ההחלטה
- טיפול אישי על ידי צוות מקצועי
- הטיפול יושלם תוך 5 ימי עסקים. אם הבקשה לא תאושר, התשלום יוחזר במלואו.
פסקי דין רכישה ו או הסרה יכולים להתעכב או לא להיות מאושרים כלל על ידי מערכת האתר - והתשלום יוחזר במלואו כמובן תוך 7 ימי עסקים מרגע החלטת ההנהלה וייתכן כי יותר. הסרת פסק דין הינו פסק הדין בלבד ולא כולל שום דבר נוסף כמו כתבה, סקירת משרד וכד'.
1
|
לפני: |
|
המבקש: |
|
נ ג ד |
|
המשיבה: |
|
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט מ' יועד הכהן) מתאריך 18.12.2015 ב-ע"פ 53512-08-15 |
בשם המבקש: עו"ד סאמי ארשיד
בשם המשיבה: עו"ד עמית אופק
1. לפני בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד בירושלים (כב' השופטמ' יועד הכהן) ב-ע"פ 53512-08-15, במסגרתו נדחה ערעורו של המבקש על החלטתו של בית משפט השלום הנכבד בירושלים (כב' השופט ד"רא' גורדון), ב-ת"פ 4604/02, בגדרה נדחתה בקשתו של המבקש להארכת מועד כניסתם לתוקף של צווי התאמה והריסה שיפוטיים שניתנו בעניינו (להלן גם:צווי ההתאמה וההריסהאוהצווים).
לשלמות התמונה יצוין כי לאחר הגשת הבקשה הוריתי על עיכוב ביצוע כניסתם לתוקף שלהצווים, מושאי הבקשה, וזאת עד למתן החלטה אחרת.
להלן אביא את הנתונים הדרושים להכרעה בבקשה.
רקע והליכים קודמים
2
2.בתאריך 07.10.2002 הגישה המשיבה לבית משפט השלום הנכבד בירושלים כתב אישום נגד המבקש, המייחס לו את העבירות הבאות: שימוש במקרקעין שלא כדין – עבירה לפי סעיף 145(א) לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965(להלן:החוק); בניה ו/או שימוש ללא היתר – עבירה לפי סעיף 204(א) לחוק, כנוסחו טרם תיקון מס' 116לחוק, מיום 25.10.2017.
עבודות הבנייה והשימוש ללא היתר כדין בוצעו, על-פי הנטען, במבנה בן שלוש קומות בשטח כולל של כ-230 מ"ר בכפר עין ראפה (להלן:המבנה).
3.בתאריך 02.04.2003, בית משפט השלום הנכבד הרשיע את המבקש על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, במיוחס לו בכתב האישום. בתאריך 29.04.2003, בית משפט השלום הנכבד גזר את דינו של המבקש והשית עליו, בין היתר, את העונשים הבאים: קנס בסך של 50,000 ש"ח; התחייבות על סך של 50,000 ש"ח להימנע מעבירה המנויה בחוקלמשך שלוש שנים; איסור על שימושבמבנה; וכן אתצווי ההתאמה וההריסה, לפיהם:
"הנאשם (המבקש –ח"מ) יהרוס את המבנה. צו הריסה זה יכנס לתוקפו ביום 01.11.2004 והוא יבוטל מאליו אם עד למועד זה יקבל הנאשם (המבקש –ח"מ) היתר כדין לבניה שביצע. הנאשם (המבקש –ח"מ) יתאים עד ליום 01.11.2004 את המבנה בהיתר שיקבל אם יקבל היתר כזה" (ראו: פיסקאות 5-4 לגזר הדין).
4.המבקש הגיש מעת לעת לבית משפט השלום הנכבד בקשות לדחיית מועד כניסתם לתוקף שלהצווים. בית משפט השלום הנכבד נענה לבקשותיו, לעיתים בהסכמת המשיבה ולעיתים חרף התנגדותה, והורה על דחיית מועד כניסתהצוויםלתוקף.
3
5.בתאריך 22.03.2015 המבקש הגיש בקשה נוספת לדחיית מועד ביצועהצווים, במסגרתה טען כי קיימות מספר התפתחויות תכנוניות, המצדיקות, לשיטתו, מתן ארכה למועד ביצועהצווים. בין היתר, נטען כי המועצה האזורית מטה יהודה (להלן:המועצה האזורית) אישרה תקציב לעריכת תכנית מתאר חדשה, אשר לשיטת המבקש, תכשיר את מעמדו התכנוני שלהמבנה. המבקש הוסיף וטען כי הוא עצמו מקדם תכנית בניין עיר, המתיישבת היטב עם מגמות התכנון באזור, והעתידה אף היא להכשיר את מעמדו התכנוני שלהמבנה. לבקשתו האמורה צורף מכתב מטעם האדריכל, אבי בן גור (להלן:האדריכל), אשר טען כי על פי תכנית מתאר כללית, אשר הוכנה באותה תקופה ביוזמתהמועצה האזוריתוהישובים:עין ראפהועין נקובא– יועד השטח בו נבנההמבנהלמגורים. המבקש צירף לבקשתו גם מכתב מטעם יו"ר הוועד המקומי עין ראפה, בגדרו נטען כיהאדריכלהציג את תכניתו בפניהוועדה המחוזית, וכי הושג תקציב להמשך התכנון. המשיבה, מנגד, התנגדה לבקשה, בין היתר, בשים לב לעובדה שחרף ארכות רבות שקיבל המבקש, הנושא טרם הוסדר. עוד הובהר כי בהתאם לחוות דעת תכנונית עדכנית מטעם לשכת התכנון – מחוז ירושלים, על השטח בו מצויהמבנהחלה תכנית מאושרת המייעדת את הקרקע לשימוש חקלאי.
6.בתאריך 06.05.2015 בית משפט השלום הנכבד דחה את בקשתו של המבקש בקובעו כי המבקש לא עמד בנטל המוטל עליו לביסוס ההצדקה להמשך דחיית ביצועם שלהצווים. נקבע כי הראיות שהציג המבקש אינן עדכניות, מה גם שעולה מהן כי התכנית החדשה נמצאת בשלבי תכנון מוקדמים בלבד וטרם הוגשה לרשויות התכנון. לסיכומם של דברים נקבע כי:
"במאזן שבין השיקולים: סיכויי ההכשרה הבלתי מבוססים מחד, והאינטרס הציבורי הדומיננטי שבביצוע הצו על רקע היקף העבירה ומשכה מאידך, גובר האינטרס הציבורי" (ראו: עמ' 3 להחלטה).
7.בחלוף כשלושה חודשים, בתאריך 05.08.2015, המבקש הגיש בקשה נוספת לעיכוב ביצועהצווים. המשיבה התנגדה לבקשה בטענה כי לא חל כל שינוי מהותי מאז דחיית הבקשה הקודמת. בתאריך 27.08.2015 דחה בית משפט השלום הנכבד את הבקשה האמורה, בקובעו כי זו זהה במהותה לבקשה הקודמת, וכי לא התרחש שינוי מהותי בהליך הכשרתהמבנההמצדיק את קבלתה. צוין כי הכשרתהמבנהאיננה נראית קרובה, ולא ניתן לדעת אם תתרחש כלל, בעוד שהאינטרס הציבורי שבאכיפת דיני התכנון והבנייה איננו מאפשר להוסיף ולדחות את ביצוע הצו.
8.בתאריך 30.08.2015 המבקש ערער על החלטה זו (מתאריך 27.08.2015), לבית המשפט המחוזי הנכבד. במסגרת הערעור נטען כי בית משפט השלום הנכבד שגה משלא בחן את הליכי התכנון והבניה שהוצגו בפניו ודחה את הבקשה רק בהסתמך על החלטתו הקודמת בבקשה לעיכוב ביצוע מטעם המבקש. לשיטת המבקש חלה התקדמות משמעותית בהליך הכשרת הבניה, המצדיקה את עיכוב ביצועהצווים. עוד נטען כי משמעותה של דחיית הערעור היא הריסתהמבנה, המאכלס עשרות משפחות, והשארתן ללא קורת גג, בעוד שקבלתה איננה גוררת פגיעה כלשהי באינטרס הציבורי.
4
9.בד בבד עם הגשת הערעור הגיש המבקש גם "בקשה דחופה ביותר" לעיכוב ביצועהצווים. בקשתו זו נדחתה בו ביום על ידי בית המשפט המחוזי הנכבד, שקבע כי הבקשה לעיכוב ביצוע איננה מגלה עילה של ממש המצדיקה היעתרות לה.
10. בתאריך 02.09.2015 הגיש המבקש "בקשה בהולה ביותר" לעיון חוזר בבקשה, במסגרתה נטען כי כחלק מהסכמות שגובשו בעת האחרונה בין נציגי המגזר הערבי לבין ממשלת ישראל – ראש הממשלה הצהיר כי יש להקפיא את כל צווי ההריסה שהוצאו כנגד אזרחים ערבים, במטרה "להכשיר את הבתים לקבלת היתרי בניה" כדין. נטען כי לאור הצהרה זו, דחיית בקשת עיכוב הביצוע תפגע קשות באמינות הממשלה אל מול אזרחיה ועל כן יש לעיין בה בשנית. בהמשך, בתאריך 20.09.2015, הגיש יועצה המשפטי של הוועדה המקומית מטה יהודה (להלן:הוועדה המקומית), תשובה מטעםהמועצה האזוריתלבקשת עיכוב הביצוע, במסגרתה נטען כדלקמן:
"מאחר והמועצה האזורית מקדמת תוכנית מתאר מקומית, המעדכנת את המצב הקיים המכשירה את הקרקע נשוא בקשה זו לבניה, ומבטלת דרך מאושרת, אין למשיבה 3 (המועצה האזורית–ח"מ) כל התנגדות כי צו ההריסה יעוכב עד אשר יוחלט סופית בתוכנית המוצעת".
בעקבות תגובה זו, נעתר בית המשפט המחוזי הנכבד לבקשתו של המבקש והורה על עיכוב ביצועהצוויםעד להכרעה בערעור, או עד למתן החלטה סופית לגבי אישור תכנית המתאר אשר תוארה במכתב מטעםהוועדה המקומית, לפי המוקדם.
11. בתאריך 08.10.2015 הגיש נציג היועץ המשפטי לממשלה "בקשה לעדכון ייצוג המשיבה" בערעור, במסגרתה הובהר כי התיק מצוי בטיפולה של הוועדה המחוזית לתכנון ובניה של ירושלים (להלן:הוועדה המחוזית), ולא בטיפולה שלהוועדה המקומית. לאחר שבית המשפט המחוזי הנכבד אישר את הבקשה לעדכון הייצוג, הגישההוועדה המחוזיתאת תגובתה לערעור וכן בקשה לקביעת מועד קרוב לשמיעת הערעור. במסגרת התגובה נטען תחילה כי המבקש הגיש את הערעור ואת הבקשות במסגרתו, באופן שמעלה תמיהות באשר לתום ליבו, לנוכח העובדה כי המבקש לא המציא את הודעת הערעור, כמו גם את הבקשות שהוגשו במסגרת ההליך לידיהוועדה המחוזית, וזאת על אף שידע כי היא המשיבה הרלבנטית. לגופם של דברים נטען כי אין ממש בטענות המבקש בערעור, שכן מבדיקה שנערכה על-ידיהוועדה המחוזית, עולה כי לא קיימת כל התפתחות תכנונית המצדיקה מתן עיכוב ביצוע.
5
בהמשך, בתאריך 21.10.2015 הגישההמועצה האזוריתהודעה לבית המשפט המחוזי הנכבד, במסגרתה נטען כי המדובר בתיק פלילי בו איןלמועצה האזוריתכל מעמד והיא איננה אמורה להיות משיבה בתיק. עוד התבקש כי תשובתהמועצה האזוריתלבקשת עיכוב הביצוע, שניתנה בתאריך 20.09.2015, תוצא מתיק בית המשפט. המבקש התנגד לאמור בהודעה, וטען כיהוועדה המקומיתהיא המטפלת באופן ישיר בהכשרת הבניה בקרקע, מושא הערעור, ועל כן מן ההודעה שהוגשה על ידיהמועצה האזוריתיש ללמוד על ההיתכנות התכנונית להכשרתהמבנה. כן נטען כי אין להתעלם מהודעה כה ברורה ביחס למצב הקרקע מושא הערעור, וכי יש להשאיר את ההחלטה לעיכוב ביצוע על כנה.הוועדה המחוזית, בתגובה, שבה וטענה לסמכותה הבלעדית בייצוג המשיבה במקרים מסוג זה.
12. בתאריך 28.12.2015 בית המשפט המחוזי הנכבד דחה את ערעורו של המבקש. בפתח הדברים נקבע כיהוועדה המחוזיתהיא הגורם אשר היה על המבקש לצרפו כמשיבה, תוך שהודגש כי יש ממש בטענותהוועדה המחוזיתלגבי האופן הלא תקין שבו נהג המבקש בדרך המצאת הערעור וציון פרטיהוועדה המחוזיתובא-כוחה. הובהר עוד כי: "קשה להשתחרר מהתחושה שצירוף המועצה האזורית כמשיבה לבקשה לעיכוב ביצוע לא היה מקרי ונבע מידיעה מוקדמת של המערער (המבקש –ח"מ) לגבי עמדתה" (ראו: פסקה 29 לפסק הדין). לגופם של דברים, קבע בית המשפט המחוזי הנכבד כי לא ראה מקום לשנות מקביעת הערכאה המבררת, לפיה לא עלה בידי המבקש להצביע על סיכוי ממשי לשינוי התכנית החלה על המקרקעין בו מצויהמבנה, וכי אין בטענותיו כדי להוות משקל נגד לאינטרס הציבורי המשמעותי שבאכיפתהצווים. נוכח מסקנתו זו, בית המשפט המחוזי דחה את הערעור וביטל את צו עיכוב הביצוע הזמני.
מכאן הבקשה שלפני.
טענות הצדדים
6
13. לטענת המבקש, עניינו מעורר שאלה עקרונית בעלת חשיבות ציבורית המחייבת את התערבותו של בית משפט זה. נטען כי שגה בית המשפט המחוזי הנכבד משלא קיבל את עמדתה שלהמועצה האזורית, וזאת מטעמים פרוצדורליים בלבד. לטענתו, אין מקום לדחיית עמדתהמועצה האזורית, שהיא הגוף האמון על התכנון באזור בו מצויהמבנה, ובמיוחד כאשר זו איננה מתנגדת לעיכובהצוויםעד להחלטה סופית בתכנית המוצעת המכשירה את הקרקע, מושא בקשה זו, לייעודהמבנה. המבקש מוסיף וטוען כי על אף ששקד על קידום ההליך התכנוני למקרקעין בו מצויהמבנה– ההליך התעכב נוכח סיבות שאינן בשליטתו, ובהן החלטה ליזום תכנית אזורית רחבה יותר. נטען כי כל אלו מצדיקים את עיכוב ביצועהצווים, וזאת בדגש על כך שמשמעות דחיית הבקשה היא הריסתמבנההמאכלס נפשות רבות, מה גם שהמבנהצפוי לקבל ממילא היתר בניה בעתיד הקרוב.
14. המשיבה טוענת מנגד, כי דין הבקשה להידחות, שכן היא איננה מעלה כל שאלה החורגת מעניינו הפרטי של המבקש. לגופם של דברים נטען כי המדובר במבנה, אשר נבנה עוד בשנת 2002, כאשר מאז ועד היום עוכבה כניסתהצוויםלתוקף בשל אותו אופק תכנוני שלא מומש וספק אם הוא עתיד להתממש. לשיטת המשיבה, הטענה שבבסיס בקשה זו, לפיה הליכי התכנון המתקדמים מצדיקים את ע•
- מדור פסקי דין והחלטות באדיבות מיקיפדיה - האנציקלופדיה הפתוחה.
