ע"ע 52215-03-14 – שירה זינגר נ' ארלין וילפור

המבקשות מצדן, הגישו במסגרתה עתרו לחייב את המשיבה בתשלום פיצוי בגין שירותים של אחות פרטית שנדרשו לטענתן לשכור לצורך טיפול במנוחה לאור הודעתה הפתאומית של המשיבה, לתשלום החזר ההלוואה שנתנו לטענתן למשיבה ולתשלום פיצוי בגובה 8 שעות עבודה שבועיות, על יסוד הטענה כי המשיבה נהגה להעדר בסופי שבוע וזנחה את הטיפול במנוחה.

4. המחלוקת המרכזית בין הצדדים סבה על נסיבות סיום העסקתה של המשיבה ובהתאם לכך על זכאותה וחלף הודעה מוקדמת. בעוד שהמשיבה טענה כאמור כי הועסקה על ידי המבקשות בטיפול המנוחה עד ליום 30.12.10 וכי במועד זה הופסקה עבודתה בשל פטירת המנוחה, באופן המזכה אותה בפיצויי , טענו המבקשות כי המשיבה הודיעה על (שתיכנס לתוקף ביום 1.1.11), במכתב מיום 26.12.10 במסגרתו גם הודיעה על חופשה שהיא נוטלת החל מיום 24.12.10 (נספח א' ), וזאת עוד בטרם פטירת המנוחה וכי אף הודיעה על החלטתה לעזוב עוד קודם לכן בעל פה ביום 22.12.10.

בנוסף, נחלקו הצדדים בשאלת מועד סיום העבודה של המשיבה; בשאלה האם שולם למשיבה מלוא התשלום המגיע לה בעד בגין החודש האחרון לעבודתה (דצמבר 2010) ובשאלת זכאות המבקשות לרכיבים נשוא .

5. מושא הבקשה קיבל בית הדין האזורי את התביעה לתשלום , דחה את התביעה לחלף הודעה מוקדמת וכן דחה את שהגישו המשיבות במלואה.

בכל הנוגע למחלוקת העיקרית בשאלת זכאותה של המשיבה , קבע בית הדין, כי הוא מקבל את גרסת המבקשות, שנתמכה במסמך בכתב – נספח א' ונספח ה' המשיבה – מסמך הנושא חתימה הנחזית להיות חתימת המשיבה, בו נכתב כי בכוונת המשיבה לעזוב ולהפסיק את הטיפול במנוחה החל מיום 1.1.11. בית הדין ציין כי המשיבה אמנם הכחישה את חתימתה על מסמך זה תוך שהיא מייחסת מעשה של זיוף למבקשות, אך טענה קשה זו לא הוכחה, מה גם שהחתימה המופיעה על גבי המסמך נראית כחתימה דומה לזו של המשיבה על תצהירה. עם זאת ועל אף קביעתו הנ"ל קבע בית הדין האזורי כי בנסיבות המיוחדות של המקרה, בהן מדובר בעובדת זרה שטיפלה בקשישה סיעודית הלוקה במחלות קשות, משך תקופה של 10 שנים, 7 ימים בשבוע בלא שניתנה לה מנוחה שבועית – נדרש בית הדין לשאול עצמו מה היתה הסיבה להודעה על הפסקת העבודה מצד המשיבה שעה שהמנוחה היתה למעשה במצב סופני וימים מספר לפני מותה. בית הדין קבע כי המבקשות לא סיפקו הסבר לכך במסגרת עדותן וכי נראה שההסבר ניתן דווקא ע"י המשיבה אשר העידה על מצבה ה של המנוחה ועל חילוקי הדעות שהיו בינה לבין המבקשות בכל הנוגע לטיפול באם, שהגיעה כאמור למצב סופני. אי לכך קבע בית הדין כי על רקע זאת ולאור מכלול הנסיבות, ולאחר שניתנה לב"כהמבקשות הזדמנות להתייחס שעניינה – המזכה בפיצויי לפי סע' 11א לחוק התשכ"ג – 1963 – הגיע למסקנה שמתקיימים במשיבה התנאים הנקובים בסעיף זה, שכן מעדותה של המשיבה 1 עלה כי המנוחה היתה חולת אלצהיימר ודמנטית במהלך 10 השנים האחרונות לחייה וכי היתה סיעודית לחלוטין וחסרת שליטה ותקשרה בלחיצות ידיים, בעיקר עם המשיבה, שטיפלה בה כמטפלת יחידה. כמו כן עלה מעדותה כי מצבה של המנוחה הדרדר עם השנים וכי היו לה אף מחלות רקע נוספות, וכי בסופו של יום היא נפטרה מדלקת ריאות כתוצאה של סיבוך של מחלת האלצהיימר; כן עולה מהראיות כי המשיבה נדרשה לטפל במנוחה 7 ימים בשבוע, עבדה ללא מנוחה שבועית וכי היא היתה האדם היחיד שנדרש לשאת בטיפול התובעני במנוחה. בנסיבות אלה ובמיוחד בשים לב לתקופה הארוכה בה סעדה המשיבה לבדה את המנוחה ובשים לב למצב ה והמתמשך של המנוחה ולתנאי ההעסקה הקשים של המשיבה, נוכח דרישות המחלה והעבודה לה נדרשה 7 ימים בשבוע ללא מנוחה שבועית, קבע בית הדין כי יש לראות את הפסקת העבודה המזכה , דהיינו בנסיבות בהן לא ניתן לדרוש מהעובד להמשיך ולעבוד עוד באותם תנאי עבודה, במיוחד שעה שעולה כי המחלוקת שהביאה בסופו של דבר להתפטרות היתה נעוצה בבקשתה של המשיבה לאשפז את המנוחה שהיתה על ערש דווי ולא לשאת לבדה בטיפול במנוחה בתקופה ה הנדונה.

אשר לגובה השכר לצורך חישוב , קבע בית הדין, בהסתמך על גרסת המשיבה, כי החא השתכרה סך של 4,500 ₪ בחודש, ועל כן חייב את המשיבות לשלם למשיבה את הסך של 46,125 ₪ בגין פיצויי . בכל הנוגע למועד סיום העבודה, קיבל בית הדין את גרסת המשיבה לפיה היא עבדה עד לפטירת המנוחה ביום 30.12.10 ולא עד ליום 22.12.10, כטענת המבקשות. בקשר לכך נקבע כי מהודעת של המשיבה עולה כי היא הודיעה על כוונתה לעזוב את העבודה בתאריך 1.1.11; עוד עולה מהראיות שהמשיבה סייעה ביום 29.12.10 בהסעת המנוחה ואף שהתה איתה ביום בו נפטרה.

עם זאת, תביעת המשיבה לחלף הודעה מוקדמת נדחתה משנקבע כי היא זו מהעבודה.

באשר למחלוקת אודות זכאות המשיבה לשכר עבודה, דחה בית הדין את טענת המבקשות לקיזוז השכר שהגיע למשיבה בשל הלוואה שניתנה לה לטענתן בשנת 2002, בהעדר כל אסמכתא המעידה על מתן ההלוואה, במיוחד לאור עדותה של המבקשת 2 לפיה היא נהגה להחתים את המשיבה על ביחס לכל הסדר כספי על פי דרישת הכללי. כפועל יוצא מקביעות אלה חייב בית הדין את המבקשות לשלם למשיבה לחודש 12/10 בסך 4,500 ₪.

שהגישו המבקשות נדחתה על כל רכיביה. אשר להחזר ההלוואה, נקבע שטענה זו נדחתה עוד קודם לכן. אשר לתביעה להשבת , נקבע שמדובר בתביעה הנסמכת על טענה שלא הוכחה כאילו המשיבה נעדרה מהעבודה. זאת מעבר לעובדה שגם לו הוכח שהמשיבה נעדרה מהעבודה בשעות , הרי שלא הוכח היקף ההיעדרות הנטען. אשר להשבת הסכומים ששולמו לאחות שהחליפה את המשיבה סמוך לפטירת המנוחה, נקבע כי דין הטענה להדחות לאור הקביעה ביחס לנסיבות של המשיבה, כהתפטרות המזכה .

הבקשה וטענות הצדדים:

6. על הגישו המבקשות ערעור לבית דין זה, ובמקביל הגישו את הבקשה לעיכוב שלפני. בבקשתן עותרות המבקשות לעיכוב תשלום הסכום הפסוק ולחילופין להפקדת מלוא הסכום בקופת בית הדין.

לטענת המבקשות סיכויי הערעור גבוהים. ר לכך נטען בין היתר כי בית הדין האזורי קיבל באופן חדמשמעיאתגרסתהמבקשות מעבודתה. עם זאת, בניגודגמורלתביעתהשלהמשיבה, ללאשטענהכזונטענה איפעםעלידיהמשיבה במסגרתההליך ואףלאבסיכומיה, החליט בית הדין שהתפטרותהשלהמשיבההינהמכוח סעיף 11 (א) לחוק , וזאת לאחר שבמהלך ישיבת הסיכומים, העלה בית הדין לראשונהמטעמואתשאלת התייחסותםשלהצדדיםלסעיף זה לחוק. לטענת המבקשות, על יסוד טענה לכאוריתלפיה המשיבהעזבה בשל "ים" ובשיםלבלמצבהקשהוהמתמשךשלהמנוחה פסק בית הדין לטובת המשיבה פיצויי . לטענת המבקשות דינה של טענהזו שהועלתהעלידיביתהדין עצמו, לראשונה במסגרת ישיבת הסיכומים, להדחותשכן היא אינה משקפתכללאתהמסכת העובדתיתלאשורהואףמבחינהמשפטיתישלדחותב באשר הועלתה לראשונה עלידיביתעצמובשלבהסיכומיםבעלפה ומעולםלא נטענהעלידיהמשיבה, לטענתן, ביתדיןהגיעלתוצאהשגויהעלסמך עובדותשאיןבינןוביןהמציאות כלקשר, שלאהובאו ו/אונטענועלידימי מהצדדיםבשוםשלבבהליך. עוד נטען כי גם לגופם של דברים חילוקי דעות באשר לאופן הטיפול במנוחה אינם סיבה מספקת בדין מפוטר, מה גם שעדותה של המבקשת 1, אשר שימשה שנים רבות כאחות טיפול נמרץ, לפיה רופאת המשפחה הורתה במפורש שהמנוחה תמנע מאשפוזים ככל הניתן – לא נסתרה. על כן לא ברור כיצד בחר בית הדין להעדיף את של עובדת זרה וחסרת הכשרה רפואית על פני שיקול דעתם של גורמים רפואיים; אין כל התייחסות לטענות המבקשות בכתב ההגנה לפיהן המשיבה נטשה את אימן לבדה חסרת ישע על מנת לבלות עם השכן שהתגורר בסמוך, ואשר לימים נישאה לו בסתר; העובדה שהמשיבה ניהלה רומן בסתר ואף התחתנה בסופו של דבר עם שכנה של המנוחה, אינה מתיישבת עם טענתה של המשיבה על עבודתה מסביב השעון;

עוד טוענות המבקשות כי שגה בית הדין בכך שדחה את , תוך התעלמות מכל הראיות שהובאו בפניו לרבות הודאת המשיבה בנישואיה, העובדה שיצאה לחופשים על דעת עצמה, ועל כך שנטשה את המנוחה כדי לבלות עם בעלה בסופי שבוע.

7. באשר , טוענות המבקשות בבקשתן המשיבה 1 התומך בה, כי סיכוייהן להיפרע מהמשיבה אם יתקבל ערעורן קלושים, שכן מדובר באזרחית זרה, השוהה שלא כחוק בישראל לאחר שנפרדה בינתיים מבעלה הישראלי ואין לה נכסים בארץ; כי לאור בירור שערכו המבקשות עם חברותיה של המשיבה עולה כי בכוונתה לעזוב את הארץ לאור העובדה שהיא שוהה באופן ואין לה אשרת עבודה, כך שקיים חשש שתעזוב את הארץ טרם הכרעה בערעור. בנסיבות אלה, כך לטענת המבקשות, אם לא ייעתר בית הדין לבקשתן ולאחר מכן יתקבל הערעור, ייגרם להן נזק בלתי הפיך.

אי לכך, לטענת המבקשות, בנסיבות אלו, בהן סיכויי הערעור גבוהים, המחלוקת היא משפטית, וגם הנזק היחסי שייגרם למבקשות אם יבוצע גבוה מן הנזק הצפוי למשיבה אם יעוכב הביצוע והערעור בסופו יידחה – יש הצדקה להיעתר לבקשה.

8. המשיבה מתנגדת לבקשה וטוענת בתשובת בא כוחה כי לא מתקיימות במקרה זה נסיבות המצדיקות את עיכוב , הן לעניין סיכויי הערעור והן לעניין . המשיבה טוענת כי סיכויי הערעור קלושים, שכן המבקשות מבססות את ערעורן על קביעות עובדתיות ועל ממצאי מהימנות, ובעניינים שכאלה ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב. בקשר לכך נטען, בין היתר, כי קביעת בית הדין קמא לפיה המשיבה זכאית לפיצויי מבוססת על התשתית העובדתית שהובאה בפניו, ועל ממצאי מהימנות; בית הדין הגיע לקביעותיו לאחר שהמבקשות העידו על מצבה הבריאותי של אימן המנוחה ולאחר שניתנה לבאת כחן הזדמנות לטעון להחלתו של סעיף 11א לחוק .