלטת כב' הרשם נקבע כי החוזיים שלא שולמו בגין שתי התביעות הראשונות עומד על 185,800 ₪ ובהפחתת שווי מלוא הקיזוז המבוקש (94,000 ₪) עומד על סך 91,808 ₪. (סעיף 10 להחלטה).

הואיל ולא בוצעה הפקדה, וכפי שקבעתי לעיל, דין טענת הקיזוז להדחות, כי אז יש להוסיף את הסך 94,000 ₪ לסך 91,808 ₪ שאינו שנוי במחלוקת, ולקבוע כי סך החוזיים שעל נתבע 1 לשלם בגין שלושת עומד על סך 185,800 ₪ בתוספת וריבית כחוק מיום 27/12/11.

סכום זה נכון ליום מתן כאן עומד על 196,000 ₪ ועל נתבע 1 לשאת בו.

33. בגין ההסכם הראשון 5,000 ₪ לחודש צמודים לשער הדולר היציג מיום 1/3/00 (שהיה 4.003 ₪) 1249$ לחודש X3חודשים = 3,747 $.

בגין ההסכם השני 6,500 ₪ לחודש צמוד לשער הדולר מיום 01/03/04 (שהיה 4.484 ₪)= 1449$X3חודשים = 4,349 $

בגין ההסכם השלישי 8,000 ₪ לחודש צמוד לשער הדולר מיום 15/07/05 (שהיה 4.54 ₪) – 1762$ X3 חודשים = 5,285$.

סה"כ עומד הסכום במצטבר על 13,381$. סך זה לפי שער הדולר היציג ביום מתן (3.537) עומד על 47,328 ₪ ועל נתבע 1 לשאת בו.

34. בסך הכל ובמצטבר על הנתבע 1 לשאת בחוב בגין התביעה הראשונה והשנייה בחוב החוזי בסך 243,328 ₪.

35. אשר לנתבע 2, התביעות הראשונה והשנייה נוגעות להסכמי הראשון והשני.

36. כאמור לטענת הנתבע 2, ביולי 2004, פרש מניהול החברה והחזקה במניות בה, חדל לחתום על מסמכים ולכן כל חידוש של הסכמי ע"י התובעת שידעה זאת, היה, למצער, מצידה.

37. אני דוחה טענות אלו של הנתבע 2 וקובעת כי הוא חב ביחד ולחוד עם הנתבע 1 ביחס להסכמים הראשון והשני, ולהלן אבאר.

38. ההסכם הראשון נחתם מצד השוכרים עם נתבע 2 ועם נתבע 1 בשנת 2000. מודגש כי העסק של בית הדפוס הופעל כבר בשנת 1991 ע"י החברה/ נתבעת 4 ואולם התובעת עמדה על כך כי מי שיהיה השוכר יהיה אדם בשר ודם ולא חברה בע"מ. עיקרון זה הנחה אותה ונשמר הן המוגנת והן בשני הסכמי עליהם חתום נתבע 2.

ודוק: הסכם השני נחתם על ידו במרץ 2004 (חודשיים לפני שנתבע 2 החליט לפרוש מניהול נתבעת 4) ולכן וודאי שלא ניתן לומר על התובעת כי ניצלה מצב או למתרחש. עמדתה היתה ונשארה (והייתה מקובלת אף על נתבע 2 שאחרת לא היה חותם על הסכם השני) כי הוא ולא החברה נושא בהתחייבויות שבהסכמים. ההסכם שנערך בין נתבעי 1 לנתבע 2, והיחסים הפנימיים בינהם וחלוקת התפקידים בחברה, אינו מעניינה של התובעת. לתובעת אין חלק בהם.

בפועל, הוכח בפניי כי התובעת מעולם לא שחררה את נתבע 2 מהתחייבויותיו שבהסכמי הראשון והשני. וראו לעניין זה עמוד 42 שורות 7-17:

ש. בנוגע ליחסים של אורי וזאב – כשהם החליטו לפרק את השותפות ביניהם, מישהו פנה אליך בעניין?

ת. לא יידעו אותי שהם נפרדים אחד מהשני מבחינה עסקית.

ש. אם היו מיידעים אותך, היית מתנגד או דורש באותו פרק זמן אם נוצר חוב, לשלם?

ת. לא הייתי דורש שום דבר. הדיירים שלי היו אורי מיכל וזאב שוורץ. הם ביקשו ממני להפעיל את העסק שלהם המשותף באמצעות חברה, לא הייתה לי כל בעיה עם זה ובתנאי שגם הם וגם החברה יחתמו על מסמכים מתאימים שלחברה אין זכויות בנכס וכל תפקידה זה להפעיל את העסק שלהם לצרכי הנוחיות שלהם. קיבלתי את המסמכים והם אומתו ע"י עו"ד מטעמם, עו"ד להבי ורק לאחר שהמסמכים אומתו לא התנגדתי שהחברה תנהל את העסק. איש לא דיבר איתי על זה שזאב פורש מהחברה, איש לא דיבר איתי שזאב פורש מהעסק.

39. הנתבע 2 מצידו הודה, כי לא פנה לתובעת והודיע כי אינו שוכר יותר/או כי התנגד להארכת (עמוד 57 לפרו' ש' 14-17). כל שהוא טוען נמצא במערכת היחסים שבינו לבין נתבע 1, שצריך היה לשחרר אותו מכל התחייבויותיו ולא עשה כן, טענות שכפי שכבר כתבתי, אינן רלבנטיות בתביעה שבפניי.

40. אוסיף כי גם אם התובעת היתה מודעת לשינויים שנעשו בחברה/נתבעת 4 אין בכך כדי לסייע לנתבע 2 שכן כאמור ההסכם לא נערך עם החברה אלא עם נתבע 1 ו- 2 אישית ולכן גם אם נתבע 1 היה מתיימר לנסות לשחרר את נתבע 2 מההתחייבויות שבהסכמי , לא יכול היה לעשות כן ללא הסכמה מפורשת של התובעת, הסכמה לשחרור שאין חולק שממילא לא ניתנה.

41. לפני סיום בעניינו של נתבע 2, אין בידי לקבל את טענתו לענין אי באי מכירת המכונות של בית הדפוס שיכלו את חוב שכר הדירה. לא אוכל לקבל לא רק בגלל שטענה זו שנטענה בעלמא ובאופן שאינו מפורט דיו מהווה הרחבת חזית שכן אינה חלק , אלא בעיקר הואיל ולגופו של ענין הוכח בפניי כי כל הציוד היה משועבד ים כך שמשהסתבך נתבע 1, לא היתה כל תועלת בהבאת מידע על קיומן של מכונות ששוות כסף (לא ידוע כמה) שכן הן משועבדות ממילא.

42. סוף דבר, על נתבע 2 לשא