ההחלטה
- טיפול אישי על ידי צוות מקצועי
- הטיפול יושלם תוך 5 ימי עסקים. אם הבקשה לא תאושר, התשלום יוחזר במלואו.
פסקי דין רכישה ו או הסרה יכולים להתעכב או לא להיות מאושרים כלל על ידי מערכת האתר - והתשלום יוחזר במלואו כמובן תוך 7 ימי עסקים מרגע החלטת ההנהלה וייתכן כי יותר. הסרת פסק דין הינו פסק הדין בלבד ולא כולל שום דבר נוסף כמו כתבה, סקירת משרד וכד'.
לפני בקשה להבאת ראיות לסתור את קביעת לאומי (להלן: "המל"ל") עפ"י סעיף 6ב' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה 1975 (להלן: "החוק").
האם קיומו של פגם מולד במיניסקוס הברך הוא כשלעצמו "עבר רפואי" המצריך דיון בשאלת ר הסיבתי בין הממצא לבין הנכות נשוא התאונה ובהעדר דיון כזה מצדיק הבאת ראיות לסתור, או שמא בהעדר עבר רפואי במובנו הפשוט – בדמות תלונות עבר, די בכך כדי ללמד על קשר סיבתי בין הממצא הרפואי לנזק נשוא התאונה. זו השאלה שטעונה הכרעה.
רקע
1. התובעת נפגעה ביום 03.04.19 (להלן: "התאונה").
2. התאונה הוכרה , ובהתאם להחלטת הוועדה הרפואית של המל"ל מיום 14.07.21 (להלן: "הוועדה") נקבעה לתובעת דרגת משוקללת בשיעור 19% כדלקמן – בגין הגבלה קלה בתנועות הצוואר לפי סעיף 37(5)(א) – 10%, וכן בגין קרע במיניסקוס לטרלי בברך ימין לפי סעיף 48(2)(ב)(1) – 10% (להלן :"הנכות עפ"י דין").
3. הבקשה דנן עניינה בהבאת ראיות לסתור את קביעת הוועדה בעניין ברך ימין בלבד.
טענות הנתבעת
4. הנתבעת סומכת ידיה על בדיקת MRIברך ימין מיום 13.05.19, אשר הדגימה מיניסקוס לטרלי דיסקואידי שלם, עם קרע אנכי המגיע למשטח התחתון בקרן הקדמית של המיניסקוס הלטרלי וטנדיניטיס מינימלית באינסרציה של גיד הפיקה לפיקה.
5. לטענת הנתבעת, ובהסתמך על ספרות רפואית, ממצא של מיניסקוס דיסקואידי הינו מיניסקוס פגום מלידה, בו שכיחים קרעים גם ללא חבלה. משכך, סבורה הנתבעת, שגתה הוועדה בקביעת קש"ס בין הקרע במיניסקוס לבין הנזק הנטען בברך ימין.
6. הנתבעת סבורה כי היה על הוועדה להתייחס לשאלת "ס בין המימצא של הקרע כפי שהודגם בבדיקה לבין המיניסקוס הדיסקואידי, שאינו בגדר מימצא בתר חבלתי. לכל הפחות, היה על הוועדה, לשיטת הנתבעת, להבהיר כי היא מודעת למצבה הרפואי של התובעת בברך ימין עובר לתאונה.
7. הנתבעת סבורה כי הוועדה לא נימקה החלטתה בקביעת הנכות בברך ימין, תוך התעלמות מנפקותו של עברה הרפואי של התובעת שמקורו פגם מולד.
8. עוד טענה הנתבעת, כי הוועדה שגתה כשציינה כי אין בחומר הרפואי רישום על מצב קודם בעניין הברך, שהרי עצם הממצא של פגם מולד במיניסקוס מהווה "עבר רפואי".
9. לבסוף, טוענת הנתבעת כי במקרה זה נותר ספק רק בעניין קביעת נכותה של התובעת בברך ימין, ובכך יש כדי להוות בסיס להבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל.
טענות התובעת
10. לטענת התובעת, הבקשה דנן הוגשה באיחור ניכר, ומבלי שניתנה הסכמת .
11. לגוף העניין, טוענת התובעת, כי לא נפל כל פעם בהחלטת הוועדה.
12. המימצא אודות "מיניסקוס דיסקלי" צוין בסעיף 7 לפרוטוקול החלטת הוועדה.
13. התובעת מצידה מפנה לאותו , עליו נסמכת הנתבעת בקביעתה כי מדובר בפגם מולד, אלא שהתובעת סומכת ידיה דווקא על תוצאתו של אותו פסק דין, והיא קביעה כי עצם קיומו של הפגם המולד כשלעצמו אינו מהווה נכות.
14. לטענת התובעת, טענות הנתבעת הינן בעניינים רפואיים ולא בטעמים משפטיים או עובדתיים, ואלו אינם עולים בקנה אחד עם המבחנים שנקבעו בפסיקה להבאת ראיות לסתור.
דיון והכרעה
15.לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה על צרופותיהן, נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל.
16.אקדים ואציין, כי על הנתבעת היה לפעול בסד הזמנים שנקבע ע"י ולא ללא כל בקשה. אתן דעתי להתנהלות זו בתום הדיון בבקשה זו.
17. ככלל, הבאת ראיות לסתור תותר אך ורק במקרים מיוחדים כאשר הדבר נדרש למען עשיית צדק שיירשמו (רע"א 9018/12 סונול ישראל בע"מ נ' אבי בוטרשווילי [פורסם בנבו] (2013); ע"א 5779/90 הפניקס נ' טיארה [פורסם בנבו] (1990); בר"ע 634/85 עודה נ' רותם חברה בע"מ [פורסם בנבו] (1985)).
18. לעניין זה ראו דבריו של כב' השופט עמית ברע"א 796/19 פלוני נ' "הפול" – המאגר הישראלי י רכב, מיום 28.2.19:
"נקודת המוצא היא כי קבלת בקשות להבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל לפי סעיף 6ב לחוק הפיצויים תיעשה במשורה, ובמקרים יוצאי דופן, כאשר אחד החריגים לכך הוא "קבוצת המקרים בהם לא עמדו לפני ועדת המל"ל עובדות חשובות ומהותיות בדבר מצבו של הניזוק עובר לתאונה או לאחריה, העשויות היו להביא את ועדת המל"ל לשנות ממסקנתה" (ראו, לדוגמה, רע"א 7501/18פלוני נ' כלל – חברה בע"מ, [פורסם בנבו] בפסקה 4 (22.11.2018); רע"א 8908/17 – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' פלונית, [פורסם בנבו] בפסקה 11 והאסמכתאות שם (10.1.2018) (להלן: עניין פלונית); רע"א 9018/12סונול ישראל בע"מ נ' בוטרשווילי[פורסם בנבו] (8.4.2013))."
19. עם זאת, נפסק גם כי לאור החשש במל"ל לא נתנה דעתה לתיעוד רפואי שאפשר שתהא לו השלכה על מסקנותיה יכול שיהווה עילה למתן היתר , וכך נקבע:
" מצבים נוספים בהם ייתכן שיהיה מקום לשקול להתיר להביא ראיות לסתור את קביעת לנפגעי עבודה בדבר ר הסיבתי, עשויים להתעורר כאשר בגדרם של הליכים קודמים בעניינה של התאונה הובאו נתונים רפואיים סותרים בשאלת ר הסיבתי והוועדה לא נתנה דעתה למחלוקות אלה, או כאשר בעברו של התובע הייתה תאונה נוספת, או שיש לו עבר רפואי רלבנטי והוועדה לא התייחסה להשפעות אפשריות של אירועים אלה על סוגית הקשר הסיבתי בין התאונה לבין מצבו (רע"א 5608/90 קורנהיל חברה בע"מ נ' מזרחי, פ"ד מו(2) 107 (1992); רע"א 4482/95 סהר חברה בע"מ נ' ברוך, פ"ד מט(5) 198 (1995)). מצבים אלה אינם שונים, במהותם, ממקרים אחרים בהם יש מקום להתיר הבאת ראיות לסתור כיוון לא נתנה דעתה לחומר רפואי שיכולה להיות לו השלכה על מסקנותיה." (הדגשה שלי – מ.כ.).
ראו גם : רע"א (מרכז) 58099-11-22 איי.די.איי חברה בע"מ נ' פלונית (פורסם במאגר "נבו").
20. בכל ור לחוסר בתיעוד רפואי אשר עמד לפני הועדה, הובהר כי המבחן להבאת ראיות לסתור יהא האם התיעוד החסר הוא בעל פוטנציאל לשנות את מסקנות הועדה, כך הובהר, כדוגמה, בעניין רע"א 7666/15הפול נ' פלוני[פורסם בנבו] (2016) –
"בנסיבות המפורטות, נראה כי לא ניתן לשלול את האפשרות שהתיעוד הרפואי שבמוקד הבקשה עשוי היה להביא את לקבל בעניינו של המשיב. במילים אחרות, התיעוד הרפואי שלא עמד בפני הוועדה הוא בעל פוטנציאל להשפיע על קביעת הוועדה בעניינו של המשיב, זאת, בעיקר, מאחר שהוא עוסק בתלונות שגם אם אינן עדכניות אין מדובר בחלוף פרק זמן שבוודאות שולל את ר בין המצב עובר לרישום התלונות לבין המצב שלאחר התאונה." .
21. זאת ועוד, הובהר בפסיקה כי על פרוטוקול לבטא את הלך מחשבתם של חבריה באופן המאפשר מעקב אחריו וככל שלא ניתן לעשות כן יש לאפשר הבאת ראיות (ראו – רע"א 4045/01 אדרי נ' איתן חב' בע"מ [פורסם בנבו] (2001)).
מן הכלל אל הפרט
22. על פניו, אכן מדובר במימצא רפואי גרידא, ונדמה כי אין די בהעדר נימוק כשלעצמו כדי לפגוע בהחלטת הוועדה.
23. אולם, ברי איפוא, כי בהעדר נימוק ו/או דיון בשאלת "ס על רקע הבנה כי מדובר במימצא שאפשר ומקורו בפגם מולד או למצער לאותו פג&
- מדור פסקי דין והחלטות באדיבות מיקיפדיה - האנציקלופדיה הפתוחה.
