ע"א 641/87 – פלוני נ' רמפלט ציפוי מתכות בעמ

5. לאחר התאונה הגיע בכוחות עצמו לחדר המיון הלל יפה שם הוא הלין על כאבים חזקים ואובדן שמיעה. לאחר מכן אובחן כסובל מאובדן שמיעה באוזן שמאל, אובדן שמיעה חלקית באוזן ימין ומטנטון. לדבריו, לאחר התאונה פוטר מעבודתו, התקשה לאחר מכן למצוא מקום עבודה וכיום עובד באופן חלקי.

6. לטענתו, מדובר בתאונה אשר האחריות לקיומה מוטלת לפתחה של הנתבעת שתחת שליטתה היה מצוי התובע בעת האירוע, ואשר במעשיה גרמה לפגיעה ה בו. כך הנתבעת לא סיפקה לו אמצעי הגנה נאותים לצורך עבודתו הכרוכה בסיכון, לרבות ציוד מגן, לא העבירה הדרכות בטיחות בנוגע לסיכוני העבודה במקום, וכן לא טיפלה בו כראוי לאחר התאונה ולא העניקה לו מתאים, והוא נאלץ להתפנות בעצמו לחדר המיון ולוודא כי יקבל טיפול רפואי נאות.

7. התובע מדגיש כי על הנתבעת אצלה עבד קמה מושגית וקונקרטית למנוע סיכונים אשר עלולים לפגוע בעובדיה, כאשר במקרה דנן, הנתבעת עיוולה כלפיו גם בעוולה של .

8. התובע הוסיף בנוגע לתאונה כי בהתאם להוראות ס' 41 לפקודת הנזיקין (), יש להחיל על התובענה את הכלל "הדבר מדבר בעדו", שכן לא הייתה לו הידיעה או היכולת לדעת מה היו הנסיבות שגרמו לתאונה, וכי התאונה נגרמה ע"י נכס שלנתבעת הייתה שליטה מלאה עליו. כמן כן טוען התובע כי המנוף לשיטתו מהווה אף דבר מסוכן כהגדרתו בסעיף 38 לפקודת הנזיקין.

9. התובע אף טוען כי אין לייחס לו כל , באשר לפי , מקום שהמדובר הוא במסגרתה נפגע עובד, הנטייה היא להקל עם העובד תוך הקפדה עם המעביד.

טענות הנתבעת

10. הנתבעת ציינה כי עדות התובע לעניין נסיבות קרות התאונה הינה רצופת סתירות, ולא ניתן לתת בה אמון, ולמעשה התובע הציג שלל גרסאות לאופן התרחשות התאונה.

11. זאת ועוד, גם בהינתן גרסת התובע, הרי שלטענת הנתבעת היא לא התרשלה ולא הפרה חובה כלשהי כלפי התובע. לטענת הנתבעת, היא סיפקה לתובע סביבת עבודה הולמת והעניקה לעובדיה הדרכות בטיחות. הנתבעת אף שוללת טענות התובע ביחס לרשלנות בו.

12. עוד מציינת הנתבעת כי אין עילה במקרה דנן להיפוך , ואי לכך מוטל לפתחו של התובע, והוא לא עמד בנטל המוטל עליו.

13. לחילופין לעניין האחריות, טוענת הנתבעת לאשם תורם מכריע ו/או מלא של התובע אשר בחר לעמוד תחת המנוף למרות היותו מודע לסיכון של נפילת הלוח ולמרות העובדה כי איש לא הורה לו לעמוד במקום זה.

14. לבסוף הכחישה הנתבעת אף את ר הסיבתי בין רוב נזקי התובע לתאונה.

דיון והכרעה

15. עולה בבירור כי התובע נפגע בתאונה באופן שהוביל לפציעתו.

16. הסוגיות שבמחלוקת לנוכח נתונים עובדתיים אלו הינן נסיבותיה המדויקות של התרחשות התאונה והאם התרשלה הנתבעת בתנאי העבודה שסופקו לתובע. לצורך הכרעה בשאלות אלו יש לדון תחילה על מי במקרה שלפניי.

17. לטענתו של התובע, יש להחיל בעניין את הוראות סעיף 41 לפקודת הנזיקין "הדבר מדבר בעדו" ולהעביר אל הנתבעת את להוכחת היעדר התרשלות מצידה.

18. בענייננו, אין מקום לקבל טענת התובע. התובע יודע היטב להצביע על הגורם שהביא לתאונה, כלומר נפילת חלק מתכתי במשקל 7 ק"ג על ראשו לאחר שהשטנגה איבדה את האיזון. די בכך על מנת לקבוע כי אין מקום לתחולת הכלל הקבוע בסעיף 41 לפקודה, החל רק בנסיבות בהן "לתובע לא הייתה ידיעה או לא הייתה לו יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק".

19. לעומת זאת, סעיף 38 לפקודת הנזיקין, קובע על מי מוטלת חובת הראיה ברשלנות לגבי דברים מסוכנים. לשון הסעיף הינה כך:

"בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שהנזק נגרם על ידי דבר מסוכן, למעט אש או חיה, או על ידי שנמלט דבר העלול לגרום נזק בהימלטו, וכי הנתבע היה בעלו של הדבר או ממונה עליו או תופש הנכס שמתוכו נמלט הדבר – על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי הדבר המסוכן או הנמלט התרשלות שיחוב עליה."

מנוף הוא כלי מסוכן, אשר יש להיזהר בשימוש בו. מסקנה זו עולה בקנה אחד עם הגדרת חפץ מסוכן שנקבעה הקובעת, כי דבר מסוכן יהיה חפץ אשר תכונותיו הפנימיות, בין אם הן אופייניות לדברים מסוגו ובין אם הן ייחודיות לו, מע שיש לו פוטנציאל להיות מסוכן לאנשים שבאים בקרבתו, אם לא ינקטו אמצעי זהירות דרסטים וישתמשו בו באופן מסויים (ראו: ע"פ 74/62 צבי פישמן וראובן ונגוש נ' לממשלה, יז 1497(.

עמד על כך אף כב' הנשיא אגרנט בע"פ 74/62 פישמן נ' לממשלה, פ"ד יז(3) 1478 באומרו:

" אם מחמת של החפץ, כרוך סיכון גדול בשימוש ובטיפול בו למטרה הרגילה שלשמה נועד, כך שעניין זה מחייב נקיטת מידה גדולה של זהירות, אזי יהיה מקום לראותו בגדר הדברים שהם מסוכנים 'מטבעם'". (שם, 1506).

20. יתר התנאים לתחולת הסעיף, דהיינו, גרימתו של נזק על ידי המנוף וכן בעלותה של הנתבעת בחפץ המסוכן הינם עובדות ברורות ומוסכמות בנסיבות האירוע. אשר על כן, משהתקיימו שלושת התנאים לתחולת הכלל, הרי שיש להעביר את לכתפי הנתבעת להוכיח כי לא היתה לגבי המנוף, כדבר מסוכן המצוי בבעלותה, התרשלות שתחוב עליה.

שאלת נסיבות הפגיעה

21. בראש ובראשונה אציין כי לטענת הנתבעת, התובע אכן הציג גרסאות סותרות לעניין אופי פגיעתו ואופן התרחשות התאונה. בסיכומיה טענה הנתבעת כי תיאר התובע את התאונה וציין כי השטנגה נפלה עליו. אולם בחקירתו התברר כי השטנגה רק נתנה לו סטירה. בחקירתו של התובע ב"כ הנתבעת ניסה לעמת אותו עם טענת הנתבעת כי סתירות נפלו בגרסתו של התובע עת לא ציין כי חלק מתכת נפל עליו כלל לעומת הנאמר בכתב התביעה.

22. ראשית, אציין כי בתביעתו ציין התובע כי חלק לוח מתכת נפל עליו וגרם לפגיעה בו (גם בס' 6 ). הגם כי לא צוינה המילה נפל, הרי התובע כתב כי לוח המתכת נחת על פניו, ולכן ברי כי נפל קודם לכן (ס' 6). גם בחקירתו ציין התובע שוב ושוב כי נפל עליו חלק מתכתי (פרוטוקול הדיון מיום 28.6.21 עמ' 56 עמ' 57 ש' 1-12). אומנם התיאור של סטירה אינו תואם חבלה בה נופל חלק מתכת מעין זה, אולם תיאור הסטירה תואר באופן עקבי גם בחקירה וגם לצד תיאור נפילת החלק, כך שגרסתו של התובע נותרה עקבית. התובע הסביר כי המכה נדמתה בעיניו לסטירה (פרוטוקול הדיון מיום 28.6.21 עמ' 56 ש' 22 וכן תצהירו ס' 6) ואינני מוצא כי ניסוח לקוי זה פועל לרעתו במצב בו תיאור התאונה עקבי בכל היבט אחר.

23. במסמך קבלתו (נספח ד' התובע) נכתב כי התובע ציין כי נפל עליו חלק מנוף, מה שתואם את גרסתו דהיום, לפיה לוח מתכת שהיה מחובר למנוף נפל עליו. התיאור בבית החולים הוא בסמוך למועד האירוע מזמן אמת באופן המעיד על תלונה אמיתית ואותנטית. לא סביר בעיניי כי עת נפגע התובע וסבל מכאבים בדה גרסה מליבו ואף בחר להטעות את רופאיו בבית החולים בטיפול בו. גרסתו זו תואמת את גרסתו , כאמור.

24. זאת ועוד מטופס הודעה למל"ל על פגיעה בעבודה טופס בל/250 עולה כי המעסיק אשר חתם על ההודעה תיאר את התאונה כדברי התובע דהיום לפיהם ג'יג' נפל עליו (נספח ג' למוצגי התובע).

25. הנתבעת בחרה שלא להביא לעדות את הגורם הישיר שפיקח על התובע והיה עד למעשיו באותו היום עבודתו, קרי, מנהל העבודה מר אריק אגו. העד מטעם הנתבעת, מר ליאור קורין, מנכ"ל הנתבעת, העיד כי הוא עצמו לא היה עד לתאונה וכי גרסת התאונה נאמרה לו מפי מנהל העבודה, מר אריק אגו (ס' 4 ). אומנם עברו שנים לא מעטות ממועד התאונה, והנתבעת טוענת כי לא עלה בידה לאתר אדם זה, אך לא הוצגו כל ניסיונות לאתרו, וסביר להניח כי בעידן הטכנולוגי של היום לא בלתי אפשרי לאתר אדם שעבד אצל הנתבעת ופרטיו מצויים בידה (ס' 5 מר קורין). ברי כי בעדות עד זה היה לשפוך אור על הסוגיה שבמחלוקת ושאר הנסיבות המדויקות של התאונה. כבר נפסק כי מי שנמנע מלהביא עד, חזקה שדברי העד לא יהיו לטובתו.

"אי הבאת עד רלוונטי מעוררת מדרך הטבע את החשד כי יש דברים בגו וכי שנמנע מהבאתו חושש מעדותו ומחקירתו שכנגד…. ככלל אי העדת עד רלבנטי יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו…" (ע"א 641/87 קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציוד בע"מ פ"ד מד (1) 239 עמ' 245 8.1.90 וראה גם ת.א. (ראשון לציון) 4712/01 ב.ג. את א.נ. צ'רבוס ניהול סחר וייעוץ (פורסם בנבו) 30.5.02.

26. מכאן כי אני מקבל את גרסת התובע באשר לנסיבות התאונה.

סוגיית אחריות הנתבעת:

האחריות לפגיעה

27. בראש ובראשונה המסגרת הנורמטיבית, לאורה תיבחן שאלת האחריות, הינה עוולת הרשלנות, שיסודותיה כהגדרתם מצויים בסעיפים 35,36 לפקודת הנזיקין.

28. על מנת לקבוע האם קיימת אחריות בעוולת הרשלנות על פי סעיפים אלו יש להשיב על שלוש שאלות. האחת, האם הנתבעת חבה חובת זהירות לתובע? תשובה לשאלה זו מצויה . למבחן שני היבטים. ההיבט הראשון, הוא ההיבט העקרוני, ועניינו בקיומה או בהעדרה של " מושגית". ההיבט השני הוא ההיבט הספציפי, ועניינו בקיומה או בהעדרה של "חובת הזהירות הקונקרטית". השאלה השנייה היא האם הנתבעת הפרה את חובת הזהירות המוטלת עליה, והשאלה השלישית היא האם הפרת החובה היא זו שגרמה לנזק.

29. אין מחלוקת בדבר שקמה למעסיק לדאוג לשלומם הפיזי והנפשי של העובדים שתחת חזקתו. הנתבעת כמעסיק חבה בעיקרון לנקוט בשיטת עבודה ה וסבירה אשר תמנע כל סיכון לא סביר מעובדיו. ע"א 1892/95 אבו סעדה ואח' נ' ואח' (15.4.97).

30. אותה כוללת בחובה גם את הדאגה לשיטת עבודה ה, מתן הדרכה נאותה לעובדים לגבי אופן ביצוע העבודה באופן בטוח מבלי שיגרם להם נזק ופיקוח על קיומה של שיטה כזו ע"א 707/79 וינר את טיקו נ' אמסלם פ"ד לה (2) 209 , 23.9.80,211). על המעסיק במקרה זה לקחת בחשבון כי עובד עלול להיות בלתי זהיר במהלך עבודתו ואף רשלן, ועליו להזהירו מפני הסיכונים הרגילים והחריגים הנובעים מעבודתו, ובצד האזהרה צריך להתקיים פיקוח נאות, כדי לוודא כי העובד נוקט בכל כללי הזהירות הנדרשים בעבודה [ע"א 662/89 מדינת ישראל נ' קרבון פ"ד מה 2 593 21.3.91]. מעביד גם חייב לצפות כי יתרחשו עקב רשלנות, ואפילו רשלנות חמורה של העובד, ולנקוט באמצעים למניעתן ע"א 211/63 יחזקאל נ' קלפר פ"ד יח (1) 563, 585 30.4.64]. המעביד אף חייב באספקת כלי עבודה נאותים שימנעו סיכונים מיותרים.

31. העובדה שהתובע נפגע במהלך נפילת לוח מתכת על ראשו ופניו מעלה חשש לאי קיום נהלים ופיקוח תקינים, מה שמעביר את לנתבעת ר זה. השאלה הנשאלת היא האם עמדה הנתבעת בנטל שהועבר אל שכמה להוכיח כי לא התרשלה ולא הפרה כלפי התובע, כאשר לטעמי התשובה לשאלה זו הינה בשלילה, כפי שיפורט להלן.

32. לטענת התובע (ס' 4 ) לא ניתנו לו הדרכות בטיחות, ולא סופק לו ציוד מגן.

33. לעניין הדרכות הבטיחות, מר ליאור קורין מטעם הנתבעת ציין כי התובע כלל לא הועסק כמנופאי, אלא כעובד ייצור (ס' 6) בניגוד לטענת התובע כי הועסק כמנופאי. בחקירתו, חרף הטענה כי התובע לא הוגדר כמנופאי, טען מר קורין כי התובע אכן הפעיל מנוף בשלט, אך לא מנוף לגובה (עמ' 89 ש' 20-32) וטען כי פעולה זו לא צריכה כל הכשרה מיוחדת, אולם כן צריכה הכשרה כלשהי (עמ' 90 ש' 1-2).

34. בראשית אציין כי הנתבעת כאמור לא את הגורם הישיר שפיקח על עבודתו של התובע, מנהל העבודה מר אריק אגו. בעדות מנהל העבודה היה לשפוך אור על הסוגיה שבמחלוקת. אולם כאמור עד זה לא הובא לעדות. ללא שהוצגו כל מאמצים מינימליים לאתרו ואי לכך לא ניתן לדעת איזה טיב הדרכות בטיחות היו אמורות להינתן לתובע, הדרכות כמנופאי או כעובד ייצור.

35. אומנם מר קורין ציין כי לתובע ניתנו כל ההדרכות הרלוונטיות, אולם בכל מקרה בתצהירו לא הסביר מתי ניתנו, באיזה שפה ניתנו, וכל שציין הוא כי התובע לא פעל כפי שהורו לו (ס' 6 ). בחקירתו טען העד כי את ההדרכות נתן מנהל העבודה (עמ' 98 ש' 11-14) אולם, כאמור הוא לא הובא לעדות, ואף לא מנהל עבודה דהיום לתאר את נהלי החברה ר זה באופן שיכול היה לשמש אינדיקציה להדרכות גם בעבר.

36. התובע לא הוחתם על קבלת הדרכות בטיחות ולא הוצג בפני בדל ראיה כיצד ניתנו הדרכות אלו ועל ידי מי, ולא הובא לעדות גורם שמסר אותם כאמור. מר קורין טען כי בידיו תזכיר הדרכות בטיחות שמעביר, אולם הודה כי לא הציג אותם בפני בית המשפט (עמ' 98 ש' 11-22). למצער, לנוכח השנים הרבות שלו מאז התאונה, היה מצופה כי הנתבעת תציג הדרכות שניתנות באופן שוטף לעובדים כיום, אך גם זאת לא נעשה ללא כל הסבר מניח את הדעת. היא כי צד הנמנע מהמצאת ראיה האמורה להוכיח את טענותיו, פועלת ההימנעות נגד הנמנע.

יש לציין כי בניגוד לדבריו אלו, לפיהם הודה כי לא הציג לפני כל מסמך המתעד הדרכות, הרי שבתחילת חקירתו ניסה לטעון כי דווקא כן הציג הדרכות כאלו, אך בהמשך כאמור חזר בו באופן המטיל צל על טענותיו (עמ' 97 ש' 28-32).

אכן התובע הודה בחקירתו כי הודרך באופן כלשהו, אך עמד על כך כי היו אלו הדרכות כיצד לעבוד עם המנוף להבדיל מהדרכות בטיחות כיצד להיזהר רק מפגיעה (עמ' 58) וטענתו לא נסתרה. התובע אף אישר כי במשך שנה לימדו אותו לעבוד כמנופאי, אך בלימוד תפקיד אין כמובן להוות תחליף להדרכות בטיחות (עמ' 51 ש' 13-15).

37. זאת ועוד, העד מר קורין, טוען כי היה ידוע לו מכלי ראשון כי התובע סובל מבעיות שמיעה כבר עובר לתאונה במסגרת עבודתו בחברה (ס' 7 ). כפי שיפורט בהמשך אינני מקבל את הטענה כי התובע סבל עובר לתאונה מלקות שמיעה אולם אפילו אם הייתי מקבל טענה זו במצב זה בהחלט היה מצופה בהתאם לגרסת הנתבעת כי יסופקו הסברים על טיב ההדרכות שניתנו לתובע שכן ברי כי אין בהדרכות בע"פ לצאת ידי חובה עת התובע כבד שמיעה לשיטת העד, מה שמחזק את בהיעדר החתמתו של התובע על תדריכי בטיחות. התובע העיד כי אינו יודע קורא וכתוב לא בעברית ולא בערבית (עמ' 47 ש' 9-10) וטענתו לא נסתרה, ואף הנתבעת אישרה אותה בסיכומיה (ס' 70).

על כן עת מדובר בעובד שמחד אינו שומע באופן תקין לשיטת הנתבעת ומנגד אינו יודע קרוא וכתוב. הוראות הבטיחות היו אמורות להיות מוסברות לו באופן שיתאם את מצבו, ובמקרה זה לא הוכח כי הדבר נעשה ולו בדרך חלקית.

למעשה בחקירתו הודה העד קורין כי אין בידו רישום מדויק על ליקוי השמיעה של התובע ואינו זוכר היכן נתקל במידע זה על אודותיו (עמ' 92 ש' 20-21), מה שמהווה לטעמי בעיקרון בהינתן גרסת הנתבעת נוסף מטעם הנתבעת כי ברי, כי עובד שעובד בעבודה בטיב זה, יש לציין באופן ברור ומסודר בתיקו האישי לקות מעין זו שיש בה השלכות על האופן בו ניתנות לו הוראות העבודה, וכאמור הדרכות הבטיחות.

38. מר קורין אף ציין כי במקום נערכו ביקורות פתע של משרד העבודה לבחון את בטיחות המקום, וכן מונה ממונה בטיחות לערוך תסקירי בטיחות (ס' 2 ). הנתבעת חרף דברים אלו לא הציגה כל מסמכים מטעם משרד העבודה ביחס לבטיחות המקום, ואף לא הביאה לעדות לצד מנהל העבודה או את ממונה הבטיחות, שמטבע הדברים יכול היה לשפוך אור על ההדרכות שניתנו אם בכלל, וזאת חרף טענתו בסעיף 2 כי ממונה בטיחות מועסק גם כיום בחברה. עדותו של ממונה הבטיחות הייתה חיונית לבירור על סוגיה זו שעומדת בליבה של המחלוקת, ועל כן אי הבאת עד זה מכרסם קשות בטענות הנתבעת.

39. כאמור אפילו אם הייתי מקבל את הטענה כי לתובע ניתנו הדרכות בטיחות, הרי שבצד האזהרה וההדרכה, כאמור, צריך להתקיים פיקוח נאות, כדי לוודא כי העובד נוקט בכל כללי הזהירות הנדרשים, ובהיעדר עדותו של מנהל העבודה או למצער ממונה הבטיחות, הרי שטענות מנכ"ל החברה שמטבע הדברים לא עבד לצד התובע וטען כי הדרכות ניתנו, נותרה ללא בדל ראיה.

40. זאת ועוד, העד מר קורין, אף ציין כי לעובדים ניתן ציוד מגן (עמ' 93 ש' 19-32) עקב סכנת נפילות, אך לא הובאה בדל ראיה לכך שאכן סופק ציוד כזה, ולראיה התובע עבד באותו היום ללא קסדה, ועל כך אין חולק.

אפילו אכן סופק ציוד מגן, הרי אין די בכך, אלא על הנתבעת להראות כי לתובע נתנו הנחיות להשתמש בציוד המגן, כי הוראה זו ויושמה על ידי העובדים וכי התבצע במקום פיקוח לוודא יישומן.

העד, מר קורין, העיד כי אי אפשר שימוש בציוד המגן בכל רגע נתון (עמ' 97 ש' 7-14), אולם בהיעדר עדות מנהל העבודה וממונה בטיחות או למצער עובדים נוספים, לא ניתן לדעת האם התובע הסיר את קסדתו באופן חד פעמי או כלל הוראות אלו לא נאכפו במקום, עת לגרסת התובע כלל לא סופק לו ציוד כזה.

דבריו של התובע מקבלים תימוכין בעדות מר קורין שהעיד כי בעבודה אצל הנתבעת לא היה חשש לנפילה (עמ' 94 ש' 12-14 עמ' 96 ש' 28-32), ואומנם ציוד מגן סופק כי משרד העבודה חייב זאת, אך כאמור במפעל הספציפי הזה הסיכון לנפילה היה נמוך, ואין סכנה מיוחדת מנפילה (עמ' 95 ש' 20). נתונים אלו מתיישבים היטב עם טענתו של התובע כי לא סופק לו ציוד מגן או למצער כי לא כל הוראה להשתמש בציוד מגן ואף את הטענה כי הדרכות בטיחות הועברו כדבעי בנושא זה, שכן הלך הרוח בחברה היה כי סכנת נפילה אינה ממשית.

אומנם התובע הודה כי עמד תחת לוח מתנדנד ויכול היה לעמוד רחוק יותר (עמ' 54 ש' 1-8 55 ש' 1-8, אולם עמד על כך כי לא הוזהר מפני הסיכון שבדבר (עמ' 53 ש' 17-29, וכפי שפורט, טענתו לא נסתרה, ולא הוכח כי הועברו הדרכות בטיחות ראויות.

אף לא הוצג כל תחקיר לאחר האירוע לוודא שלא יישנה, באופן המצביע כי תחקיר כזה לא נעשה. גם העובדה כי לא הוצגו ראיות כי נערכה במקום בחינה מחודשת של נהלי בטיחות או תחקיר לוודא את אשר אירע ולמנוע הישנות המקרה, יש בה לכשעצמה להצביע על התרשלות ועל סדרי התנהלות כושלים. עצם ההימנעות מלבצע בדיקה, כאמור, מעלה את החשש שמא ביקשה הנתבעת להסתיר את הטעמים לפגיעת התובע (ראה גם: ת.א. (י-ם) 10149/06 רות רבינוביץ' נ' קניון מעלה אדומים פורסם בנבו 1.7.10).

41. יש עוד לציין כי מר קורין ניסה להשחיר את פניו של התובע ולהציגו ללא בדל ראיה כאדם אשר נחשד בגניבה מן החברה, ועל כן פוטר (ס' 8 ). הנתבעת לא הציגה עדים אשר ראו את התובע גונב לכאורה, לא הוצגה תלונה במשטרה על אודות גניבה. מר קורין הודה בחקירתו כי לא היה עד מכלי ראשון לגניבות (עמ' 92 ש' 1-16) ועל כן מדובר , עת כאמור עדים אשר כביכול מסרו לו מידע זה לא הובאו לעדות.

42. אף לא הוצג פרוטוקול שימוע שמטבע הדברים ודאי נערך לתובע ובו מופיעה האשמה מעין זו, במיוחד עת חובת עריכת שימוע מתחדדת כשמדובר בהאשמות פליליות (ראה לעניין זה ע"ע 415/06 דני מלכה נגד שופרסל מיום 15.7.07).

ברי, כי נתבעת אשר מתיימרת להציג עצמה כמעסיקה אשר נוהגת לפי הדין, אכן ערכה שימוע, ואם לא נערך שימוע, הרי שיש בכך חיזוק נוסף לזלזולה של הנתבעת בדין ובכלל זה בהוראות .

43. ועוד אציין בניסיון להתנער מאחריות אף נתפס כאמור מר קורין בסתירה משמעותית עת העיד כי היה עד מכלי ראשון לבעיות השמיעה של התובע, כפי שפורט בס' 7 שם טען כי הוא עצמו דיבר אל התובע בהזדמנויות שונות, והתובע ביקש ממנו לחזור על דבריו כי לא שמעם כראוי, אולם בחקירתו הודה כי רק שמע על בעיות אלו מגורם אחר ונדמה לו, כי היה רישום במקום כלשהו וכי דיברו בחברה על בעיות אלו (עמ' 92 ש' 8-16, עמ' 93 ש' 1-11). כל אלו מותירים רושם של ניסיון התנערות מאחריות למצבו של התובע. הניסיון פועל לרעתה של הנתבעת ומכרסם באמינות שניתן לייחס לגרסתה.

44. ומשכך אין מנוס אלא לקבל את טענות התובע ר זה, ואני קובע כי הנתבעת 1 התרשלה כלפי התובע.

ואף אדגיש כי גם בעובדה כי התובע ביצע את אותה עבודה פעמים רבות בעבר (עמ' 52 ש' 26-32) אין להעיד כי הנתבעת לא התרשלה, כי לא בכל רגע נתון מתממשים סיכונים מפניהם היה על הנתבעת להגן על התובע

45. נוכח מסקנתי לעניין ההתרשלות לא מצאתי להידרש של התובע כי התנהלות הנתבעת מהווה אף , אך דומה כי גם מנימוק זה היה מקום להטיל על הנתבעת אחריות, שכן הנתבעת לא עמדה בנטל להוכיח כי קוימו למשל ההוראות של תקנות ארגון הפיקוח על העבודה (מסירת מידע והדרכת עובדים), התשנ"ט – 1999. 30).

"סטנדרט ההתנהגות אשר נקבע על-ידי המחוקק בחיקוק עשוי לשמש אינדיקציה לרמת התנהגות הנדרשת על-ידי האדם הסביר" (ראה עניין ועקנין הנ"ל בעמ' 137; כב' הנשיא מ' שמגר בע"א 4114/90 בן שושן נ' ריכיה קואופרטיבית בע"מ פ"ד מח (1) 415, 429 30.11.93. ההוראות המובאות לעיל מהוות אינדיקציה ברורה לסטנדרט הזהירות שהיה מצופה מהנתבעת 1 במקרה זה אשר בחרה לסטות ממנו.

46. בע"א 655/80 מפעלי קירור בצפון בע"מ נ' מרציאנו ואח' , פ"ד לו (2) 592,

603-604 21.4.82 נקבע:

"מגמה שהשתרשה בהלכות שנקבעו בפסיקת הזה, היא, כי במקרה שמדובר , אשר בה נפגע עובד, יש לדקדק דווקא עם המעביד בכל הנוגע להטלת האחריות לתאונה ולהקל במידה רבה עם העובד בייחוס רשלנותו שגרמה או שתרמה לתאונה. היסוד הרעיוני לקביעת הלכה זו הוא בכך, שהמעביד הינו זה המופקד על המפעל או על העבודה, שבמסגרתה מצבע העובד את המוטל עליו ומתפקידו לדאוג, שתנאי העבודה ושיטות העבודה יהיו ים, והעובד יודרך כראוי כיצד לבצע את מלאכתו".

באשר לייחוס לעובד, נקבע כי:

"נטיית הפסיקה היא להקל עם עובד בייחוס רשלנות להתנהגותו. יסודה של נטיה זו היא בעובדה שעל המעביד, אשר לו השליטה באמצעי הייצור, לדאוג לקיומם של תנאי ושיטות עבודה נאותים תוך נקיטת אמצעי הדרכה ופיקוח שיהיה בהם, ככל האפשר, למנוע נזק מעובדיו, גם כשאלה עלולים במהלך העבודה לחטא ברשלנות" [ראה: ע"א 662/89 מדינת ישראל נ' קרבון פ"ד מה (2) 593 21.3.91].

47. בענייננו, התובע נפגע במהלך נפילת לוח מתכת על ראשו ועל פניו מה שהביא לפגיעתו. במקרה זה נקבע לעיל כי היה על המעביד, כפי שנקבע, לנקוט צעדים כדי את הסיכון לעובדים, אך הוא לא עשה כן. לא הוכח כי לתובע ניתנו הדרכות בטיחות, ולא הוכח כי הנחיות אלו יושמו.

48. הנתבעת ניסתה לטעון כי התובע היה מודע לסיכון לעמוד תחת המנוף, והיה עליו לעמוד בצד, מה שהיה מונע את הפגיעה. התובע אכן הודה כאמור כי לו עמד בצד לא היה נפגע (עמ'54 ש' 1-8, עמ' 55 ש' 1-8) וכי לא מעסיקו הורה לו לעמוד שם (עמ' 57 ש' 22-24). עם זאת עמד על כך כי עמד תחת המנוף כדי לאזנו, ולא הוזהר מסיכון של נפילה (עמ' 53 ש' 17-29, עמ' 54 1-8, 24-32) .

49. אי לכך בנסיבות העניין ואף לאור האמור לעיל ולנוכח המגמה להקל עם העובד בייחוס רשלנות להתנהגותו הגעתי למסקנה כי יש לייחס לתובע בשיעור 20% לקרות התאונה.

הנזק

50. ד"ר קרוננברג, מומחה אף אוזן גרון מטעם התובע, העריך את נכותו בשיעור 20% בשל חרשות באוזן שמאל לפי סעיף 72 (1) (ג), 15% בגין פגיעה וסטבולרית לפי סעיף 72 (4) ב ו-10% בגין טנטון לפי סעיף 72 (4) ד. ד”ר אנגלנדר מטעם הנתבעות העריך כי לתובע לא נותרה כל נכות בתחום האף אוזן גרון עקב התאונה.

51. זאת ועוד, מומחית מטעם התובע בתחום הפסיכיאטריה, פרופ' קוט, העריכה את נכותו הנפשית בשיעור של 50% לפי סעיף 34 (ה), ואילו ד"ר פלד מטעם הנתבעות קבע כי לתובע לא נותרה כל נכות בתחום הפסיכיאטריה עקב התאונה. מומחה בתחום הפסיכיאטריה ד"ר גרופר קבע כי התובע התאפיין במגמתיות בבדיקתו, אולם לדבריו נותרה לתובע תוך שקלול נתון זה ל- 7.5%, נכות לפי סעיף 34 ב (1-2) לתקנות המל"ל בגין הפרעה פוסט טראומתית, כאשר רק מחצית מנכות זו הוא תוצר של התאונה מושא תיק זה, קרי 3.75%.

52. מומחה מטעם בתחום אף אוזן גרון פרופ' יואכימס קבע כי אכן לתובע נכות בתחום אף אוזן גרון כדלקמן: 15% בגין ליקוי שמיעה לפי סעיף 72 (1) ב, 10% בגין טנטון לפי סעיף 72 (4)ד ו-20% בגין סחרחורות לפי סעיף 72 (4) ב. אולם קבע כי אין בין נכויות אלו לתאונה.

המומחה נחקר על אולם לא מצא לשנות מממצאיו.

53. כך, המומחה עומת עם טענת התובע כי לפני התאונה לא היו בנמצא ממצאים רפואיים התואמים הפרעות בתחום אף אוזן גרון, אובדן שמיעה, סחרור, ואף טנטון לא היו בנמצא קודם לכן, אלא לאחר התאונה, מה שלטענת התובע, מחזק את ר להיות התאונה מקור הפגיעה בתחום זה.

המומחה הסביר כי אין בנמצא כל תיעוד על חבלה של שבר בגולגולת במועד הרלוונטי לתאונה לא כל שכן באזור האוזן הרלוונטית, ועל כן אינו יכול לקשור ממצאים אלו אותם מצא בבדיקתו לתאונה (עמ' 16 ש' 6-17). המומחה אף הסביר כי תיעוד ממסמכים שמועדם 11 שנה לאחר התאונה ומתארים חבלה מוחית אינו מצביע כי מדובר בממצאים ורים לתאונה מושא תיק זה, אלא לחבלה אחרת מאוחרת יותר, שכן ייתכן כי אדם ייחבל במהלך השנים מבלי שהדבר ייתן בו אותות ויהיה מודע לכך (עמ' 16 ש' 12-18).

54. המומחה הסביר כי אכן תמוה כי לא נעשה לתובע סי.טי לאחר התאונה, ושאלה זו יש להפנות לרופאי חדר המיון, אולם רופאי חדר המיון הם שהיו אמונים לקביעת מצבו של התובע בזמן אמת, והצוות לא התרשם כי מדובר בחבלה קשה (עמ' 17 ש' 18-19).

המומחה אף ציין כי אף אם היה מוכח שהתובע סבל עקב התאונה מושא תיק זה מדמם במוח אפילו ללא שבר, לא היה בזה הכרח להוביל אותו לקבוע כי הממצאים בתחום האף אוזן גרון נובעים מן התאונה (עמ' 25 ש' 25-32). המומחה הסביר כי לא כל דמם מוביל לתוצאה כזו, והדבר תלוי בשאלה היכן נמצא הדמם, שאלת איבוד הכרה וגורמים נוספים (עמ' 23 ש' 1-10).

55. אומנם במקרה דנן, הגם כי התובע בחקירתו ציין כי איבד את הכרתו (עמ' 59 ש' 18-31), הרי הדבר נשלל במסמכים הרפואיים שצורפו , וממילא דבריו של התובע לא היו ברורים עת טען מחד כי איבד במקצת את הכרתו וכי התכוון כי נרדם (עמ' 59 ש' 21-23).

56. עוד עומת המומחה עם הסוגיה כי לצד הממצאים האובייקטיבים בתחום גם תלונות התובע על אודות חירשות, טנטון וסחרחורת לא הופיעו לפני התאונה, אלא באופן עקבי רק לאחריה. המומחה ציין כי תלונות לבד אינן מספיקות שכן ממצאים של חירשות ובעיות אחרות באוזן יכולות להיות פרי של מחלות אחרות לאו דווקא טראומה (עמ' 24 ש' 5-8).

57. עוד עומת המומחה עם הטענה כי השכל הישר מוביל למסקנה כי עת תלונות מתחילות לאחר התאונה ולא היו בנמצא לפניה, הרי ברי כי תלונות אלו מקורן בתאונה. המומחה הסביר כי כמומחה אינו פועל עפ"י השכל הישר, אלא עפ"י תיעוד (עמ' 26 ש' 17-27).

58. כן נשאל המומחה על אודות טענת פרופ' קרוננברג שהציג לפיה גם חבלות קלות עלולות להוביל לאובדן שמיעה והסביר כי אומנם הדבר ייתכן, אך אסכולה זו היא חריג לכלל שנדרשת חבלה קשה לשם כך (עמ' 28 ש' 10-32).

59. המומחה חזר שוב על דבריו כי מחלות רבות ללא קשר לטראומה עלולות להוביל לנכויות מהן סובל התובע (עמ' 30 ש' 16-32, עמ' 31 ש' 1-20).

60. גם מומחה בתחום הפסיכיאטריה נחקר בחקירה נגדית על , אולם לא מצא לשנות מממצאיו. הוא הסביר כי מצא אצל התובע מגמתיות מסוימת (עמ' 8 ש' 9-13) וחזר על דבריו כי מדובר בהפרעה קלה (עמ' 9 ש' 1-17 ועמ' 10 ש' 17-23). המומחה אף לא שינה קביעתו כי לנוכח היעדר בין הנכות בתחום האף אוזן גרון לתאונה רק מחצית מהנכות הנפשית שהעניק לתובע הינה פועל יוצא של התאונה (עמ' 10 ש' 17-26).

עם זאת המומחה ציין כי ככל שהמומחה בתחום אף אוזן גרון יחזור בו מקביעתו השוללת קשר בין התאונה לנכותו של התובע בתחום האף אוזן גרון או ככל יבחר לקבוע קשר בין התאונה לנכות בתחום זה, הרי שיש לייחס את מלוא הנכות הנפשית ממנה סובל התובע,7.5%, לתאונה מושא תיק זה (עמ' 10 ש'31-32, עמ' 11 ש'1-11).

61. אשר בדקו את התובע, מונו ע"י , ולפיכך אין להם כל עניין לרצות את אחד הצדדים, וכל של מומחה נטולת פניות ואובייקטיבית, ולמעט מקרים חריגים, בית המשפט נוטה לאמצה.

עמד על מעמדו של המומחה בבר"ע (מחוזי חי') 776/06 רז נ' פרוינד (פורסם בנבו), 20.11.06) : "למומחה מטעם בית המשפט מעמד מיוחד, והוא חב נאמנות והגינות מוגברות כלפי בית המשפט, עליו להיות נטרלי ולפעול ללא או ניגוד עניינים, כמי שמסייע להגיע לחקר האמת, וככזה הוא משמש כזרועו הארוכה של בית המשפט".

עם זאת,יש לזכור כי מומחה מטעם ביהמ"ש, מתמנה על מנת לעזור לביהמ"ש להבין מטריה בתחום מקצועיותו של המומחה, אולם ביהמ"ש איננו בבחינת "חותמת גומי" ואינו מאמץ באופן אוטומטי את קביעות המומחה. ביהמ"ש הוא הפוסק האחרון והוא שמחליט אם לקבל את המומחה, כולה או חלקה.

בבר"ע 201098/98 אברהם כהן נגד אורן סבינה ואח` פסק ביהמ"ש המחוזי: "מומחה שנתמנה מטעם ביהמ"ש פועל כידו הארוכה של ביהמ"ש, אך אינו נכנס בנעליו וביהמ"ש הוא הפוסק האחרון. ביהמ"ש רשאי לאמץ את חוות-דעת המומחה, לא לאמצה או לאמץ חלקים שבה"

62. אציין כי חרף קביעתו של מומחה בית המשפט כי לא הוכח כי הנכות בתחום אף אוזן גרון הינה פועל יוצא של התאונה, אני מוצא לנכון לקבוע כי יש לייחס נכות כלשהי בתחום לתאונה מושא תיק זה ואסביר:

מומחה קבע כי אין ספק כי התובע סובל מנכויות בתחום אף אוזן גרון. כן ציין כי ממצאים אלו כאמור יכולים להיגרם גם ממחלה, אולם קבע כי סביר יותר כי נגמרו מחבלה, אולם אין תיעוד הקושר אותם כאמור לתאונה מושא תיק זה (עמ' 31 ש' 24-32).

63. ד"ר קרוננברג מטעם התובע נחקר אף הוא על והודה כי לפי המסמכים שבנמצא התובע לא סבל מחבלה קשה (עמ' 35 ש' 1-9) ולא מצא כל תיעוד לשבר בגולגולת (עמ' 36 ש' 1-6).

עם זאת ד"ר קרוננברג אף אמר שבמקרה זה חובה היה לערוך סי.טי (עמ' 37 ש' 1-17). המומחה טען כי אומנם התובע תואר כמתחזה, אולם התלונות החלו מיד לאחר התאונה, לרבות ממצאים של חירשות (עמ' 38 ש' 1-13) ותלונות קוהרנטיות ועקביות תואמות תלונה אותנטית. ד"ר קרוננברג אף ציין כי לו התובע היה סובל קודם לכן מחירשות, סביר כי היו נמצאים תיעודים על היזקקות למכשיר שמיעה וכו', אולם אין כאמור שום ממצאים בתחום ושום בדל רמז כי התובע סבל מבעיות במישור אף אוזן גרון או ורות לממצאים בתחום זה (עמ' 40 ש' 1-6 עמ' 41 ש' 1-10).

64. אומנם כל תלונה על נזק ראייתי באי עריכת סי.טי או חוסר תיעוד תקין או ביצוע בדיקות נאותות היה ראוי להפנות בתלונה על , אולם לאור העובדה כי אין בנמצא כל תיעוד עובר לתאונה על חי