ת"א 14047-02-18 – ישראל עטל נ' מדינת ישראל

המבקש הורשע, על פי הודאתו, בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); עבירות בנשק לפי סעיף 144(ב) לחוק, וחבלה ברכב, לפי סעיף 413ה לחוק. על המבקש הוטלו 7 שנות , בניכוי ימי ושני (ראו, תפ"ח 29222-10-13, כב' השופטים ר' שפירא, א' אליקים, ב' טאובר).

3. לקראת ריצוי שני שלישים מתקופת המאסר שנגזרה עליו, פנה המבקש בבקשה . בהחלטתה, הועדה נתנה משקל לכך שמדובר במאסרו השביעי בפועל של המבקש, כמו גם לעובדה שזו אינה הפעם הראשונה שהוא זוכה לשחרור מוקדם. מן העבר השני, ניתן משקל להליך הטיפולי בו המבקש מתמיד ומצליח, במסגרתו הוטעם כי חל בו שינוי תודעתי משמעותי, למצבו המשפחתי הנוכחי, להיסטוריה המשפחתית המורכבות ולעובדה שנערכה סולחה בין הצדדים. עוד ניתן משקל להמלצות הגורמים המקצועיים השונים, לרבות הרשות לשיקום האסיר, והמשטרה. נוכח אלו, הוחלט על של המבקש בתנאים.

בעקבות החלטה זו עתר לממשלה לעניינים מנהליים. עתירה זו התקבלה. הושם דגש על המכביד של המבקש, על כך שהליך השיקום אותו הוא עובר נמצא בחיתוליו, על חומרת העבירות בהן הוא הורשע, על זה שהוא זכה שלוש פעמים בעבר וחזר לסורו וכן שהמבקש לא היה משולב בסבב חופשות באותה העת. בהתאם, נקבע כי המבקש לא עמד בנטל להוכיח שמסוכנותו אוינה, או לכל הפחות פחתה בצורה משמעותית. עוד ציין בית המשפט המחוזי כי לגישתו, הועדה התעלמה ממידע מודיעיני המצביע על סכסוכים בין המבקש לבין אסירים אחרים ועל התנהלות שלילית של המבקש במהלך מאסרו; והוטעם כי מידעי המשטרה, הגם שהם משנת 2016 – מחייבים זהירות מיוחדת נוכח חומרתם. לפיכך, נקבע כי החלטת הועדה חורגת באופן קיצוני ממתחם הסבירות – באופן המחייב את ביטולה, וכי המבקש לא ישוחרר בשחרור מוקדם.

בפי המבקש שתי טענות עיקריות: ראשית, הוא גורס כי החלטת קמא מבוססת על טעויות עובדתיות מהותיות, אשר השפיעו על תוצאת . בראש ובראשונה המבקש הצביע על כך המחוזי סבר בפסק דינו כי המבקש שוחרר 3 פעמים – בעוד בפועל מדובר בפעם אחת בלבד. שנית, לטענת המבקש פסק דינו של קמא חורג באופן קיצוני מאמות המידה שהתוו להתערבות של גורמים מקצועיים מהסוג בו עסקינן. הוא סבור כי ערכאה קמא בחנה את הסוגיה כערכאת ערעור, ולא במסגרת הביקורת המנהלית, עת היא נכנסה בנעלי הועדה והחליף את שיקול דעתה המקצועי בשלה. לטענת המערער, בנסיבות העניין, ונוכח התשתית הרחבה עליה סה הועדה את החלטתה – לא ניתן לטעון כי זו אינה סבירה באופן קיצוני. המשיבה מצידה סומכת ידה על של המחוזי. לגישתה, על הבקשה להידחות הן על הסף, משום שהיא אינה מעוררת שאלה החורגת מעניינו של המבקש, והן לגופה.

דיון

4. כלל מושרש הוא כי על הפונה זה בבקשה למתן הנטל להראות כי לא רק שישנה טעות בהחלטתו של קמא, וכי אותה הטעות השפיעה על התוצאה הסופית – אלא שהסוגיה מעלה שאלה משפטית בעלת חשיבות עקרונית-כללית, המצדיקה בה בפני ערכאה זו. ואולם, בכל הנוגע לעניינם של אסירים נקבע כי "מקום בו מתקיימת בבירור פגיעה בזכויותיו של האסיר, או כאשר נגרם לו עוול ממשי, יהיה ניתן לראות במקרים שכאלה סוגיה בעלת חשיבות כללית, המצדיקה, כשלעצמה, מתן בגלגול שלישי" (רע"ב 170/13 גבריאלי נ' מדינת ישראל, פס' 4 להחלטתי והאסמכתאות שם). בראייה זו, תבחן הבקשה.

המבקש טוען, כאמור, כי קמא טעה בקובעו כי הוא שוחרר שלוש פעמים , כאשר בפועל הוא שוחרר פעם אחת. עולה מתגובת המדינה כי יש לקבל טענה זו מבחינה עובדתית. נקודה נוספת הדורשת ליבון נוגעת לדרך שבה לעני&