ההחלטה
- טיפול אישי על ידי צוות מקצועי
- הטיפול יושלם תוך 5 ימי עסקים. אם הבקשה לא תאושר, התשלום יוחזר במלואו.
פסקי דין רכישה ו או הסרה יכולים להתעכב או לא להיות מאושרים כלל על ידי מערכת האתר - והתשלום יוחזר במלואו כמובן תוך 7 ימי עסקים מרגע החלטת ההנהלה וייתכן כי יותר. הסרת פסק דין הינו פסק הדין בלבד ולא כולל שום דבר נוסף כמו כתבה, סקירת משרד וכד'.
ע"י ב"כ – עו"ד אמנון מ. שילה
ע"י ב"כ – עו"ד רענן פרפרי
זוהי תביעה לתשלום , הפרשי פיצויי , דמי הודעה מוקדמת והפרשות לפנסיה, גמול .
מנגד הוגשה לתשלום פיצוי בגין נזקים שנגרמו על ידי לנתבעת.
להלן עובדות המקרה:
1. התובע, מהנדס בנין במקצועו, עבד אצל הנתבעת כעוזר למהנדס הראשי מיום 5.1.95 ועד יום 2.11.11.
2. הנתבעת מס' 1 הינה חברה העוסקת בביצוע עבודות בניה ועבודות ציבוריות.
הנתבע מס' 2 הינו מנהל הנתבעת מס' 1.
3. הנתבעת הודיעה לתובע על ביום 2.10.11, תוך שהיא מוותרת על עבודתו במהלך תקופת ההודעה המוקדמת.
4. התובע טוען כי פוטר מעבודתו , ללא עריכת שימוע וללא סיבה מוצדקת.
כמו כן, לטענת התובע לא שולמו לו מלוא זכויותיו במהלך תקופת עבודתו.
הנתבעת מנגד טוענת כי, התובע גרם לה נזקים מהותיים במהלך השנה האחרונה להעסקתו, ועל כן, הוחלט על סיום העסקתו, ובד בבד עם הגשת הגישה כתב לתשלום פיצוי בגין הנזקים שגרם לה, לטענתה, התובע.
טענות התובע:
5. הנתבעת לא ערכה לתובע שימוע כדין, לא זימנה אותו לשימוע, לא פירטה בפניו את טענותיה כלפיו, ולא אפשרה לו להשיב לטענות אלו.
6. טענת הנתבעת כי התובע גרם לה נזקים, ונערכו לו בירורים ושימוע – אינם אמת.
הנתבע מס' 2 בעדותו הוכיח את טענת התובע כי פוטר בשיחה בלתי מתוכננת על אתר, ללא הזמנה, ללא וטיעון.
7. הנתבעים לא הרימו את הנטל המוטל עליהם להוכיח כי התובע פעל וברשלנות, וביצע הפרת משמעת חמורה.
8. התובע פוטר ללא שימוע, לאחר ויכוח קשה עם הנתבע מס' 2 במסדרון בנסיבות משפילות לאחר שהנתבע מס' 2 כינה את התובע "מסריח". לאור גילו של התובע, הוותק המקצועי במקום העבודה , התובע זכאי בגובה של 16 משכורות בסך של 111,536 ₪ (לפי שכר חודשי בסך של 6,971 ₪).
9. החל מחודש 7/08 קיבל התובע רכיב אחזקת רכב שעמד על סכום קבוע בסך של 2,200 ₪, וזאת בנפרד מתשלום שקיבל מדי חודש בהמחאה לכיסוי הוצאות נסיעה.
מדוע הנתבעת שילמה החזרי נסיעה כפולים ולכן רכיב אחזקת הרכב בשכר הינו מלאכותי.
על כן, יש להוסיף של התובע בסך של 4,771 ₪ את רכיב אחזקת הרכב.
10. לפיכך, התובע זכאי להפרש בסך של 38,197 ₪, הפרש דמי הודעה מוקדמת בסך של 2,200 ₪ והפרשי הפרשות לפנסיה בסך של 29,850 ₪.
11. התובע טען כי, עד למחלת הלב בה לקה בחודש 12/09 עבד בימים א' -ה' מהשעה 7:00 עד השעה 17:00, ובימי שישי מהשעה 7:00 עד 14:00. לאחר מכן, בהמלצת רופא תעסוקתי, עבד שעה פחות באמצע השבוע (מ- 8:00 בבוקר), ובימי שישי מהשעה 8:00 עד 12:00.
עד מועד מחלתו לא מילא התובע כרטיסי נוכחות, אולם לבקשת הנתבע מס' 2 חתם על כל כרטיסי הנוכחות לשנת 2009 בבת אחת.
12. התובע מילא בכתב ידו רק את כרטיסי הנוכחות לשנים 2010-2011.
התובע מילא את הכרטיסים בפעם אחת בהתאם לשעות שהורה לו הנתבע מס' 2 מ-8:00 עד 16:30.
13. לתובע לא ניתנה מדי יום חצי שעה הפסקה בה לא עמד לרשות העבודה.
14. לפיכך, התובע זכאי לגמול כדלקמן –
מחודש 10/04 עד חודש 12/09 בסך של 184,901 ₪, ומחודש 3/10 (מועד חזרתו לעבודה מלאה לאחר תקופת מחלה) ועד לסיום עבודתו בסך של 208,238 ₪.
15. הנתבע מס' 2 הינו האחראי הבלעדי על שעון הנוכחות והפקת תלושי השכר, שלא שילם גמול ולא נתן לתובע . הוא גם הנפיק את התלוש הפיקטיבי, ולא ערך לתובע שימוע כדין.
על כן, מוצדק לחייב את הנתבעים ביחד ולחוד בסכומים הנתבעים.
16. ביחס – הנתבעת לא הוכיחה כי נגרם לה נזק בשל ההפרשים בהצעות המחיר.
הנתבעת לא הוכיחה שהתובע פעל במזיד או מתוך כוונה לגרום לה נזק.
17. ראוי לציין כי התובע תבע את הנתבעים גם בגין , אולם בסיכומיו טען כי מאחר והעדים ששמעו את הדברים שאמר לו הנתבע 2 בעת שפיטר אותו מהעבודה, הינם בשליטת הנתבעים, אין מנוס מוויתור על רכיב תביעה זה.
טענות הנתבעים:
18. תיקון 24 לחוק הפך את נטלי ההוכחה בנוגע , והוא נכנס לתוקף ביום 1.2.09. על כן, יש לבחון את טענת התובע לגמול שעות נוספות לפני כניסת התיקון לחוק לתוקף ואחריו.
מיום תחילת העסקת התובע ועד לחודש 1/09 על התובע מוטל הנטל להוכיח שעבד .
התובע לא הביא בדל של ראיה להיקף שעות עבודתו. טענת התובע כי עבד במתכונת עבודה קבועה משעה 7:00 עד 17:00 ולאחר מכן משעה 8:00 עד 17:00 לא הוכחה.
19. כרטיסי הנוכחות של התובע משנת 2009 מלמדים על מתכונת עבודה קבועה מהשעה 8:00 עד 16:30, חתומים ע"י התובע ולעיתים תוך הוספת המילה "מאושר".
20. התובע אכן עשה שימוש ברכבו הפרטי לצרכי עבודה, לכן שולמו לתובע הוצאות דלק כנגד וקבלות שמסר בסוף כל חודש, וכן רכב בגין , אגרת רישוי וטסט, תיקונים ושווי ירידת ערך, עפ"י תחשיב של רואה החשבון של הנתבעת מס' 1.
21. התובע נבעו מהדרדרות בעבודתו ונזקים קשים שגרם לנתבעת, עד כדי אובדן אמון מוחלט בתובע וסברה כי פעל בזדון כלפי הנתבעת.
22. התובע עבד כעוזר למהנדס הראשי ואחראי להכנת החומר , בדיקת תכניות וכתבי כמויות, קבלת הצעות מחיר, הזמנת חומרים וקבלת אישורים לביצוע עבודות, וכן נהג לצאת לסיורי ודאג לביצוע הסיורים ע"י אחרים.
בסוף שנת 2010 השתתפה לביצוע קו סניקה עבור תאגיד "מי כרמל". הנתבעת העבירה הצעת מחיר, אשר התבססה על הצעת מחיר של חברת "אקרשטיין" מיום 11.11.10.
ביום 29.11.10 הגיעה לנתבעת ושאר המציעים הודעה מהמזמין, לפיה נדרשים לספק שוחות בביצוע ציפוי פנימי.
ההודעה הנ"ל הגיעה לתובע והוא חתם עליה מתוקף תפקידו.
התובע פנה לחברת "אקרשטיין" לקבלת הצעת מחיר חדשה, שהתקבלה ביום 30.11.10.
ההצעה החדשה לא הועברה ע"י התובע למנהליו, ולכן לא שינתה הנתבעת את תמחור הצעתה .
לנתבעת נגרם נזק בסך של 528,068 ₪, שהוא ההפרש בין הצעת המחיר הראשונה לבין הצעת המחיר השנייה של חברת "אקרשטיין".
23. בחודש 3/11 הנתבעת הגישה הצעה ארצי שנתי מטעם החברה למשק וכלכלה של השלטון המקומי. כחלק מהכנת המכרז הייתה חובה למלא את שיעור ההנחה הניתן ע"י הנתבעת. המהנדס הראשי החל במילוי ורישום שיעור ההנחה, אולם כשנדרש לטפל בדבר מה דחוף, ביקש מהתובע למלא את שאר העמודות הרלוונטיות.
התובע שלח את כפי שהם, וכתוצאה מכך נפסלה הנתבעת מלבצע עבודות במחוזות להם לא ניתנה הנחה.
24. בחודש 9/11 ביקש הנתבע מס' 2 מהתובע לדאוג להתייצבות מנהל עבודה בשלושה סיורי שנערכו באותו יום ובאותו מקום עפ"י של משרד השיכון לביצוע עבודות במודיעין.
התובע לא עשה את המוטל עליו, ולאחר מכן טען כי הנתבע מס' 2 נתן הוראה לביטול הסיור.
25. לאחר כל אחד מהאירועים האמורים נקרא התובע למשרדו של הנתבע מס' 2 לבירור ומתן הסברים, ובכל פעם טען התובע כי הוא זקן וחולה ומתקשה לזכור.
התובע הוזהר שוב ושוב, והסיבה היחידה שלא פוטר על אתר כבר לאחר האירוע הראשון הייתה מתוך התחשבות בוותק של התובע, במצבו הרפואי ובגילו המתקדם.
26. אין חובה על מעביד להמשיך ולהעסיק עובד הגורם לו נזקים כלכליים כבדים.
הגם שהנתבעת יכלה לפעול לחומרא במקרה של התובע היא בחרה לפעול לקולא, פיטרה את התובע עם תשלום מלאים ודמי הודעה מוקדמת.
27. לתובע ניתנה הזדמנות להשיב לטענות כלפיו בפגישה שנערכה עם הנתבע מס' 2, ואף נערך בירור טענותיו עם המהנדס הראשי, ועל כן לא נפל פגם בהליך השימוע.
28. עילת התובע כנגד הנתבע מס' 2 לא הוכחה. התובע לא הוכיח את הפיקטיביות של רכיב אחזקת רכב.
לאור האמור לעיל אנו קובעים כדלקמן:
נסיבות סיום בין הצדדים –
29. התובע טען, כי פוטר ללא סיבה מוצדקת, ללא שימוע ובנסיבות משפילות במסדרון.
30. בעדותו טען התובע כי במסגרת תפקידו כעוזר של המהנדס הראשי קיבל, בין היתר, הצעות מחיר , הכין מכרזים וכן השתתף בסיורי או דאג להשתתפות מטעם הנתבעת בסיורי קבלנים.
התובע הוסיף והעיד כי, סיורי היו חשובים ועל פיהם הוחלט אם לקחת את העבודה או לוותר עליה.
(ראה פרוטוקול דיון מיום 8.4.14 עמ' 7-8).
31. הנתבעים המציאו את העמוד הראשון להצעת המחיר החדשה שהתקבלה מחברת "אקרשטיין" ביום 30.11.10 לביצוע קו סניקה, עליו כתב התובע בכתב ידו ביום 17.8.11 לאחר הזכייה במכרז, כי הוא מבקש מהחברה הצעת מחיר חדשה מיום 17.8.11.
32. מר פליק הצהיר והעיד כי את הדף הנ"ל היה קושי למצוא, שכן הוא תויק בתיק אחר ולא בתיק פרויקט הסניקה.
ראוי לציין ולהדגיש כי, הנתבע מס' 2 צירף הראשון רק את עמודים 2-3 להצעת המחיר החדשה של חברת "אקשרטיין", אשר אין עליה תאריך.
התובע העיד בעדותו בביה"ד, כי חברת "אקרשטיין" שלחה הצעת מחיר חדשה לפני הזכייה בתאריך 30.11.10, הנמצאת בתיק אצל הנתבעת והעתק הימנה נמצא גם בידי התובע.
לאור האמור, ניתנה החלטה כי על הנתבעת להמציא את העמוד הראשון להצעת המחיר החדשה.
הנתבעים המציאו את העמוד הראשון להצעה מיום 30.11.10, עליו נכתב בכתב ידו של התובע, כאמור לעיל, כי על חברת "אקרשטיין" הצעת מחיר חדשה מיום 17.8.11.
33. אין ספק כי, הראיה הנ"ל שהגישו הנתבעים מחזקת ותומכת בגרסתם כי התובע קיבל הצעת מחיר חדשה מחברת "אקרשטיין" כבר ביום 30.11.10, לפני הזכייה , אולם, מסיבה כזו או אחרת לא העבירה לידי הממונים עליו, הנתבע מס' 2 ו/או המהנדס הראשי, ועל כן, לאחר הזכייה ביקש מחברת "אקרשטיין" הצעת מחיר חדשה מתאריך 17.8.11.
34. התובע העיד כי אכן היה צריך להתקיים סיור בתאריך 26.9.11 וכי נדרש למצוא מישהו שישתתף בסיור.
(ראה פרוטוקול, עמ' 10)
35. טענת התובע כי, הודיע למהנדס הראשי שלא מצא אף עובד שיכול להשתתף בסיור, והנתבע מס' 2, שנכנס באותה עת למשרדו של המהנדס הראשי, הודיע לו כי לא צריך אף אחד לסיור, אינה סבירה לחלוטין.
בהתאם , ההשתתפות בסיור ביום 26.9.11 היתה חובה.
על כן, אין זה סביר שהנתבע מס' 2, מנהל הנתבעת, יורה למהנדס הראשי ולתובע, כטענתו, לא אף אחד לסיור , שהינו תנאי הכרחי להשתתפות , ששוויו מאות אלפי שקלים, וזאת על אף רצונה של הנתבעת להשתתף במכרז הנ"ל.
36. באשר לטענת הנתבעת כי, התובע לא השלים את עמודת ההנחה של החברה למשק וכלכלה של השלטון המקומי, בניגוד להנחיית המהנדס הראשי, השיב התובע כי הוא אינו זוכר.
(שם, עמ' 11).
37. מעיון במסמכים עולה כי, אכן בעמודת ההנחות, במחוז מרכז, ומחוז השרון מולאה 20% הנחה.
במחוז ד 1 מולאה עמודת ההנחות באופן חלקי בלבד ובמחוז ד 2 לא מולאה העמודה כלל.
מצוין מפורשות כי חובה על משתתף למלא את עמודת ההנחות, גם אם המחיר הוא ללא הנחה יש לציין את הספרה 0. משבצת ריקה בעמודת ההנחות ועמודה שלא תושלם תפסל הצעת המשתתף באותו מחוז.
38. אין מחלוקת כי, עד לעמודת ההנחות במחוז ד 1, אשר כאמור מולאה באופן חלקי בלבד, מולאו ע"י המהנדס הראשי.
כמו כן, אין ספק כי הנתבעים, אשר ביקשו להשתתף גם במחוזות ד, לא היו מגישים את כאשר עמודות ההנחות אינן מלאות במלואן.
לפיכך, אף ראיה זו, תומכת ומחזקת את גרסת הנתבעים כי המהנדס הראשי, אשר נדרש לטפל בנושא אחר באופן דחוף, ביקש מהתובע להמשיך ולמלא את ועמודת ההנחות.
התובע שלח את מבלי לעשות כן, ועל כן, הנתבעת לא זכתה במחוזות ד.
39. הנתבע מס' 2 העיד כי זימן את התובע לבירור לאחר כל אחד משלושת המקרים בהם התובע עשה טעות, והתובע אמר לו שהוא זקן וחולה ולא זוכר.
(ראה פרוטוקול דיון מיום 1.1.15 עמ' 30).
עוד העיד התובע כי, לא יעלה על הדעת שלא היה אנשים מטעם הנתבעת לסיור חובה של , וכי המהנדס הראשי מעולם לא היה קשור לסיורי קבלנים אלא רק הוא והתובע.
(שם, עמ' 28).
40. לאחר שמיעת העדויות בתיק הנ"ל ועיון בראיות, אנו מקבלים את גרסת עדי הנתבעים, שהיתה אמינה עלינו, כי בטרם מעבודתו, נעשו לתובע מס' שיחות בירור באשר לתפקודו בעבודה.
התובע במהלך שנת עבודתו האחרונה ביצע 3 טעויות חמורות – הראשונה, לא יידע את הנתבעת, או מי מטעמה, אודות הצעת מחיר חדשה וגבוהה בכחצי מיליון שקלים של חברת "אקרשטיין" של קו סניקה, השניה, לא השלים את עמודות ההנחה למכרז של החברה למשק וכלכלה במחוזות ד, והשלישית, לא שלח אנשים מטעם הנתבעת לסיור חובה של של משרד השיכון.
לאחר כל אחד מהאירועים הנ"ל התובע זומן לבירור במשרדו של הנתבע מס' 2, וטען כי מפאת גילו ומצבו הבריאותי יש לו בעיית זיכרון.
41. לאחר האירוע השלישי כאמור, בחודש 9/11, כאשר התובע לא דאג אנשים מטעם הנתבעת לסיור חובה של של משרד השיכון, וכתוצאה מכך הנתבעת לא יכלה לקחת חלק במכרזים הללו, התובע זומן לבירור במשרדו של הנתבע מס' 2, והלה הודיעו בדבר סיום עבודתו לאלתר, תוך וויתור על עבודתו במהלך תקופת הודעה מוקדמת.
42. אין ספק כי, בניגוד לטענת התובע, הוא היה מודע היטב לטענות הנתבעת כנגדו ולחוסר שביעות הרצון מתפקודו בעבודה לאור הטעויות שביצע במהלך השנה האחרונה להעסקתו.
כמו כן, התובע לא השכיל להוכיח טענתו כי פוטר בנסיבות משפילות במסדרון, כאשר הנתבע מס' 2 כינה אותו "מסריח".
בהתאם לכך, אף ויתר התובע בסיכומיו על רכיב התביעה לתשלום פיצוי בגין כנגד הנתבע מס' 2, ולא בכדי.
43. יחד עם זאת, אנו קובעים כי אין באמור לעיל בכדי לפטור את הנתבעת מחובתה לערוך לתובע הליך שימוע כדין.
44. כבר נקבע בפסיקה כי, זכות השימוע הינה זכות יסוד, אשר מקורה והיא מחייבת מתן הזדמנות הוגנת וראויה לעובד להשמיע את טענותיו בפני מעסיקו בטרם יוכרע ויוחלט באם לסיים העסקתו.
(ראה – ע"ע 231/99 אורי חייק – שירות התעסוקה [פורסם בנבו], ניתן ביום 29.5.01 ; ע"ע 1027/01 ד"ר יוסי גוטרמן – המכללה האקדמית עמק יזרעאל (פורסם בנבו)).
45. על הנתבעת היה ליידע את התובע מבעוד מועד כי הוא מוזמן לשימוע וכי נשקלת האפשרות לסיים את העסקתו, תוך פירוט הטענות כנגדו.
משלא עשתה כן, למעשה, לא נתנה הנתבעת בידי התובע אפשרות להיערך לשימוע ולהשמיע טענותיו בטרם קבלת ההחלטה בדבר .
46. כמו כן, של הנתבע מס' 2 עולה כי, לאחר האירוע השני הזהיר את התובע כי במידה ויתרשל בתפקידו שוב יפוטר.
בשיחתו של הנתבע מס' 2 עם התובע לאחר האירוע השלישי הצהיר הנתבע מס' 2 כי, היה מאוד נסער וכי השיחה הייתה קשה, ומאחר והובהר לתובע כי לא יסבלו נוספים מצדו הוא פוטר מעבודתו.
לאור האמור נראה כי, ההחלטה על התובע נעשתה עוד בטרם ערך עמו הנתבע מס' 2 את שיחת הבירור לאחר האירוע השלישי, ולא התקיים שימוע ובנפש חפצה, תוך שקילת כל הנתונים הרלוונטיים ובכלל זה, מתן הזדמנות כנה ואמיתית לתובע להשמיע טיעוניו בניסיון לשכנע את הנתבע מס' 2 שלא לסיים העסקתו.
47. אשר על כן, אנו קובעים כי נפלו פגמים בהליך השימוע, אולם בהתחשב בתפקודו של התובע בשנה האחרונה לעבודתו, חוסר שביעות הרצון הימנו ושיחות הבירור שנערכו עמו, אנו קובעים כי על הנתבעת לפצות את התובע בגין שלא כדין בגובה של 2 משכורות בלבד בסך של 9,542 ₪.
שכרו הקובע של התובע –
48. התובע טען כי, רכיב אחזקת הרכב ששולם לו הינו רכיב פיקטיבי, וכי יש להוסיף רכיב שכר זה של התובע, ולחשב את זכויותיו הסוציאליות בהתאם.
49. אין לקבל טענה זו של התובע.
50. אין מחלוקת כי, התובע השתמש ברכבו הפרטי לצרכי עבודה.
51. הנתבעת שילמה לתובע מדי חודש בשק נפרד החזר בגין הוצאות דלק, בהתאם וקבלות שהגיש לה התובע מדי חודש בחודשו.
52. מעבר לאמור, שילמה הנתבעת לתובע בתלוש שכרו אחזקת רכב הכוללת תשלום בגין ים, טסט, בלאי וירידת ערך בסך של 1,600 ₪ עד חודש 7/08. החל מחודש 7/08 ועד למועד סיום בין הצדדים סך של 2,200 ₪.
53. לאור האמור, תמוהה טענת התובע כי רכיב אחזקת הרכב הינו רכיב פיקטיבי, ובוודאי שלא הוגשה לבית הדין כל ראיה אשר יש בה בכדי לתמוך בטענתו זו.
54. כלל הוא כי, הנטל להוכיח שרכיב שכר כזה או אחר הינו פיקטיבי, מונח על כתפי הטוען זאת.
במקרה דנן התובע לא עמד המוטל עליו, ועל כן, דין טענתו, כי רכיב אחזקת הרכב הינו
- מדור פסקי דין והחלטות באדיבות מיקיפדיה - האנציקלופדיה הפתוחה.
