ההחלטה
- טיפול אישי על ידי צוות מקצועי
- הטיפול יושלם תוך 5 ימי עסקים. אם הבקשה לא תאושר, התשלום יוחזר במלואו.
פסקי דין רכישה ו או הסרה יכולים להתעכב או לא להיות מאושרים כלל על ידי מערכת האתר - והתשלום יוחזר במלואו כמובן תוך 7 ימי עסקים מרגע החלטת ההנהלה וייתכן כי יותר. הסרת פסק דין הינו פסק הדין בלבד ולא כולל שום דבר נוסף כמו כתבה, סקירת משרד וכד'.
ע"י ב"כ עו"ד ריש ועו"ד גפני
ע"י ב"כ עו"ד יפעת ויעקב בר-צבי
הבקשה:
לפני בקשת המבקש אשר זכה בדינו מיום 23.2.16, ריאליות אשר לטענתו נגרמו לו מן ההליך בישראל.
ההליך המקורי החל להתברר כהליך של שניתן באיטליה לפי החוק התשי"ח-1958.
מיום 23.2.16, הוריתי כי יש לחייב את המשיב בתשלום סך של 21,065.61 ₪ בגין שנפסקו לחובתו בפסק הדין באיטליה מיום 19.7.12 וסך של 370.70 ₪ בגין ריבית על סכום שנצבר עד ליום 22.6.13.
עוד הוריתי, כי יש לחייב את המשיב לשלם סך של 16,465.68 ₪ בגין שנפסקו לחובתו בהחלטה באיטליה מיום 1.9.10 בסך של 889.40 ₪ בעבור ריבית עד ליום 22.6.13.
החיובים נעשו בכפל הן כלפי המבקש בבקשה הנוכחית והן כלפי התובע/מבקש 3 בבקשה המקורית מר אלברטו די גלוריה.
בשים לב לגובה הסכומים שנפסקו, שעמדו על סך נומינלי של כ- 80,000 ₪ לשני התובעים גם יחד – המבקש ומר אלברטו די-גלוריה) מצד אחד ולאנרגיה המשפטית שהושקעה בהליך ע"י התובעים מצד שני, הוספתי ופסקתי לחובת המשיב ושכ"ט עו"ד בסך של 25,000 ₪ צמוד למדד ונושא ריבית מיום מתן 23.2.16 ועד לתשלום המלא בפועל.
המבקש, אשר זכה בדינו, הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי וגרס כי הוא זכאי לקבל בסכום גבוה מן הסכום שנפסק על ידי.
לשיטתו, היה מקום להוסיף על סכום ההוצאות שנפסק, בו ראה סכום זעום, וכן סבר כי היה מקום לקחת בחשבון את ההוצאות הריאליות שנגרמו לו בניהול ההליך, מעבר לשכר טירחת עו"ד.
המחוזי הנכבד, כבוד השופט גינת, בתיק ע.א. 20635-03-16 פסק ביום 27.6.16 כדלקמן:
"אחרי שעיינתי בתיעוד הכתוב שהוגש ע"י ושמעתי את הטענות בעל פה אינני סבור שיש מקום להתערבות מצידי בפסק דינו של השלום בנושאים שעל הפרק וזאת גם בהתחשב בסכומים שנפסקו בפסיקה הרלוונטית של באיטליה. השלום חייב את הנתבע כאשר סכום החיוב בשכר טירחת עו"ד נקבע בסך 25,000 ₪ למועד . המערערים לא ביקשו השלום שומת הוצאות ולכן אין מקום לטענות בשלב הנוכחי בכל הנוגע לנושא זה. הסבור שיש מקום לחיוב בעל הדין שכנגד בגין , חייב בהגשת בקשה מתאימה לערכאה הדיונית. אין בדחיית הערעור הנוכחי כדי לשלול את זכותם של לעתור השלום בבקשה ר זה".
אחר הדברים האלה, הגיש המבקש את הבקשה הנוכחית לשומת הוצאות.
המבקש טען כי נגרמו לו הוצאות כבדות ביותר, שאינן כוללות שכר טירחת עו"ד המפורטות בסעיף 7 לבקשה. המבקש מעמיד את ההוצאות הללו על סך כולל של 47,934 ₪.
ההוצאות הנטענות הן:
א. תרגום לעברית של ההחלטה מיום 1.9.10 – 3,182 ₪.
ב. עלות עו"ד בוזי – 5,000 ₪ (1,000 יורו).
ג. עלות תרגום לעברית של עו"ד בוזי – 4,600 ₪ (919 יורו).
ד. עלות אישור קונסולרי של – 5,000 ₪ (1,000 יורו).
ה. עלות עו"ד זעירא – 12,770 ₪ (2,554 יורו).
ו. עלות תרגום מיום 19.7.12 – 1,257 ₪.
ז. עלות תרגום לעברית של עמדת המשיב לעניין סמכות האיטלקי – 399 ₪.
ח. עלות הבאת עו"ד זעירא לעדות – 7,080 ₪.
ט. הטסת עו"ד בוזי לישראל – 1,016 ₪.
י. שכר טרחתו של עו"ד בוזי בישראל – 5,000 ₪.
יא. עלות לילה עבור עו"ד בוזי – 360 ₪.
יב. עלות המתורגמן ד"ר קואומו – 1,770 ₪.
יג. הסעת ד"ר קואומו מירושלים וחזרה – 500 ₪.
המבקש מציין כי המשיב עצמו דרש הוצאות בשיעור דומה בסיכומיו, בסך 45,527 ₪.
הבקשה נתמכה בקבלות ואסמכתאות שצורפו אליה כנספחים ג', אך לא נתמכה .
עמדת המשיב:
המשיב התנגד לבקשה והוא מבקש לראות בה משום רדיפה משפטית נגדו.
לשיטתו, כבר ניתן גם כאן וגם המחוזי ואין מקום לשוב ולפתוח מחדש את נושא ההוצאות, ששיעורן נקבע במסגרת .
המשיב מציין כי המבקש עצמו , הלין על שיעור שכר טירחת עו"ד שנפסק לזכותו בסך 25,000 ₪ כאשר מהניסוחים שם עולה, לטענת המשיב, כי המבקש סבר שהסכום שנפסק בשיעור 25,000 ₪ הינו סוף פסוק וכך אכן ראוי שיהיה לדעתו.
המשיב סבר, כי הנוכחי ("הערכאה הדיונית" כהגדרתו של המחוזי מיום 27.6.16 ) מנוע מלשוב ולדון בהוצאות ששיעורן כבר נפסק על ידו. לשיטתו, הדרך היחידה לתקוף את החלטת בעניין הוצאות הינה בדרך של הגשת ערעור, כפי שפעל המבקש בענייננו. לאחר שערעורו נדחה אין מקום לפתוח את הדיון מחדש באצטלה של שומת הוצאות.
אשר לטענה כי יש לשום את ההוצאות באופן ריאלי, גורס המשיב, כי גם על פי נוהל נשיאת העליון בקביעת שכ"ט עו"ד, יש לפסוק סכום שהוא הכרחי, מידתי וסביר. אינן אמורות לשקף הוצאות ריאליות אלא הוצאות מידתיות בהתחשב במכלול נסיבות העניין.
לדעת המשיב הדיון התארך שלא לצורך וכלל מסכת עובדתית שלמה שאינה רלוונטית לתובענה "ובמסגרתה הועלו מן האוב כל היבטי הסכסוך המקורי בין הצדדים". ראו סעיף 19 לתגובתו.
זאת ועוד, המשיב טוען כי בקשת הוגשה עוד בטרם הפכה ההחלטה הראשונה לסופית וחלוטה וממילא קודם שנסתיימו ההליכים המשפטיים באיטליה, דבר שהאריך את הדיון כאן שלא לצורך.
לדברי המשיב, המבקש בחר להביא שני מומחים , גם את עו"ד בוזי וגם את עו"ד זעירא, אך אין סיבה להשית את עלויות הכפל האלה על שכמו של המשיב.
מכל הנימוקים הללו, עותר המשיב לדחיית הבקשה.
תשובת המבקש:
המבקש הגיש תשובה מעמיקה בת 9 עמודים אשר התייחסה לעמדת המשיב אחת לאחת.
עיקרי הדברים הובאו לעיל ואין צורך לחזור עליהם.
הכרעה:
אתייחס תחילה למקור הסמכות של זה להידרש לנושא שומת ההוצאות למרות יצא תחת ידו כבר ביום 23.2.16 ומאז חלפו למעלה מ- 30 יום :
יוער, כי טרם הועברה הבקשה לעמדת הצד שכנגד, נתבקש המבקש להבהיר מקור סמכותו של זה להידרש לנושא ההוצאות.
הוגשה הבהרה מטעמו לפיה מקור הסמכות נעוץ של ערכאת הערעור מיום 27.6.16.
עיינתי של ערכאת הערעור הנכבדה ואכן נראה בעליל כי של ערעור, סבר כי אין מקום להתערב בשיעור שנפסקו על ידי בשיעור של 25,000 ₪ המהווים למעלה מ- 25% מהסכום שנפסק בפועל.
עם זאת, של ערעור פתח את הפתח להגשת הבקשה הנוכחית לשומת הוצאות ריאליות בנוסף לשכ"ט עו"ד.
משזו היתה עמדתו של המחוזי, הבקשה הנוכחית לשומת הוצאות היא לגיטימית ויש לדון בה לגופה.
המסגרת הנורמטיבית מצויה בפרק ל"ד לתקנות האזרחי התשמ"ד-1984 .
מחליט בתום הדיון בכל הליך אם לחייב בתשלום שכ"ט עו"ד (תקנה 511 (א) ).
קביעת סכום ההוצאות נעשה בהתאם להוראות התקנה 512 שזו לשונה:
"קביעת סכום ההוצאות
(א) קבע או הרשם את סכום ההוצאות,רשאי הוא לפסוק אותו,הן לענין שכר טרחת והן לענין ,כל אחד מהם בנפרד בסכום כולל,ובלבד פוף לאמור בתקנת משנה (ב) לא יפחת סכום מן התעריף המינימלי שנקבע לענין שכר טרחת בכללי (התעריף המינימלי) תשל"ז-1977(להלן –התעריף המינימלי) זולת אם הורה , שיירשמו,על תשלום סכום קטן מהסכום האמור".
(ב) בתיתו צו להוצאות ובקביעת שיעורן יתחשב או הרשם,בין השאר,בשווי הסעד השנוי במחלוקת בין ובשווי הסעד שנפסק בתום הדיון,ויהא רשאי להתחשב גם בדרך שבה ניהלו את הדיון".
הגישה הנוהגת היא כי שזכו בדינם, זכאים להם בהתחשב בכל הנסיבות. ראו ע"א 611/89 דרוקר חברה נ' נחמיאס, פדי מ"ד(2), עמ' 60, דברי כבוד השופט לוין, שם בעמ' 68.
על הכללים לפיהם ינהג בשומת הוצאות ראו גם ברע"א 6793/08 לואר בע"מ נ' משולם לוינשטיין הנדסה בע"מ, ניתן ביום 28.6.09 [פורסם בנבו] דברי כבוד השופט חנן מלצר, ראו פסקאות 19, 20 שם.
כן ראו בג"צ 891/05 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ ואח' נ' למתן – משרד התעשייה והמסחר ואח', ניתן ביום 30.6.05 מפי כבוד הרשם יגאל מרזל [פורסם בנבו]. שם נפסק כי כל כלל לעניין כולל בחובו גם תכליות של הגנה על זכות הקניין (פסקה 16 שם). השופט מרזל מציין כי פסיקת הוצאות ריאליות עשויה ליי
- מדור פסקי דין והחלטות באדיבות מיקיפדיה - האנציקלופדיה הפתוחה.
