תא"מ 13564-07-12 – שחר מדטוב נ' לירן תורגמן

ההחלטה

1

1. בפי תביעה כספית שהחלה כבקשה לביצוע שטר בגין שיק על סך 10,000 ₪ בחתימת יד הנתבע לפקודת התובע. זמן פירעון השיק – 21.1.11.

השק חולל בהוראת בטול.

לטענת הנתבע לא חתם על השיק ולא מסר אותו לידי התובע.

לטענתו ביצע עבור התובע עבודת התקנת מצלמות ומערכת הקלטה בחניון מכוניות בניהולו של התובע. עם סיום העבודה, שולמה לו התמורה במלואה ובזה הסתיים הקשר העסקי בין הצדדים.

2. לעומתו, טוען התובע כי הנתבע ומר איציק חדד (להלן: "מר חדד") הינם שותפים אשר התקינו יחדיו את המצלמות ומערכת ההקלטה בחניון המכוניות בניהולו. לאחר שנקשרו בין התובע לבין הנתבע ומר חדד קשרי ידידות, הציעו לו השניים להשקיע יחד עימם בעסקת ייבוא מצלמות ומכירתן. השניים הבטיחו לתובע רווח של 5,000 ₪ בעסקה זו.

בהתאם לסיכום עם השניים, מסר התובע למר חדד סכום מזומן של 10,000 ₪ וקיבל ממנו את השיק נשוא תובענה זו כבטוחה להשקעתו. השיק התקבל בידיו כשהוא חתום ומלא בפרטי סכום בלבד. התובע השלים את שמו כנפרע על פני השיק.

פירעונו של השיק נדחה מספר פעמים ובמהלך התקופה הבטיחו הנתבע ומר חדד לתובע כי ישיבו לידיו את סכום ההשקעה בתוספת הרווח המובטח. מר חדד אף מסר לתובע שיק של אמו בסך 15,400 ש"ח כתחליף לשיק נשוא התביעה אך התובע סירב להשיב לו את השיק עד אשר יפרע השיק של האם.

השיק של האם חולל מאחר וחשבון הבנק ממנו נמשך מעוקל. לימים התברר לתובע כי האם הוכרזה כחייבת מוגבלת באמצעים בהוצאה לפועל זמן רב קודם להוצאת השיק מחשבונה.

2

המשיך התובע וטען כי במשך כל התקופה בקש ממנו הנתבע להמתין ולדחות את מועד התשלום ורק בפגישתו האחרונה עמו, סמוך למועד הפקדת השיק נשוא התביעה בבנק ביום 19.6.11, שינה לפתע הנתבע את גרסתו וטען כי השיק נמסר על ידו לידי מר חדד לתשלום רכישת מוצרי מכולת ואינו יודע מדוע מסר מר חדד את השיק לידי התובע.

3. הנתבע מכחיש גרסה זו של התובע וטוען כי רק לאחר שפנה אליו התובע וגילה לו כי הינו מחזיק בידיו המחאה בחתימתו מצא בפנקס השקים שלו כי השיק נשוא התביעה חסר ואין כל תיעוד בדבר מועד הוצאתו ולמי נמסר.

עוד בעדותו טוען הנתבע כי ברור לו שהשיק נגנב ממנו ולפיכך הגיש תלונה במשטרה. עוד טען הנתבע כי אינו יודע את זהות הגנב מאחר ומר חדד הכחיש את גרסת התובע בכל הנוגע לעצם מסירת השיק לידיו.

4. אין מחלוקת כי עסקת היסוד בגינה נמסר השיק נשוא התובענה הוא עסקת רכישת המצלמות ומכירתן. אין מחלוקת כי התובע זכאי לפחות להחזר סכום השקעתו בעסקה זו לפחות מידי מר חדד. על פי עדותו של מר חדד, העסקה אכן בוצעה בינו לבין התובע והמצלמות אכן נמכרו ברווח כך שסכום ההשקעה והרווח המובטח אכן מגיעים לידיו של התובע ולא שולמו לו.

הפלוגתא בין הצדדים היא האם השיק הוצא על ידי הנתבע ונמסר לתובע כבטוחה להשבת סכום ההשקעה אם לאו. בעוד הנתבע טוען כי לא היה שותף לעסקה שנכרתה בין התובע לחדד וכי השיק נגנב ממנו ולפיכך לא התקיים יסוד המסירה של השטר טוען התובע כי העסקה נכרתה בינו לבין שני השותפים והשיק הוצא על ידי הנתבע ונמסר לו באמצעות מר חדד בכוונה שישמש בבטוחה בעסקת המצלמות.

5. דיון והכרעה:

בתמיכה לגרסתו של התובע לפיה נכרת ההסכם בינו לבין חדד והנתבע, טוען התובע כי חדד והנתבע הם שותפים בעסק המנוהל על ידם בניגוד לטענת הנתבע לפיה מר חדד אינו אלא עובד שכיר שלו. היותם של הנתבע ומר חדד שותפים מטה את הכף לטובת גרסת התובע לפיה הנתבע היה שותף גם לעסקת רכישת המצלמות ומכירתן.

כראיה לשותפות העסקית בין הנתבע למר חדד, הוצגה הצעת המחיר שהוגשה לתובע לשם ביצוע התקנת המצלמות בחניון ושני פרסומים של העסק. בכולם מופיע שמו של מר חדד ומספר הטלפון הסלולרי שלו יחד עם שמו ומספר הטלפון הסלולרי של הנתבע. פרטיו של מר חדד מודפסים באותה השורה ובאותו גודל אותיות בהם מודפסים פרטי הנתבע. יש לציין כי בפרסומים מופיעים פרטי מר חדד לפני פרטי הנתבע.

הנתבע ומר חדד הסבירו תופעה זו בבקיאותו של מר חדד בתחום ועל מנת לאפשר ללקוחות להפנות שאלות מקצועיות בתחום ישירות למר חדד.

בעניין זה לא שוכנעתי בגרסתם של הנתבע ומר חדד.

3

לו אכן היתה אמת בגרסתם זו, לא היה מקום לציין את שמו של מר חדד על פני הצעת המחיר שהוגשה לתובע ושימשה למעשה בסיס להסכם הראשוני בין הצדדים של התקנת המצלמות בחניון. הצעת המחיר נושאת שמו המסחרי של העסק שאינו גוף משפטי ובתחתית הדף נרשמו פרטי הגוף המשפטי העומד מאחורי העסק והם הנתבע ומר חדד. הצעת המחיר לא נחתמה על ידי הנתבע כך שפרטי המציע הם אלו המודפסים על פני הצעת המחיר ללא כל ציון תפקיד בעסק ובזהות מוחלטת מכל הבחינות הן במיקום והן בגודל האותיות והדגשתן.

כך הדבר אף בשני הפרסומים של העסק. יש לציין כי מתוכן הפרסומים עולה כי מדובר בעסק למכירת מצלמות ומערכות אזעקה. אין בפרסומים אלו כל אזכור לביצוע התקנת המצלמות.

באחד הפרסומים אף נרשמו המילים "טלפון לבירורים" ובעקבותם פרטי השניים, הנתבע ומר חדד ללא כל הבדל נראה לעין.

דהיינו, הרושם העולה מהמסמכים הנ"ל הוא כי מדובר בשותפים ואין בהם דבר המעיד כי מר חדד הוא הכתובת לפנייה בנושא המקצועי.

6. מסמר אחרון ניתן למצוא בדברי הנתבע בחקירתו הנגדית בפרוטוקול הדיון מיום 21.3.13. בעמוד 8 שורה 26 מודה הנתבע כי היה ערב להתחייבויות מר חדד בהסכם שכירות ואומר: "מדובר בערבות לשכירות בתקופה שהייתי שותף שלו" – פליטת פה המעידה על האמת. בהמשך אומר הנתבע באותו עמוד בשורה 30 כי מר חדד עבד עמו והיה מביא עבודות אך לא היה שותף עמו בחשבון הבנק ובהחלטות הניהוליות של העסק. בחקירתו הנגדית של מר חדד הסתבר כי הינו מוגבל בבנק. עובדה זו מסבירה מדוע למרות היותם של הנתבע ומר חדד שותפים, לא היה למר חדד יד ורגל בחשבון הבנק של העסק.

7. היותם של הנתבע ומר חדד שותפים, תומכת בגרסת התובע לפיה היו שותפים גם לעסקה עם התובע לרכישת המצלמות ומכירתן. עסקה זו עולה בקנה אחד עם מטרות העסק המשותף כעולה מפרסומיו.

השותפות בעסקה זו מסבירה מדוע נמסר לידי התובע שיק של הנתבע.

האם גרסתו של הנתבע לפיה השיק נגנב ממנו סבירה יותר? האם יש מקום לקבל גרסה זו של הנתבע במקום גרסת התובע? התשובה לכך שלילית ולהלן הטעמים לכך.

הראיות שהביא הנתבע בתמיכה לגרסתו הן תלונתו במשטרה ועדותו של מר חדד.

מעיון באישור שהונפק על ידי המשטרה כעדות להגשת התלונה עולה כי מדובר ב"הודעה על אבידה".

ההודעה הוגשה למשטרה ביום 3.12.10. ונרשם בה כי תאריך האבידה, השעה ומקום האבידה אינם ידועים וכי אבדו, מלבד השיק נשוא התביעה, גם פנקס שקים ממס' שיק 10076 עד 10100.

על פי גרסתו של הנתבע, לא ידע על העדרו של השיק נשוא התביעה מפנקס השקים אלא רק לאחר שהתובע התקשר אליו לאחר סיום ביצוע עבודות ההתקנה בסוף השנה ולאחר שבדק בפנקס השקים הרלוונטי וגילה שחסר שם השיק ואף לא נרשמו פרטיו.