רע"א 2564/23 – מתתיהו בן דב נ' רות צימרמרן

ההחלטה

בשם המבקש:  בעצמו

1.לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטתש' גלר), מיום 26.1.2023, בע"ר 62965-01-23. בפסק הדין נושא הבקשה נדחה ערעור של המבקש על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטתצ' גרדשטיין פפקיןבמעמדה כרשמת), מיום 20.12.2022, ברע"א 58083-11-22. במסגרתה של ההחלטה הנ"ל התקבלה בקשת המבקש להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בכפר סבא (הרשם הבכירא' רגב), מיום 19.7.2022, בת"ט 49221-05-20, תוך התנייתה של הארכה בתשלום הוצאות בסך 3,500 ש"ח על ידי המבקש, לטובת המשיבים.

2.תחילתם של הליכים בהסכם שכר טרחת עורך דין שנעשה בין המשיבה 1, עו"ד רות צימרמן (להלן:עו"ד צימרמן) ושותפה עו"ד דורון ברקוביץ (להלן:עו"ד ברקוביץ), לבין המבקש, שנערך ביום 22.9.2019. במסגרת ההסכם הוסכם על ייצוגו של המבקש על ידי המשיבים בערעור על החלטת המפקחת על המקרקעין, תוך שנקבע כי שכר הטרחה יעמוד על סך 12,000 ש"ח, בצירוף מע"מ כחוק, בחלוקה לשלושה תשלומים. על פי ההסכם, התשלום הראשון יעמוד על סך 4,680 ש"ח, כולל מע"מ, וישולם עם החתימה על ההסכם; התשלום השני ישולם בשלב עיקרי הטיעון או הדיון; והתשלום השלישי ישולם בסיום הטיפול. עוד נקבע בהסכם כי ההתחייבות היא לתשלום שכר כולל מראש, אשר אינו מושפע מכמות העבודה שבוצעה בפועל.

בתום הפגישה, ולאחר שחתם על ההסכם, החליט המבקש שלא לשכור את שירותיהם המקצועיים של המשיבים, ועל פי עדותו, התקשר לעו"ד ברקוביץ והודיע לו, בעל פה, על ביטול ההתקשרות.

3.עו"ד צימרמן הגישה ללשכת ההוצאה לפועל תביעה לסכום קצוב, בסכום התשלום הראשון, העומד על סך 4,680 ש"ח, כולל מע"מ. המבקש הגיש התנגדות לביצוע תביעה על סכום קצוב, בה טען כי עו"ד צימרמן אמרה לו שחתימתו על ההסכם נדרשת רק כהוכחה לרצינות כוונותיו במידה וייצגו אותו, וכי לקראת תום הפגישה, אשר אותה הגדיר כבעלת "אופי חברתי", ובפרט אחריה, החליט שלא להיעזר בשירותיהם של המשיבים. עוד טען כי המשיבים לא עשו עבודת הכנה ראויה לקראת הפגישה עמו, וכי למעשה המשיבים לא ביצעו כל עבודה בעניינו, לא לפני הפגישה ולא אחריה, ולכן אינם זכאים לשכר טרחה.

4.ביום 18.5.2020 הועברה התנגדותו של המבקש לבית משפט השלום. ביום 14.7.2020, קיים בית משפט השלום בכפר-סבא (הרשם הבכירא' רגב) דיון בהתנגדות המבקש, ובאותו היום דחה את בקשת ההתנגדות (ת"ט 49221-05-20). בית המשפט קבע כי המסמך הוא למעשה הסכם שכר טרחה, וכי אף אם לא נחתם ייפוי כוח על ידי המבקש, ולא גובשה "תכנית עבודה", אין בכך כדי לשלול את תוקפו. כמו כן, בית משפט השלום קבע כי לא הייתה למבקש עילה לביטול ההסכם, וכי הוא הפר את ההסכם באופן חד צדדי מטעמי כדאיות כלכלית, ולא שילם את התמורה אשר התחייב לשלם. אשר על כן, נקבע כי "אין למבקש הגנה, ולו לכאורה", וכפועל יוצא מכך, ההתנגדות נדחתה.

5.המבקש מיאן להשלים עם פסק דינו של בית משפט השלום, והגיש ערעור לבית המשפט המחוזי (ע"א 68914-07-20). ביום 18.11.2020 קיים בית המשפט המחוזי (השופטר' אמיר), דיון בערעור, ובאותו היום החליט לקבל את ערעור המבקש. בפסק דינו קבע בית המשפט המחוזי כי טענותיו של המבקש מצדיקות בירור ראייתי, מקום בו מדובר בטענות הגנה לכאוריות אשר יכולות להביא לדחיית התביעה, באם תתקבלנה. אשר על כן, החזיר בית המשפט המחוזי את התיק לבית משפט השלום, לצורך שמיעת התביעה לגופה.

6.ביום 19.7.2022 קיבל בית משפט השלום (השופטא' רגב) את תביעת המשיבים, בקבעו כי עם חתימתו של המבקש על הסכם שכר הטרחה, מולאו התנאים לקיומו של חוזה בין הצדדים; כי אין בכך שלא נחתם ייפוי כוח ולא גובשה תכנית עבודה כדי לשלול את תוקפו המחייב של ההסכם; וכי הגם שהמבקש ביטל את ההסכם, אין בכך כדי לשלול את התחייבותו לשאת בתשלום הראשון, שהוסכם כי ישולם עם החתימה על ההסכם, אשר נועד להיות תמורה לעבודה ולזמן שהקדישו המשיבים לעניינו של המבקש, עד למועד ביטול ההסכם.

7.ביום 27.11.2022 הגיש המבקש בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום (שניתן, כאמור, עוד ביום 19.7.2022). הבקשה הוגשה בחלוף המועד להגשת הערעור, הקבוע בתקנה 137(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן:התקנות), העומד על שישים ימים מיום ההמצאה של פסק הדין. המבקש טען בבקשתו כי נעזר ב-"מרכז מידע" באשר למועד הקבוע בדין להגשת ערעור, ושם נמסר לו כי: "ערבי חג, חגים, ימי שישי ושבתות לא נחשבים ימי עבודה וכמו כן 'ימי פגרה מאושרים'". בהתאם לתשובה שנמסרה לו, טען המבקש כי הוא סבר, בטעות, כי המועד האחרון להגשת ערעור חל ביום 9.12.2022.

8.בתגובתם, טענו המשיבים כי המבקש הגיש את הבקשה למתן ארכה להגשת ערעור לאחר חלוף המועד להגשת הערעור, ועל כן יש לסלק את בקשתו על הסף. עוד ציינו המשיבים כי המבקש לא הגיש בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, והכספים כבר הועברו למשיבים, כך שפסק הדין כבר בוצע בפועל. יתר על כן, המשיבים טענו כי יש לדחות את הבקשה אף מטעמים של חוסר תום לב וחוסר ניקיון כפיים מצד המבקש, אשר לדידם "מנצל לרעה את המערכת המשפטית, אשר נוהגת להתחשב בבעל דין לא מיוצג". בנוסף, טוענים המשיבים כי אף אם הערעור היה מוגש במועד, דינו היה להידחות, וזאת מקום בו המערער חולק בעיקר על קביעות עובדתיות וממצאים עובדתיים, אשר בהם ערכאת הערעור תטה שלא להתערב.

9.ביום 20.12.2022 קיבל בית המשפט המחוזי (השופטתצ' גרדשטיין פפקיןבמעמדה כרשמת) את בקשת המבקש למתן ארכה להגשת הערעור, בכפוף לתשלום סך של 3,500 ש"ח על ידי המבקש לטובת המשיבים עד ליום 2.1.2023 (רע"א 58083-11-22). בית המשפט עמד על כך שנסיבות הבקשה מצדיקות את מתן הארכה תוך התנייתה בפסיקת הוצאות, חרף "התנהלות לא מיטיבית" מצד המבקש, וזאת מן הטעמים הבאים: הארכה המבוקשת בעניינו של המבקש אינה ארוכה, מקום בו לטענת המשיבים הערעור היה צריך להיות מוגש עד ליום 13.11.2022, והמבקש הגיע ביום 20.11.2022 לבית המשפט לצורך הגשת הערעור; המבקש אינו מיוצג, ולכן ייתכן שלא הבין כיצד לחשב את מניין הימים להגשת הערעור; הליך קודם אשר נוהל במסגרת ערעור, בנוגע לאותה מסכת עובדתית (ככל הנראה) התקבל והוחזר לבית המשפט קמא להמשך בירור.

10. על החלטת בית המשפט המחוזי מיום 20.12.2022 (שניתנה כאמור על ידי השופטתצ' גרדשטיין פפקיןבמעמדה כרשמת), הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי (ע"ר 62965-01-23). בערעורו, טען המבקש כי לא היה מקום להתנות את קבלת הארכה בתשלום של הוצאות בסך 3,500 ש"ח, בן היתר משום נסיבות חייו האישיות וגילו המבוגר. כמו כן, חזר המבקש וטען את אשר טען בבקשת ההתנגדות שהגיש.

11. ביום 26.1.2023 דחה בית המשפט המחוזי (השופטתש' גלר) את הערעור, תוך שסמך ידיו על ההחלטה מושא הערעור, בקבעו כי ההחלטה מאזנת כראוי בין מחדליו של המבקש, שלא הגיש את ערעורו במועד, לבין מתן האפשרות למבקש לקבל את יומו בפני ערכאת הערעור. עוד הודגש כי סכום ההוצאות שנפסק הוא סביר ואינו חורג מהמקובל. לבסוף, עמד בית המשפט על כך שמתוך התחשבות בכך שהמבקש אינו מיוצג, ניתנה לו ארכה לתשלום ההוצאות עד ליום 1.2.2023, וזאת למרות שלא עמד בתנאי ההחלטה נושא הערעור, ולא ביקש את עיכוב ביצועה.

12. על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי. עיקר בקשתו של המבקש מוקדש לחזרה על טיעוניו לגופה של המחלוקת עם המשיבים. עם זאת, משההחלטה נושא הבקשה הינה החלטה שעניינה בהארכת מועד להגשת ערעור, אין מקום לחזור על טענותיו של המבקש לגופו של עניין, או להידרש אליהן בגדר החלטתי זו.

לעניין החלטת בית המשפט