ע"פ 3184/24 – מדינת ישראל נ' אמל מלאק (פסק-דין)

ההחלטה

השופט א' שטיין:

הערעור

1.המדינה מערערת לפנינו על גזר הדין אשר ניתן בעניינו של המשיב ביום 11.4.2024 בת"פ (מחוזי חיפה) 23235-02-23 (השופטנ' סילמן), בעקבות הרשעתו, במסגרת הסדר טיעון, בעבירות הבאות: סחיטה באיומים, שתי עבירות לפי סעיף 428 רישא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן:החוקאוחוק העונשין); איומים, ריבוי עבירות לפי סעיף 192 לחוק; תקיפה סתם, עבירה לפי סעיף 379 לחוק; הלבנת הון, ריבוי עבירות לפי סעיפים 3(א) ו-5 לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000; שימוש במרמה, ערמה או תחבולה במטרה להתחמק ממס, שלוש עבירות לפי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש]; עיסוק במתן אשראי בלא רישיון, עבירה לפי סעיף 94(א)(1) לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (שירותים פיננסיים מוסדרים), התשע"ו-2016; וכן כריתת חוזה הלוואה אסור וקבלת תשלומים לפיו, ריבוי עבירות לפי סעיפים 15ד(א) לחוק אשראי הוגן, התשנ"ג-1993 (להלן:חוק אשראי הוגן).

בגזר הדין מושא הערעור נקבע כי המשיב ירצה 20 חודשי מאסר בין סורג ובריח שמניינם יחושב ממועד מעצרו, 9.1.2023, לצד עונשים נלווים אשר כוללים מאסר על-תנאי וקנס כספי. כמו כן נקבע בגזר הדין, בהתאם להסדר הטיעון, כי המדינה תחלט מהמשיב 600,000 ש"ח.

המדינה טוענת בערעורה להארכה משמעותית של עונש המאסר לריצוי בפועל אשר הושת על המשיב.

העובדות

2.ואלה הן עובדות האישומים שבבסיס ההרשעה כאמור, בהן המשיב הודה:

אישום מספר 1: סחיטה באיומים בחודשים מאי-יוני 2020

המשיב קיבל לידיו, לשם פדיון, שני שיקים בסך כולל של 2000 ש"ח מידיהם של קבלני שיפוצים אחרי שלקוחם, ח', שמסר לידיהם את השיקים, ביטל אותם בטענה שהעבודות בגינן ניתנו השיקים לא הושלמו. המשיב ביקש לגבות 2000 ש"ח מח' תמורת ביטול השיקים שנמסרו לו. במסגרת זו, טלפן המשיב לח' ואמר לו את הדברים הבאים: "[…] השיקים אצלי ועכשיו אתה תשלם אותם בכוח, אתה מבין מה שאני אומר לך, אתה תשלם את השיקים האלפיים שקל שאיתי בכוח ולא משנה מי מאחוריך, אם אתה לא רוצה לשלם, תגיד לי אני לא רוצה לשלם ואז דיבור אחר אתך […]". המשיב הודה כי דברים אלה נאמרו על ידו על-מנת להטיל אימה על ח' ולהניעו לשלם לו (למשיב) סך של 2000 ש"ח תמורת השיקים.

בגין מעשה זה הורשע המשיב בסחיטה באיומים.

אישומים 2, 3, 5, 6 ו-8: איומים כאמצעי לגביית כספי הלוואות במועדים שונים בשנים 2021-2019

המשיב עסק במתן הלוואות אותן התחייבו לוויו להחזיר לו במועדים ובתשלומים שהוסכמו, בתוספת ריבית נשך, אשר הגיעה לעשרות רבות של אחוזים. כדי לגבות מהלווים את ההלוואה, איים המשיב עליהם בדרכים שונות. איומיו כללו איום לפגוע בגופו וברכושו של הלווה, כולל איום לשרוף את ביתו ואת מכוניתו, לקחת מממנו את מכוניתו, ואף לרצחו (אישום 2); איומים לפגוע בגופו של הלווה (אישומים 3, 5 ו-6); וכן איום לירות בלווה ובאדם שהתלווה עמו לביתו של המשיב כדי לדון בהחזר ההלוואה (אישום 8).

אישום 4: איומים ביום 15.6.2020

המשיב נטל חלק בהסדר תשלומו של חוב כספי בין שני אנשים פרטיים, ואחרי שההסדר הושג איים על הנושה בפגיעה גופנית אחרי שנודע לו שהנושה התקשר לחייב ודרש לפרוע את החוב.

אישום 7: תקיפה וסחיטה באיומים כאמצעי לגביית כספי הלוואה שנת 2018

המשיב דחף את הלווה ואיים לפגוע בגופו כדי להטיל עליו אימה ועל ידי כך להניעו להחזיר לו את כספי ההלוואה בתוספת ריבית.

אישום 9: עבירות כלכליות שבוצעו במועדים שונים

המשיב עסק במתן הלוואות ללא רישיון, תוך הפרת האיסורים הפליליים שנקבעו בחוק אשראי הוגן. כמו כן העלים המשיב הכנסות במרמה, עורמה או תחבולה, והלבין הון על ידי כל אלו: הפקדת הרווחים שהפיק ממעשי העבירה שביצע בחשבונות בנק בבעלותה החלקית והמלאה של רעייתו; מימון מחייתו ורכישת רכבי יוקרה בכספי הרווחים; וכן השקעת חלק מהכספים הללו בנדל"ן.

גזר הדין קמא

3.בגין כל המעשים הפליליים האמורים גזר בית המשפט המחוזי על המשיב, לצד החילוט והעונשים הנלווים כמפורט לעיל, מאסר בין כותלי הכלא לתקופה של 20 חודשים. בית המשפט ציין בגזר הדין כי הוא מתחשב בחומרת העבירות שבוצעו על ידי המשיב, בערכים החברתיים עליהם מגנים האיסורים הפליליים שהופרו על ידי המשיב וכן במדיניות הענישה הנהוגה ביחס לעבירות כאמור. כל אלו הובילו את בית המשפט אל המסקנה כי מתחם הענישה הראוי בגין העבירות הללו – ובהתייחס אל כולן כאל אירוע עברייני אחד – נע בין 12 ל-36 חודשי מאסר לריצוי בפועל.

4.בשקלו את הנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירות, התחשב בית המשפט, לחומרא, בעברו הפלילי המכביד של המשיב, אשר כולל בתוכו מעשי אלימות, איומים, הדחה בחקירה, הצתה, סחיטה בכוח וכן עבירות נשק – עבירות בגינן ריצה המשיב שלושה מאסרים. בצד הקולא, נלקחו בחשבון הודאת המשיב בכתב האישום המתוקן, אשר חסכה זמן שיפוטי ניכר; נסיבותיו האישיות הקשות, הקשורות בעיקר לפטירת שני אחיו; הזמן שחלף ממועד ביצוע העבירות ועד למתן גזר הדין (כ-4 שנים); המעצר הממושך בו היה המשיב נתון; וכן כספי החילוט – 600,000 ש"ח – שגובה ממנו המדינה.

5.בשים לב לכל אלה, סבר בית המשפט כי עונש המאסר לריצוי בפועל שראוי להשית על המשיב עומד על 20 חודשים.

6.מכאן ערעור המדינה על קולת העונש.

טענות המדינה

7.המדינה סבורה שגזר הדין אשר ניתן על ידי בית המשפט המחוזי, ונומק כפי שנומק, יסודו בשגגה.

8.המדינה טוענת כי מעשי המשיב כוונו להפקת רווחים כספיים בלתי חוקיים בהיקף משמעותי, על ידי ניצול לווים שנקלעו למצוקה ושימוש באלימות ובאיומים קשים כלפיהם – כל זה תוך הסוואת הרווחים במטרה לשוות להם מראה של חוקיות, ותוך הסתרתם משלטונות המס.

9.המדינה מדגישה כי מדובר בסינרגיה עבריינית מהסוג החמור ביותר, אשר נוהלה על-ידי אדם – המשיב – בעל עבר פלילי מכביד שכולל בתוכו עבירות אלימות. לטענת המדינה, המשיב הפך איומים למקצוע מניב הכנסות ופעל בשיטתיות ובדבקות להפקת רווחים תוך שימוש באיומים ובאלימות כאמצעי להטלת אימה ולגביית חובות. מטעמים אלה, המדינה סבורה כי עונש המאסר שהושת על המשיב לריצוי בפועל – 20 חודשים – מוטה לקולא במידה קיצונית, מפר את עיקרון ההלימה, מחליש הרתעת עבריינים כדוגמת המשיב, ואף משדר "מסר קשה למתלוננים פוטנציאליים באשר ליכולת מערכת אכיפת החוק לספק להם הגנה וצדק".

10. המדינה מבקשת מאתנו כי ניקח בחשבון גם את העבירות הכלכליות החמורות שביצע המשיב ונחמיר את עונש המאסר, שהושת עליו כאמור, במידה משמעותית – זאת, למרות שהמשיב כבר הספיק לרצות את העונש ולהשתחרר מהכלא. במסגרת זו, טוענת המדינה כי מתחם הענישה הנכון בגין העבירות שביצע המשיב נע בין 6 ל-9 שנות מאסר לריצוי בפועל, כפי שנטען על ידה בבית המשפט המחוזי. המדינה מוסיפה וטוענת כי בית המשפט המחוזי טעה בקבעו עבור המשיב מתחם ענישה מקל אשר נע בין 12 ל-36 חודשי מאסר בין כותלי הכלא.

טענות המשיב

11. מנגד, המשיב טוען כי בית המשפט המחוזי השעין את גזר דינו על מכלול השיקולים הרלבנטיים – לקולא ולחומרא – ולפיכך אין כל עילה להתערבות בגזר הדין.

12. כמו כן טוען המשיב כי משסיים לרצות את עונש המאסר שהושת עליו ויצא לחופשי, אין עוד מקום להחזירו לכלא – מהלך שמתאפשר רק בנסיבות חריגות שאינן מתקיימות במקרה דנן. המשיב גם מפנה אותנו להלכה המושרשת בדבר אי-מיצוי הדין עם עבריין אגב קבלת ערעור המדינה על קולת עונשו. המשיב מוסיף ומדגיש את הודאתו בביצוע העבירות מושא האישום, אשר חסכה העדה של עדים רבים וזמן שיפוטי יקר, וכן את דמי החילוט המשמעותיים – 600,000 ש"ח – שהמדינה גובה ממנו.

13. בנוסף, מביע המשיב חרטה על מעשיו ומדגיש את רצונו לחזור אל חיק משפחתו ולקיים חיים נורמטיביים.

דיון והכרעה

14. דין הערעור להתקבל.

15. עבירות של סחיטה באיומים ושל איומים על רקע סחיטת כספים מעמידות לנגד עינינו את הסוחט: עבריין אשר עושה שימוש באלימות – לעיתים, באלימות קשה – כדי להבטיח את מילוי דרישותיו על ידי קורבן העבירה, הנסחט. הקו המקשר בין השניים – הסוחט והנסחט – הוא האימה שהסוחט מטיל על הנסחט, אשר לרוב לא מותירה בידי הנסחט ברירה זולת כניעה מוחלטת לדרישותיו של הסוחט. במצב דברים זה, הנסחטים אינם ששים להתלונן במשטרה על מעשי הסחיטה אחרי שקיבלו מהסוחט "הצעה שלא ניתן לסרב לה" – זאת, בשל הפחד מכך שהסוחט יממש את איומיו או מפאת החשש שהיד הנעלמה של העולם התחתון תנקום בהם (ראו: ע"פ 4416/23מהרי נ' מדינת ישראל, פסקאות 23-22 לפסק דיני והאסמכתאות שם (4.10.2023) (להלן:עניין מהרי)). עבירות אלו חמורות במיוחד כאשר הן מבוצעות על ידי סוחטים שפועלים להחזרי הלוואות נושאות ריבית נשך ב"שוק האפור", כמו במקרה שלפנינו.

16. כך, אחרי שידענו כי ההלוואות שהמשיב פעל להחזרתן בדרכים-לא-דרכים גדלו, תוך זמן קצר יחסית, ביותר מ-100%, בזכות ריבית הנשך שנגבתה מהלווים – לא אוכל להימנע מלהעיר כי שוק ההלוואות, בו מצא המשיב את פרנסתו כגובה כספים באמצעות איומים, אינו בגדר "שוק אפור" ותו לא, אלא "שוק אפור כהה", אם לא "שוק שחור" של ממש. כוונתי לשוק הלוואות פרטיות בריבית דרקונית שיש בו מנוצלים, אנשים קשיי יום שברובם משתייכים לאוכלוסיות מוחלשות, ואשר סובלים מנחת זרועם של עבריינים חסרי עכבות ורחמים – שוק שאין בו דבר או חצי-דבר שעולה בקנה אחד עם דרישות החוק.