ע"פ 2688/24 – מדינת ישראל נ' פלוני (פסק-דין)

ההחלטה

השופטת י' וילנר:

1.  ערעור על גזר-דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (סגן הנשיאב' שגיא) בת"פ 59216-08-23 מיום 15.2.2024, שבגדרו נגזרו על המשיב 14 חודשי מאסר לריצוי בפועל (בניכוי ימי מעצרו); מאסר על-תנאי לתקופה של 8 חודשים; מאסר על-תנאי לתקופה של 5 חודשים; ופיצוי למתלוננת על סך של 5,000 ש"ח.

רקע וכתב אישום מתוקן

2.  על-פי הודאתו בכתב אישום שתוקן במסגרת הסדר טיעון, הורשע המשיב ביום 18.1.2024 בעבירה של חבלה ופציעה בנסיבות מחמירות כלפי בת זוג לפי סעיף 333 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, בצירוף עם סעיף 335(א1) לחוק. לפי המתואר בכתב האישום המתוקן, ביום 19.8.2023, עת שהו המשיב והמתלוננת – הנשואים זה לזו – בדירתם (להלן בהתאמה:המתלוננתו-הדירה), קיבלה המתלוננת הודעה במכשיר הטלפון שלה שעורר חשד אצל המשיב כי היא בוגדת בו עם אחר. בזעמו, שבר המשיב כד פרחים והטיח את מכשיר הטלפון של המתלוננת על הקיר. בעת שהמתלוננת ניסתה לקחת את המכשיר, תקף אותה המשיב והפיל אותה לרצפה באמצעות משיכה בשערות ראשה. בעודה שרועה על הרצפה, היכה אותה המשיב באגרופים ובסטירות עד שדיממה מראשה, וחנק אותה תוך שהוא אומר לה "את מבינה שאני הורג אותך". לאחר מכן, משך המשיב את המתלוננת לאזור אחר בדירה, ולא שעה לתחנוניה שיפסיק, באומרו כי בתם המשותפת "לא צריכה אמא כמוך". לבסוף, הצליחה המתלוננת להיחלץ מאחיזת המשיב, ברחה מהדירה בעודה מדממת ויחפה ופונתה לבית החולים בעזרתו של עובר אורח. במקביל, החליף המשיב את חולצתו המוכתמת בדם המתלוננת ויצא אחריה. כתוצאה מהתקיפה, נגרמו למתלוננת חבלות חמורות, בכללן שברים מרובים בעצמות הפנים, המטומה בעין שמאל וחבלת ראש עם חשד לדימום במוח. בשל החבלות הנ"ל, נזקקה המתלוננת לטיפול רפואי ותפרים באזור עיניה ואושפזה בבית החולים להשגחה נוירוכירורגית למשך מספר ימים.

גזר-דינו של בית המשפט המחוזי

3.  בית המשפט המחוזי עמד על החומרה הטבועה בעבירות אלימות במשפחה. בבחינת חומרת האירוע דנא, נקבע כי קיימות נסיבות המעידות על חומרתו: העבירות בוצעו בבית המתלוננת, על רקע הקשר שעשוי להתקיים במערכות זוגיות רבות, תוך הפעלת התנהגות אלימה והבעת אמירות "שאינן פשוטות". לצד זאת, נקבע כי ישנן נסיבות אשר יש בהן "כדי למתן את רמת החומרה במידה מסוימת", וביניהן הספונטניות שבה נעשתה העבירה, והעובדה שלא נעשה שימוש בנשק חם או קר. עוד נקבע, כי חרף השפעת האירוע על המתלוננת, נראה שעל-פניו נזקיה אינם ארוכי-טווח. בית המשפט המחוזי בחן את מדיניות הענישה הנוהגת במקרים דומים, וקבע כי מתחם הענישה הראוי עומד על 28-14 חודשי מאסר; וכי יש למקם את המשיב ברף התחתון של המתחם. זאת, בשים לב להעדר הרשעות קודמות, הודאתו, הבעת חרטה ו"מסלול חייו הנורמטיבי עד כה". לנוכח מכלול הנסיבות שנפרש כאמור, נגזרו על המשיב העונשים שפורטו לעיל.

תמצית טענות הצדדים בערעור

4.  המערערת טוענת, בין השאר, כי העונש שהוטל על המשיב אינו עולה בקנה אחד עם הפסיקה שלפיה יש להחמיר בענישה ביחס לעבירת אלימות בין בני-זוג, ובייחוד כאשר זו מבוצעת על רקע התנהגות שאינה מוצאת חן בעיני בן הזוג התוקפן; ואינו הולם את הפגיעה בערכים המוגנים של הזכות לחיים ולשלמות הגוף. עוד נטען, כי מתחם העונש ההולם שקבע בית המשפט המחוזי אינו משקף כראוי את חומרת העבירה, בשים לב, בין היתר, לעוצמת האלימות שהפעיל המשיב כלפי המתלוננת, ביצוע התקיפה בדירה והחבלות בראשה ובצווארה, ולעונש המקסימלי הקבוע בסעיף 335(א1) לחוק – שבו הורשע המשיב – העומד על 10 שנות מאסר. כן, נטען כי אין לראות בעובדה שהעבירה בוצעה ללא נשק חם או קר כשיקול לקולא. המערערת מוסיפה וטוענת כי הקביעה בגזר הדין שלפיה הנזקים אינם ארוכי-טווח – שגויה, משעה שאינה מביאה בחשבון את הנזק הנפשי שנגרם למתלוננת ואת פוטנציאל הנזק הטמון בפגיעה ב"אזורים רגישים"; וכי לא היה מקום להעניק משקל משמעותי למסלול חייו "הנורמטיבי" של המשיב ולהיותו נעדר עבר פלילי.

5.  מנגד, סומך המשיב את ידיו על גזר-דינו של בית המשפט המחוזי וטוען, בעיקרו של דבר, כי העונש שהוטל עליו אינו חורג ממדיניות הענישה במקרים דומים; וכי לפיכך המקרה דנן אינו נכלל בגדר המקרים החריגים המצדיקים התערבות בגזר הדין של בית המשפט המחוזי. עוד נטען, כי נסיבות העניין – ובפרט, העובדה שעסקינן במקרה חד-פעמי, אשר לא גרם למתלוננת נזק בלתי הפיך – תומכות במסקנה הנ"ל. עוד הוסיף וטען המשיב, כי יש לשקול את השתלבותו במסגרת טיפולית במהלך המאסר.

דיון והכרעה

6.  דין הערעור להתקבל, וכך אמליץ לחבריי כי נורה.

7.  להווי ידוע, כי לא בנקל תתערב ערכאת הערעור בגזר-דינה של הערכאה הדיונית (ראו, למשל: ע"פ 126/22מדינת ישראל נ' פלוני, פס' 10 (27.4.2022); ע"פ 1683/23מדינת ישראל נ' שאמי, פס' 14 (25.1.2024)). ואולם, ענייננו נמנה עם אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות כאמור, בשים לב לעונש המקל יתר על המידה, שגזר בית המשפט המחוזי, החורג במידה ניכרת ממדיניות הענישה הנוהגת.

8.  התופעה הכואבת והקשה הניצבת לפנינו, של אלימות המופגנת על-ידי אדם כלפי בת-זוגו, הוקעה על-ידי בית משפט זה פעם אחר פעם. כך, תואר כי:

"הביטוי 'אלימות בין בני זוג' איננו משקף נאמנה את המציאות העגומה שמאחוריו. המדובר הוא, על פי רוב, במעשי אלימות של גברים בנשותיהם אשר נעשים בין כתלי הבית או בסביבה פרטית אחרת באין רואה, באין מפריע, ובאין שומע – או באין מי שרוצה לשמוע; וזאת תוך ניצול בוטה של פערי הכוחות הפיזיים והתלות הרגשית והכלכלית שבין העבריין לנפגעת העבירה" (ע"פ 241/17פלוני נ' מדינת ישראל, פס' 34 לפסק-דינו של השופטא' שטיין(16.7.2019)‏‏).

בהתאם, נקבע כי "ענישה מחמירה נגד בני זוג אלימים הייתה ועודנה צורך השעה" (ע"פ 3011/17פרץ נ' מדינת ישראל, פס' 14 (31.1.2019))‏‏; וכי "את הגינוי וההוקעה כאמור יש לגבות על ידי הטלת עונשים הולמים ומרתיעים על בני הזוג האלימים" (ענייןפלוני, פס' 34).

9.  לנוכח דברים חשובים אלו העומדים לנגד עיניי, אני סבורה, כי אין בעונשים שהוטלו על המשיב כדי לשקף את התגובה העונשית הראויה והמחמירה אשר נדרשת במקרים כגון זה. כפי שתואר לעיל, במעשים שביצע המשיב – שנעשו בחדרי חדרים, על רקע הקשר זוגי-אינטימי – הפגין המשיב אלימות פיזית ורגשית קשה, תוך פגיעה במתלוננת בביתה-מבצרה. פגיעה זו של המשיב במתלוננת, גרמה לשברים רבים בפניה ולחבלת ראש חמורה, לצד ההשפלה הקשה. חומרת הפגיעה, אף נלמדת מהעובדה שהמשיב נדרש להחליף את חולצתו – אשר הייתה מוכתמת בדמה של המתלוננת. לצד הפגיעה הפיזית, יש להדגיש ולתת את הדעת גם לצלקת העמוקה שמותירה אלימות מעין-זו בנפשו של הקרבן, שכן "את סימני האלימות נושאת כל אחת מקורבנות האלימות על גופה, בבשרה ובנפשה כשהיא לגמרי לבדה" (ע"פ 1474/14פלוני נ' מדינת ישראל, פסק-דינה של השופטתע' ברון(15.12.2015)).

10.  לנוכח האמור, ובשים לב לכלל שלפיו ערכאת הערעור אינה ממצה את הדין, אציע לחבריי לקבל את הערעור ולהעמיד את עונשו של המשיב על 21 חודשי מאסר לריצוי בפועל, חלף 14 חודשי המאסר בפועל שהוטלו עליו על-ידי בית המשפט המחוזי. יתר רכיבי גזר הדין יעמדו על כנם.

   ש ו פ ט ת

השופט י' כשר:

1.ב-"שורה התחתונה", הנני מסכים לעמדתה של חברתי להחמיר בעונשו של המשיב ולהעמידו על 21 חודשי מאסר בפועל, חלף 14 חודשי המאסר שנגזרו עליו בבית המשפט קמא. יחד עם זאת, סבורני כי שמורה חשיבות להנמקה שתובא להלן.

2.חזית המחלוקת בין הצדדים, לעניין עונשו של המשיב, כפי שהתגבשה והוצגה בפני בית המשפט קמא, הייתה מצומצמת בהיבט חשוב: גם המאשימה, המערערת בפנינו, הסכימה כי נסיבותיו של המשיב מצדיקות לגזור את דינו בתחתית המתחם שייקבע. המחלוקת התמקדה אפוא בקביעתו של מתחם הענישה. לעניין מתחם הענישה, המאשימה ביקשה כי ייקבע מתחם של 6-4 שנות מאסר בפועל, ואילו המשיב ביקש שייקבע מתחם של 28-14 חודשי מאסר בפועל. בית המשפט קמא, לאחר שבחן את הפסיקה הרלוונטית להשקפתו, קבע כי המתחם המתאים לנסיבות העבירה דנן עומד על 28-12 חודשי מאסר וגזר את עונשו של המערער, בהתאם למתחם ולהסכמה לפיה יש לגזור את דינו של המשיב בתחתית המתחם, על 14 חודשי מאסר בפועל.

3.בקבעו את מתחם הענישה עשה בית המשפט קמא מלאכתו נאמנה. בית המשפט קמא התייחס לפסיקה שהובאה בפניו על ידי הצדדים, סקר פסיקה אותה איתר וניתח ביוזמתו, והבהיר הבהר היטב, בהנמקה מפורטת ומעמיקה, כיצד הגיע למתחם הענישה שמצא מתאים לנסיבות העבירה שבפניו.

במסגרת הנמקתו, התייחס בית המשפט קמא לפסיקה שהביאה בפניו המאשימה ועמד על כך שהינה מתייחסת לנסיבות חמורות בהרבה מנסיבות העניין דנן (ראה התייחסותו לת"פ 28831-01-20מדינת ישראל נ' פנחסוב(6.8.2023); ולת"פ 28280-10-19מדינת ישראל נ' אדרי(10.11.2020)). עמדתו של בית המשפט קמא בהתייחסותו זו מקובלת עליי.

בהמשך הנמקתו, סקר בית המשפט קמא מספר פסקי דין, חלקם של בית משפט זה וחלקם של בתי משפט מחוזיים, ולאחר שעמד על נסיבות העבירה שנדונו בכל אחד ואחד מהם, קבע, כאמור, את מתחם הענישה הרלוונטי לנסיבות העבירה דנן, כעומד על 28-14 חודשי מאסר בפועל.

עיון בפסקי הדין אליהם הפנה בית המשפט קמא אכן מבסס, גם לדעתי, את המתחם שנקבע על ידו.

4.יחד עם זאת וכפי שאבקש להראות להלן, סקירה של פסיקה רלוונטית נוספת מלמדת כי ניתן לבסס, לנסיבות העבירה דנן, מתחם מחמיר במידה ניכרת, ומשכך מוצדק שבית משפט זה יביע את דעתו לגבי מתחם הענישה הראוי.