ההחלטה
- טיפול אישי על ידי צוות מקצועי
- הטיפול יושלם תוך 5 ימי עסקים. אם הבקשה לא תאושר, התשלום יוחזר במלואו.
פסקי דין רכישה ו או הסרה יכולים להתעכב או לא להיות מאושרים כלל על ידי מערכת האתר - והתשלום יוחזר במלואו כמובן תוך 7 ימי עסקים מרגע החלטת ההנהלה וייתכן כי יותר. הסרת פסק דין הינו פסק הדין בלבד ולא כולל שום דבר נוסף כמו כתבה, סקירת משרד וכד'.
ע"י ב"כ עו"ד רפאל חממי
ע"י ב"כ עו"ד פורת עופר דב
1. העותר הוא בנו של המנוח חיים קפרא ז"ל, שנפטר ביום 27.1.15. המנוח היה הבעלים של הנכס הידוע כחלקה 36 בגוש 3701, והמצוי ברחוב רמב"ם ברחובות. העותר הוא היורש של הנכס. ביום 1.2.17 ניתן צו המנוח, לפיו קיבל העותר את מלוא הזכויות בנכס, וביום 15.2.17 נרשמה הבעלות בנכס בלשכת רישום המקרקעין על שם העותר.
2. המשיבה (להלן: "העירייה") הטילה בחודש 10/15 עיקולים על של העותר. בעקבות , בדק העותר ומצא, כי המנוח הותיר אחריו חובות ומים בגין הנכס, בסך 1,195,838ש"ח, עבור התקופה משנת 2004 ועד . העותר טוען כי כלל לא ידע שהמנוח לא שילם משנת 2004 ועד למועד פטירתו. העותר טוען כי בשל שלו, לא יכול היה לנהל את חשבונותיו וחשבונות ביתו, ונאלץ, ביום 16.11.15, לחתום על הסדר תשלומים עם העירייה.
3. וזהו הסדר התשלומים:
"הואיל: והחייב (הוא העותר – צ' ד') הוא הבעלים והמחזיק בנכס המצוי ברח' רמב"ם 107 ובנכסים נוספים ברחובות (להלן: "הנכסים") על פי ספרי העירייה נכון ליום 22.10.2015 (מצ"ב תדפיס) רשומים על שם החייב חובות בגין המוטלים בגין הנכס, ביניהם חובות , מים וכיו"ב על סך של 1,195,838.50ש"ח (להלן: "החוב").
והואיל: והחייב מודה שידוע לו חובותיו לעירייה והינו מעוניין להסדירם.
והואיל: והעירייה מוכנה לסייע לחייב להסדיר את חובותיו בדרך של פריסת תשלומים כפי שייקבע בהסכם זה.
לפיכך קבעו והסכימו הצדדים כדלקמן:
1. החייב ישלם לעירייה סך של 120,000ש"ח בתשלום אחד, שיימסר לעירייה עם החתימה על הסכם זה.
2. עם פירעון התשלום, תפעל העירייה להסרת העיקול שהוטל על של החייב ותתחייב שלא לפעול נוספים.
3. בתום שנה קלנדרית, ישלם החייב לעירייה את מלוא יתרת החוב ככל שתיוותר לתשלום ברישומי העירייה.
4. לעניין זה מובהר, כי החייב שומר לעצמו את הזכות לפנות לוועדת הנחות או לכל ערכאה אחרת על מנת להפחית את סכום החוב בהתאם לזכאויות המגיעות לו על פי דין.
5. אך ורק בתום פירעון מלוא החוב של החייב לעירייה, תפעל העירייה להסרת השעבוד על זכויות החייב בנכס.
6. ככל והחייב לא יעמוד בתנאי הסדר זה, יעמוד חובו של החייב לפירעון מיידי, והעירייה תפעל בכל אמצעי העומדים לרשותה על פי דין לגביית החוב, ולחייב לא תהא כל טענה בשל כך".
4. בהתאם להוראות ההסדר, שילם העותר לעירייה סך של 120,000ש"ח. את יתרת החוב היה עליו לשלם בתום שנה קלנדרית. בתום שנה קלנדרית לא פרע העותר את יתרת החוב, ותחת זאת פנה אל העירייה באמצעות ו, וטען כי על החוב שנצבר לפני שנת 2009 חלה התיישנות ולא ניתן לגבותו. ב"כ העירייה השיב לו, ודחה טענתו. משנדחתה טענתו, ומשהעותר חתם כבר על הסכם למכירת הזכויות בנכס לפלוני, ועל מנת שיוכל לעמוד בהתחייבותו כלפי רוכש הנכס ולהעביר הנכס על שמו, נאלץ העותר לשלם את מלוא יתרת החוב למשיבה.
טענות העותר
5. בעתירתו טוען העותר כי אותו חלק מהחוב, שנוצר עוד לפני שנת 2009, התיישן.
העירייה "ישנה על זכויותיה" משך למעלה מעשר שנים, ולא פעלה לגביית החוב.
המנוח או מי לא קיבלו התראות בדבר החוב ולא נדרשו לשלם את החוב.
הדין מחייב כי העירייה צריכה לפעול נמרצות לגביית החוב, ולא להמתין שנים רבות בטרם תפעל.
גישת ה"שב ואל תעשה" שנקטה העירייה משך למעלה מעשר שנים גרמה לחוב לצבור וריבית בסכומים גבוהים ביותר.
העותר מבקש אפוא הקובע כי סך של 695,500ש"ח מהחוב ששילם (שהוא הסכום שנצבר לפני שנת 2009) התיישן, ולא היה בסמכות העירייה לגבותו, ולחייב את העירייה להשיב לעותר את הסכום האמור.
טענות העירייה
6. טענת בהגשת העתירה: הסדר התשלומים נחתם ביום 16.11.15. העתירה הוגשה ביום 30.4.17.
טענת חוסר סמכות לעניינים מנהליים בגדרה של עתירה מנהלית לדון בתביעת השבה.
ממכתב העותר אל העירייה מיום 24.11.10 (צורף לעתירה) עולה כי העותר ידע שהמנוח לא שילם שנים רבות בגין הנכס.
החוב היה של אביו המנוח של העותר, והעותר לבדו הוא שירש את הנכס, שחוב רובץ עליו, והוא הבעלים הרשום של הנכס, וממילא החוב חל עליו, מה גם שחתם על הסדר שבו התחייב במפורש לשלם החוב במלואו.
הסדר התשלומים מהווה בקיומו של החוב, והעותר אף שילם את החוב במלואו. בהתאם לסעיף 9 לחוק ההתיישנות, משהודה העותר בכתב בקיום הזכות, תתחיל . לפיכך, משחתם העותר על הסדר התשלומים, ביום 16.11.15, אין כל מקום .
יתר על כן, לאור השעבוד שנרשם על הנכס עפ"י פק' המיסים (גביה), ולאור סעיף 20 לחוק ההתיישנות, יש לדחות את גם מטעם זה.
בהסדר התשלומים נשמרה זכותו של העותר לפנות לועדת הנחות, אולם העותר לא עשה כן, ושילם את החוב.
חיובי ההצמדה והריבית נעשו בהתאם להוראות חוק (ריבית על ) התש"ם – 1980.
הדיונים
7. בישיבה הראשונה שנתקיימה בפניי (8.2.18), המלצתי כי העתירה תידחה, ללא צו להוצאות, אולם לפנים משורת הדין ולצורכי פשרה בלבד, תחזיר העירייה לעותר סך של 50,000ש"ח. העותר הסכים לכך, אולם מספר ימים לאחר מכן הודיע, כי הוא חוזר בו מהסכמתו, הואיל וסכום הפשרה נמוך ביותר, לטעמו, ומהווה לעג לרש. להודעתו זו צירף העותר בחתימתו, שם הוא מצהיר כי מחזיק תיק המיסים וסגן , מר בנציון שרעבי, שכנע אותו, לאחר חתימת הסדר התשלומים, למצוא רוכש למגרש, ולשלם באופן מיידי את החוב לעירייה. מר שרעבי המליץ לו לשלם, ואח"כ לפנות לביהמ"ש, מאחר שטען בפניו כי העירייה אינה יכולה לתת לו כל הנחה או הקלה בחוב, אולם ביהמ"ש יוכל לעשות כן, והעירייה אף תסכים, כך הבטיח מר שרעבי, בדיון , לבוא לקראתו ולוותר על קנסות וריביות.
8. בישיבה השנייה שנתקיימה בתיק זה (24.4.18) העיד מר בנציון שרעבי ( ונגדית) בנושא ההבטחה שהעותר מייחס לו, כמפורט לעיל. מר שרעבי אישר בעדותו, כי אכן המליץ לעותר לשלם את חוב על מנת שלא ימשיך לתפוח, וגם מפני שהוא רצה למכור את הנכס, ולא יכול למכור אם יש עליו חוב (פרו', עמ' 3, ש' 23-21, עמ' 4 ש' 12-11, עמ' 5 ש' 3, ש' 9-8). לגירסתו, הוא במפורש אמר לעותר, שאין לו סמכות ולאף אחד בעירייה אין סמכות להפחית חלק מהחוב (עמ' 3 ש' 19-17, עמ' 4 ש' 16, עמ' 5 ש' 17), והוא לא אמר לו את מה שהעותר מייחס לו. "לטענת קפרא, שהבטחתי לו שאני אוריד לו חלק כשנגיע לביהמ"ש, אני לא אמרתי דבר כזה" (עמ' 3, ש' 20-19). "אמרתי לו שאם הוא רוצה בעצם שנוריד לו, זה לא אנחנו, זה ….. אני אמרתי שביהמ"ש יפסוק מה שיפסוק" (עמ' 3, ש' 20-18). "אמרתי לו מה שביהמ"ש יפסוק, אני מקבל" (עמ' 4, ש' 20). "אמרתי לו שלם את חובך, וביהמ"ש יפסוק מה שיפסוק" (עמ' 5 ש' 10). "אמרתי לו שמה שביהמ"ש יפסוק, אנחנו נסכים" (עמ' 5, ש' 12). ולשאלה האם לא אמרת לו שתבואו לקראתו בדיון, השיב מה שרעבי: "לא זוכר דבר כזה. שאנחנו נבוא לקראתו בדיון?" (עמ' 5 ש' 14). סיכומו של דבר, מר שרעבי אינו מאשר את טענת העותר, כי הוא הבטיח לעותר שהעירייה, בדיון בביהמ"ש, תסכים לבוא לקראתו ולוותר על קנסות וריביות.
9. מלבד מר בנציון שרעבי, העיד גם מר בניהו שרעבי, שהוא מנהל אגף בעירייה. לדבריו, בכל הישיבות שהוא היה נוכח בהן, לא הייתה שום הבטחה לבטל ריבית, ומר בנציון שרעבי לעולם אינו נותן הבטחות כאלה אלא בנוכחותו, ולאחר שהוא מאשר לו שהדבר ניתן לביצוע עפ"י החוק (פרו', עמ' 6, ש' 7-4).
10. אחרי הישיבה הזאת (24.4.18), ניסה העותר, מול גורמי העירייה, להגיע לפשרה לפיה יקבל השבה בסך גבוה מ-50,000ש"ח, אך לא הושגה פשרה כאמור, והעותר ביקש שביהמ"ש יפסוק את גובה סכום הפשרה. נתתי החלטה, כי אין אפשרות לפסוק את גובה סכום הפשרה, בהעדר הסכמה לפסיקה לפי סעיף 79(א) לחוק , וכי פשרה יכול שתיעשה רק בין הצדדים, ולא ב"הוראה" מלמעלה של . ב"כ העירייה מצדו הודיע, כי אין פשרה, וכי העירייה אינה מוכנה כיום להשבת סכום כלשהו לעותר, וביקש כי יינתן .
דיון והכרעה
11. אינה יכולה לעמוד לעותר, בשל הסדר התשלומים שחתם עליו ביום 16.11.15.
סעיף 9 לחוק ההתיישנות קובע: "הודה הנתבע, בכתב או בפני , בין בתוך ובין לאחריה, בקיום זכות התובע, תתחיל ; ומעשה שיש בו משום ביצוע מקצת הזכות, דינו כהודאה לענין סעיף זה".
אין ולא יכול להיות ספק כי העותר הודה, במפורש ובכתב, בחובו לעירייה ובחבותו לשלמו. כך, ב"הואיל" השני בהסדר נאמר, כי "החייב מודה שידוע לו חובותיו לעירייה, והינו מעוניין להסדירם". ובגוף ההסדר נקבע, כי העותר ישלם לאלתר סך 120,000ש"ח, ואת מלוא יתרת החוב ישלם בתום שנה קלנדרית. ועוד נקבע, כי אם לא יעמוד בתנאים, יעמוד חובו לפרעון מיידי, והעירייה תפעל בכל אמצעי , "ולחייב לא תהא כל טענה בקשר לכך". הסדר התשלומים מכיל, אם כן, הודאה ברורה של העותר בקיום זכותה של העירייה, ובחבותו לשלם לה את מלוא החוב. לפיכך, מתחילה רק , קרי, מיום 16.11.15, ודין טענת ההתיישנות להידחות.
12. יתר על כן, גם "מעשה שיש בו משום ביצוע מקצת הזכות, דינו כהודאה לענין סעיף זה", וה"מעשה" במקרה דנן הוא התשלום של מלוא יתרת החוב ע"י העותר, בחודש 2/17.
13. טענת הכפיה (אילוץ) שבפי העותר, בקשר לחתימת הסדר התשלומים, היינו, כי נאלץ לחתום על ההסכם בגלל העיקול שהוטל על שלו, שלא הותיר לו אפשרות לנהל את חשבונותיו וחשבונות ביתו (סעיף 9 לכתב העתירה), אינה יכולה להועיל לו.
ראשית, לא מתקיימת במקרה זה עילת הכפיה, כמובנה בסעיף 17 לחוק החוזים (חלק כללי). "כפיה כלכלית המזכה בביטול חייבת לעמוד בשני מבחנים: מבחן האיכות ומבחן העוצמה. עליה להיות פסולה מבחינה מוסרית, חברתית, או כלכלית (מבחן האיכות), וכן עליה להיות כזו "שהמתקשר אינו יכול בנסיבות העניין להימלט מבין מלתעותיה (מבחן העוצמה)" (ג' שלו, "דיני חוזים – החלק הכללי, לקראת של המשפט האזרחי", דין הוצאה לאור, תשס"ב – 2005, בעמ' 332).
העירייה במקרה דנן לא עשתה פעולה שיש בה פסול מכל בחינה שהיא. היא פשוט הטילה עיקול על של העותר, בגין חוב קיים, שהצטבר שנים רבות ולא שולם, וזאת בגדר סמכותה החוקית לפי פקודת המיסים (גביה). היא לא עשתה זאת כדי לכפות עליו לחתום על הסדר תשלומים, אלא כדי לגבות את החוב מחשבונו.
ולעותר הייתה אפשרות סבירה לפעול בדרך אחרת מכפי שפעל, למשל – ע"י פנייה והעלאת אותן טענות שהוא מעלה כיום.
שנית, אף לו הייתה כאן כפיה כמשמעותה בדין, לא היה בכך כדי להועיל לעותר, שכן, " בשל פגם בכריתתו תלוי ברצונו של המתקשר ומתבצע על ידי פעולה שלו.
- מדור פסקי דין והחלטות באדיבות מיקיפדיה - האנציקלופדיה הפתוחה.
