ההחלטה
- טיפול אישי על ידי צוות מקצועי
- הטיפול יושלם תוך 5 ימי עסקים. אם הבקשה לא תאושר, התשלום יוחזר במלואו.
פסקי דין רכישה ו או הסרה יכולים להתעכב או לא להיות מאושרים כלל על ידי מערכת האתר - והתשלום יוחזר במלואו כמובן תוך 7 ימי עסקים מרגע החלטת ההנהלה וייתכן כי יותר. הסרת פסק דין הינו פסק הדין בלבד ולא כולל שום דבר נוסף כמו כתבה, סקירת משרד וכד'.
ע"י ב"כ עו"ד אמיר קרביץ
ע"י ב"כ עו"ד איריס אלמוג
לפנינו תביעה להכיר בתובעת כעובדת של הנתבעת, ולתשלום זכויות הנובעות .
רקע עובדתי וההליך המשפטי
1. התובעת היא מתווכת מקרקעין מיום 27.6.11.
2. הנתבעת 2 היא חברה העוסקת בשיווק נדל"ן, ופיתוח עסקי (להלן גם: "החברה"). מר עודד רון, הנתבע 1, רואה חשבון בהשכלתו, הוא והדירקטור היחיד בחברה.
במקור הוגשה התביעה נגד החברה ונגד מר עודד רון, באופן אישי. בישיבת יום 27.12.18 נמחקה בהסכמה התביעה האישית נגד מר רון.
3. בתיווך נדל"ן עסקי בחברה, מחודש יולי 2011 ועד לחודש יוני 2016. הצדדים חלוקים בשאלה האם התקיימו יחסי עובד ומעסיק בין התובעת לחברה, שמא הייתה ההתקשרות באופייה.
4. הצדדים התקשרו בהסכם למתן שירותי ייעוץ ותיווך נדל"ן (נספח 3 התובעת; נספח נ1/ב לתצהיר הנתבע 1). בהתאם להסכם, זכאית הייתה התובעת לתמורה של 40% מסך ההכנסה בגין שירותי התיווך.
5. במהלך תקופת ההתקשרות שולמה התמורה לתובעת למול שהנפיקה.
6. בישיבת ההוכחות העידו לפנינו התובעת ובעלה, מר חנן הזז. מטעם הנתבעת העיד מר עודד רון, הדירקטור היחיד בחברה.
תמצית טענות הצדדים
טענות התובעת
7. התובעת טוענת, כי החלה לעבוד בחודש יולי 2011, הייתה מחויבת מיומה הראשון לעבודה בחברה בלבד, והשקיעה את כל מרצה וזמנה בעבודה זו. בהתאם לחוזה עם החברה, שנוסח על ידי החברה, נאסר על התובעת לעבוד בתחום הנדל"ן במסגרות אחרות. החברה קבעה את צורת ההתקשרות והורתה לתובעת להנפיק מס.
8. התובעת השתלבה באופן מלא בעבודת החברה, הייתה חלק מן המערך הארגוני ולמעשה הייתה מתווכת יחידה בחברה. הטענה כי הועסקו מתווכים נוספים נטענה ללא וס וללא שצוינו שמות של עובדים אחרים. החברה צירפה שני חוזים שטענה שנחתמו עם מתווכים אחרים אולם שמות המתווכים הושחרו, אין כל פרט לגבי תקופת ההתקשרות עמם, וייתכן שעבדו יומיים. הנתבעת בחרה שלא להביאם לעדות.
9. התובעת דיווחה לנתבע 1 באופן קבוע וצמוד אודות כל לקוח והתקדמות העסקה. הלקוחות הוחתמו על מכתב התחייבות שהחברה הכתיבה. הנתבע 1 היה היחיד שקבע את המחירים ואם תינתן הנחה. הנתבע 1 הציג את התובעת כעובדת של המשרד. התובעת לא הייתה מודעת לכך שלנתבע 1 אין רישיון תיווך, שכן משרדו עסק בתיווך.
10. בפועל התקיימו יחסי בין הצדדים: העבודה של התובעת הייתה חלק אינטגרלי מהחברה, שכן הייתה בעלת רישיון התיווך היחידה; לתובעת לא היה עסק משלה וממילא לא יכלה לתת שירותי תיווך באופן עצמאי; הנתבע 1 פיקח באופן הדוק על עבודת התובעת; התובעת ביצעה את העבודה בעצמה בלבד, ללא מחליף; התובעת עבדה כחמש שנים, פרק זמן ארוך; התובעת הייתה תלויה בחברה לפרנסתה.
11. התובעת לא ניהלה עסק עצמאי והכנסתה היחידה משך 5 שנים הייתה מן הנתבעת. התובעת התחייבה בהסכם שלא לעסוק בתחום הנדל"ן העסקי, המסחרי, התעשייתי או הלוגיסטי בתקופת ההתקשרות וכן שנה לאחר מכן.
12. התובעת פוטרה על ידי הנתבע 1 לאחר שהמחשב שלה התקלקל והנתבע 1 דרש שתקנה מחשב חדש. התובעת פוטרה ללא שימוע, לאלתר.
13. התובעת עבדה משרה מלאה, והקדישה את כל כולה לעבודה, שהייתה בפריסה גאוגרפית רחבה, מחיפה ועד אשדוד. שכרה הקבוע של התובעת עמד לכל הפחות על סך 28,608 ₪ בממוצע, משך כל תקופת העבודה. הסכום כולל את וכן תשלום בגין עסקאות שטרם שולמו בגין תקופת העבודה.
14. בגין תקופת העבודה וסיומה זכאית התובעת לזכויות הבאות:
א. בסך 143,040 ₪. אף אם לא היו יחסי עובד ומעסיק קמה לתובעת זכות לפיצויי בהתאם לפסיקה, לאור תקופת ההתקשרות והעובדה שפרנסתה של התובעת הייתה אצל הנתבעת.
ב. פיצוי חלף הודעה מוקדמת בסך 28,608 ₪.
ג. וללא שימוע בסך 28,608 ₪.
ד. תשלום שלא שולם בגין 5 עסקאות שהתובעת הייתה מעורבת בהן והביאה את הצדדים להסכמות בחוזה, בסך 55,093 ₪. התובעת אף התבקשה להנפיק בגין העסקאות אך התמורה בגינן לא שולמה.
ה. פדיון 52 ימי חופשה בסך 67,619 ₪.
ו. בסך 11,718 ₪.
ז. פיצוי חלף הפרשות לפנסיה בסך 86,373 ₪.
15. אין כל של הנתבעת והטענה לפיה קמה זכות קיזוז היא טענה סתמית ונטולת תימוכין.
טענות הנתבעת
16. לעמדת הנתבעת, יש לדחות את התביעה מאחר שלא התקיימו המבחנים לקיומם של בין הצדדים. התובעת עושה שימוש לרעה בהליך המשפטי. התובעת נהנתה במשך שנים ממעמדה כעצמאית מבחינת גמישות בעבודה מהבית, הטבות, היעדר פיקוח, שליטה בגובה ההכנסות ותמורה גבוהה ששולמה לה ביחס להיקף משרה נמוך. עם סיום ההתקשרות היא מנסה להפוך את הקערה על פיה, לטעון כי היא עובדת וליהנות מהיתרונות הקיימים ביחסי עובד ומעסיק.
17. אם בית הדין יקבע כי מתקיימים יחסי עובד ומעסיק בין חברה שאינה בעלת רישיון תיווך לסוכני נדל"ן שהתקשרו עמה במיקור חוץ, תחדל הפעילות העסקית בחברות אלו. המציאות העסקית בעידן הדיגיטלי מייצרת אפשרויות תעסוקה חדשניות כך שאדם עם יכולות מתקשר עם חברות ומקבל מהם הפנייה של משימות לביצוע, כגון החברות הובר, וגט טקסי. הפלטפורמה מבצעת את הגבייה ומעבירה לנותן השירות את חלקו על פי הסכם. יש לאבחן מצב זה ממצב שבו מדובר בעובד מקופח. יישום מבחני ההשתלבות עלול במקרה זה עלול לגרום לגזל של ממש.
18. התובעת ניהלה פעילות עסקית עצמאית משנת 2013 במסגרת אתר אינטרנט שבבעלותה ושיווקה את עצמה. התובעת אף ביצעה עסקאות תמ"א מחוץ להתקשרות והעידה על כך בחקירתה הנגדית. התובעת נהנתה מיתרונות רבים מאד כעצמאית, מגמישות בעבודה, מעבודה חלקית, מתמורה גבוהה מאד, ומדיווח על עסקאות של התא המשפחתי .
19. ההתקשרות של הנתבעת עם מתווכים הייתה במסגרת מיקור חוץ של תחום התיווך משנה. פרט לתובעת התקשרה החברה עם מספר מתווכים נוספים. התובעת חתמה על הסכם ההתקשרות במודע ומתוך הבנה שמשולמת לה תמורה גבוהה בהרבה מעבר שכיר.
20. התובעת סיפקה את השירותים משך מספר שעות בודדות בשבוע, לכל היותר כשליש משרה של עובד רגיל. בגין מתן השירותים שולמה תמורה ממוצעת של 36,000 ₪ לחודש, כנגד מתן (סעיף 9 מר רון). התובעת חתמה על ההסכם מתוך מודעות מלאה כי משולמת לה תמורה גבוהה הרבה יותר בהשוואה לעובד שכיר, ותוך התחייבות שתשיב 40% מהתמורה אם תעלה טענה של יחסי . התובעת נהנתה מהטבות מס כעצמאית, לרבות באמצעות קיזוז תשומות וקבלת זיכויים במס כנגד הוצאות.
21. של התובעת בפועל הייתה גבוהה מאד ואינה מאפיינת השתכרות של שכיר. בשנה האחרונה להתקשרות השתכרה התובעת בממוצע 41,908 ₪ לחודש, כולל מע"מ, 35,818 ₪ לפני מע"מ (סעיף 31 מר רון). בסיכומיה שינתה הנתבעת טענותיה, וטענה כי התובעת השתכרה בממוצע כ- 28,000 ₪ לחודש בשנה האחרונה (סעיף 37). פיזור התמורה היה בהתאם לעסקאות שבוצעו. התובעת עבדה בפועל שעות ספורות בשבוע בלבד. אם יקבע כי התקיימו יחסי יש לראות את התמורה ששולמה ככוללת את כלל עלויות המעסיק ויש לקזז את התמורה העודפת ששולמה לתובעת מדי חודש.
22. התובעת הייתה אחראית לקביעת לוחות הזמנים של עצמה, ושילבה את עיסוקיה הפרטיים בין מתן השירותים ליתר העיסוקים. היא לא עבדה ממשרדי החברה ולא הוגבלה בעיסוקים אחרים פרט להגבלה שנגעה לנדל"ן עסקי.
23. מנחה בעניין עב (תל אביב) 3042/04 אלי קציר- ביבי (26.2.09) (להלן: "ענין קציר"), נקבע לעניין מתווך כי ביצוע עבודה באופן אישי הוא סממן ליחסי אך אין בו כשלעצמו כדי להכריע את הכף. נקבע כי התובע שם היה מודע לאופי ההתקשרות כעצמאי והעיד כי הוא מבין שכך מקובל בתחום. אף בעניין סע"ש (תל אביב) 60003-03-16 בן ציון ירושלמי- ידיעות אחרונות (6.11.19), נקבע כי שירותי ההפצה ניתנו במיקור חוץ, ולתובע הייתה אפשרות לתת שירותים לגורמים נוספים.
24. לא התקיימו יחסי בין הצדדים: התובעת לא השתלבה בפעילות העיקרית של הנתבעת, שכן הנתבעת לא עסקה בתיווך אלא בשיווק נדל"ן, ופיתוח עסקי. הפן השלילי של מבחן ההתקשרות התקיים. לבעלי הנתבעת לא היה רישיון תיווך ועל כן הפעילות בתחום הנדל"ן העסקי הייתה באמצעות מיקור חוץ. מדובר בשירות חיצוני לנתבעת.
התובעת ראתה עצמה כבעלת עסק עצמאי לכל דבר ועניין וכך הציגה עצמה באתר אינטרנט שהקימה; התובעת דאגה לבטח עצמה פנסיונית; שירותיה של התובעת לא היו חלק אינטגרלי מפעילות החברה, העוסקת במגוון תחומים מעבר לתחום הנדל"ן העסקי; התובעת הייתה רשאית לעסוק באופן עצמאי בכלל תחומי הנדל"ן, פרט לנדל"ן עסקי; התובעת הייתה אדון לעצמה בקביעת שעות העבודה ולא היה מעקב או פיקוח על ידי החברה; החברה התקשרה עם נותני שירותים נוספים, והתובעת לא הייתה המתווכת היחידה; התובעת החליטה כיצד להעניק את השירות ולא נדרשה לביצוע עבודה אישית; התובעת השתמשה שלה לצורך אספקת השירותים.
25. גם אם יקבע כי התובעת הייתה עובדת, היא אינה זכאית להפרשים בגין עמלות ועסקאות. הזכאות מותנית בכך שבתקופת החתימה על העסקה היחסים בין הצדדים עדיין בתוקף ובגביית התמורה. לגופו של עניין, טענה הנתבעת בסיכומיה (סעיף 106), כי כלל העמלות המצטברות בגין העסקאות להן טוענת התובעת מסתכמות בסך 35,860 ₪ בהתאם , ולא כפי שנטען על ידה.
26. סיום ההתקשרות עם התובעת היה עקב של החוזה מצדה. סיום ההתקשרות היה לאחר שחדלה להעביר עדכונים שוטפים לחברה והפרה את ההסכם בין הצדדים. יש לראות את התנהגותה של התובעת בהתנהגות, ככל שיקבע שהיו יחסי עבודה בין הצדדים.
27. לנתבעת עומדת זכות קיזוז למול התובעת בגין תמורה גבוהה ששולמה לה, הטבות המס מהן נהנתה, וכפיצוי בגין נזקים שגרמה. בשל התובעת בארבע עסקאות נגרמו לחברה נזקים בסך 142,186 ₪, בגינם קמה לה זכות קיזוז. לחברה נגרמו גם נזקים ופגיעה בשם הטוב, המוערכים בסך 100,000 ₪.
דיון והכרעה
האם התובעת הייתה עובדת של הנתבעת
"היות אדם 'עובד' הוא דבר הקרוב לסטטוס, ומעמד זה אינו נקבע על-ידי הצדדים, או מי מהם, אלא על פי נסיבות העניין, כהווייתן. הקובע הוא אפוא מהות היחסים שנוצרו למעשה, ולאו דווקא רצונם של הצדדים, אחר ש'אין זה מעבר למציאות המשפטית ששניים יתכוונו מראש לתוצאה משפטית מסוימת, אך למעשה לא ישיגוה'".
ע"ע (ארצי) 283/99 שמעון ברק – הקריות בע"מ ואח', פד"ע לה 641 (2000).
28. המבחן העיקרי הנוהג כיום בהתאם , לפיו נקבע מעמדו של אדם כ"עובד", הוא המבחן המעורב. במסגרת זו, מבחן מרכזי הוא "מבחן ההשתלבות", הבוחן את מידת השתלבותו של "העובד" במפעלו של "המעסיק", על שני פניו – החיובי והשלילי. הפן החיובי קובע כתנאי להשתלבות במקום העבודה קיומו של מקום עבודה, כגון מפעל יצרני לשירותים או אחר, שניתן להשתלב בו, כאשר הפעולה המבוצעת צריכה לפעילות הרגילה של מקום העבודה. על מבצע העבודה להיות חלק בלתי נפרד מן המערך הארגוני הרגיל של המפעל. בפן השלילי, יש לבחון האם האדם בו מדובר אינו בעל עסק משלו, המספק שירותים למפעל כגורם חיצוני.
ראו: דב"ע (ארצי) לד/3-9 אדמון – מדינת ישראל, פד"ע ה 169 (1974); דב"ע (ארצי) לא/3-27 עיריית נתניה-בירגר, פד"ע ג 177 (1971).
29. כן נשקלים מבחני משנה נוספים, בהם מבחן הפיקוח, שאלת קיומו של קשר אישי בין הצדדים, צורת תשלום השכר, ניכוי המסים ועוד.
ראו, בין היתר: ע"ע (ארצי) 300267/98 יוסף טויטו- מ.ש.ב. הנדסת קירור ומיזוג אויר (1965) בע"מ פד"ע לז 354; ע"ע(ארצי) 300021/98 טריינין – חריש, (7.3.02); ע"ע (ארצי) 14122-07-10 מכללת רמת גן – פרייס, (13.09.12), להלן: "עניין אורי פרייס".
30. בענייננו, בחינת הסממנים העיקריים שאפיינו את מערכת היחסים שהתקיימה בין הצדדים, שקילתם ואיזונם, מובילים למסקנה כי התקיימו יחסי עובד ומעסיק, וזאת מן הנימוקים העיקריים הבאים:
א. מבחן ההשתלבות: אין חולק, כי החברה עסקה בשיווק נדל"ן, לרבות בתחום הנדל"ן העסקי. כן אין חולק כי בתיווך נדל"ן עסקי, חלק בלתי נפרד מפעולות השיווק והמכירה. מר רון טען אמנם כי החברה עסקה גם בתחומים כלליים נוספים כגון "פיתוח עסקי, " (סעיף 46 מר רון), אולם תוכנן המדויק של פעולות אלה לא פורט, לא הוברר ולא הוכח. כן לא הוכח היקף העיסוק בתחומים השונים. בחקירתו הנגדית אישר מר רון כי הכנסות החברה מפעילות התובעת לבדה עלו על 50% מהכנסות החברה כולה בחלק מן התקופות, שלא פורטו (עמוד 19 שורות 11- 14). משמע, חלק ניכר מאד מהכנסות החברה היו קשורות בתובעת. בעדותו, התייחס מר רון לתובעת מספר פעמים כ"עובדת חשובה ויקרה" (עמוד 27 שורה 29; עמוד 30 שורה 14).
ממילא, אף אם החברה עסקה במספר תחומים, אין בכך כדי לגרוע מן העובדה שהתובעת השתלבה בתחום עיסוק מרכזי. בהתאם להסכם בין הצדדים (נספח נ/1 מר רון, סעיף 4.4) אף הוסכם על , כך שהתובעת לא תעסוק בתחום הנדל"ן העסקי אלא במסגרת ההתקשרות עם החברה.
אשר לפן השלילי של מבחן ההשתלבות, לא הוכח כי התובעת ניהלה עסק עצמאי במקביל להתקשרות עם החברה. פנקסי של התובעת הוצגו לפני הנתבעים, ובמסגרת חקירתה הנגדית של התובעת הוברר, כי החשבוניות הבודדות שלא הונפקו לחברה משך כל תקופת ההתקשרות היו קשורות לעבודתו של בעלה של התובעת כמורה ליוגה ולא לשירותים שסיפקה התובעת עצמה (עמוד 8 שורות -11). כן העידה התובעת, ועדותה לא נסתרה, כי:
"ש. האם במהלך תקופת העבודה הנפקת לגורמים אחרים, פרט לעניינים של בעלך?
ת. לא. כל שלי מצולמות אצלכם"
(עמוד 10 שורות 26-17)
לאור זאת, בהתאם למבחן ההשתלבות, על שתי פניו, התקיימו בין הצדדים .
ר זה נוסיף, כי לא ניתן לקבל את טענת הנתבעת בסיכומיה, המקיפים והיסודיים, לפיה יש לראותה כחברה המספקת פלטפורמה לשירותים, דוגמת החברות הידועות הובר או Airbnb. מבלי להידרש למורכבות המשפטית של הטענות, הרי שבענייננו כלל לא הונחה תשתית עובדתית מספקת לטענות בדבר אופי העיסוק של הנתבעת, והיותה חברה המשמשת פלטפורמה לעיסוקים מתחום זה או אחר.
ב. משך ר: ההתקשרות בין הצדדים הייתה סדירה ורציפה, ונמשכה כ- 5 שנים, תקופה ממושכת ומשמעותית, המאפיינת ככלל ולא התקשרות .
ג. פיקוח: התובעת מתארת מערכת יחסים שכללה דיווח סדיר ופיקוח הדוק מאד במהלך יום העבודה. בחקירתה, העידה ר זה כך:
"ש. נשאלת על פגישות עם עודד ונאמר לך שנפגשתם אחת לשלושה חודשים, כל כמה זמן דיברתם?
ת. כל שעה עגולה בשעות היום". (עמוד 15 שורות 27- 29).
עדותה של התובעת הייתה עקבית, הותירה רושם אמין ועומדת בקנה אחד עם הסכם ההתקשרות בין הצדדים, לפיו על "" להפנות "את כל מרצו וכישוריו לקידום עסקי החברה" (סעיף 3.2) ובביצוע תפקידו יהיה כפוף למנכ"ל או למי שימונה על ידו (סעיף 3.3).
ר זה, שונות הן העובדות בבסיס התביעה שלפנינו, בהשוואה אליהם הפנתה הנתבעת בסיכומיה. כך, בעניין קציר נקבע כי לא היה פיקוח מקצועי על עבודתו של התובע, והוכח כי במקביל לעבודתו אצל הנתבעת הוא התקשר עם גורמים עסקיים נוספים, במשרדי שיווק, מה שאין כן בענייננו.
הנתבע 1 טען כי התובעת הייתה אדון לעצמה וקבעה את שעות מתן השירות לפי , ללא כל מעקב או פיקוח (סעיפים 50- 51). טענות אלה אינן מתיישבות עם עדותו לפנינו לפיה היה על התובעת לדווח אודות העבודה והזמן שהקדישה לעבודתה (עמוד 24 שורות 14- 16), ועם גרסתו ביחס לסיום ההתקשרות בין הצדדים, כדלקמן:
"…התובעת הפרה את הסכם השירותים עליו חתמה, כאשר נעלמה וחדלה להעביר דיווחים למנהל הנתבעת, ניתקה כל תקשורת עם הנתבעת…" (סעיף 65 מר רון)
וכן טען מר רון כי:
"כעבור תקופה ארוכה של ניסיונות לתקשר עם התובעת באופן הולם ומשהובהר לה שהמשך ההתקשרות תלוי ביישור קו עם דרישות הדיווח, ומשכל אלה העלו חרס, החליטה הנתבעת לסיים את ההתקשרות". (סעיף 67 מר רון).
משמע, אף לגרסת החברה חלו חובות דיווח על התובעת, והחברה ייחסה להן חשיבות רבה, עד כדי סיום ההתקשרות עם התובעת שעה שזו, לפי הטענה, הפרה את החובות המוטלות עליה.
ד. קשר אישי: אין חולק, כי העבודה התבצעה באופן אישי על ידי התובעת, ומעולם במהלך תקופת העבודה לא הוחלפה על ידי אדם אחר, כגון בתקופת חופשה או מחלה.
31. ערים אנו לכך כי הצדדים הגדירו את ההתקשרות בחוזה כיחסים ם וכי הדיווח לרשויות המס היה כשל עצמאית ולא כשל עובדת. עם זאת, לאור יתר הסממנים, כאמור, אין בכך כדי לשנות את אופייה האמתי של ההתקשרות. ר זה נפסק, בין היתר, בעניין אורי פרייס, כי:
"אף נקבע, כי גם אם מועסק מסכים להגדרתו עצמאי, מאשר זאת בהסכם, ומנהל תיק עצמאי ברשויות המס תוך הוצאת מס למזמין השירות – אין בכך לסתור קיומם של יחסי , כאשר אלה מתקיימים לפי אמות המידה המהותיות לבחינת קיומם של יחסי עובד מעביד (ע"ע 1162/01 סמי בן חמו – המכון לפריון העבודה והייצור, פד"ע לח, 433 (2002), להלן: עניין בן חמו; ע"ע 176/09 ז'וז'ט מואב- תפנית וינד בע"מ, מיום 9.11.2010, להלן: עניין מואב)".
אף העובדה כי מרבית העבודה נעשתה מחוץ לחצרי החברה אינה בעלת משקל של ממש, בפרט לאור אופי תפקידה של התובעת ולעובדה כי בהתאם לעדות התובעת לא היה משרד פעיל לחברה (עמוד 8 שורות 14- 15).
32. לאור כל האמור, מרבית המבחנים מעידים על כך שהצדק עם התובעת, ובפועל התקיימו בין הצדדים יחסי עובד ומעסיק.
זכויות התובעת כעובדת- שכר קובע והזכות להשבה
33. הצדדים חלוקים בשאלת שכרה של התובעת לצורך חישוב הזכויות, והאם קמה למעסיק זכות קיזוז והשבה.
לטענת התובעת שולם לה שכר חודשי ממוצע בסך 28,608 ₪ משך השנה האחרונה להעסקתה. התובעת עבדה משרה מלאה ואף מעבר לכך, ימים ארוכים בטווח גאוגרפי רחב.
לטענת הנתבעת, שולמה לתובעת תמורה גבוהה מאד אשר שיקפה את אופי ההתקשרות . ממוצע התמורה החודשית ששולמה לתובעת משך 6 החודשים האחרונים להתקשרות, ינואר עד יוני 2016, היה 35,818 ₪ לפני מע"מ (סעיף 31 מר רון). בסיכומיה, אימצה הנתבעת למעשה את גרסת התובעת בנוגע לשיעור התמורה, וטענה לתמורה חודשית ממוצעת של כ- 28,000 ₪ בשנה האחרונה. לטענתה התובעת עבדה לכל היותר כשליש משרה, שעות בודדות בשבוע. גם אם מתקיימים יחסי עובד ומעסיק, יש לראות את התמורה ששולמה לתובעת כמשקפת את כלל עלויות המעסיק. ממילא, בהתאם להסכם עם התובעת, קמה לחברה זכות לקיזוז 40% מן הסכומים ששולמו לתובעת שכן הועלתה מצידה טענה לפיה התקיימו יחסי עבודה.
34. בע"ע (ארצי) 3575-10-11 ענת עמיר – חברת החדשות הישראלית בע"מ, (21.1.15) נפסק, בדעת רוב של כב' הנשיא (דאז) פליטמן, כיצד ומתי ניתן לקבל תביעת השבה של מעסיק בהתאם ל"גישה החישובית" כאשר קביעת מעמדו של המועסק כעובד לא הייתה ברורה מראש, כך:
"ראשית – משהחוזה שבין הצדדים לגבי העבודה ותמורתה קיים, לא קמה למעסיק על פי החוק ; מה גם שמה ששולם לעובד לאור האמור, איננו מעבר למוסכם על הצדדים.
שנית – תביעת ההשבה של המעסיק מוגבלת בשיעורה לתביעת קיזוז הפרש העלויות בין עלות העסקת אותו אדם בהשוואה לעלות העסקתו כעובד.
שלישית – בגישה האמורה, תביעת ההשבה מבוססת על נתונים ככל שניתן לקובעם, ולפיכך היא צודקת יותר מגישת הפער האחוזי, כשם שצודקת יותר הגישה החישובית בהערכת הפסד עתידי למשל בתביעת נזיקין על פני קביעה שרירותית של סכום זה".
ובפסיקה מאוחרת יותר של בית הדין הארצי לעבודה, בע"ע (ארצי) 55425-09-11 מיכאל גוטמן – שיכון ובינוי אחזקות בע"מ, (5.9.17) סוכמה ההלכה בעניין קביעת זכויותיו של אדם שהוכר בדיעבד כ"עובד", כדלקמן (ההדגשות, כאן ולהבא, אינן במקור):
"…שלטעמנו, לאור פרשת ענת עמיר (ע"ע 3575-10-11 ענת עמיר – חברת החדשות הישראלית בע"מ, 21.1.2015; להלן: פרשת עמיר) ואשר חזרה ונישנתה לאחרונה בפרשת צרפתי (ע"ע 56745-02-13 חברת החדשות הישראלית בע"מ – שחר צרפתי, 14.2.2016; להלן: פרשת צרפתי), חל כרסום בהלכת רופא שעל גביה מבסס המערער את טענותיו לתשלומים נוספים וזו מחזקת ביתר שאת את התוצאה העולה מקביעת בית הדין קמא.
בפרשת עמיר נקבע כי הדרך שבה יש לבחון את זכות העובד לתשלום זכויות הנובעות מהכרה בו בדיעבד כעובד שכיר, מקום שבו ההתקשרות עמו נעשתה לכתחילה , היא הדרך החישובית. על פי הדרך הזו, מקום שבו מצויים בפני בית הדין נתונים מוכחים שמהם ניתן ללמוד מה היה שכר העובד לו היה מועסק מלכתחילה כעובד, יבוצע החישוב על פי השכר ה"שכירי" בתוספת כלל הזכויות המגיעות לעובד ורק כאשר התוצאה תעלה על הסכום שקיבל העובד בפועל, יהא העובד זכאי לתשלום ההפרש. ככל שהתוצאה תהא נמוכה מהתשלום שקיבל העובד בפועל, יהא המעסיק רשאי לזקוף את ההפרש על חשבון הזכויות שלהן זכאי העובד ואלה תקוזזנה מהתשלום שקיבל העובד.
40. בבחינת הדברים יש ליתן את הדעת לתום ליבם של הצדדים בעת שנקבעה מסגרת ואופן העסקת המערער".
וכן נפסק:
"כמפורט בפרשת רופא, בפרשת עמיר ובפרשת צרפתי אין כל בעצם הגשת תביעתו של המבקש להיות מוכר כעובד כשכיר ולהחיל עליו את משפט העבודה המגן. חוסר בא לידי ביטוי במקום שבו עולה מהעובדות כי לתובע שהוכר בדיעבד כעובד היתה שליטה בקביעת אופן ההעסקה או שהיה ברור כי זו לא נכפתה עליו "הר כגיגית". שיעור תמורה גבוה באופן ניכר יכול אף הוא להטות את הכף בבחינת תום ליבם של הצדדים. בנסיבות שכאלה, נקבע כי התביעה להפרשי התשלום (להבדיל מהכרה כעובד) נגועה בחוסר תום לב".
מן הכלל אל הפרט:
35. לא נטען, אף לא הוכח, כי &#
- מדור פסקי דין והחלטות באדיבות מיקיפדיה - האנציקלופדיה הפתוחה.