תא"מ 34582-01-12 – 1.אמנון אקרון נ' שרה מזרחי

ההחלטה

1

עניינה של תביעה זו הוא בדרישת התובעים לתשלום חוב ארנונה, בהתאם להסכם פשרה שנחתם בין הצדדים.

רקע כללי

1.בין התובעים לבין הנתבעת התנהל תיק אזרחי בבית משפט השלום בבית שמש, אשר הסתיים בהסכם פשרה, שקיבל תוקף של פסק דין ביום 10.1.10. הסכם הפשרה נגע, בין היתר, לזכויות בדירה ברחוב אבישי 3/5 בירושלים הידועה כגוש 30008 חלקה 17 תת חלקה 5 (להלן: "הנכס" או "הדירה"), אשר הזכויות בה היו רשומות על שם הנתבעת. בהסכם הפשרה נקבע כי הדירה תימכר על ידי חברת ליבו בע"מ והתובע 1, כאשר מתוך כספי התמורה תקבל הנתבעת סכום של 800,000 ₪.

2.בסעיף 8 להסכם הפשרה, התחייבה הנתבעת לשלם את חוב הארנונה עבור הדירה עד ליום 1.8.04. כן נקבע כי ממועד זה ואילך, וכל עוד לא הושכרה הדירה, ישולם חוב הארנונה על ידי הצדדים בחלקים שווים.

טענות התובעים

3.התובעים טוענים כי הנתבעת לא עמדה בהתחייבויותיה לפי סעיף 8 להסכם הפשרה.

4.כך, לצורך העברת הזכויות בדירה על שם התובעים בלשכת רישום המקרקעין, היה עליהם להמציא אישור מעירית ירושלים כי אין חובות על הנכס.

2

5.לאחר חתימת הסכם הפשרה, פנו התובעים מספר פעמים לנתבעת בדרישה לתשלום חוב הארנונה על מנת שניתן יהיה להעביר את הזכויות בדירה על שם התובעים, אך הנתבעת סירבה לשלם את החוב ועל כן נאלצו התובעים לשאת בתשלום חוב הארנונה בגין הנכס בסך של 55,839 ₪ לתקופה שמיום 25.2.04 ועד 31.5.05.

6.התובעים טוענים כי מתוך סכום זה על הנתבעת לשאת בסכום של 37,859 ₪, בהתאם לפירוט הבא: חוב הארנונה ששילמו התובעים מתייחס לתקופה שמיום 25.2.04 ועד ליום 31.5.05, כלומר 15 חודשים וששה ימים. בהתאם להסכם הפשרה, על הנתבעת לשלם את מלוא חוב הארנונה עד ליום 1.8.04, היינו בעבור חמישה חודשים ושישה ימים, והחל מיום 1.8.04 ועד 31.5.05 עליה לשאת במחצית החוב, היינו עבור חמישה חודשים מתוך עשרה. יוצא אפוא, כי חלקה של הנתבעת הינו 10 חודשים וששה ימים שהם 306 יום מתוך 456 יום, בעוד שחלקם של התובעים הינו 150 יום. מכאן שחלקה של הנתבעת הינו 67.1% מהסכום ששולם.

7.התובעים שילמו סך של 55,839 ₪ לעירית ירושלים ועל כן על הנתבעת להשיב להם סכום של 37,468 ₪ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית עד למועד הגשת התביעה סך של 37,859 ₪.

8.התובעים מוסיפים וטוענים, כי הדירה היתה פנויה מיום 1.8.04 ועד ליום 31.5.05, וכי החל מיום 1.6.05 החזיק בנכס "מרכז שלם" לפי הסכם אשר נחתם עמו.

9.מטעם התובעים הוגש תצהירו של התובע 2, מר משה רווה, בו פורטו טענות התובעים. כן צירפו התובעים, קבלות מיום 18.5.11 המעידות על תשלום חוב הארנונה בגין הנכס נשוא התביעה וכן אישור מעירית ירושלים לפיו חוב הארנונה על הנכס נשוא התביעה לתקופה שמיום 25.2.04 ועד 31.5.05 עמד על סכום של 57,094 ₪.

טענות הנתבעת

10.בכתב הגנתה טענה הנתבעת, כי עמדה בהתחייבויותיה על-פי הסכם הפשרה וכי שילמה את כל חובותיה לעירייה בגין הארנונה על הדירה.

11.הנתבעת טענה כי מקבלות התשלום שצורפו לא ברור מי שילם את הכספים ובגין אלו תאריכים נוצר חוב הארנונה המוצג בו. ייתכן ומדובר בחוב ארנונה אשר נוצר לאחר שנת 2004 ועל כן אינו מנת חלקה של הנתבעת.

3

12.עוד טענה הנתבעת, כי במהלך שנת 2007 שילם בנה של הנתבעת את כל חובותיה של אמו לעירית ירושלים ואף שילם את חובות הארנונה עבור השנים 2006 – 2007, תקופה בה לא החזיקה הנתבעת בנכס וחובת התשלום היתה מוטלת על התובעים.

13.בין היתר, עשה כן בנה של הנתבעת, במסגרת תיק ההוצאה לפועל אשר פתחה עירית ירושלים כנגד הנתבעת. הנתבעת שילמה את כל חובותיה בתיק ההוצאה לפועל, לאחר שנעשה לה הסדר חובות כחלק ממבצע "מסים ומסיימים" של העיריה. תיק ההוצאה לפועל כנגד הנתבעת נסגר והעיריה נתנה אישור על סילוק החובות עד ליום 28.2.07.

14.לפיכך, טוענת הנתבעת, כי החוב נשוא התביעה שולם במסגרת מבצע "מסים ומסיימים" וכי דרישת התשלום שבגינה נפתח תיק ההוצאה לפועל כללה את חובות הדירה על הנכס נשוא התביעה עד ליום 28.2.07. עם תשלום החובות בשנת 2007, היה ברור לנתבעת כי שולמו כל החובות שרבצו על הנכס.

15.כן טענה הנתבעת, כי בהמלצת בית המשפט, ניגשו הצדדים יחדיו לעירית ירושלים על מנת לקבל הסברים ואסמכתאות לנטען על ידי התובעים. פקידת הגבייה אישרה שכל החוב שולם על ידי הנתבעת, אך סירבה להמציא אישור בכתב. ביום 4.2.13 ביצעה ב"כ הנתבעת בירור נוסף עם נציג מחלקת הגבייה בעיריה ושוב נאמר לה כי החובות שהיו לנתבעת בגין ארנונה בנכס נשוא התביעה, נפרעו על ידה.

16.לפיכך, טוענת הנתבעת כי פרעה את מלוא חובותיה לעיריה, לרבות החובות שמופיעים בהסכם הפשרה.

17.כן טוענת הנתבעת, כי בהתאם לסעיף 8 להסכם הפשרה, התחייבה הנתבעת לשאת במחצית מחיובי הארנונה החל מיום 1.8.04 רק כל זמן שהדירה אינה מושכרת ולא עד קץ הימים. התובעים לא הוכיחו את התקופה במהלכה הדירה לא הושכרה.

18.עוד טענה הנתבעת, כי עד לשנת 2004 הנכס היה שייך לנתבעת בבניין בו נמצא הנכס היו עוד מספר דירות בבעלות הנתבעת ובבעלות בנה. בשנת 2004 מונה כונס נכסים על כל הדירות בבנין, לרבות על הנכס. תהליך הכינוס החל סמוך ליום 25.2.04 ונמשך מספר חודשים. בתקופה זו מי שניהל והחזיק בפעל בנכס היה עו"ד גיורא שחם ובמסגרת תפקידו היה עליו להסדיר את כל ההתחייבויות השונות בקשר עם הנכס, לרבות תשלומי הארנונה והחובות שרבצו על הנכס.

4

19.בתקופה זו רכשו התובעים חלק מהדירות ונתנו לבנה של הנתבעת הלוואה על מנת שיוכל לפרוע את חובותיו כלפי הבנק ולהחזיר את הנכס לבעלות הנתבעת. בתמורה לכך, הם קיבלו לרשותם את ניהול הדירות בבניין לרבות הנכס והשכירו אותו. לפיכך, נטען, כי בתקופה נשוא התביעה, האחריות לתשלום חובות הארנונה לעיריה היו מוטלות על כונס הנכסים או על התובעים עצמם.

20.עוד טוענת הנתבעת, כי ביום 1.6.05 הושכר הנכס ל"מרכז שלם" (להלן: "השוכר"). השוכר שילם שכר דירה לתובעים מראש בסך של 291,456 ₪, שמתוכם הגיעו לנתבעת 20% מהתקבול. כמו כן, ביום 26.3.07 שילם השוכר לתובעים 525,300 ₪, סכום אשר היה אמור להיות משולם לנתבעת אך נותר בידי התובעים. סכום זה כלל גם כיסוי בגין כל חובות העבר שהוטלו על הנכס, לרבות תשלומי הארנונה. לטענת הנתבעת, היה בסכום זה כדי לכסות את כל תשלומי הארנונה גם בתקופה נשוא התביעה. לאור האמור, טוענת הנתבעת כי בתקופה נשוא החוב הנטען, האחריות שהוטלה לתשלום החוב היתה מוטלת על הכונס ועל התובעים עצמם כמנהלי הנכס והתובעים קיבלו כספים מהשוכר לכיסוי החובות שהוטלו על הנכס.

21.הנתבעת מוסיפה וטוענת, כי בין השנים 2007 – 2010 התנהל משפט בין התובעים לבין הנתבעת ובנה ועל מנת למנוע סבל נוסף מהנתבעת שהינה אישה מבוגרת, נאלצו הנתבעת ובנה לחתום על הסכם הפשרה. עוד בטרם חתימת הסכם הפשרה, ניגש בנה של הנתבעת לעירית ירושלים לברר האם קיים חוב על שם הנתבעת בנוגע לנכס ונענה בשלילה.

22.מטעם הנתבעת הוגש תצהירו של מר משה מזרחי, בנה של הנתבעת, אשר טיפל בחובות בגין הנכס נשוא התביעה.

23.במסגרת תצהירו חזר מר מזרחי על טענות הנתבעת, כפי שפורטו בכתב ההגנה, וכן העלה טענות הגנה חדשות אשר זכרן לא בא בכתב ההגנה. כך, טען מר מזרחי כי החוב נשוא התביעה אינה רובץ לפתחה של הנתבעת וכי ככל שהתובעים שילמו אותו לעיריה, הרי שמדובר בסיכון מחושב שנטלו על עצמם. כך, נטען, כי בא כוח הנתבעת פנה לעירית ירושלים בבקשה למחיקת החוב או לביטול הריביות וההצמדות ותוך כדי ניהול המו"מ עם העיריה שילמו התובעים את החוב, מבלי להמתין לתגובת העיריה.

5

24.עוד נטען בתצהירו של מר מזרחי, כי לא ברור כיצד חושב החוב ומדוע יש לשאת בהפרשי הצמדה וריבית, כאשר כל הכספים הרלבנטיים היו בזמן אמת הן בידי הכונס והן בידי התובעים. ביום 27.1.14 ניגש בנה של הנתבעת לעירית ירושלים וביקש להבין כיצד "נבלע" החוב. מהבירור שערך עולה כי ביום 31.12.06 ניתן היה לסלק את החוב על הנכס בתשלום של 26,350 ₪ עקב המבצע של "מיסים ומשלמים". עובדה זו רובצת לפתחם של התובעים ומוטלת היתה עליהם חובה להקטין את הנזק על ידי ביצוע תשלום הסכום המוקטן.

25.בנוסף, העלה בנה של הנתבעת טענת קיזוז כנגד החוב הנטען. כך נטען, כי בתקופה שבין 15.6.08 ועד 31.8.09, בעת שהתובעים החזיקו בנכס, התגבש חוב ארנונה נוסף לעיריה בסכום של 41,146 ₪ לתקופה שמיום 15.6.08 ועד 31.12.08. על אף שהתובעים החזיקו בנכס, והיה עליהם לשלם את חובות הארנונה נוכח הסיווג בגין עסקים ומשרדים, הנכס נרשם על שם הנתבעת, שכן צד ג' כלשהו פנה לעיריה והעביר את חשבון הארנונה על שם הנתבעת ושילם את הקרן של החובות האמורים. לטענת הנתבעת, התובעים הם אלה שביצעו את התשלומים הואיל והיו בעלי האינטרס היחידי לשלם את חובות הארנונה. כיוון שנותר חוב על סך של 12,406 ₪, אותו היו אמורים התובעים לשלם, ובגינו נפתח תיק הוצאה לפועל נגד הנתבעת, הרי שיש לקזז סכום זה מסכום התביעה.

 

דיון והכרעה

26.ראשית, אקדים ואומר, כי הטענות אותן העלתה הנתבעת בתצהירו של בנה, כפי שפורטו בסעיפים 23 – 25 לא הועלו בכתב ההגנה ומדובר בטענות הגנה חדשות שהועלו לראשונה במסגרת תצהיר העדות הראשית, מבלי שניתנה לתובעים אפשרות להתייחס אליהן, ועל כן מהוות הרחבת חזית אסורה. לפיכך, יש להורות על מחיקת טענות אלה מתצהירו של בנה של הנתבעת.

27.השאלות הטעונו הכרעה בתביעה זו הן אלה: האחת, האם הוכח כי התובעים שילמו לעירית ירושלים ארנונה בגין הנכס נשוא התביעה עבור התקופה שמיום 25.2.04 ועד 31.5.05; השנייה, האם חובת תשלום חוב הארנונה עבור התקופה נשוא התביעה מוטלת על התובעים או על כונס הנכסים; השלישית, האם הוכיחה הנתבעת כי נשאה בתשלום הארנונה עבור הנכס בתקופה הרלבנטית; הרביעית, האם הפרו התובעים את חובת הקטנת הנזק המוטלת עליהם; החמישית, האם שילמו התובעים את החוב כמתנדבים. כן יש לדון בשאלת גובה החוב. אדון בשאלות אלה כסדרן.

6

האם הוכח תשלום החוב על ידי התובעים?

28.התובעים צירפו קבלות לפיהם נשאו בתשלום חוב ארנונה לעירית ירושלים בסכום של 55,839 ₪ (נספח ב' לכתב התביעה). כן צירפו התובעים פירוט יתרות חשבון לנכס מיום 30.3.11 (נספח ג' לתצהיר העדות הראשית מטעם התובעים), ממנו עולה כי חוב הארנונה בגין הנכס לתקופה שמיום 25.2.04 ועד 31.5.05 עמד על סך של 57,094 ₪. התובעים קיבלו הנחה בגין הפרשי הצמדה וריבית ועל כן נשאו בתשלום בסכום של של 55,839 ₪.

29.יצוין, כי לבקשת הצדדים, ניתן ביום 10.9.13 צו המורה לעירית ירושלים לפרט מהם הסכומים ששולמו עבור הנכס נשוא התביעה לתקופה שמיום 1.1.04 ועד ליום 1.1.07, באילו תאריכים שולמו הסכומים ומהי התקופה לגביה מתייחס כל תשלום. כן נדרשה עירית ירושלים להבהיר האם שולמו תשלומים בכפל.

30.עירית ירושלים הגישה תעודת עובד ציבור ממנה עולה, כי ביום 18.5.11 התקבלו תשלומים בסכום כולל של 55,839 ₪ בלבד עבור התקופה שמיום 25.2.04 ועד 31.5.05. הסכום ששולם לעירית ירושלים וכן תאריכי התשלום תואמים בדיוק את הסכומים ששילמו התובעים בגין חוב הארנונה עבור הנכס נשוא התביעה.

31.לאור האמור, אני קובעת כי הוכיחו התובעים כי נשאו בסכום של 55,839 ₪ בגין חוב הארנונה עבור הנכס לתקופה שמיום 25.2.04 ועד 31.5.05.

האם חובת התשלום הארנונה בגין תקופה זו מוטלת על התובעים או על כונס הנכסים?

32.כאמור טוענת הנתבעת, כי ביום 25.2.04 החל תהליך כינוס הנכסים בנכס וכי הנכס היה רשום בעירית ירושלים על שם כונס הנכסים והתובעים והם אלה שניהלו את הנכס בתקופה זו. לפיכך, טוענת הנתבעת, כי בתקופה נשוא התביעה האחריות לתשלום חובות הארנונה לעיריה היתה מוטלת על כונס הנכסים או על התובעים עצמם. הנתבעת הוסיפה וטענה כי ביום 26.3.07 שילם שוכר הנכס (מרכז שלם) לתובעים סכום של 525,300 ₪, אשר היה אמור להיות משולם לנתבעת וכי בסכום זה נכלל גם פיצוי על התקופה שהנכס היה בחזקת הכונס והיה סגור עד לכניסת השוכרים ביום 1.6.05 וכן כיסוי בגין כל חובות העבר שהוטלו על הנכס, לרבות תשלומי הארנונה עבור התקופה נשוא התביעה.

7

33.דין הטענה להידחות, שכן כל טענות הנתבעת בגין עצם קיומה של חובת התשלום והתשלומים אותם קיבלו התובעים עובר לחתימתו של ההסכם הפשרה, נבלעו בהסכם הפשרה בין הצדדים, אשר קיבל תוקף של פסק דין ביום 10.1.10. הטענות אותן מעלה הנתבעת הן טענות שאירעו עובר לחתימתו של הסכם הפשרה בין הצדדים בחודש ינואר 2010. בסעיף 8 להסכם הפשרה נקבע מפורשות תשלום הארנונה עבור הנכס עד ליום 1.8.04 ישולם על ידי הנתבעת, וכי ממועד זה ואילך, ישולם חוב הארנונה בחלקים שווים על ידי הצדדים. יוצא אפוא, שבעת חתימת ההסכם ידעה הנתבעת כי הנכס היה בניהול כונס הנכסים והתובעים בתקופה הרלבנטית, וכן היתה מודעת לתשלום הסכומים ששולמו על ידי השוכר לתובעים. על אף זאת נחתם הסכם הפשרה בין הצדדים, לפיו הוטלה חובת תשלום הארנונה כמפורט בסעיף 8 להסכם. לפיכך, הנתבעת אינה יכולה להישמע בטענות שקדמו להסכם הפשרה בין הצדדים וטענות אלה נבלעות בהסכם הפשרה.

34.אוסיף ואומר, כי הנתבעת לא הגישה תביעה לביטולו של הסכם הפשרה שנחתם בין הצדדים, ומשכך אינה יכולה להישמע בטענה כלשהי כנגד תוקפו של ההסכם.

האם פרעה הנתבעת את חובות הארנונה שרבצו על הנכס בגין התקופה נשוא התביעה?

35.הנתבעת טוענת כי נפתח נגדה תיק הוצאה לפועל בגין חובות הארנונה החלים על הנכס. לאחר פתיחת תיק ההוצאה לפועל, ניגש בנה של הנתבעת לעירית ירושלים ושילם את כל החובות בתיק ההוצאה לפועל לאחר שנעשה הסדר חובות כחלק ממבצע "מסים ומסיימים" של העיריה. לטענת הנתבעת, שולמו כל החובות עבור הנכס עד ליום 26.12.07.

36.ואולם, עיון במסמכים שצירפה הנתבעת להוכחת טענתה כי שילמה את חוב הארנונה עבור הנכס לתקופה הרלבנטי עולה, מוביל למסקנה, כי אין במסמכים אלה כדי להוכיח את הטענה.

8

37.כך, ממכתבו של עו"ד גרינבוים, ב"כ עירית ירושלים, מיום 23.1.13 (נספח 5 לתצהיר העדות הראשית מטעם הנתבעת) עולה, כי החוב בו מדובר הוא לשנים 1998 – 15.2.1999, כי בשנת 2004 הוגשה תביעה משפטית אשר בעקבותיה נפתח תיק הוצאה לפועל וכי החוב שולם על ידי בנה של הנתבעת בשנת 2007 במסגרת מבצע מסים ומשלמים. יוצא אפוא, שאישור התשלום מתייחס לחוב ארנונה עבור השנים 1998-1999 ₪ ולא לחוב עבור התקופה נשוא התביעה. כך גם בתנועות החשבון שצורפו על ידי הנתבעת במסגרת נספח 5, אין הוכחה של הטענה כי הנתבעת פרעה את חוב הארנונה לתקופה שמיום 25.2.04 ועד 31.5.05, שכן באישורים אלה לא מצוינת תקופת החוב בגינו בוצעו התשלומים.

38.אף דרישת התשלום שצירפה הנתבעת (נספח 6 לתצהיר) אינה מוכיחה את טענתה בדבר פרעון החוב. כך, בדרישת התשלום מצוין כי היא מתייחסת לחוב ארנונה בגין הנכס עד ליום 15.2.1999.

39.אשר לקבלות שצירפה הנתבעת משנת 2007 להוכחת תשלומים בגין חובות העבר (נספח 11 לתצהיר מטעם הנתבעת) , הרי שבקבלות אלה לא מצוין בעבור איזו תקופה בוצע התשלום ואין בהן להוכיח את טענת הפירעון הנטענת.

40.אשר לאישור העיריה מיום 4.2.13, לפיו לנתבעת אין חובות בגין הנכס נשוא התביעה (נספח 12 לתצהיר), הרי שבאישור זה מצוין מפורשות כי הוא מתייחס לתקופה שמיום 1.6.1997 ועד 15.2.1997, ועל כן אין לו רלבנטיות לחוב נשוא התביעה.

41.הנתבעת צירפה מסמך מעירית ירושלים מיום 26.2.07, בו התחייבה לשלם את חובות הארנונה בגין הנכס נשוא התביעה עד ליום 31.12.04 וכן אישור כי שולם החוב האמור (נספחים 9 -10 לתצהיר). ואולם, מתעודת עובד הציבור שצירפה עירית ירושלים עולה, כי בתקופה שמיום 25.2.04 ועד ליום 31.5.05 לא היה רשום הנכס על שם הנתבעת, כי אם על שמו של כונס הנכסים ועל כן המסקנה ההגיונית המתבקשת מכך הינה, כי הנתבעת שילמה את חובותיה בגין הנכס רק בגין התקופה בה היה הנכס רשום על שמה ולא עבור התקופה בה היה הנכס רשום על שם כונס הנכסים.

42.בעניין זה העיד מר יובל דר, סגן מנהל אגף שומה בעירית ירושלים, כי ברישומי הארנונה לגבי כל נכס ישנם מחזיקים לתקופות שונות ולכל מחזיק נפתח חשבון בהתאם לתקופה בה החזיק בנכס. כאשר פונה אדם לעיריה לשם בירור חובותיו, בודקים את חובותיו לתקופה בה הוא רשום כמחזיק בנכס. מר דר הבהיר בעדותו, כי ייתכן וכאשר בנה של הנתבעת פנה לעירית ירושלים בבקשה לבירור החובות, הוא ביקש לדעת מ