ע"מ 1173-09 – י.מ.ש השקעות נ' מדינת ישראל (מנהל מע"מ ת"א)

ההחלטה

1

ערעור זה, שעניינו בשומת מע"מ שהוצאה למערערת, מעורר שאלות הנוגעות למהות הייצוג בידי עורכי דין, חובות עורך דין כלפי לקוח וכלפי בית המשפט, וכן את השאלה האם רשאי עו"ד לתת שירותים משפטיים לפלונית, בעודו מייצג את פלמונית באותו סכסוך.

בערעור לפניי נדונה שומת מע"מ שהוצאה למערערת, י.מ.ש השקעות בע"מ (להלן: המערערת), בגין עסקה של מתן שירותים משפטיים לגב' לאה אייזנברג, במהלך מאבק על ירושת בעלה המנוח, שאול אייזנברג ז"ל. החשבונית נשוא המחלוקת (מס' 4397 מיום 2.10.03, להלן: החשבונית), מופנית לגב' לאה אייזנברג, בגין תקבול בסך 15,677,698 ₪ בגין שכ"ט עבור מתן שירותים משפטיים בנוגע לעיזבון המנוח אייזנברג. שיעור המע"מ בחשבונית הוא אפס, כיון שלטענת המערערת גב' איזנברג היא תושבת חוץ וחל בעניינה האמור בסעיף 30(א)(5) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: חוק מע"מ), הקובע שיעור מס אפס לשירות הניתן לתושב חוץ.

המדינה, המשיבה, טוענת כי השירותים בהקשר לסכסוך הירושה במשפחת איזנברג לא ניתנו לגב' לאה איזנברג, אלא לבתה, גב' ליז הרדי, שהינה תושבת ישראל, ולכן העסקה חייבת במע"מ.

2

אין מחלוקת כי המערערת ועוה"ד מטעמה בראשות עו"ד ד"ר יוסף שגב, בלווי עו"ד אפי פרי ואחרים מטעם המערערת (להלן: עו"ד שגב, עוה"ד ממשרד שגב, משרד שגב והמערערת בהתאמה), ייצגו את ליז הרדי לכל אורך הסכסוך האמור, במובן זה שגב' ליז הרדי ייפתה את כוחם של עורכי הדין ממשרד שגב לפעול בשמה בעניין עיזבון המנוח אייזנברג; שנחתמו מספר הסכמי שכר טרחה בין ליז הרדי לבין משרד שגב וכן שעוה"ד ממשרד שגב הציגו עצמם כבאי כוחה במספר הליכים שנדונו בערכאות, בהליכי בוררות וכלפי צדדים שלישיים. טענתה המרכזית של המערערת, היא כי אמנם המערערת ייצגה פורמלית את ליז הרדי, אולם, ליז הרדי פעלה, במסגרת אותו סכסוך, עבור האינטרסים של אימה, גב' לאה אייזנברג, באופן בלעדי בתקופה הרלבנטית, ועל כן בפועל השירות ניתן ללאה אייזנברג בשליחות נסתרת ע"י עוה"ד ממשרד שגב, באמצעות בתה, ליז הרדי. לטענת המערערת, כיון שלאה היא מקבלת השירות בפועל והינה תושבת חוץ, אזי שיעור המע"מ בעסקה עמה הוא שיעור אפס.

יש לציין כי במקביל להליך שלפניי מתנהל הליך פלילי (32690-06-10), לפני כב' השופטת יעל פרדלסקי, בבית המשפט השלום בת"א, במרכזו טוענת המדינה כי עו"ד שגב וחברות בשליטתו, לרבות המערערת ניסו להעלים את המע"מ נשוא החשבונית (להלן: ההליך הפלילי). עו"ד שגב מעלה בהליך הפלילי טענה דומה במהותה לפיה השירות אכן ניתן ללאה אייזנברג שהינה תושבת חוץ. על ההליך הפלילי בהרחבה אעמוד בהמשך.

עו"ד שגב טוען כי המדינה נתפשה לכלל טעות בכך שהיא מייחסת חשיבות לעניין הייצוג הפורמלי. לטענתו, לצורך חיוב במע"מ יש לבחון למי ניתן השירות המשפטי, במובן זה שיש לבחון את האינטרסים של מי קידם השירות המשפטי. כדי להדגים כי עו"ד שגב עצמו, גם בהליכים בהם הוא טוען להבחנה בין הייצוג הפורמלי למתן השירות, חוטא בהתייחסות אחת לשני המצבים, בחרתי כבר בפתח הדברים להביא מעדותו של עו"ד שגב בהליך הפלילי לעניין הייצוג. עו"ד שגב נשאל האם בנה של ליז הרדי ואביו נתנו הוראות בשמה של ליז הרדי למשרד שגב וכך השיב (בעמ' 580 לפר' בהליך הפלילי מיום 10.5.12, ש' 1-12):

"היחידה שהציגה את משאלותיה וניסיתי למלאן הייתה ליז הרדי.

ש. כשאתה אומר היחידה הייתה ליז הרדי, לאיזו תקופה אתה מתכוון?

ת. לכל אורך התקופה של התיק משול הלקוח למנותח בניתוח מוח שיגיד למנתח באיזה עובי לחתוך, הם לא יכולים להגיד לך ולתת לך הוראות, הם יכולים להציג לך הוראות [צ"ל כנראה מטרות]. לכל אורך התקופה ליז הייתה זו שהציגה אתהמטרות."

כל ההדגשות אינן במקור אלא אם ציינתי אחרת מ' א' ג'.

3

על אף דברים אלו טוען עו"ד שגב בערעור לפניי כי השירות נשוא החשבונית ניתן לגב' לאה איזנברג. כיון ששאלת תחולתו של סעיף 30(א)(5) לחוק מע"מ בדבר שיעור מע"מ אפס, לוי בראש ובראשונה במתן שירות לתושב חוץ, שני הצדדים מתמקדים בשאלה אילו שירותים משפטיים נתן משרד שגב ולמי, הן מבחינת הייצוג הפורמלי, הן מבחינת האינטרסים של הצדדים בהליכים השונים. לאור האמור, כדי להכריע בשאלה זו יש לעמוד על השירותים המשפטיים שנתן משרד שגב בכלל ועו"ד שגב בפרט, במהלך סכסוך הירושה שהתגלע במשפחת אייזנברג עם מותו של אבי המשפחה, שאול איזנברג ז"ל.

1. רקע הדברים וההליכים שלעניין

כיוון שהמחלוקת בין הצדדים היא בעיקרה עובדתית ונוגעת לשאלה למי נתן משרד שגב שירותים משפטיים, לאם לאה אייזנברג, כטענת המערערת, או לבת ליז הרדי, כטענת המדינה, אעמוד תחילה בקצרה על תיאור סכסוך הירושה במשפחת איזנברג, וההליכים השונים שננקטו בעניין זה. שכן זהו תוכן השירות המשפטי נשוא החשבונית. אוסיף ואסקור את השתלשלות העניינים בנוגע לשני הליכי בוררות שהתנהלו בין לאה איזנברג לבין ליז הרדי, הנוגעים להסכמות אליהן הגיעו השתיים במהלך סכסוך הירושה ושופכים אור על השירות המשפטי שניתן. ההפניות למסמכים יהיו הן להליך הפלילי הן לתיק שלפניי.

1.1 סכסוך הירושה במשפחת איזנברג, הפעולות וההליכים שננקטו בעניין

1.1.א. על היורשים והצוואה

שאול אייזנברג המנוח (להלן: אייזנברג המנוח) נפטר ביום 27.3.97 , כשרכושו נאמד במאות מיליוני דולרים. איזנברג המנוח הותיר אישה, גב' לאה איזנברג (להלן: לאה אייזנברג, לאה או האם) וחמישה ילדים: בן, ארווין אייזנברג (להלן: ארווין) וארבע בנות: ליז הרדי (להלן: ליז הרדי או ליז); אידית רוזנפלד, אמילי פורמן (להלן: אמילי) ואסתר זוכוביצקי. לבני הזוג הייתה בת נוספת שנפטרה עוד קודם למותו של אייזנברג המנוח, בשם אלפרדה דימנט ז"ל, שהשאירה אחריה יורשים, ביניהם בעלה יגאל דימנט (להלן: דימנט).

בתום השבעה הקריא הבן ארווין מתוך צוואת אייזנברג המנוח (שנחתמה בשנת 1986, להלן: צוואת 86), לפיה חולקו 80% מנכסי העיזבון לארווין; 5% מנכסי העיזבון לכל אחת משלוש הבנות ליז, אדית ואמילי וליורשיה של הבת אלפרדה דימנט ז"ל. לבת הרביעית, אסתר זוכוביצקי, לא ציווה המנוח דבר. לאשתו, לאה איזנברג, הותיר המנוח, על פי אותה צוואה, סכום של שני מיליון דולר וזכות מגורים בבית המשותף שבסביון במהלך חייה. באותו מעמד התברר כי בידי ארווין העתק מצוואת 86, ואין בידו את הצוואה המקורית. ארווין טען כי הצוואה המקורית הופקדה במשרד עורכי דין בשוויץ, בידי עו"ד בשם ויילר, ושם אבדה.

4

בשל חלוקה בלתי שוויונית זו של הרכוש, החל סכסוך בנוגע לעיזבון ולירושה בין בנו של המנוח ארווין (אליו חבר דימנט), שזכה במרבית נכסי העיזבון מצד אחד, לבין אשת המנוח, גב' לאה אייזנברג וחלק מהבנות, מצד שני. הבנות שזכו בחלקים מהעיזבון נחלקו. הבת אסתר זוכוביצקי שלא קיבלה דבר על פי צוואת 86, לא גילתה עניין בסכסוך כולו; הבת אדית ניסתה שלא לקחת צד ולהגיע להסכמות מבלי להיזקק לבתי משפט. אדית יוצגה ע"י עו"ד מגן. הבנות ליז ואמילי החלו את הדרך לצדה של האם, אך כפי שיתברר בהמשך, גם ביניהן התגלעו מחלוקות בהמשך הדרך ולמעשה רק אמילי נשארה עם האם לכל אורך הדרך.

סכסוך הירושה היה כרוך בהליכים רבים והיו מעורבים בו עורכי דין רבים, ביניהם עורכי הדין ממשרד שגב, שאין מחלוקת כי לאורך כל הדרך ייצגו, ולו פורמלית את ליז הרדי. את האם ואמילי ייצג לאורך כל הדרך משרדו של עו"ד ד"ר יעקב וינרוט (להלן: עו"ד וינרוט או משרד וינרוט, בהתאמה).

המחלוקת נשוא הערעור נובעת מהשאלה למי נתנה המערערת את השירות המשפטי. לטענת המערערת, השירות המשפטי ניתן ללאה אייזנברג, שהינה תושבת חוץ, ועל כן שיעור המע"מ בעסקה הוא שיעור אפס. לטענת המדינה, שירותיו של עו"ד שגב נשכרו ע"י בתה המנוחה של לאה אייזנברג, גב' ליז הרדי ז"ל, שנפטרה ביום 30.7.10 (לאחר שהתקבל התקבול האמור), והייתה תושבת ישראל. אין מחלוקת, כאמור, כי המערערת באמצעות עו"ד שגב ועורכי דין נוספים מטעמה, נתנה שירות משפטי לליז הרדי בתקופות שונות, הן מבחינה פורמלית, הן מבחינה מהותית. אולם, לטענת המערערת, בתקופה מסוימת בשנת 1997, נתנה המערערת באמצעות ליז הרדי, שירותים משפטיים באופן בלעדי ללאה אייזנברג, ובגין שירותים אלו התקבל אותו תקבול נשוא הערעור.

1.1.ב. על העיזבון

כדי להבין את סכסוך הירושה יש להדגיש כי עיקר העיזבון כלל מניות של שתי חברות אחזקות הרשומות בפנמה- בלרסייד(Blairside S.A.) ופלנקוטה (Felconte) (להלן: החברות הפנמיות), באמצעותן החזיק איזנברג המנוח את הנכסים מהם הייתה בנויה האימפריה העסקית שהקים, לרבות החברה לישראל, וחברות אחרות. הורשת מרבית העיזבון לארווין משמעה היה שארווין ינהל, תחת אביו המנוח, את נכסי הקבוצה. לכן, אחת הטענות שהועלתה היא שאם ארווין יזכה במרבית העיזבון, הוא ימשיך לנהל את עסקי הקבוצה, ובכך, ינשל בפועל את היורשים האחרים, גם אלו, שעל פי צוואת 86 זכו בשיעורים נמוכים מהעיזבון.

עוד טענה שהועלתה הייתה שארווין, שהיה מעורב בעסקי הקבוצה גם קודם לפטירת האב, יודע מה שווי העיזבון, ויכול לעשות מניפולציות גם בעניין זה. כך, חלק מהטענות שהתעוררו נגעו לשווי העיזבון, כאשר ארווין טען לשווי נמוך של העיזבון, בעוד שהאחרים סברו כי מדובר בשווי של מאות מיליוני דולרים. היורשים האחרים טענו כי מיד עם מותו של המנוח, ביצע בנו פעולות עסקיות משמעותיות בחברות העסקיות, שגרמו לפגיעה בעיזבון, והיו, לטענתם, צריכים להתקבל, באותו שלב, על ידי כלל היורשים.

5

על כן היה ניסיון קודם כל להביא לכך שארווין יפסיק לנהל את עסקי הקבוצה, עד לחלוקת העיזבון, ולהפקיד את ניהולו בידי מנהלי עיזבון שלא מטעמו, וכן להביא לכך שהאם תקבל מחצית מהרכוש, כך שארווין לא ימשיך לנהל את עסקי הקבוצה לפי שיקול דעתו הבלעדי.

1.1.ג. הפניה למשרד עו"ד וינרוט ולמשרד עו"ד שגב

באפריל 97 פנו לאה, ליז ואמילי לעו"ד וינרוט בעניין רכוש המנוח אייזנברג. במהלך החודש נערכו מספר פגישות בין האם, לבין בנותיה, אדית, ליז ואמילי, לעו"ד וינרוט ואחרים ממשרדו. בפגישות השתתף גם עו"ד אבנר זינגר שהפנה את האם ובנותיה למשרדו של עו"ד וינרוט. במהלך הפגישות התגלעו חילוקי דעות בין אדית, שרצתה להגיע לשיתוף פעולה עם ארווין ופנתה לעו"ד שמש, וכן בין האם ואמילי מזה לליז מזה, כשליז חשבה שיש לנקוט קו פעולה לוחמני יותר (ראו כתב ההגנה של לאה בבוררות שהתקיימה בעניין שיפוי ליז בידי לאה לפני כב' נשיא בית המשפט העליון (בדימ') מ' שמגר, עמ' 130 לנספחי תצהיר איגר, להלן: בוררות הנשיא שמגר).

ביום 4.5.97 התקשר עו"ד וינרוט לעו"ד שגב וביקש ממנו להצטרף לתיק העיזבון. על השאלה מה סוכם באותה שיחה או לאיזה צורך הזמין עו"ד וינרוט את עו"ד שגב להצטרף, חלוקים השניים, כפי שעולה מעדויותיהם והודעותיהם במע"מ ובתיק הפלילי (יש להדגיש כי עו"ד וינרוט לא העיד לפניי). עו"ד וינרוט העיד כי ביקש מעו"ד שגב לייצג את ליז כיון שבין לאה ואמילי מצד אחד לליז מהצד השני היו חילוקי דעות כיצד לפעול, על אף ששלושתן רצו לפעול כנגד ארווין. עו"ד וינרוט העיד כי חשב שראוי שלליז יהיה ייצוג נפרד.

6

אין מחלוקת כי מרגע שעו"ד שגב נכנס לתמונה הוא ייצג את ליז הרדי, כאשר עו"ד וינרוט ייצג את לאה ואמילי, במובן זה שליז הרדי נתנה ייפוי כוח לעורכי הדין ממשרד שגב, והם הציגו עצמם כבאי כוחה, ואף נחתמו בינה לבין המערערת שלושה הסכמי שכר טרחה. עוה"ד וינרוט ושגב חלוקים בשאלה מה הייתה מהות ההתקשרות, ולמי ניתן השירות. עו"ד וינרוט טוען כי הייצוג זהה לקבלת השירות. לטענתו, לאור אי הסכמות בין לאה ואמילי מזה, וליז מזה באשר לדרכי הפעולה שיש לנקוט, ועל אף שבאותו שלב היו בחזית אחת נגד ארווין, סבור היה עו"ד וינרוט כי טוב שיהיה לליז ייצוג נפרד, וביקש כי עו"ד שגב ייצג את ליז. עם זאת, כיוון שהיו באותו צד של המתרס סבר כי נכון יהיה כי ישתפו פעולה ביניהם. היינו, לדברי עו"ד וינרוט, המערערת ייצגה את ליז הרדי, וליז היא זו שקיבלה את השירות המשפטי ממשרד שגב, בעוד הוא, עו"ד וינרוט ומשרדו, ייצגו את האם לאה איזנברג והבת אמילי, הן במובן הפורמלי, הן במובן המהותי. אמנם עו"ד וינרוט הסכים כי בינו לבין עו"ד שגב היה שיתוף פעולה בשלבים הראשונים (ממאי 97 עד 18.9.97 אז הודיע וינרוט לשגב על ביטול שיתוף הפעולה בין הצדדים) וכן הסכים כי חלק מהפעולות שנקטה המערערת בשם ליז הרדי היטיבו עם האם, אולם, לטענתו, אין בכך כדי להביא למסקנה כי לאה היא זו שקיבלה את השירות המשפטי. עו"ד שגב טוען, לעומתו, כי עו"ד וינרוט פנה אליו בבקשה כי ייצגו יחד את האם, וכך היה, אלא שהמערערת ייצגה את לאה, כך לטענתה, באמצעות ייצוג פורמלי של ליז. כלומר, לטענת המערערת, עו"ד שגב ייצג את לאה בשליחות נסתרת דרך ליז.

1.1.ד. הפעולות והתביעות בנוגע לעיזבון

קודם שאתאר את ההליכים במפורט, אציין כי התנהלו במקביל שני סוגי הליכים בקשר עם סכסוך הירושה. האחד, הליכים בבית המשפט לענייני משפחה, בתביעה שיתוף שהגישה לאה איזנברג, להכיר במחצית הרכוש כשלה, והשני הליכים בבית המשפט המחוזי בעניין העיזבון, במסגרתו אוחדו כמה בקשות. ליז ולאה הגישו כל אחת בנפרד בקשה למתן צו ירושה על פי דין, כן הגישו בקשות למינוי מנהל עיזבון; דימנט הגיש תביעה לקיום צוואת 86 וביקש כי ארווין ימונה כמנהל עיזבון. כן הגיש ארווין בקשה לאשר צוואה נוספת שהתגלה, צוואה משנת 1982 (להלן צוואת 82). במסגרת תיק העיזבון התבקשו בקשות שונות לסעדים זמניים בעיקר בכל הנוגע למניות הפנמיות. בנוסף, ובמקביל להליכים, ובהתאם להתפתחויות השונות, נערכו ישיבות ונחתמו הסכמים גם בין ליז לאמה לאה.

תביעת השיתוף– ההליך הראשון שהוגש מטעמה של לאה אייזנברג הוגש ביום 5.5.97, עוד טרם כניסתו של עו"ד שגב לתמונה (השיחה הראשונית בין עו"ד שגב לעו"ד וינרוט התקיימה יום קודם לכן). במועד זה, הוגשה תביעתה של לאה אייזנברג להכיר בזכויותיה ברכוש שהותיר אחריו איזנברג המנוח מכוח הלכת השיתוף. התביעה הוגשה לבית המשפט לענייני משפחה ברמת גן (תמ"ש 42370/97, עמ' 185 לנספחי תצהיר איגר, נ/7 בהליך הפלילי, להלן: תביעת השיתוף). אין מחלוקת כי תביעת השיתוף הוגשה ע"י עו"ד וינרוט (ההתייחסות תהיה לעו"ד וינרוט או לעורכי הדין ממשרדו, לרבות עו"ד גיל אוריון). היורשים האחרים מופיעים בתביעה כמשיבים, לרבות ליז, כאשר באי כוחם אינם נזכרים.

בסעיף 15 לכתב התביעה נאמר כי התביעה מוגשת על דעתם ובהסכמתם של הנתבעת 10, ליז הרדי, הנתבעת 18, אדית רוזנפלד הנתבע 19, מאיר רוזנפלד והנתבעת 20 אמילי פורמן, ולכן התובעת, לאה אייזנברג, ראתה בהן משיבות או נתבעות פורמליות. זאת, כאמור, עוד לפני כניסת עו"ד שגב לתמונה.

בקשת לאה אייזנברג למינוי מנהל עיזבון זמני– באותו מועד, 5.5.97, הגישה לאה אייזנברג בקשה למינוי מנהל עיזבון זמני לבימ"ש המחוזי בת"א (ת"ע 3459/97 עמ' 204 לנספחי תצהיר איגר). זה היה ההליך הראשון בתיק העיזבון.

7

ביום 18.5.97התקיימה ישיבה במשרדו של עו"ד וינרוט, אליה הוזמנו עוה"ד שגב ופרי מטעם המערערת. בישיבה נכחו לבד מעו"ד וינרוט ואחרים ממשרדו, לאה, אמילי, אדית וליז. באותה ישיבה נשקלו אופציות שונות כיצד לפעול כנגד ארווין על מנת שלאה תקבל את חלקה ברכוש (ראו סעיף 45 לתצהיר שגב בכתב הערעור בהליך שלפניי מיום 29.11.09, להלן: תצהיר שגב בערעור, וכן עדות שגב בהליך הפלילי (פר' מיום 9.9.12 עמ' 603 החל בש' 17)

הסכם שכ"ט ראשון בין משרד שגב לליז– ביום 20.5.97 חותם עו"ד שגב, בשם המערערת, על הסכם הזמנת שירותים ושכ"ט עם ליז הרדי. מדובר בהסכם הכולל את השירותים שהתבקשו מהמערערת ומעו"ד שגב וכן את שכר הטרחה (להלן: הסכם שכה"ט הראשון, מוצג ת/47 בתיק הפלילי, עמ' 26 לנספחי תצהיר איגר). (להלן: הסכם שכר הטרחה הראשון). מדובר בהסכם ארוך ומפורט בו מבקשת ליז ממשרד שגב כי יטפל עבורה בדרישתה שלה לקבל חלק ברכוש עיזבון המנוח איזנברג, וכי יתנו לה "מטריה משפטית" בנושאים אלו. שכר הטרחה שליז מתחייבת לשלם באותו הסכם נקוב באחוזים ממה שתקבל בעתיד מהעיזבון.

במקביל, ובאותו מועד נתנה ליז הרדי ייפוי כוח לעורכי הדין במשרד המערערת, בעניין העיזבון. מדובר בייפוי כוח סטנדרטי (מוצג נ/55 בהליך הפלילי, מופיע כנספח לנ/17 בקלסר ובו מוצגים מההליך הפלילי שהגיש עו"ד שגב, להלן: מוצגי שגב).

ביום 21.5.97,רק לאחר חתימה על הסכם שכר הטרחה הראשון, מעביר עו"ד שגב לעו"ד וינרוט טיוטת הסכם שיתוף פעולה בין ליז הרדי לאמה לאה אייזנברג . לפי תצהירו של עו"ד שגב בערעור, הצורך בהסכם זה נבע מהעובדה שהיה ברור כבר באותו שלב, כי אם האם תזכה בתביעת השיתוף, חלקן של הבנות בעיזבון יפחת.

בקשת ליז למתן צו ירושה על פי דין– ביום 22.5.97 מגישה ליז הרדי, באמצעות באי כוחה עוה"ד שגב ופרי, בקשה למתן צו ירושה על פי דין (ת"ע 3855/97, ת/84 בהליך הפלילי). ביום 21.5.97 עו"ד שגב מאשר את תצהירה של ליז הרדי בבקשתה זו.

באותו מועד 22.5.97,שולח עו"ד שגב מכתב לבנק השוויצרי בשמה של ליז הרדי בבקשה כי הוראת הקבע, ובלשונו:standing orders (תשלום חודשי קבוע של כ-30 אלף דולר שהועבר לליז מחשבון המנוח עד מותו, להלן: ההוראות העומדות) ימשיכו להיות משולמות לה כל חודש כסדרן (נ/91 בהליך הפלילי, צורף למוצגי שגב). באותו מכתב מציג עצמו עו"ד שגב כבא כוחה של ליז, וככזה מבקש פרטים נוספים מהבנק בנוגע לאותן הוראות עומדות.

עוד באותו יום, 22.5.97,מוסר עו"ד שגב את טיוטת הסכם שיתוף הפעולה בין ליז ללאה, לליז כדי שתחתים עליו את אמה, לאה.

בנוסף, באותו יום,מגיע עו"ד חנוך ארליך ממשרד המערערת ללונדון, ופונה לאחד העדים לצוואת 86, שלכאורה אבדה, כדי לנסות ולקבל פרטים שיאפשרו לתקוף את הצוואה.

8

השיחה עם עו"ד פרופ' יעקב נאמן– בהמשך היום, ב-22.5.97 מקיים עו"ד שגב שיחה עם עו"ד פרופ' יעקב נאמן, בא כוחו של ארווין (להלן: עו"ד נאמן והשיחה עם עו"ד נאמן, בהתאמה). לעניין תוכן שיחה זו חלוקים הצדדים. עו"ד נאמן טוען כי עו"ד שגב פנה אליו, באופן לא מקובל, והציע לו כי ליז תשתף פעולה עם ארווין, וביקש כי עו"ד וינרוט לא ידע על השיחה. עו"ד שגב טוען כי לא ביקש מעו"ד נאמן לשתף פעולה עמו "מאחורי גבו" של עו"ד וינרוט, ומוסיף וטוען כי בשלב זה טרם נתן שירות לאם, לשיטתו. עו"ד שגב אינו מבהיר לאיזה צורך פנה לעו"ד נאמן.

הסכם שיתוף הפעולה הראשון בין לאה לליז– ביום 24.5.97, מחתימה ליז את לאה על הסכם שיתוף הפעולה ביניהן (נספח 7 לתצהיר שגב בערעור, ת/1 בהליך הפלילי, להלן: הסכם שיתוף הפעולה הראשון). במסגרת הסכם זה נקבע כי האם תפצה את ליז בגין מאמציה לסייע לאם, כך שליז תזכה ב-8.33% מהעיזבון (תחת 5% בהם הייתה אמורה לזכות מכוח צוואת 86). עוד נקבע כי האם תשפה את ליז בגין הוצאותיה המשפטיות בשיעור 5% ממה שתקבל לאה.

בהמשך, כפי שיפורט, בישיבה מיום 1.6.97, התברר כי האם טוענת שליז הטעתה אותה והחתימה אותה על הסכם זה כשהאם סבורה כי מדובר בחלק מקבוצת מסמכים שנדרשה לחתום לקבלת שירות לחולי לב מחברת ש.ח.ל.

ביום 25.5.97,ליז מעבירה את ההסכם החתום לעו"ד שגב, עו"ד שגב מעביר העתק ההסכם לעו"ד וינרוט.

באותו יום, 25.5.97 מגיע עו"ד ארליך מטעם המערערת לשוויץ, לעו"ד ד"ר וילר, במשרדו נערכה והייתה אמורה להישמר הצוואה. במסגרת זו מצליח עו"ד ארליך להקליט שיחות שערך עם עו"ד וילר ועם מנהלת משרדו. הקלטות מהן עלה כי המנוח, שערך את צוואת 86 בסמוך לפני ניתוח מעקפים שעבר, לקח את הצוואה ממשרד וילר בשלב מאוחר יותר, היינו, לא ניתן יהיה עוד לטעון כי הצוואה אבדה במשרד ונותר רק עותק ממנה בידי הבן ארווין. כלומר, יהיה קשה לבן ארווין לתבוע מכוח צוואת 86.

עוד ביום 25.5.97ניתן ע"י בית משפט לענייני משפחה, לבקשת לאה איזנברג (המ' 54427/97) צו מניעה נגד ארווין ודימנט האוסר עליהם לבצע כל פעולה בקשר לעיזבון.

בקשת ליז למינוי מנהל עיזבון זמני– ביום 29.5.97 מגישה ליז, באמצעות באי כוחה עוה"ד שגב ופרי, בקשה למינוי מנהל זמני לעיזבון וכן למתן צווים זמניים כנגד ארווין ודימנט (המ' 2400/97).

9

בקשת ארווין לקיום צוואה בפנמה– ביום 30.5.97 הגיש ארווין בקשה לקיום צוואה בפנמה, זאת לגבי מניות חברות האחזקה, המניות הפנמיות (ראו תצהירו מיום 15.6.97, המצורף כחלק מנ/17 בהליך הפלילי, בתיק המוצגים של שגב).

בקשת לאה למתן צו ירושה– ביום 1.6.97 מגיש עו"ד וינרוט בשם לאה אייזנברג בקשה לצו ירושה במסגרת תיק העיזבון.

בקשה לקיום צוואת 86 מטעם דימנט– ביום 2.6.97 הוגשה בקשה ע"י דימנט, למתן צו לקיום צוואת 86, רק לגבי נכסי המנוח בישראל (המ' 2347/97). בבקשה ביקש דימנט למנות את ארווין כמנהל עיזבון, וצירף לה מכתב בחתימתו ובהסכמתו של ארווין למנותו כמנהל עיזבון. בתצהירו של ארווין מיום 15.6.97 בהתנגדות לבקשה למינוי מנהל עיזבון, מצהיר ארווין, בסעיף 3.3 כי הוא תומך בבקשה זו.

ביטול הסכם שיתוף הפעולה הראשון– ביום 1.6.97, התקיימה פגישה במשרדי עו"ד וינרוט. במועד זה שהה עו"ד שגב בחו"ל ומי שנכח בפגישה היה עו"ד פרי ממשרדו. בישיבה נכחו עו"ד וינרוט ועו"ד נוספים ממשרדו, האם לאה, והבנות אמילי וליז. בישיבה טענה לאה כי ליז הטעתה אותה לחתום על הסכם שיתוף הפעולה הראשון. לאה טענה כי ליז ביקשה ממנה לחתום על מסמך, והבהירה לה כי מדובר בטפסי הצטרפות לשירות ש.ח.ל לחולי לב. ליז נפגעה מאד ועזבה את המקום. הישיבה התפוצצה, ועו"ד פרי דיווח על כך לעו"ד שגב ששהה בחו"ל באותה עת. עו"ד שגב שוחח עם ליז טלפונית, והצליח להרגיע את הרוחות, ולשכנע את הנוגעים בדבר כי יש להמשיך בשיתוף הפעולה.

הסכם שיתוף הפעולה השני בין לאה לליז – הסכם יוני– יומיים למחרת, ביום 3.6.97, כאשר הצדדים השתכנעו כי יש להמשיך בשיתוף הפעולה, ועל אף טענותיה הקשות של לאה כנגד בתה ליז, חתמו לאה וליז על הסכם שני לשיתוף פעולה, הוא ההסכם המרכזי נשוא הערעור (להלן: הסכם יוני, נספח 8 לתצהיר שגב בערעור, ת/5 בהליך הפלילי). המכתב ממוען לאליסה הרדי וחתומה עליו לאה אייזנברג. הסכם זה מבטל במפורש את הסכם שיתוף הפעולה הראשון וקובע כי ליז הרדי תקבל לכל הפחות את מה שנקבע בצוואת 86 לגביה, היינו, 5% מהעיזבון (חלף 8.3% בהסכם שיתוף הפעולה הראשון) וכן כי לאה איזנברג תשפה אותה על הוצאותיה המשפטיות בסכום של 5% מהכספים שתקבל לאה, אך בכל מקרה לא יותר משלושה מיליון דולר. עוד מבטיחה האם בהסכם כי במלאת ימיה ושנותיה לא תקפח את ליז. לאור הטענות לגבי נסיבות חתימת הסכם שיתוף הפעולה הראשון, הפעם מאשרים גם עורכי הדין מטעם הצדדים את חתימת מרשותיהן.

המרצת פתיחה מטעם ליז לשלול את תוקף צוואת 86– באותו יום, 3.6.97 מוגשת המרצת פתיחה בה מבקשת ליז הרדי לשלול את תוקף צוואת 1986. להמרצת הפתיחה מצורף תצהירה של ליז הרדי (נ/14 או ת/40 להליך הפלילי). גם הליך זה מוגש בשם ליז הרדי ע"י באי כוחה ממשרד המערערת.

10

בקשה מטעם לאה לצו חוסם– ביום 4.6.97 הגישה לאה בקשה לבית המשפט המחוזי למתן צו חוסם, שבמסגרתה ניתן צו ארעי, אשר מנע את המשכם של הליכים משפטיים שננקטו ע"י ארווין בבית המשפט בפנמה בעניין המניות למוכ"ז של החברות הפנמיות ובעניין בקשה למתן צו קיום צוואה בפנמה (תיק עז' 2459/97, עמ' 229 לנספחי תצהיר איגר).

ביום 15.5.97מגיש ארווין איזנברג תצהיר לבית המשפט המחוזי בהתנגדות לבקשות האם וליז למינוי מנהל עיזבון זמני וסעדים נוספים (בתיקי עז' 3459/97 ו3855/97, המ' 2400/97). התצהיר צורף כנספח לנ/17 בהליך הפלילי (בקשתה של ליז לצווי מניעה בעניין המניות הפנמיות מיום 16.6.97 ומופיע בתיק המוצגים של שגב).

בקשה לצו מניעה מטעם ליז בעניין המניות הפנמיות– ביום 16.6.97 מגישה ליז הרדי באמצעות באי כוחה מטעם המערערת, בקשה לבימ"ש המחוזי בת"א-יפו, ובה היא מבקשת כי בית המשפט יורה על מתן צו מניעה האוסר על כל שינוי או דיספוזיציה במניות הפנמיות, באמצעותן הוחזקו מרבית נכסי העיזבון. לבקשה זו צורף תצהיר של ליז הרדי, שאומת בידי עו"ד שגב עצמו. כן התבקש בית המשפט להכריז על המניות של החברות הפנמיות כחלק מהעיזבון. לאה אייזנברג היא אחת המשיבות בבקשה, כמו גם כל יורשי המנוח האחרים. יש לציין כי באותה בקשה מכירה ליז הרדי בזכות אימה ל-50% מהעיזבון נוכח תמיכתה בחזקת השיתוף בהליך של האם.

מינוי מנהלי עיזבון זמניים– ביום 24.6.97 מתקיים דיון אצל כב' השופט ישי לויט בבימ"ש המחוזי בת"א (במסגרת כל הבקשות ותיקי העיזבון שנפתחו עד אותה עת, הן של לאה, הן של ליז, הן של דימנט: תע"ז 3459/97; תע"ז 3855/97; תע"ז 4266/97 ; המ' 2400/97 והמ' 2648/97). בדיון מופיעים עו"ד שגב ועו"ד פרי כבאי כוחה של ליז הרדי ועו"ד וינרוט ומשרדו כבאי כוחה של לאה איזנברג. בדיון זה קובע בית המשפט כי לבית המשפט בישראל יש סמכות לדון בעניין. כמו כן נקבע כי ימונו מנהלי עיזבון זמניים.

תלונת ליז הרדי במשטרה– באותו יום, 24.6.97 מגישה ליז הרדי תלונה במשטרה (נ/25 בהליך הפלילי, צורף למוצגים מטעם שגב). התלונה הוגשה לאור טענתו של ארווין כי איזנברג המנוח, מספר חודשים לפני מותו נתן לו במתנה את המניות של החברות הפנמיות. מדובר במניות למוכ"ז כך שאין צורך בדבר מלבד מסירתן בפועל. ליז כפרה בטענה זו של ארווין, ולפיכך הגישה תלונה על גניבת המניות הפנמיות בשווי של כ-250 מיליון דולר. לחלופין, טענה בתלונה, אם אכן המנוח איזנברג נתן לארווין את המניות במתנה, הרי שארווין לא דיווח על כך כפי שהיה חייב, לרשות ני"ע, שכן מדובר בשינוי השליטה בחברות רבות ובראשן החברה לישראל.

11

ביום 29.6.97מתקיים דיון נוסף לפני כב' השופט ישי לויט במסגרת תיק עיזבון 3459/97 (נ/1 בהליך הפלילי). בפרוטוקול נאמר כי מטעם ליז הרדי מופיעים עו"ד שגב ועו"ד פרי ואילו מטעם האלמנה, לאה איזנברג ובתה אמילי מופיעים עוה"ד וינרוט, גיל אוריון, ירון פירדי ואבנר זינגר.

ביום 7.7.97,פונה עו"ד פרי למנהלי העיזבון ומבקש כי קצבה חודשית של כ-30,000 דולר שהועברה לליז הרדי ולילדיה מאחד מחשבונות הבנק של המנוח בשוויץ, על פי הוראת המנוח אייזנברג במסגרתstanding order לבנק בשוויץ, תמשיך להיות משולמת לה. עו"ד שגב מבקש כי התשלומים, שנועדו לפרנסת ליז הרדי וילדיה, יחודשו. מכתב נוסף בעניין זה נשלח למנהלי העיזבון ביום 13.7.97 (ת/87 בהליך הפלילי, צורף למוצגי שגב).

התנגדות ליז לבקשה לקיום צוואה– ביום 15.7.97 מוגשת התנגדות של ליז לבקשת דימנט לקיום צוואת 86 במסגרת תיקי העזבונות (ת/89 בתיק הפלילי, מופיעה כחלק מת/89 במוצגי שגב). לבקשה מצורפים תצהירים הן של ליז הרדי, הן של עו"ד חנוך ארליך הנוגע לבדיקות שערך בעניין צוואת 86 (תצהיר עו"ד ארליך צורף כנ/12 בתיק הפלילי). בתצהירו מציין עו"ד ארליך כי הוא משמש כעו"ד במשרד המערערת ומייצג את ליז הרדי.

בקשה לתשלום הוצאות– ביום 22.7.97 פונה גב' כרמלה אפון, מנהלת החשבונות במשרד שגב, לליז הרדי בבקשה לתשלום בגין הוצאות שוטפות שהוצאו ע"י המערערת עבור ליז (מכתבה סומן ת/55 בהליך הפלילי). בפירוט ההוצאות נכללות ההוצאות בגין נסיעתו של עו"ד חנוך ארליך לחו"ל וכן אגרות בית משפט.

ביום 24.7.97פנו עו"ד אפי פרי כבא כוח ליז הרדי, ועו"ד וינרוט כב"כ לאה איזנברג ואמילי פורמן לעו"ד טוביה ארליך, בא כוחו של ארווין בבקשה לגילוי מסמכים ספציפיים במסגרת ה.פ 960/97.

בקשת ארווין לקיום צוואת 82– ביום 28.7.97 הגישו ארווין ודימנט בקשה לקיום צוואת 82 שהביא ארווין (ראו תצהירו של ארווין שצורף בתמיכה לבקשה, נ/15 בהליך הפלילי).

12

ההסכם הנטען בעל פה בעניין ליז ולאה– בין מועד זה, ה-28.7.97 ולפני ה-5.8.97, טוען עו"ד שגב כי באי כוח הצדדים, היינו עו"ד שגב מטעם ליז ועו"ד וינרוט מטעם לאה, הגיעו להסכם נוסף, בעל פה, ולפיו בשל הפעולות של ליז ובאי כוחה לטובת המאבק בארווין: "הוסכם כי לאור התרומה המכרעת של ליז וההישגים שהשיגה כפי שפורט לעיל, ליז תקבל פיצוי מעבר לזה שנקבע בהסכם השני." טענה זו הועלתה ע"י עו"ד שגב בהליך בוררות שהתקיימה בשלב מאוחר יותר לפני כב' נשיא בימ"ש המחוזי בת"א (בדימ') השופט אליהו וינוגרד. עו"ד שגב כינה הסכם זה בבוררות וינוגרד ההסכם השלישי, אך לאחר מכן חזר בו, בשם ליז, מטענתו זו. ככל הנראה היה זה לפני 5.8.97, אז הייתה אמורה להתקיים חקירה בעניין צוואת 86, שכן, על פי סעיף 4.6 לכתב התביעה של ליז בבוררות וינוגרד, הצדדים הגיעו לאותו הסכם לקראת אותו דיון. יש להדגיש כי עו"ד וינרוט, כפי שיפורט בהמשך הדברים, שלל את קיומו של הסכם כאמור מכל וכל, ובתביעה בבוררות הנשיא שמגר, חזר בו עו"ד שגב, בשם ליז, מטענתו בדבר הסכם נוסף זה, או לכל הפחות לא חזר והעלה אותה (לאור האמור, על אף שבבוררות וינוגרד מכונה ההסכם הנ"ל הסכם שיתוף הפעולה השלישי, אכנה אותו: ההסכם הנטען בעל פה).

פניה חוזרת לתשלום הוצאות– ביום 10.8.97 פנתה שוב המערערת לליז הרדי והפעם גם לבנה רם הרדי, וצירפה את פירוט הוצאותיו של חנוך ארליך בחו"ל, תוך דרישה שנייה לתשלום ההוצאות.

ביום 31.8.97מגישה ליז הרדי באמצעות באי כוחה מטעם המערערת את כתב הגנתה לבית המשפט לענייני משפחה בתביעתה של לאה אייזנברג להכיר בזכויותיה מכוח הלכת השיתוף (נ/28 בהליך הפלילי). גם בכתב ההגנה מופיע משרד וינרוט כמייצג את לאה אייזנברג, וכתב ההגנה מוגש ע"י ב"כ של ליז הרדי מטעם המערערת. בכתב ההגנה תומכת ליז הרדי בטענותיה של האם ומכחישה את הטענות שהעלה ארווין, אחיה, בכתב הגנתו שלו.

הסכם שיתוף הפעולה השלישי בין לאה אמילי וליז– ביום 15.9.97 התקיימה ישיבה במשרד עו"ד וינרוט בהשתתפות עוה"ד שגב ופרי ממשרד שגב, עו"ד וינרוט, עו"ד אוריון ועו"ד פירדי, האם לאה, הבת אמילי ובעלה הורציו, וכן הגיס, דניאל פורמן, וכמובן הבת ליז. על פי האמור בתצהירו של עו"ד שגב שהוגש במסגרת בוררות וינוגרד (ת/86 בהליך הפלילי, מופיע במוצגי שגב). בפגישה הוחלט לערוך הסכם נוסף. ואכן, במועד זה, נחתם הסכם שיתוף פעולה שלישי, הפעם משולש בין האם לאה אייזנברג לבנותיה ליז הרדי ואמילי פורמן (נספח 9 לתצהיר שגב בערעור, ת/6 בתיק הפלילי). בהסכם התחייבו השלוש לשתף פעולה ביניהם בחתימה על הסכם פשרה תוך שלאה מתחייבת בתשלום מינימום לבנות של 30 מיליון דולר, ובנוסף 3 מיליון דולר השתתפות בשכר טרחתה של ליז הרדי.

דיון הפילוג– ביום 17.9.97 מתקיים דיון נוסף לפני כב' השופט ישי לויט בתיק עז' 3459/97 (שצורפו לו תיקי המ' 2408/97 והמ'2048/97). זהו הדיון שהביא לקרע בין ליז מזה ללאה ואמילי מזה. בפתח הדיון ניגשה ליז הרדי לאחיה ארווין ונישקה אותו (להלן: דיון הפילוג). מאוחר יותר הסתבר כי אף שוחחה עמו ערב הדיון בניסיון להגיע להבנות. זאת, ללא תיאום לא עם האם ובאי כוחה ממשרד וינרוט ואף לא עם באי כוחה שלה, היינו, עו"ד שגב או מי מטעמו. בעקבות זאת חשה לאה איזנברג כי בתה ליז "החליפה מחנות" וחברה לארווין. תמיכה לכך מצאה בהופעותיה של ליז בתקשורת בסמוך לאחר הדיון, במסגרתם תמכה בכך שאחיה ימשיך לנהל את עסקי האב המנוח. זאת, בניגוד גמור לעמדה אותה הציגה עד אותה עת.

13

הודעת ביטול שיתוף הפעולה– ביום 18.9.97 הודיע עו"ד וינרוט, בשם לאה איזנברג כי האם מבטלת את ההסכמות שבינה ובין ליז הרדי. מתאריך זה מוסכם על עו"ד שגב כי פעל רק עבור ליז הרדי, ונתן רק לליז את שירותיו המשפטיים.

התנגדות להודעת הביטול– ביום 21.9.97 משיב עו"ד שגב למכתבו של עו"ד וינרוט (המסמך סומן ת/8 בתיק הפלילי, נספח 17, עמ' 417 לנספחי תצהיר איגר). עו"ד שגב דוחה את הביטול, ומציין כי לא הייתה כל הפרה וליז פעלה לכל אורך הדרך כפי המוסכם, בשיתוף פעולה ולטובת האם.

פיטורי משרד שגב מייצוג ליז– בעקבות מכתבו של עו"ד וינרוט, פיטרה ליז את משרד שגב מייצוגה, פנתה לעו"ד קשת ועברה להיות מיוצגת על ידו. עו"ד קשת היה בא כוחה של אחותה אדית. יש להדגיש כי אדית לא תמכה בתביעת השיתוף של האם, וסברה לאורך כל הדרך כי על ארווין לנהל את עסקי המשפחה. ביום 5.10.97, מסר עו"ד קשת הודעה לבית המשפט כי ליז הרדי עברה להיות מיוצגת על ידו.

דרישת תשלום שכר טרחה– בעקבות הודעתה של ליז על הפסקת ההתקשרות עם משרד שגב, ביום 5.10.97 כתב עו"ד שגב לליז הרדי, כי מתבקשת הצעתה לעניין השכר המגיע למשרד מכוח הסכם שכר הטרחה. כן צוין כי ככל שלא יגיעו להסכמה מתבקשת גב' הרדי להמציא שמות של שלושה בוררים אפשריים שידונו בעניין (המכתב סומן ת/48 בתיק הפלילי).

ביום 7.10.97ליז הרדי מייפה את כוחו של בנה, רם הרדי, בייפוי כוח בלתי חוזר המקנה לו סמכות לפטר את יועציה המשפטיים וכן לקבל כל החלטה בנוגע לעיזבון (ייפוי הכוח סומן ת/49 בהליך הפלילי).

ביום 12.10.97או בסמוך לכך חזר עו"ד שגב לייצג את ליז.

ביום 14.10.97התקיים דיון בבקשה שהגישו מנהלי העיזבון הזמניים. בראשית הדיון ביקש עו"ד ארליך מטעם ארווין ודימנט לדחות את הדיון בבקשה שנקבעה לאותו מועד כדי לנסות לפתור את הסכסוך כולו.

ביום 19.10.97העביר עו"ד סול, אחד מב"כ של ארווין, אל עו"ד וינרוט טיוטת הסכם פשרה ראשונית.

ביום 20.10.97בישיבה שהתקיימה בין ב"כ ארווין לב"כ לאה ואמילי (אין מחלוקת כי ליז או באי כוחה לא לקחו בכך חלק) החל מו"מ אינטנסיבי שנמשך במהלך שבוע. ביום 22.10.97, פנה עו"ד וינרוט לעו"ד שגב והציע כי ליז תצטרף להסכם הפשרה אך היא סירבה.

14

חתימת הסכם הפשרה בין היורשים– ביום 26.10.97 נחתם הסכם פשרה בין כל בני המשפחה למעט ליז הרדי ואסתר זוכוביצקי. אסתר הצטרפה להסכם בסמוך לאחר מכן. במסגרת הסכם הפשרה קיבלה לאה 160 מיליון דולר, ולליז נשמרה הזכות להצטרף להסכם ולקבל 5% מהעיזבון.

ביום 27.10.97התקיימה ישיבה בבית המשפט המחוזי בתיק העיזבון בה מדווחים באי כוחם של ארווין איזנברג ולאה איזנברג כי נכרת הסכם בין מרבית היורשים. עו"ד וינרוט הודיע לבית המשפט (כפי שמופיע בפרוטוקול הדיון) כי:

"הקבוצה המסכימה מחלקת את הכל בפרופורציה של 55% לארווין, 45% לאם ולאמילי פורמן, ביחסים שביניהם. מר יגאל דימנט יקבל 10,000,000$….הצענו לגב' הרדי 5% ולאסתר זוכוביצקי 10,000,000$…ניהול החברות השוטף נשאר בידי מר איזנברג…".

ההסכם כלל גם את המניות הפנמיות. כאמור בדברי עו"ד וינרוט, הציעו הצדדים לליז הרדי להצטרף להסכם.

ביום 28.10.97כותב עו"ד וינרוט לעו"ד שגב מכתב (סומן ש/7 כחלק מחקירת עו"ד שגב במע"מ מיום 8.9.09, ת/35 בהליך הפלילי). במכתב מפרט עו"ד וינרוט את כל ההפרות של ליז את שיתוף הפעולה עם האם, בעיקר בכל הנוגע לחבירה לארווין. עם זאת כיון שמדובר באם ובת חוזר ומציע וינרוט לנסות ליישב את ההדורים, ובכל מקרה מזכיר לשגב כי ליז יכולה עדיין להצטרף להסכם הפשרה ולקבל 5% מהעיזבון.

ביום 29.10.97מוגשת בקשה לבימ"ש המחוזי ע"י עו"ד שגב ועו"ד פרי בה ליז הרדי מבקשת להורות לארווין אייזנברג ולאה אייזנברג למסור לבאי כוחה עוה"ד פרי ושגב, את הסכם הפשרה שנכרת ביניהם עליו דווחו בישיבה מיום 27.10.97 כדי שיוכלו להתייחס להצעה כי ליז הרדי תצטרף להסכם.

ביום 30.10.97משיב שגב למכתבו של וינרוט מיום 28.10.97, מציין כי לעמדתו ליז עמדה בסיכום עם האם ושיתפה פעולה, וכי לעמדתו חתימתה של האם על הסכם פשרה עם ארווין והיורשים האחרים ללא שיתופה של ליז, מהווה הפרה של הסכם שיתוף הפעולה השלישי. במכתב מאשר עו"ד שגב כי למד על הסכם הפשרה מקריאה בעיתון.

עדות עו"ד נאמן– ביום 6.11.97 מעיד עו"ד ד"ר יעקב נאמן, מי שהיה שר המשפטים, וייצג בשעתו את ארווין, בבית המשפט לענייני משפחה (הפרוטוקול לפני כב' השופט בוקובסקי, ת/12 בהליך הפלילי), וטוען כי ביום 22.5.97 פנה אליו, עו"ד שגב, והציע לו כי ליז תשתף פעולה עם ארווין. עוד ציין עו"ד נאמן כי עו"ד שגב ביקש ממנו כי תוכן השיחה יוותר חסוי וכי אין הוא מעוניין כי עו"ד וינרוט ידע על כך. עו"ד נאמן ציין כי מדובר היה בשיחה שאינה מקובלת בין עורכי דין.

15

לאור האמור, ביום 7.11.97 כותב עו"ד וינרוט (המכתב סומן ש/10 בתוך חקירת שגב במע"מ – ת/35 בהליך הפלילי),לעו"ד שגב כי נדהם לשמוע את עדות עו"ד נאמן בבית המשפט שעה שהציג עצמו כמי שמשתף פעולה בשם ליז עם האם כנגד ארווין. לאור זאת מציין עו"ד וינרוט כי גם מסיבה זו בטלים ההסכמים בין לאה ואמילי מזה לליז מזה, על אף שבוטלו על ידו עוד קודם לכן.

עו"ד שגב משיב בו ביום (על אף שבכותרת נכתב 6.11.97), (המכתב סומן ש/11 בתוך חקירת עו"ד שגב במע"מ, ת/35 בהליך הפלילי), כי גם התירוץ של חבירת ליז לארווין שעלה כבסיס לביטול הסכם שיתוף הפעולה השלישי הוא מגוחך, כמו גם הטענה בדבר פנייה לעו"ד נאמן. עו"ד שגב מצהיר כי מעולם לא הציע לעו"ד נאמן לעשות עמו יד אחת כנגד לאה ואמילי, ומוסיף לעניין המועדים כי אכן קיים שיחה עם עו"ד נאמן ביום 22.5.97, אולם, הדבר היה קודם להסכם כלשהו "בין מרשותי למרשותיך".

בוררות וינוגרד– כיון שליז טוענת כי לא הפרה את ההסכמים וכי על לאה לעמוד בהסכמות אליהן הגיעו, פונים הצדדים לאה ואמילי מזה, וליז מזה, לבוררות. ביום 28.1.98 מונה כב' הנשיא (בדימ') ד"ר א' וינוגרד כבורר שיכריע בסכסוך (להלן: הבורר וינוגרד ובוררות וינוגרד בהתאמה). הסכם הבוררות נחתם ע"י לאה איזנברג, אמילי פורמן ואליסה (ליז) הרדי. בהסכם נקבע כי הבוררות בין הצדדים תהיה על פי הדין המהותי. השאלה המרכזית בבוררות הייתה איזה מהסכמי שיתוף הפעולה בין הצדדים תקף, אם בכלל, וכתוצאה מכך, מה יהיה חלקה של ליז בעיזבון המובטח ע"י לאה (הסכם הבוררות עמ' 248 לנספחי תצהיר איגר).

בקשה לתוספת שכר טרחה מטעם עו"ד שגב שלא נחתמה– ביום 1.4.98, במהלך בוררות וינוגרד שולח עו"ד שגב לליז הרדי, טיוטת הסכם תוספת להסכם שכר טרחה מיום 20.5.97, (סומן ת/50 בהליך הפלילי). על פי הטיוטה בשל עבודה שנוספה מאז הסכם שכר הטרחה הראשון, מתחייבת ליז לשלם למשרד שגב סכום מינימום של 3 מיליון דולר, זאת במועד בו תקבל את השיפוי מאמה, ובמידה ותקבל מאימה לפחות סכום זה.

ביום 4.3.98מחזירה ליז הרדי את הטיוטה וכותבת על גביה, בכתב ידה, כי זו אינה מקובלת עליה בגלל שהיא אינה רוצה להונות את אמה.

ביום 5.4.98משיב עו"ד שגב למכתבה של ליז הרדי (סומן ת/50 ג' בהליך הפלילי), ואומר כי נראה כי מטרת התגובה והשיקולים ביסודה זרים, וכי זו לא הייתה הכוונה. בסעיף 2 למכתב מציין עו"ד שגב כי אכן נוספה עבודה רבה, ומבקש לתאם עם ליז פגישה בנושא

16

פסק הבורר וינוגרד– ביום 30.6.98 ניתן פסק הבוררות של הבורר וינוגרד. הבורר וינוגרד פסק כי ההסכם השני, הסכם יוני תקף, ובלבד שליז תצטרף, תוך 60 ימים להסכם הפשרה שנחתם בין הצדדים. כתוצאה מכך, ביום 5.7.98 הצטרפה הבת להסכם הפשרה בין כלל היורשים, ובמסגרת הסכם זה קיבלה 5% מעיזבון אייזנברג המנוח.

הבקשה הראשונה לתשלום שכר טרחה– ביום 29.9.98 פונה ליז לבורר וינוגרד בבקשה לתשלום שכר טרחה (עמ' 88 לנספחי תצהיר איגר, נ/51 בהליך הפלילי). בבקשה נאמר, כי סמוך לפני הסכם שיתוף הפעולה השלישי, סוכם בינה לבין עו"ד שגב כי שכ"ט עו"ד שגב עד אותו שלב יעמוד על 3 מיליון דולר כולל מע"מ שישולמו מהכספים שליז תקבל מלאה. עוד נכתב, כי על פי הסכם יוני, שאושר ע"י הבורר וינוגרד כהסכם המחייב בין הצדדים, זכאית ליז להשתתפות בשכר טרחה ע"י לאה בסכום של 3 מיליון דולר. בסעיף 9 לבקשה מתבקש כי לאה תשלם את שכ"ט עו"ד שגב בשיעור זה.

ביום 6.7.98,מודיעים הצדדים לבורר וינוגרד כי על פי הפסק הצטרפה ליז להסכם הפשרה של כלל היורשים. עם זאת הצדדים חלוקים בשאלה האם ההצטרפות של ליז להסכם ממצה את התחייבויות לאה על פי הסכם יוני (ההתכתבות בעניין: מכתב עו"ד שגב מיום 6.7.98, ומכתב עו"ד וינרוט מיום 10.7.98, בעמ' 268 לנספחי תצהיר איגר).

ביום 8.7.98, פונה עו"ד שגב במכתב לליז (/51 בהליך הפלילי), מברך אותה על סיום הסכסוך, ולעניין שכר הטרחה כותב כך:

"עפ"י המוסכם בינינו, בהסכם שכה"ט מיום 20.5.97 [הסכם שכ"ט הראשון], טיפולנו הינו עד שיינתן פסק דין, או יוסכם בפשרה מהו החלק לו את זכאית….בהמשך לשיחתנו, אנו פנינו לעו"ד וינרוט בבקשה לסכם כבר עכשיו סכום קצוב של תשלום ההוצאות המשפטיות, כאמור בפסק הבורר, ובהסכם השני עם אמך, לאה אייזנברג. אנו כמובן נשתדל להגיע בהסכמה לסכום גבוה ככל שניתן…"

הסכם שכר הטרחה השני – ליז-שגב(ת/52 בהליך הפלילי, נספח 10 לתצהיר שגב בערעור, עמ' 24 לתצהירי איגר, להלן: הסכם שכר הטרחה השני) – בהסכם זה, שהוא גיבוש של הסכם קודם בעל-פה, כך על פי האמור בו, תשלם ליז למשרד שגב סכום של 3 מיליון דולר, אם תקבל סכום זה כשיפוי מאמה. ככל שלא תקבל סכום זה מאמה, יהיה עליה להשלים את שכר טרחת משרד שגב לסכום זה באחד משני אופנים שנקבעו בהסכם.

17

הבקשה השנייה לתשלום שכ"ט– ביום 7.10.98 מגיש עו"ד שגב, בשם ליז, בקשה בנושא שכר טרחה (עמ' 272 לנספחי תצהיר איגר). במכתב נלווה לבקשה (עמ' 271 לנספחי תצהיר איגר), מציין עו"ד שגב כי מרשתו [ליז] ניסתה לסיים את העניין מבלי להיזקק לבורר אך זאת ללא הצלחה. בבקשה עצמה נטען כי שכר הטרחה עליו סוכם בעל פה בין ליז לשגב עומד על 3 מיליון דולר, וכי בהתאם לפסק הבורר, מכוח סעיף 2 להסכם יוני, על לאה לשפות את ליז ולשלם לעו"ד שגב את שכר טרחתו.

ביום 3.11.98,הוגשה תגובתה של לאה לבקשה, ע"י משרד וינרוט. בתגובה נטען כי תמוה כי יש סיכום בעל פה על שכר טרחה של 3 מיליון דולר בין ליז לשגב, וכי לצדדים היה ידוע על הסכם שכר טרחה קודם שעמד על סכומים נמוכים הרבה יותר, וכי לבקשה לא צורף תצהיר לתמוך בכך. כן טענו כי ישולם שיפוי על פי קבלות או הוצאות בפועל. תגובת ליז לתשובה הוגשה בסמוך (עמ' 277 לנספחי תצהיר איגר) ובה חזר עו"ד שגב על טענותיו.

ביום 15.11.98,נשלח לבורר מכתב בחתימת ב"כ הצדדים שגב מזה ווינרוט מזה, במסגרתו הוסכם להעביר להכרעתו של הבורר וינוגרד את הסכסוך האמור בנוגע לשכר הטרחה, תוך שסוכם ביניהם כי הבורר יפסוק על יסוד כתבי הטענות שהגישו עד אותו מועד.

ביום 18.11.98קבע כב' הבורר וינוגרד כי כיון שהשיפוי שישולם לבת, כאמור בסעיף 2 להסכם יוני, הינו נגזר מחלקה של האם בעיזבון, הרי מועד התשלום הוא המועד בו יחולק העיזבון. ביום 24.11.98 שלח עו"ד שגב בשם ליז מכתב לבורר וינוגרד לפיו החלטתו "אינה נכונה מבחינה עניינית ומשפטית".

ביום 4.12.98בעקבות בקשות הבהרה מטעם הצדדים קבע הבורר כי אם הצדדים מוכנים לדון בעניין שכר הטרחה, יש להמציא לו את הסכם שכר הטרחה המקורי, וכן תצהירים בנוגע להסכם שבעל פה (החלטתו בעמ' 286 לנספחי תצהיר איגר).

בקשה לביטול החלטת הבורר בנושא שכ"ט– ביום 6.12.98 תחת המצאת המסמכים האמורים, מודיע עו"ד שגב לבורר כי בכוונת ליז לפנות לבית המשפט בבקשה לביטול החלטתו מיום 18.11.98, ואכן, בסמוך, ביום 22.12.98 מוגשת בקשה לביטול פסק בורר (הפ 98/201100 בבימ"ש המחוזי בת"א, הבקשה החל בעמ' 289 לנספחי תצהיר איגר). לבקשה, עליה חתום עו"ד פרי, צורף תצהירה של המבקשת ליז (התצהיר החל מעמ' 297 לנספחי תצהיר איגר). בבקשה נטען כי על הבורר היה להכריע בעניין שכר הטרחה ולא היה מוסמך לדחות את ההכרעה עד לחלוקת העיזבון. כן מתבקש בבקשה החלפת הבורר. הבקשה הועברה בהסכמה לבית המשפט לענייני משפחה בת"א (תמ"ש 42371/97), ונמחקה בבית המשפט המחוזי ללא צו להוצאות.

18

ביטול ההתחייבות לצוואה עתידית– ביום 24.10.99 כותב עו"ד אוריון לעו"ד שגב מכתב ובו הוא מבהיר כי בניגוד לסעיף 5 להסכם יוני, בו התחייבה לאה כי במלאת ימיה ושנותיה לא תקפח את ליז, מרשתו, לאה איזנברג רואה עצמה משוחררת וחופשיה לחלק את רכושה במלוא ימיה בכל דרך שתמצא לנכון (המכתב בעמ' 312 לנספחי תצהיר איגר). עו"ד שגב משיב לעו"ד אוריון ביום 2.11.99 (עמ' 314 לנספחי תצהיר איגר), דוחה את האמור בו ומציין כי מדובר בהפרה צפויה של סעיף 5 להסכם יוני המחייב את לאה. ביום 1.12.99 משיב גיל אוריון ואומר כי לאור העובדה שהשתיים מפרשות את סעיף 5 באופן כה שונה, יש להפנות גם עניין זה לבוררות.

הסכם החלוקה– ביום 25.10.99, נחתם הסכם החלוקה בין כלל היורשים. הסכם החלוקה הסדיר את ההיבטים המעשיים בהתייחס לנכסים הספציפיים, על פי עקרונות הסכם הפשרה. בטרם חתימת ליז על הסכם החלוקה, שבו היה סעיף ויתור הדדי על תביעות, עמד עו"ד שגב על כך שיתווסף סעיף המתיר לליז לתבוע על פי סעיף 5 להסכם יוני, בעניין צוואה עתידית של האם.

פניה לחידוש הבוררות– בעקבות החתימה על הסכם החלוקה, ביום 28.10.99 פונה עו"ד אוריון לבורר וינוגרד, ומציין כי משנחתם הסכם החלוקה, הגיע המועד לדון בבקשתה של גב' הרדי לשיפוי (המכתב, בעמ' 305 לנספחי תצהיר איגר). בתגובה הודיע הבורר וינוגרד, ביום 31.10.99, כי אין הוא מוכן לטפל בעניין, בעיקר לאור סעיף 6 בבקשה לביטול פסק בורר שהגישה ליז, בו ביקשה שימונה בורר אחר תחת הבורר וינוגרד.

ביום 1.12.99פונה עו"ד גיל אוריון במכתב לעו"ד שגב (סומן ת/16 בהליך הפלילי) שהנדון בו הוא הסכם יוני. במכתב מציין עו"ד גיל אוריון כי לאור פסק הבוררות של וינוגרד הוא מבקש לסיים את העניין ולכן מתבקש עו"ד שגב להמציא מסמכים וראיות המצויים ברשותו או ברשות ליז הרדי שיש בהם כדי להעיד על הוצאותיה, על פי פסק הבוררות.

ביום 7.12.99פונה ליז, באמצעות ב"כ עו"ד שגב, לבית המשפט למשפחה בת"א (תמ"ש 42371/97 (בש"א 18807/99, בעמ' 306 לנספחי תצהיר איגר) בבקשה למנות שופט בדימוס כבורר דן יחיד להכרעה במחלוקות על פי סעיף 2 להסכם יוני. עו"ד שגב מציין כי הבורר וינוגרד סירב להמשיך ולדון בעניין.

הסכם שכ"ט שלישי – ליז-שגב-ביום 26.12.99 חותמים ליז ועו"ד שגב הסכם שכ"ט שלישי (ת/53, עמ' 28 לנספחי תצהיר איגר), בנוגע לטיפול עו"ד שגב בתביעה מכוח הסכם יוני בבוררות עתידית. לפי הסכם זה תשלם ליז כשכ"ט 7% מכל סכום שתקבל בבוררות על פי סעיף 5 להסכם יוני, היינו, סכום שיתקבל בחיי לאה או סכום בצוואה עתידית של לאה (חלף 1% בהסכם השני). אשר לשכ"ט עו"ד שגב, מובהר כי ההסכם השני ימשיך לחול.

19

מינוי הנשיא שמגר כבורר חליף– ביום 7.8.01 ניתן פסק דין בבית המשפט לענייני משפחה, כב' השופט שמואל בוקובסקי (עמ' 319 לנספחי תצהיר איגר), בו החליט הן בבש"א 18807/99, בקשתה של ליז למנות בורר בנוגע לסעיף 2 להסכם יוני, הן בבש"א 18931/99, בקשתה של לאה למנות בורר חליף, לבורר וינוגרד לעניין משמעות סעיף 5 להסכם יוני. הצדדים הסכימו למנות כבורר את כב' נשיא בית המשפט העליון (בדימ') השופט מאיר שמגר (להלן: הבורר הנשיא שמגר). השאלה שנותרה להכרעה האם הבורר יפסוק לפי הדין המהותי, אם לאו. בפסק הדין נקבע כי הבורר הנשיא שמגר ימונה כבורר חליף, וידון על פי הדין המהותי. ביום 25.9.01 הוגש ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, לבית המשפט המחוזי. הערעור נדחה.

בוררות הנשיא שמגר– בעקבות מינויו של הבורר הנשיא שמגר, הגישו הצדדים את כתבי טענותיהם. בכתב התביעה שהוגש בבוררות הנשיא שמגר (ת/60 בהליך הפלילי) דרשה התובעת, ליז הרדי כי הנתבעת, אימה, לאה איזנברג, תכבד את ההסכם מחודש יוני 97, ובעיקר את סעיפים 2 ו-5 שבו, הדנים בשיפוי לתובעת עבור שיתוף הפעולה שלה בסיוע להגדלת חלקה של האם בתביעותיה בקשר לעיזבון איזנברג המנוח. סעיף 5 עסק בצוואה עתידית של לאה אייזנברג, וסעיף 2 עסק בשיפוי בגין שכר הטרחה. לכתב התביעה בבוררות הנשיא שמגר צורף תצהיר של ליז בו היא מאשרת כי כל העובדות בכתב התביעה נכונות.

פסק בורר הנשיא שמגר– הבורר הנשיא שמגר פסק בבוררות ביום 1.9.03. לגבי פרשנות פסק הבוררות חלוקים הצדדים. עו"ד שגב טוען כי מדובר במעשה בית דין לפיו לאה שילמה למערערת עבור השירותים המשפטיים שניתנו לה, בעוד המדינה טוענת כי בפסק הבורר נקבע כי לאה תשלם לליז, מכוח ההסכם ביניהן סכום זה, ואילו ליז, מצדה, הסכימה להעביר את הסכום הנ"ל לעו"ד שגב.

מכל מקום, אין מחלוקת כי הנשיא שמגר קבע בפסק הבוררות כי על לאה איזנברג לשלם סכום של 3 מיליון דולר (כולל מע"מ) בצירוף ריבית מיום חלוקת העיזבון (25.10.99).

מכתב דרישת התשלום– באותו יום, 1.9.03 שלח עו"ד שגב מכתב לעו"ד אוריון (המכתב סומן ת/44 בתיק הפלילי, נספח 18, עמ' 429 לנספחי תצהיר איגר), בו הוא מציין מה הסכום המגיע על פי חשבון שערכו – 3,608,011 דולר. כן מציין עו"ד שגב במכתב כי: "עפ"י המוסכם עם הגב' ליז הרדי, הסכום כולו יועבר לידינו".

מכתב דרישת החשבונית– ביום 29.9.03 הודיע עו"ד גיל אוריון, בא כוחה של לאה איזנברג, לעו"ד שגב, בא כוחה של ליז הרדי, כי הועבר הסכום האמור (3,610,428 דולר). עו"ד אוריון ביקש כי תשלח חשבונית מס מתאימה. כן צירף בקשה לאישור פסק בורר שהתעתד להגיש לבית המשפט (בשלב זה עו"ד וינרוט כבר לא היה חלק ממשרד וינרוט אך המשיך לייצג את לאה איזנברג).

החשבונית נשוא הערעור– ביום 2.10.03 הוצאה החשבונית נשוא הערעור על תקבול של 15,677,689 ₪, מאת לאה אייזנברג בעניין עיזבון אייזנברג, כששיעור המע"מ הוא אפס.

20

החזר הוצאות ששילמה ליז– ביום 4.11.03 שלחה ליז הרדי מכתב לעו"ד שגב (שעו"ד שגב ניסח, אישר והסכים לו), ובו ביקשה החזר של ההוצאות ששילמה בגין טיפול משפטי בענייניה של אמה, בסכום של 382,380 ₪ (המכתב צורף כנספח 4 לתצהיר שגב בערעור, עמ' 30 לנספחי תצהירי איגר, ת/54 בהליך הפלילי). מדובר בהוצאות שדרש משרד שגב בעבר מליז כמפורט לעיל.

השומה נשוא הערעור– ביום 18.9.08 התקבלה הודעה על שומה לפי מיטב השפיטה, בה חויבה המערערת בתשלום סכום המע"מ בגין החשבונית נשוא הערעור, בסכום של 2,391,513 ₪.

ההשגה ודחייתה– ביום 5.10.08 הוגשה השגה על החלטה זו ולפיה השירות ניתן אכן ללאה איזנברג שהינה תושבת יפן. ביום 29.9.09, התקבלה במשרד שגב ההחלטה בהשגה, הדוחה את ההשגה. בהחלטה נאמר כי רואים בליז הרדי כמי שקיבלה את השירותים המשפטיים ממשרד שגב.

ביום 25.10.09הוגש הערעור שלפניי.

ביוני 2010הוגש כתב אישום בתיק הפלילי. ב-25.7.10 הוגש כתב אישום מתוקן בתיק הפלילי, כשליז היא אחת מעדות התביעה.

ביום 30.7.10,טרם ההקראה בהליך הפלילי נפטרה ליז הרדי. לאור זאת, ביום 1.11.10 תוקן כתב האישום בשנית ושמה הוסר מרשימת עדי התביעה.

1.2 ההליכים שלעניין

בעקבות הוצאת החשבונית התנהלו הליכים ברשויות המס (מע"מ) בעניין החשבונית נשוא הערעור, נערכו חקירות וכתוצאה מהם נדחתה ההשגה שהגישה המערערת, והוגש הערעור שלפניי. בנוסף, הביאו ההליכים במע"מ להגשת כתב אישום נגד עו"ד שגב עצמו וכנגד שתי חברות בשליטתו: ד"ר י. שגב ושות' – עורכי דין (ח.פ. 512706821) וי.מ.ש. השקעות בע"מ (ח.פ. 510873151), היא המערערת שלפניי.

בערעור ייצג את המערערת עו"ד שגב עצמו. בהליך הפלילי ייצג עו"ד שגב את עצמו ואת החברות בשליטתו, וכשנדרש, הצטרף גם בנו. כפי שיובהר בהמשך, המוצגים והפרוטוקול בהליך הפלילי, שטרם הסתיים, מהווים חלק מהערעור שלפניי. לאור האמור, ועל אף שההליך התנהל נגד שתי חברות בבעלות ובשליטת עו"ד שגב, והערעור הוגש אך ע"י המערערת חברת י.מ.ש השקעות, תהיה ההתייחסות בתיק שלפניי למערערת, גם כאשר ההתייחסות בהליך הפלילי היא לשתי החברות.

1.2.א.ההליכים במע"מ

21

הערעור שלפניי נוגע לאחת משתי שומות עסקה שהוציאה המשיבה, המדינה, למערערת ביום 8.9.08. כיון שבתחילת ההליך התנהלו ההליכים הן במע"מ הן בערעור לפניי על שתי השומות במשותף, אבהיר בקצרה את מהות שתי השומות. השומה הראשונה, על סך 2,391,513 ₪ הוצאה בגין תקבולים שקיבלה המערערת מחברת מול הים, ולא שילמה בגינם מע"מ, כיון שראתה בהם דיבידנדים, בעוד המשיבה טענה כי מדובר בשכר טרחה שקיבלה המערערת (להלן: שומת מול הים). עניינה של שומה זו הסתיים במתן פסק דין שחייב את המערערת בתשלום המע"מ (פסק דינה של כב' השופטת דניה קרת-מאיר מיום 12.2.13 (פסק דין חלקי בתיק זה). המערערת ערערה על פסק הדין לפני בית המשפט העליון, אך בהמלצת בית המשפט העליון (כב' השופטים ס' ג'ובראן, נ' הנדל, מ' מזוז), חזרה בה המערערת מהערעור והערעור נדחה (ראו: ע"א 2465/13 י.מ.ש השקעות נ' מנהל מע"מ ת"א (מיום 5.1.15)).

השומה השנייה, על סך 2,690,987 ₪, היא נשוא פסק הדין הנוכחי, נוגעת לתקבול שקיבלה המערערת בסכום של 15,677,698 ₪ שהתקבל בדולרים במטבע זר מחו"ל מגב' לאה איזנברג, ובגינו הוצאה חשבונית עם שיעור מע"מ אפס (חשבונית מס' 4397 מיום 2.10.03 צורפה כנספח 6 לתצהיר שגב בערעור).

בינואר 2006, התקיימה שיחת טלפון בין חוקר מטעם מע"מ, רו"ח זאב דרג'י (להלן: החוקר דרג'י) לבין עו"ד שגב בנושא החשבונית נשוא הערעור. בעקבות השיחה רשם החוקר דרג'י מזכר (ת/62 בתיק הפלילי). בהמשך, ביום 31.1.06 מבקש החוקר דרג'י את התייחסות המערערת לשאלותיו בכתב.

עו"ד שגב משיב למכתב זה ביום 19.2.06 (כשלושה שבועות מאוחר יותר, המכתב סומן ת/63 בתיק הפלילי) ולמעשה טוען לחסיון.

בהמשך, ביום 22.2.06, כותב עו"ד שגב מכתב נוסף (ת/25 בתיק הפלילי, נספח 16, עמ' 412, לנספחי תצהיר איגר) ממנו עולה כי התקיימה שיחת טלפון נוספת בין רו"ח דרג'י לבין עו"ד שגב, בה עמד רו"ח דרג'י על כך שהמערערת תשיב בכתב לשאלות שהוצגו, ואז עונה עו"ד שגב באופן חלקי על אותן שאלות להן הוא רשאי להשיב, כדבריו.

ביום 5.4.06 נחקר עו"ד שגב במשרדי מע"מ לפני החוקר דרג'י. אין מחלוקת כי הודעתו ממועד זה, לא נשמרה, אף כי קיים תיעוד שהתקיימה חקירה ועו"ד שגב הוזהר. על הנסיבות חלוקים הצדדים ואדון בכך בהרחבה בהמשך.

22

החקירה מתחדשת לאחר כשנה וחצי, ביום 1.1.08 פונה חוקר אחר ממע"מ, זיו מיכאל (להלן: החוקר זיו מיכאל, המכתב סומן ת/24 בהליך הפלילי), מפנה למכתבו של עו"ד שגב מיום 22.2.06, ומבקש את התייחסות המערערת לשאלות נוספות. עו"ד שגב משיב למכתב זה ביום 13.1.08 (המכתב סומן ת/26 בהליך הפלילי), ומתייחס לשאלות שנשאלו.

ביום 21.1.08 נחקר עו"ד שגב במע"מ (ת/27 בתיק הפלילי, במוצגי שגב) ומבהיר פרטים לגבי מתן השירות ללאה איזנברג. ביום 10.4.08 מתייצב עו"ד שגב שוב לחקירה במשרדי מע"מ (ת/28 בתיק הפלילי) . כפי שיפורט בהמשך, בתחילה שומר עו"ד שגב על חסיון, ורק לאחר שמוצג לו פסק הבורר בבוררות הנשיא שמגר הוא מתייחס לשאלות המופנות אליו. כשהחקירה הופכת להיות חקירה תחת אזהרה מסרב עו"ד שגב להמשיך לענות על שאלות. בהמשך נחקר עו"ד שגב שוב במע"מ ביום 3.8.08 (ת/30 בהליך הפלילי).

ביום 8.9.08, מוצאות למערערת שומות מס עסקאות הן בגין עסקת מול הים הן בגין עסקת אייזנברג. ביום 5.10.08 מוגשת השגה על שתי השומות ע"י עו"ד ורו"ח ששי לוי מטעם המערערת (ת/32 בהליך הפלילי).

ביום 8.9.09 נחקר שוב עו"ד שגב במע"מ, ע"י החוקר מיכאל זיו (החקירה סומנה ת/35 בהליך הפלילי). זיו מיכאל פותח את החקירה באזהרה, לפיה הוא ביצע עבירה על חוק מע"מ, עליה חותם עו"ד שגב ומוסיף בכתב ידו: "לא ברורה לי ולא הובהר לי מהי העבירה בה אני נחשד, למרות בקשותיי בכתב ובע"פ.".

ביום 4.3.10 הודיעה רשות המסים למערערת כי היא שוקלת הגשת כתב אישום בעניין שומת אייזנברג. ביום 16.3.10 השיב ד"ר שגב בשם המערערת כי המערערת כופרת באישומים. עוד ציינה המערערת במכתבה כי מתקיים הליך אזרחי בערעור על השומה, במסגרתו הוגש תצהיר ע"י עו"ד שגב הנוגע לעובדות שבעניין.

ביום 13.4.10 הודיעה רשות המסים למערערת כי אינה מוצאת לנכון לעכב את הגשת כתב האישום עד להכרעה בהליך האזרחי, ואפשרו למערערת להגיע לשימוע.

ביום 27.4.10 כתב עו"ד שגב, בשם המערערת למשיבה, וביקש לצלם את מסכת העדויות והמסמכים המצויים בידי המשיבה, וביוני 2010 מוגש כתב אישום נגד עו"ד שגב, המערערת וחברה נוספת בשליטתו.

1.2.ב. ההליך בערעור

23

הערעור בנוגע לשתי השומות הוגש ביום 25.10.09. כב' השופטת דניה קרת-מאיר דנה תחילה בערעור בשתי השומות, הן שומת מול הים, הן שומת אייזנברג. בפרוטוקול הדיון מיום 22.3.10, ציין ב"כ המדינה כי נושא החשבוניות בעניין אייזנברג נמצא בחקירה פלילית, וכי אפשרו לעו"ד שגב להופיע בשימוע בעניין.

ביום 28.4.10 ביקשה המערערת להפריד את הדיון בין שומת מול הים לבין שומת איזנברג., זאת עד להחלטת המדינה אם להגיש כתב אישום, ואם יוגש, עד למתן פסק דין חלוט בהליך הפלילי. המערערת הציעה גם לשלם את סכום המע"מ הנדרש בעניין שומת איזנברג, עד לסיום הליכי הערעור. לטענתה, יהיה קושי לקיים את ההליכים במקביל, וכן יש חשש להכרעות סותרות. עוד טענה המערערת כי כאשר יוכרע ההליך הפלילי, ניתן יהיה לעשות שימוש בפסק הדין הפלילי, במסגרת ההליך האזרחי, מכוח סעיף 42א לפקודת הראיות. בעיקר טענה המערערת כי השמעת אותם עדים תחילה בהליך האזרחי ואחר כך בהליך הפלילי, תפגע בזכויותיה בהליך הפלילי. המדינה התנגדה וטענה כי התיק בשל להוכחות, כאשר כתב אישום טרם הוגש.

ביוני 2010 הוגש כתב אישום נגד עו"ד שגב והמערערת (וכן חברה נוספת בבעלות עו"ד שגב, במסגרת תיק פלילי 32690-06-10 בבית המשפט השלום בתל אביב. ההליך הפלילי הוגש רק בעניין שומת אייזנברג (להלן: ההליך הפלילי).

לאור האמור נקבע דיון ליום 7.7.10 (לפני כב' השופטת דניה קרת-מאיר). בהחלטתה קבעה השופטת קרת-מאיר, את הערעור בעניין שומת מול הים להוכחות, ואילו בעניין שומת אייזנברג קבעה כי הצדדים יודיעו, לאחר מועד הקראת כתב האישום, האם הגיעו להסדר בעניין שמיעת הערעור, ואם לא יגיעו להסכמה תינתן החלטה בבקשה.

ביום 15.7.10 הגישו הצדדים הודעה משותפת לבית המשפט ולפיה, ביום 14.7.10 התקיים דיון בתיק פלילי 32690-06-10 לפני כב' השופטת שריזלי, שפסלה עצמה מלדון בכתב האישום. הצדדים הסכימו להמתין לקביעת מותב חדש ולמועד הקראה חדש על מנת שניתן יהיה להעריך את קצב ההתקדמות הצפוי של ההליך הפלילי, ובהתאמה ימסרו עמדה לגבי הערעור.

ביום 12.2.13 ניתן פסק הדין בעניין שומת מול הים. ערעורה של המערערת לגבי שומת מול הים נדחה.

24

ביום 31.7.13 הגישה המדינה בקשה לקבוע מועד דיון בעניין שומת אייזנברג. לטענתה הערעור בנושא זה עוכב בפועל עד למתן פסק הדין בעניין שומת מול הים ואין מקום לעיכוב נוסף. בשלב זה נשמעו מרבית העדים והוגשו מרבית הראיות בתיק הפלילי. המדינה ציינה כי פרשת התביעה בהליך הפלילי הסתיימה ופרשת ההגנה נמצאת בעיצומה. במצב דברים זה, כך טענה המדינה, אין מקום עוד לעכב את הערעור. המערערת חזרה וביקשה כי הערעור יעוכב עד למתן פסק דין בהליך הפלילי.

בשלב זה התיק לעניין שומת אייזנברג הועבר לדיון לפניי. המדינה הסכימה להסדר דיוני לפיו המערערת תפנה לרשויות המס לקבלת שובר לתשלום, ואם תשלם את המס תוך שבעה ימים, יפעיל בית המשפט את סמכותו לפי תקנה 153 לתקנות סדר הדין האזרחי, ותינתן החלטה לפיה הדיון בערעור ידחה דחייה ללא מועד, ובחלוף 12 חודשים תבחן המדינה את עמדתה שנית.

המערערת, בהודעתה מיום 12.11.13, הודיעה כי היא אינה מסכימה לדחייה זמנית של 12 חודשים בשמיעת הערעור, ועל כן ציינה כי: "אין מנוס מהמשך ניהול ההליך האזרחי במקביל לניהול ההליך הפלילי". בבקשה נוספת, מיום 18.11.13, ביקשה המערערת עצמה להמשיך בניהול ההליך האזרחי. לאור זאת, המשיכו הדיונים בתיק שלפניי עד לסיומם, כאשר דיוני ההוכחות בערעור, התקיימו לאחר שנשמעו כל העדים בהליך הפלילי. יש להדגיש כי לפניי נשמעו רק שני עדים, עו"ד שגב מטעם המערערת ומר איגר מטעם המשיבה, אך נקבע כי הצדדים יוכלו להתייחס לחומר הראיות שהוגש במסגרת ההליך הפלילי. כמפורט;

בהחלטתי מיום 11.9.14 קבעתי כי במסגרת הערעור יהיו הצדדים רשאים להפנות לכל חומר שהוגש במסגרת ההוכחות בתיק הפלילי.

בהחלטתי מיום 26.4.15 לאור מחלוקת בין הצדדים הוספתי וקבעתי (בעמ' 4 לפר' ש' 24-29):

"כפי שכתבתי בהחלטתי הקודמת, כל חומר שהוגש במשפט הפלילי הוא רלבנטי לתיק זה. הכוונה היא לרבות פרוטוקולים, עדויות, החלטות ולמעשה כל חומר הקיים בנט המשפט בתיק הפלילי. ההליכים מתקיימים במקביל וזהו חריג בשל העובדה שהצדדים לא הגיעו להסכמה על עיכוב הליכים עד לסיום ההליך הפלילי, על אף הסכמת המערערת לשלם את מלוא סכום המס הנדרש. לאור זאת, התיק הפלילי מתנהל במקביל וכל ענין העולה בו הוא רלבנטי גם לתיק שלפניי. על כן ניתן להפנות הן בעדויות, הן בסיכומים לכל דבר שקיים בתיק הפלילי."

ביום 30.4.15 הוגשה בקשה לעיון חוזר בהחלטתי לעיל, וקבעתי כי כיון שגם ב"כ המדינה הפנתה לפרוטוקול ההליך הפלילי, ניתן להתייחס אליו:

"אין אני סבורה כי מדובר בהחלטה בתיק הפלילי, אלא בגישה לחומר שאחרת היה מתקבל לתיק זה, ובחסכון בסריקה ובניירות נוספים.

כמובן שככל שמדובר בהתייחסויות לעדים שלא העידו בפניי, ההתייחסות תהיה בהתאם.".

1.2.ג. ההליך הפלילי

כתב האישום הוגש ביוני 2010. השופטת שרזלי פסלה עצמה מלדון בהליך והתיק הועבר לכב' השופטת יעל פרדלסקי. לאור פטירתה של ליז הרדי ביולי 2010, התבקש בית המשפט בספטמבר לאפשר השלמת חקירה וכתב אישום מתוקן. ביום 31.10.10 הוגש כתב אישום מתוקן.

25

במהלך עדותו של רם הרדי, בנה של ליז, עלתה השאלה על מה מדבריה של ליז ניתן יהיה להתבסס בהליך הפלילי. בדיון מיום 5.6.11 נדון העניין באשר למספר מסמכים. כב' השופטת יעל פרדלסקי התירה הגשת מסמכים שונים לעניין הקבילות (כך, למשל, בעמ' 241 לפר' החל מש' 241). לבסוף, הסכימו הצדדים בהליך הפלילי כי אמרותיה של ליז הרדי יוגשו כראיה. בדיון מיום 6.6.11 בתיק הפלילי (עמ' 279 לפרוטוקול, ש' 24-32) הסכימו הצדדים כך (הסכמה שקיבלה תוקף של החלטה):

"הצדדים מסכימים כי כל האמירות של ליז הרדי ז"ל בין בתצהירים, בין במכתבים, בין במסמכים אחרים לרבות הודעות במע"מ ועדויות בבית המשפט או בבוררויות, יוגשו לבית המשפט ויהיו קבילות כראיה בכפוף לעד שיאשר או יאמת את עצם עריכת המסמך. לעניין המשקל ואמיתות התוכן, נטען בסיכומים"

היינו, יש לפניי, מכוח אימוץ התיק הפלילי, גם את אמרותיה של ליז הרדי, על אף המשקל הפחות, מטבע הדברים שיש ליתן להם.

בתיק הפלילי, מעבר לעדותו של עו"ד שגב העידו עדים רבים ביניהם עוה"ד פרי וארליך ממשרד שגב, עו"ד וינרוט, עו"ד גיל אוריון, רם הרדי, בנה של ליז ואחרים. לפניי העידו רק עו"ד שגב מטעם המערערת, ומר איגר מטעם המדינה. מובן וברור כי את מהימנות העדים שנשמעו בתיק הפלילי תקבע רק הערכאה שלפניה נשמעו. עם זאת, אפנה לעדויות מההליך הפלילי ככל שהן נתמכות במסמכים, או מתייחסות למסמכים הרלבנטיים לערעור, ובנוסף, כדי להדגיש כי מרבית העדים תומכים בגרסת המדינה (המאשימה שם), לרבות חלק מעורכי דין שעבדו בזמנו במשרד שגב.

2. טענות הצדדים

המחלוקת העיקרית בין הצדדים היא, כאמור, למי נתן עו"ד שגב את השירות המשפטי, לגב' ליז הרדי או לגב' לאה איזנברג. זאת, כאשר אין מחלוקת כי ליז היא זו שנתנה ייפוי כוח למשרד שגב, היא זו בשמה הופיע משרד שגב בערכאות ולפני צדדים שלישיים, והיא זו עמה היו למשרד שגב ארבעה הסכמי שכר טרחה. כמו כן אין מחלוקת כי משרד עו"ד וינרוט ייצג את הגב' איזנברג, הופיע בשמה שלה בערכאות ואף גבה ממנה שכר טרחה. המערערת ערה לנתונים אלו ועו"ד שגב טוען בשמה כי נתונים אלו מצביעים על הייצוג הפורמלי. לטענתו, על אף שהייצוג הפורמלי ניתן לליז, הרי השירות המשפטי של משרד שגב ניתן ללאה, היא זו שנהתה מהשירות באופן מהותי, על אף שהדבר נעשה באמצעות ייצוג פורמלי של בתה. המדינה דוחה תיאור זה וטוענת כי הייצוג הפורמלי והמהותי חד הם, וכי משרד שגב נתן שירותים לליז, והיא זו שנהנתה משירותי המשרד. עם זאת, המדינה אינה מכחישה כי האם באמצעות עו"ד וינרוט וליז, באמצעות עו"ד שגב, שיתפו פעולה בחלק מהתקופה בה התנהל הסכסוך, כך שחלק מהפעולות שביצע עו"ד שגב היטיבו גם עם האם. עם זאת, לטענת המדינה אין בכך כדי להשליך על השאלה למי ניתן השירות.

26

לשאלה מרכזית זו נלוות שאלות נוספות הנוגעות לשליחות ושליחות נסתרת ככלל ועל פי חוק מע"מ בפרט.

עוד טוענת המערערת להתנהלות לא תקינה של המדינה בעניינה ולרדיפה אישית של עו"ד שגב בידי שלטונות המס.

להלן אציג בקצרה את טענות הצדדים;

2.1 טענות המערערת

2.1.א.לאה אייזנברג היא מקבלת השירות

טענתה המרכזית של המערערת היא, כאמור, כי יש להפריד בין הייצוג הפורמלי, שאין מחלוקת שניתן לליז, לבין מקבלת השירות המהותי, שהייתה לאה. לטענת המערערת היא פעלה עבור לאה אייזנברג, במשך קצת למעלה משלושה חודשים, מסוף מאי 1997 או מיוני 97, ועד יום 18.9.97 (להלן: תקופת הייצוג הבלעדי הנטען), אז הודיע עו"ד וינרוט על ביטול ההסכם בין לאה איזנברג לליז הרדי (כפי שיפורט יש גרסאות שונות לעניין התקופה).

המערערת טוענת כי עניינית, כלכלית ומסחרית מקבלת השירות הייתה לאה איזנברג, שכן במועד חתימת ההסכם השני, ביום 3.6.97, היא נהנתה מהשירות המשפטי והייתה הצד האמתי לעסקה. המערערת טוענת כי בפסק דין קסוטו (ע"א 41/96 קסוטו סוכנויות ביטוח בע"מ נ' מנהל מע"מ, להלן: עניין קסוטו או הלכת קסוטו), נקבעו המבחנים באשר למיהו מקבל השירות, ולפי כלל המבחנים, במקרה שלפנינו לאה איזנברג היא מקבלת השירות.

את טענתה בדבר היותה של לאה אייזנברג מקבלת השירות, תמכה המערערת בחמישה נימוקים.

2.1.א.(1) המהות הכלכלית –הנימוק הראשון להיות לאה מקבלת השירות הוא כי המהות הכלכלית של השירות הוא טובתה של לאה. המערערת טוענת כי כל הפעולות שביצע משרד שגב עבור ליז, היו במהותם עבור לאה ולמעשה אף פגעו באינטרסים הכלכליים של ליז. מהשתלשלות העניינים עולה בברור, כך לטענת המערערת, כי לאה היא מקבלת השירות כיון שהיא מנושלת מהצוואה וכל הפעולות נעשות לטובתה כדי להגדיל את חלקה ברכוש המנוח. לטענת המערערת, הבת ליז הפסידה למעשה מתמיכתה באם במסגרת סכסוך הירושה. לטענתה, השירותים שניתנו ללאה הם בראש ובראשונה סיוע בתביעת השיתוף וכמו כן התנגדות לצוואת 86; ויתור על קיום צוואת 82 שבה ליז מקבלת 10%; תמיכה בתביעת המזונות של לאה וכן ניהול ההליך בעניין המניות הפנמיות.

27

2.1.א.(2) עו"ד שגב נשלח מטעם לאה, ליז ועו"ד וינרוט לטפל בענייניה של לאה אייזנברג –לטענת המערערת, מקבלת השירות היא לאה כיון שכל הפעולות שעשה משרד שגב בייצגו את ליז, היו בשביל לאה, כפי שהתבקש לעשות, הן ע"י לאה עצמה, הן ע"י עו"ד וינרוט, הן ע"י ליז. לטענת המערערת על פי חוק השליחות, עו"ד וינרוט או ליז, שהיו שלוחיה של לאה אייזנברג, מינו את משרד שגב כשלוח נוסף. מקבלת השירות היא לאה ועו"ד שגב הוא שלוח מחליף ישיר של לאה ועורך הדין שלה בשליחות נסתרת. עו"ד שגב הוסיף וטען כי מונה גם ישירות ע"י לאה, כאשר שוחח עם לאה לצורך הכנת תצהיר בנוגע לתובענה לגבי המניות הפנמיות.

לטענת המערערת, הסכמי שיתוף הפעולה בין ליז ללאה, בהם מתחיבת ליז לסייע לאמה בתביעותיה שלה, הם שמעידים על אותה שליחות, שכן ליז, לצורך מילוי התחייבויותיה על פי ההסכם מינתה את משרד שגב.

המערערת טוענת לתחולת סעיף 17(א) לחוק מע"מ העוסק בשליחות נסתרת. המערערת טוענת כי הסכם יוני מהווה הסכם מתן שירות בין ליז ללאה, במסגרתו התחייבה ליז לתת שירות ללאה בתביעותיה של לאה בנוגע לעיזבון. ליז ביקשה ממשרד שגב לסייע לה למלא הסכם זה. כלומר ליז נתנה שירות ללאה באמצעות משרד שגב, שהינו שלוח של ליז. בנוסף, ביקש עו"ד וינרוט, שהיה שלוח של לאה, ממשרד שגב לבצע פעולות מסוימות עבור לאה, כמו למשל הגשת ההליך בעניין המניות הפנמיות. היינו, וינרוט שהיה שלוח, מינה את שגב כשלוח מטעמו שלו. סעיף 17(א) לחוק מע"מ עוסק במתן שירות באמצעות שלוח. לטענת המערערת, על פי סעיף 17(א) לחוק מע"מ מתן שירות ע"י עו"ד שגב כשלוח, הוא מתן שירות ללאה, ולא לליז או לעו"ד וינרוט.

לחלופין, טוענת המערערת כי חלות הוראות חוק השליחות, ובעיקר הוראת סעיף 16 שבו, בדבר שלוח שעושה שלוח או שלוח מחליף.

בהקשר של שליחות משנית, טוענת המערערת כי המדינה פגעה באפשרותה להוכיח זאת, שכן לא חקרה כלל את לאה בעניין ולא שאלה את ליז שאלות בעניין. אשר לעדותו של עו"ד וינרוט, טוען עו"ד שגב כי עו"ד וינרוט אכן אמר בהודעותיו במע"מ כי עו"ד שגב לא נתן שירותים ללאה, אך נשבר והודה בחקירה הנגדית כי עו"ד שגב נתן שירותים ללאה על פי בקשת וינרוט. עוד טוען עו"ד שגב כי עו"ד וינרוט הכחיש תחילה את הדברים כיוון שביקש מעו"ד שגב לקבל שליש משכר הטרחה שקיבל בסיום העניין, כיון שעו"ד וינרוט הפנה את ליז אליו, ועו"ד שגב סירב לבקשתו.

28

2.1.א.(3) המבחנים בהלכת קסוטו באשר לזהות מקבל השירות מתקיימים בלאה אייזנברג –נימוק נוסף של המערערת לתמיכה בטענתה כי לאה היא מקבלת השירות מבוסס על הלכת קסוטו. לטענת המערערת, כל המבחנים שנקבעו בהלכת קסוטו לשם זיהוי מקבל השירות, מתקיימים במלואם בלאה. המבחן הראשון לפי פסק דין קסוטו הוא זהות המשלם עבור השירות, כאשר במקרה זה לאה אייזנברג היא ששילמה עבור השירות. המבחן השני הוא זהות הנהנה הדומיננטי מהשירות. לעניין זה, חוזרת המערערת על טענתה בדבר המהות הכלכלית של השירות, ולפיה לאה היא הנהנית הדומיננטית מהשירות. המבחן השלישי הוא זהות הצדדים לעסקה, וכאן חוזרת המערערת על טענותיה בעניין הסכם שיתוף הפעולה בין ליז ללאה, הסכם יוני, שמכוחו מינתה ליז את עו"ד שגב. המבחן האחרון הוא מבחן כלל הנסיבות. לטענת המערערת מכלל הנסיבות עולה כי כל מה שנעשה בטיפול בעניין העיזבון היה מלמנוע את נישולה של לאה מרכוש המנוח, וכך אכן קרה בסופו של יום, בעוד ליז קיבלה את אותו חלק אותו הייתה מקבלת גם מכוח צוואת 86.

2.1.א.(4) פסק הבורר של הנשיא בדימ' שמגר, שאושר בבית המשפט מהווה מעשה בית דין לכך שהשירות ניתן ללאה –נימוק רביעי של המערערת לתמיכה בטענתה כי לאה היא מקבלת השירות הינו כי פסק הבורר של הבורר הנשיא שמגר הוא מעשה בי"ד שאין לערער אחריו, והוא קבע כי לאה אייזנברג היא זו המחויבת בתשלום למערערת. המערערת טוענת כי פסק הבורר של שמגר קובע שלאה קיבלה את השירות, ולאה תשלם על השירות ישירות לשגב. עו"ד שגב טוען כי הבורר הנשיא שמגר פסק כי: "מתקבלת תביעת התובעת [ליז] לתשלום של 3 מיליון דולר כולל מע"מ לפי סעיף 2 להסכם". לטענתו, כיון ששמגר הוא בורר חליף לוינוגרד בתביעה לשיפוי, מכוח סעיף 2 להסכם יוני, התביעה היא זו שהוגשה לבורר וינוגרד, ששם הסעד שהתבקש היה שלאה תשלם לעו"ד שגב.

1.2.א.(5) זהות המקבל היא שאלה פנקסנית, ומשלא נפסלו הספרים על המדינה להוכיח כי לאה לא קיבלה את השירות– טענתה החמישית של המערערת בהקשר זה היא כי זהות מקבל השירות היא שאלה פנקסנית, הנוגעת לזהות הצדדים, ומאחר שלא נפסלו הספרים, הנטל על המדינה להוכיח כי מה שרשום בספרים, היינו כי לאה הינה מקבלת השירות, אינו נכון. לטענת המערערת, משעבר נטל הראיה והמדינה לא חקרה את לאה בעניין זה, וגם לא את גיל אוריון בשאלה למה ביקש חשבונית, הרי שלא הוכיחה כי לאה לא הייתה זו שקיבלה את השירות.

2.1.ב. הדין החל

לטענת המערערת הדין החל הוא הדין כפי שהיה קודם לתיקון 23 לחוק מע"מ, מיולי 2002, הקובע כי שירות שניתן הן לתושב ישראל, הן למי שאינו תושב ישראל חייב במע"מ. לטענת המערערת בראש ובראשונה התיקון לא חל כיון שהדין החל הוא הדין בעת מתן השירות (בשנת 1997), ולא, כטענת המדינה, בעת תשלום התמורה, בשנת 2003, שכן אז היה מדובר בחיוב רטרואקטיבי.

עוד טוענת המערערת כי גם אם התיקון חל, הרי שירותיו של משרד שגב, ניתנו מכוח הסכם יוני ללאה אייזנברג ולה בלבד.

2.1.ג. התנהלות המדינה וההשלכות לעניין הערעור

29

טענה נוספת של המערערת היא כי התנהלותה השערורייתית של המדינה בעניינו של עו"ד שגב והמערערת, מחייבת את ביטול ההחלטות המנהליות על קביעת השומה לפי מיטב השפיטה ודחיית ההשגה של המערערת. המערערת טוענת כי בדיקת המערערת ע"י רשויות המס נבעה מכך שעו"ד שגב גילה כי עובדי רשות המסים מקבלים פרמיות (שכר עידוד) בניגוד לדין, ופנה בעניין זה לבג"ץ בו ביקש גם להעביר מתפקידו את יו"ר ועדת העובדים, מר טלחום, בטענה כי נטל שוחד. כן טענה המערערת כי חקירתו הראשונה של עו"ד שגב במע"מ הושמדה, ולאור התנהלות זו יש לקבל את הערעור.

2.1.ד. אין מדובר בנכס הנמצא בישראל

המערערת מוסיפה כי אם יקבע שהשירות ניתן ללאה, אזי יש לדחות את טענת המדינה, לפיה גם במקרה כזה לא היה מקום להוציא חשבונית עם מע"מ בשיעור אפס, כיון שהנכס נמצא בישראל. לטענת המערערת, בראש ובראשונה, המדינה מנועה מלטעון זאת, שכן בהליך הפלילי היא טענה שליז קיבלה את השירות ועל כן המדינה אינה רשאית לטעון טענה חלופית עובדתית כי אם ניתן השירות ללאה, אזי אין מע"מ בשיעור אפס כי הנכס נמצא בישראל.

עוד טוענת המערערת, כי "הנכס" נשוא הערעור הינו זכות תביעה, שהיא זכות אישית, ואין מדובר בנכס, ולבסוף שמקומה של זכות התביעה הוא במקום בו ניתן לאכוף את פסק הדין שיינתן במסגרתה, ביעילות. לטענת המערערת, כיון שמרבית הרכוש מוחזק בחברות האחזקה הפנמיות, הרי אכיפת התביעה בהקשר זה הייתה נעשית בפנמה, לגבי נכסי מקרקעין בלונדון וביפן – האכיפה הייתה מבוצעת במדינות אלו.

2.2 טענות המדינה

טענתה המרכזית של המדינה היא כי התקבול נשוא החשבונית לא ניתן בגין השירות המצוין בחשבונית היינו, השירות שניתן בגין התקבול לא ניתן ע"י המערערת לגב' איזנברג, אלא לגב' ליז הרדי.

2.2.א.ליז הינה מקבלת השירות

המדינה תומכת את טענתה לפיה ליז היא זו שקיבלה את השירות במספר נימוקים:

2.2.א.(1) לקוח של עו"ד הינו מקבל השירות –המדינה טוענת כי לקוחה של משרד עורכי דין, המייפה את כוחם, והפועלים לפי הוראותיה, היא מקבלת השירות גם לפי דיני המס. לטענתה משעה שכל ההתקשרות היא בין ליז למערערת או לעו"ד שגב, ועו"ד שגב פעל מול הרשויות ומול צדדים שלישיים כבא כוחה של ליז, לרבות בערכאות משפטיות, הוא אינו יכול להישמע בטענה כי ליז אינה הלקוחה אלא לאה. לטענת המדינה יש בעיתיות בשליחות נסתרת של עו"ד לאור חובות עורך דין לקוח, וחובות עורך דין כלפי בית המשפט. כך למשל טוענת המדינה כי יש טעם לפגם כאשר בתביעת השיתוף שני צדדים להליך לאה וליז, תיאמו ביניהם גרסאות, מבלי שהדבר הובא לידיעת בית המשפט. כך גם יש בעיה בכללי האתיקה, הקובעים כי עו"ד אינו יכול לפעול נגד לקוחו, בעוד ששגב ייצג את ליז כנגד לאה בשתי הבוררויות.

30

המדינה טוענת כי הראיה המרכזית לכך שהשירות ניתן לליז היא שיש ארבעה הסכמי שכ"ט עליהם חתומים עו"ד שגב וליז (24-30 לתצבירי מר איגר) ואין הסכמים דומים בין שגב ללאה. שכר הטרחה ששולם לבסוף הוסכם בין שגב לליז.

2.2.א.(2) השירות ניתן בפועל לליז –המדינה אינה חולקת על העובדה כי לגב' לאה איזנברג צמחה טובת הנאה כלכלית משמעותית משיתוף הפעולה עם בתה ליז, וכי בעקבות שיתוף הפעולה, ופעילות המערערת השתפר מצבה של הגב' איזנברג. טענת המדינה היא כי טובת הנאה זו לא נבעה משירות שנתנה המערערת ללאה אלא משירות שנתנה המערערת לליז. המדינה טוענת כי לגבי כל השירותים, לגביהם טוענת המערערת כי ניתן שירות ללאה, ניתן להראות כי השירות ניתן לליז והיא גם התחייבה לשלם עבורו. עוד טוענת המדינה כי לא יתכן ששגב נתן שירות לליז במשך 6 שנים, וללאה במשך שלושה חודשים, ועל כך שילמה לו לאה 3 מיליון דולר, וליז לא שילמה מאומה.

כן טוענת המדינה כי המערערת דרשה מליז לשאת בהוצאות שהוצאו תוך כדי מתן השירות המשפטי בזמן אמת. הדבר מעיד, לטענת המדינה, על כך שאומד דעתה של המערערת בזמן אמת הייתה כי השירות ניתן לליז.

2.2.א.(3) פסק הבורר הנשיא שמגר –אשר לטענת המערערת כי פסק הבורר הנשיא שמגר מהווה מעשה בית דין בשאלה למי ניתן השירות, טוענת המדינה כי בבוררות הנשיא שמגר התקבלה טענת התובעת ליז, כי אמה תשלם לה מכוח סעיף 2 להסכם יוני, ונדחתה תביעתה לפי סעיף 5 להסכם יוני. היינו התביעה כולה היא של ליז. המדינה מוסיפה וטוענת כי בוודאי אין מעשה בית דין כלפי המערערת, שכלל לא הייתה צד בבוררות.

2.2.א.(4) אין מדובר במחלוקת פנקסנית– אשר לטענת המערערת כי מדובר במחלוקת פנקסנית טוענת המדינה כי מדובר במחלוקת לבר פנקסנית שכן טורי המספרים לא יבהירו אם ניתנו שירותים ללאה או לליז.

2.2.ב. השליחות הנסתרת

המדינה טוענת כי כל הראיות מצביעות על כך שליז יוצגה בידי משרד שגב בכל המובנים, לאה יוצגה בידי משרד וינוגרד בכל המובנים, כאשר השתיים הסכימו בכתב על שיתוף פעולה בשלושה הסכמים, שאף הסדירו את תנאי שיתוף הפעולה. לאור זאת שיתפו משרדי שגב ווינרוט פעולה במאבק כנגד ארווין. לטענתה, הראיות אינן מצביעות על שליחות נסתרת כלל ועיקר.

המדינה טוענת כי ככל שהטעם היה להסתיר את שיתוף הפעולה מארווין, הרי טעם זה לא עמד עוד ב-2006 עת נחקר עו"ד שגב במע"מ, ובנוסף, לא ברור למה הדבר לא הועלה על הכתב בהסכם סודי.

31

2.2.ג. האם מדובר בנכס הנמצא בישראל והאם לאה אינה תושבת ישראל

המדינה טוענת כי זכות תביעה היא נכס לכל דבר ועניין וזכות התביעה היא בישראל מה שעולה מכל ההליכים שנוהלו בישראל. אשר למקום מושבה של לאה, המדינה טוענת כי לא הוכח מהו מקום מושבה של לאה, ולא הוכח כי מקום מושבה אינו בישראל. זאת, בעיקר לאור תצהירה בתביעת השיתוף שם הצהירה כי מרכז חייה הוא בישראל וכי שהתה בישראל בעת מתן השירות.

2.2.ד. נטל השכנוע

המדינה טוענת כי נטל השכנוע מוטל על המערערת לכל אורך הדרך משלושה טעמים. ראשית, מפנה המדינה לפסיקה, ממנה עולה, לטענתה, כי המערערת היא בגדר תובע המוציא מחברו ולכן עליה הנטל. שנית, הנטל על המערערת משום שהעובדות מצויות בידיעתה, היא זו שבידה הראיות בשאלה עם מי התקשרה ולמי סיפקה שירות משפטי.

2.2.ה. הדין החל

אשר לדין החל טוענת המדינה כי הדין החל הוא הדין לאחר תיקון סעיף 23 לחוק מע"מ, שכן התיקון הוא מיולי 2002, והתיקון חל על מועד החיוב במס, שכשמדובר במערערת הוא על בסיס מזומן, עם קבלת התמורה בשנת 2003.

המדינה ממשיכה וטוענת כי גם אם חל הדין לפני התיקון, הרי שהלכת קסוטו אינה רלבנטית, שכן אין בתיק זה שאלה מיהו הנהנה העיקרי, שכן ברור כי השירות המשפטי ניתן לליז ולה בלבד. אך גם על פי מבחני הלכת קסוטו, הנהנית העיקרית היא ליז.

עוד עומדת המדינה על כך שגם אם בודקים אינטרסים לפי הלכת קסוטו, אזי האינטרסים בייצוג ובהליכים של המערערת היה של ליז. לעניין זה טוענת המדינה כי אינטרס יכול שיהיה לאו דווקא אינטרס כלכלי, בוודאי כך כאשר מדובר בסכסוך פנים משפחתי כמו במקרה זה.

2.2.ו. התנהלות המדינה אינה פוגעת בתוקף השומה ודחיית ההשגה

אשר לטענה כי המדינה לא מילאה את חובתה כשלא חקרה את לאה, משיבה המדינה כי כל המסמכים הראו כי השירות ניתן לליז, ובנוסף נחקרו ליז, שאשרה זאת, ובאי כוחה של לאה, עו"ד וינרוט ואוריון שגם אישרו את הדברים. בנסיבות אלו לא יה מקום לזמן לעדות את לאה, אישה לא בריאה, שהייתה בשעתו כבת 80.

32

אשר לטענה כי הושמדה הודעתו של שגב יום 5.4.06 משיבה המדינה כי אמנם מדובר בהתנהלות לא תקינה, אולם, היא לא פגעה בעו"ד שגב, שכן עו"ד שגב השיב כבר לשאלות בכתב, וזו לא הייתה הפעם הראשונה שהשיב לשאלות. לטענתה, כיון שגילה את העדר הרישום רק לאחר הגשת כתב האישום, הרי שתשובותיו ב-2008 במע"מ, כמוהן כתשובותיו ב-2006, שאחרת למעשה טענתו היא שהייתה סתירה בעדויותיו שלו עצמו. כן טוענת המדינה לפרכות בעדותו של עו"ד שגב בהליך הפלילי בהקשר זה.

דיון והכרעה

3.מבנה פסק הדין והמונחים בהם אעשה שימוש.

3.א. מבנה פסק הדין

בפרק הבא, הפרק הרביעי אדון בשאלה, מדוע מלכתחילה היה צורך לפצל בין הייצוג הפורמלי למתן השירותים המשפטיים בפועל וכן בבסיס הראייתי לערעור. בפרק החמישי אסקור את עדויות ליז הרדי ועו"ד וינרוט. הפרק הששי יוקדש כולו לסתירות שנפלו בעדויות עו"ד שגב. בהקשר זה אתייחס למספר נושאים לגביהם ניתנו מספר רב של גרסאות ע"י עו"ד שגב. אדון בהקשר זה בחקירתו לפני שלטונות מע"מ (פרק 6.1); בתקופה בה ניתן השירות הנטען לגב' לאה איזנברג (פרק 6.2); בסתירות לעניין אופן ההתקשרות (פרק 6.3); בשאלה האם גב' לאה אייזנברג התחייבה לשאת בשכ"ט עו"ד שגב (פרק 6.4) ובסתירות בעניין תושבותם של גב' איזנברג והמנוח שאול איזנברג (פרק 6.5).

הפרק השביעי יוקדש למסמכים מזמן אמת, מתקופת הסכסוך על העיזבון ובוררויות שהתקיימו בעקבות הסכסוך, כולם ממועדים שלפני הוצאת החשבונית. אדון במסמכים הסותרים את גרסת המערערת כי השירות המשפטי ניתן לגב' לאה איזנברג. בפרק זה אדון במסמכים בהם יש התייחסות לליז הרדי כאל מרשתו של עו"ד שגב גם בתקופה בה המניעים הנטענים להסתרת הייצוג כבר לא היו קיימים (פרק 7.1); בהחלפת הייצוג של משרד שגב בידי ליז הרדי (פרק 7.2); בהסכם הפשרה בין היורשים בעניין העיזבון (פרק 7.3); בהסכמי שכר הטרחה בין ליז הרדי למשרד שגב (פרק 7.4); באופן חישוב שכר טרחת המערערת, מתוך תקבולים שתקבל ליז הרדי (פרק 7.5); בהתכתבויות בין ב"כ הצדדים, עו"ד וינרוט שייצג את לאה איזנברג מזה ועו"ד שגב מזה, בעקבות ביטול שיתוף הפעולה ביניהם (פרק 7.6) ושיחה בין עו"ד שגב לעו"ד נאמן ב"כ של ארווין איזנברג (בנה של לאה איזנברג ואחיה של ליז הרדי (פרק 7.7).

33

בפרק השמיני אדון במפת האינטרסים של ליז הרדי מזה ושל לאה איזנברג מזה, כדי לבחון האת ניתן לקבל את טענת עו"ד שגב כי כל הפעולות שביצע בייצוגה של ליז הרדי, היו לטובת האם, לאה איזנברג וקידמו את האינטרסים של האם. במסגרת זו אדון באינטרסים הפנים משפחתיים (פרק 8.1); בהסכמי שיתוף הפעולה שנחתמו בין האם לבת (פרק 8.2); בתביעה לשיתוף ברכוש שהגישה לאה איזנברג כנגד עיזבון בעלה המנוח (פרק 8.3); בפעולות שנעשו ל"תפיסת" סמכות השיפוט בישראל (פרק 8.4); בוויתורה של ליז הרדי על קיום צוואת 82 (פרק 8.5); בהליכים ובפעולות שבוצעו בעניין המניות הפנמיות (פרק 8.6) ובפעולות משרד שגב בחידוש התשלום החודשי שליז קיבלה בזמנו מאביה המנוח (פרק 8.7).

בפרק התשיעי אדון בשתי פעולות שעשה עו"ד שגב לאחר הוצאת החשבונית, כדי לבחון האם הן מעידות על כך שעו"ד שגב לא היה סבור כי אכן השירות ניתן לתושבת חוץ, וניסה לעגן זאת במסמכים בדיעבד. בהקשר זה אדון בהחזר הוצאות שליז הרדי שילמה למשרד שגב, וכן בחוות דעת בעניין החבות במע"מ שקיבל עו"ד שגב מעו"ד זיו שרון.

הפרק העשירי יוקש לסיכום ביניים בשאלה העובדתית והמשפטית למי ניתנו שירותיה המשפטיים של המערערת. הפרק האחד עשר ידון בטענת המערערת כי פסק דין שאישר פסק בורר של הנשיא שמגר, מהווה מעשה בית דין ולפיו השירותים המשפטיים ניתנו ע"י המערערת לגב' לאה איזנברג. בפרק השנים עשר אדון בשאלת מהות הייצוג בידי עורך דין וכן בשאלה האם יש לאפשר מצב בו הייצוג הפורמלי ניתן לפלונית (ליז הרדי) בעוד השירות בפועל ניתן לפלמונית (לאה איזנברג). בפרק השלושה עשר אנתח את טענות עו"ד שגב באשר להתנהלות המדינה בעניינו, והטענה כי יש לבטל את ההחלטות שהתקבלו בעניינו שכן הבסיס להן הוא רדיפה אישית. בפרק האחרון אסכם.

3.ב. המונחים בהם אעשה שימוש

האבחנה לה טוענת המערערת היא בין ייצוג פורמלי (כאמור ליז נתנה ייפוי כוח למשרד שגב, חתמה עמו הסכמי שכ"ט ומשרד שגב הציג עצמו כבא כוחה), למתן שירות מהותי, שעניינו קידום האינטרסים, לטענת המערערת, במקרה זה של לאה איזנברג. על כן בפסק הדין כאשר יעשה שימוש במונח ייצוג פורמלי, הכוונה תהיה לייצוג כפי שהוא מוצג באופן חיצוני (ייפוי כוח, הסכמי שכ"ט, אופן הצגת המשרד לפני הרשויות). אדגיש בפתח הדברים כי אין בשימוש במונח זה משום קבלת הטענה כי אבחנה כזו אפשרית. באופן דומה אעשה שימוש במונח מתן שירות מהותי או ייצוג מהותי כדי לתאר קידום אינטרסים של צד לסכסוך.

מונח נוסף לו אזדקק הוא "תקופת מתן השירות הבלעדי" – המערערת טוענת כי על אף שבחלק ניכר מהתקופה אכן ייצגה בשני המובנים, הן הפורמלי, הן המהותי, את ליז, הייתה תקופה מסוימת (בין יוני לספטמבר 97) בה כל הפעולות שעשתה עשתה לקידום האינטרסים של לאה איזנברג. תקופה זו אכנה תקופת מתן השירות הבלעדי ללאה, זאת כדי להבחין זאת מתקופות אחרות לגביהן טוענת המערערת כי ייצגה את ליז, או כי ייצגה הן את ליז, הן את לאה.

אשר למערערת, מדובר בחברה בשליטת עו"ד שגב. כיון שעו"ד שגב ייצג את המערערת בהליך שלפניי, ואת עצמו ושתי חברות בשליטתו (אחת מהן המערערת) בהליך הפלילי, אתייחס לחלופין למערערת, למשרד שגב ולעו"ד שגב, מבלי שיש משמעות למונח בו אעשה שימוש.

34

ומכאן לגופם של דברים.

4. על הצורך בפיצול בין הייצוג [הפורמלי] של ליז וקבלת השירות המהותי של לאה ועל הבסיס הראייתי לערעור

4.א. הנימוק הטקטי לצורך בפיצול בין הייצוג הפורמלי לליז, לייצוג המהותי של לאה

ככלל עו"ד הנותן שירות, נותן שירות ללקוח אותו הוא מייצג מבחינה פורמלית. היינו, עו"ד נותן שירות למי שיפה את כוחו לקדם את ענייניו. בערעור טוען עו"ד שגב כי יתכנו מקרים, והמקרה הזה יוכיח, בו הייצוג הפורמלי ניתן לאחת (ליז) אך זאת למען קידום אינטרסים של אחרת (לאה). על כן עולה השאלה, מדוע היה צורך לפצל בין הייצוג הפורמלי למהותי. מדוע לא ניתן היה לכרות הסכם ישירות מול לאה, או מול לאה וליז כאחת. ההסבר של עו"ד וינרוט, לאורך כל ההליכים, הן בבוררויות, ובהמשך במע"מ ובהליך הפלילי, היה שלא דובר על קונסטרוקציה כזו כלל ועיקר, אלא על ייצוג נפרד שנבע מהבדלי גישות ומסכסוכים פנימיים בין ליז לאם, תוך שיתוף פעולה ביניהן כנגד ארווין. הדברים חוזקו גם בדברי ליז הן בבוררות וינוגרד, הן בבוררות הנשיא שמגר. מנגד, עו"ד שגב שעמד על קונסטרוקציה זו של שליחות נסתרת, נימק זאת בשני הסברים, שבעיני אינם מהימנים, ואינם נתמכים בחומר הראיות.

ההסבר הראשון של עו"ד שגב למתן השירות בשליחות נסתרת הוא כי היה צורך לשמור בסוד מארווין כי לאה מממנת את ליז. וכך העיד לעניין זה עו"ד שגב בהליך הפלילי (פרוטוקול מיום 25.3.12 בעמ' 501, ש' 19-22):

"הסוד היחידי הוא שלאה אייזנברג הייתה קליינטית שלי, זה הסוד של החיסיון שהבן לא ידע שהאמא מממנת את האחות בתביעות נגדו ושהבן לא ידע שעו"ד שגב מייצג למעשה את האמא, זה הסוד שהתבקשתי לשמור בחיסיון.".

והוסיף והסביר עו"ד שגב (בעמ' 507 לפרוטוקול ההליך הפלילי מיום 25.3.12, ש' 25-30):

"הסיבה [לסודיות] היא זו, יש כאן הסכם בין אם לבת שחברו יחד לפעול נגד הבן. האמא משלמת לבת והבת כביכול תמורת בצע כסף פועלת נגד האח שלה שאגב היא אהבה אותו. זו הנשיקה [של ליז את אחיה ארווין] שפוצצה את הכל…..".

עו"ד שגב חזר על הדברים בערעור לפניי (סעיף 37 לכתב הערעור):

"הסיבה לחשאיות ההסכם הייתה למנוע מארווין אייזנברג את הידיעה שפעולותיה של ליז הרדי ופעולות המערערת עבור לאה אייזנברג נעשות מכוח חוזה המסדיר את התמורה שתקבל ליז הרדי והמערערת. הרצון היה להציג לארווין אייזנברג את התמונה לפיה ההיחלצות של ליז לטובת האם אינה ממומנת על ידי האם. הרצון לחשאיות היה גם של האם וגם של ליז הרדי"

35

טיעון זה לא ברור כלל ועיקר. אם האם והבנות עושות חזית כנגד ארווין, מה זה משנה לארווין איזה עו"ד מייצג את מי ומי נושא בשכרו? כפי שעולה מהתצהירים הן של לאה, הן של ליז בתביעת השיתוף, הן מעדות ליז במסגרת בוררות וינוגרד ליז והאם העלו טענות קשות ביותר כנגד הבן והאח ארווין, עד כדי כך שליז חשדה כי הייתה לו יד במות האב המנוח. בנוסף, וליז אף הגישה תלונה כנגד ארווין במשטרה ולרשות ני"ע. ארווין מצדו העלה טענות קשות בעיקר כנגד אמו, לרבות על אלימות כנגד ילדיה. לכן כלל לא ברור מה זה משנה האם ליז עשתה את שעשתה ממניעיה שלה, לטובת האם לאה מאהבת אם או כנגד קבלת תמורה.

בנוסף, כפי שאפרט בהמשך, עו"ד שגב לא נתן הסבר מדוע לא ניתן היה לערוך הסכם סודי שישמר בכספת משרדו ויסדיר את ייצוגה של לאה, ואת שכר הטרחה שעל לאה לשאת בו. עניין זה מעלה תמיהות שכן שלושת הסכמי שיתוף הפעולה בין האם לליז, יכולים גם הם היו להגיע לידי ארווין. מהסכמי שיתוף הפעולה עולה בבירור כי ליז מקבלת תמורה כנגד שיתוף הפעולה עם האם לאה כנגד אחיה ארווין. ככל שאותם הסכמי שיתוף פעולה נשמרו בסודיות בידי הצדדים להם ועורכי דינן, מדוע לא ניתן היה להוסיף הסכם שכ"ט סודי בין לאה למשרד שגב? עו"ד שגב לא ידע להשיב לשאלות אלו.

ההסבר השני לבחירת הקו הטקטי לפיו עו"ד וינרוט ועו"ד שגב יפעלו במשותף עבור לאה, אך שגב ייצג את ליז באופן פורמלי, הוא, לטענת עו"ד שגב, כי ייצוג הנחזה כייצוג כפול, בעוד מקבלת השירות היא לאה בשני המקרים, מוסיף אמינות לטענות המועלות.

וכך הסביר עו"ד שגב בהמשך עדותו לעיל (בעמ' 507 לפרוטוקול ההליך הפלילי מיום 25.3.12, ש' 28-30):

"…[כש]שני הצדדים האם והבת מציגים כלפי בית המשפט מצג שמדובר בשני גופים הפועלים בנפרד ולא יד מכוונת אחת, כאשר אז האמון בגרסאותיה הוא אמון גבוה יותר. כך הסביר וינרוט את הסיבה שהוא מבקש שאייצג פורמלית את ליז, אבל ליז תהיה נאמנה של האם, ואני אהיה נאמן של האם.".

עו"ד שגב הרחיב בעניין זה בעדותו לפניי (עמ' 13 לפר' בערעור מיום 26.4.15, ש' 25- עמ' 14 ש' 12):

ש….מה הייתה הטקטיקה שחשבתם עליה אז, למה עשיתם את הקונסטרוקציה הזאת?

ת. זה מאד פשוט: הולכים לבית משפט לענייני משפחה. אם אני מייצג את לאה אז גם אני וגם וינרוט מייצגים אותה ואומרים שהיא הייתה בהרמוניה עם בעלה. אחרי שהולכים לבית משפט וליז מפסידה לעניין הזה כי יורד לה חצי מהעיזבון, ואומרת ליז: האמא הייתה בהרמוניה עם בעלה בנוסף למה שאומרת לאה עצמה, הכוח של זה לדברי וינרוט, ולדעתי הוא צודק, הוא גדול יותר וכך הוא ביקש.

ש. הרי אפשר בתביעה לבית המשפט לענייני משפחה להגיש את התביעה בשם לאה ע"י שני באי כוח ושליז תגיש תצהיר. מה הבעיה?

ת. אי אפשר כי ליז הייתה צריכה להיות מיוצגת.

ש. אני לא שמעתי עוד על מצב שבבית משפט לענייני משפחה עדים צריכים להיות מיוצגים.

ת. היא הייתה נתבעת שם.

…

ש. אז אפשר היה למחוק אותה כנתבעת ולצרף אותה כעדה עם תצהיר

36

ת. העוגה הזאת הוגשה לי כשהיא אפויה למחצה. וינרוט אמר לי יש תביעה, אני רוצה אותך כמייצג של ליז בצורה הזאת, שאתה מייצג אותה בנפרד. העידה על כך ליז עצמה, העיד אפי פרי שעשה את ההסכם, אני הייתי בכלל בחו"ל בהסכם הזה, הוא העיד על כך גם כן, זאת הייתה ההסכמה. אני מסכים עם בית המשפט שאפשר היה לעשות יותר טוב יותר נכון, אבל המהות היא שאני פעלתי ותמכתי וטענתי לטובת לאה בתביעת השיתוף, שליז מפסידה מזה חצי. מה לא בסדר?"

מעבר לבעייתיות בטענה זו, עליה אעמוד להלן), אדגיש כי בעדות זו מרחיק עצמו עו"ד שגב מהסכם יוני, בעוד שבהמשך, כשהוא טוען כי הסכם יוני היה הסיכום בין לאה לבינו על שכר טרחתו, הוא מדגיש כי אמנם היה בחו"ל, אך היה מעורב לפרטי פרטים.

עו"ד שגב בסיכומיו לפניי, חזר והתייחס לשאלת הטקטיקה שנבחרה ושוב הטיל את האחריות לכך על עו"ד וינרוט (עמ' 212 לפר' בערעור, ש' 3-11):

"עכשיו, מה שקרה שוינרוט חשב על דרך מאד מפולפלת, שלדבריו היא יותר טובה. הוא אמר "תראה, בוא נייצג את לאה בשני חצים. חץ פורמלי אני אייצג את לאה, וחץ לא פורמלי שבו אתה תהיה שלוח בשליחות נסתרת, לא נגלה את זה ואתה תייצג את לאה ואת האינטרסים של לאה כאשר אתה בעצם מייצג את ליז" אני לא חושב בדיעבד שזה דבר כזה טוב. על זה לא צריך להעמיד לדין כי זה מותר על פי חוק, אבל זה לא דבר כזה חכם. אבל מה שקרה בפועל, אמתי, ואראה את זה לגברתי, מאותו רגע אני פעלתי רק למען לאה, ובניגוד לאינטרסים של ליז, באותם 5 פעולות נשוא הדיון.".

ראשית, לעניין זה יש לראות בחומרה את העובדה שעו"ד שגב הציג נימוק זה, כנימוק שהעלה לפניו עו"ד וינרוט, ולא כנימוק שלו עצמו. אני רואה את הדברים בחומרה כיון שעו"ד שגב הינו עו"ד מנוסה. אם לדעת עו"ד שגב, עו"ד וינרוט טעה בעניין זה, היה עליו להפנות את תשומת לבו לכך. טענתו כי קיבל את דברי עו"ד וינרוט כ"כזה ראה וקדש" אינם מהימנים, במיוחד מפי עו"ד שגב שלעניין החבות במע"מ, טען כי בדק את חוות הדעת המקצועיות שניתנו לו בשבע עיניים. שנית, בעדות בהליך הפלילי מציין עו"ד שגב בחצי פה כי לדעתו עו"ד וינרוט צדק בנימוק זה, בעוד שבסיכומים לפני, טוען עו"ד שגב כי לא היה מדובר בטקטיקה טובה.

שנית, חומרה מיוחדת יש לייחס להטלת האחריות על עו"ד וינרוט. יש להדגיש כי בהליך זה ניסה עו"ד שגב להטיל אחריות לענייניו שלו על שורה של עורכי דין, ביניהם עורכי הדין וינרוט, אוריון ונאמן, ואף עורכי דין ממשרדו כמו עו"ד ארליך ועו"ד שרף. בהקשר של פיצול הייצוג והסתרת חלקו בשליחות נסתרת, יש להדגיש כי הטלת האחריות על עו"ד וינרוט נטענה בעלמא, שעה שעו"ד שגב, שניהל את ההליך הפלילי, לא טרח לשאול את עו"ד וינרוט ולו שאלה אחת בהקשר זה.

על כן איני מקבלת את טענת עו"ד שגב כי עו"ד וינרוט נימק ביתר אמינות של מייצגים כפולים במסווה, את הצורך במתן שירות נסתר ללאה. כפי שציינתי, המסמכים מזמן אמת תומכים בעדות עו"ד וינרוט כי לא כך היו פני הדברים כלל ועיקר.

37

גם ההסבר לגופו, אינו משכנע במקרה הטוב, ומטריד ובעייתי במקרה הפחות טוב. למעשה טוען עו"ד שגב כי בבית המשפט לענייני משפחה היה משקל יתר לעובדה שליז, באמצעות ייצוג בידי עו"ד אחר, תומכת בטענות אימה, המיוצגת בידי בא כוח משלה. עדות זו בעייתית מכמה טעמים. ראשית, הדברים אינם מתיישבים עם כתב התביעה בבית המשפט לענייני משפחה (מיום 5.5.97), שם נאמר במפורש כי ליז מסכימה לתביעה ולכן מסווגות, יחד עם חלק מאחיותיה כמשיבות פורמליות, וזאת עוד לפני כניסת עו"ד שגב לתמונה גם לגרסתו שלו. ככלל, משיבים המסכימים לבקשה אינם טורחים להיות מיוצגים.

שנית ובעיקר, לא ברור מדוע ייצוג בידי שני באי כוח משווה אמינות יותר גבוהה, מאשר אם לאה הייתה מיוצגת ע"י שני עורכי דין, ובתה ליז הייתה באה להעיד מטעמה. טענה זו היא גם בעייתית מבחינת בית המשפט. אם עו"ד שגב סבור כי ייצוג ע"י שני עורכי דין, שלכאורה מייצגים אינטרסים שונים, מוסיף אמינות או מהימנות לגרסה בה הם תומכים, אזי פיצול הייצוג מבחינה פורמלית מהווה הטעיה של בית המשפט.

אולם, כפי שציינתי, טקטיקה זו על פניה אינה מהימנה, ונראה כי היא שומטת את הבסיס מתחת לגרסת עו"ד שגב כולה. זאת ועוד, העדרו של מסמך מזמן אמת בו מועלית טקטיקה זו על הכתב, או חתימת הסכם כלשהו בין לאה למשרד שגב בזמן אמת, ולו הסכם סודי שיישאר בכספות משרדי עו"ד, גם היא תומכת בכך שלא כך היו פני הדברים.

נראה כי כל העדויות מזמן אמת, לרבות עדים נוספים שהעידו בהליך הפלילי, אליהם איני מתייחסת כי לא העידו לפניי, מעלות כי עו"ד וינרוט ייצג את לאה בכל המובנים, עו"ד שגב ייצג את ליז, הייצוג כלל כמקובל מתן שירות מלא, כל אחד ללקוחה מטעמו, אותה ייצג. עם זאת, לאה וליז הסכימו, בעצת עורכי הדין כי ישתפו פעולה ביניהן, וכך היה עד לישיבת הפילוג, אותו שלב בו חשבה האם כי ליז חברה לאחיה ארווין, ואז נפסק כל שיתוף פעולה בין השתיים ובין עורכי דינן. כיון שכל המסמכים מזמן אמת מעידים על מצב דברים זה, ממילא רבים ביניהם סותרים את גרסת שגב בדבר השליחות הנסתרת. בפרקים הבאים אעמוד הן על סתירות בעדויותיו של עורך דין שגב עצמו, בעניינים שונים, מה שמעיד על חוסר המהימנות שלו, ופוגע באפשרות לבסס ממצאים על עדויותיו, הן על סתירות ביו גרסתו למסמכים מזמן אמת.

4.ב. הבסיס הראייתי

38

השאלה המתעוררת בערעור היא מי קיבל את השירות נשוא התקבול שבחשבונית. אין מחלוקת כי מדובר בשירותים שניתנו בשנת 1997, בנוגע לעיזבון המנוח איזנברג. אין גם מחלוקת כי הייצוג, הפורמלי כפי שטוען לו עו"ד שגב, היה מצד משרד שגב את ליז ומצד משרד וינרוט את לאה ואמילי. כפי שציינתי לעיל, לפניי נשמעו רק עדויותיהם של עו"ד שגב מזה ומר איגר מזה. כיון שמר איגר למד על השתלשלות העניינים מתיקי המע"מ, הרי שהעדות היחידה לפניי הנוגעת לזמן אמת היא עדותו של עו"ד שגב.

כפי שאפרט להלן, לא מצאתי את עדותו של עו"ד שגב מהימנה. בעדותו לפניי ניכר היה כי בכל פעם שהוא ניצב לפני סתירות בין עדויותיו בהליכים אחרים, או בין עדויותיו למסמכים מזמן אמת הוא מסיט את הנושא, חוזר לתת תשובות מעורפלות או לחלופין, תוקף את המדינה על התנהלותה. מעבר לכך, עדותו לפניי, עמדה בסתירה לעדויות אחרות שנתן, וכן למסמכים מזמן אמת.

בניגוד להליך לפניי, הרי שבהליך במע"מ ובהליך הפלילי העידו עדים רבים לרבות ליז שהעידה במע"מ ונפטרה לפני תחילת ההליך הפלילי; עו"ד וינרוט; עו"ד אוריון ממשרד וינרוט, עו"ד ארליך ממשרד שגב בשעתו כמו גם גב' כרמלה אפון ועו"ד פרי ממשרד שגב, מר רם הרדי בנה של ליז, ואבי מר רודי הרדי, עוה"ד זיו שרון ושרון בכר שהעידו בנוגע לחשבונית עצמה וכן חוקרי מע"מ. יש לציין כי מרבית המעורבים, שאין להם כל עניין בתיק המע"מ של המערערת, כמו עוה"ד וינרוט ואוריון, ואף עו"ד ארליך ממשרד שגב בשעתו, כמו גם בנה של ליז הרדי, ובעלה לשעבר, כולם הכחישו לחלוטין את גרסתו של עו"ד שגב, וטענו כי הייצוג הפורמלי והייצוג המהותי חד הם. כלומר הגרסה של הייצוג המפוצל, בין ייצוג פורמלי, בו ייצג משרד שגב את ליז, לבין מתן שירות מהותי ללאה, גרסתו של עו"ד שגב היא כמעט הגרסה היחידה. כיון שכל העדים הללו לא העידו לפניי, לא ביססתי את הממצאים בערעור על עדויותיהם וכמעט שלא הפניתי לאותן עדויות. עם זאת, התייחסתי לעדותו של עו"ד וינרוט הן במע"מ הן בתיק הפלילי, זאת, לבקשת עו"ד שגב שטען כי עו"ד וינרוט אמנם העיד במע"מ כי לא ביקש מעו"ד שגב לייצג את לאה, אך חזר בו במפנה דרמטי בהליך הפלילי. כן התייחסתי לעדותה של ליז, על אף המשקל הנמוך שיש לתת לעדות זו.

אדגיש ואציין כבר כאן, כי עו"ד וינרוט, בניגוד לעו"ד שגב, לא שינה מעדותו לאורך כל הדרך (חקירותיו במע"מ ובהליך הפלילי), וחזר וטען שוב ושוב, כי הייצוג הפורמלי ומתן השירות המהותי חד הם. משרד שגב ייצג ונתן שירות לליז, ואלו משרדו ייצג ונתן שירות ללאה. יחד עם זאת, השתיים, כמו גם המשרדים שייצגו כל אחת מהן, שתפו פעולה. כאשר נחקר עו"ד וינרוט ע"י עו"ד שגב בהליך הפלילי, אישר אמנם כי משרד שגב ביצע פעולות מסוימות שהיטיבו עם לאה, אך עמד על כך כי הדברים נעשו במסגרת אותו שיתוף פעולה. עו"ד וינרוט הבהיר, כי משרדו שלו, במסגרת אותו שיתוף פעולה ביצע גם הוא פעולות מהן הוטבה ליז, כפי שמתבקש משיתוף הפעולה עליו סוכם. עדותו זו של עו"ד וינרוט הייתה עקבית, היא נתמכת בעדויותיהם של מרבית העדים, ובעיקר, מתיישבת ונתמכת ממסמכים מזמן אמת, כולל מסמכים שהוכנו בידי משרד שגב עצמו, כמו כתבי תביעה בהליכי הבוררות. יש להדגיש כבר בשלב זה כי גב' לאה איזנברג שילמה למשרד וינרוט שכ"ט לאורך כל התקופה, ועו"ד וינרוט הוציא לגב' איזנברג חשבוניות מסודרות, הכוללות מע"מ בשיעור מלא.

39

מעבר לכך התייחסתי לדברים שנאמרו הן מפי עו"ד שגב, הן מפי אחרים, לרבות ליז, במסמכים מזמן אמת, היינו מסמכים או עדויות שניתנו או נשמעו קודם להוצאת החשבונית נשוא הערעור, לרבות בהליכים השונים בבתי המשפט בנוגע לעיזבון אייזנברג, בהליכים בשתי הבוררויות, בוררות וינוגרד ובוררות הנשיא שמגר, וההליכים המשפטיים שננקטו בנוגע לבוררות.

כפי שאפרט להלן, בעדותו של עו"ד שגב נפלו סתירות רבות ומשמעותיות, הן ביחס לעדויותיו במע"מ, הן ביחס לתצהירים שהגיש ומסמכים ועדויות אחרות מזמן אמת, הקשורים לעניין.

עו"ד שגב טען לכל אורך ההליך לפניי, כמו גם בהליך הפלילי, כי המדינה מבלבלת בין הייצוג הפורמלי, שעו"ד שגב מסכים שניתן לליז, לבין מי שנהנה משירותי משרד שגב באופן מהותי, היינו, מי שקיבל את השירות וזו לאה. על כן, לטענתו, אין מקום לבסס ממצאים בהליך זה בשאלה מי קיבל את השירות על כל אותם מסמכים בהם מתייחס עו"ד שגב לליז כאל מרשתו, ואל לאה כאל מרשתו של עו"ד וינרוט.

לאור האמור, את הממצאים בפסק הדין בשאלה מי קיבל את השירות לא ביססתי, על כל אותם מקומות במכתבים, מסמכים, פניות לצדדים שלישיים, והליכים בבוררות ובבתי המשפט בהם מתייחס עו"ד שגב לליז הרדי כמרשתו, לרבות הסכמי שכר טרחה בין משרד שגב לליז וייפוי כוח שנתנה ליז למשרד שגב. בדומה, לא התייחסתי למסמכים בהם ההתייחסות ללאה אייזנברג היא כאל מרשתו של עו"ד וינרוט ומשרדו. על כן, כשבחנתי מסמכים מזמן אמת, לא התייחסתי למסמכים הרבים בהם מתייחס עו"ד שגב לליז כמרשתו, אלא לכאלו, מהם עולה כי בזמן אמת הייצוג המהותי ניתן לליז ולא ללאה. עם זאת, בפרק הדן בשאלה האם יש מקום לשליחות נסתרת של עורכי דין בייצוג לקוח, אתייחס לריבוי המקרים והנסיבות בנן הציג עצמו משרד שגב כבא כוחה של ליז.

אפתח בסקירת עדויותיהם של לי ועו"ד וינרוט בכדי להראות ששניהם, בזמן אמת, ועו"ד וינרוט גם לאורך ההליכים במע"מ ובתיק הפלילי, שוללים את גרסת עו"ד שגב בדבר הפיצול בין הייצוג הפורמלי למהותי.

5. עדויות עו"ד וינרוט וליז איזנברג

כפי שחזרתי והדגשתי לפניי, מטעם המערערת, העיד רק עו"ד שגב. ליז נפטרה מיד לאחר הגשת כתב האישום בתיק הפלילי, אך העידה במע"מ, ואילו עו"ד וינרוט העיד הן במע"מ, הן בתיק הפלילי. מטבע הדברים אין מקום להערכת מהימנות של הודעותיהם בהליך שלפניי, אולם בחרתי להביא אותם, שכן חלקם נאמרו בזמן אמת, היינו, במהלך סכסוך הירושה, לפני שהוצאה החשבונית, ולכן יש חשיבות לעצם אמירתן.

40

אשר לעדותה של ליזיש חשיבות בהבאת הדברים שכן, חלק מהדברים נכתבו בכתבי טענות ותצהירים מטעמה בבוררויות בהן יוצגה בידי משרד שגב. נתמך במסמכים. אשר לעדויותיה במע"מ, לטעמי, עדויות אלו, בהן הלקוחה של עו"ד שגב, סבורה שהיא זו שקיבלה ממנו שירותים, היא זו שאת ענייניה הוא קידם, חשובה ולו לעצם אמירתה. אמנם, ליז מתייחסת להסכמי שכ"ט וכיו"ב, היינו, למה שעו"ד שגב רואה בו ייצוג פורמלי, אך אם הלקוחה עצמה סבורה כי מדובר בייצוגה שלה תוך שיתוף פעולה עם האם, יש לכך משמעות ולו בחיזוק מה של טענות המדינה בערעור.

כך גם לגבי עדותו של עו"ד וינרוט, שעו"ד שגב ביקש שאקרא במלואה הן במע"מ, הן בהליך הפלילי. לפניי טען עו"ד שגב כי עו"ד וינרוט אמנם טען במע"מ, כי עו"ד שגב ייצג את ליז, וכי הוא, עו"ד וינרוט ייצג את לאה, אולם בהליך הפלילי, חזר בו, חזרה דרמטית, כך לטענת עו"ד שגב, ותמך בגרסתו של עו"ד שגב. כפי שאראה להלן עו"ד וינרוט לא חזר בו מגרסתו כלל ועיקר. עדותו במע"מ ובהליך הפלילי, סדורה, עקבית, ונתמכת במסמכים רבים מזמן אמת. עו"ד וינרוט מעיד כי משרדו ייצג את לאה ואמילי ופעל לקידום האינטרסים שלהן, בעוד משרד שגב פעל באותו אופן לטובת ליז. כל התייחסויותיו של עו"ד וינרוט באשר לפעולות שביצע משרד שגב והיטיבו עם לאה, מרשתו, נובעות, לדבריו, משיתוף הפעולה בין לאה לליז ובין משרדו למשרד שגב. כך יש להתייחס לכלל עדויותיו ולא למשפט ספציפי זה או אחר, בו, בעקבות שאלות עו"ד שגב, עשה שימוש במונח "ייצוג פורמלי".

כך, בחקירתו במע"מ נשאל על הייצוג וענה על הייצוג, תוך שהוא רואה בייצוג ייצוג אחד, הן פורמלי, הן מהותי. בהליך הפלילי נחקר עו"ד וינרוט ע"י עו"ד שגב. עו"ד שגב ביקש מעו"ד וינרוט לאשר הן כי עו"ד וינרוט ביקש ממנו לבצע מהלכים מסוימים, הן כי לאה הוטבה מחלק מהמהלכים שנקט בהם משרד שגב. עו"ד וינרוט אישר את הדברים. עם זאת, כפי שניתן יהיה להתרשם, תשובותיו של עו"ד וינרוט עולות בקנה אחד עם פרקטיקה מקובלת של שיתוף פעולה בין צדדים להליך הנמצאים באותו צד של המתרס, כאשר לכל אחד מהם ייצוג מטעמו, ובאי כוחם משתפים פעולה. בהקשר זה יש לציין כי גם עו"ד אוריון תמך בדברים אלו, ואף עו"ד ארליך שעבד בשעתו במשרד שגב. אך כאמור, כיון שאלו לא העידו לפניי, לא אתייחס לעדויותיהם.

טענתו המרכזית של עו"ד שגב היא כי כל המעורבים, לרבות עורכי הדין, לא הבינו את ההבדל בין ייצוג פורמלי מזה, למתן שירות לפי חוק מע"מ מזה. אני סבורה כי גם אם העדים, כפי שהעידו, אינם מתמחים בדיני המס, הרי שלא ראו אפשרות לפיצול כאמור בין ייצוג פורמלי לצד אחד במסגרת אותו עניין, למתן שירות לצד אחר.

5.1 עדותה של גב' ליז הרדי

5.1.א. עדותה של ליז הרדי בתצהיר במסגרת בבוררות הנשיא שמגר

41

ליז העידה ארוכות בבוררות הנשיא שמגר (העדות שסומנה נ/40 בהליך הפלילי הוגשה גם במסגרת הערעור). עו"ד שגב הוא שהגיש, הן בהליך הפלילי, הן לפניי, את פרוטוקול הדיון בבוררות הנשיא שמגר בו נחקרה ליז. עו"ד שגב תמך את טענתו לפיה הסכם יוני מחייב את לאה ישירות בשכר טרחתו, בדבריה של ליז בבוררות הנשיא שמגר. היינו, עו"ד שגב מקבל את דבריה של ליז בבוררות. יש להדגיש כי הדברים נאמרו בזמן אמת לפני שהוצאה החשבונית נשוא הערעור.

וכך מעידה ליז בבוררות (הציטוטים להלן מתוך פרוטוקול הדיון בבוררות הנשיא שמגר מיום 27.1.03 (נ/40 בהליך הפלילי: להלן: פר' בוררות הנשיא שמגר).

בפתח הדיון, מתייחסת ליז, לפשרה הכוללת שנחתמה בנוגע לעיזבון, מדגישה כי הצטרפה להסכם הפשרה רק לאחר בוררות וינוגרד, ומבהירה כי בזמן אמת היא ומשרד שגב לא היו חלק במגעים לחתימת ההסכם ואף לא ידעו על כך (עמ' 2 לבוררות הנשיא שמגר, ש' 24-28):

"אני לא הייתי חלק מהפשרה, כי אני וב"כ שגב, ד"ר שגב ואפי, לא שיתפו אותנו בזמן שאתם [היא נחקרת בידי עו"ד אוריון ממשרד וינרוט] כתבתם את הפשרה. זה נודע לנו דרך העיתון שהושגה פשרה. אז אין לי חלק, אני לא זוכרת ששאלו אותי מה אני רוצה, ולא שיתפו אותי ואת ב"כ. זה אני זוכרת"

מדובר בשלב לאחר ביטול הסכמי שיתוף הפעולה. בשלב זה, עו"ד שגב ממשיך לייצג את ליז, ועו"ד וינרוט את לאה. לו היה עו"ד שגב בא כוחה של לאה עד לביטול הסכמי שיתוף הפעולה, היה אך טבעי שימשיך במגעים בין לאה לארווין לצדו של עו"ד וינרוט. משהצדדים אכן פנו כל אחד לדרכו, הדבר מעיד על כך כי היה מדובר בייצוג נפרד לכל דבר ועניין, ומשהסתיים שיתוף הפעולה, עקב ישיבת הפילוג, פנתה ליז לדרכה עם ב"כ משרד שגב, ולאה ואמילי לדרכן עם ב"כ משרד וינרוט.

בהמשך, מאשרת ליז במפורש כי עו"ד פרי ייעץ לה בעת חתימת הסכם יוני, וגם עו"ד שגב, שהיה, בחו"ל, היה מעורב טלפונית, כך שנשמרו האינטרסים שלה. בעמ' 105 לפר' בוררות הנשיא שמגר, ש' 1-4, משיבה ליז לשאלת הבורר בנוגע למועד תחילת שיתוף הפעולה, וטוענת כי שיתוף הפעולה החל הרבה לפני הסכם יוני ומעידה:

"כן זה היה [שיתוף הפעולה בינה לבין האם] התחיל הרבה לפני שחודשיים בגלל שאת [משרד וינרוט] אפילו ביקשתם ממני, עו"ד וינרוט ביקש ממני שאני אקח, שהוא לא יכול לייצג אותי, אז אני אקח את עו"ד שגב"

היינו, עדות זו תומכת בגרסת עו"ד וינרוט לפיה בשל הבדלי גישות בין האם לליז, הוא המליץ לה על ייצוג נפרד, ולא ייצוג פורמלי נפרד כפי שטוענת המערערת.

כך גם בעמ' 107 לבוררות הנשיא שמגר, ש' 6-16 היא נשאלת ליחסיה עם עו"ד שגב, ומשיבה:

"ש. בכל מקרה משהו במהלך חודש מאי, עו"ד שגב כבר מייצג אותך.

ת. נכון

ש. אז תאמת את המהלכים שלך איתו?

ת. כן.

42

ש. הוא פעל בשליחותך, בשמך?

כן.

כשם שהוא מטפל בשם לקוחות. נכון?

ת. נכון, הסברתי לו מה הבעיה, הוא כבר ידע קצת מה הבעיה, אבל אמרנו לו, איך אומרים, דיברנו על כל מיני דברים, אפשרויות…"

תיאור קלסי של עו"ד שנותן שירות ללקוחתו, ליז.

בהמשך מתבקשת ליז להתייחס לעדות עו"ד נאמן לפיה עו"ד שגב פנה אליו כדי לשתף פעולה עם ארווין בשמה, והיא מבהירה כי אינה יודעת דבר על שיחה בין עו"ד נאמן לעו"ד שגב. לדבריה היא דיברה עם עו"ד שגב רק בהתחלה על אפשרות חבירה לארווין והבהירה לעו"ד שגב כי היא מעוניינת לתמוך באם (עמ' 111 לפר' בוררות הנשיא שמגר, ש' 11-13):

"אני זוכרת שרק פעם אחת דיברתי עם עו"ד שגב בהתחלה לשתף פעולה או עם אחי מר ארווין איזנברג או עם אמי…הוא [עו"ד שגב] רצה לדעת חד משמעותי אם אני רוצה ללכת עם אחי מר ארווין איזנברג או עם אמא שלי. אמרתי לו בודאות שאני רוצה ללכת רק עם אמא.".

ליז נשאלה לעניין זה ואמרה שלא ידעה כי עו"ד שגב פנה לעו"ד נאמן לבדוק אפשרות של חבירה לארווין. בעמ' 113 לבוררות הנשיא שמגר, ש' 16-26):

"ש. אני אומר לך שאם גב' איזנברג הייתה יודעת שפרק זמן קצר לפני החתימה על ההסכם של שיתוף פעולה, את קוראת לו הסכם יוני, ביקשת לעשות יד אחת נגדה ולפעול בשיתוף פעולה עם אחיך ארווין איזנברג…

ת. לא ביקשתי

ש. היא לא הייתה…

ת. לא ביקשתי.

ש. העו"ד שלך [הכוונה לעו"ד שגב בשיחתו עם עו"ד נאמן]

ת. העו"ד שלי לא יעשה את זה. קודם כל הוא לא יעשה את זה כי הוא צריך לדאוג לאינטרסים שלי…".

נראה כי אין ברור מדברים אלו.

על דברים אלו חזרה בעמ' 128 לפר' בוררות הנשיא שמגר, ש' 21-22, כשנשאלה על ניסוח הבקשה לשכ"ט לפני הבורר וינוגרד ומשיבה:

"הוא העו"ד שלי, אני לא אומרת לו מה לעשות ומה לא לעשות. הוא העו"ד שלי, הוא דואג לאינטרסים שלי.".

הדברים מובאים ברצף, כדי להראות שליז רואה בעו"ד שגב כבא כוחה, כמי שמטפל בענייניה, ופועל למען האינטרסים שלה, והיא חוזרת על כך שוב ושוב, בהקשרים שונים. היינו, אין מדובר באמירה מקרית, אלא בהתייחסות רצופה לאורך כל עדותה.

43

בהמשך עדותה בבוררות הנשיא שמגר (עמ' 122 לבוררות הנשיא שמגר, ש' 19-20), היא נשאלת מה סוכם בינה לבין אמה בהקשר לשיפוי על שכר טרח והיא משיבה:

"זה פיצוי מוסכם ביני לבין יוסי שגב, שהוא מקבל 3 מיליון דולר. מוסכם בינינו.".

כלומר, מוסכם בינה לבין בא כוחה עו"ד שגב כי היא תשלם לו 3 מיליון דולר. לא זו אף זו, ליז מבהירה כי לא שילמה לעורכי דינה במהלך כל השנים שטיפלה בהם כי היא מחכה להחזרים מאמה 0עמ' 134 לבוררות הנשיא שמגר, ש' 11-20):

"בכלל ההסכם הזה הוא בינך לבין אמא שלך. נכון?

ת. נכון. זה בסדר. אבל כתוב פה משפטיות [הוצאות משפטיות], זה לא נכנס לכיס שלי, זה נכנס לעו"ד שלי. אני לא מקבלת את הכסף, אני מעבירה את זה הלאה לעו"ד שלי. העו"ד שלי כבר מחכים המון שנים, המון שנים, לקבל את שכר הטרחה. הם לא קיבלו אגורה עד היום, או אולי קיבלו קצת משהו בהתחלה שילמתי להם אולי קצת משהו, אבל אמרתי, אין לי כסף, אני מצטערת. לא רציתי לקחת הלוואה מהבנק ולא רציתי לסכן את הבית שלי, אז אמרתי להם שיחכו. "

כלומר, ליז מחויבת בשכר טרחת באי כוחה, שעבדו בשרותה וקידמו אינטרסים שלה, אלא שבהעדר משאבים היא ממתינה לקבלת הכספים מאמה כדי לשלם להם.

יש לזכור שהדברים נאמרים הרבה לפני שמתעוררת שאלת המע"מ.

5.1.ב. הודעותיה של ליז במע"מ

ליז נפטרה באוגוסט 2010 , לאחר שנחקרה במע"מ וטרם העידה בהליך הפלילי (בכתב האישום המקורי הייתה אחת מעדות התביעה). להלן אעמוד על עדותה במע"מ, כיון שלגבי ליז לא טען עו"ד שגב לכל עניין או תלונה שהייתה לה ויכולה הייתה להניע אותה להעיד דבר מלבד האמת. גם כאן, לא הבאתי את העדויות לתמיכה בממצא כזה או אחר, אלא להביא את הדברים כפי שנאמרו, ונאמרו מפי מי שמשרד שגב טיפל בענייניה במהלך כשש שנים.

כך מעידה ליז במע"מ מיום 6.5.08 ( עמ' 16 לנספחי תצהיר איגר, ת/65 בהליך הפלילי, דף 2, 26-29):

"ש. האם אמא שלך הייתה בקשר עם עו"ד שגב, האם היא הזמינה את שירותיו

ת. למיטב ידיעתי היא לא הייתה בקשר עם עו"ד שגב, היא הייתה בקשר רק עם עו"ד וינרוט. לי יש חוזה עם עו"ד שגב לגבי שכ"ט שלי.".

ובהמשך, ש' 35-37:

"האם במהלך הייצוג עו"ד שגב הוא קיבל הוראות מהאמא או ממך.

ת. אני הייתי בקשר שוטף עם עו"ד שגב ולא אמא שלי. כמו שציינתי עו"ד וינרוט היה בקשר עם עו"ד שגב, אבל עו"ד שגב ייצג אותי.".

בחקירתה במע"מ מאשרת ליז כי היו סכסוכים עם האם כבר מלכתחילה, וכי עו"ד שגב ניסח עבורה את הסכם יוני (עמ' 2 לחקירה מיום 6.5.08, דף 3, ש' 5-10):

44

"ש. לדבריך אני מבין שבהתחלה היה מדובר בשיתוף פעולה כלשהו, אך מהנסיבות אני מבין שהיה קרע כלשהו ביניכן, מתי זה ארע?

ת. תוך זמן קצר ביוני 97 כבר היו חיכוכים וחתמנו על הסכם חדש, כי אמא שלי טענה שאני רימיתי אותה, ואני ועו"ד פרי מהמשרד של שגב הגענו לוינרוט למשרד כדי לחתום על מסמך שני [הסכם יוני]. עו"ד פרי ייצג אותי בניסוח ההסכם החדש, ועו"ד שגב אישר את ההסכם מחו"ל.".

בהמשך, בש' 15-17, נשאלת ליז לגבי ביטול ההסכמים בספטמבר לאחר ישיבת הפילוג, בה נישקה ליז את אחיה:

ש. אם אמא שלך היא הלקוחה של עו"ד שגב, למה היא מבטלת את הסכמתה לתשלום שכ"ט?

ת.: לא אמא שלי. אני הלקוחה.".

ליז נשאלה האם היה עליה לשלם לעו"ד שגב לו הבורר הנשיא שמגר היה דוחה את תביעתה מהאם לשיפוי על הוצאות שכ"ט (דף4 לעדות במע"מ מיום 6.5.08, ש' 9-14:

"ש. מה היה קורה אם השופט שמגר היה קובע שלא מגיע לך החזר שכ"ט עו"ד מאמא שלך, האם היית צריכה לשלם לד"ר שגב את שכר הטרחה שלו?

ת. לדעתי כן, היה לי הסכם שכ"ט איתו ולמיטב זכרוני שכ"ט שלו היה לפי אחוזים. וברור לי שהייתי נדרשת לשלם לו שכ"ט, הוא ייצג אותי בשתי בוררויות והייתי צריכה לשלם לו שכר טרחה.

ש. לסיכום האם עו"ד שגב ייצג אותך או את אימא שלך.

ת. רק אותי ולא את אמא שלי, הוא פעל רק עבורי, ואני אחפש את הסכם שכ"ט של עו"ד שגב ואמציא אותו, ואני מאשרת לכם לפנות לד"ר שגב ולקבל כל מסמך שקשור אלי.".

עדות שניה במע"מ של ליז ניתנה ביום 30.4.09, כשיש בידה את הסכם שכר הטרחה השני עם עו"ד שגב (עמ' 21 לנספחי תצהיר איגר, ת/59 בהליך הפלילי). ליז הבהירה כי אינה יודעת מדוע היה צורך בהסכם שכ"ט שני, אך מאשרת כי נחתם לאחר פסק הבוררות של וינרוט. עוד אשרה כי בנה ובעלה לשעבר הם אלו שדנו בפרטי הסכם שכר הטרחה השני עם עו"ד שגב (דף 2 ש' 1-14).

עו"ד שגב בעדותו הראשית בהליך הפלילי, כמו גם בעדותו וסיכומיו בערעור לפניי אינו מנסה להבהיר מדוע אמרה ליז דברים אלו במע"מ. אין לעו"ד שגב הסבר לדברים, פרט לאמירה כללית לפיה כלל המעורבים בפרשה אינם מצויים בדיני המס ואינם מבחינים בין ייצוג פורמלי לבין מתן שירות מהותי לפי חוק מע"מ.

 

כלומר, ליז בעדויות מזמן אמת חוזרת ואומרת כי משרד שגב פעל בשירותה, וייצג אותה. כפי שאמרתי, ליז נפטרה עוד קודם להליך הפלילי, אולם, לטעמי, יש משמעויות לאמירות אלו מזמן אמת.

5.2. הודעות ועדות עו"ד וינרוט

45

אין מחלוקת כי עו"ד וינרוט ומשרדו הם שייצגו את לאה אייזנברג החל מאפריל 97, בעקבות פטירת המנוח אייזנברג. לאורך כל עדויותיו והודעותיו של עו"ד וינרוט הוא חוזר כי הוא זה שייצג את לאה, ואף הציג חשבוניות בגין שכ"ט ששילמה לו הגב' איזנברג לכולם התווסף חיוב במע"מ בשיעור מלא (עו"ד שגב מאשר זאת בעדותו לפניי, בעמ' 195 לפרוטוקול בערעור מיום 30.4.15, ש' 29-30). על כן כשנשאל שוב ושוב האם לאה הייתה לקוחה של עו"ד שגב, השיב עו"ד וינרוט בשלילה. עו"ד וינרוט אף ציין, כפי שיפורט בהמשך, שעו"ד שגב מעולם לא טען כי לאה הייתה לקוחה שלו.

כיוון שעו"ד וינרוט לא העיד לפניי, לא הבאתי כמעט מדבריו בהתייחס לשאלות ספציפיות שעלו בערעור. עם זאת, עו"ד שגב ניסה להראות הן בערעור, הן בהליך הפלילי, כי עו"ד וינרוט חזר בו מעדויות אלו. בין השאר טען עו"ד שגב, כי עו"ד וינרוט העיד נגדו במע"מ, כיון שעו"ד שגב סירב לשלם לעו"ד וינרוט שליש משכר הטרחה שקיבל מליז, וזאת כיון שעו"ד וינרוט הוא זה שהפנה את ליז לטיפולו. עו"ד שגב הפציר בבית המשפט בערעור, במסגרת סיכומיו, לקרוא את מלוא עדותו של עו"ד וינרוט בהליך הפלילי, וכך עשיתי. אולם, מעדותו של וינרוט עולה כי כל שאישר עו"ד וינרוט הוא שהפעולות שעשה עו"ד שגב כגון ההקלטות של עורך הדין בשוויץ שבמשרדו הוחזקה צוואת 86, וצו המניעה נגד העברת המניות, נעשו מתוך שיתוף פעולה בין באי כוחה של האם, עו"ד וינרוט ומשרדו, לבין באי כוחה של הבת, המערערת ועו"ד שגב.

כפי שציינתי עדותו של עו"ד וינרוט כפי שהיא עולה מהפרוטוקולים במע"מ ובהליך הפלילי (שכן, כאמור, עו"ד וינרוט לא העיד לפניי), הייתה עקבית לחלוטין ונתמכת במסמכים מזמן אמת, לרבות חשבוניות בשיעור מע"מ מלא שהוציא ללאה. באותם מקרים בודדים בהם עו"ד וינרוט נמנע מלתת תשובות חד משמעיות, עולה מהשאלות שנשאל בידי עו"ד שגב, כי עו"ד וינרוט עושה כן כדי לא לפגוע בעו"ד שגב. כך למשל, כשנשאל האם ניתן לראות בלאה כמקבלת השירות לעניין המע"מ, השיב כי אינו מצוי בענייני מע"מ: "מה זה עוזר, למי זה עוזר, במבחן ההגדרה של נותן שירות ומקבל שירות, את זה יודעים רק אנשי החרטומים שיודעים לקרוא את תחום דיני המסים" (עדותו של עו"ד וינרוט, בעמ' 50 לפר' ההליך הפלילי, מיום 20.1.11, ש' 13-14).

לאור זאת, אנתח את הודעותיו ועדותו של עו"ד וינרוט, לא כתמיכה בעניינים ספציפיים, אלא כדי להראות, שמלכתחילה, עוד בבוררות וינוגרד, הרבה לפני שהתעורר עניין המע"מ, ועניין השיתוף בשכר הטרחה, תיאר עו"ד וינרוט את הדברים כהווייתם, ייצוג פורמלי ומתן שירות מהותי, משרד וינרוט ללאה ואמילי ומשרד שגב לליז, תוך שיתוף פעולה בין האם לליז, וכנגזרת מכך, שיתוף פעולה בין המשרדים. כן עולה מהעדויות כי עדותו של וינרוט עקבית ואין בדברים שאמר משום חזרה בו מדבריו לפני חוקרי מע"מ, ואף אין בהם כדי לתמוך בתזה של המערערת.

5.2.א. עדות עו"ד וינרוט בתצהירו בבוררות וינוגרד

46

כאמור, הפעם הראשונה בה מתאר עו"ד וינרוט את מצב הדברים בנוגע לייצוג ולשיתוף הפעולה בנוגע לעיזבון אייזנברג המנוח, היא בתצהיר שהגיש בבוררות וינוגרד, שם נדונה השאלה אם ואיזה מבין הסכמי שיתוף הפעולה בין ליז ואמה תקפים. במסגרת זו הגישו תצהירים הן ליז ולאה, הן עורכי הדין שגב ווינרוט (בשל הסכמה דיונית בבוררות לא נחקרו עוה"ד על תצהיריהם). תצהירו של עו"ד וינרוט נכתב ונחתם על ידו במרץ 98. היינו מדובר במסמך מזמן אמת, טרם התעוררה סוגית המע"מ, וטרם דרישת התשלום של שליש שכר טרחה, בשלה טוען עו"ד שגב, כי עו"ד וינרוט העיד כנגדו לפני חוקרי מע"מ. התצהיר הוגש במסגרת ההליך הפלילי כת/3 ובעדותו בהליך הפלילי, אישר עו"ד וינרוט את האמור בו (פרוטוקול הדיון בתיק הפלילי מיום 20.1.11, עמ' 9, ש' 1). בתצהיר, מתאר עו"ד ווינרוט מדוע וכיצד נעשתה הפנייה לעו"ד שגב (סעיפים 4-9 לתצהירו):

"4. במהלך חודש אפריל 97 פנה אלי עו"ד אבנר זינגר וביקש ממני שאייצג יחד עימו את הגב' אייזנברג ובנותיה, בכל הקשור לעיזבון המנוח. במסגרת זו נערכו מספר פגישות ביני לבין גב' אייזנברג ובנותיה, אמילי, הרדי, ואדית רוזנפלד.

5.גם בלי להכיר את המשפחה בהיכרות קרובה, וכבר ממושכל ראשון, ראיתי כי מדובר במשפחה מורכבת שהייתה מצויה, בנוסף למורכבותה הפרסונלית, בהלם כפול: הן הלם פטירת המנוח, והן הלם ההודעה שנמסרה ע"י ארווין אייזנברג בעניין הצוואה משנת 1986. הצוואה ותוכנה פגעו בבני המשפחה בכל מיני תחומים….אדגיש רק כי ארווין אייזנברג ובאי כוחו טענו כי העיזבון מצוי במצב קשה מבחינה כלכלית…על פי תחושת המשפחה, ארווין איזנברג נהג בעיזבון מנהג בעלים, נמנע לספק להם מידע, והתנכר למעמדם וזכויותיהם מכל וכל.

6.בשלב ההוא טרם היו מגובשות העמדות של הצדדים ביחס לצוואה, אם כי התגבשה הסכמה לתמוך בתביעתה של האם לשיתוף בנכסים. עמדתה של אדית רוזנפלד כלפי ארווין היתה פשרנית. היא רצתה להגיע לשלום בית, גם על חשבון ויתורים כלכליים נכבדים, ועמדתה הייתה שיש לעשות הכל להימנע מדיון בבתי משפט. הבת אסתר זוכוביצקי לא נקטה עמדה בכלל וסרבה לגלות מעורבות אקטיבית כלשהי. הרדי הייתה לוחמנית מכולן, והיא אמרה את הדברים הקשים ביותר על אחיה, ארווין, ואף טענה בתוקף כי לפי השכנוע הפנימי שלה אביה לא מת מיתה טבעית. בין היתר היא שאלה אותי אם ניתן להוציא את הגופה מהקבר, על מנת לבצע בדיקה שלאחר המוות.

7.לאחר כמה פגישות סברתי כי טוב יהיה אם בני המשפחה לא יהיו מיוצגים ע"י עו"ד אחד. אמרתי זאת לבני המשפחה. ואכן, אדית הודיעה לי כי היא מיוצגת ע"י עו"ד משה קשת. הרדי הודיעה לי כי היא מיוצגת ע"י עוד אחר. אמרתי לה כי לדעתי מן הראוי שבתיק כזה היא תהיה מיוצגת ע"י עו"ד מהשורה הראשונה. המלצתי לה על עו"ד שגב משום שחשבתי שהוא מתאים לייצוג בתיק זה.

8.אכן אמרתי לגב' הרדי מילים טובות על יכולתו המקצועית של עו"ד שגב לנהל תיק כזה, והייתי אני זה שהפנה אותה אליו, אך לא אמרתי כי בלי ייצוג כזה לא ניתן יהיה להצליח.

9. נפגשתי עם עו"ד שגב. שאלתי אותו האם הוא מוכן לקבל את ייצוגה של הרדי. דיברנו על כך שצריך יהיה לנהל את הייצוג בשיתוף פעולה, ועו"ד שגב אמר לי במפורש כי הוא רואה בתיק, תיק שהופנה אליו על ידי, ובלשונו: "זה תיק שלך". על עמדה זו חזר מאוחר יותר כמה וכמה פעמים, באומרו כי אני מוביל את הייצוג בתיק, בייצגי את גב' אייזנברג ואחת מבנותיה [אמילי] וממילא את האינטרס הדומיננטי.".

47

כלומר, בתצהיר שהגיש וינרוט, הוא מצהיר ומתאר כי עו"ד שגב ייצג את ליז, כי משרדו ייצג את לאה ואמילי, וכי הצדדים הסכימו להתנהל בשיתוף פעולה, כאשר היה ברור לאורך כל הדרך, כי האינטרס הגדול ביותר, מבחינת השיעור ברכוש הוא של לאה, ועל כן, ממילא, כל פעולה שתביא להגדלת העיזבון תתרום ללאה. הצורך בייצוג נפרד נבע, לטעמו של וינרוט, מהבדלי הגישות והיחסים הלא פשוטים במשפחה כפי שראה אותם.

5.2.ב. דברי וינרוט בהודעותיו לפני חוקר מע"מ

בהודעותיו במע"מ חזר עו"ד וינרוט על דברים דומים לאלה שהעיד בתצהירו. בהודעתו הראשונה של עו"ד וינרוט במע"מ (מיום 5.3.08, עמ' 55 לנספחי תצהיר איגר, נ/1 בהליך הפלילי, ומיד בהמשך אותה הודעה בכתב יד החוקר ובחתימת עו"ד וינרוט, דף 2 להודעה המודפסת, ש' 1-9) עומד עו"ד וינרוט על הקשר עם עו"ד שגב:

"ש. כיצד נוצר הקשר שלך עם עו"ד יוסי שגב בעניין ייצוגה של גב' ליז הרדי בנוגע לצוואה של שאול אייזנברג?

ת. עד כמה שאני זוכר, אני פניתי לעו"ד שגב והוא היה אמור לטפל בליז הרדי ואני טיפלתי בגב' אמילי הבת ובתיק האם לאה אייזנברג. נעשה הסכם בין ליז הרדי לאמילי פורמן ולאה אייזנברג, ההסכם מפורט בפס"ד של שמגר וזה היה הסכם שיתוף פעולה, ועפ"י ההסכם תקפנו את הצוואה בבית המשפט המחוזי בתל אביב ופתחנו בהליך בבית המשפט לענייני משפחה…".

כלומר, בהודעתו הראשונה במע"מ, במענה לשאלה פתוחה, מבהיר עו"ד וינרוט את מצב הדברים כפי שהיה לשיטתו – משרד וינרוט מייצג את לאה ואמילי, משרד שגב מייצג את ליז, האם והבנות מסכמות על התנאים לשיתוף פעולה ביניהם, ועורכי הדין משתפים פעולה, הכל כנגד ארווין.

בהמשך, בש' 16-1, מוסיף עו"ד וינרוט:

"ש. האם אתה או לאה אייזנברג הזמנתם שירותים מעו"ד שגב?

ת. שום דבר, אני אישית לא הזמנתי כל שירות עבור לאה איזנברג ולמיטב ידיעתי גם היא לא. לראייה פס"ד ומערכת יחסים טעונה ביותר בין לאה אייזנברג לליז הרדי ובאי כוחה.".

ועוד בהמשך, בש' 20-24, מעיד עו"ד וינרוט כך:

"ש. האם יכול להיות ששכ"ט שנקבע על פי פסק הבורר של שמגר היה בגין שירותים שניתנו ע"י עו"ד שגב לגב' לאה איזנברג?

ת. ודאי שלא. על פי פסק הדין הוא ייצג את ליז הרדי ולא היה לו כל קשר עם לאה אייזנברג.".

הודעה שניה של עו"ד וינרוט נמסרה במע"מ ביום 1.6.08 (עמ' 61 לנספחי תצהיר איגר, נ/2 בהליך הפלילי, ואותה הודעה בכתב יד בעמ' 63 לנספחי תצהיר איגר) שם נשאל עו"ד וינרוט לגבי שיתוף פעולה בינו לבין עו"ד שגב (דף 2, להודעה המודפסת, ש' 1-15):

"ש. מעדויות של עו"ד שגב וגב' ליז הרדי עולה כי בתחילת הדרך היה תיאום בינך לבין עו"ד שגב, והוא נשכר לתפקיד על מנת לתמוך במאבק של האם לאה אייזנברג, מה תוכל לומר על כך?

ת. בתחילת הדרך היה שיתוף פעולה בין האם לבת, בהתחלה פעלנו יחד.

ש. האם שיתוף הפעולה היה כדי להשיג הטבות הן לאם, והן לבת או שמרבית תרומתו והשירות של ד"ר שגב ניתנו לגב' לאה אייזנברג.

ת. הלכנו על קו משותף ונדמה לי שהיה סיכום בין ליז לאמא שלה כמה היא תקבל.

48

…

ש. האם שכ"ט של עו"ד שגב נקבע ע"י לאה איזנברג

ת. לא. הסיכום היה בינו לבין ליז.".

עדות זו נתמכת בהסכם שכר הטרחה הראשון מזמן אמת בין ליז למשרד שגב.

היינו, לעדותו של וינרוט היה ייצוג שונה בכל המובנים, פורמלי ומהותי, משרד שגב את ליז ומשרד וינרוט את לאה ואמילי. היו הסכמי שיתוף פעולה בין ליז לאמה, וכתוצאה מכך שיתוף פעולה בין המשרדים. במסגרת זו, חלקו המשרדים את העבודה ביניהם, אך הכל במסגרת זו.

5.2.ג. עדות עו"ד וינרוט בהליך הפלילי

עו"ד וינרוט חזר על דברים אלו, עליהם עמד בתצהירו בבוררות וינוגרד, ולפני חוקרי מע"מ, גם בעדותו בהליך הפלילי (עמ' 7 לפרוטוקול מיום 20.1.11, ש' 3-8). במסגרת זו הדגיש עו"ד וינרוט:

"הקשר [עם עו"ד שגב] נוצר באמצעותי. יש לי הערכה מקצועית גבוהה מאד לעו"ד שגב בעיקר בעניינים מסוג זה. הסיבה השנייה הייתה שראיתי שבתוך המשפחה יש כל מיני גוונים, ליז הרדי הייתה גוון אחד. האם ואמילי היו גוון אחר. ליז הייתה יותר תוקפנית, ליז הייתה חדורת מוטיבציה גבוהה יותר. לכן אני חשבתי משתי סיבות אלה, שיהיה מן הראוי שיוסי יצטרף לתיק, הנאשם [עו"ד שגב] ייצג את ליז הרדי ואני את האם והבת אמילי.".

עו"ד וינרוט עמד על כך כי נדרשו הסכמי פעולה בכתב בין ליז מזה ללאה ואמילי מזה בשל יחסי משפחה מורכבים ביניהם (יחסים מורכבים אלו עולים בכל עדויותיה של ליז כפי שיפורט בהרחבה להלן). כך העיד עו"ד וינרוט בהליך הפלילי (פרוטוקול מיום 20.1.11, עמ' 43 ש' 27): "החשדנות הייתה כזו שהיה צריך לעשות הסכם מראש…זה היה היחסים בין הצדדים", ועוד בעמ' 41 לאותו פרוטוקול בש' 2-3: "אני רציתי שלליז הרדי יהיה ייצוג נפרד מכיוון שהיא לא הסתדרה כל כך עם המשפחה.".

עו"ד וינרוט הוסיף והעיד על הצורך בהסכמים בין האם לבנות (פרוטוקול ההליך הפלילי מיום 20.1.11 ש' 15-17):

"בין ליז הרדי לבין האם ואמילי היו חששות וחיכוכים והמטרה של ההסכמים הללו הייתה לגשר על הפער של חוסר האמון בין הצדדים, שמצד אחד הייתה להם מטרה משותפת ומצד שני כל אחד פחד שהשני ימשוך את השמיכה לכיוונו.".

49

אחת הטענות המרכזיות של עו"ד שגב היא כי אמנם עו"ד וינרוט העיד במע"מ כי עו"ד שגב לא נתן שירות ללאה, אך במסגרת ההליך הפלילי, כאשר עו"ד שגב עימת אותו עם פעולות שונות שביצע עבור לאה חזר בו עו"ד וינרוט מעדותו במע"מ ואישר כי אכן ביקש מעו"ד שגב לפעול עבור לאה. עו"ד שגב בעדותו לפניי (בעמ' 5 לפר' מיום 26.4.15, ש' 3-12), מפנה לדברי עו"ד וינרוט בתיק הפלילי בעמ' 35, 40,46 ו-49 לפרוטוקול, כדי להוכיח את דבריו. בסיכומים בערעור הפנה, לעניין זה, בעיקר לעדות וינרוט בהליך הפלילי בעמ' 46 שורה 19. ובכן, מקריאת כל עדותו של עו"ד וינרוט עולה כי שירותים שהתבקשו על ידו ועל ידי עו"ד אוריון כי שגב יבצע עבור לאה, הם במסגרת אותו שיתוף פעולה עליו דובר. בחקירתו בהליך הפלילי (מיום 20.1.11 בעמ' 14), נשאל עו"ד וינרוט איזה שירות הוזמן מעו"ד שגב עבור לאה אייזנברג והוא משיב:

"הזמנו מהנאשם שירותים. הסברתי מה שהיה. אמרתי שטוב לצרף את יוסי שגב לתיק בגלל הערכתי הגדולה אליו ומשום שליז הרדי מלכתחילה לא ניגנה על אותו כלי של המשפחה אז חשבתי שליז הרדי תפנה ליוסי שגב, יהיה לי אותו בתמונה, אני אייצג את האם ואמילי ונתנגד לכיוון משותף להגיע למטרות שיהיו של כל הצדדים, קרי, תקיפת הצוואה והרכוש המשותף. לדאבוני זה לא הלך ולאחר זמן לא ארוך היחסים התפוצצו.

ש. איזה שירות אתה ועו"ד גיל אוריון הזמנתם מעו"ד שגב ללאה?

ת. לא הזמנו שום שירותים מעו"ד שגב ללאה. אך אני האמנתי שאם יוסי שגב ימצא משהו, יהיה לו רעיון גדול ויביא אותו. כפי שהביא את ההקלטה.".

בנוסף, כשנשאל העד לעניין ת/8 במשפט הפלילי, הבהיר כי עו"ד שגב מעולם לא טען כי ייצג את לאה (עדותו בפרוטוקול ההליך הפלילי מיום 20.1.11, עמ' 16, ש' 6-9):

"ש. אני מציג בפניך שוב את ת/8, איפה כתוב במכתב ת/8 [מכתבו של עו"ד שגב בתגובה למכתב ביטול שת"פ של וינרוט], שעו"ד שגב טען כי ייצג את לאה באותה תקופה?

ת. אני לא רואה כלום כזה, איני חושב שיוסי טוען דבר כזה. יוסי אף פעם לא טען שייצג את לאה, היו בינינו הרבה מחלוקות….".

ובהמשך אותו פרוטוקול, בעמ' 20 ש' 18-20:

"אם מישהו טוען נגד עו"ד שגב שהוא טען שהוא מייצג את הגב' אייזנברג, הדברים לא היו מעולם. הוא אף פעם לא טען דבר כזה. אם מייחסים לו טיעון כזה זה לא היה ולא נברא.".

בהמשך אותו פרוטוקול (מיום 20.1.11 ש' 7-10) מהבהיר עו"ד וינרוט את עניין הייצוג:

"ש. אחרי הפסקת שיתוף הפעולה איך התחלק הייצוג ביניכם?

ת. אחרי הפסקת שיתוף הפעולה יוסי ייצג את ליז הרדי ואני את האם ואמילי.

ש. זה המשך ישיר של השיתוף פעולה שהיה בהתחלה?

ת. הייצוג המשיך להיות אותו ייצוג. שיתוף הפעולה נפסק.".

יש להדגיש כי עו"ד וינרוט בהחלט מסכים כי מעורבות עו"ד שגב בסכסוך על העיזבון, בשם מרשתו ליז, תרם לכלל היורשים, ביניהם ללאה איזנברג. עו"ד וינרוט אישר במספר הזדמנויות כי פעולותיו של עו"ד שגב, כגון הקלטת עורך הדין בשוויץ, שיפרו את מצבם של היורשים (כך, למשל, בעמ' 23 לפרוטוקול ההליך הפלילי מיום 20.1.11, בש' 27-30; כך גם בעמ' 28 לפר' ש' 25-26, שם הוא מאשר כי מביטול הצוואה לאה הייתה המרוויחה הגדולה כי חלקה בעיזבון היה הגדול ביותר; כך גם בעמ' 32 לפר' ש' 6-8, שם מבהיר עו"ד וינרוט כי השגת הקלטות שיפרה את הטענות כנגד ארווין; בעמ' 34 לפר' ש' 10, מאשר שוב עו"ד וינרוט כי חלקה של האם בעיזבון עפ"י דין או מכוח חזקת השיתוף הוא הגדול ביותר). בעמ' 23 לפרוטוקול ההליך הפלילי מיום 20.1.11, ש' 23-30, מעיד עו"ד וינרוט:

50

"ש. …..האם נכון שהשירות המשפטי שנתן משרד שגב ועו"ד השונים בו, גרם ללאה אייזנברג הנאה באופן שהיא הייתה הנהנית היחידה או לפחות העיקרית מהשירות המשפטי?

ת. אין שום ספק שאם שואלים אותי האם השירות של יוסי שגב נתן יתרונות לאלמנה, התשובה היא שלמרות שדרכנו שלי ושל הלקוחות נפרדו, זה נכון. בתקופת שיתוף הפעולה מעמדה של גב' איזנברג חוזק, ההקלטה של שגב היה לה משקל. בכלל אני הרי ביקשתי את יוסי כי חשבתי שהוא יכול לתרום ליורשים.".

ובהמשך, בעמ' 28 לאותו פרוטוקול, ש' 23-27, שוב מבהיר עו"ד וירוט כי לאה איזנברג נהנתה יחד עם שאר היורשים:

"ש. תאשר לי שהנהנית הדומיננטית מכך שהצוואה מבוטלת היא האם כי היא זוכה במקום בשני מיליון דולר, ב-25 אחוז מהרכוש שהיה מאות מיליונים.

ת. זה בוודאי שאם הצוואה בטלה אז המנה שהאם מקבלת היא המנה הגדולה ביותר, אך המנה של היורשים האחרים גם הייתה גודלת. האם הייתה, בתור אלמנה, זוכה במנה הכי גדולה.".

צו המניעה בעניין המניות הפנמיות– עו"ד שגב תמך את טענתו כי עו"ד וינרוט ביקש ממנו לייצג מהותית את לאה בשליחות נסתרת, בין השאר על כך שעו"ד וינרוט ביקש מעו"ד שגב להגיש בקשה לצו מניעה בעניין המניות הפנמיות, במסגרתה נתקפה הטענה של ארווין כי קיבל את המניות במתנה מאביו המנוח. אין מחלוקת כי את הבקשה לצו מניעה, שימנע מארווין לעשות שימוש במניות הפנמיות הגישה ליז באמצעות משרד שגב. שגב העיד על כך לפניי (עמ' 5 לפר' בערעור מיום 26.4.15, ווינרוט אישר זאת בעדותו (עמ' 40 לפר' ההליך הפלילי מיום 20.1.11 בש' 5-6). אין מחלוקת, כפי שעולה מאותה בקשה לצו מניעה, כי המבקשת בבקשה לצו מניעה היא ליז, באמצעות ב"כ המערערת ועו"ד שגב, ואחת המשיבות היא האם, באמצעות ב"כ עו"ד וינרוט. עו"ד וינרוט טוען כי משרד שגב הגיש בקשה זו במסגרת שיתוף הפעולה בין האם לבתה, ובין משרדיהם. מה שוינרוט מסרב לאשר, ובכך הוא עקבי לחלוטין עם עדותו במע"מ, הוא כי פעולה כזו במסגרת שיתוף פעולה לטובת האם מהווה מתן שירות לאם, באמצעות ב"כ המערערת ועו"ד שגב (עדות שגב בפרוטוקול מיום 26.4.15, ש' 15-18).

עו"ד שגב חזר על ניסיונותיו לחלץ מעו"ד וינרוט אישור כי עו"ד שגב נתן שירות ללאה ((פרוטוקול ההליך הפלילי מיום 20.1.11 ש' 1-21:

"ש. אני מציע לך שהנאשם [עו"ד שגב מייצג את עצמו בהליך הפלילי חוקר את עו"ד וינרוט בחקירה נגדית ומתייחס לעצמו בגוף שלישי], עשה פעולות של חקירה ודרישה שתכף אציג לך בנושא והכל לפי בקשה שלך עו"ד וינרוט מהנאשם, שייקח על עצמו את הטיפול בלאה איזנברג בעניין הזה, ולצורך כך אני מציג את היומנים בכתב ידה היפני של האם שאתה שלחת לי וכדי שתרענן את זכרונך אני אומר לך שמסרת לי את היומנים האישיים ביפנית של האם כדי שאני אטפל באם כאשר אני מגיש את הבקשה לצו מניעה זמני ולהמרצת פתיחה ואתה לא הגשת שום הליך בעניין.

ת. לא ביקשתי שאתה תטפל באם. אנחנו שיתפנו פעולה. במסגרת שיתוף הפעולה הזה ביקשתי ממך להגיש את הבקשה לצו מניעה. אם השאלה היא האם הפסקתי לייצג את האם או ביקשתי ממך לייצג את האם, התשובה היא לא, מבחינת ייצוג פורמלי, אם אתה מדבר על מי שנהנה מפעולה זו. וודאי שהאם נהנתה מפעולה זו.

51

ש. אני אומר לך שכל כתב האישום לא היה מוגש אלמלא השוני בין ייצוג להנאה ואני רוצה לשאול אותך ואבקש שתדקדק בתשובתך, האם נכון שהשירות נתבקש על ידך, עבור האם מבלי שוויתרת על הייצוג?

ת. אני במפורש כל מה שעשיתי, עשיתי עבור האם ובשביל האם. אני ביקשתי משגב לעשות את הפעולה של הגשת צו מניעה זמני משום שהייתי בא כוחה של האם והייתי מוסמך לבקש בשמה בקשות וחשבתי שזה לטובת האם"

עו"ד שגב טען כי לצורך הבקשה לצו מניעה אף קיבל את יומניה האישיים של לאה, והכין תצהיר מטעמה בהתבסס על אותם יומנים. אשר ליומנים, מהמשך העדות של וינרוט עולה כי הם נמסרו לצורך קעקוע העדות של ארווין על כך שביום מסוים ניתנו לו המניות במתנה (עמ' 39 לפרוטוקול בהליך הפלילי מיום 20.1.11, ש' 16-24). מהעדות עולה כי עוה"ד שגב ווינרוט מסכימים ביניהם כי ניסו לבדוק היכן ארווין היה ביום בו טען כי אביו המנוח נתן לו במתנה את המניות של החברות הפנמיות. לשם כך בדקו כניסות ויציאות שלו מהארץ, וכן נבדקו את היומנים של לאה. היינו, לא עולה מכך שעו"ד שגב ייצג את לאה, אלא שיתוף פעולה בין השניים. אין מחלוקת שכל הפעולות הללו תרמו רבות גם לליז. למעשה, העברת היומנים ע"י לאה למשרד שגב, אפשרה לליז לטעון ולבקש צו מניעה שימנע העברת המניות הפנמיות לארווין. כאמור, וכפי שאפרט להלן, פעולה זו קידמה את האינטרסים של ליז באופן ישיר. בכל מה שנוגע למניות הפנמיות, באמצעותן הוחזק מרבית הרכוש, והעברתם לארווין הייתה מרוקנת כמעט את כל העיזבון מתוכנו, וכולם, למעט ארווין היה נותרים כמעט ללא כל רכוש שכן, גם 5%, כפי חלקה של ליז, מעיזבון ללא תוכן כלכלי, הוא חסר תוכן כלכלי. מנגד, הותרת המניות הפנמיות בעיזבון היה פועל לטובת ליז.

בנוסף, נראה שוינרוט נזהר בלשונו כדי לא לפגוע בנאשם ולכן מתמקד בייפוי הכוח וייצוגו שלו את האם. במסגרת זאת שיתפו עו"ד וינרוט ועו"ד שגב פעולה ביניהם, ובמסגרת זו ביקש עו"ד וינרוט מעו"ד שגב לקחת על עצמו את הטיפול בבקשה לצו מניעה זמני.

תביעת השיתוף– דוגמא נוספת עליה מסתמך עו"ד שגב בערעור בתמיכה בטענתו כי עו"ד וינרוט ביקש ממנו לייצג את לאה, היא העובדה שהצדדים שיתפו פעולה במסגרת תביעת השיתוף של האם בבית המשפט לענייני משפחה, שם ניתן תצהיר של ליז הרדי בתמיכה באם, כאשר ארווין תקף את האם בחריפות, ולגרסתו הצטרפה בת נוספת, אדית (ראו תיאור שיתוף הפעולה בפרוטוקול ההליך הפלילי מיום 20.1.11 עמ' 42-43). בעמ' 45 שואל עו"ד שגב את וינרוט על התקופה בה ניתנו השירותים, אולם חשובה התגובה הספונטנית של עו"ד וינרוט הקוטעת את שגב (עמ' 45 לפר' ההליך הפלילי מיום 20.1.11 ש' 14-20):

"ש. תאשר לי שהתקופה של נשוא התקבול עבור השירותים שניתנו של 15 מיליון שקלים, היה בתקופה שבין מאי-יוני 1997 לאוקטובר 97?

ת. אני לא מבין את השאלה.

ש. אני אשאל אחרת. האם נכון שתחילתו של שיתוף הפעולה ואני אומר שזה לא שיתוף פעולה אלא עזרה לתביעותיה של האמא…

ת. אני לא מתווכח אתך על זה. אני לא משחק בסמנטיקות כשמדובר בעדות. אתה ייצגת לפי בקשתי אינטרסים של האמא שעלו בקנה אחד עם האינטרסים של ליז הרדי"

52

אז מראה עו"ד שגב לעו"ד וינרוט כי תביעת השיתוף, שכתוצאה ממנה הייתה האם אמורה לזכות במחצית הרכוש, היה מקטין את חלקה של ליז כפי שהיה בצוואת 86, ועל כן התמיכה של ליז באם במסגרת תביעת השיתוף לא היה באינטרסים של ליז, ועו"ד וינרוט מסכים לניתוח זה (פרוטוקול ההליך הפלילי מיום 20.1.11 עמ' 45 ש' 21-25). אולם אז מוסיף עו"ד שגב ומבקש מעו"ד וינרוט לאשר שתמיכתה של ליז בתביעת השיתוף הייתה שירות שניתן לאם, זאת, מסרב עו"ד וינרוט לאשר (עמ' 45 לפר' ההליך הפלילי מיום 20.1.11 החל בש' 26):

"ש. ז"א שעזרת עו"ד שגב בניסוחים של ההצטרפות לתביעת המזונות, הייתה פעולה לטובת האמא בלבד?

ת. לא נכון. זה היה חלק ממכלול של אינטרסים. לליז הרדי היה אינטרס שבמידה וחזקת השיתוף לא מקבלת, אז כמובן שהחלק שלה בעיזבון גדל במידה והצוואה תבוטל. היא שריינה את עצמה מפני דילול במידה ותהיה חלוקת רכוש, בזה שבשום מקרה היא לא תקבל פחות מ-5 אחוז. אז לנתק פעולה אחת ממכלול פעולות שעמדו בתמונה, זה ניתוק לא נכון, מלאכותי ולא נכון.".

בהמשך מבהיר עו"ד וינרוט מדוע ליז שיתפה פעולה עם האם (בעמ' 40 לאותו פרוטוקול, החל בש' 29):

"אני חזרתי ואמרתי – עו"ד יוסי שגב ייצג בפועל אינטרסים של האמא באמצעות ליז הרדי. השאלה אם הוא ייצג לא אינטרסים של האמא, אלא את האמא, התשובה לשאלה השנייה היא לא במישור הפורמלי. במישור המהותי הוא ייצג אינטרסים של האמא. במישור הפורמלי אם השאלה אם הוא ייצג את האמא ולא את האינטרסים של האמא, קרי ייצוג פרסונלי, התשובה היא לא, כי אחרת יוסי לא יכול היה לתבוע את האמא. יוסי ייצג את ליז הרדי. אני רציתי את יוסי שגב בתיק. אני רציתי שלליז יהיה ייצוג נפרד מכיון שהיא לא הסתדרה כל כך עם המשפחה. ברור שרצינו לשתף פעולה, וברור שיוסי שגב ייצג אינטרסים של האמא, על זה לא יכולה להיות מחלוקת".

על דברים דומים חזר בהמשך בעמ' 46 לאותו פרוטוקול, בש' 18-27. היינו, עו"ד וינרוט עומד על כך שהיה ייצוג נפרד, אך משיתוף הפעולה נבעו הטבות לאם וקודמו גם האינטרסים שלה.

בעמ' 50 לפרוטוקול הוא מבהיר את הדברים (ש' 20-29):

"ש. באיזה שלב, אם בכלל, מערכת היחסים או שיתוף הפעולה הזה השתכלל משיתוף פעולה למצב שבו יוסי שגב מייצג את לאה?

ת. יוסי שגב במישור הפורמלי אף פעם לא היה עורך דין של לאה, הוא לא חב כלפיה חובות אתיות של עו"ד/לקוח. לא היה חיסיון למה שלאה אמרה ליוסי שגב, באבחון ממה שהיא אמרה לי. ליוסי שגב, כשנפער פער בין לאה לבין ליז הרדי, ליוסי שגב לא הייתה מגבלה לייצג את ליז הרדי נגד לאה. אם היה עורך דין פורמאלי שלה, הוא לא יכול היה לעשות את זה. אני לא מאמין שיוסי שגב יבוא ויגיד שהוא היה עורך דין של לאה….במישור הפונקציונאלי כל דבר שאחד מאתנו עשה, הועיל והצמיח תועלת לצד השני. היה אינטרס משותף, היה משהו שחיבר אותי עם ליז הרדי. לקחו שני סוסים, כל אחד לקח סוס. אבל בסופו של דבר, מה שסוס אחד עשה, עזר לסוס השני.".

53

כלומר, וינרוט מעיד על קידם אינטרסים משותפים, כשכל פעולה שנעשתה תוך שיתוף פעולה כנגד ארווין, תרמה לכל אלו שעמדו נגדו.

עו"ד שגב הפנה לקטע זה בעדותו של עו"ד וינרוט, בכדי להראות שעו"ד וינרוט נשבר בחקירה הנגדית והודה כי ביקש מעו"ד שגב לפעול למען לאה. כפי שניתן לראות, אין להבין כך את הדברים, כפי שעולה ממכלול העדות. למעשה בחלק זה בעדותו, מבהיר עו"ד וינרוט כי במסגרת שיתוף הפעולה ביקש מעו"ד שגב לבצע פעולות שהיטיבו עם לאה, אולם לא נגזר מכך כלל ועיקר כי עו"ד שגב נתן שירות ללאה, שכן הוא פעל למען האינטרסים של ליז. גם בקטע זה מדבר עו"ד וינרוט על שיתוף פעולה. העובדה שעשה שימוש במונח ייצוג פורמלי נובעת משאלותיו של עו"ד שגב בהקשר זה.

קטע נוסף אולי המרכזי עליו מסתמך עו"ד שגב בערעור היא הפסקה הבאה מעדות וינרוט בהליך הפלילי (פר' מיום 20.1.11 בעמ' 46 ש' 18-27) אולם, לטעמי, עו"ד וינרוט חוזר על דבריו באופן עקבי, היינו כי לכל צד היה עו"ד, וביניהם שיתפו פעולה, אלא שעו"ד וינרוט מנסה בכל מאודו לא לפגוע בעו"ד שגב:

"ש. אני מציג לך את כתב האישום, מפנה לסעיף 15.

ת. אם נאמר ע"י עו"ד שגב שהשירות המשפטי בקשר לסכסוך הירושה ניתן ללאה, הדבר הוא דבר שלא ניתן להגיד שהוא לא נכון. יוסי שגב נתן שירות לאמא כי אני ביקשתי ממנו לתת שירותים לאמא. הוא עשה את זה משום שזה עלה בקנה אחד עם האינטרסים של ליז הרדי. השירותים ניתנו לאמא לפי בקשתי. בוודאי שניתנו לאמא. אם יוסי שגב יכול לשלוח חשבון לאמא, התשובה היא לא. אם הוא היה שולח חשבון לאמא, האמא הייתה אומרת לו, סליחה, אני לא חייבת לך כלום, אבל האמא התחייבה לשלם לליז הרדי לא ליוסי שגב, את אותם סכומים שיוסי שגב יחייב אותם בו. היא לא עשתה את זה בגלל העינים היפים של ליז הרדי או כי אהבה אותה, היא עשתה את זה כי באמצעות ליז הרדי קודמו האינטרסים שלה.".

עו"ד שגב מעמת את עו"ד וינרוט מפורשות מול ההודעות במע"מ (נ/1 ונ/2 בהליך הפלילי). עו"ד שגב בסיכומיו אמר שעו"ד וינרוט אישר כי מה שאמר בבית משפט הוא הנכון בניגוד להודעותיו במע"מ. גם כאן עו"ד שגב אינו מדייק. עו"ד וינרוט אמר כי הודעותיו במע"מ עולות בקנה אחד עם עדותו בבית המשפט, אלא שעדויותיו בבית המשפט מפורטות יותר (עמ' 49 לפרוטוקול ההליך הפלילי מיום 20.1.11, ש'15-19). אכן, כך הם פני הדברים.

בחקירה חוזרת נשאל עו"ד וינרוט על הפערים להם טען עו"ד שגב, בין ההודעות של עו"ד וינרוט במע"מ לבין עדותו בבית המשפט ומבהיר (עמ' 49 לפר' ההליך הפלילי מיום 20.1.11 החל בש' 29:

54

"אני רוצה להסביר את עצמי, אני רוצה פעם אחת להשתמש ביכולות שלי. יש פה טעות מתודית ולא סתירה. עזבו רגע עורכי דין, ואת התיק הזה. בואו נלך למקרה ניטרלי לגמרי. נניח ששני אנשים רוצים להשיג זכיון למכרה יהלומים, נניח לרגע שהחלק של צד א' יהיה 75 אחוז, והחלק של צד ב' יהיה 25 אחוז. עוה"ד של צד א' חושב שראוי שצד ב', שלא ביחסים טובים עם צד א', יקח עו"ד אחר, ושנית הוא חושב שאותו עורך דין יוכל להשיג את הזכיון. שני הצדדים רוצים ופועלים להשיג את הזכיון כל אחד בדרכו שלו. האם בסופו של דבר הפעולה שנעשתה לב' מועילה לא'? התשובה בוודאי כן. השאלה אם א' פנה לאותו עורך דין וביקש ממנו שירותים באופן פורמלי? התשובה היא לא. ההבדל הוא בין הצד הפונקציונלי, לצד הפורמלי. מבחינה פונקציונלית כל אחד מהצדדים נהנה ממה שעו"ד השני עושה. לצורך העניין, אם לא הייתה מוגשת הבקשה לחזקת השיתוף, ואני הייתי מוצא ראייה שהורסת את הצוואה, מבחינה פונקציונלית, ליז הרדי הייתה נהנית מזה, ובמישור הפונקציונלי היא קיבלה שירות, אבל האם בגלל זה אפשר לומר שהיא הזמינה אצלי שירות? התשובה היא לא. לכן צריך להבדיל בין הצד הפונקציונלי לצד הפורמלי. מבחינה פונקציונלית כל מה שיוסי שגב עשה, הצמיח ברכה ללאה איזנברג וכל מה שאני עשיתי הצמיח ברכה לליז הרדי. אבל אם שואלים אותי אם לאה אייזנברג ביקשה ממני שאני אקח בשבילה את השירותים של יוסי שגב במישור הפרסונלי? התשובה היא לא. מה זה עוזר, למי זה עוזר, במבחן ההגדרה של נותן שירות ומקבל שירות, את זה יודעים רק אנשי החרטומים שיודעים לקרוא את תחום דיני המסים…….

יוסי שגב במישור הפורמלי אף פעם לא היה עורך דין של לאה, הוא לא חב כלפיה חובות אתיות של עו"ד/לקוח. לא היה חסיון למה שאמרה לאה ליוסי שגב, באבחון ממה שהיא אמרה לי. ליוסי שגב, כשנפער פער בין לאה לבין ליז הרדי, ליוסי שגב לא הייתה מגבלה לייצג את ליז הרדי נגד לאה. אם הוא היה עו"ד פורמלי שלה, הוא לא היה יכול לעשות את זה. אני לא מאמין שיוסי שגב יבוא ויגיד שהוא היה עו"ד של לאה. אני חוזר שוב למשל שהבאתי לעיל. במישור הפונקציונלי כל דבר שכל אחד מאתנו עשה, הועיל והצמיח תועלות לצד השני. היה אינטרס משותף, היה משהו שחיבר אותי עם ליז הרדי. לקחו שני סוסים, כל אחד לקח סוס. אבל בסופו של דבר מה שסוס אחד עשה עזר לסוס השני."

והוסיף וסיכם עו"ד וינרוט (עמ'51 לפר' ההליך הפלילי מיום 20.1.11, ש'24-25:

"לאה לא אמרה לי לפנות ליוסי שגב ולא ביקשה זאת. אני ויוסי ניהלנו מאבק משותף. יוסי ייצג את ליז ואני ייצגתי את לאה. זה במישור הפורמלי במישור המהותי, הייתי פונה ליוסי ככל שיכולתי להסתייע בו, והוא היה פונה ככל שהוא יכול היה להסתייע בי. לאה אייזנברג נהנתה הנאה רבה מהעובדה שארליך חזר עם המסמכים שחזר אתם. וזה אף אחד לא יכול לקחת מהמשרד של שגב."

נראה כי העד עו"ד וינרוט עומדת על מצב הדברים כפי שהיה, וכפי שהעיד לגביו הן בבוררות וינוגרד, הן במע"מ. מצב דברים הנתמך במסמכים מזמן אמת. עם זאת, מנסה עו"ד וינרוט להיזהר בלשונו כדי לא לפגוע בנאשם בהליך הפלילי, עו"ד שגב. כל עדותו והודעותיו של עו"ד וינרוט מאשרות את העובדה הלא מוכחשת, כי פעולותיו של משרד שגב, במסגרת יחסיו עם לקוחתו ליז הרדי, הביאו יתרונות כלכליים לכלל היורשים כנגד ארווין, ובעיקר לאם שהיא בעלת הנתח הגדול ביותר ברכוש. מעדותו של עו"ד וינרוט עולה במפורש, ועל כך לא חולק עו"ד שגב, כי עו"ד וינרוט ייצג את האם, בעוד עו"ד שגב ייצג את ליז. כמו כן אין מחלוקת כי עוה"ד שתפו פעולה ביניהם כדי לקבל יותר מתוך רכושו של איזנברג המנוח. בנוסף, מאשר עו"ד וינרוט כי במסגרת שיתוף הפעולה, הגיש שגב את הבקשה לצו מניעה בעניין המניות, במסגרתה גם הכין תצהיר של האם, ותרגם קטעים מיומניה ליפנית. עד כאן העובדות. מה שוינרוט מסרב לאשר הוא כי פעולה כזו במסגרת שיתוף פעולה לטובת האם מהווה מתן שירות לאם במובן זה שהיא הופכת ללקוחה של שגב. וינרוט נמנע במפורש מלחוות דעתו האם עובדות אלו הופכות אותה למקבלת שירות על פי חוק מע"מ. שאלה משפטית זו, האם בעובדות שאושרו לעיל יש משום מתן שירות לאם, היא היא השאלה בה עלי להכריע בערעור.

55

מעבר לכל האמור, עו"ד וינרוט הציג קבלות על שכ"ט ששילמה לו האם. מנגד, ליז לא שילמה דבר לשגב על שירותים שנתן לה במהלך שש שנים. קשה להלום כי לאה משלמת לעו"ד שגב עבור פעולותיו במשך 3 חודשים, סכום של 3 מיליוני שקלים, בעוד שהיא משלמת סכומים ניכרים לעו"ד אחר באותו עניין, ובאותה עת ליז מקבלת שירותים ממשרד שגב במשך שש שנים ולא משלמת דבר בתמורה.

6. הסתירות בעדותו של עו"ד שגב

בפרק זה אעמוד על הסתירות בין עדויותיו השונות של עו"ד שגב הן מזמן אמת, לפני הוצאת החשבונית, הן בהליכים השונים.

6.1. עדותו במע"מ – חסרה ומתחמקת

6.1.א. חלופת המכתבים בין המערערת, באמצעות עו"ד שגב לבין החוקר דרג'י ממע"מ קודם להזמנת עו"ד שגב לחקירה

יש לציין כי עדותו של עו"ד שגב במע"מ, לרבות מכתבים שנכתבו למע"מ על ידי עו"ד שגב בידי המערערת, היא עדות חסרה ומתחמקת. טרם אעמוד על הבעייתיות בעדותו במע"מ, אציין כי עו"ד שגב טען, כאמור, כי אחד הנימוקים לקבל את הערעור הוא התנהלות המדינה בעניינו המשולה לרדיפתו ממניעים זרים. בהמשך פסק הדין אתייחס לטענות אלו של עו"ד שגב. אולם, בפרק זה הנוגע לחקירתו במע"מ אתייחס באופן ספציפי לטענתו בדבר אחת החקירות במסגרתה לא נשמרה עדותו כפי שהוקלדה, ואבחן, על פי רצף החקירות וההודעות במע"מ, האם יש בכך כדי להשפיע על ההליך שלפניי. יש לזכור כי בהליך זה (להבדיל מההליך הפלילי שם טוען עו"ד שגב טענת הגנה מן הצדק), את ההליך יזמה המערערת, ועל כן טוען עו"ד שגב כי יש לתת משקל ראייתי לעובדת העלמות אותה הודעה. על כן אבחן את חסרון ההודעה בפרק זה.

ההליך במע"מ נפתח בשיחת טלפון מטעם החוקר דרג'י לעו"ד שגב בינואר 2006, בעקבותיה, ביום 31.1.06 שלח החוקר דרג'י מכתב למערערת שנושאו הוא ביקורת מע"מ בנוגע לחשבונית 4397, מיום 2.10.03, החשבונית נשוא הערעור (המכתב סומן ת/61 בהליך הפלילי). במכתב מציין רו"ח דרג'י את שיחת הטלפון עם עו"ד שגב (על קיומה אין מחלוקת), ובהמשך לאותה שיחה, ומציין כי על אף ויתכן כי חלק מהשאלות נענו בעל פה מתבקשת התייחסותה בכתב של המערערת לנושאים הבאים:

"פירוט השירות שניתן עבור החשבונית שבנדון?

· מה התקופה בה ניתן השירות?

· תיאור ופירוט המקום בו ניתן השירות?

· מי הזמין את השירות, האם מזמין השירות הינו תושב הארץ או תושב חו"ל?

56

· כיצד נקבע [כך במקור] צורת ההתחשבנות, סכום קבוע מראש או אחוז?

· מדוע הוזמן השירות ממך, בסוגיה שעל פניו אינה שייכת לארץ אלא שייכת לאנגליה?

· הסבר מפורט לשיקולים ולהחלטה שההכנסה בחשבונית זו הינה הכנסה החייבת במס ערך מוסף בשיעור מס אפס או הכנסה הפטורה ממע"מ?

· מכוח איזה דין או חוק פנתה הלקוחה לבית המשפט בארץ.".

עו"ד שגב משיב למכתב זה ביום 19.2.06 (כשלושה שבועות מאוחר יותר, המכתב סומן ת/63 בתיק הפלילי) ולמעשה טוען לחסיון:

"1. תשובה מלאה ומפורטת לכל שאלותיך כפי שפורטו במכתבך שבסימוכין, מחייב קבלת הסכמתה של הגב' אייזנברג וזאת לאור סעיף 90 לחוק לשכת עורכי הדין וסעיף 48 לפקודת הראיות. הסכמה כזו לא מצויה בידי.

2. יחד עם זאת, אוכל לתת תשובה חלקית שיכול ותספק אתכם בנושא המצומצם של מילוי התנאים לאי תשלום המע"מ.

3. אם ברצונך בתשובה החלקית שבעצם כבר ניתנה בעל פה בשיחתנו הטלפונית אנא הודיעני במכתב חוזר.".

יש לציין שהדברים נכתבו, על אף שבמכתבו של רו"ח דרג'י נאמר במפורש כי המערערת מתבקשת להעלות את הדברים על הכתב על אף שחלק מהתשובות ניתנו בשיחה הטלפונית.

בהמשך, ביום 22.2.06, כותב עו"ד שגב מכתב נוסף (ת/25 בתיק הפלילי, נספח 16, עמ' 412, לנספחי תצהיר איגר) ממנו עולה כי התקיימה שיחת טלפון נוספת בין רו"ח דרג'י לבין עו"ד שגב, בה עמד רו"ח דרג'י על כך שהמערערת תשיב בכתב לשאלות שהוצגו, וכך כותב עו"ד שגב:

"בהמשך לשיחתנו הטלפונית מיום 21.2.06 ובהתאם לבקשתך שאפרט מה שאני רשאי לפרט והרלוונטי לעניין אתכבד להשיב לשאלותיך המפורטות במכתבך מיום 31.1.06 כדלקמן:

1. השירות שניתן עבור החשבונית היה טיפול משפטי בנושא עזבונו של המנוח ארווין איזנברג.

2. תקופת השירות הייתה בערך מאמצע שנות התשעים והסתיים לפני סוף 2001.

3. השירות ניתן בארץ ובחו"ל.

4. הגברת לאה אייזנברג הינה אזרחית יפן ותושבת יפן.

5. הוסכם על תשלום על פי הצלחה אולם לא יותר מסכום מקסימלי קבוע שהוסכם מראש והוא גם הסכום ששולם בפועל על פי החשבונית שבנדון.

6. הסוגיה המשפטית אינה שייכת רק לאנגליה אלא לארצות נוספות בעולם ובכללם דיני נשואין וגירושין בישראל.

7. הלקוחה פנתה אף לבית המשפט לענייני משפחה בישראל מכח החוק בענייני נישואין וגירושין הישראלי החל על גב' לאה אייזנברג ועל בעלה המנוח ארווין איזנברג, מכוח העובדה שהם נישאו בנישואין יהודיים כדת משה וישראל וזאת ללא קשר למקום ממושבם או אזרחותם.

8. ההסבר להיות ההכנסה כזו החייבת בשיעור מע"מ "0" הינו כדלקמן:

9. מדובר בשירות שניתן לתושב חו"ל שאין לו עסקים או פעילות בישראל.

10. מדובר בשירות כמוגדר בדין כלומר שירות בתמורה למען הזולת שאינו מכר.

11. השירות ניתן לגבי נכסים שאינם בישראל. נכסי העיזבון ונכסי בני הזוג איזנברג אינם בישראל.

57

12. השירות ניתן בחלקו בישראל ובארצות שונות בחו"ל אך לדעתנו תחולת הוראות סעיף 30(א)(5) אינה מוגבלת לאזור גאוגרפי מסוים. הן שירות שניתן בחו"ל, הן שירות מעורב שניתן הן בחו"ל והן בישראל באים בגדר הסעיף הנ"ל ואין בעובדת מתן השירות במעורב בארץ ובחו"ל כדי לשנות לעניין החלת שיעור מס אפס.

13. נרשמו בספרי החשבונות של החברה מחיר העסקה לרבות דרך התשלום והעובדה שהתשלום נעשה במטבע זר. כן נמצא בספרי הנהלת החשבונות מסמך המאשר את עובדת העברת הכסף לישראל עם פירוט סכום העיסקה תאריך ביצועה ויתר פרטיה.

14. הייתה לגב' לאה אייזנברג האלטרנטיבה לקבלת אותו שירות מעוסקים שאינם ישראלים, כלומר החברה [המערערת] הייתה בתחרות עסקית עם עוסק זר, על מתן השירות למזמין השירות. אין באמור כדי להסכים שזהו תנאי נדרש בעניין."

כבר בתשובה זו של משרד שגב למע"מ, שניתנה כשלושה שבועות לאחר שנשלח מכתבו של החוקר דרג'י, נפלו מספר אי דיוקים, כמפורט:

(1) תושבות הגב' איזנברג – בתשובה מס. 4 כותב עו"ד שגב כי לאה איזנברג הינה אזרחית יפן ותושבת יפן. בניגוד לכך בסעיף 6 לכתב התביעה של ליז בבוררות וינוגרד, שהוגש מטעם משרד שגב נאמר כי מקום מושבה בלונדון, כך גם בסעיף 2 לכתב התביעה בבוררות הנשיא שמגר, שגם הוא הוכן בידי משרדו. בנוסף, לאה נתנה תצהיר בתביעת השיתוף, ובבקשה למינוי מנהלי עיזבון זמניים, בהם טענה לאה כי מרכז חייה בישראל (לעניין הגרסאות לגבי תושבות הגב' איזנברג ראו בפרק הדן בשאלה זו).

(2) אשר לתשובה בסעיף 7 שם טוען עו"ד שגב כי הפניה לבית המשפט בישראל הייתה מכוח דתם של הזוג אייזנברג, התשובה אינה מדויקת. בתביעת השיתוף מתואר בהרחבה כי מרכז חייה של לאה אייזנברג הוא בישראל, וכך גם של אייזנברג המנוח, שאמנם נעדר רבות לצרכי עסקיו, אך תמיד ראה את ביתו כבית בסביון. בנוסף, כפי שהדגשתי לעיל, עו"ד שגב טוען לכל הדרך לפניי, כמו גם בהליך הפלילי, כי המדינה היא זו שמבלבלת, שלא לצורך בין שאלת הייצוג, מיהו הלקוח, לבין השאלה למי ניתן השירות. והנה כאן, בסעיף 7 מציין עו"ד שגב עצמו כי לאה אייזנברג היא הלקוחה, זאת בניגוד לעדויותיו הרבות כפי שיפורט בהמשך.

(3) במענה לשאלה על מה מבסס עו"ד שגב את טענתו לשיעור מע"מ אפס, עו"ד שגב אינו מזכיר כי יש בידיו חוות דעת כתובה של עו"ד זיו שרון.

עד לשלב זה טוען עו"ד שגב כי הלקוחה היא גב' איזנברג, ואינו מזכיר כלל ועיקר את ליז הרדי ואת דבר השליחות הנסתרת.

6.1.ב. ההודעות והעדויות של עו"ד שגב במע"מ בשנת 2008

58

עו"ד שגב נחקר במע"מ ע"י החוקר דרג'י בשנת 2006. אין מחלוקת כי תוכן עדותו נמחק, ועל הנסיבות לכך אפרט בהרחבה בפרק הדן בטענות שגב לגבי התנהלות המדינה בעניינו. חקירתו של עו"ד שגב בעניין החשבונית מתחדשת ביום 10.1.08, בידי חוקר אחר ממע"מ, זיו מיכאל. להלן אעמוד על עדותו של עו"ד שגב במע"מ החל ממועד זה.

6.1.ב.(1) תשובותיו של עו"ד שגב למע"מ בכתב

ביום 10.1.08 כותב החוקר מיכאל זיו לעו"ד שגב, מפנה למכתב של עו"ד שגב מיום 22.2.06, ובהמשך לאותו מכתב מבקש לברר שלושה נושאים. הראשון, האם במסגרת השירות שניתן לגב' איזנברג הופיע עו"ד שגב לפני ערכאה כלשהי בישראל; השני, האם במסגרת הטיפול הופיע בערכאה כלשהי מחוץ לישראל והאם הטיפול בגב' אייזנברג היה בעקבות צוואתו של מר אייזנברג, ואם כן, היכן הוגשה הבקשה לקיום הצוואה.

ביום 13.1.08 משיב עו"ד שגב (המכתב סומן ת/26 בהליך הפלילי, מופיע במוצגי שגב), במענה לשאלה "האם הטיפול בגב' אייזנברג היה בעקבות צוואתו של מר אייזנברג, ואם כן אזי היכן הוגשה הבקשה לקיום צוואה?" כך: "אכן הטיפול בגב' איזנברג היה בעקבות צוואתו המקפחת של בעלה שאול אייזנברג ז"ל. הבקשה לקיום צוואה הוגשה על ידי בנו של המנוח, מר ארווין איזנברג בלונדון". כן ציין כי לא הופיע בשם לאה אייזנברג בשום ערכאה לא בארץ ולא בחו"ל.

גם תשובתו זו של עו"ד שגב בחלקה אינה מדויקת ובחלקה אינה נכונה. אשר לייצוגה של לאה בערכאות משפטיות בארץ ובחו"ל, הרי עו"ד שגב טוען לכל אורך הדרך כי ייצגוה של ליז בערכאות היה בשם ולמען לאה, עם זאת אינו מזכיר את ליז כלל ועיקר ואינו מבהיר את הפיצול הנטען על ידו, בין הייצוג הפורמלי למתן השירות המהותי. חלק זה של תשובת עו"ד שגב אינו מדויק. אשר למקום בו הוגשה הבקשה לקיום צוואה, הרי שמדובר בתשובה לא נכונה. לא הוגשה ולו בקשה אחת, בידי מי מהצדדים הרבים לסכסוך, לקיום צוואה בלונדון. במסגרת הסכסוך הוגשו שלש בקשות לקיום צוואה, אחת בפנמה והיתר בישראל, ועו"ד שגב אינו מזכיר זאת. הוגשה בקשה לקיום צוואת 86 ע"י ארווין בפנמה (בנוגע למניות הפנמיות (ראו נ/17 בהליך הפלילי, תצהירו של ארווין איזנברג בהתנגדות לבקשות לאה אמילי וליז למינוי מנהלי עיזבון זמניים, וצווים נוספים בת"ע 3855/97. כן ראו כתב התביעה של ליז בבוררות הנשיא שמגר, חלק מת/35 במוצגי שגב, סעיף 7 בעמ' 3); הוגשה בקשה לקיום צוואת 86 בישראל ע"י דימנט, לגבי נכסי המנוח בישראל (המ' 2347/97, ראו: סעיף 13 בעמ' ,4 לבקשה לצו מניעה שהגישה לאה בתיק עז' 3459/97). כמו כן הוגשה בקשה לקיום צוואות 80 או 82 גם היא בישראל, ע"י ארווין ודימנט במשותף ( ת"ע (ת"א) 4266/97, המר' 3271/97. לעניין זה ראו סעיף 4.7 לכתב התביעה של ליז בבוררות וינוגרד (חלק מת/35 במוצגי שגב) וכן סעיף 29 לכתב התביעה של ליז בבוררות הנשיא שמגר, בעמ' 11, סעיף 29, חלק מת/35 במוצגי שגב).

59

היינו הוגשו בקשות לקיום צוואת שונות, האחת בפנמה והאחרות בארץ. למרות זאת עו"ד שגב משיב למע"מ כי ארווין הגיש בקשה לקיום צוואה בלונדון, ואינו מפרט באשר לשלוש הבקשות השונות לקיום צוואה שכן הוגשו.

6.1.ב.(2) חקירתו של עו"ד שגב במע"מ מיום 21.1.08

עו"ד שגב הוזמן לחקירה ביום 21.1.08. בחקירתו (ת/27 בהליך הפלילי, במוצגי שגב). בתשובותיו בחקירה זו נפלו מספר סתירות, כמפורט. בדף 2 לחקירה מיום 21.1.08, ש' 9-10 נשאל עו"ד שגב: "האם הופעת בפני ערכאה כלשהי בישראל במסגרת השירות שניתן לגב' אייזנברג" ומשיב: "לא". כפי שציינתי לעיל, לאור עמדתו כי בכל מהלכיו ייצג את לאה, תשובה זו, למצער, אינה מדויקת.

בהמשך החקירה (פרוטוקול החקירה מיום 21.1.08, דף 2 ש' 15-28) הוסיף שגב הוסיף כי הקשר שלו עם לאה נוצר באמצעות עו"ד וינרוט, ומצין כי בזכות פעולותיו הגיעה לאה לפשרה בנוגע לעיזבון שהיטיבה עמה. גם כאן לא נזכרת ליז.

6.1.ב.(3) חקירתו של עו"ד שגב במע"מ ביום 10.4.08

העדות הבעייתית ביותר של עו"ד שגב במע"מ, היא הודעתו מיום 10.4.08 (ת/28 בהליך הפלילי, במוצגי שגב, להלן: ההודעה מאפריל). בהודעה זו נפלו הסתירות הרבות ביותר. להלן אצטט מהעדות ואדגיש את הסתירות בין עדות זו לבין מסמכים או עדויות אחרות של עו"ד שגב.

בתחילה נשאל עו"ש שגב (ההודעה מאפריל, דף 2 שורה 37): "האם ישנו הסכם שכ"ט בינך לבין לאה אייזנברג?" והשיב: "לא".

תשובה זו עומדת בניגוד גמור לטענתו של עו"ד שגב כי הוא זכאי היה לקבל את התקבול כתוצאה מהסכם יוני בין ליז ללאה (כך בבקשה לשכר טרחה בבוררות וינוגרד, כך בבוררות הנשיא שמגר) ולמעשה זו טענתו גם בערעור לפניי, אם כי עו"ד שגב לא נקב מפורשות במילים "שכר טרחה" בנוגע להסכם יוני. בסעיף 57 לערעור מתארת המערערת את נסיבות כריתת הסכם יוני בין ליז ללאה ומדגישה:

"התנאים הקשורים בתקבול נשוא השומה, כלומר גובה שכר הטרחה שתקבל המערערת מלאה אייזנברג, נעשו במו"מ בין לאה אייזנברג, באמצעות באי כוחה ובין המערערת.".

לעומתו, עו"ד פרי ממשרד שגב כן טען במפורש כי הסכם יוני מהווה הסכם שכ"ט בין לאה לבין עו"ד שגב. בהליך הפלילי נשאל עו"ד פרי (בעמ' 797 לפר' מיום 4.4.13, ש' 2-8):

"לפי עדותך אני מבין שת/5 [הסכם יוני] זה הסכם שכ"ט?

ת. ת/5, סעיף 2, זה בוודאי הסכם שכ"ט.

ש. מי הצדדים להסכם שכ"ט בת/5?

60

ת. כפי שהבנתי את סעיף 2 לת/5, כמו שאמרתי שמחתי על זה מאוד, לאה התחייבה בו לשלם למשרדנו, לשגב, 5% ממה שתקבל, עד לתקרה של 3 מיליון דולר.".

יש לזכור כי עו"ד פרי תמך בעו"ד שגב בכל דבר ועניין. עו"ד פרי נשאל כיצד הבין שסעיף 2 להסכם יוני הוא הסכם שכ"ט בין לאה למשרד שגב והוא משיב (עמ' 797 לפר' ההליך הפלילי, מיום 4.4.13, ש' 28: "מה ששמעתי משגב, מה שהבנתי מוינרוט שמוסכם עליו... הבנתי משגב את הדברים האלה".

בהמשך נשאל עו"ד שגב (ההודעה מאפריל, דף 3 ש' 11-17), האם נתן שירותים נוספים למי מבין בני משפחת איזנברג, ושוב נתלה עו"ד שגב בטענת החיסיון:

"ש. האם ניתנו על ידך שירותים נוספים למי מבני משפחת אייזנברג חוץ מלאה איזנברג, בנוגע לצוואה, או לערעור עליה, או לחלוקת הרכוש של המנוח שאול איזנברג?

ת. בתיק נשוא החשבונית זו לא ניתן. עניינים אחרים הנוגעים למי ממשפחת איזנברג שאינו לאה אייזנברג, היה קשר.

ש. מה פירוש קשר?

ת. לא אוכל לומר דברים שהם חסויים בין לקוח לעו"ד ובמיוחד על מהות הקשר כמו שנתבקש.".

אנו רואים כי עו"ד שגב נותן תשובה מעורפלת ואינו מזכיר במפורש את ליז. התיק נשוא חשבונית זו נוגע לעיזבון המנוח אייזנברג, כיצד משיב עו"ד שגב כי לא ניתנו שירותים נוספים? יש להדגיש כי כך משיב עו"ד שגב קודם שהוצג לו פסק הבורר בוררות הנשיא שמגר.

בהמשך, עוד טרם הצגת פסק הבוררות לפניו, נשאל עו"ד שגב נשאל על ייצוגה של ליז (ההודעה מאפריל, דף 3, ש' 12-18):

"ש. האם ייצגת את ליז אייזנברג, בתו של שאול אייזנברג בהליכים משפטיים בארץ בנוגע לחלוקת רכושו לאחר מותו או כל הליך אחר.

ת. אני ייצגתי את ליז אייזנברג לגבי הזכות שלה ולא של לאה אייזנברג בצוואה, אבל בהקשר ובאופן שאיננו כולל ייצוג שלה כי על חלקה שהיה 5% בצוואה לא הייתה מחלוקת, אלא בהגנתה אם כתוצאה מהעזרה שהיא תיתן במלחמה שעשתה האמא שלה נגד אחיה תפגע זכותה. אך לא היה צורך בהגנה כזו בפועל כי היא קיבלה את זכותה.

ש. האם ליז איזנברג שילמה לך סכומים כלשהם בגין השירות שקיבלה

ת. אני צריך לבדוק.".

הדברים הללו מעורפלים לחלוטין וסותרים את עדותו של שגב בערעור לפניי, כמו גם בהליך הפלילי, לגבי הייצוג ותוכנו, ללאה מזה ולליז מזה. כפי שציינתי, על אף שעו"ד שגב טוען כי בהודעה שנמחקה (בשנת 2006), הבהיר את הקשר בין ליז ללאה ואת הייצוג שלו את לאה באמצעות ליז, ועל אף שלא ידע במהלך ההודעה מאפריל, כי אותה עדות נמחקה, הוא המשיך שלא להזכיר את ליז, עד שהוצג לו פסק הבורר הנשיא שמגר.

61

בהמשך החקירה מוצג לעו"ד שגב פסק הדין בבוררות הנשיא שמגר, ממנו עולה כי ייצג שם את ליז, ואז משיב עו"ד שגב (ההודעה מאפריל, דף 3 ש' 28): "מאחר ופטרתם אותי מחסיון אוכל להרחיב וכמובן שזה רק כיוון שהצגתם בפני שיש בפניכם את תיאור העובדות….".

11:44 העדות מופסקת ובפני העוסק מוצג פסק הבורר של השופט בדימוס שמגר, לעיונו לפני המשך העדות.

11:55 העדות מתחדשת.

ש. אני מציג בפניך פסק בוררות שניתן על ידי השופט מאיר שמגר, בעניין שבין לאה אייזנברג וליז הרדי… על פי המתואר בפסק ייצגת את ליז הרדי (לשעבר אייזנברג), מה תוכל לומר על כך?

ת. מאחר ופטרתם אותי מחסיון אני אוכל להרחיב….המדובר בתיק מזעזע שבו בן טען למעשים איומים מטעם אימו נלחם כדי לנשלה מהרכוש שאביו השאיר, אחת הבנות ליז הרדי שאהבה את אימה הסכימה לעזור לה במאבקה ונקבע כי הבת לא תנזק ממה שמגיע לה ואיש לא חלק על כך, וגם שההוצאות המשפטיות שיוצאו במאבק הם בעצם של האם, והאם תישא בהם, לעניין הזה לבקשת האם נקבע גבול בסכום ובאחוז. דהיינו 5% ממה שתקבל האם ולא יותר משלושה מיליון דולר שמומחים מטעם האם אמרו שאין עליהם מע"מ, אולם עו"ד וינרוט דרש שייכתב בהסכמה שבין ליז הרדי שהסכום יהיה כולל מע"מ אם יחול.

במקביל ליז הרדי הסכימה עם משרדנו שמאחר והיא פועלת בעצם כמיופת כוח של האם ולייצר שני ראשי חץ, מחד עו"ד וינרוט המייצג אם האם, ומצד שני ליז הרדי המייצגת את האם באמצעות עו"ד אחר שפועל לטובת האם, דבר שמשפטית נותן יתרון, וסכם בין משרד עו"ד שגב וליז הרדי בשלב כלשהו כי ליז לא תקבל אגורה לכיסה משכ"ט שתשלם האם כי היא רק מיופת כוח באותה טקטיקה משפטית והשכר יועבר ישירות מהאם למשרד שגב שבפועל (נוסף לעו"ד וינרוט] היו עו"ד של לאה אייזנברג. ראיתי שבעמ' 44 בפסק הבורר שהעניין קיבל ביטוי בכתב שהסכום כולו לא ייכנס לכיסה, אלא מיועד לעו"ד שלה

 

ראשית, עו"ד שגב מבהיר כי מומחים מטעם האם, יש להניח כי הכוונה למשרד וינרוט, אמרו כי על השיפוי שתישא בו האם אין חבות במע"מ, אך טוען באותו משפט, כי למרות האמור עו"ד וינרוט עמד על כך שיצוין שהסכום כולל מע"מ. עו"ד שגב אינו מבהיר מדוע, ואינו מציין אם שאל את עו"ד וינרוט או את אות מומחים שאלות הבהרה בעניין זה.

בנוסף, עו"ד שגב מפנה כאסמכתא לדבריו לעמ' 44 בפסק הבורר הנשיא שמגר. אולם, עמ' 44 לפסק אינו הכרעה של הבורר, אלא סיכום טענות ליז. כפי שאפרט בהמשך, בהליך לפניי טען עו"ד שגב כי הבורר הנשיא שמגר לא הבין נכון טענות אלו, אך כאן הוא מפנה לדברים כאילו מדובר בהכרעתו של הבורר.

עו"ד שגב ממשיך (ההודעה מאפריל, דף 4, ש' 9-12):

"בעקבות ההסכמה של ליז הרדי עם משרד שגב שאומרת בעצמה שהיא לא הקליינטית והפעילות בעבור אימה, היה סכסוך עם האמא לגבי גובה התשלום שהאמא צריכה לשלם לעו"ד שגב והתקיימה הבוררות וניתן פס"ד. כל הסכום הועבר על ידי האמא לפי פסק הדין.".

62

עדות זו אינה נכונה. הסכסוך לא היה על תשלום שלאה חייבת למשרד שגב אלא על תשלום שלאה חייבת לליז. הסכום לא הועבר על ידי האמא לפי פסק הבורר אלא הועבר ע"י האמא, לבקשת עורך דין שגב, ובהסכמת ליז, שהיא הייתה זו שהייתה אמורה לקבל את הכספים (בעניין זה ארחיב בהמשך).

בהמשך, בדף 4, ש' 20-30, נשאל עו"ד שגב האם הופיע מטעם ליז בערכאות בארץ, ומשיב:

"ש. האם הופעת בארץ בפני ערכאה שיפוטית כלשהי בזמן שייצגת את ליז הרדי, האם ניהלת דיונים כלשהם בנוגע לליז הרדי עם גורמים אחרים בארץ

ת. לגבי ליז הרדי מי שפעל ממשרדי היו עו"ד שונים, אני חייב לעבור על התיקים בכדי לראות מי הופיע ובאיזה הליכים.

ש. זאת אומרת שאתה לא זוכר שאתה אישית הופעת בבית משפט או בדיונים הנוגעים לליז הרדי

ת. לא אמרתי כך

ש. האם אתה הופעת באופן אישי

ת. כפי שאמרתי אני חייב לבדוק באיזה הליכים הופיע ובפני מי הופיע.".

עו"ד שגב מעיד כי אינו זוכר, ומדבר על עורכי דין אחרים ממשרדו. שוב הוא בוחר בדרך של ערפול והכחשות כלליות ולא ברורות. כמו כן, אין משמעות מי הופיע ממשרדו כי הערעור הוא של המערערת, והטענה היא כי המערערת, היינו משרד שגב כולו, נתן שירותים באופן בלעדי ללאה איזנברג, ולא כי חלק מעוה"ד במשרד שגב ייצגו אל ליז וחלקם האחר את לאה (דבר שכללי האתיקה אינם מאפשרים). בנוסף, קשה לקבל טענה זו, לאחר שחקירתו של עו"ד שגב את עו"ד נאמן בתיק הירושה עמדה במרכז ההליכים בבוררות וינוגרד, ולאחר כל ההליכים בהם הופיע, ולו פורמלית כטענתו, בשם ליז.

בשלב זה מזהיר החוקר מיכאל זיו את עו"ד שגב כי הוא עובר לחקור אותו תחת אזהרה ואז מודיע עו"ד שגב כי הוא מסרב להמשיך להשיב על שאלות ומסרב לחתום, אך מוסיף ומצהיר את הדברים הבאים, (ההודעה מאפריל, דף 5 ש' 5-9):

"מטעמים אותם אסביר לביהמ"ש והם טעמים כבדי משקל, החלטתי שלא להשיב לשאלות המופנות אלי תחת אזהרה ואומר את מה שיש לי לומר בבית המשפט. כן החלטתי שלאור התנהלות הדברים ונימוקים נוספים שיוצגו לבית המשפט, לא אחתום על מסמך כלשהו כולל האופן שבה נרשמה עדותי עד כה.".

בהמשך, בתשובה לכל השאלות, מפנה עו"ד שגב לתשובתו הנ"ל. עם זאת בדף 6, ש' 15-20 הוא מוסיף כך:

"אני רוצה להדגיש שיש לי תשובות ברורות ומבהירות ויש התייחסות ברורה גם בחו"ד של עו"ד שרון זיו, אבל הנימוקים שאתם יודעים אותם והם כבדי משקל והמסכת השלמה שחשבתי לתומי שאתם לא שותפים לה, מסכת בה מאיימים עלי, מבקשים שוחד ודברים נוספים גרועים מכך, שמפורטים בחלקם בהליכים שונים, מראים לי כי אתם חלק מאותה מסכת ואני מעדיף לתת את תשובותי בביהמ"ש.".

63

בסיום נשאל עו"ד שגב האם ברצונו לעניין בעדות ומשיב:

"ש. למרות שאינך מעונין לחתום האם בכל זאת אתה רוצה לקרוא את מה שרשמנו, וכמובן לתקן משהו,

ת. איני יכול בסערת הרוחות בה אני נמצא להתרכז אפילו בשאלות שנשאלו.".

בסיום מציין החוקר מיכאל זיו בכתב ידו כי: "העדות נגבתה על ידי בנוכחות הרכז, הוגו פיירברג. הנחקר סירב לחתום על החקירה, והסביר זאת כפי שמתואר בסוף החקירה.".

כלומר כשמתחילות להישאל השאלות הקשות, כשעוברים לחקור את עו"ד שגב באזהרה, חוזר עו"ד שגב לטענות בדבר העובדה שהוא נרדף, לטענתו, ע"י רשויות המס ואינו עונה עוד על שאלות.

עו"ד שגב שב ונחקר במע"מ ע"י החוקר זיו מיכאל, ביום 3.8.08 (ת/30 בהליך הפלילי, במוצגי שגב). בחקירה זו הוא נשאל האם ברצונו להוסיף דבר מה על הודעת אפריל, אז, כשהחל להיחקר באזהרה שמר על זכות השתיקה, ואז מתאר עו"ד שגב בהרחבה את ההתלבטות בשאלת המע"מ במשרדו (של מנהלת החשבונות כרמלה אפון), ואת הפניה של עו"ד שגב לרו"ח וולקן בעניין. לאור הבעייתיות הרבה והסתירות בין עדות זו לעדויות אחרות, הוקדש פרק נפרד בהמשך בנוגע לחוות דעתו של עו"ד זיו שרון. אולם, בהקשר שלפניי יש להבהיר כי החקירה רצופה סתירות עם מסמכים ועדויות אחרים של עו"ד שגב. עו"ד שגב מציין שלאור הבדיקות המקצועיות שערך הן עם עו"ד וולקן, הן עם עו"ד זיו שרון, הוא נעלב כשהחוקר החל לחקור אותו באזהרה (דף 2 להודעתו מיום 3.8.08, ש' 3-27).

בהמשך מבהיר עו"ד שגב את מערכות היחסים הקשורות לענייננו (שם, דף 2, ש' 30-32): "יש מערכת יחסים אחת בין ליז לאמא לאה, יש מערכת יחסים שנייה בין ליז הרדי לבין חברת שגב, ויש מערכת יחסים שלישית בין לאה אייזנברג למשרד שגב" יש לציין כי עו"ד שגב אינו עומד על התקופות בה נמשכו מערכות יחסים אלו, וכפי שאפרט בהמשך, גם בעניין זה היו לעו"ד שגב מספר רב של גרסאות.

עו"ד שגב מספר בחקירתו מדוע שלח את עו"ד ארליך ממשרדו לחו"ל לנסות ולהבין מה עלה בגורל צוואת 86 המקורית (דף 3 להודעה מיום 3.8.08, ש' 25-29):

"אני שלחתי עו"ד שלי בשם ארליך שהקליט את העו"ד השויצרי שערך את הצוואה, וגם לעו"ד שמייצג את ארווין איזנברג קראו ארליך, והעו"ד השויצרי שחשב שהוא מדבר עם העו"ד של ארווין, סיפר שהמקור נלקח ע"י האב"

מי שהעלה בזמן אמת טענה זו לפיה עו"ד ארליך נשלח בגלל זהות השמות, היה דווקא ארווין, בתצהיר שהגיש בתגובה לבקשה למתן צו ירושה.

64

עו"ד חנוך ארליך, שעבד בשעתו במשרד שגב, בתצהיר שנתן במסגרת תיק העיזבון בתמיכה בבקשת ליז למתן צו ירושה (נ/12 בהליך הפלילי) הצהיר כי משרד שגב ייצג את ליז, הצהיר כי כך הציג עצמו במפורש שלפני כל אלו שפנה אליהם, והכחיש במפורש כי נבחר למשימה בשל זהות בין שם משפחתו שלו, לשם משפחתו של ב"כ ארווין. וכך מצהיר עו"ד חנוך ארליך בסעיף 18 לתצהירו (מזמן אמת, טרם התעוררה שאלת המע"מ):

"אין שחר איפוא ל"רמז" בתצהירו של ארווין, כאילו דווקא אני התבקשתי לערוך את הבירורים בלונדון ובציריך, מכיון ששם משפחתי זהה לזה של עו"ד טוביה ארליך, ממשרד בא כוחו של ארווין.".

אמנם אין מדובר בתצהיר של עו"ד שגב עצמו, אולם, מדובר בתצהיר של עו"ד ממשרדו שהוגש לבית המשפט, בזמן אמת, כך, שלמעשה, עו"ד ארליך מצהיר על עובדה, שעו"ד שגב יודע שהיא אינה נכונה.

6.2. סתירות בעדותו של עו"ד שגב לגבי התקופה בה ניתן השירות של משרד שגב ללאה אייזנברג

אחד הנושאים לגביהם נתן עו"ד שגב גרסאות סותרות רבות נוגע לתקופה לגביה טענה המערערת כי ניתן שירות בלעדי ע"י משרד שגב ללאה אייזנברג, או בלשונו של חוק מע"מ, המועד בו לאה אייזנברג קיבלה את השרות ממשרד שגב. אין מדובר בעניין משני או סמנטי, שכן, אין מחלוקת כי עו"ד שגב נכנס לתמונה לראשונה בתחילת חודש מאי 1997. אין גם מחלוקת כי החל ממחצית חודש ספטמבר 97, כארבעה חודשים לאחר מכן, חדל לתת שירותים ללאה אייזנברג, גם לגרסתו שלו (לכל המאוחר ביום 18.9.97, עם מכתב הביטול של הסכמי שיתוף הפעולה ששלח לו עו"ד וינרוט). כמו כן מוסכם כי החל ממועד זה ועד שנת 2003, אז ניתן פסק הבורר הנשיא שמגר, ייצג עו"ד שגב את ליז באופן בלעדי. טענתו של עו"ד שגב היא למעשה כי במהלך התקופה של שש שנים בה ייצג את ליז, הן פורמלית, הן מהותית, הייתה תקופה קצרה של כארבעה חודשים לכל היותר בהם ייצג פורמלית את ליז, אך באופן מהותי גב' לאה אייזנברג קיבלה במהלכם באופן בלעדי את שירותי משרד שגב. כיוון שמשרד שגב ביצע פעולות רבות בנוגע לעיזבון עד ליום 18.9.16, יש חשיבות לתחום את מועד מתן השירות הנטען ללאה אייזנברג, כדי לבחון האם פעולות שבוצעו ע"י משרד שגב בתקופה הנתונה נעשו, מבחינה מהותית, לטובת ליז או לטובת לאה. נראה כי המועד עליו עומד עו"ד שגב כגרסה אחרונה היא כי התקופה בה נתן משרד שגב שירות ללאה באופן בלעדי הוא מיום 3.6.97, מועד חתימת הסכם יוני, ועד ליום 18.9.97, מועד ביטול הסכמי שיתוף הפעולה בין ליז ללאה. עם זאת, כפי שניתן לראות מהראיות להלן, קיימות גרסאות רבות של עו"ד שגב בהקשר זה. כאשר עו"ד שגב מתבקש בחקירותיו, הן לפניי, הן בהליך הפלילי, ליישב את הדברים הוא מדבר על "ייצוג בהתהוות", "ייצוג מנטלי", ייצוג "בדמדומים" וביטויים עמומים נוספים כגון אלו. אך הדברים שלהלן מדברים בעד עצמם.

65

התייחסות ראשונה באשר למועד שיתוף הפעולה בין עו"ד וינרוט לעו"ד שגב (אז עוד לא דובר במתן שירות ללאה) נזכר במכתב של עו"ד שגב, לעו"ד וינרוט (המכתב סומן ש/11 בתוך חקירת שגב במע"מ, ת/35 בהליך הפלילי) מיד עם סיום שיתוף הפעולה בין הצדדים בספטמבר 97. מכתב זה נכתב בעקבות עדות עו"ד נאמן בתיק הירושה בה העיד (ביום 6.11.97, הפרוטוקול מופיע בעמ' 243 לנספחי תצהיר איגר), כי עו"ד שגב פנה אליו ביום 22.5.97, והציע לו כי ישתפו פעולה, כאשר עו"ד נאמן ייצג באותה עת את ארווין. עו"ד נאמן העיד כי השיחה הרגיזה אותו, ואינה מקובלת בין עורכי דין, כיון שלטענתו עו"ד שגב ביקש ממנו באותה השיחה כי תוכנה לא יגיע לידיעת עו"ד וינרוט. בעקבות עדות זו כתב עו"ד וינרוט מכתב חריף לעו"ד שגב וטען כי עדות זו הייתה מביאה גם היא לביטול הסכמי שיתוף הפעולה בין האם לבת, לולא אלו היו מבוטלים קודם לכן.

שגב במכתב התשובה אינו מכחיש כי פנה לעו"ד נאמן ביום 22.5.97, אך מכחיש לחלוטין כי הציע לו לשתף עמו פעולה כנגד האם. בנוסף, ככל הנראה כדי להתגונן מטענה של הפרת כללי האתיקה, עליה עמד עו"ד וינרוט במכתבו, מציין עוד שגב כך (סעיפים 3-6 למכתב):

"3. ראשית, שיחתי עם ד"ר יעקב נאמן התקיימה ביום 22.5.97, קודם להסכם כלשהו שנחתם בין מרשתי לבין מרשותיך.

4. שנית, תאריך השיחה היה יומיים בלבד, לאחר שייפתה את כוחי מרשתי לפעול בשמה, ונעשתה מיזמתי אני, ללא כל הנחיה מטעם מרשתי.

5. שלישית, הסכמתי איתך, ביחסים שבינינו, נעשתה רק ביום 26.5.97.

6. רביעית, ההסכם הראשון שנחתם לטובת מרשתי הוא מיום 24.5.97.".

היינו, לפי מכתב זה מזמן אמת, שיתוף הפעולה בין וינרוט לשגב החל רק לאחר הסכם שיתוף הפעולה הראשון, היינו רק ביום 26.5.97, ככל הנראה אז סיכמו עוה"ד וינרוט ושגב על שיתוף הפעולה ביניהם, כאשר התחייבותה של ליז היא מיום 24.5.97. היינו תחילת מתן השירות ללאה ע"י משרד שגב על פי מכתב זה החל ביום 26.5.97, או לכל המוקדם ביום 24.5.97, ומכל מקום לאחר ה-22.5.97.

בניגוד לכך, בכתב התביעה בבוררות וינוגרד (צורף כש/12 לעדות שגב במע"מ, ת/35 בהליך הפלילי) מדובר על שיחות בנוגע לשיתוף פעולה בין עו"ד וינרוט, עו"ד שגב, ליז, אמילי ולאה, שהתקיימו "במחצית השנייה של חודש מאי" (סעיף 2.1 לכתב התביעה). בהמשך, כעדות לתרומתה של ליז למאבקה של לאה, במסגרת אותו שיתוף פעולה, מציין עו"ד שגב בכתב התביעה (סעיף 2.2) כי: "ביום 20.5.97, הגישה ליז, הראשונה מכל היורשים בקשה לצו ירושה מה שהקנה סמכות לבימ"ש וטרפד מהלך של ארווין להגיש בקשה לקיום צואה בפנמה". היינו, כאן שיתוף הפעולה החל במחצית מאי והתממש ביום 20.5.97 (יש להדגיש, כפי שיפורט להלן כי גם הטענה לגופה, לפיה ההליך שהגיש משרד שגב היה ההליך הראשון, אינה נכונה, שכן, ההליך הראשון הוגש בתיק העיזבון ע"י לאה עצמה ביום 5.5.97). כאמור, כאן מועד תחילת הייצוג הוא בין 15-20 למאי 97. זאת, כאשר אין מחלוקת, כאמור לעיל, כי ב-22.5.97, פונה עו"ד שגב לעו"ד נאמן, וטוען כי כל הסיכומים לגבי שיתוף פעולה הם מאוחרים למועד זה. מכאן עולה או כי שגב אינו מדייק בנוגע למועדי שיתוף הפעולה, או לחלופין, אם הוא מדייק בגרסתו הראשונה, הרי שהגשת בקשה למתן צו ירושה ביום 20.5.97, לא הייתה פעולה של ליז לטובת לאה, אלא פעולה של ליז לטובתה שלה.

66

גרסה נוספת שנותן עו"ד שגב באשר לתקופה בה ניתן השירות, לטענתו, לגב' לאה אייזנברג, ניתנת במכתבו הראשון למע"מ, לרו"ח דרג'י מיום 22.2.06 (ת/25 בתיק הפלילי, עמ' 414-415, לנספחי תצהיר איגר), בתשובה לשאלה בגין איזו תקופה ניתן השירות נשוא החשבונית ללאה אייזנברג משיב עו"ד שגב בשם המערערת:

"תקופת השירות הייתה בערך מאמצע שנות התשעים והסתיימה לפני סוף 2001."

היינו, תקופה של שש שנים. זאת כאשר אנו יודעים שגרסתו של המערער כיום, הן בערעור הן בהליך הפלילי מתפרשת על כ-3 חודשים, מסוף מאי, או לכל המאוחר מהסכם יוני, 3.6.97, ועד למחצית ספטמבר 97. גרסתו זו במכתב למע"מ, בה הוא טוען כי תקופת מתן השירות ללאה איזנברג התפרשה על פני שש שנים היא בעייתית, כאשר מאוחר יותר משתנה לחלוטין גרסה זו לאור הממצאים שהתגלו בפועל. נראה כי תשובה זו ניתנת כדי להצדיק תשלום שכ"ט כה גבוה. שונה הדבר אם שכר טרחה של שלושה מיליון דולר משולם עבור שירותים שניתנו במשך מספר שנים או על עבור שירותים שניתנו במהלך שלושה חודשים בלבד.

שוב גרסה נוספת של עו"ד שגב לגבי תקופת מתן השירות הנטען ללאה איזנברג, בה התקופה מצטמצמת במעט, לתקופה של שנתיים, מופיעה כשעו"ד שגב מעביר למע"מ את חוות דעתו של עו"ד זיו שרון (ת/67 בתיק הפלילי). שם בסעיף 2.3 בפרק העובדות מציין זיו שרון, מפי עו"ד שגב, כי:

"השירותים המשפטיים בקשר עם הירושה ניתנו בפועל בכל העולם ובמיוחד ניתנו שירותים אלו בין אמצע שנת 1997 ועד המחצית השנייה של 1999".

חוות הדעת נשלחה למע"מ אחרי אותה חקירה תחת אזהרה, ממנה יצא עו"ד שגב נסער. כאן מדובר אמנם על עיקר השירותים, ומועד מתן תחילת השירות דומה לגרסה כיום, יוני 97, אולם מועד סיום מתן השירות מורחק למחצית השנייה של שנת 1999. היינו, השירותים ללאה לפי גרסה זו יתנו במהלך שנתיים. גם גרסה זו מנוגדת ניגוד גמור לגרסת שלושת החודשים עליה עומד עו"ד שגב כיום, ובעיקר כשאנו יודעים כי בשנת 98 ייצג משרד שגב את ליז בבוררות וינוגרד כנגד לאה, אז גם לשיטתו מדובר בייצוג מלא בכל המובנים של ליז.

בחקירתו במשרדי מע"מ מיום 3.8.08 (ת/30 בהליך הפלילי) עמ' 5 ש' 9 מבהיר עו"ד שגב כי:

"[הייצוג של לאה והייצוג של ליז] זה פרק זמן אחר וזה פרק זמן אחר. זה נושא אחר וזה נושא אחר"

כאן לא מדובר על התקופה במדויק, אך עולה מהדברים כי מדובר בתקופות שונות, ולא בחיתוך באזמל דק ברמה של ימים, כפי שעושה עו"ד שגב בהליך לפניי ובהליך הפלילי.

הגרסה הבאה מופיעה בתצהיר שגב בערעור לפניי, בו מציין עו"ד שגב בעמ' 7, פסקה 32 ש' 2:

67

"שירות זה [ללאה] ניתן החל מסוף מאי 1997 ועד 18.9.97"

היינו בערעור זו הפעם הראשונה שתקופת השירות ללאה מצטמצמת לתקופה של כשלושה חודשים. עם זאת, מועד תחילת השירות הנטען ללאה, סוף מאי, אינו מוגדר בתאריך, כך שלא ברור האם המועד של 22 למאי, מועד שיחתו עם עו"ד נאמן נכלל בכך, אם לאו.

מכאן, הולך עו"ד שגב ומסתבך הן בתשובותיו בנוגע לתקופת מתן השירות, הן בתשובותיו לשאלה מתי ניתן שירות על ידו לאחרים, כולל ליז ואמילי. אפתח בעדויותיו בהליך הפלילי.

בפרוטוקול ההליך הפלילי (מיום 25.3.12, בעמ' 496, ש' 17-18), מעיד עו"ד שגב כי השירות הבלעדי ללאה ניתן במהלך תקופה מצומצמת של שלושה חודשים. כך מעיד עו"ד שגב, במסגרת עדותו הראשית:

"מאז שהתחלתי את התיק ועד היום מצב דעתי היה שאת הטיפול נתתי ללאה וזאת מ-3.6.97 ואילך.".

זאת, בניגוד לעדויותיו במע"מ כמפורט.

בהמשך ההליך הפלילי (פרוטוקול מיום 25.5.14 בעמ' 1302, בש' 23-31), מבהיר עו"ד שגב את תקופות מתן השירות הבלעדי ללאה במסגרת סכסוך הירושה:

"בתיק זה יש מה שנקרא התקופה הראשונה שהיא שלושה וחצי חודשים שההגנה טוענת שהשירות כולו ניתן בצורה בלבדית ניתן ללאה, תוך דאגה לאינטרסים של לאה ובניגוד לאינטרסים של ליז. לאחר מכן, קיימת תקופה של שש שנים שבהן הנאשמת 2 ייצגה את ליז, נגד לאה ודאגה לאינטרסים של ליז.".

כלומר תקופה של כשש שנים ייצגה המערערת את ליז ולא את לאה, ורק כשלושה חודשים ייצגה המערערת את לאה. בנוסף, נפלו סתירות באשר למועד בו מתחילה תקופת השירות הבלעדי ללאה.

ועוד בעדותו הראשית בהליך הפלילי בפרוטוקול מיום 20.4.12 בעמ' 537, ש' 20-24:

"כלומר בחתימת ת/5 [הסכם יוני] עמדה ליז במצב טוב בביטוח שקיבלה, ולכן במהותם של דברים, היא ידעה ואני ידעתי שבתקופה ששמרתי גם על האינטרסים שלה, מ-20.5.97 ועד ה-3.6.97 היא זכתה לדבר שגרם לכך שתקבל 20 מיליון דולר ואי אפשר היה לסדר אותה בהסדרי פשרה. אבל כאן צריכים להיות מאד זהירים. אנו מדברים על תשלום שנעשה עבור תקופת שירות שתחילתו, 3.6.97, תאריך ת/5 [הסכם יוני]. מה-3.6.97 ליז לא נהנתה מהפעילות שלי, הפעילות שלי הייתה לטובת לאה ובניגוד לטובתה של ליז במקרים רבים.".

68

בהמשך אעמוד על תוכן השירות ואראה כי לא כך הם פני הדברים. אולם, כבר עתה ניתן לראות שהזהירות והדיוק בתאריכים בטווח של כשלושה חודשים עומדים בניגוד גמור לטענתו במע"מ ובחוות דעת זיו שרון, לו נמסרו הנתונים מפי המערערת, כי השירות לליז איזנברג התפרס על פני מספר שנים. בגרסה זו טוען עו"ד שגב לשתי תקופות. הראשונה, מיום 20.5.97 ועד ליום 3.6.97 אז פעל עו"ד שגב הן עבור לאה הן עבור ליז, והשנייה, מיום 3.6.97, מאז פעל רק עבור לאה.

במסגרת חקירתו הנגדית בתיק הפלילי עומת ד"ר שגב עם הגרסאות לעיל, השונות לחלוטין זו מזו, וכך העיד בחקירתו הנגדית בהליך הפלילי, כאשר בעדותו משתנה הן התקופה, הן השאלה למי ניתן שירות ומתי.

כך, בהליך הפלילי (פרוטוקול מיום 9.9.12, עמ' 603 החל בש' 9), מעמת ב"כ המאשימה את עו"ד שגב עם גרסתו בתצהיר בערעור, לפיה השירות ניתן מסוף מאי ועד אמצע ספטמבר 97:

ש. אז בוא תסביר לבימ"ש מדוע בנ/5 תצהיר שלך בערעור שומה 1173/09 אתה כותב בסעיף 32: "שירות זה ניתן מסוף מאי 1997 ועד 18.9.97?

ת. מה לא בסדר?! זה בדיוק התקופה!

ש. אתה עכשיו אמרת לבימ"ש שזה בתחילת יוני לא בסוף מאי?

ת. אם זה התיק שלך אז באמת תהיה לי בריא, תראה לי רגע את התצהיר, ידעתי שאתה מטעה אותי. אמרתי בסוף מאי, אם אתה זוכר הישיבה אצל עו"ד וינרוט ביום 1.6.97 דנה במסמך מיום 24.5.97 [המסמך הראשון בין ליז ללאה] הוא ת/1 אם אני לא טועה. אז התאריכים הם סוף מאי 1997 עד 18.9.97 כאמור בסעיף 32 לתצהירי.

ש. אני אומר לך שאתה מיתמם. האם הגרסה שלך עכשיו שהשירות ללאה התחיל כבר בת/1 ביום 24.5.97 [ההסכם הראשון]?

ת. אני אסביר, ביום 4.5.97 שלחתי את נ/88 לעו"ד וינרוט שזהו הסכם שכ"ט שבו אני מייצג את לאה ואת ליז ואת אמילי ביחד עם וינרוט, שנינו עו"ד של לאה ומקבלים 5%. המסמך הזה שנשלח נ/88 קדמה לו שיחה שבה וינרוט ביקש ממני לייצג את לאה ואת ליז ואת אמילי ביום 4.5.97. כל בקשה שהוגשה ע"י וינרוט, אם זה תביעת המזונות, התביעה בבימ"ש למשפחה לשיתוף ברכוש, הצוואה, כל אלו הועברו אלי על ידי עו"ד וינרוט והיינו בקשר שברור לשנינו שנייצג ביחד את לאה, ליז ואמילי. בישיבה מיום 18.5.97 שוינרוט אמר שהם לא מסכימות להסכם שכ"ט ונעשה פגישה בנסיון לשכנע… ליז אמרה לי "תקשיב, עד שהם יחליטו ארווין כבר יבריח את כל הרכוש. אני מסכימה". קבעתי איתה למחרת פגישה ביום 19.5.97 בידיעת ובהסכמת וינרוט נוהל המו"מ על הסכם שכ"ט וכן חתמתי עם ליז על ייפוי הכוח ועל הסכם שכה"ט ת/47 ביום 20.5.97. כלומר עד אז וכולל ה-20.5.97 אני מול וינרוט בידיעה שנייצג יחד כשהסנונית הראשונה כבר חתמה הסכם שכ"ט שכתוב בו שכל בת שתצטרף יופחת שכה"ט באחוז אחד. ביום 24.5.97 נחתם אותו מסמך ת/1 [ההסכם הראשון] שהאמא מבקשת מליז לתמוך בתביעותיה ומתחייבת לשלם 8 אחוז ושליש, ועוד 5% לעו"ד שגב. באותה עת היה הרעיון שהוצג ביום 18.5.97 שנייצג את האמא, לאה בשני חיצים. וינרוט ישירות ואני באמצעות הפרונט, ליז, שבאופן פורמלי אני מייצג אותה, זה היה ביום 18.5.97 הוצע על ידי וינרוט, אבל בפועל כבר היה ייפוי כוח שאני מייצג את ליז בתביעותיה של ליז נגד העיזבון וההוראות עומדות. לכן עד ליום 3.6.7 [ הסכם יוני] ת/5 שממנו מעניין אותנו מה קרה, המצב היה בהתהוות, בהתגבשות ולא ניתן לומר באופן מוחלט מי ייצג את מי…….

ש. אז מה התשובה מתי התחיל השירות ללאה איזנברג, סוף מאי? תחילת יוני? עד סוף 2001? עד ספטמבר 97? כל אלו גרסאות שלך, תתן לנו תשובה אחת ברורה.

ת. כמו שהעדתי באופן עקבי לכל אורך הדרך ולא נתתי מעולם דבר אחר, הדיבור על הייצוג החל ביום 4.5.97 ועד ליום 3.6.97, ת/5 [הסכם יוני] נושא הייצוג היה בהתהוות ותואר על ידי בהרחבה בתשובתי הקודמת.

ש. אתה חוזר על מה שאמרת… נתת תצהיר?

69

ת. אני לא מבין את ההתלהמות, אולי אצלך הדברים שחור ולבן ומספר, בתקופה שבין ה-4.5.97 ועד ליום 3.6.97 ת/5 [הסכם יוני] נושא הייצוג היה בהתהוות ותואר על ידי בהרחבה בתשובתי הקודמת.

ש. תראה עו"ד שגב אתה קיבלת תשלום על שירות שלטענתך נתת ללאה?

ת. מיום 3.6.97 עד 18.9.97.

ש. אז השירות נשוא החשבונית הוא מיום 3.6.97?

ת. כן זה כתוב בת/5 [הסכם יוני].

ש. איפה כתוב בת/5 שאתה מתחיל לייצג את לאה?

ת. בסעיף 2 לת/5 [הסכם יוני] כתוב שלאה תשלם אחוז אך לא יותר משלושה מיליון דולר כולל מע"מ בגין ההוצאות המשפטיות במסגרת סיועך [ליז] לי כאמור לעיל, מסתכלים מה זה "סיועך לי" [הסיוע של ליז ללאה עפ"י ההסכם בין שתיהן] לסייע בעצה אחת עמי לתביעותיי ביחס לעיזבון, אני הייתי חייב לסייע ללאה בתביעותיה נגד העיזבון ולקבל 3 מיליון.

ש. אז מזה אתה אומר שמת/5 אפשר להבין שהשירות התחיל ביום 3.6.97, תאשר לי.

ת. כן.".

כאן יש לנו תקופה חדשה שלא נזכרה בגרסאות הקודמות ולפיה בין ה-4.5.97, אז פנה עו"ד וינרוט לעו"ד שגב כדי שיצורף לטיפול בעניין העיזבון, אז החל התחיל "דיבור" על הייצוג, לבין ה-3.6.97, מועד חתימת הסכם יוני, עניין הייצוג היה "בהתהוות" או "בהתגבשות". בתוך תקופה זו טוען עו"ד שגב כי שלח את נ/88 טיוטת הסכם לפיו עו"ד שגב ועו"ד וינרוט ייצגו את לאה, ליז ואמילי ביחד, ובתוך תקופה זו נחתם ההסכם הראשון בין ליז ולאה, שבו מתחייבת לאה לשפות את ליז על הוצאותיה המשפטיות, באותו שיעור אותו קובע הסכם יוני, מכוחו טוען שגב כי הוא פועל למען לאה באופן בלעדי. כשעו"ד שגב מעומת עם גרסאות אחרות הוא עובר לקטגוריה של "ייצוג בהתהוות" או "ייצוג בהתגבשות". מכל מקום, לפי גרסתו זו מועד תחילת השירות הבלעדי ללאה היה עם חתימת הסכם יוני, ב-3.6.97.

בהמשך אותו פרוטוקול נשאל עו"ד שגב גם על התשובה שנתן למע"מ, לפיה התקופה היא בת כמה שנים ומבהיר (פרוטוקול דיון בתיק הפלילי מיום 9.9.12 בעמ' 605):

"ש. אז לסיכום מה שענית לדרג'י שהשירות ניתן מאמצע שנות ה-90 והסתיים לפני סוף 2001 זאת תשובה נכונה ומדויקת?

ת. נכון. זו תשובה נכונה, בדיוק מה, בדיוק התקופה בין שני התאריכים האלה, נעשה כאשר היה בידי המסמכים והניירת ולא בשיחת טלפון שאין לי אותה."

תשובה זו לא רק שאינה מבהירה את הסתירות בין הגרסאות, היא גם אינה סבירה. התשובה שנתן עו"ד שגב הייתה בכתב, וניתנה שלושה שבועות לאחר שעו"ד שגב קיבל את מכתבו של החוקר דרג'י, שם טען עו"ד שגב כי השירות ללאה ניתן ע"י המערערת במשך חמש שנים. בנוסף, תקופה ארוכה של כשנתיים מופיעה גם בחוות דעתו של זיו שרון, בפרק העובדות שנמסר לו ע"י עו"ד שגב. זה מסמך שהוכן לבקשת המערערת, שם וודאי לא ניתן לטעון כי שלושת החודשים עליהם העיד בערעור ובתיק הפלילי, נכללים בתקופה של שנתיים ולכן אין סתירה בין הדברים.

70

בהמשך חקירתו הנגדית בהליך הפלילי, עומת עו"ד שגב עם תשובה שנתן לגבי סיום מועד השירות ללאה (פרוטוקול הדיון בתיק הפלילי מיום 27.9.12 עמ' 610 ש' 4 -עמ' 606 ש' 3)

"ש. בדיון הקודם אתה אמרת שקיבלת תשלום עבור השירות, שלגרסתך היה עבור לאה איזנברג, עבור שירות שנעשה בתקופה שבין 3.6.97 עד ל-18.9.97, זה היה בעמ' 604 ש' 16. ואז אתה אמרת שנתת שירות בלעדי ללאה מת/5 [הסכם יוני] ועד ליום 15.9.97. זה היה בעמוד 605, ש' 9-10. אתה יכול להסביר מה ההבדל בפער בין התאריכים? מדוע פה זה עד ה-18.9.97 ובהמשך עד ה-15.9.97?

ת. ב-15.9 התכנסו הצדדים ונחתם ת/6 [ההסכם השלישי בין לאה ליז ואמילי] שהוא הסכם חתום לגבי חלוקת הכספים מהזכיה בתיק. ב-15.9 אני פעלתי בשני כובעים, ואולי יותר, כי דאגתי שיכתב השכר שמגיע לנאשמת 2 [נהמערערת], שלושה מיליון דולר בהסכם עצמו, דאגתי שליז הרדי ואמילי יקבלו שווה בשווה ולא תהיה העדפה של אמילי על ליז, ועל כן מבחינת זהירות של דברים, סייגתי ואמרתי שהשירות הבלעדי ללאה ניתן מה-3.6, וגם כאן זה מת/5 עד 15.9.97. היומיים הבאים, 16 ו-17, כי ב-17 בוטלו ההסכמים ע"י עו"ד וינרוט והודעה על כך ניתנה ב-18.9.97, ולכן לאורך כל העדויות נמסר גם בתאריך 15.9 וגם בתאריך 18.9. שאינני זוכר את נושא ההסכם מיום 15.8.97, תמצא שאני אומר 18.9. שאני זוכר את נושא ה-15.9 תמצא שאני מסייג ואומר 15.9, זה ההסבר.".

היינו גם מועד סיום ההסכם משתנה כך שמה-15.9.97 ועד ל-18.9.97 מייצג עו"ד שגב את לאה ליז ואמילי, ומיום 18.9.97 מופסק לחלוטין ייצוגו את לאה.

במהלך העדויות בערעור לפניי, על אף כל החקירות והגרסאות שנתן בהליך הפלילי, שוב חוזר עו"ד שגב לתשובות עמומות באשר לתקופת הייצוג, ולתקופה של "התהוות הייצוג", וכן חוזר לתאריכים אחרים מאלו עליהם העיד בהליך הפלילי.

בדיון בערעור לפניי, שוב עומת עו"ד שגב עם תשובתו למע"מ לפיה השירות ניתן מאמצע שנות ה-90 ועד סוף 2001, ואלו תשובותיו בהליך שלפניי (עמ' 15 לפר' בערעור מיום 26.4.15, ש' 9-20):

"ש. אתה אומר כאן [במכתב למע"מ] שתקופת השירות היתה מאמצע שנות התשעים ועד סוף 2001?

ת. נכון.

ש. נתת שירות ללאה בקשר לעיזבון איזנברג בשנת 2001, הרי כבר מזמן לא ייצגת אותה?

ת. המכתב הזה [למע"מ] נכתב לאחר שקיבלתי את חוות הדעת של זיו שרון, שאומר שהמע"מ הוא אפס, והוא הסביר לי וכתב גם שעד סוף 2001 חל חוק ותקנות מסוימות, ולכן כתבתי שהשירות הסתיים לפני סוף שנת 2001, כי ב-1.1.2002 נכנסו התקנות החדשות לתקפן.

….

ש. לא נתת שום שירות משפטי ללאה, גם לגרסתך, לאחר 18.9.97, נכון?

ת. כן.".

71

היינו, בניגוד למכתב למע"מ בו מוזהר עו"ד שגב לדווח אמת, הוא מצהיר שהטיפול ניתן עד סמוך לסוף שנת 2001, בעוד שבפועל גם לגרסתו הטיפול ניתן חודשים ספורים בשנת 97 (ולא מאמצע שנות ה-90) והסתיים בספטמבר 97. ההסבר לפיו ציין את שנת 2001 בשל העובדה כי בשנת 2002 שונו התקנות, אינו סביר, שכן הוא נשאל מתי נתן את השירות, ולא נשאל דבר לעניין חוק מע"מ. כלומר, בכל מקרה הדיווח למע"מ, למצער אינו מדויק. ייתכן, כאמור, כי ציין תקופה ארוכה כדי להצדיק שכר טרחה של כ- 15 מיליון שקלים, אך בדיעבד לא עלה בידו ליישב את הסתירה.

בהמשך נשאל עו"ד שגב על הסתירה בין תצהירו בערעור לבין עדותו בהליך הפלילי (פרוטוקול הדיון בתיק הפלילי מיום 9.9.12 בעמ' 605):

"ש. ובנ/105 [תצהיר שגב בערעור]…שם אתה בוחר לענות בתצהיר שהוגש לבית המשפט שהשירות החל בסוף מאי ולא ב-3.6.97?

ת. לדעתי התשובה מדויקת כיוון שיש הבדל בין נשוא החשבונית לבין התהוות לנושא הייצוג החל מיום 4.5.97.".

תשובה זו אינה ברורה כלל ועיקר, והביטוי "ייצוג בהתהוות" גם אינו ברור. נראה כי כאשר נתקל עו"ד שגב בסתירה, ואין בידו ליישב אותה הוא נזקק לרעיון זה של "ייצוג בהתהוות" לאור זאת ממשיך ב"כ המאשימה ושואל בעניין זה:

"ש. בתקופה לפני ה-3.6.97 היה לך כבר ייפוי כוח מליז?

ת. החל מיום 20.5.97.

ש. בתקופה שבין ה-20.5.97-4 ייצגת את ליז?

ת. לא ייצגתי את ליז באותה תקופה, דובר שאני אייצג יחד עם וינרוט את לאה, ליז ואמילי ועל זה יש מסמך בפקס מזמן אמת נ/88.".

אשר למסמך מזמן אמת, אותו נ/88, כפי שאראה בהמשך מדובר בטיוטת הסכם ששלח שגב, לטענתו, לעו"ד וינרוט, שמעולם לא נחתמה, ויש ספק גדול אם אכן נשלחה באותו מועד.

אולם לעניין תקופות הייצוג, כאן ניתן לראות כי גם עו"ד שגב מסתבך בין טענתו לייצוג פורמלי לליז ולייצוג מהותי ללאה. הרי אין מחלוקת כי ייפוי כוח שנתנה ליז למשרד שגב נחתם ביום 20.5.97. כלומר הייצוג הפורמלי של ליז מתחיל ביום 20.5.97, אך לפי עדותו של עו"ד שגב, הן לפניי, הן בתיק הפלילי, הייצוג המהותי ללאה מתחיל ביום 3.6.97. כלומר יש שתי תקופות של ייצוג בהתהוות. בין ה-4.5.97 ל-20.5.97 כל שאלת הייצוג נמצאת בהתהוות או שעל פי אותה טיוטה נ/88, מייצג עו"ד שגב עם עו"ד וינרוט את ליז אמילי ולאה, ובין ה-20.5.97 ל-3.6.97, מייצג כבר משרד שגב את ליז באופן פורמלי וייצוגה המהותי של לאה, או מתן השירות ללאה, נמצא בהתהוות.

ובהמשך (בפרוטוקול הדיון בערעור מיום 26.4.16, ש' 9-21):

"ש. אכן מיום 3.6.97 פעלת למען לאה?

ת. רק למענה.

ש. נסיעתו של עו"ד חנוך ארליך ממשרדך לשוויץ והשיחות שהוא שוחח שם עם עו"ד ד"ר ווילר ומזכירתו, וההקלטות שביצע עו"ד ארליך, כל אלו נעשו במאי עוד קודם שהתחלת לפעול למען לאה.

ת. לא. ההתהוות של מצב שבו אני פועל עבור לאה, החלה עוד קודם ועו"ד ארליך בחקירתו במשפט הפלילי, העיד שאת כל השאלות הוא תאם עם לאה, עם מר פורמן, שהיה חתנה. כמו שראית בכתב הערעור, היה ההסכם הראשון שהוא נספח 7 לכתב הערעור, מיום 24.5.97, ההסכם הוחלף בנספח 8 וגם לפני נספח 7 הייתה טיוטה מ-21.5.97, כך שהכל בגדר שירות ללאה.

ש. כלומר אתה נותן שירות ללאה, לשיטתך, לאו דוקא מכוח ההסכם של ה-3.6?

72

ת. תחילתו של השירות ללאה היה אף לפני ההסכם מה-3.6, כאשר לאה חתמה על מסמך נספח 7 [הסכם שתוף הפעולה הראשון] שבסעיף 3 אומר שהיא תשלם לי את ה-5%.".

כלומר, פעולות שביצע עו"ד ארליך ממשרד שגב, ושבהמשך נטען כי בוצעו למען לאה, בוצעו לפני יום 3.6.97. כיון שמדובר בפעולות מהותיות, שעו"ד שגב רוצה לתמוך בהן את טענתו כי פעל לטובת האינטרסים של לאה, שוב חוזר עו"ד שגב ל"ייצוג בהתהוות". בנוסף, הוא מקדים את מועד תחילת הייצוג מיום 3.6.97 ליום 24.5.97 יום חתימת הסכם שיתוף הפעולה הראשון בין ליז ללאה, או אף למועד הכנת הטיוטה להסכם זה, ביום 21.5.97 (אלא שאז שוב עולה תהיה לגבי פנייתו לעו"ד נאמן ביום 22.5.97).

לעומת זאת, בפרוטוקול הדיון לפניי (מיום 26.4.15 בעמ' 9, ש' 20), נשאל עו"ד שגב במפורש: "מתי התחלת לפעול למען לאה" ומשיב (שם, בש' 21): "במחצית מאי".

בהמשך נשאל לסתירה זאת בין מחצית מאי, ל-3.6.97, מועד חתימת הסכם יוני (עמ' 11 לפר' מיום 26.4.15, החל מש' 28):

"ש. שאלתי אותך מקודם איך מתיישבים דבריך עם מתן שירות משפטי ללאה ממחצית מאי עם הפנייה לשר נאמן וגרסתו. באותו הקשר אני שואלת אותך איך מתקשר כאן מה שאתה אומר, מחצית מאי, כאשר בתצהיר אתה אומר סוף מאי?

ת. הסיפור הזה של הימים הבודדים הוא פרק של יום וחצי חקירה במשפט הפלילי, ואני לא מגזים. המשחק הזה של באיזה יום נעשתה המטמורפוזה שבו אני מתחיל לעבוד עבור לאה, אם הוא רלבנטי בכלל, זה דבר שהתהווה, כי לאה פתאום אמרה שההסכם שהיא חתמה עליו [הסכם שיתוף הפעולה הראשון בין ליז ללאה, ת/1 בהליך הפלילי, נספח 7 לתצהיר שגב בערעור], היא חשבה שזה טופס הצטרפות לש.ח.ל. הסיפור בין לאה, בין ליז לבין אמילי, הבת שלא קיבלה מלאה, הסיפור הזה גרם לכך שההסכם הראשון נספח 7 ואחריו ההסכם השני [הסכם יוני, נספח 8 לתצהיר שגב בערעור, ת/5 בהליך הפלילי], נעשו בתוך ויכוחים משפחתיים, אבל אני, יוסי שגב, שעסקתי בצביעת הרצפה של הספינה, צלצל אלי וינרוט ואמר לי: צריך לעזור לאמא, נשלו אותה. אמרתי לו כבר משם: זה 5 אחוז וינרוט. אמר לי, אין שום בעיה, תבוא. באתי לפגישה עם לאה. אני התחלתי לעבוד מנטאלית עבור לאה מהרגע שהטלפון הזה הגיע אלי. מאותו רגע אני בראש שאני עובד עבור לאה. רק ליז התנדבה. חתמנו אתה על הסכם. נספח 7 [ההסכם הראשון] נחתם מיד, שזה מקבל אתה-5 אחוז ממנה, ואז התהווה ההסכם שעליו אנחנו מדברים [הסכם יוני] מיום 3.6.97.".

כלומר, גרסתו הסופית של עו"ד שגב בערעור לפניי, לאחר כל הסתירות היא כזו: עו"ד שגב "עבד מנטלית" עבור לאה החל מיום 4.5.97, עד ליום 3.6.97, הייצוג המהותי של לאה, או מתן השירות ללאה (להבדיל מהמנטלי שהתחיל קודם, והפורמלי שמעולם לא היה), התהווה עד ליום 3.6.97, מועד חתימת הסכם יוני, וממועד זה ניתן השירות באופן מהותי ללאה באופן בלעדי.

73

כפי שיובהר בהמשך, עולה מהראיות כי גם בתקופה מצומצמת זו ביצע משרד שגב פעולות שהיטיבו אך ורק עם ליז, אך סתירות מהותיות אלו לגבי מועדי הייצוג פוגעות במהימנותו של עו"ד שגב, ואינן מאפשרות לבסס על עדותו ממצא כלשהו.

6.3 סתירות בעדות עו"ד שגב לגבי אופן ההתקשרות הנטענת בין לאה למשרד שגב

נושא נוסף, לגביו נפלו סתירות מהותיות בין עדותו של שגב בהזדמנויות השונות, ובינם לבין מסמכים שהוצגו היא בשאלת אופן ההתקשרות הנטענת בין משרד שגב לגב' לאה איזנברג. עו"ד שגב טוען כטענה מרכזית של המערערת, כי משרד שגב פעל עבור לאה. עו"ד שגב טוען כי התבקש לעשות כך הן ע"י עו"ד וינרוט, הן ע"י ליז, הן ע"י לאה עצמה לעניין מסוים. לאור זאת, יש חשיבות לבחון האם אכן מי מהנוגעים בדבר ביקש משגב לפעול כשלוח בשמו או במקומו. האם עו"ד וינרוט, שהיה בא כוחה של לאה ביקש כך ממנו, והאם עולה מהנסיבות כי מדובר בשליחות או שמא במימוש שיתוף הפעולה בין השניים, או שמא ליז ביקשה ממנו לפעול עבור אמה לאה,, ואם כן, האם היה הדבר בנסיבות אותן ניתן לפרש כשליחות, או שמא ביקשה ליז מעו"ד שגב לפעול כבא כוחה שלה, במסגרת אותו שיתוף פעולה לו התחייבה בהסכמים עם האם.

כאמור לעיל, לא היה כל הסכם חתום בין משרד שגב ללאה אייזנברג ואף לא ייפוי כוח לפעול בשמה, ואף לא הסכם שכר טרחה (אם כי בהליך הפלילי טען עו"ד פרי כי הסכם יוני היה הסכם שכ"ט בין לאה למשרד שגב, ועו"ד שגב עצמו טען כי הסכם יוני מחייב את לאה לשלם לו את שכרו).

על אף העדרם של מסמכים בכתב, טוען עו"ד שגב כי ניתן ללמוד על אותה שליחות נסתרת מהנסיבות. ובכן, כפי שאראה בפרק זה, עו"ד שגב עצמו מעיד דברים שונים לגבי אופן ההתקשרות, או אופן מינויו כשלוח, וכן מעיד בניגוד למסמכים מזמן אמת.

6.3.א. תיאור ההתקשרות בין לאה למשרד שגב בעדויות עו"ד שגב

הגרסה הראשונה שנותן עו"ד שגב היא במענה לפנייתו של המבקר דרג'י למערערת (ת/1 בהליך הפלילי), במסגרתו נשאלת המערערת בין השאר מי הזמין את השירות, והאם מדובר בתושב הארץ או תושב חול. עו"ד שגב, במענה (ת/63 בהליך הפלילי) מפנה להוראות הדין הנוגעות לחיסיון בין עו"ד ללקוח וטוען כי אין לו הסכמה של לאה איזנברג להסרת החיסיון. היינו, הלקוחה היא לאה אייזנברג, והיא זו שהזמינה את שירותיו.

בהודעת עו"ד שגב ברשויות המס (מיום 21.1.08,דף 2 ש'5-17, ת/27 בהליך הפלילי), נשאל עו"ד שגב כיצד נוצר הקשר עם גב' אייזנברג ומשיב:

"עו"ד וינרוט הוא זה שפנה אלי, היא [לאה] הייתה במשרדו והוא פנה אלי והודיע לי שהיא מבקשת לפגוש אותי."

74

גרסה מפורטת ניתנה בהודעת עו"ד שגב ברשויות המס מיום 21.1.08 (ת/28 בהליך הפלילי, דף 4, החל בש' 11):

"ש. אני מציד בפניך את פסק הבוררות שניתן ע"י השופט מאיר שמגר בעניין לאה איזנברג וליז הרדי….על פי המתואר בפסק ייצגת את ליז הרדי, מה תוכל לומר על כך?

ת. המדובר בתיק מזעזע שבו בן טען למעשים איומים מטעם אימו, נלחם כדי לנשלה מהרכוש שאביו השאיר….במקביל ליז הרדי הסכימה עם משרדנו שמאחר והיא פועלת בעצם כמיופת כוח של האם ולייצר שני ראשי חץ מחד עו"ד וינרוט המייצג את האם, ומצד שני ליז הרדי המייצגת את האם באמצעות עו"ד אחר שפועל לטובת האם…. בעקבות הסכמה של ליז הרדי עם משרד שגב שאומרת בעצמה שהיא לא הקליינטית והפעילות בעבור אימה…".

כפי שעולה מההודעה, עו"ד שגב מתאר כי נכנס לעניין בעקבות פניה של עו"ד וינרוט, כאשר מלכתחילה הייתה הכוונה כי עוה"ד וינרוט ושגב ייצגו את האם במשותף, אלא שעו"ד שגב יעשה זאת באמצעות ייצוג פורמלי של הבת ליז. לא ברור מתשובה זו האם שגב פועל עבור לאה בשליחות עו"ד וינרוט, בשליחות ליז, או בשליחות שניהם. יש לשים לב כי בתשובה לא מופיע ולו מועד אחד. כשבודקים את מועדי מתן השירות, כפי שניתחתי לעיל, רואים שהדברים אינם מתיישבים.

בפרוטוקול ההליך הפלילי (מיום 29.3.12 בעמ' 514, החל מש' 21), ביקש ב"כ המאשימה מעו"ד שגב להבהיר את הנסיבות בהן פנה אליו עו"ד וינרוט והשיב:

"המנוח נפטר ב-27.3.97, ועו"ד וינרוט פנה אלי ב-4.5.97. הוא ביקש ממני לייצג יחד איתו את לאה היורשת שנושלה ואמר שהוא מייצג גם את ליז ואמילי בנותיה וגם אמר שיש בת נוספת, אדית, שמתלבטת. הוא תיאר לי את המקרה שנגע ללבי, נישול אם לא מקובל עלי. הסכמתי לקבל זאת כתיק, דרשתי 5%+ מע"מ. הוא אמר שהעבודה תהיה יחד אתו. הסכמנו ששנינו נקבל מלאה שהיא העיקר (75% מהעיזבון) ומליז ומאמילי, שכ"ט ביחד.

ש. האם ניסחת לו הסכם שכ"ט.

ת. כן, הוא אמר תנסח, תשלח לי ואחתים את הצדדים. (נ/88)."

היינו, משיחת הטלפון הראשונה הזדהה שגב עם סבלה של האלמנה, וסיכם על ייצוג משותף של לאה עם עו"ד וינרוט. כלומר, לפי סיכום זה לא הייתה אמורה להיות בעיה, עו"ד שגב היה אמור להצטרף לעו"ד וינרוט, ושניהם יחדיו היו אמורים לייצג את לאה ליז ואמילי.

בהמשך ההליך הפלילי, בפעם הראשונה יש גרסה מפורטת הכוללת מועדים, הניתנת בתשובה לשאלה בדבר מועדי מתן השירות (פרוטוקול הדיון בהליך הפלילי מיום 9.9.12, עמ' 603, החל בש' 17)

75

"ביום 4.5.97 שלחתי את נ/88 לעו"ד וינרוט, שזהו הסכם שכ"ט שבו אני מייצג את לאה ואת ליז ואת אמילי ביחד עם וינרוט, שנינו עו"ד של לאה ומקבלים 5 אחוז. המסמך הזה נ/88 קדמה לו שיחה שבה וינרוט ביקש ממני לייצג את לאה ואת ליז ואת אמילי מיום 4.5.97. כל בקשה שהוגשה ע"י וינרוט, אם זה תביעת המזונות, התביעה בבית המשפט למשפחה לשיתוף ברכוש, הצוואה, כל אלו הועברו אלי ע"י ד"ר וינרוט והיינו בקשר כשברור לשנינו שנייצג ביחד את לאה ליז ואמילי. בישיבה ביום 18.5.97 שוינרוט אמר שהם לא מסכימות להסכם שכ"ט ונעשה ניסיון לשכנע, הם ביקשו לעבוד לפי שעות….וליז אמרה לי "תקשיב עד שהם יחליטו ארווין כבר יבריח את כל הרכוש. אני מסכימה"."

בהמשך מתואר שלמחרת נדברו להיפגש ונחתם הסכם שכר טרחה בין ליז למשרד שגב. אז מעיד עו"ד שגב כי בישיבה בה נכחו עו"ד וינרוט, עו"ד שגב, לאה והבנות, כבר אז:

"היה הרעיון שהוצג ביום 18.5.97 שנייצג את האמא לאה, בשני חיצים וינרוט ישירות כבא כוח ואני באמצעות הפרונט, ליז, שבאופן פורמלי אני מייצג אותה, זה ביום 18.5.97 הוצע ע"י וינרוט"

כלומר כאן התיאור הוא כזה: עוה"ד שגב וינרוט סיכמו כי ייצגו יחד את האם ושתי הבנות, סיכום שהעלה עו"ד שגב על הכתב, לטענתו, במסגרת נ/88, וכך פעלו בפועל החל מיום 4.5.97 ועל ליום 18.5.97. אז בישיבה מיום 18.5.97, משלא הסכימו האם והבנות להסדר זה, אזי הוצע הרעיון לייצג את האמא בשני ראשים, כאשר הן עו"ד וינרוט, הן עו"ד שגב ייתנו שירות לאמא, אלא שעו"ד שגב יעשה זאת באמצעות ליז, ואז נחתם הסכם שכ"ט הראשון בין ליז למשרד שגב. גם מתיאור זה לא ברור מי ממנה את משרד שגב לשלוח. אם מדובר בישיבה מיום 18.5.97, יתכן כי לאה עצמה מסכימה לסידור זה וממנה את שגב לשלוחה הנסתר באופן ישיר. לחלופין, יתכן כי עו"ד וינרוט ממנה אותו, ועוד לחלופין, כי ליז ממנה אותו. לאחר חתימת הסכם שכ"ט עם ליז, נראה כי עו"ד שגב, הפועל כשלוח של ליז, מקבל הוראות ממנה לפעול למען לאה, ולכן הוא בשליחות נסתרת מטעם ליז.

בהמשך משתנה שוב הגרסה, בתצהיר עו"ד שגב בערעור (מיום 29.11.09), בו, בסעיף 44, מבהיר עו"ד שגב כי לאה אייזנברג הגיעה לעו"ד וינרוט שיטפל בעניין וימקסם את חלקה בעיזבון.

בסעיפים 45-51 מתוארת הפגישה במשרדו של עו"ד וינרוט:

"45. בתאריך ה-18.5.97 הוזמנה המערערת (עו"ד יוסף שגב ועו"ד אפי פרי) לפגישה אצל עו"ד ד"ר יעקב וינרוט. בפגישה נכחו גם לאה אייזנברג, שלושת הבנות של שאול אייזנברג ז"ל, עידית, אמילי וכן ליז הרדי, ועורכי דין נוספים ממשרד וינרוט. באותה פגישה תואר בפני המערערת נושא הצוואה המנשלת ועו"ד וינרוט ביקש כי המערערת תייצג את הבנות או מי מהן.

46. למחרת התברר כי ליז הרדי (שמעולם קודם לכן לא הייתה לקוחה של המערערת), הייתה הבת היחידה שהסכימה שהמערערת תייצג אותה בעניין עיזבון המנוח שאול אייזנברג. המערערת וליז הרדי חתמו ביום 20.5.97 על הסכם שכר טרחה והחלו בייצוגה של ליז הרדי.

47. הן לפני והן לאחר חתימת ההסכם שכר הטרחה שאלה המערערת האם ליז הרדי רוצה לשתף פעולה עם האם והוסבר לה כי הדבר יכול לפגוע באינטרסים שלה. ליז הרדי סיפרה כי האם היא אישה מבוגרת וחלשה וכי היא רוצה לעזור לה. אשר לחשש שתיפגע, אמרה ליז הרדי כי האם הבטיחה שזה לא יקרה וכי האם תתגמל אותה על העזרה.

76

48. המערערת, לאחר בדיקה דחופה של המצב המשפטי הודיעה לליז הרדי כי כיון שסמכות השיפוט הראויה אינה בישראל, ויש חשש שארווין איזנברג יתפוס סמכות שיפוט בפנמה, מן הראוי להגיש בקשה כלשהי שתאפשר, אולי, לתפוס את מקום השיפוט אכן ביום 22.5.97 הגישה המערערת, בשם ליז הרדי בקשה לצו ירושה ומינוי מנהל עיזבון זמני בבית המשפט המחוזי בתל אביב.

49. ליז הרדי מסרה למערערת, כי הייעוץ שקיבלה האם, לאה אייזנברג, מעו"ד וינרוט הוא, שהאם תתבע 50% מכל הרכוש שהיה קיים לבני הזוג שאול ז"ל ולאה אייזנברג מכוח הלכת השיתוף. ליז הרדי הודיעה כי היא רוצה לעזור לאמא שלה לזכות בתביעה זו. היא אמרה שהיא מבקשת כי המערערת תתן את כל השרותים המשפטיים הנדרשים ותכין את כל כתבי בית הדין הדרושים כדי שלאה אייזנברג תזכה בתביעתה על פי הלכת השיתוף. כן אמרה ליז הרדי שהיא הסכימה להיות חוד החנית במאבק זה והיא מבקשת מהמערערת לפעול בהתאם.

50.המערערת הסבה את תשומת לבה של ליז הרדי לעובדה שאם לאה אייזנברג תזכה בהלכת השיתוף ותקח 50% מהרכוש, אזי ליז הרדי תפסיד 50% מהרכוש שהייתה מקבלת על פי הצוואה. על כך ענתה ליז כי האם הבטיחה שלא תפגע ואף הבטיחה לתגמל את ליז אם תזכה.

51. בנוסף אמרה המערערת לליז הרדי כי על פי ההסכם איתה, אין זה מתפקידה או מחובתה לתת שירותים משפטיים לאם, לאה אייזנברג, אלא לליז הרדי, והטיפול המשפטי שליז הרדי מבקשת הוא למעשה לא עבורה אלא עבור לאה אייזנברג המיוצגת על ידי עו"ד וינרוט. ליז ענתה כי האם תסכים לשלם למערערת שכר טרחה בגין הטיפול המשפטי שינתן לאם כאמור לעיל. ליז הרדי ביקשה לדעת מה הוא השכר שידרש על ידי המערערת מלאה אייזנברג עבור השירות המשפטי, והמערערת, הנוהגת לחייב בשכר על פי תוצאות, אמרה כי היא דורשת שלאה אייזנברג תשלם 5% ממה שהיא תקבל.".

ראשית, יש להדגיש כי בסיפא של הדברים מציין עו"ד שגב כי שכר טרחתו יהיה בגובה 5% ממה שתקבל לאה, זאת קודם לחתימת הסכם שכר הטרחה הראשון בו נקבע כי שכר טרחת משרד שגב ישולם באחוזים ממה שתקבל ליז. בנוסף, אשר לאופן ההתקשרות, בניגוד לגרסה, לפיה כבר בשיחה הראשונה מיום 4.5.97, ולכל היאוחר בפגישה הראשונה, ביום 18.5.97, סוכם בין עורכי הדין וינרוט ושגב כי עו"ד שגב ייצג את לאה באמצעות ליז, הרי שבתצהירו מצטיירת תמונה אחרת, לפיה, רק במועד בו נפגש עו"ד שגב עם ליז כדי להכין את הסכם שכר הטרחה עמה, שם לב לכך, שהשירותים שמבקשת ליז כי משרד שגב יבצע עבורה, הם שירותים שמקדמים את טובתה של האם, וכי הפנה את תשומת לבה של ליז לכך. ליז השיבה כי האם הבטיחה שהיא, ליז, לא תפגע, וליז הייתה זו שביקשה כי משרד שגב ייתן שירותים לאמה לאה.

כאשר נשאל עו"ד שגב האם הציע לליז להצטרף לארווין, הוא מפרט את מה שהיה בפגישה בינו לבין ליז, לאחר הפגישה בה סיכמו ללכת בשני ראשי חץ וכי עו"ד שגב ייצג את ליז רק פורמלית, ומעיד כי אכן באותה פגישה בירר עם ליז למי בכוונתה להצטרף והעלה את האפשרות כי תצטרף לאחיה ארווין. לטענתו היה זה מחובתו המקצועית להציג זאת לליז כלקוחתו (על כך אעמוד בהרחבה בהמשך, ראו לעניין זה עדותו בעמ' 668 לפר' הדיון בהליך הפלילי, ש' 16-26).

77

העלאת האפשרות ע"י שגב כי ליז תצטרף לאחיה ארווין במועד זה, היינו 21 20 או 21 למאי 97, מעוררת סתירות רבות לעניין מועדי מתן השירות הנטענים ללאה. עו"ד שגב העיד, כאמור, כי סיכם עם עו"ד וינרוט כבר ב-4.5.97 כי הוא ועו"ד וינרוט ייצגו יחד את האמא. לטענתו, החל מאותה שיחה ראשונה עם עו"ד וינרוט הוא החל "לעבוד מנטלית" עבור האם, בשל המעשים הנוראים שעולל לה אותו ארווין, וכיון ש"נישול אם" אינו מקובל עליו. כן העיד עו"ד שגב כי בפגישה מיום 18.5.97 סיכמו כי ייצגו יחד את האמא, כאשר רק הייצוג הפורמלי יהיה מפוצל. על כן העלאת האפשרות לפני ליז ב-21 או 22 למאי, לאחר כל אלו, לחבור לאחיה ארווין, סותרת את עדותו בדבר הסיכום עם עו"ד וינרוט ב-4.5.97 וב-18.5.97. עדות זו עולה בקנה אחד דווקא עם עדות עו"ד וינרוט לפיה המליץ על ייצוג נפרד לליז, וזה מה שסוכם בפגישה מיום 18.5.97. רק אם סוכם על ייצוג נפרד, פורמלי ומהותי, כפי שטוען עו"ד וינרוט, אזי יש היגיון בעדות עו"ד שגב לפיה בפגישה בו מסוכמים תוכן השירות ושכר הטרחה, מבהיר עו"ד שגב, ללקוחתו החדשה ליז, מה הן האפשרויות הפתוחות לפניה, לרבות האפשרות של חבירה לאחיה ארווין.

6.3.ב. סתירות לגרסת שגב לגבי אופן ההתקשרות במסמכים מטעם ליז שהוכנו ע"י משרדו

בנוסף לסתירות בעדויות עו"ד שגב עצמו, הגרסה לפיה סיכם עם עו"ד וינרוט, לאה וליז כי ייצגו במשותף את האם מבחינה מהותית, אלא שהייצוג הפורמלי יהיה שונה, נסתרת גם במסמכים אחרים שהוכנו ע"י משרד שגב.

כך, בכתב התביעה של ליז בבוררות וינוגרד (עמ' 72 לנספחי תצהיר איגר, נ/58 בהליך הפלילי), בסעיף 1.4 לכתב התביעה מציינת ליז, התובעת, כי עו"ד וינרוט "אמר לתובעת [ליז] שהוא מייצג את האם ואינו יכול לייצג את הבנות והציע שליז תשכור את שירותיו של ד"ר יוסף שגב, עו"ד". כלומר, במסמך שהכין משרד שגב, תומכת ליז בגרסת וינרוט לפיה עו"ד וינרוט סבר כי יש להפריד את הייצוג בין האם לבנות.

כך גם בבוררות הנשיא שמגר, בסעיף 4, מציינת התובעת ליז, שעל כתב התביעה מטעמה חתומים עוה"ד שגב ופרי, ושהיא מאשרת את האמור בכתב התביעה בתצהיר מטעמה, שאומת בידי משרד שגב, כך (סעיף 4 לכתב התביעה):

"בתחילת חודש מאי הוזמנה התובעת לפגישה אצל ד"ר י. וינרוט, עו"ד, אשר באותה עת החל לייצג את האם.

ד"ר וינרוט מסר לתובעת [ליז] בפגישה זו, שהאם והבנות צריכות להערך למאבק קשה, ובמידה ותשתפנה פעולה ביניהן, הן תצאנה נשכרות. באותו עת אמילי סברה שספק אם יש טעם בתקיפת הצוואה, אף שמקורה לא נמצא, וספק אם יש טעם במאבקים משפטיים.

עו"ד וינרוט היה בדעה שונה, אך אמר לתובעת [ליז] שהוא מייצג את האם, ואינו יכול לייצג את הבנות, והציע שליז תשכור את שירותיו של ד"ר יוסף שגב, עו"ד, שכן לדבריו, יש לאחרון יכולת לבצע חקירות ולנהל מאבק ממשוך בבימ"ש…".

78

כתב תביעה זה, שהוכן בידי משרד שגב בזמן אמת, ונתמך בתצהירה של ליז, תומך לחלוטין בגרסת עו"ד וינרוט לפיה סוכם על ייצוג נפרד, פורמלי ומהותי, תוך שיתוף פעולה בין הבת לאם ובין משרדי עוה"ד, וסותר את גרסת עו"ד שגב לגבי שליחות נסתרת. היינו, כפי שהעיד עו"ד וינרוט, הוא סבר כי בשל ניגודי עניינים משרדו לא יוכל לייצג, הו פורמלית הן מהותית את הבת ליז. ועל כן הציע כי האחרונה תשכור את שירותיו של משרד שגב, תוך שהבהיר כי השניים ישתפו פעולה, אם הלקוחות יסברו, כפי שהוא מציע, כי כדאי לעשות כן. יש לזכור ולהזכיר כי בוררות הנשיא שמגר התנהלה בשנת 2003, לאחר שחלוקת העיזבון הסתיימה שנים קודם לכן, ועל כן גם לו היה טעם בשמירה על סודיות הייצוג בזמן אמת, הרי שבמועד זה לא היה עוד כל טעם להסתיר הסכם שליחות נסתרת ככל שהיה כזה.

6.3.ג. טיוטת הסכם ייצוג משותף, נ/88

אחד המסמכים עליהם נסמך עו"ד שגב בטענתו כי ייצג את לאה יחד עם עו"ד וינרוט וכי כך סוכם מראש ביניהם, היא טיוטת הסכם, שלא נחתם, ולפיה עוה"ד וינרוט ושגב ייצגו ביחד את לאה, אמילי וליז (נ/88 בהליך הפלילי). עו"ד שגב טוען כי המסמך נשלח על ידו לעו"ד וינרוט ביום 4.5.97, מיד לאחר השיחה הראשונית ביניהם, בה סוכם כי השניים ייצגו במשותף את האם לאה, ושתי בנותיה אמילי וליז. המדינה טוענת כי מסמך זה לא נשלח בתחילת הדרך, אלא בהמשך הדרך, לאחר הסכם יוני, כשליז חשבה שהתרומה שתרמה ללאה עולה על הפיצוי או השיפוי שלאה התחייבה לו בהסכם יוני, שאז כמובן, פרשנות אותה טיוטה משתנה לחלוטין.

להלן אביא את נוסח המסמך, ולאחר מכן את הראיות הנוגעות למועד שליחתו.

אותו הסכם, שניסח עו"ד שגב, מנוסח כמכתב מאת לאה אייזנברג, ליז הרדי ואמילי פורמן אל עוה"ד שגב ווינרוט במשותף, כשבסופו מאשרים עוה"ד שגב ווינרוט את האמור בו. בשל חשיבותו מובא המכתב כלשונו:

"לכבוד

ד"ר יעקב וינרוט, עו"ד

ד"ר יוסף שגב, עו"ד

תל אביב

 

א.נ.,

אנו הח"מ מודיעות לכם על הסכמתינו והוראותינו כדלקמן:

1.אנו מסכימות ומתחייבות לשתף פעולה בינינו ביחד במחלוקות עם ארווין איזנברג ואחרים בנוגע לעיזבון המנוח שאול איזנברג ז"ל והרכוש המשותף ללאה איזנברג שתבדל"א ולשאול איזנברג ז"ל. פעולותינו יעשו בתאום ובהסכמה, באמצעותכם כעורכי דיננו.

2.אנו מסכימות כי כל כסף ושווה כסף שיתקבל בפס"ד או בפשרה, עבור המגיע לשלושתינו ביחד, הן כיורשות, הן במסגרת הזכות של לאה איזנברג לרכוש משותף, יתחלקו בינינו בחלקים שווים.

3.בשכר טרחתכם כעורכי הדין, בשיעור של 5% בצירוף מע"מ ממה שיתקבל, נישא כולם בשווה.

ולראיה באנו על החתום:

            לאה איזנברג              ליז הרדי                     אמילי פורמן

79

הרינו לאשר ולהסכים לאמור לעיל:

            ד"ר יוסף שגב, עו"ד                          ד"ר יעקב וינרוט, עו"ד"

עו"ד שגב חזר והתייחס לנ/88 אותה טיוטה כדי לבסס את טענתו על תחילת השירות וכי השירות ניתן ללאה. לאור המחלוקת בשאלה מתי נשלח מסמך זה, יש חשיבות להראות שעו"ד שגב מסתמך עליו כמסמך מהותי המעיד על העובדה שמלכתחילה סיכם עו"ד שגב עם עו"ד וינרוט כי הם ייצגו את לאה אייזנברג במשותף. למעשה, החל מהודעותיו ועדויותיו במע"מ, דרך עדותו בהליך הפלילי, וכלה בעדותו בערעור לפניי, עו"ד שגב חוזר ומפנה למסמך זה, כאל ראייה מרכזית לתמיכה בטענתו כי עו"ד שגב ועו"ד וינרוט ייצגו ביחד את לאה, אלא שעו"ד שגב עשה זאת באמצעות ייצוגה של ליז. אציג תחילה את התייחסותו של עו"ד שגב לכך שמסמך זה מעיד, אולי יותר מכל ראיה אחרת על גרסתו, ולאחר מכן אבחן את הראיות בנוגע למועד משלוח המכתב.

6.3.ג.(1) התייחסות עו"ד שגב למסמך כמעיד על גרסתו לפיה הוסכם על ייצוג מהותי משותף

בתחילה, במע"מ, בחקירתו מיום 8.9.09, ת/35 בהליך הפלילי, דף 11 נשאל עו"ד שגב האם יש לו מסמך מטעם לאה, המעיד כי ביקשה את שירותיו, זאת לאור העובדה שגם כאשר עו"ד מייצג אדם בנאמנות, הוא דואג להסכם בעניין, ומשיב:

"אין לי מסמך מטעם האם, אבל יש לי ראיות נסיבתיות המוכיחות זאת.

כך למשל הסכמה לחלוקת שכ"ט שהתקבל מהאם ומליז הרדי ביני לבין עו"ד וינרוט, הסכמה זו. לאור הסכסוך בין האם לאמא, לא קויימה. בפגישה הראשונה ישבנו עו"ד וינרוט והאם והבת אמילי ובת נוספת ששכחתי את שמה [אדית] וליז הרדי, ודובר על כך שאבוא כעו"ד בצוות עו"ד שייצג את האם והבנות מול ארווין איזנברג ואף אמרתי מה דרישתי ומה גובה שכ"ט מהאם. ונדמה לי שאף הייתה טיוטה כזאת.".

כפי שניתן לראות מהמשך הדברים, מדובר באותה טיוטה נ/88. היינו, כאשר נשאל עו"ד שגב אילו ראיות יש לו להוכיח שנתן שירות ללאה, מאשר עו"ד שגב כי אין לו ראיה ישירה אלא ראיות נסיבתיות, וכאחת, אולי המרכזית שבהן, מציין את אותה טיוטה ראשונית.

בהמשך, מתייחס עו"ד שגב לנ/88 בהליך הפלילי במספר הזדמנויות.

כך, בעמ' 603 לפר' הדיון בתיק הפלילי מיום 9.9.12, החל בש' 17:

ש. האם הגירסה שלך עכשיו שהשירות ללאה התחיל כבר בת/1 ביום 24.5.97 [הסכם הראשון בין ליז ללאה]

ת. אני אסביר. ביום 4.5.97 שלחתי את נ/88 לעו"ד וינרוט, שזהו הסכם שכ"ט שבו אני מייצג את לאה וליז ואת אמילי ביחד עם וינרוט, שנינו עו"ד של לאה ומקבלים 5%. המסמך הזה נשלח נ/88 קדמה לו שיחה שבה וינרוט ביקש ממני לייצג את לאה ואת ליז ואמילי מיום 4.5.97.".

80

יש להדגיש כי בעדות זו עו"ד שגב אינו מדבר על טיוטה אלא על הסכם שכ"ט, וטוען שמכוחו למעשה ייצג עם עו"ד וינרוט את לאה, ליז ואמילי.

כך גם בדיון בהליך הפלילי (מיום 27.9.12, עמ' 616 לפר' ש' 5-11):

"ש. אני מפנה לסעיף 72(ב) שגם פה השופט שמגר קבע: "מתקבלת תביעתה לתשלום של התובעת של שלושה מיליון דולר כולל מע"מ לפי סעיף 2 להסכם האמור [הסכם יוני]. תאשר לי שהתובעת לפי סעיף זה, זה גם הגב' ליז הרדי ז"ל?

ת. כפי שכבר הסברתי וכפי שתראה שזה כתוב וחתום בת/5 [הסכם יוני] התובעת על פי סעיף 2, זו הנאשמת 2 [המערערת], כי היא זו שהייתה צריכה לקבל את שלושה מיליון הדולר, או חמישה אחוז, לפי הנמוך וכך זה מופיע מתחילת הטיפול בתיק נ/88, בת/1 ההסכם הראשון, בת/5, ההסכם השני, בת/6 ההסכם הנוסף…".

גם כאן מעמיד עו"ד שגב את אותה טיוטה ששלח לעו"ד וינרוט, בשורה אחת עם הסכמי שיתוף הפעולה שנחתמו בין לאה וליז כהסכם ממש. בנוסף, עו"ד שגב מחבר הסכם שכר טרחה עם הסכמי שיתוף פעולה בין ליז ללאה, כדי ליצור את הרושם כי גם הסכמי שיתוף הפעולה הם למעשה הסכמי שכר טרחה בין לאה לבינו.

ושוב בפרוטוקול דיון בהליך הפלילי (מיום 9.10.12 בעמ' 631, ש' 23-29):

"ש. ליז הייתה לקוחה שלך?

ת. כפי שהעדתי, מתאריך 4.5.97, נ/88 – טיוטת הסכם שכ"ט שבו הייתי אמור לייצג את לאה, אמילי וליז, ועד ליום 20.5.97 שבו נחתם הסכם שכ"ט ויפוי כוח עם ליז – ת/47, ומתאריך 20.5.97 ועד ל-30.6.97 שבו נחתם ת/5 המצב של הייצוג היה בהתהוות [במקור: התעבות]."

אין צורך להכביר מילים נוספות על פתרון הייצוג בהתהוות, אך כאן מדבר לראשונה עו"ד שגב על טיוטת הסכם, ומשווה אותו להסכם שכר הטרחה עם ליז.

ובהמשך אותו פרוטוקול בעמ' 632 ש' 15-22:

"ש. אז אני שואל אותך שוב האם יש הסכם שכ"ט בינך לבין לאה, התשובה שלך היא לא?

ת. התשובה שלי היא עובדות.

ש. מהן העובדות?

ת. העובדות היא שאני יוסי שגב והנאשמת 2 [המערערת] תמורת הסכמה לתת שירות משפטי ללאה הן בנ/88 דרשנו 5% והן בת/1 הסכם שכ"ט מיום 24.5.97 דרשנו 5%, הן בת/5 הסכם שכ"ט מיום 5.6.97 [במקור צ"ל 3.6.97] דרשנו 5 אחוז. לאה הסכימה לשלם לנאשמת 2 את החמישה אחוז אך לא יותר משלושה מיליון דולר. סעיף 2 לת/5 זה הניסוח של ההסכמה בין הנאשמת 2 ובין עוה"ד של לאה שכתבו את ההתחייבות והבורר הנשיא שמגר אף פסק שזו לשון ההתחייבות.".

81

כאן שוב מחבר עו"ד שגב בין נ/88 להסכמי שיתוף הפעולה בין לאה לליז, וטוען כי הן בנ/88, הן בהסכמי שיתוף הפעולה נקבע כי לאה חייבת בשכר טרחת משרד שגב בשיעור של 5% ממה שתקבל מהרכוש, עד לתקרה של 3 מיליון דולר. אגב, יש לציין כי גם עדות זו אינה מדויקת. זאת, כיון שכבר בבוררויות וינוגרד ושמגר ואף היום, טוען עו"ד שגב כי כל ה-5%, צריכים להגיע לכיסו, למערערת. ואילו, גם לגרסתו שלו, על פי אותה טיוטה נ/88, היה צריך להתחלק בסכום זה עם עו"ד וינרוט.

בהמשך דיוני ההוכחות בהליך הפלילי עו"ד שגב כבר מתייחס לנ/88 כאל מסמך חתום וגמור, בעוד שגם על פי גרסתו המסמך לא נחתם. כך, בפרוטוקול הדיון בתיק הפלילי מיום 15.10.12 עמ' 561 לפר' החל ב' 28 מעיד עו"ד שגב כך:

"האם ההקלטה של עו"ד ארליך את ווילר נעשתה במסגרת השירות שניתן ללאה עליו היא שילמה לך?

ת. אני מזכיר לך את העובדה שכבר העדתי מספר פעמים כיצד מתנהל השירות המשפטי מנ/88 4.5.97 ועד לסוף השירות המשפטי כאשר חילקתי זאת לתקופות. התקופה שעד חתימת ת/5 השירות היה בהתהוות, אמור הייתי לתת שירות לפי נ/88 לליז לאה ואמילי, לאחר מכן לפי ת/1 ביום 24.5.97 הייתי אמור לתת שירות לליז וללאה, ולאחר מכן עם חתימת ת/5 גם אני וגם ליז התחייבנו לתת שירות בלעדי ללאה וזאת עד אמצע ספטמבר 1997.".

ושוב בהמשך אותו פרוטוקול, ההתייחסות היא לנ/88 כהסכם שכ"ט חתום ומחייב (עמ' 653 ש' 4-11):

"האם לטענתך היום אותם הקלטות של עו"ד ארליך לא ניתנו במסגרת שירות משפטי של נאשמת 2?

ת. אני חוזר על דבריי, השירות המשפטי מנ/88 שתאריכו 4.5.97 ועד ת/1 ה-24.5.97 הינו שירות שניתן לליז, ללאה ולאמילי. מת/1 עד ת/5 כלומר עד ה-3.6.97 השירות ניתן ללאה וליז. מת/5 ועד אמצע ספטמבר 97 השירות ניתן בלעדית ללאה וזה נשוא התקבול בפנינו ועל זה כתב האישום.".

בשלב זה ב"כ המאשימה מזכיר לעו"ד שגב כי נ/88 אינו חתום (שם בעמ' 653 ש' 12-17):

ש. בית המשפט לא זוכר כרגע את כל המוצגים בעל פה, תסכים אתי שנ/88 הוא לא מסמך חתום ע"י לאה איזנברג וגם לא על ידך.

ת. ראה, יש הבדל כשאתה אומר אין חתימות על גביו לבין השאלה האם סוכם שזו הטיוטה שאני אנסח ואמסור לעו"ד וינרוט מבלי שקדם לכך דיבור, והעדתי שהדיבור היה שעו"ד וינרוט הציע שאני והוא נייצג ביחד את לאה, ליז ואמילי. הוא שאל מהי דרישתי הכספית ואמרתי 5%"

כלומר, עו"ד שגב אומר שאמנם נ/88 אינו חתום, אבל זה היה הסיכום בעל פה בינו לבין עו"ד וינרוט. כפי שאפרט, עו"ד וינרוט מכחיש את הדברים, ועדותו של עו"ד וינרוט, מעבר להיותה עקבית, נתמכת, גם בעניין זה, במסמכים מזמן אמת, כמו למשל, קבלות וחשבוניות על שכ"ט בסכומים ניכרים ששילמה לו ללאה (ושבגינם שולם מע"מ בשיעור מלא כדין).

בהמשך ההליך הפלילי הוצג לעו"ד שגב נ/88 שאינו נושא חתימות וזו תשובתו (שם בעמ' 654):

"לי אין את נ/88 חתום. בטלפון אמר לי וינרוט שאולי יש בתיק את ההסכם חתום על ידי לאה ואולי לא על ידי אמילי ואם הוא רוצה שיכתוב לי מכתב מזכרונו, אמרתי אני מעדיף את הנייר.".

82

עדות זו עומדת בסתירה לעדויות שהעידו הן עו"ד שגב הן עו"ד וינרוט, בתצהירים שהגישו בבוררות וינוגרד. כזכור, בבוררות וינוגרד טען משרד שגב בשם ליז, כי היו ארבעה הסכמי שיתוף פעולה בין האם לליז, חלף השלושה החתומים הנמצאים בהליך שלפניי. טענת משרד שגב בבוררות הייתה, שלאחר הסכם יוני, ומשמשרד שגב הביא להישגים בנוגע לתקיפת צוואה 86, סיכמו עו"ד שגב ועו"ד וינרוט, בעל פה, על סיכום אחר, לפי האם ושתי בנותיה ליז ואמילי יחלקו שווה בשווה בכל מה שיתקבל מהעיזבון לטובת שלושתן. היינו, כל מה שיתקבל בעקבות סיום סכסוך הירושה יחולק לשלושה חלקים שווים. עו"ד וינרוט הכחיש את הדברים. מכל מקום, אותו מסמך נ/88 הינו המסמך היחיד המדבר על חלוקה שכזו לשלוש. היינו, נראה כי בזמן אמת, התייחס עו"ד שגב לאותו נ/88 כאל הסכם בעל פה, שהוא קרא לו הסכם שיתוף הפעולה השלישי, עליו טען שסוכם לאחר הסכם יוני. עו"ד וינרוט בתצהירו לא הכחיש כי עו"ד שגב הציע הצעה זו, אלא הצהיר כי מרשתו והוא דחו הצעה זו מכל וכל. היינו כי לא הגיעו להסכמה כזו. יש להזכיר כי טענה זו של הסכם שיתוף פעולה שלישי בעל פה, ננטשה ע"י משרד שגב בהמשך. מכל מקום, התצהירים מזמן אמת, תומכים בגרסת עו"ד וינרוט כי הסכם כאמור מעולם לא נחתם. לאור הכחשת עו"ד וינרוט בבוררות את ההסכם, הרי לו הייתה בזמן אמת טיוטה חתומה, בוודאי שמשרד שגב היה מגיש אותו אז, במסגרת הבוררות, בשנת 98 אז הדברים היו טריים, כפי שהגיש את כל הסכמי שיתוף הפעולה האחרים בין האם לליז.

בהמשך אותו פרוטוקול בהליך הפלילי (מיום 15.1012 בעמ' 659 ש'7-16), מבהיר עו"ד שגב את מתן השירות ללאה, תוך שהוא מפנה שוב לנ/88, מכיון שהדברים נאמרים לאחר שהובהר כי נ/88 אינו חתום מעיד עו"ד שגב כך:

"נ/88 מה-4.5 הוא מסמך שאומר שנתבקשתי לתת שירות ללאה, אמילי וליז. ביחד עם עו"ד וינרוט. המסמך לא נחתם אבל זו הייתה כוונת הדברים כי אחרת לא מכינים הסכם שכר לחתימה….".

לטעמי, הסכם לא חתום מעיד בדיוק ההפך. גם אם הייתי מקבלת את גרסת עו"ד שגב כי הטיוטה נשלחה ב-4.5, וגם אם ניתן היה לקבל כי כך הבין עו"ד שגב את הדברים, הרי שמשלא נחתם ההסכם, הרי שלא זה היה הסיכום אליו הגיעו הצדדים. היינו, גם לו הייתה מתקבלת גרסת עו"ד שגב כי המסמך נשלח ביום 4.5.97, הרי משעה שלא נחתם, הדבר דווקא תומך בגרסת עו"ד וינרוט, לפיה הוא היה סבור שיש להפריד את ייצוגה של ליז, המהותי כמו גם הפורמלי, מייצוגן של לאה ואמילי, לאור הבדלי גישות ביניהן. בסמוך, ביום 20.5.97, נחתם הסכם שכר טרחה שונה לחלוטין בין משרד שגב לליז.

בהמשך, בעמ' 661 לאותו פרוטוקול, מאותו דיון, על אף שכבר הוברר שנ/88 לא היה חתום, שוב מתייחס עו"ד שגב, לתאריך בו לטענתו נשלחה הטיוטה כאל תאריך ממנו ניתן שירות ללאה (שם בש' 15-20), ומסתבך בעדותו לגבי חלוקת השירות בין ההסכמים השונים:

83

"בתקופה שבין ה-4.5.97 [התאריך בו לטענתו שלח את נ/88] ועד ה-20.5.97 השירות המשפטי ניתן ללאה אמילי וליז. בתקופה שבין 20.5.97-21.5.97 [יום אחד בלבד] השירות ניתן ללאה וליז. בתקופה שבין 21.5.97 שאז ניסחתי את ת/1 שהוסכם עם עו"ד וינרוט ועד 3.6.97, הייתי מחויב כבר בהתחייבות כמפורט בת/1 [ההסכם הראשון בין לאה לליז]. כך שהשירות שם ניתן ללאה, עם איזשהו דבר שקשור בליז, אבל פחות מההסכם של ה-20.5 עד ה-21.5. מ-3.6 השירות ניתן באופן בלעדי ללאה…".

כעת מחלק עו"ד שגב את תקופת שלושת החודשים במהלכה נתן שירות בלעדי ללאה, לימים בודדים. דבריו אלו, מוסיפים גם לסתירות לגבי מועד תחילת השירות, אך באשר לאופן ההתקשרות, מעידים דבריו אלו על החשיבות שמייחס עו"ד שגב למסמך נ/88.

גם בערעור לפניי מביא עו"ד שגב את נ/88 כמסמך מזמן אמת המעיד על כך כי מלכתחילה הייתה הכוונה כי עוה"ד וינרוט ושגב ייצגו יחד אל לאה, ליז ואמילי. הוא מפנה למסמך זה למרות שהשאלה שנשאל הייתה האם נפגש עם ליז במשרדו, לאחר שאישר שפגישותיו עם לאה היו במשרד וינרוט (עמ' 196 לפר' בערעור מיום 30.4.15, ש' 12-15):

"ש. כשנפגשת עם ליז זה היה במשרדך?

ת. הפגישות עם ליז היו במשרד של וינרוט. יש הסכם שאני שלחתי לוינרוט בזמן אמת ביום הראשון אחרי שביקש שאצטרף. ההסכם הוא מול לאה, ליז ואמילי, כשאני ווינרוט מייצגים. זה נ/88.

ההדגשה כי מדובר בהסכם ממועד הצטרפותו לתיק, ולא בטיוטה לגביה נחלקו הצדדים בהליך הפלילי, מעלה תמיהות כשלעצמה.

בנוסף, מדובר בעדות שאינה נכונה. שכן, הסכם שכ"ט שנחתם בין ליז לשגב נחתם במשרד שגב, גם לגרסתו שלו. למרות האמור כשנשאל עו"ד שגב היכן נפגש עם ליז, כאשר לא נשאל לגבי פגישה מסוימת השיב "הפגישות עם ליז היו במשרד של וינרוט". מכאן משתמע כי כל הפגישות עם ליז היו במשרד של וינרוט. רק כשהוסיף ונשאל האם נפגש עם ליז גם במשרדו, השיב עו"ד שגב בחיוב (שם, בש' 16-17). כפי שציינתי, התרשמתי כי עו"ד שגב בעדותו עונה כפי שמתאים לגרסתו ברגע נתון ובהקשר נתון. תשובה זו מדגימה כי עו"ד שגב משיב לעיתים את האמת, אך בהחלט לא את כל האמת, שכן, אני הייתי מצפה, בעיקר לאחר שכבר נשמעו העדויות בהליך הפלילי, והיה ברור כי התקיימו פגישות בין ליז לשגב במשרד שגב, כי התשובה לשאלה זו תהיה כי עו"ד שגב נפגש עם ליז הן במשרד וינרוט הן במשרדו שלו. אך עו"ד שגב בחר להדגיש כי נפגש עם ליז במשרד וינרוט כדי לבסס את טענתו כי ייצג יחד עם עו"ד וינרוט, הן את ליז, הן את לאה ואמילי.

גם בסיכומים לפניי הסתמך עו"ד שגב על נ/88 כדי להוכיח כי בזמן אמת דובר על ייצוג משותף של וינרוט ושלו, את לאה, ליז ואמילי (עמ' 211 לפרוטוקול בערעור, ש' 22 ואילך (סיכומים בעל פה):

84

"לגבי התייחסויות בזמן אמת – אתחיל עם זה, כשהמנוח אייזנברג נפטר הקריאו את עותק הצוואה שמנשלת את לאה ונותנת לילדים אחוזים. ליז קיבלה חמישה אחוז. יותר מירושה על פי דין כי היו ששה ילדים וזה היה נותן 4.6 אחוז. הבנות ליז ואמילי החליטו לעזור לאמא נגד הנישול. הם פנו לעו"ד וינרוט, עו"ד וינרוט פנה אלי ואמר לי "בוא ננהל יחד את המאבק. שנינו נייצג את לאה ואת ליז ואמילי, אבל העיקר זה לאה". ואני הסכמתי, ואמרתי זה 5%, אתה ואני. כאן אני רוצה להראות לבימ"ש את האמת, והאמת היא נ/88 [בהליך הפלילי] מה-4.5. נ/88 הוא פקס מזמן אמת, 4.5.97, שבו אני מעלה על הכתב את הסיכום שוינרוט ואני נייצג את לאה, ליז ואמילי.".

היינו, כבר לא טיוטת הסכם שלא ברור מתי נשלחה, אלא העלאה על הכתב של סיכום בעל פה.

וכעת אעבור לראיות בנוגע למועד שליחת המכתב, ראיות מהן עולה בבירור, כי אותה טיוטה נשלחה לעו"ד וינרוט לאחר הסכם יוני, ובנסיבות אחרות, כפי שהצהיר עו"ד וינרוט בבוררות, ובניגוד מוחלט לעדות עו"ד שגב. היינו, אין בידי עו"ד שגב כל ראיה המעידה על טענתו כי נתן שירות ללאה, בוודאי לא כזו מזמן אמת.

6.3.ג.(2) מתי נשלח נ/88 ובאילו נסיבות

כאמור, עו"ד שגב טוען כי המסמך נשלח ביום 4.5.97, בסמוך לאחר שיחתו עם עו"ד וינרוט, ולכן מדובר בראיה לכך שהשניים סיכמו על ייצוג משותף של האם, ליז ואמילי. המדינה טוענת כי המסמך נשלח לאחר הסכם יוני, ועל כן אין בו להעיד לעניין השאלה למי ניתן השירות.

הראיות הנוגעות לאותו מסמך מביאות למסקנה כי המסמך נשלח לאחר הסכם יוני כפי שטוענת המשיבה. כיון שהמסמך ממילא לא נחתם, וכיון שלא השתכנעתי כי עו"ד שגב נתן שירות ללאה, אין צורך, בהליך שלפניי, לעמוד על כך בהרחבה, אך אציג חלק מהראיות לעניין זה.

עו"ד שגב ביקש לבסס את טענתו לפיה נ/88 נשלח בפקס למשרד וינרוט ביום 4.5.97, על דף מקדים ודף אישור משלוח פקס למשרד וינרוט ממועד זה. מנגד מציגה המדינה, במסגרת ההליך הפלילי, דף מקדים לפקס ואישור פקס, של אותו מסמך עצמו, מחודש יוני 97, לאחר הסכם יוני. כיון שהמסמך אינו חתום, ולא היה ברור מי שלח אותו, סירבה המדינה, בהליך הפלילי, לבקשת עו"ד שגב לאפשר הגשת המסמך כראיה.

בתשובה, טען והעיד עו"ד שגב בפירוט על נסיבות משלוח המכתב, וטען כי הוא אישית היה עד למשלוח המסמך, הוא היה זה שקיבל את אישור הפסק ותייקו בתיק במשרד. תיאור מלא פרטים, שעל פניו משכנע באמינותו. עו"ד שגב העיד ותאר את מעמד משלוח הפקס ולפיו הוא הורה לעו"ד שרף ממשרדו, שכתב ידו מופיע על הדף המקדים לפקס, כי ישלח את הפקס, והוא עצמו, עו"ד שגב, עמד ליד נכשיר הפקס, ומשהמסמך עבר, הוא זה שטיפל בעניין (פר' דיון בהליך הפלילי, מיום 9.3.12, החל בעמ' 514 ש' 21 ועד סוף עמוד 515):

85

"אני יוסי שגב היחידי שמטפל בנושאי הסכמי שכ"ט, צירפתי את אישור הפקס יחד עם הודעת הפקס בכתב ידו של עו"ד שרף והכנסתי את זה לקלסר הסכמי שכ"ט המוחזק בארון של כרמלה.".

והוסיף (שם):

"אני קיבלתי את אישור הפקס שפלט מכשיר הפקס, אני צרפתי את שלושת המסמכים ביחד, זה מסמך בעל חשיבות, רק אני עוסק בו. את הכתיבה על הודעת הפקס, את המשלוח ולא את הקבלה את המסמכים שלח עו"ד שרף בנוכחותי ולידי. שמכשיר הפקס פלט את האישור, לקחתי את האישור, את ההסכם, את ההודעה בכתב ידו של עו"ד שרף, חיברתי אותם ושמתי בקלסר של הסכמי שכ"ט אצל כרמלה. אלה העובדות.".

על פניה, אכן עדות חד משמעית ומפורטת. על כן, בעקבות דבריו אלו, בהחלטה מאותו מועד, קבעה כב' השופטת פרדלסקי כי היא מתירה את הגשת המסמכים, שסומנו באותו מעמד – נ/88.

נ/88 כולל 3 עמודים. העמוד הראשון הוא דף פתיחה להודעת פקס של משרד שגב, עליו נכתב בכתב יד כי השולח הוא עו"ד ד"ר יוסף שגב; הנמען – עו"ד וינרוט וכן מספר פקס הנמען. על ההודעה לא צוינו מספר העמודים שנשלחו במסגרתה. העמוד השני הוא טיוטת ההסכם שהובאה לעיל בה מסכימות לאה ליז ואמילי, כי ייוצגו בעניין עיזבון איזנברג המנוח בידי עוה"ד שגב ווינרוט במשותף, יישאו בהוצאות בחלקים שווים, ויחלקו במה שיתקבל מהעיזבון גם כן בחלקים שווים. העמוד השלישי הוא אישור פקס מיום 4.5.97, בשעה 17:16, ולפיו הועברו שני דפים.

ובכן, על אף התיאור המדויק של מעמד משלוח הפקס, שבא כולו בעקבות התנגדות המאשימה בתיק הפלילי לקבלת נ/88, הרי שבדיון בהליך הפלילי מיום 9.9.12, בעמ' 587, ש' 18-24, מציין עו"ד שגב, מיוזמתו, כך:

"בעקבות התנגדות חברי שנדחתה להגשת נ/88 שאני העדתי שדף הפקס נכתב ע"י עו"ד אבירם שרף…פניתי לעו"ד שרף ומסרתי לו את דף הפקס והוא השיב לי באי מייל כתוב שזה אינו כתב ידו, לדבריו בשום פנים ואופן זה אינו כתב ידו. בעקבות זאת, ראשית, אני מתקן את דבריי שזה כתב ידו של עו"ד שרף. שנית, אני מבקש רשות בית משפט לפנות לעו"ד וינרוט, שהוא זה שקיבל את הפקס כדי שימסור לי העתק ממה שקיבל ולמנוע מחלוקת שזה המסמך שנשלח.".

עו"ד שגב אינו מבהיר האם הוא עדיין זוכר בפרטים את מעמד משלוח הפקס או קבלת האישור אם לאו, ואינו מתנצל על כך שהעיד כי הוא עמד ליד עו"ד שרף כששלח את הפקס. מכל מקום, המדינה בהליך הפלילי לא התנגדה כי עו"ד שגב יפנה לעו"ד וינרוט. ואכן עו"ד שגב פנה לעו"ד וינרוט, שמסר שכל החומר נשוא השירות שניתן בהקשר לעיזבון נמצא במשרדו של עו"ד גיל אוריון (שטיפל בלאה בבוררות הנשיא שמגר). אז, שוב בהסכמת התביעה, נעשתה פניה לעו"ד גיל אוריון לאחר קבלת צו מבית המשפט. עו"ד אוריון ציין כי לא נמצאו במשרדו לא טיוטת ההסכם, לא הודעת הפקסימיליה ולא אישור על שליחת הפקס. היינו, לא נמצא כל חלק של ת/88.

86

בחקירה הנגדית לעו"ד שגב בהליך הפלילי, ומשעו"ד שגב היה בטוח כי אין במשרד וינרוט או אוריון טיוטה של נ/88, העלה עו"ד שגב גרסה אחרת לחלוטין באשר לנסיבות משלוח נ/88, ולפיה כרמלה אפון, מנהלת החשבונות במשרדו, היא זו שאמרה לו כי לא מדובר בכתב ידו של עו"ד שרף, אלא של מזכירה אישית שעבדה במשרדו תקופה קצרה (עמ' 658 לפר' הדיון בהליך הפלילי מיום 12.10.12, ש' 7-22). גרסה אחרת באשר למשלוח הפקס באה מפי אותה כרמלה אפון, מנהלת החשבונות במשרד שגב. לדבריה (עמ' 857 לפר' מיום 23.4.13, ש' 24): "יוסי שגב נתן לי את המסמך הזה. הוא ביקש ממני לשלוח אותו לעורך דין וינרוט. כך עשיתי. שלחתי את זה לעו"ד וינרוט. לאחר מכן תייקתי את זה אצלי בקלסר של טיוטות.".

כעת, חלף הגרסה לפיה עו"ד שרף ממשרדו שלח את המכתב בפקס, בנוכחות עו"ד שגב, הגרסה היא כי מזכירה עלומת שם מילאה את עמוד הפתיחה, מסרה זאת לעו"ד שגב, עו"ד שגב מסר זאת למנהלת החשבונות, היא זו ששלחה וקיבלה את האישור ותייקה. המרחק מגרסה זו לגרסה הראשונית לפיה עו"ד שגב קיבל את האישור על משלוח הפקס בעצמו, לה נדרש כדי לאפשר את הגשת נ/88, רב הוא.

השתלשלות עניינים זו לבדה, מעידה על כך שהמשקל שיש לתת לנ/88 ככזה התומך בטענה לפיה כבר ביום 4.5.97 סיכמו עוה"ד שגב ווינרוט לייצג את לאה, הוא נמוך ביותר אם לא אפסי. אולם, בהמשך מתברר, כי ככל הנראה אכן נשלחה טיוטה זו, נשוא נ/88, הדף המרכזי בו, אלא שבמועד אחר, בנסיבות ומסיבות שונות לחלוטין.

כך, גרסתו של עו"ד שגב לפיה טיוטה זו נשלחה במאי 97, נסתרת ממסמכים שהוגשו ע"י משרד שגב עצמו בבוררות וינוגרד. בכתב התביעה מטעם ליז הרדי בבוררות וינוגרד, שהוגש בשם עורכי הדין שגב ופרי, והוגש תצהיר של ליז לתמיכה בו, נטען, כפי שפורט לעיל, כי היו ארבעה הסכמי שיתוף פעולה, אחד מהם הסכם בעל פה שסוכם בין עורכי הדין שגב מזה ווינרוט מזה (ראו: עמ' 4-7 לכתב התביעה). לתביעה בבוררות וינוגרד צירפה ליז הרדי תצהיר (נ/52 בהליך הפלילי), בו מתארת ליז את אותו הסכם שלישי (פסקאות 4-4.11 לתצהירה בבוררות וינוגרד), ומבהירה כי הצעת חלוקה בשווה בין האם ליז ואמילי של מה שיתקבל, כפי שמופיע בנ/88, נשלחה לאחר הסכם יוני, כאשר שגב שכנע את ליז, ובעקבות זאת את עו"ד וינרוט, כי תרומתה לתיק הייתה מכרעת ולכן עליה לזכות בנתח גדול יותר מזה שנקבע בהסכם יוני. בסעיף 4.3 לתצהיר, תצהיר שאישרו עוה"ד ממשרד שגב, נאמר כך:

"4.3 משעו"ד שגב חזר מחו"ל [שם שהה בעת חתימת הסכם יוני], התקיימו שיחות בינו לבין עו"ד וינרוט. עו"ד שגב מסר לי בשעתו כי דובר בשיחות אלה, בין היתר, על כך שהאמור בהסכם השני [הסכם יוני] אינו מהווה פיצוי מתאים לתרומתי לאם ולאמילי במאבק המשותף. עו"ד שגב הציע שכל מה שיתקבל יתחלק בין שלושתנו באופן שווה, ולדבריו, עו"ד וינרוט לא דחה הצעה זו, אלא שאמר שצריך לחלוף זמן ע"מ שאמילי והאם יסכימו לשנות את ההסכם השני.

87

טיוטה שנוסחה ע"י עו"ד שגב ביחס לחלוקה שווה כאמור, שליש, שליש, שליש ואשר הועברה לעו"ד וינרוט בפקסימיליה ביום 16.6.97 מצ"ב ביחד עם אישור הפקס כנספח 12.".

יש להדגיש כי אין כל הסכם אחר או מסמך אחר המדבר על חלוקה שווה של שליש לכל אחת מהמעורבות לבד מהמסמך האמור. גם בעדותה בבוררות וינוגרד חזרה ליז על דברים אלו (בעמ' 72 לפר', החל בש' 19).

אותו נספח 12 (נכלל בת/38 בהליך הפלילי), שהגישה ליז הרדי עצמה, בתצהיר שתמך בתביעתה שהכין משרד שגב, היא אותה טיוטה ממש, המופיעה בנ/88. השוני היחיד הוא שדף ההודעה על משלוח הפקס נושא תאריך 16.6.97, ואילו אישור הפקס הוא מיום 17.6.97 בשעה 17:31. אני ערה לכך כי על הדף הנלווה התאריך הוא 16.6 ואילו על אישור הפקס המועד הוא 17.6, אך לדעתי אין בכך דבר שכן בהחלט יתכן כי מי ששלח את הפקס טעה בתאריך שכתב בכותרת. מכל מקום, ליז עצמה מפנה למסמך האמור, מיום 16.6.16, כאל טיוטה של ההסכם הנטען בעל פה. יש להדגיש כי לאחר בוררות וינוגרד, הן בבוררות הנשיא שמגר, הן בהליך הפלילי, הן בערעור, לא חזר עוד עו"ד שגב או מי מטעם המערערת על הטענה בדבר הסכם שלישי זה.

בהמשך בוררות וינוגרד, התייחס עו"ד וינרוט, בתצהיר שהגיש במסגרת הבוררות, לאותו נספח 12 שהגישה ליז, אותה טיוטה לפיה יתחלקו לאה ליז ואמילי בכל מה שיתקבל בחלקים שווים, כאשר עוה"ד שגב ווינרוט יחלקו יחדיו שכ"ט בשיעור 5% ממה שיתקבל בידי שלושתן. בתצהיר, מיום 18.3.98 מצהיר עו"ד וינרוט בסעיפים 22-23 כדלקמן:

"22. באשר למסמך שהועבר על ידי עו"ד שגב ביום 16 ביוני 1997, מסמך שלא נחתם מעולם, ואשר מציע חלוקה שווה בין גב' אייזנברג, אמילי והרדי, כך היו הדברים. לאחר שעו"ד שגב שב ארצה, הוא הביע בפני את עמדתו כי מן הראוי שהצדדים הנאבקים באמת בתיק יחלקו שווה בשווה. הוא גם ציין שאם לא יהיה הסכם כתוב, יש חשש שהאם, שהיא אשה מבוגרת אשר עלולה לשנות את דעתה, תוריש בסופו של דבר את כל נכסיה לקרוביה ביפן. השבתי כי לא נראה לי כי יש סיכוי לקבל את הסכמתן של גב' איזנברג ואמילי להסדר המוצע במיוחד לאחר הארוע מחודש מאי המתואר לעיל [בו האם טענה כי ליז החתימה אותה על ההסכם הראשון במסווה של חתימה על טפסי הצטרפות לש.ח.ל]. באחת הישיבות שהתקיימו במשרדי באותה תקופה שעניינה היה הכנה משפטית במסגרת תיק העיזבון, הציע עו"ד שגב בנוכחותי את ההצעה לאמילי.

23.אמלי הזדעזעה למשמע דבריו של עו"ד שגב ודחתה אותם על הסף. היא אמרה כי אמה רשאית לעשות ברכושה כרצונה…..

24. ההסכמה הנטענת, המכונה בכתב התביעה "ההסכם השלישי" לא היתה ולא נבראה….".

88

עו"ד וינרוט בהליך הפלילי, אישר כי הוא עומד מאחורי התצהיר שנתן בבוררות וינוגרד (פרוטוקול דיון מיום 20.1.11, עמ' 9 ש' 1). מכל מקום עו"ד וינרוט התייחס למסמך שהגישה ליז עצמה, ולגביו טענה כי נשלח לאחר הסכם יוני. היינו, בזמן אמת הצדדים לא היו חלוקים על כך כי הרעיון של חלוקת כל מה שיתקבל בסיום סכסוך הירושה יחולק לשלוש, לאם, לליז ולאמילי, כששלושתן יישאו יחד בשכ"ט עוה"ד וינרוט ושגב, הועלה רק לאחר הסכם יוני.

כלומר, עדותו של עו"ד וינרוט נתמכת במסמך מזמן אמת, כתב תביעה ותצהיר שהוגשו מטעם ליז, והוכנו במשרד שגב.

והנה, למרות כל האמור, ועל אף שבתצהיר נאמר במפורש כי אותה טיוטה נשוא נ/88, נשלחה במועד אחר (מאוחר להסכם יוני) ולמטרה אחרת, היא נדחתה ע"י אמילי ומעולם לא נחתמה, לא נשאל עו"ד וינרוט ולו שאלה אחת בעניין זה. יש לשוב ולהדגיש כי עו"ד שגב ייצג את המערערת ואת עצמו בתיק הפלילי, וחקר בעצמו את עו"ד וינרוט. למרות זאת, לא הציג עו"ד שגב, כל שאלה בעניין נ/88 לעו"ד וינרוט. עו"ד וינרוט לא נשאל האם הוא זוכר את המסמך, האם הוא זוכר מתי או באילו נסיבות נשלח. שום שאלה שהיא. גם דבר זה אומר דרשני לגבי גרסת עו"ד שגב.

לאור כל האמור לעיל, יש מקום להעדיף את הגרסה הנתמכת במסמכים מזמן אמת, לפיה אותה טיוטת הסכם נשלחה לאחר הסכם יוני, ועל כן אינה מבססת את טענת עו"ד שגב לפיה מלכתחילה סוכם כי עו"ד וינרוט ועו"ד שגב ייצגו ביחד את לאה, וגם אינו מעיד על מתן שירות ללאה בדיעבד, גם אם אכן נשלח ביום 16.6.97, אלא על שיתוף פעולה בין המשרדים. לאור האמור, בניגוד לטענת עו"ד שגב, אין מסמך מזמן אמת, ולו טיוטה לא חתומה, המעיד על כך.

6.4 האם לאה התחייבה לשאת בשכ"ט עו"ד שגב

נושא נוסף לגביו יש סתירות רבות הן בעדויות עו"ד שגב עצמו, הן במסמכים ועדויות אחרים הוא בשאלה מה משמעות מסמך יוני, והאם הוא מהווה הסכם שכ"ט בינו לבין לאה, או לכל הפחות התחייבות של לאה לשלם את שכרו.

 

אין מחלוקת כי הסכום נשוא התקבול הועבר בפועל מחשבונה של לאה. עו"ד שגב טוען כי לאה היא זו שהתחייבה לשאת בשכר טרחתו וכך עשתה, וגם דבר זה מעיד על כך שהיא זו שקיבלה את השירות, התחייבה לשלם בגינו ועשתה כן. עו"ד שגב טוען כי ההתחייבות בהסכם יוני לשיפוי על הוצאות ליז, הוא למעשה התחייבות ישירה של לאה לשאת בשכר טרחת המערערת.

89

המדינה טוענת כי הסכם יוני הוא בין לאה לליז, כי ליז קיבלה את השירות והתחייבה לשלם לעו"ד שגב, והסיבה היחידה בשלה הסכום הועבר לבסוף מחשבונה של לאה, הייתה כי עו"ד שגב הודיע לעו"ד אוריון כי סיכם עם ליז כי הכסף יועבר לחשבון המערערת, ועל כן היה עליו להוציא חשבונית לליז, הכוללת מע"מ בשיעור מלא. עוד טוענת המדינה כי בין ליז לשגב נחתם הסכם שכ"ט מכוחו פעל עו"ד שגב.

לעניין השאלה האם הסכם יוני מחייב את לאה בשכר טרחת עו"ד שגב, יש גם כן מספר גרסאות של עו"ד שגב, וגם בהקשר זה נדרש עו"ד שגב לקונסטרוקציות משפטיות שאינן עולות מפשוטם של דברים.

6.4.א. האם יש הסכם שכ"ט בין משרד שגב לגב' לאה אייזנברג

אשר לשאלה אם יש הסכם שכ"ט בין משרד שגב לגב' לאה אייזנברג קיימות מספר גרסאות, החל מהעובדה שההסכמה הייתה בעל פה, והעידו עליה רק נסיבות חיצוניות וכלה בכך שהסכם יוני, הוא הוא הסכם שכ"ט לכל דבר ועניין בין משרד שגב ללאה אייזנברג.

גרסתו הראשונה של עו"ד שגב לעניין זה ניתנה במסגרת עדותו במע"מ (מיום 8.9.09, ת/35, דף 10, החל בש' 38) ולפיה אין מסמך בכתב במסגרתו מתחייבת לאה לשלם למשרד שגב, עדות עליה עמדתי גם בהקשר אחר:

"ש. האם יש לך מסמך המעיד שאכן האם ביקשה את שירותיך, הרי כאשר עו"ד פועל בנאמנות הוא מחתים על המסמכים המתאימים.

"ת. אין לי מסמך מטעם האם, אבל יש לי ראיות נסיבתיות המוכיחות זאת…ההסכמים בין ליז והאם מבטאים בכתב את שיתוף הפעולה ולכן ליז הרדי מקבלת חזרה את השכר של שגב ואחוזים שיפתו אותה….הרי ישנם מסמכים שהיא [לאה] חתמה עם עו"ד מכובדים שאפעל כדי לסייע לה, והתחייבה בתשלום שכר. האם אין זה מסמך מספיק?".

כאן מסמך יוני מהווה ראייה נסיבתית, לגרסת עו"ד שגב עצמו, התומכת בטענתו בדבר ההבחנה בין הייצוג הפורמלי לליז למתן השירות לאם.

גרסה דומה, לפיה אין מסמך בכתב, מוסר עו"ד שגב גם בעדותו בהליך הפלילי, כשהתייחס לנתונים שמסר למומחה המס עמו נועץ בעניין הוצאת החשבונית. כשנשאל על איזה בסיס נתונים ניתנה אותה חוות דעת וציין כי מסר לאותו מומחה, עו"ד זיו שרון, כי ההסכם עם לאה היה הסכם בעל פה (עדות עו"ד שגב בהליך הפלילי מיום 24.4.12, עמ' 536):

"שאלתי את זיו שרון: "כתוב כאן בהסכמים ביני לבין ליז שהכסף של לאה מגיע לנאשמת 2. אבל אין הסכם כתוב וחתום עם לאה, שהכסף ישולם לעו"ד שגב. הדבר הזה הוסכם בע"פ ולא בכתב". הסביר לי זיו שזה בכלל לא רלבנטי, כי גם אם הכסף היה מועבר לליז, כדי שהיא תעביר אותו לשגב, עדיין המשלמת זו לאה…".

90

אולם, בהמשך, כאשר עו"ד שגב טוען, כי הסכמי שיתוף הפעולה בין ליז ללאה נועדו לתת תעודת ביטוח לליז, הוא מוסיף וטוען כי הסכם יוני היווה התחייבות של לאה לשלם את שכר טרחת משרד שגב.

בחקירתו הראשית בהליך הפלילי, כבר מתאר עו"ד שגב את הסכם יוני כהסכם בכתב המבטיח את שכרו (עמ' 507 לפר' ההליך הפלילי מיום 25.3.12, ש' 16-30):

" לכן ניסחנו את ת/5 שמצד אחד נותן ביטוח לליז…ומצד שני שכרו את שירותיי שאני אפעל לטובת לאה….אני את הייצוג והשירות נתתי ללאה, ליז נתנה שירות ללאה. ליז קיבלה ביטוח, אני קיבלתי מה שביקשתי מהיום הראשון ובכתב 5% מלאה…".

בהליך הפלילי (בפרוטוקול הדיון מיום 4.10.12, עמ' 635 ש' 24-עמ' 636, ש' 2), הוא מתייחס לסעיף 2 להסכם יוני וטוען: "הכסף נועד לנאשמת 2 [המערערת] ולא יעזור שום פלפול. זה כתוב בת/5 [הסכם יוני] וכך גם פסק הבורר וכך שולם בפועל".

במקום אחר בעדותו בהליך הפלילי עולה נימוק אחר לכריתת הסכם יוני (אותו ת/5), והוא הקלטות של העו"ד השויצרי שהיו בידי שגב, והם אלה שאפשרו לתקוף את צוואת 86. בעמ' 635 לפרוטוקול הדיון בהליך הפלילי מיום 9.10.12, ש' 1-11, מבהיר עו"ד שגב:

"ת/5 [הסכם יוני] כל עשייתו וכל מהותו וכל ההסכם שבו היה שהנאשמת 2 [המערערת] תאות להסכים להעניק שירות משפטי ללאה וזאת מאחר ובידי הנאשמת 2 באותה עת הייתה הקלטה שלא הייתה ללאה שמעידה שהצוואה לא אבדה….ת/5 לא היה קיים בכלל אם הנאשמת 2 לא הייתה מסכימה תמורת 3 מיליון דולר לתת סיוע ללאה ולכן כל ת/5 הוא תוצאה של הסכמת הנאשמת 2 לתת שירות משפטי בלעדי ללאה ותוך פגיעה בזכויותיה של ליז.".

יתכן כי זו הסיבה שעל אף הנסיבות הקשות בהן בוטל הסכם שיתוף הפעולה הראשון, הסכימה לאה לחתום על הסכם שיתוף הפעולה השני. יש לשים לב כי השוני בין ההסכמים הינו בשיעור שתקבל ליז (8.33% בהסכם הראשון ורק 5% כפי חלקה בצוואת 86 בהסכם השני), ואילו השוני בשכר הטרחה הוא רק בתקרה, היינו לפני שני ההסכמים השיפוי של ליז יינתן בשיעור 5% ממה שתקבל לאה, אך בהסכם יוני הוספה תקרה. באותו שלב עדיין לא היה ברור כמה תקבל האם, והיא רצתה להבטיח שהשיפוי לא יעלה על סכום מסוים.

אין מחלוקת כי הסכם יוני הינו הסכם בין ללאה ליז הכולל שלושה סעיפים מהותיים. הראשון, הבטחת חלקה של ליז, שלא יפחת ממה שהייתה מקבלת לפי צוואת 86, השני, שיפוי על שכר טרחה, והשלישי, הבטחה או התחייבות כי האם לא תקפח את ליז בבוא היום בצוואתה שלה. כעת מנסה עו"ד שגב לטעון כי יש להפריד את סעיף 2 להסכם יוני העוסק בשיפוי משאר הוראות ההסכם.

91

היינו, עו"ד שגב מבקש מבית המשפט להתעלם מהסכם שהוא עצמו ניסח, שהצדדים לו הם ליז ולאה, כדי שניתן יהיה לקבל את טענתו כי סעיף 2 להסכם יוני הוא התחייבות ישירה של לאה לשאת בשכר טרחת משרד שגב. עו"ד שגב נשאל לעניין זה ומתקשה להשיב (פרוטוקול ההליך הפלילי מיום 9.9.12 עמ' עמ' 605 ש' 19):

"ש. תאשר לי שת/5 [הסכם יוני] זה מסמך בין ליז הרדי לבין לאה איזנברג.

ת. אני לא יכול לאשר כך, ת/5 כולל גם אותי כמוטב בת/5, אני זה שניסחתי אותו, ליז בכלל לא הייתה מתי שהוא נוסח, היא עזבה את הישיבה ביום 1.6.97 בעת שהוא נוסח.

……

ש. אבל כשאתה קורא ת/5 באופן פורמלי עו"ד שגב או משרד שגב לא מופיעים כצד לת/5.

ת. אני חולק עליך. ראשית, ראה בחתימות מופיעה חתימת הנאשמת 2 [המערערת] כמאשרת את חתימת ליז. שנית, הוצאות משפטיות ושירות משפטי ליז לא יכולה לתת אלא רק הנאשמת 2 [המערערת]. שלישית, בחקירתך הנגדית את עו"ד אוריון נאמר שאכן מדובר בעו"ד שגב ובחקירה ראשית הסברתי גם מדוע בעצם רצו אותי, וליז רק בגללי קיבלה את הביטוח שלא תקבל פחות מחמישה אחוז.".

כלומר עו"ד שגב טוען כי כיון שהוא אישר את חתימת ליז, וכיון שליז אינה יכולה לתת שירות משפטי, הרי סעיף 2 להסכם הוא התחייבות ישירה של לאה לתשלום שכ"ט משרד שגב. זאת אין לקבל. ראשית, אשר לחתימות, כל עורך דין אישר את חתימת מרשתו אין הדבר הופך אותם לחלק מההסכמים. נראה כי הצורך באישור החתימות בידי עורכי הדין עלה לאור טענותיה של לאה כי ליז החתימה אותה במרמה על ההסכם הראשון.

שנית, העובדה שליז אינה יכולה לתת שירות משפטי לא הופכת את משרד שגב לצד. נקבע כי במסגרת שיתוף הפעולה תשא האם בהוצאותיה של ליז. ולבסוף, עצם העובדה שנחתם ההסכם, לדברי שגב כי בשלב זה כבר היו בידיו ראיות לכך שצוואת 86 לא אבדה אלא נלקחה ע"י איזנברג המנוח, רק מבססת את העובדה שההסכם הוא לטובת ליז. זאת כיון שליז, במסגרת הסכם יוני קיבלה מעין "תעודת ביטוח" כך מכנה זאת עו"ד שגב, המבטיחה שחלקה לא יפחת ממה שהייתה אמורה לקבל בצוואת 86, ובנוסף הבטחת חלקה בצוואה עתידית של לאה. כלומר, עו"ד שגב השתמש בנתונים שהצליח להשיג כנגד צוואת 86, והשיג באמצעותם הסכם טוב עבור ליז, הסכם, שככל הנראה לא היה נחתם לאור הנסיבות בהן בוטל הסכם שיתוף הפעולה הראשון.

בהמשך עדותו לפניי טוען עו"ד שגב כשנשאל מדוע אין לו הסכמי שכ"ט עם לאה בדומה להסכמי שכר הטרחה שיש לו עם ליז ומשיב (עמ' 10 לפר' בערעור מיום 26.4.15, ש' 8-13):

92

"ההסכמים עליהם הצבעת, שלושת ההסכמים [הסכמי שכ"ט בין ליז לשגב], הראשון בהם ת/47 בתיק הפלילי, שונה בהסכמה ויש לזה ביטוי בכתב. ההסכם שנעשה עם לאה, אותו מסמך מה-3.6.97, וההסכם שאחריו מה-15.9.97 [הסכם יוני] והסכם שיתוף הפעולה השלישי בין ליז לאה ואמילי], שם [באחרון] כתוב אפילו שמי, זה ההסכמים שבהם לאה התחייבה לשלם את שכר טרחתי בדיוק כפי שההסכמים עם ליז. ליז התחייבה לשלם את שכר טרחתי על סעיף 5, הקיפוח בצוואה [בהסכם יוני] ועל שלושת ההסכמים. בקיצור, הם לא ההסכמים שנוגעים לפסק הדין של שמגר שדן רק בסעיף 2 להסכם מיום 3.6.97…".

עדות זו מעורפלת לחלוטין, ניכר היה בעו"ד שגב שהוא מנסה לערבב בין ההסכמים השונים, כיון שקשב להתמודד עם השאלה שנשאלה. בנוסף, עו"ד שגב מטעה שוב, כיון שבוררות הנשיא שמגר עסקה בעיקרה בתביעה בגין הצוואה העתידית. עו"ד שגב נשאל על כך בהמשך ומשיב כי בתביעה בעניין הצוואה התובעת היא ליז, ואילו בתביעת השיפוי התובעת היא המערערת. ברור כי הדברים סותרים לחלוטין את כתב התביעה בבוררות הנשיא שמגר שניסח משרד שגב עצמו.

6.4.ב. טענות ליז בבוררות הנשיא שמגר לעניין החבות של לאה כלפיה

סתירה נוספת לטענת עו"ד שגב לפיה הסכם יוני הוא התחייבות של לאה לשאת בשכר טרחת משרדו, נוגעת בראש ובראשונה לעובדה שמשרד שגב לא הגיש תביעה כנגד לאה. הלא אם כדברי המערערת, הסכם יוני מהווה התחייבות כלפיה, יכולה הייתה להגיש תביעה ישירות.

בנוסף, גם בבוררות הנשיא שמגר, טענה המערערת שהתביעה מכוח סעיף 2 בהסכם יוני הייתה תביעה שלה, כאשר ליז הייתה שלוחה של משרד שגב. הדברים שנטענו בבוררות, סותרים את טענת המערערת כי הסכם יוני מהווה הסכם לתשלום שכר טרחתה שלה.

בכתב התביעה בבוררות הנשיא שמגר, מדגישה התובעת, ליז הרדי, בסעיף 55, כי בתביעתה לשלושה מיליון דולר כשיפוי על הוצאותיה, מכוח סעיף 2 להסכם יוני, אין מדובר בהוצאות משפטיות בפועל עד לסכום של 3 מיליון דולר, אלא שיפוי בגין הוצאותיה המשפטיות של ליז בסכום של 5% ממה שתקבל לאה איזנברג, כאשר התקרה היא 3 מיליון דולר. וכך מבהירה ליז הרדי בסעיף 55 לכתב התביעה בבוררות הנשיא שמגר:

"ההתחייבות לשיפוי אינה צריכה להיות איפוא בגובה סכום החיוב [של ההוצאות המשפטיות בפועל]. ההתחייבות לשיפוי איננה לגובה הסכום שעל התובעת לשלם לבאי כוחה כהוצאות משפטיות. בסע' 2 שנוסח ע"י ב"כ הצדדים ובנוכחותם, נקבע במפורש ובברור מהו הסכום שתשלם הנתבעת [לאה אייזנברג] לתובעת [ליז הרדי] בגין ההוצאות המשפטיות: 5% ממה שיפול בחלקה של הנתבעת עד לסך של 3 מיליון דולר.".

כלומר, כאשר בעקבות בוררות וינוגרד נקבע כי הסכם יוני מחייב את הצדדים, וכאשר עו"ד אוריון ביקש מליז הרדי להציג ראיות לגובה הוצאותיה המשפטיות, וכיון, שככל הנראה לא היו בידיה ראיות כאמור (למעט טיוטת הסכם תוספת שכ"ט שאולי היה אמור להוות ראיה כזו), טענה כי אין מדובר בסכום המותנה בהוצאות בפועל, אלא בסכום כולל.

93

על עמדה זו חזרו ב"כ של ליז הרדי, משרד שגב, בסיכומים לפני כב' הנשיא (בדימ') מ' שמגר (סיכומי ליז הרדי סומנו נ/84 בהליך הפלילי, נספח 14, החל בעמ' 349 לנספחי תצהיר איגר). שם טענו כי ליז לקחה על עצמה סיכון, שתקבל 5% שיהיו פחות משכר הטרחה בפועל, וסיכוי, שאם תקבל יותר, תוותר בידה היתרה. האמור בסיכומים סותר חזיתית את טענת עו"ד שגב כי ההתחייבות בסעיף 5 להסכם יוני היא התחייבות של לאה אייזנברג כלפי משרד שגב. וכך נאמר בסעיף 6.1 לסיכומים:

"בראשית יוני 97, הגב' אייזנברג הייתה עדיין במצוקה. טרם הוגשו למשל התצהירים שצורפו להתנגדות ליז לצוואת 1986 בה גב' אייזנברג הייתה אמורה לקבל 2 מיליון דולר בלבד. לליז היה ייצוג משפטי נפרד ע"י עוה"ד ד"ר יוסף שגב ועורכי דין נוספים ממשרדו (עו"ד ח. ארליך ועו"ד פרי). הגב' אייזנברג ובאי כוחה לא ידעו כמה ליז תצטרך לשלם לעו"ד שגב שידוע שאיננו מעוה"ד הזולים.

סוכם איפוא שהסכום שישולם לליז מכח סע' 2 הינו 5% ממה שתקבל הנתבעת [לאה איזנברג]….אם למשל הנתבעת הייתה מקבלת בסופו של דבר 10 מיליון דולר בלבד, היא הייתה צריכה לשלם מכח סעיף 2 – 500,000$ בלבד – הרבה פחות מהשכר שליז אמורה לשלם לעו"ד שגב בפועל, וזה סיכון שליז הסכימה לקבל על עצמה – שתקבל פחות מההוצאות המשפטיות במקרה כזה. בצד הסיכון קיים סיכוי שאם שכרו של עו"ד שגב יהיה נמוך מ-5% מה שיפול בחלקה של הנתבעת בעיזבון, ליז תהנה מהיתרה…".

ובסעיף 6.8 מובהר מדוע למרות האמור אמרה ליז הרדי כי הסכום כולו של 3 מיליון דולר יעבור לעו"ד שגב או למערערת:

"אם יטען – הכיצד ליז אמרה שאת הסכום שתקבל מכוח ס' 2 היא תשלם לעו"ד שגב – הרי אם מדובר בסכום שעשוי להיות גבוה מההוצאות המשפטיות שעליה לשלם – חלקו אמור להשאר בידה? התשובה לכך הינה שבעקבות העבודה הרבה, לרבות בתביעות והליכים חדשים (דוגמת מניות בליירסיד ופלקונטה) והפירות שהושגו על ידי משרד שגב (ראה למשל התנגדות לצוואת 86 ונספחיה) – ליז התחייבה כלפי עו"ד שגב לתשלום שכר בגובה 3 מיליון דולר מתוך מה שתקבל מאמה, ומסיבה זו היא אמורה להעביר את כל הסכום שיתקבל לעו"ד שגב."

מכאן עולה, בראש ובראשונה שכל הפעולות המוזכרות נעשו לטובת ליז הרדי ולא לטובת לאה איזנברג כפי שטוענת המערערת בערעור. עוד מובהר שאכן אין קשר ישיר בין סכום השיפוי עליו סוכם בהסכם יוני, לבין שכ"ט שגב כפי שנקבע בפועל בסופו של יום, ועל כן הדבר סותר את טענת שגב לפיה הסכם יוני מהווה התחייבות של לאה לתשלום שכ"ט המערערת, כפי שטוענת המערערת בערעור שלפניי. לבסוף, מה שנאמר כאן הוא שסוכם על שכר של שלושה מיליון דולר בשל ריבוי העבודה, כאשר, בזמנו ליז סירבה לחתום על הסכם שכ"ט בעל תוכן דומה עם משרד שגב, בטענה כי יהיה בכך משום הונאה של האם לאה.

עו"ד פרי נשאל בעדותו בהליך הפלילי לסתירה זו לפיה נכתב כי אם ליז תקבל פחות היא תשלם עד מלוא הסכום שסוכם ולהפך, בעוד שבערעור ובהליך הפלילי נאמר כי הסכם יוני הוא התחייבות ישירה של לאה למערערת (עדותו בהליך הפלילי מיום 4.4.13 בעמ' 815 החל בש'1). עו"ד פרי הופנה במפורש לסעיף 6.8 לסיכומי ליז בבוררות הנשיא שמגר, והוא משיב:

"ת. אני לא אמרתי שזה נכון [האמור לעיל בסעיף 6.8]. אמרתי לך שליז העידה בבוררות שכל השלושה מיליון דולר צריכים ללכת לשגב. יכול להיות שיש בסיכומים האלה גם טענות אחרות… בסיכומים אתה טוען כל מיני דברים שזה לא כמו עדות תחת אזהרה בבית משפט.".

94

כלומר בסיכומים ניתן לטעון כל טענה, לרבות טענות עובדתיות שאינן נכונות. דברים חמורים ביותר כשלעצמם.

בהמשך נשאל שוב לעניין גרסת ליז בסיכומים:

"ש. אתה כותב פה במסגרת סיכומך למעשה שאם ליז תקבל מלאה יותר ממה שהתחייבה לשלם לשגב היא תהנה מזה, אתה יכול לאשר שזו הכוונה של הסעיף?

ת. אני לא חושב שירדתי לסוף המשפט ושהתכוונתי למה שכתבתי.

ש. לא התכוונת למה שכתבת בסעיף 6.1 לנ/84?

ת. כשאני חושב על העניין לעומק ולא בהכרח כל משפט בסיכומים כך נעשה, אני סבור שאם ליז היתה מקבלת את השלושה מיליון דולר לידיה היא הייתה אמורה להעביר את כל הסכום לעו"ד שגב, לא משנה מה היא עצמה התחייבה בהסכמים שלה מול עו"ד שגב. מאחר וזה לא היה הסכום שליז משלמת, זה היה הסכום שלאה שילמה תמורת העבודה הרבה ששגב ומשרדו עשו למענה.".

כאמור, הדברים חמורים כשלעצמם, מעבר לכך שהם סותרים דברים אחרים שטענה המערערת בבוררות וינוגרד. במכתב בקשת שכ"ט לבורר וינוגרד מסביר עו"ד שגב כי הסכום של 3 מיליון דולר מחויב מריבוי הפעולות שנוספו לעבודתו שלו. בסעיף 4 לבקשת שכר הטרחה לבורר וינוגרד נטען ע"י עו"ד שגב כי:

"בין המבקשת ובין עו"ד שגב הוסכם בע"פ, סמוך לפני חתימת ההסכם השלישי (ההסכם מיום 15.9.97) ששכר טרחתו של עו"ד שגב עבור פעילותו עד אותה עת, יהא 3 מיליון דולר ארה"ב (כולל מע"מ) שישולמו מהכספים שתתן המשיבה[לאה] למבקשת [ליז], (להלן: הסכם שכה"ט) וזאת בהמשך להסכם קודם כמפורט לעיל.".

היינו, בבוררות וינוגרד, שקדמה לבוררות הנשיא שמגר, טען עו"ד שגב כי לאה התחייבה כלפיו לשלם לו 3 מיליון דולר. לעומת זאת בסיכומים מטעם ליז בבוררות הנשיא שמגר נטען כי אין קשר בין שכר טרחת משרד שגב לסכום השיפוי מלאה לליז. מכאן, שדבריו של עו"ד פרי בנוגע לסיכומיו בבוררות הנשיא שמגר אולי מיישבים את הסתירה בנוגע לאופן חישוב שכר הטרחה, אך סותר את האמור בבקשת שכר הטרחה בבוררות וינוגרד ויותר מכך, סותר חזיתית את טענת עו"ד שגב כי הסכם יוני מהווה התחייבות של לאה לשלם למערערת שכ"ט.

היינו, משנוכח עו"ד פרי כי טענות שנכתבו בסיכומים עלולות לסבך את עו"ד שגב, שכן הן עומדות בסתירה לגרסתו בערעור האזרחי ובהליך הפלילי, הוא למעשה טוען שלא חשב ולא התכוון למה שכתב.

לאור כל האמור לעיל אני קובעת כי הסכם יוני היה הסכם כולל בין ליז ללאה שכלל גם סעיף שיפוי. ההסכם נעשה עבור ליז ולטובתה, תעודת ביטוח כפי שהגדיר זאת עו"ד שגב עצמו. משרד שגב לא ייצג את לאה ולא נתן לה שירותים, ולאה לא התחייבה כלפיו לא בהסכם יוני ולא באופן אחר לשאת בשכר טרחתו.

95

6.5.תושבותם של לאה אייזנברג ואייזנברג המנוח

גם בשאלת תושבותם של לאה אייזנברג ובעלה המנוח, העלה עו"ד שגב מספר גרסאות, המשליכות הן על מהימנותו, הן על התנהלותו בפרשיה זו מול בית המשפט שטיפל בעיזבון בזמן אמת.

בפרק זה אביא בקצרה את שלל העדויות לעניין תושבותה של לאה אייזנברג, כפי שעולה הן מתצהיריה שלה, הן מתצהיריה של ליז, שכולם נוסחו במשרד שדב, הן מעדויות עו"ד שגב. כן אתייחס לגרסאות השונות בנוגע לתושבות אייזנברג המנוח.

בתצהיר של לאה, שהוגש בתמיכה לתביעת השיתוף, מצהירה לאה באריכות ומפרטת כי מרכז חייה בישראל. בתביעת השיתוף (תמ"ש 42370/97, עמ' 185 לנספחי איגר), נאמר בסעיף 5 כך:

"בשנות נישואיהם הראשונות התגוררו בני הזוג ביפן ואח"כ בשוויץ, ואולם, החל מאמצע שנות הששים, העתיקו בני הזוג את מרכז חייהם ואת ביתם המשותף לישראל. מאז ועד היום מצוי קן משפחתם בישראל.".

בכתב התביעה מתוארת עלייתם של בני הזוג ארצה בשנת 65, ואת בניית בית המשפחה בסביון (סעיפים 57-53 לכתב התביעה). בסעיפים 61-58 מתארת לאה איזנברג חיים הרמוניים משותפים בישראל, תוך היעדרויות, גם אם תכופות, של איזנברג המנוח בשל עסקיו בחו"ל.

עו"ד שגב נשאל בחקירתו לפניי, כיצד הדבר מתיישב עם טענתו לפיה לאה היא תושבת חוץ, וזו תשובתו (עמ' 6 לפר' מיום 26.4.15):

"אם תשימי לב, בתצהיר של ליז בתביעת השיתוף, הדבר היחיד שליז לא תומכת בו הוא שלאה תושבת ישראל, כי זה שקר. הלכנו ובדקנו בעצמנו, וכעורכי דין איננו יכולים לכתוב משהו שאנחנו יודעים שהוא לא נכון. פנינו למשרד ש' הורוביץ שטיפל במנוח וקיבלנו מכתבים שכתב משרד הפנים, וזה מוצגים בתיק, שאומרים שלמרות שהם מתגוררים בארץ מידי פעם, בבית בסביון, הם תושבי חוץ. ממש כך. בדקנו עם המזכירה של המנוח אשר אמרה שהיתה הקפדה פנאטית עם המטוס הפרטי לצאת כדי לא לעבור את ה-185 יום או משהו כזה בישראל, כלומר מרבית ימות השנה, ולכן שניהם לא דיווחו למס הכנסה בכל העסקים הגדולים, שניהם לא היו תושבי ישראל ולא שילמו, וגם אם תשימי לב הדרכונים הזרים שלהם נותרו, ואני סירבתי לאשר בתצהיר של ליז, את האמירה הזאת של לאה, שהיא לא נכונה.

ש. אתה רוצה לומר שכאשר לאה טוענת שמרכז חייה בישראל היא אינה יודעת היכן היא רואה את מרכז חייה?

ת. היא יודעת שזה לא בישראל.".

96

כלומר, כדי שגרסתו של עו"ד שגב תעמוד הוא טוען שלאה העידה עדות שקר. כדי להרחיק עצמו מאחריות (למרות שטענתו בערעור היא כי נתן ללאה שירותים), מדגיש עו"ד שגב שלא אפשר לליז לחתום על תצהיר המאשר עובדה זו. אולם, אם עו"ד שגב היה סבור, בזמן אמת, בעת שהכין את תצהירה של ליז, כי לאה אינה אומרת אמת, היה עליו בראש ובראשונה להפנות לכך את תשומת לבו של עו"ד וינרוט כי הדברים האמורים בתביעת השיתוף אינם נכונים. מעבר לכך, היה עליו, כקצין בית המשפט, לציין כי הדברים שאמרה לאה לעניין היותה תושבת ישראל אינם נכונים.

ובהמשך, בעמ' 7 לפר' בערעור, מיום 26.4.15, ש' 6-17):

ש. הזכרת מסמכים שאומרים שהם לא תושבי ישראל. ממתי הם? האם הם מהשנים האחרונות?

ת. המסמכים שאנחנו מצאנו באו בגלל קניית הבית בסביון ע"י חברה פנמית בסוף שנות השבעים.

ש. אני מפנה לדברי המזכירה. מדובר בהסטוריה, שנות הששים.

ת. היה מאבק בין ארווין לבין לאה על התושבות מבחינת סמכות בית המשפט לדון בתיק. ארווין טען, ובצדק, שגם לאה וגם המנוח לא היו תושבי ישראל, ולאה עברה לשאלה אמורפית איפה היה מרכז החיים שלהם…".

עו"ד שגב ממשיך לטעון כי לאה אינה תושבת ישראל, ואומר שהטקטיקה שנקטה בה הייתה להצהיר כי מרכז חייה בישראל. כאם טוען עו"ד שגב כי גם מושבו של המנוח לא היה בישראל.

יש לציין כי בהליך הפלילי הציג עו"ד וינרוט קבלות כנגד שכ"ט ששילמה לו לאה, ובכולם חייב במע"מ בשיעור מלא. כלומר וינרוט, שאישר את תצהיריה של לאה, סבר כי הינה תושבת ישראל, ועל כן גבה מע"מ בגין העסקאות עמה.

יש להדגיש לעניין זה כי בסעיף 15 לכתב התביעה, בתביעת השיתוף נאמר:

"תובענה זו מוגשת על דעתה ובהסכמתה של הנתבעת 10 [ליז הרדי] וכן על דעתם ובהסכמתם של הנתבעים 18 [אדית רוזנפלד], 19 [מאיר רוזנפלד] ו-20 [אמילי פורמן] המצויינים כנתבעים פורמליים.

היינו, גם אם ייצג את ליז היה עליו להדגיש עניין זה ולא להסתפק בכל שבתצהירה שלה ליז לא חזרה על כך שלאה היא תושבת ישראל.

בנוסף, בדברים לעיל, מעיד עו"ד שגב כי בדק גם את עניין תושבותו של המנוח אייזנברג וכי גם הוא אינו תושב ישראל, והנה בתצהיר ליז בהתנגדותה לבקשה לקיום צוואה (מיום 15.7.97, ת/89 בתוך מוצגי שגב), היא מעידה כי מקום מגוריו של אביה המנוח היה בסביון, ומספרת כי המקום היחיד אותו ראה אביה כבית, ואליו הקפיד לשוב בחגי ישראל ובסופי השבוע ככל שניתן, היה הבית בסביון שבישראל. תצהיר זה נוסח עבור ליז בידי משרד שגב. האם הצהרה זו עומדת במבחן אמירת האמת לאור בדיקותיו של עו"ד שגב? ספק רב בעייני.

בנוסף, מהמאבק סביב הסכם שיתוף הפעולה הראשון אנו למדים כי לאה עברה ניתוח לב בארץ, ובנותיה סעדו אותה בביתה שבסביון. עוד אנו למדים מכתב התביעה בתביעת השיתוף, ומהתצהירים בתיקי העיזבון כי אחד הדברים שעשה ארווין היה להפסיק את משכורותיהם של אנשי הצוות בבית בסביון, מה שהקשה ביותר על לאה המתגוררת במקום.

97

מסמך נוסף מזמן אמת הסותר את הטענה כי לאה הינה תושבת חוץ הינו הבקשה בתיק העזבונות ת"ע 3459/97, עמ' 229 לנספחי תצהיר איגר) לצו מניעה כנגד פעולה בעיזבון ע"י ארווין או דימנט. בקשה זו הוגשה ע"י לאה ואמילי בתיק העזבונות גם היא ביום 5.5.97,שם נאמר, בסעיף 34 כי: "הגשת הבקשה לקיום צוואה בפנמה מהווה נסיון פסול: "לשלול מגב' איזנברג זכויות שנרכשו על ידה במשך כחמישים שנות נישואיה למנוח – מתוכן כשלושים שנה בישראל!!"."

ובסעיף 43 נאמר במפורש כי:

"המבקשת [לאה] – אלמנתו של המנוח – הינה תושבת ישראל מזה 30 שנה, וציפייתה הסבירה היא כי ענייני הירושה של עיזבון בעלה, שהיה אף הוא תושב- ואזרח – המדינה במשך כל אותה תקופה, יחתכו על פי דיני מדינת ישראל.".

בעניין זה, כיון שעו"ד שגב יודע כי לא כך הם פני הדברים, כיצד לא הפנה את תשומת לבו של כב' השופט י' לויט, שדן בכלל תיקי העיזבון, הן זה שהגישה ליז, הן זה שהגישה לאה. מדוע לא קם בתחילת הדיון וציין שידוע לו כי הנתונים בדבר תושבותה של לאה אינם נכונים. והרי עו"ד שגב טען כי הגשת תצהירים בתיקי העיזבון שהביאו לכך כי הדיונים בהם התקיימו בארץ, היה אחד מהישגיו הגדולים?

במסמכים אחרים נטען כי מקום מושבה של האם הוא בלונדון. כך, בכתב התביעה מטעם ליז בבוררות וינוגרד, כתב תביעה שהגיש משרד שגב מתוארים היחסים בין לאה לבתה אמילי ושם נאמר (בסעיף 6.1): "אמילי אשר חיה עם האם בלונדון".

כך גם בכתב התביעה בבוררות הנשיא שמגר, שגם אותו הגיש משרד שגב, בסעיף 2 בו מתוארים הצדדים נאמר: "אמילי הנה תושבת לונדון, ואף הנתבעת מתגוררת מרבית הזמן מאז פטירת המנוח בדירתה בלונדון".

אגב, באותם מסמכים נאמר כי איזנברג המנוח חי כל עשרים השנים האחרונות לחייו בסין, עם אשה בשם לין כבת זוגו.

מכאן נעבור לשנת 2006, על אף גרסאות לאה לפיהן היא תושבת ישראל וטענות ליז בכתבי התביעה כי ככלל היא מתגוררת עם אחותה אמילי בלונדון, אך מרבה לשהות גם בבית בסביון, כאשר משיב עו"ד שגב למע"מ, במכתב למע"מ מיום 22.2.06 (ת/25), טוען עו"ד שגב כי "לאה היא אזרחית ותושבת יפן.".

98

בחקירתו בערעור (עמ' 8 לפרוטוקול מיום 26.4.15, ש' 3-5) מוסיף עו"ד שגב במשך עשרים השנים האחרונות לחייו חי איזנברג המנוח עם לין מסין, ולא חי עם אשתו כלל. לאור זאת, כך מעיד עו"ד שגב: "ב-21 השנים האחרונות האלה לאה הרבתה לשהות בלונדון או ביפן ולא הייתה כמעט בביתה בישראל.".

כאמור, הדברים מנוגדים לכל העדויות שהובאו לעיל בנוגע לטענה לפיה ליז החתימה את אמה על הסכם שיתוף הפעולה הראשון כשהיא מטעה אותה לחשוב כי מדובר במסמך של ש.ח.ל, עולה כי לאה עברה ניתוח לב בארץ, ושהתה לאחריו בביתה בסביון, כשהיא מחוברת לשירותים של ש.ח.ל.

מעדותו של עו"ד שגב לפניי מסתבר כי הוא אינו יודע תושבת של איזו מדינה היא לאה, אך בטוח שהיא אינה תושבת ישראל (עדותו בעמ' 15 לפר' מיום 26.4.15, החל בש' 21):

ש. אתה אומר כאן שגב' אייזנברג הינה אזרחית ותושבת יפן, היא איננה אזרחית כיון שהיא ויתרה על אזרחותה היפנית כפי שעולה מתצהירה התומך בכתב התביעה שלה בבית המשפט לענייני משפחה. היא הצהירה שהיא ויתרה על אזרחותה היפנית כי זה היה צעד נדרש כדי ששאול יקבל אזרחות אוסטרית.

ת. והיא הפכה לאזרחית אוסטרית?

ש. אין לי מושג.

ת. לאה איזנברג איננה תושבת ישראל. אזרחות לא שייכת לדבר. מה שאני יודע זה שהיא אזרחית יפן. אם תראי לי מסמך שהיא ויתרה, יכול להיות. אבל בוודאות לידיעתי היא הייתה אזרחית יפן

ש. איזה תושבת חוץ היא, יפן?

ת. זה לא משנה דבר במע"מ.

ש. מכל מקום פה אתה טוען שהיא תושבת יפן?

ת. כן.

ש. ובכתבי התביעה לפני הבוררים אתה כותב שהיא מתגוררת רוב הזמן מאז הפטירה [של איזנברג המנוח] בלונדון.

ת. נכון, היא גרה אצל אמילי בלונדון אבל היא היתה תושבת יפן תמיד.

ש. אתה טוען בכתבי התביעה [בבוררויות] שהיא מתגוררת בדירתה בלונדון

ת. יש לה בית בלונדון.".

גם בנושא זה תושבותה של לאה , כמו גם של המנוח משתנה על פי הקשר הדברים. כאשר רוצים לנהל את ההליכים בישראל טוענים כי מרכז חייה של לאה בישראל (או לפחות לא מסבים את תשומת לב בא כוחה או בית המשפט כי לא כך הם פני הדברים). כאשר מסתבר כי לצרכי מע"מ בשיעור אפס, על לאה להיות תושבת חוץ, מתארים את תושבותה בלונדון ולחלופין ביפן. עדויות אלו מדגישות את חוסר המהימנות של עו"ד שגב, ואת העובדה שהוא אינו עומד על גרסה אחת אלא מאמץ את הגרסה המתאימה להקשר, ורק בהשוואה שבדיעבד ניתן לגלות את הסתירות ביניהן.

 

7. מסמכים והתנהלות מזמן אמת שסותרים את גרסת המערערת כי נתנה שירות ללאה

99

כפי שציינתי לעיל, עו"ד שגב טוען כי המדינה מבלבלת, הן בהליך הפלילי הן לפניי, בין עניין הייצוג, כשאין מחלוקת כי משרדו ייצג את ליז, לטענתו פורמלית בלבד, לבין העובדה שמשרדו נתן שירות ללאה. עם זאת, מסמכים מזמן אמת, מעידים על כך שלא כך היו פני הדברים, ושבזמן אמת גם עו"ד שגב לא ראה כך את פני הדברים. בפרק זה אפנה לדון במסמכים אלו.

7.1 התייחסות לליז כאל מרשתו של עו"ד שגב כאשר כל המניעים להסתרת הייצוג של לאה אינם קיימים

כפי שהבהרתי בהרחבה לעיל, טענתו של עו"ד שגב לצורך בייצוג לאה באמצעות ליז היה כפול, הראשון, להוסיף מהימנות לטענות לאה, כאשר בתה ליז תומכת בטענותיה באמצעות ייצוג נפרד וכן, להסתיר מארווין כי עו"ד שגב מייצג את לאה, או יותר במדויק כי ליז תומכת באמה בתמורה, היינו מקבלת כנגד כך טובות הנאה מלאה (לרבות השתתפות בהוצאותיה המשפטיות). כפי שציינתי, הסברים אלו אינם מהימנים בעיני ואינם נתמכים בראיות. אולם, גם אם אניח, אך ורק לצורך הדיון בחלק זה, כי אלו היו הטעמים, הרי שמרגע שנחתם הסכם הפשרה בין כלל היורשים, העיזבון חולק, וכל התביעות סולקו, וכפי שהעידה ליז בבוררות הנשיא שמגר, היא הסתכסכה הן עם אמה, הן עם אחיה, שוב לא היה כל מקום להמשיך ולהסתיר את העובדה כי משרד שגב נתן שירות ללאה (במסווה של ייצוג ליז). בנוסף, כבר במהלך בוררות וינוגרד נחשפו ממילא כל העובדות הללו. למרות זאת, בהתכתבויות לאחר ובעקבות פסק הבורר בבוררות וינוגרד, ממשיך עו"ד שגב להפנות מכתבים לעו"ד אוריון, ב"כ של לאה, ומתייחס לליז כאל מרשתו וללאה כמרשתו של גיל אוריון.

במכתב של עו"ד שגב לעו"ד גיל אוריון, מיום 2.11.99 (ת/41 בהליך הפלילי צורף למוצגי שגב) לאחר ובעקבות פסק הבורר וינוגרד, שגב מתייחס להסכם יוני ומציין בסעיף 2 למכתבו:

"ההסכם [הסכם יוני] שנוסח ונחתם במשרדכם [הפניה היא אל עו"ד אוריון ממשרד עו"ד וינרוט] בסיוע שורה של יועצים משפטיים מכובדים של הגב' לאה אייזנברג.".

בסעיף 6 לאותו מכתב מוסבר המניע להסכם יוני:

"הסכמת מרשתי לאמור בסעיף זה [סעיף 1 להסכם יוני בו ליז מקבלת 5% כפי חלקה בצוואת 86) אשר בגינו הסכימה מרשתי לקבל פחות משהגיע לה, לטענתה, מעיזבון אביה המנוח, היתה אף היא בעקבות הסכמת מרשתך שכלולה בסעיף 5 [ההתחייבות העתידית בצוואה]".

ומסעיף 7 ברור כי מדובר היה בשיתוף פעולה ולא בייצוג נפרד:

"בהזדמנות זו גם מן הראוי להזכיר למרשתכם את הסיוע הרב שקיבלה ממרשתי שעמד מאחורי חתימת ההסכמים שבין הצדדים, ושרק בזכותו עלה בידי מרשתכם לקבל מעיזבון ש.נ.איזנברג ז"ל סכומי עתק העולים פי כמה וכמה על הסכום הזעום יחסית שציווה לה המנוח בצוואה שהוגשה לקיום בבית המשפט המחוזי, ורק בזכות ההתנגדויות והראיות שהובאו על ידי מרשתי, כמו גם בזכות הסיוע של מרשתי לתביעת השיתוף שהוגשה על ידי מרשתכם, הצליחה בסופו של דבר מרשתכם לקבל חלק נכבד מהעיזבון"

100

מכתב זה מטריד במיוחד כי כל ההיגיון שהיה בהסתרה הסתיים, מסמכי הפשרה נחתמו, הבוררות הסתיימה. שגב היה צריך לכתוב לעו"ד אוריון – הרי כידוע לך ייצגנו יחד את לאה, וכעת הגיעה השעה לשלם לי את שכרי. המכתב בנוסחו הנ"ל מעיד כי בזמן אמת עו"ד שגב ראה בליז ולא בלאה את מרשתו, והקטע המודגש מאשש את גרסת וינרוט לפיו, על אף הייצוג הנפרד, מרשותיהם, וכנגזר מכך, משרדיהם שיתפו פעולה, כפי שמקובל לעשות, עד לישיבת הפילוג.

בדומה, התייחס עו"ד פרי ממשרד שגב לליז כאל מרשתו, ואל משרד שגב כמי שייצגו אותה במהלך גיבוש הסכם יוני, במהלך חקירה בבית משפט לענייני משפחה ( בתיק 2371/97, לפני כב' השופט ש' בוקובסקי ביום 9.4.00, ת/42 בהליך הפלילי, צורף למוצגי שגב). ההליך התקיים לאחר בוררות וינוגרד ולפני בוררות הנשיא שמגר בשאלה האם על הבורר הנשיא שמגר לדון לפי הדין המהותי. בשלב זה, בשנת 2000, לאחר שליז כבר הצטרפה להסכם בין היורשים, והעיזבון חולק, ברור כי אין כל מניע להסתרת מתן השירות הנטען של המערערת ללאה. עו"ד אוריון, בחקירתו את ליז בבית המשפט, מנסה להבין כיצד ראתה ליז את התחייבות האם בסעיף 5 להסכם יוני, לפיו האם לא תקפח את ליז במלאת ימיה ושנותיה. עו"ד אוריון שאל על חוק הירושה ועו"ד פרי התנגד לשאלה בטענה כי ליז אינה משפטנית. בתגובה להתנגדות מציין עו"ד אוריון (עמ' 3 לפר' מיום 9.4.00, ש' 22-24):

"אני מבקש עכשיו לדעת, מה המשמעות של הסעיף הזה, אשר גב' הרדי ישבה וגיבשה יחד עם עורכי דינה, ועורכי הדין של הצד שכנגד, את ההסכם, הסכם יוני. זה הכל"

במענה לא אומר עו"ד פרי דבר, לא מציין כי משרדו ייצג את לאה במשותף עם משרד וינרוט, היינו, איש לא ראה כך בזמן אמת את פני הדברים, לרבות עו"ד פרי ממשרד שגב.

בנוסף, טענתו של שגב כי חקירתו במע"מ נמחקה במזיד, כיון שבה ציין לראשונה את ההסכם המשולש של השליחות הנסתרת, אך ביקש כי הדבר לא ירשם בפרוטוקול (על כך בהרחבה בהמשך), גם היא אינה מתיישבת עם העובדה שבשנת 2006, עת התקיימה החקירה, שני הטעמים, גם לו היו כאלה, שעמדו בבסיס השליחות הנסתרת, מזמן עברו מהעולם.

7.2. החלפת הייצוג לאחר הדיון בבית המשפט בו ליז חבקה ונישקה את אחיה ארווין (ישיבת הפילוג)

כזכור, בישיבת בית המשפט מיום 17.9.97 בתיק העזבונות ליז מחבקת ומנשקת את אחיה ארווין, ובהמשך מעניקה ראיונות לתקשורת התומכים בו. בעקבות זאת חשה לאה כי ליז עברה למחנהו של ארווין, ועו"ד וינרוט הודיע לעו"ד שגב על ביטול כל הסכמי שיתוף הפעולה בין לאה מזה וליז מזה. כתוצאה מכך ליז עוברת להיות מיוצגת למשך מספר ימים ע"י עו"ד קשת, שייצג את אחותה אדית שתמכה בארווין מלכתחילה. בסעיף 7.1, לכתב התביעה בבוררות וינוגרד (שהוכן, כזכור, ע"י משרד שגב), מתארת ליז מדוע עשתה כן, לטענתה כיון ש"נכנסה ללחץ" שתישאר קרחת מכאן ומכאן:

101

"כתוצאה מהאמור והלחץ בו הייתה שרויה, ליז הודיעה לעורכי דינה על הפסקת ייצוגה על ידם, ועברה להיות מיוצגת על ידי עו"ד משה קשת, בא כוחה של אדית [אחות אחרת]. לאחר שבעה ימים, כשליז התעשתה מעט, ליז התנצלה בפני עורכי דינה וחזרה להיות מיוצגת על ידם.".

בתגובה להודעתה של ליז כי היא מפסיקה את ייצוגה בידי משרד שגב, כותב עו"ד שגב לליז הרדי, (מכתב מיום 5.10.97, סומן ת/48 בתיק הפלילי). במכתב מתבקשת ליז הרדי לשלם למערערת שכ"ט לאור הודעתה כי היא מפטרת את משרד שגב מייצוגה, מדובר במכתב מיום 5.10.97, היינו בסמוך לתקופת מתן השירות הבלעדי הנטען ללאה. אם ליז לא היתה לקוחה במובן המהותי של עו"ד שגב, מדוע עזיבתה את משרד שגב במובן הפורמלי, מחייבת אותה בתשלום שכר טרחה? הרי לטענתו בשכר טרחתו חייבת לאה.

במאמר מוסגר יש לציין כי מכתב זה ששלח עו"ד שגב לליז, ובו הוא תובע ממנה שכ"ט על פי ההסכם ביניהם (היינו, ת/47, הסכם שכר הטרחה הראשון בין ליז למשרד שגב], סותר את עדות עו"ד שגב בהליך הפלילי בעניין אחר, שם הבהיר עו"ד שגב בעדותו כי הסכם שכ"ט בינו לבין ליז, הפך להיות לא רלבנטי או במצב "דמדומים" לתקופה שבין הסכם יוני להודעת הביטול באמצע ספטמבר. עוד העיד עו"ד שגב כי טען כי ייצג את ליז הרדי ימים בודדים מיום חתימת הסכם שכה"ט עד להסכם יוני. לאור האמור, בקשתה של המערערת לתשלום שכ"ט, ימים בודדים לאחר הודעת הביטול, סותרת את טענות עו"ד שגב כי הסכם שכ"ט לא היה תקף, וכי השירותים מהסכם יוני עד להודעת הביטול ניתנו בפועל ללאה ולא לליז.

7.3. הסכם הפשרה בעניין העיזבון נחתם בהעדר ליז וללא ידיעת משרד שגב

אחת הראיות המרכזיות העומדת בסתירה לגרסת המערערת היא הסכם הפשרה בנוגע לעיזבון שנחתם ביום 26.10.97, בהשתתפות לאה, אמילי, ארווין ודימנט ובהעדרם של ליז ומשרד שגב. עו"ד שגב ציין אף כי למד על ההסכם מהתקשורת עוד טרם הגיע לדיון בו הודיעו הצדדים להסכם לבית המשפט על הסכם הפשרה. ישנן עדויות ומסמכים לפיהם ליז ועורכי דינה ממשרד שגב למדו על הסכם פשרה מקריאה בעיתון. כך, למשל, בכתב התביעה בבוררות וינוגרד, נאמר בסעיף 8.1 כי: באותו הבוקר הופתעו ליז ובאי כוחה לקרוא כותרת בעיתון על הסכם פשרה שנחתם בלילה של ה-26.10.97, בין כל היורשים, למעט ליז ואסתר זוכוביצקי". יש לזכור כי כתב תביעה זה הוכן במשרד שגב.

בנוסף, מהפרוטוקולים בתיק העיזבון עולה כי עו"ד שגב הגיש בקשה לקבל את הסכם הפשרה כדי שיוכל להודיע לבית המשפט אם ליז מוכנה להצטרף להסכם. לו היה מייצג את לאה לא היה נדרש לעזרת בית המשפט בעניין זה.

102

לו גרסת המערערת הייתה נכונה, הרי שמשרד שגב היה אמור להיות שותף להסכם הפשרה. עובדות אלו מחזקות את גרסת וינרוט לפיה, עו"ד שגב ייצג את ליז, פורמלית ומהותית, ועו"ד וינרוט ייצג כך את האם ואמילי. עד לישיבת הפילוג ביום 17.9.97, בו חיבקה ונישקה ליז את ארווין, התנהלו שני המשרדים תוך תיאום ושיתוף פעולה, ומאותו רגע, כשהאם לאה סברה כי הבת ליז חצתה את הקווים, הודיע עו"ד וינרוט לעו"ד שגב על הפסקת שיתוף הפעולה בין לאה לליז, וכתוצאה מכך בין המשרדים, ומאותה עת פעל שלא בשיתוף פעולה עם משרד שגב בגיבוש הסכם הפשרה. מסיבה זו עו"ד שגב לא ידע על גיבוש הסכם הפשרה, ואף לא קיבל עותק ממנו ונדרש לצורך כך לעזרת בית המשפט.

7.4. הסכמי שכר טרחה בין ליז למשרד שגב

כאמור במבוא, בין ליז למשרד שגב נחתמו שלושה הסכמי שכר טרחה (ובנוסף הסכם בעניין החזר הוצאות ששילמה ליז עליו אעמוד בנפרד). בנוסף להסכמים יש דרישה לתשלום שכ"ט מטעם משרד שגב לליז לתשלום שכר טרחתם, עת שפיטרה אותם מייצוג, לאחר ביטול הסכמי שיתוף הפעולה בינה לבין אמה. עוד בהקשר זה, קיימת טיוטת הסכם שכ"ט נוסף, עליו ניסה עו"ד שגב להחתים את ליז, אך זו סירבה לחתום עליו, בטענה כי חתימתה עליו תהווה הונאה של אימה לאה. כל הסכמי שכר הטרחה, הדרישה לשכר טרחה, כמו גם ההשוואה בין הטיוטה שליז סירבה לחתום עליה, לטיוטה שנחתמה בסופו של יום (שמבחינת גובה התשלום הם זהים), מעידים על כך כי שירותי משרד שגב ניתנו לליז, והיא זו ששילמה עבורם (כאשר אמה, לאה, משפה אותה בגין הוצאותיה, כפי שסוכם ביניהן).

7.4.א. הסכם שכר הטרחה הראשון

הסכם שכר הטרחה הראשון, נחתם, כאמור, בין משרד שגב לליז ביום 20.5.97. מדובר בהסכם מפורט ההסכם מנוסח כמכתב מליז הרדי למערערת, המאושר בסופו ע"י עו"ד שגב. וזו לשון ההסכם:

"1.נבקשכם לטפל עבורי, בדרישתי לקבל חלק מהרכוש, הנכסים ושווה הכסף בעיזבון אבי, שאול נחמיה אייזנברג ז"ל (להלן "הרכוש") עד שינתן פסק דין או יוסכם בפשרה מה החלק לו אני זכאית (להלן: "חלקי ברכוש").

במסגרת הטיפול המשפטי, תפעלו בין היתר כדלקמן:

1.1 תגישו בקשה למינוי מנהל עיזבון.

1.2 תתבעו לקבל צו ירושה על פי דין, תוך תקיפת הצוואה הנטענת על ידי אחי, ארווין איזנברג, או בכל דרך אחרת.

1.3 תתבעו לחלופין או בנוסף את היות ארווין נאמן אף ברכוש שייקבע שהוא שלו, אם ייקבע.

1.4 תטפלו בתביעות נגד אחרים הקשורות בנושא הירושה, וזאת אם תהיו סבורים שיש להגיש תביעות כאלה.

1.5 תטפלו בתביעות נגדיות נגדי ובלבד שהדבר קשור בנושא הירושה.

1.6 במקרה של טיפול בהליכים בחו"ל – משרדכם יפעל בשיתוף פעולה עם עו"ד שאמנה בחו"ל, אך לא תישאו בשכרו.

103

1.7 תתבעו את הסכומים המגיעים לי, כ"הוראות עומדות" מהעיזבון, כולל מזונות, אם הנושא יידון בבית משפט או בבוררות, תקבלו שכרכם בנושא זה כאמור בסעיף 2.1 וסעיף 2.2.

1.8 תייצגו אותי בבוררויות שתהיינה, אם תהיינה, ותקבלו הוראותי בקשר עם בחירת הבוררים.

1.9 תעשו כל פעולה משפטית אחרת שתהיה דרושה באופן שאקבל "מטריה משפטית" לגבי הנושא של עיזבון אבי, שאול נחמיה איזנברג ז"ל (להלן: הטיפול המשפטי).

2.שכרכם עבור הטיפול המשפטי יהיה כדלקמן:

2.1 במקרה שעו"ד ממשרדכם ימונה כמנהל עיזבון והשכר שיקבל יהא גבוה משכר המינימום כהגדרתו להלן, לא נשלם למשרדכם שכר טרחה.

2.1 במקרה שסעיף 2.1 לא חל יהיה שכרכם:

2.2.1שכר מינימום בשיעור של 4% ומע"מ מחלקי ברכוש ובלבד שאם הטיפול ימשך למעלה משנתיים יעלה שכר המינימום ב-1/2% לכל שנת טיפול נוספת עד לתקרה של 7.5% ומע"מ מחלקי ברכוש (להלן: "שכר המינימום").

2.2.2 במקרה שחלקי ברכוש יעלה על 5% מהרכוש, אזי על החלק העולה על 5% תהיו זכאים ל-7.5% ומע"מ מחלקי.

2.2.3עבור רכוש שאקבל מאמי בחייה, אם אקבל במסגרת דרישתי, אם תהיה, אך מבלי שיכלול את הרכוש שאקבל כיורשת של אמי בתום אריכות ימיה, או מתנות שלא במסגרת דרישתי בענין הירושה, כגון מזונות ותשלום במקום ההוראות העומדות (להלן: "החלק הנוסף"), יהיה שכרכם בשיעור של 4% עד 7.5% ממה שאקבל ויהיה כולל מע"מ.

בחישוב שכר טרחתכם יחושב ראשית חלקי ברכוש והחלק הנוסף יתווסף לאחר מכן.

3. בנוסף לאמור לעיל מוסכם בזאת לעניין שכרכם:

3.1 אם תסכמו עם מי משלוש אחיותיי שתייצגו גם אותן ובתנאי שכר זהים, אזי יופחת השכר שאני אשלם, עבור כל אחות איתה תסכמו כאמור, ב-1% מתוך 4% שכר המינימום, וב-1% מתוך 7.5% מעבר לשכר המינימום.

3.2 לגבי חלקי ברכוש ו/או החלק הנוסף שאקבל לא בכספים אלא בשווה כסף זכויות, מניות וכיו"ב תהא לי הרשות לשלם את שכרכם בכסף או להעביר אליכם את החלק המגיע לכם בנכסים ו/או החלק המגיע לכם בכל נכס שיתקבל כאמור.

3.3את המגיע לכם לפי הסכם זה אשלם פרו רטה ותוך 10 ימים מקבלת הכספים ו/או הנכסים.

3.4אני אהיה רשאית להפסיק את טיפולכם המשפטי בכל עת ואז יקבע שכרכם בהתאם לשלב אליו הגעתם, כפי שיקבע ע"י הבורר.

3.5אני אשא בהוצאות המשפטיות השונות ובלבד שתקבלו את אישורי לכל הוצאה העולה על 500 דולר.

4.במקרה של מחלוקת בעניין הסכם זה יכריע בעניין בורר שיוסכם ע"י הצדדים, ובאין הסכמה – בורר שייבחר ע"י בימ"ש המחוזי בתל אביב.".

למעשה עו"ד שגב מודע לכך כי קיומו של הסכם שכ"ט זה סותר את טענתו כי העניק שירותים ללאה, ועל כן, כפי שאראה בהמשך הוא טוען כי המסמך הפך לא רלוונטי, או "בדמדומים" בעת מתן השירות ללאה, וחזר לחיים ולתוקף לאחר מכן.

104

מכל מקום, מדובר בהסכם מפורט, המתייחס לפעולות שליז מבקשת לבצע עבורה. אין מדובר כאן על שיתוף פעולה עם לאה, או פעולות שיבוצעו עבור לאה, ושכר הטרחה נגזר ממה שתקבל ליז. הדגשתי לעיל שלושה נושאים אליהם יש לשים לב. הראשון, כי בהסכם, שניסח עו"ד שגב, מצוין במפורש כי אם ישכרו עורכי דין בחו"ל, יפעל איתם משרד שגב בשיתוף פעולה. לדעתי הדבר מלמד כי עו"ד שגב סיכם גם עם עורכי הדין של לאה בארץ, ההינו, משרד וינרוט כי יפעל איתם בשיתוף פעולה. היינו, ייצוג נפרד תוך שיתוף פעולה, אינו מונח או מצב דברים זר לעו"ד שגב. נושא שני, הוא האפשרות להפסיק את מתן השירות שאז יגבה שכר טרחה בהתאם לטיפול עד אותו שלב, מה שעולה בקנה אחד עם דרישת שכר הטרחה של עו"ד שגב לאחר שליז הודיעה לו על הפסקת ייצוגו לאחר הפסקת שיתוף הפעולה עם האם. שלישית, ההסכם קובע כי ליז תישא בהוצאות. כפי שאראה, בלב לבה של התקופה בה טוען עו"ד שגב כי נתן שירות בלעדי ללאה, דרש משרד שגב כי ליז תישא בהוצאות משרדו בכל הנוגע לנסיעת עו"ד ארליך לחו"ל, מה שמלמד אף הוא כי השירותים, במהותם, ניתנו לליז.

כשדובר בשאלה מתי נתן עו"ד שגב, לשיטתו, שירות ללאה, והוצג לעו"ד שגב הסכם שכ"ט זה, טען עו"ד שגב, בין השאר לאור הסכם זה, כי החל לתת ללאה שירות באופן בלעדי רק מיום 6.3.97. עם זאת, כיון שלא נחתם הסכם שכ"ט עם לאה, טען עו"ד שגב כי הסכם יוני, בין לאה לליז הוא למעשה הסכם שכר הטרחה שלו, או שמכוחו מחויבת לאה בשכר טרחת משרדו. אם כך הם פני הדברים, אזי, לכאורה, מתייתר הסכם שכר הטרחה הראשון בין משרד שגב לליז. כיון שעו"ד שגב מודע לכך שבהסכמי שכר הטרחה המאוחרים הזכיר את הסכם שכר הטרחה הראשון, כאילו הוא עדיין בתוקף, ואף ניסה לגבות מכוחו עת ליז פטרה את משרדו בספטמבר 97, עם הפסקת שיתוף הפעולה בינה לבין אמה, מנסה עו"ד שגב להבהיר מה קרה להסכם שכר הטרחה הראשון, בתקופה בה נתן, לטענתו, שירות בלעדי ללאה.

עו"ד שגב נשאל כיצד מתיישבת טענתו כי הסכם יוני מהווה הסכם שכ"ט בין משרדו לבין לאה, כאשר יש הסכם שכ"ט בינו לבין ליז לגבי אותה תקופה, וכאן נגלה לנו מונח משפטי יצירתי נוסף של הסכם "חצי לא רלבנטי" או "הסכם בדמדומים". כך משיב עו"ד שגב (פרוטוקול הדיון בתיק הפלילי מיום 25.10.12 בעמ' 684 החל מש' 26 עד עמ' 685 ש' 25] כשנשאל ממתי עד מתי ת/47, הסכם שכר הטרחה הראשון, היה בתוקף:

"ת/47 [הסכם שכ"ט בין ליז למשרד שגב] שנחתם ביום 20.5.97 הפך לא רלבנטי בחתימת ת/5 [הסכם יוני] והיה חצי לא רלבנטי במצב של דמדומים מחתימת או אפילו מניסוח ת/1 [הסכם הראשון בין לאה לליז].

ש. מתי הוא חזר להיות רלבנטי?

ת. לאחר שלאה ביטלה בת/7 [מכתב הביטול של עו"ד וינרוט את הסכמי שיתוף הפעולה] את ההסכמים, והתחדש הטיפול בליז…".

הסכם שכ"ט שהופך חצי לא רלוונטי, או הסכם בדמדומים, ואח"כ שב וחוזר לחיים, כפי שיפורט להלן, הוא לא יותר מאשר התחמקות. היינו, לעו"ד שגב אין כל הסבר לעניין זה, מה שמעיד כי מה שהיה בתוקף הוא הסכם שכר הטרחה עם ליז, כאשר משרד שגב מייצג את האינטרסים של ליז, היינו, נותן שירות לליז.

105

7.4.ב. הסכם שכר הטרחה השני – הסכם בע"פ שהועלה על הכתב בטיוטה ממרץ 98 שלא נחתמה, ובהסכם מיום 6.10.98

קודם שאבהיר מדוע גם הסכם שכר הטרחה השני סותר את טענת עו"ד שגב לפיה נתן שירות בלעדי ללאה בתקופה מסוימת, יש לעמוד על אופן כריתת הסכם שכר הטרחה השני והנסיבות לחתימתו.

לכאורה, אם כטענת עו"ד שגב, הסכם יוני מהווה התחייבות של לאה לשלם את שכר טרחתו, הרי לא הייתה כל סיבה לחתום על הסכם שכ"ט נוסף עם ליז. בנוסף, אם טענתו בעדותו לעיל נכונה, לפיה הסכם שכר הטרחה הראשון "יצא מאזור מהדמדומים" וחזר לתוקף בסוף ספטמבר 97 עת שבוטלו הסכמי שיתוף הפעלה בין האם לליז, גם אז לא נדרש הסכם שכר טרחה נוסף. אולם, כפי שניתן לראות, הסיבה נגלית ממסמכים מבוררות וינוגרד. בשנת 98, כשנערכים הדיונים בנוגע להסכם שכר טרחה שני בין ליז לעו"ד שגב, מתקיימת בוררות וינוגרד שהחלה ביום 28.1.98. אז כבר ברור כי ליז, ככל שתצטרף להסכם הפשרה הכולל ביחס לעיזבון תקבל 5% מהעיזבון, בסכום כולל של כעשרים מיליון דולר. מתוך סכום זה מהווים 4% לפי הסכם שכר הטרחה הראשון, סכום של כ-800,000$, ואם נלך לסכום המקסימלי, 7% מהווים 1,400,000$ מנגד, אם תזכה ליז בשיפוי מלא על פי הסכם יוני, תזכה לקבל 3 מיליון דולר.

ככל הנראה מסיבה זו, כבר ביום 1.4.98, במהלך בוררות וינוגרד, שולח עו"ד שגב לליז הרדי, טיוטת הסכם תוספת להסכם שכר טרחה מיום 20.5.97, בו מתבקשת ליז הרדי לאשר כי בשל מורכבות העבודה של משרד שגב היא מתחייבת לשלם תוספת שכר טרחה, כך ששכר הטרחה הכולל אותו מתחייבת ליז למשרד שגב יעמוד על שלושה מיליון דולר, ובלבד שתקבל זאת מהאם, לאה אייזנברג.

במכתב המלווה לפקס כותב עוד שגב לליז כך:" למרות שיחתו של רמי הרדי עם עו"ד אפי פרי, אני סבור שמן הראוי שתעייני ברצ"ב [טיוטת הסכם תוספת שכ"ט]. תשומת לבך מופנית בעיקר לפיסקה האחרונה בסעיף 1 המתחילה במילים "הסכמתי בעבר בע"פ ולמען הסדר". מפאת חשיבותו, ולאור העובדה שבסופו של יום נחתם הסכם שכר טרחה שונה במקצת בנוסחו, אך זהה במהותו, אביא את הטיוטה כלשונה (הטיוטה מנוסחת כמכתב מליז הרדי למשרד שגב):

הנדון: תוספת להסכם שכר טרחה מיום 20.5.97

1.הואיל וביום 20.5.97 נחתם ביני לבין משרדכם הסכם שכר טרחה (להלן: ההסכם), בקשר עם טיפולכם בדרישותי לקבלת חלק ברכוש עיזבון אבי המנוח…כמפורט בהסכם;

והואיל ולאחר חתימת ההסכם התברר כי העבודה והמאמץ הנדרשים ממשרדכם רבים הרבה יותר מאלה שהיו צפויים בעת חתימת ההסכם;

והואיל ולטיפולכם המשפטי התווספו פעולות והליכים לא צפויים, לרבות חקירות מצהירים בעניין אובדן הצוואה, הליכים במסגרת בקשת רשות ערעור בבית המשפט העליון, טיפול בעקבות פעולות שננקטו ע"י אימי ואחותי אמילי פורמן בקשר עם ההסכמים שנחתמו עימן לרבות ניהול בוררות, תביעה נגדית בעקבות הטענה החדשה של ארווין איזנברג בעניין המניות הפנמיות, ופעולות רבות נוספות;

106

הסכמתי בעבר בע"פ, ולמען הסדר הריני להסכים בכתב עתה,להוסיף לשכר הטרחה, כפי שהתחייבתי לשלם למשרדכם במסגרת ההסכם, כפי שיפורט להלן:

2. סכום המינימום שיקבל משרדכם בכל מקרה של סיום הטיפול המשפטי, בין במקרה של פס"ד בו אזכה לקבל חלק מן העיזבון ו/או סכומים ו/או נכסים המגיעים לי מאימי ו/או במקרה של פשרה שאסכים לה, יהיה סך בשקלים השווה ל-3 מיליון דולר כולל מע"מ.

3. מועד תשלום הסכום הנ"ל או כל חלק ממנו יהיה במועד בו אקבל את השיפוי בגין הוצאותי המשפטיות מאמי, והוא ישולם לי בכפוף לכך שאקבל סכום לפחות בגובה הסך הנ"ל מאימי.

4. התשלום שישולם לכם על עפ"י תוספת זו להסכם יחשב על חשבון המגיע לכם עפ"י ההסכם, מבלי שיש בסכום זה כדי לשנות או לבטל מי מבין ההתחייבויות שהתחייבתי כלפיכם בהסכם מיום 20.5.97, אשר כל הוראותיו ממשיכות לחול גם ביחס לאמור בתוספת זו, בשינויים המחוייבים.".

כלומר, על פי הטיוטה, חלף שכר טרחה בשיעור באחוזים בהסכם שכ"ט הראשון, ועל אף טענת עו"ד שגב כי לעולם הוא מחשב את שכר טרחתו באחוזים מהזכייה של הלקוח, מתבקשת כעת ליז לאשר, לפי אותה טיוטה, כי בשל תוספת עבודה סיכמה בעבר עם משרד שגב על שכ"ט בסכום כולל של שלושה מיליון דולר, ובלבד שתקבל סכום זה מאמה. יש להדגיש כי מדובר לכאורה בהעלאה על הכתב של הסכמה קיימת בעל פה.

אולם, ליז אינה חותמת על המסמך, שעל פי מכתב הלוואי קדמו לו התדיינויות, אלא שביום 4.3.98 מחזירה ליז הרדי את הטיוטה וכותבת על גבי הטיוטה, בכתב ידה, כי זו אינה מקובלת עליה בגלל שהיא אינה רוצה להונות את אמה("Dear Josi, This document is unacceptable because I don't want to cheat my mother, Liz Hardy"). היינו ליז אינה סבורה כי סיכמה את הדברים בעבר עם משרד שגב, ואף חמור מכך, סברה כי במסמך כאמור יש משום הונאה, כך בלשונה מזמן אמת, של אמה.

ביום 5.4.98 משיב עו"ד שגב למכתבה של ליז הרדי (סומן ת/50 ג' בהליך הפלילי), ואומר כי נראה כי מטרת התגובה של ליז והשיקולים ביסודה זרים, וכי זו לא הייתה הכוונה. בסעיף 2 למכתב מציין עו"ד שגב: "פעילותנו בעניין הסכסוך והבוררות עם אימך למשל, לא הייתה צפויה כלל בהסכם שכר הטרחה המקורי והוסיפה ומוסיפה עבודה למכביר. אין ולא היתה סיבה לסרב לתקן את הסכם שכר הטרחה, לתיקון הבעייה". יש לשים לב כי כאן מנסה עו"ד שגב לשכנע את ליז כי מדובר בדרישה צודקת, ולא מנסה להזכיר לה כי אכן כך סוכם. בהמשך מבקש עו"ד שגב לתאם עמה פגישה בנושא.

ככל הנראה הצדדים לא נפגשו, או שלא הסכימו והטיוטה בנוסחה זה אינה הופכת להסכם. ביום 30.6.98 ניתן פסק הבוררות של הבורר וינוגרד, הקובע כי ההסכם המחייב ביחסים בין לאה לליז הוא הסכם יוני.

107

מספר חודשים לאחר מכן, ביום 29.9.98 הגיש משרד שגב, בשמה של ליז, בקשה לשכר טרחה לבורר וינוגרד, שם נטען כי סמוך לפני הסכם השיתוף הפעולה השלישי מ-15.9.97, אז כבר היה ברור כי 5% מחלקה של לאה עולים על שלושה מיליון דולר, סוכם בין ליז לעו"ד שגב בעל פה כי שכר טרחת עו"ד שגב יעמוד על 3 מיליון דולר (בסעיף 66 לתצהירו בערעור מציין עו"ד שגב כי הייתה הסכמה כאמור בעל פה אך אינו מציין מועד). היינו, בבקשה חוזרת ליז על הסכמה בעל פה מספטמבר 97, בה סוכם לכאורה כי תשלם לעו"ד שגב 3 מיליון דולר, מתוך הסכומים שתקבל מאמה. זאת, על אף שעל הטיוטה בה עוגנו הדברים סירבה ליז לחתום, בטענה כי יהיה בכך משום הונאה של אמה. בנוסף, לא ברור מדוע ההסכם לא הועלה על הכתב במהלך שנה.

ואז, מספר ימים לאחר מכן, ביום 6.10.98, נחתם הסכם שכר הטרחה השני בין משרד שגב לליז. בהסכם זה מצוין כי הוא מעלה על הכתב הסכמה בעל פה. לטענת שגב, הסכמה בעל פי בינו לבין ליז. ההסכם מנוסח כמכתב לעו"ד שגב ומאושר בחתימתו. ההסכם מתייחס להסכם שכ"ט הראשון ומתקן אותו, ובו מתחייבת ליז לשלם את שכר טרחתו בגובה 3 מיליון דולר מכספים שיתקבלו מהאם. ככל שהסכום יפחת מסכום זה מתחייבת ליז לשלם כאמור בהסכם שכ"ט הראשון, או להשלים את הסכום לשלושה מיליון דולר. עוד סוכם כי הסכם זה אינו נוגע לסיכום בין הצדדים בנוגע לשכ"ט בהיקף של עד 300 שעות בעניין עיזבון המנוח איזנברג, ובנוגע לתביעה בעניין הצוואה העתידית של האם, סעיף 5 להסכם יוני, בגין כך ישולם למשרד שגב 1% מכל מה שיתקבל. וזו לשון ההסכם:

"הנדון: עיזבון שאול אייזנברג ז"ל – שכ"ט

למען הסדר הטוב הריני להעלות על הכתב את שהוסכם בינינו בעבר, כדלקמן:

1.רצ"ב עותק הבקשה לכב' הבורר וינוגרד, בעניין דרישתי לתשלום 3 מיליון דולר, בצירוף ריבית כשכר טרחתך, מאושרת על ידי.

2.כאמור בבקשה, זכותך לקבלת כספים או שווים, כמפורט בבקשה, היא אך ורק אם כספים אלו ישולמו על ידי הגב' לאה איזנברג (אימי) ורק מאותם כספים שישולמו ומהם בלבד.

3.כמוסכם אם הסכום, או שווה ערך לו, שתקבל בסופו של דבר, מכספי לאה איזנברג, יהיה קטן מהסכום של 3 מיליון דולר כולל מע"מ, אזי אהיה חייבת לך שכ"ט לפי אחת משתי צורות, לפי בחירתי:

3.1.אשלם לך בתוך 30 ימים מיום שתקבל את הכסף את הסכום החסר עד לשלושה מיליון דולר כולל מע"מ

3.2.או שתשאר לך הזכות לקבלת שכר טרחה כאמור בהסכם שכר טרחה שנחתם בינינו ביום 20.5.97 בשינוי כדלקמן:

בכל מקום בו כתוב 4% או 7.5% בצירוף מע"מ יהיה כתוב סכום מוקטן יותר פרו-רטה להפחתה שבין הסכום של שלושה מיליון דולר ובין הסכום שיתקבל בפועל.

לדוגמא – אם יתקבל 1.5 מיליון דולר כולל מע"מ אזי במקום שכתוב 4% בצירוף מע"מ יכתב 2% בצירוף מע"מ, ובמקום שכתוב 7.5% בצירוף מע"מ, יכתב 3.75% בצירוף מע"מ.

דוגמא נוספת…..

108

3.3.עם ביצוע האמור בסעיף 3.1 או 3.2 לפי בחירתי, לא אהיה חייבת לך שכ"ט נוסף, למעט כאמור בסעיף 4 למכתבי זה.

4.אין לאמור במכתבי זה כל קשר להסכמתנו הנוספת, לפיה עבור המשך עבודת משרדך בנושאי עיזבון שאול איזנברג ז"ל בהיקף של עד 300 שעות, ועבור טיפולך, ללא הגבלת שעות, בתביעה נגד עיזבון אימי, במקרה שאימי לא תפעל כמוסכם עימה לגבי ירושתה, תקבל 1% בצירוף מע"מ מהכספים שיתקבלו מעיזבון אמי.".

אם משווים מסמך זה לטיוטה שלא נחתמה כיון שליז טענה שחתימה עליה תהווה הונאה של אמה, ניתן לראות כי ההקדמה שנכללה בטיוטה, הנוגעת לתוספת עבודה הושמטה, אך ההסכמה היא אותה הסכמה לפיה ליז תשלם למשרד שגב 3 מיליון דולר כשכר טרחה, כשמועד התשלום יהיה מועד קבלת הכספים מלאה. ההבדל הנוסף הוא שעל פי הסכם שכר הטרחה השני מתחייבת ליז להשלים את שכר טרחת עו"ד שגב לשלושה מיליון דולר, ככל שלא תקבל מלאה את מלוא הסכום. לאור זאת עולה השאלה, מדוע סירבה ליז לחתום על הטיוטה וחתמה על הסכם זה, ומה היה הסיכום בעל פה, שסוכם, אם סוכם, בינה לבין עו"ד שגב, במועד כלשהו בשנת 97.

בנוסף, על פי האמור בבקשה לשכ"ט לפני הנשיא וינוגרד, הסיכום בעל פה היה בסמוך להסכם שיתוף הפעולה השלישי, היינו המועד בו מסכם עו"ד שגב עם ליז על שינוי בהסכם שכר הטרחה, נעשה במהלך התקופה בה לטענתו הוא נותן שירות משפטי ללאה באופן בלעדי. גם עובדה זו עומדת לו לרועץ.

גם אם נתייחס להסכם שכר הטרחה השני כשלעצמו, ללא כל הרקע, המטיל ספק בשאלה מדוע נחתם, הרי שגם הוא סותר את טענת המערערת לפיה משרד שגב נתן שירותים ללאה באופן בלעדי בתקופה הנטענת. מדובר בהסכם שניסח עו"ד שגב. כאן ברור שהתשלום הוא עבור שירותים שקיבלה ליז, שחלקו יכוסה "מכספי לאה אייזנברג", כלומר מכספים שיגיעו לליז מלאה, ובנוסף, ליז תהיה חייבת להשלים זאת ל-3 מיליון דולר, כלומר ליז היא זו החייבת בתשלום שכ"ט של 3 מיליון דולר.

בשנת 99 התנהלו דיונים באשר להעברת הבורר וינוגרד מתפקידו, ומינוי בורר תחתיו, לשם דיון בשאלה למה זכאית ליז מכוח הסכם יוני, שנקבע ע"י הבורר וינוגרד כי הוא ההסכם המחייב. בשלב זה היה ברור כי הצדדים חלוקים בשתי שאלות לגבי הסכם יוני. הראשונה, שאלת השיפוי בגין הוצאות משפטיות, כאשר ליז טוענת כי על לאה לשפותה בסכום של 3 מיליון דולר, בעוד לאה טוענת כי על השיפוי להיות על פי הוצאות בפועל עד לתקרה של 3 מיליון דולר. המחלוקת השנייה נוגעת לסעיף 5 להסכם יוני, בו התחייבה לאה לא לקפח את ליז במלוא ימיה ושנותיה, כשלאה הודיעה לאחר ישיבת הפילוג, במכתב ששלח בעניין זה עו"ד אוריון, כי היא אינה רואה עצמה מחויבת עוד בהתחייבות זו. המחלוקת הייתה האם אותה הסכמה שנכללה בהסכם יוני הינה בהסכמה מחייבת ואם כן מה השלכותיה. על רקע זה נחתם הסכם שכ"ט שלישי בין עו"ד שגב לליז.

109

ההסכם השלישי נחתם ביום 26.12.99, ערב בוררות הנשיא שמגר, והוא מתייחס לתביעות שאמורות להיות מוגשות לבורר עתידי מכוח הסכם יוני. גם הסכם זה מנוסח כמכתב מליז לעו"ד שגב ומאושר בחתימתו. בהסכם נאמר שהוא בא להחליף את ההסכם מיום 6.10.98 [הסכם שכ"ט השני], בו נקבע כי בגין הטיפול בצוואה העתידית של אמה, תשלם ליז לשגב 1% ממה שתקבל, בעוד שבהסכם זה סוכם על 7.5% בגין הטיפול באותו עניין. אביא גם הסכם זה כלשונו (עמ' 28 לנספחי תצהיר איגר):

"1.הריני לבקשכם לטפל בשמי ומטעמי בתביעתי נגד הגב' לאה אייזנברג בכל הנוגע והקשור לסעיף 5 להסכם שביני לבין לאה איזנברג מיום 3.6.97 [סעיף הצוואה העתידית בהסכם יוני] וזאת עוד בחייה ובהתאם לצורך גם לאחר מכן.

2. ביום 6.10.98 נחתם בינינו הסכם שכ"ט המתייחס גם לתביעה כנגד עזבונה של אמי לאחר אחרית ימיה וקובע שכר בעניין זה בסך של 1%, אולם לאור בקשתי לקיים את ההליכים כבר עתה בחייה של אימי, והקשיים הכרוכים בתביעה שכזו, ועל מנת לתת לכם תמריץ נוסף הנני מציעה ומסכימה להגדיל את שכר טרחתכם כפי שיפורט להלן:

3. בגין טיפולכם בנ"ל הנני מתחייבת לשלם לכם שכ"ט כדלקמן:

3.1 7.5% מכל סכום נכס…שאקבל בפועל, אם אקבל מאימי ו/או מעזבונה לאחר אחרית ימיה…

3.2. שכר הטרחה הנ"ל ישולם ממה שאקבל בפועל כאמור….

4.[שכ"ט מינימלי של 250,000 דולר אם התביעה תופסק או פשרה של פחות מ2.5 מיליון דולר]

……

7.בכל הנוגע לתביעה נגד אימי, הסכם זה גובר על כל הסכם אחר שביננו, והאחוזים שנקבעו בסעיף 3 לעיל, נקבעו כאמור בהסכמה מלאה והם שחלים ויחולו ביחס לטיפול הנ"ל.

למען הסר ספק, אין הסכם זה חל על ההסכמות שבינינו בעניין שכר טרחתכם בנוגע לסעיף 2 להסכם שביני ובין לאה איזנברג מיום 3.6.97, ומסמך זה לא בא להוסיף או לגרוע על המוסכם בינינו בעניין זה, אף אם הסכסוך יתברר בעת ובעונה אחת או בפני אותו בורר.".

גם כאן, מדובר במסמך שנוסח ע"י עוד שגב. יש להדגיש את המילים "המוסכם בינינו" כלומר מדובר בסיכום על שכר טרחה שמשלמת ליז לעו"ד שגב בגין שירותים משפטיים שניתנו לה. עוד יש להדגיש כי בסעיף נאמר במפורש כי הסעיף הנוגע לשיפוי נכלל בהסכם בין ליז ללאה, היינו, בהסכם יוני.

בנוסף לכל הסתירות והתמיהות העולות מהסכמי שכר הטרחה לכשעצמם, הרי שבניגוד גמור לכל הסכמים לעיל, טוען עו"ד שגב כי ההסכמים בין ליז ללאה, הסכם יוני, וההסכם השלישי שבוטל בין ליז לאה ואמילי מיום 15.9.97, הם הסכמים המקימים חבות ישירה בשכר טרחתו מטעם לאה. היינו, אותם הסכמים בין ליז ללאה, ובין ליז, אמלי ולאה, מקימים חובה ישירה של לאה לשאת בשכר טרחתו של עו"ד שגב (עמ' 10 לפר' בערעור מיום 26.4.15, ש' 8-13):

110

"ההסכמים עליהם הצבעת [שלושת הסכמי שכ"ט עם ליז לעיל], הראשון בהם, ת/47 בתיק הפלילי, שונה בהסכמה ויש לזה גם ביטוי בכתב. ההסכם שנעשה עם לאה, אותו מסמך מה-3.6.97, וההסכם שאחריו, מה-15.9.97, שם כתוב אפילו שמי, זה ההסכמים שבהם לאה התחייבה לשלם את שכר טרחתי בדיוק כפי שההסכמים עם ליז. ליז התחייבה לשלם את שכר טרחתי על סעיף 5, הקיפוח בצוואה, ועל שלושת ההסכמים, בקיצור, הם לא ההסכמים שנוגעים לפסק הדין של שמגר, שדן רק בסעיף 2 להסכם מיום 3.6.97.".

לאור האמור לעיל, לגבי ההסכמים ומועדיהם ברור כי עו"ד שגב אינו מדייק בדבריו. כשעמד על דוכן העדים, ניכר היה, לאורך כל עדותו, אך בעיקר כשעומת עם מסמכים הסותרים את התזה שלו, כי הוא מנסה לערבב ולטשטש, כך שלא ניתן יהיה לעמוד על אותן סתירות.

עו"ד שגב אינו מדייק כאשר הוא מפנה להסכם יוני, ולהסכם השלישי מספטמבר, ומשווה אותם להסכמי שכר הטרחה עם ליז. זאת, כיון שהסכמי שכר הטרחה עם ליז, הם בין ליז לעו"ד שגב או למערערת, בעוד שההסכם יוני, וההסכם השלישי הם בין ליז ללאה, ובין ליז, אמלי ולאה, בהתאמה.

בנוסף עו"ד שגב אינו מדייק כאשר הוא אומר שהסכמי שכר הטרחה עם ליז אינם נוגעים לסעיף 2 להסכם יוני, שכן ההסכם מיום 6.10.98 בין ליז לעו"ד שגב, עוסק במפורש בסעיף 2 להסכם יוני, ומפרט מה יקרה בכל אחת מההתרחשויות, היינו, בין אם ישולם הסכום הנקוב בו, בין אם לאו.

מכל האמור לעיל עולה כי הסכמי שכר הטרחה בין ליז לשגב, מחזקים את גרסת המדינה לפיה עו"ד שגב ייצג את ליז ונתן לה שירותי משפטיים.

7.5. אופן חישוב שכר טרחת המערערת מתקבולי ליז

מסמך נוסף או טיעון נוסף העומדים בסתירה לטענת המערערת לפיה נתנה ללאה שירותים באופן בלעדי וזו התחיבה ושילמה את שכר טרחתה, ניתן למצוא בחישוב שערך עו"ד שגב במסגרת הסיכומים בבוררות הנשיא שמגר, בכדי להראות ששכר של שלושה מיליון דולר בגין הפעולות שעשה הוא שכר טרחה סביר. החשבון שנערך בסיכומים באשר ל-3 מיליון הדולר, נגזר מהתקבולים שליז קיבלה מהעיזבון, ולא מהתקבולים שלאה קיבלה מהעיזבון. על פי החשבון, שערך משרד שגב בסיכומים, ליז קיבלה מהעיזבון 20.5 מיליון דולר (שהם שווי של כ-5% מהעיזבון, כפי שסוכם בהסכם הפשרה), לכך, כך ממשיכה הטענה, יש להוסיף 3 מיליון דולר שקיבלה כשיפוי, היינו ליז קיבלה 23.5 מיליון דולר. שכר הטרחה של המערערת עומד על פי אותו חישוב על 2.54 מיליון דולר (3 מיליון דולר פחות מע"מ) המהווה 11% מהסכומים שליז קיבלה ואמורה לקבל. 11%, כך ממשיך הטיעון בסיכומי ליז בבוררות הנשיא שמגר, הוא שכר טרחה סביר בהתחשב בכל הפעולות שעשה מדרש שגב. וכך נטען בסעיף 6.10 לסיכומים בבוררות הנשיא שמגר (נ/84 בהליך הפלילי):

"אם מוסיפים לסך של 20.5 מיליון דולר שליז קיבלה מהעיזבון את הסך של 3 מיליון דולר עולה מכך שהסך של 2.54 מליון דולר (3 מיליון דולר פחות מע"מ) מהווה כ-11% מהסכומים שליז קיבלה ואמורה לקבל. זהו אחוז שכ"ט סביר כשמדובר על שכר לפי תוצאות ביחס למכלול התביעות וההליכים שהתברר כי היה צריך לנהל בעניין.".

יש לציין, במאמר מוסגר, כי בזמן אמת עו"ד שגב היה סבור כי על תקבול זה יש חבות במע"מ. נראה כי כך חשב כיון שראה בליז את מקבלת השירות.

111

מכל מקום, עו"ד שגב גוזר את שכר טרחתו ממה ששולם לליז, ועל פי עדותו שלו, הדבר מלמד כי ליז קיבלה ממנו את השירות לכל אורך הדרך. ב"כ המאשימה בהליך הפלילי מעמת את עו"ד שגב עם חישוב זה שהוצג במסגרת הבוררות, וזו תשובתו (פרוטוקול ההליך הפלילי מיום 14.10.12 עמ' 642 החל בש' 30):

"ש. תאשר לי שאתה מבצע חישוב ואתה גוזר את שכר טרחתך מהכספים שליז קיבלה ואתה אמור לקבל ואתה טוען בפני שמגר כי שכר טרחתך מהווה 11% מהכספים של ליז, נכון?

ת. לא. התשובה שלי היא תשובה לטענה שהועלתה בטענות לאה בבוררות ששכר הטרחה של 3 מיליון אינו סביר. סעיף 6.10 מציג פרמטרים שונים כדי לראות אם השכר סביר, הפרמטרים אינם עובדות שאנחנו טוענים להם, אלא הצגת היבטים שביניהם העובדה שלא הראו לנו כמה קיבל עו"ד וינרוט ועו"ד זינגר, שלסכום 3 מיליון דולר כתוב כולל מע"מ" כך שייתכן שהסכום הוא נמוך בשיעור המע"מ מתוך סכום זה, שליז קיבלה 20 מיליון וחצי דולר, ואם מסתכלים בכל הפרמטרים האלה, 3 מיליון דולר הוא סכום סביר. הניסיון שלך לדלות מהמילים שליז קיבלה 20 וחצי מיליון ולכן כאילו מדובר בשכר שליז משלמת לנאשמת 2 [המערערת], הוא ניסיון פתטי ומגוחך.".

עו"ד שגב אינו משיב לשאלה וחלף כך הוא תוקף את ב"כ המאשימה. בנוסף, טענתו של עו"ד שגב לפיה בסיכומים הוצגו פרמטרים ולא נתונים אינה נכונה, שכן מדובר בסכומים אותם קיבלה ליז בפועל במסגרת הסכם הפשרה והיא מעידה על הדברים בבוררות הנשיא שמגר.

בהמשך, בעמ' 643 בש' 12 מפנה ב"כ המאשימה את עו"ד שגב לחישוב האמור ומבקש שוב את התייחסותו וזו התשובה:

"ת. סעיף 6.10 בא להסביר בתשובה לטענתה של לאה, מדוע 3 מיליון דולר כולל מע"מ הוא שכר סביר. טענת לאה הייתה שמדובר בתקופת זמן קצרה ובשכר לא סביר. בסעיף 6.10 מוצגים פרמטרים שונים לקביעת שכר סביר ובפרמטרים האלה נאמר: שאם מסתכלים על אותם פרמטרים, השכר הוא סביר. אין בסעיף 6.10 את מה שאתה אומר ש-11% זה שכר טרחת הנאשמת 2.

ש. אז מה זה 11% שכר טרחה של מי?

ת. אין בנמצא, זה דבר וירטואלי, שניתן כדוגמא בסעיף 6.10, כדי להסביר ש-3 מיליון דולר כולל מע"מ מלאה לנאשמת 2, הוא שכר סביר

ש. מה זאת אומרת וירטואלי. נ/84 [ הסיכומים בבוררות] בסעיף 6.10 זה מוצג שהוצג על ידך בחקירת נאשם כמוצג מהותי ורלבנטי לתיק?

ת. מי שקורא את סעיף 6.10 רואה שההתיחסות ל-11% היא כדבר וירטואלי, כדוגמא, הוא לא הסכום שליז התחייבה לשלם לשגב, הוא לא הסכום שלאה התחייבה לשלם לשגב, אלא שרוצים להסביר שהסכום של 3 מיליון דולר הוא סביר. אומרים ראה, אם אתה מסתכל על היקף התיק הזה ואתה מסתכל על מה שלקח וינרוט ומה שלקח זינגר ואם אתה לוקח ובודק כמה זה, הסכום מתוך מה שליז קיבלה – הסכום שלאה התחייבה לשלם, הוא סביר. זה סביר שלאה תשלם לשגב על העבודה שהוא עשה, 3 מיליון דולר, כולל מע"מ.".

112

כעת ל"ייצוג בהתהוות" ו"הסכם בדמדומים" מתווספים "נתונים וירטואלים". ובכן, אני קוראת את סעיף 6.10 ואיני מוצאת בו דבר וירטואלי ההפך הוא הנכון. כל הסכומים הם סכומים בפועל ששולמו והתקבלו, ומשרד שגב גזר מתקבוליה הכוללים של ליז את שכר טרחתו, בניגוד גמור לגרסת המערערת בערעור.

כך התרשם גם ב"כ המאשימה שהמשיך לשאול (בעמ' 643 ש' 29):

"ש. תראה, אני חושב שהדוגמא בנ/84 היא כלל לא וירטואלית וזה מסמך מזמן אמת שמוכיח בדיוק את דעתך. אתה בסעיף 6.10, הסעיף הוירטואלי לטענתך…

ת. לא אמרתי שהסעיף וירטואלי אלא שה-11% זה רק דוגמא וירטואלית

ש. הדוגמא הוירטואלית, ממה נגזר הסכום, מכספי ליז או כספי לאה?

ת. אתה כנראה לא שמעת את שלוש הפעמים… סעיף 6.10 אינו עוסק בעובדות. תקשיב רגע, סעיף 6.10 אומר, ההתחייבות של לאה ל-3 מיליון כולל מע"מ – האם היא סבירה. לצורך כך ניתן הסעיף. לכן, אם אתה מנסה לקרוא לתוכו שאני אמרתי או כתבתי שליז התחייבה ל-11% הדבר לא נכון. דבר שני, אין לך הבנה של הנקרא".

גם כאן תוקף עו"ד שגב את ב"כ המאשימה שלא לצורך, חלף מתן תשובה לשאלותיו. אופן החישוב, בניגוד לטענת עו"ד שגב, מדבר בעובדות. בסכומים ששולמו בפועל. אך גם כאן, בהעדר תשובות, מה קל יותר מלהטיח עלבונות בפרקליטים? הרי החשבון שנעשה בסעיף 6.10 הוא בדיוק לצרף את ה-3 מיליון, לעשרים המיליון שקיבלה ליז מהעיזבון, ואז יוצא ששכר הטרחה שליז התחייבה לשלם, 3 מיליון פחות מע"מ, שהם כשניים וחצי מיליון, מהווים כ-11% מתוך מה שליז קיבלה. מדובר על עובדות המקרה ולא על עובדות תיאורטיות או וירטואליות.

ב"כ המאשימה אינו מתייאש וממשיך ושואל (שם בעמ' 644 ש' 5):

"ה-11% ממה הם נגזרים?

ת. הם לא נגזרים משום דבר, הם דוגמא וירטואלית ולא עובדתית.

ש. תסביר לבימ"ש איפה בסעיף 6.10 כתוב שזו דוגמא וירטואלית?

ת. מה שכתוב בסעיף 6.10 כתוב, אתה שאלת אותי להסביר מה המשמעות של ה-11%, הסברתי לך שהמשמעות של ה-11% היא בהקשר לשכנע את הבורר ש-3 מיליון כולל מע"מ זה סכום סביר. אם תקרא את כל הסיכומים, ולא תקח מילה אחת ותחגוג עליה תראה שבסיכומים אין את המילה 11% בשום מקום, יש את ההתחייבות שהייתה לתת 3 מיליון כולל מע"מ. זה כתוב גם בת/5 [הסכם יוני]. בסעיף 6.10 זה לא סעיף שנתן עובדות חדשות, 11% מליז, אלא זו דוגמא תיאורטית, כי אתה לא אוהב את המילה וירטואלית, שאומרת שהסכומים של 3 מיליון דולר כולל מע"מ זה סכום סביר.

ש. ז"א שהסכום הזה נגזר מהסכומים שלאה צריכה לקבל?

ת. כל מה שלאה לפי ת/5 משלמת, זה רק ממה שלאה מקבלת, ולא ליז.".

וכשב"כ המאשימה ממשיך ומתעקש, משיב עו"ד שגב לגבי הדוגמא של 11% מתקבולי ליז כך (עמ' 644 ש' 21-22):

"אגב, אני את הדוגמא הספציפית הזאת לא נתתי. אלא קראתי את מה שאפי כתב ואישרתי."

113

היינו, כשעו"ד שגב מבין כי אין לו כל הסבר לסתירה החזיתית בין מה שנטען בסי•