ההחלטה
- טיפול אישי על ידי צוות מקצועי
- הטיפול יושלם תוך 5 ימי עסקים. אם הבקשה לא תאושר, התשלום יוחזר במלואו.
פסקי דין רכישה ו או הסרה יכולים להתעכב או לא להיות מאושרים כלל על ידי מערכת האתר - והתשלום יוחזר במלואו כמובן תוך 7 ימי עסקים מרגע החלטת ההנהלה וייתכן כי יותר. הסרת פסק דין הינו פסק הדין בלבד ולא כולל שום דבר נוסף כמו כתבה, סקירת משרד וכד'.
|
לפני |
||
|
המבקשים |
1. 2. ע"י ב"כ עוה"ד ג'והרי יחיא |
|
|
נגד |
||
|
המשיב |
||
|
בקשת רשות ערעור על החלטה מיום 31.12.25 של בית משפט השלום במסעדה (כב' השופט מוהנד חלאילה) שניתן בתיק 20164-03-25 |
||
1. כעולה מכתב התביעה שהגישו המבקשים עולה, כי המשיב הזמין מן המבקש 1 (להלן המבקש) עבודה של בניית ממ"ד בביתו, תמורת סך 320,000 ₪. הם טענו כי ביצעו 65% מן העבודה, אלא שהמשיב שילם רק חלק קטן מן התמורה שהתחייב לה. הוא ניסה להפחית מן התמורה המוסכמת, להביא את המבקש להסכים לקבל חלק מן התמורה במזומן, ועוד כיו"ב, אך המבקש לא הסכים לכל אלה, הפסיק את העבודה והגיש את תביעתו, בה נדרש המשיב לשלם למבקשים סך 140,000 ₪, ככל הנראה התמורה עבור העבודה שנעשתה בפועל אך לא שולמה. במאמר מוסגר אציין, כי מכתב התביעה לא ברור מהו מקומה של המבקשת 2 (להלן המבקשת) בפרשה, ומדוע היא זכאית לסכום הנתבע.
2. המשיב התגונן מפני התביעה כשהוא טוען להעדר יריבות, שכן לא עם המבקשים הוא חתם על הסכם, כי אם עם אדם אחר בשם זיאד שאער. הוא התכחש להסכם שצירפו המבקשים לתביעתם, וצירף הסכם משלו כשהוא טוען כי זה הוא ההסכם שבאמת נחתם. הוא הוסיף כי אותו שאער הונה אותו בכך שהתחזה לקבלן רשום, וכי לא גילה שהוא מצוי בהליכי פשיטת רגל. משגילה עובדות אלה, זימן המשיב את שאער לשיחת בירור, ומשהשיחה עלתה על שרטון, הצעד הבא היה הגשת תביעת סרק שהגישו נגדו המבקשים.
3. נוסף על הגשת כתב הגנה הגיש המשיב תביעה נגדית נגד המבקשים, ובה טען לנזק שנגרם לו בשל הגשת תביעת סרק הנסמכת על חוזה מזויף. תביעתו עמדה על סך של 297,305 ₪, בגין "הפרש עלויות" להשלמת העבודה, נזק שנגרם במהלך העבודה, פיצויים על עגמת נפש ועוד כיו"ב.
4. לכל הטענות ההלו הוסיף המשיב, כי גם המבקשת מצויה בהליכי פשיטת רגל, ולכן אין היא רשאית להגיש את התביעה נגדו, אלא באישור הנאמן. הוא ביקש, על כן, למחוק את תביעתה נגדו. משלא הומצא אישור של הנאמן קיבל בית המשפט קמא את בקשת המשיב ומחק את תביעת המבקשת נגדו, בהחלטה מיום 12.11.2025.
5. ביום 13.11.2025 נענה בית המשפט לבקשת המשיב וציווה על המבקש (שנותר לבדו כתובע) להפקיד ערובה בסך של 15,000 ₪ להבטחת הוצאות המשיב. הערובה לא הופקדה בתוך המועד שנקבע, ולכן נדחתה תביעת המבקש, בהחלטה מיום 21.12.2025.
6. ביום 24.12.2025 ביקש המבקש להאריך את המועד להגשת כתב הגנה לתביעה הנגדית. בקשתו נדחתה, בהחלטה מיום 25.12.2025. ביום 28.12.2025 חתם בית המשפט קמא על פסיקתא שהגיש לו המשיב, ולפיה התביעה הנגדית התקבלה במלואה, בהעדר הגנה. בקשה לביטול פסק הדין נדחתה, בהחלטה מיום 31.12.2025.
7. המבקשים הגישו בקשת רשות ערעור, זו המונחת לפניי, והם מפנים אותה כלפי ההחלטה הדוחה את הבקשה לביטול פסק דין, "ויתר ההחלטות המשפטיות בתיק השלום". נטען כי משנדחתה תביעתה של המבקשת, לא ניתן היה לתת פסק דין נגדה בתביעה שכנגד. הם טוענים לאיפה ואיפה בהחלטות בית המשפט, שחייבם בהוצאות בכל בקשה שהגישו, בעוד שלא כך נהג עם המשיב. כך היה גם ביחס לבקשתם לתת פסק דין נגד המשיב בהעדר הגנה (לאחר שלא הגיש כתב הגנה בתו המועד החוקי), בקשה שבית המשפט בחר שלא להידרש לה, בעוד שאת בקשת המשיב ליתן פסק דין בהעדר הגנה בתביעה הנגדית הוא קיבל. הם טוענים כי פסק הדין נגדם ניתן, אף שכבר היה בתיק כתב הגנה שהם הגישו (כתב ההגנה הוגש ביום 25.12.2025).
8. בתשובתו שב המשיב וטוען להעדר כשרות משפטית של המבקשת, בשל היותה בהליכי פשיטת רגל. הוא טוען כי פסק הדין בתביעה הנגדית ניתן כדין, לאחר שהמבקשים לא הגישו כתב הגנה. הוא טוען ל"חוסר ניקיון כפיים קיצוני" מצד המבקשים, בשל הסתרת הליכי פשיטת הרגל ובשל היות ההסכם שצירפו לתביעתם מזויף. לכך הוא מוסיף טענות דיוניות למיניהן, כגון אי ההתערבות בהחלטות דיוניות, העדר תצהיר התומך בבקשת הרשות ערעור ועוד.
דיון והכרעה
9. טענת המבקשים לפיה לא היה בידי בית המשפט לקבל את התביעה הנגדית כנגד המבקשת, אין בה ממש. תקנה 21(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-1918 קובעת, כי "דין תביעה שכנגד כדין כתב תביעה לכל דבר ועניין והיא אינה תלויה בהמשך קיומה של התביעה העיקרית;…". רוצה לומר, גם לאחר שנמחקה המבקשת כתובעת בתביעה העיקרית, היה בידי בית המשפט להמשיך ולברר את התביעה הנגדית, ובכלל זה ליתן פסק דין המקבל את התביעה נגד המבקשת.
10. מכאן לבקשתו של המבקש לביטול פסק הדין, וזו נסמכת, לאחר שֶבַּרְנו את המוץ מן התבן, על טענה אחת בלבד, והיא מתן פסק דין בהעדר הגנה אף שבעת מתן פסק הדין כבר הוגש כתב הגנה. אזכיר, כי ביום 24.12.2025 הגישו המבקשים בקשה להאריך את המועד להגשת כתב הגנה, כשהם מסבירים את אי ההגשה בטעות משרדית (כנראה של בא כוחם). ביום למחרת נדחתה בקשתם, הואיל ולא נתמכה בתצהיר, כשבית המשפט קמא מוסיף: "לא שוכנעתי כי אי הגשת כתב הגנה נבעה מטעות משרדית". באותו יום הגישו המבקשים כתב הגנה. לא ברור אם היה זה לפני או אחרי דחיית בקשתם להארכת המועד. באותו יום הגיש המשיב פסיקתא, וזו נחתמה בחלוף שלושה ימים.
11. תקנה 130 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת, כי "נתבע שלא הגיש כתב הגנה בתוך המועד שנקבע לכך… רשאי בית המשפט לדרוש מהתובע הוכחה מספקת של התביעה.. או לתת פסק דין על יסוד כתב התביעה בלבד". מכאן עולה, כי אין חובה על בית המשפט ליתן פסק דין בהעדר הגנה. רשות נתונה לו לעשות כן, משמע הדבר נתון לשיקול דעתו. בהוראה זו הקלו התקנות משנת 2018 עם הנתבע ביחס לתקנות משנת 1984, שלכאורה חייבו את בית המשפט ליתן פסק דין אם לא הוגש כתב הגנה. אלא שחרף החובה דאז ליתן פסק דין בהעדרו של כתב הגנה, בתי המשפט הקלו בפרשנותם עם הנתבע, ומצאו להתחשב בעובדה שכתב הגנה כבר הוגש, גם אם באיחור.
במקרה שלפנינו, ועליו חלות מן הסתם התקנות העדכניות, שכאמור מקלות עוד יותר עם הנתבע מאשר בעבר, אין זה ברור אם כתב ההגנה הוגש לפני או אחרי דחיית הבקשה להארכת המועד. נראה בעיניי, כי בנסיבות העניין ניתן להניח, לטובת המבקש, כי הוא הגיש את כתב ההגנה לפני שניתנה ההחלטה הדוחה את בקשתו להארכת מועד. ואם כך הוא, אזי העובד•
- מדור פסקי דין והחלטות באדיבות מיקיפדיה - האנציקלופדיה הפתוחה.
