ת"א 31034-04-14 – 1. אברהם עזרן נ' אריה פרידמן

ההחלטה

1

1.         בפניי בקשה להעברת התביעה לבית המשפט השלום במחוז תל אביב, לאור טענה בדבר העדר סמכות מקומית לבית משפט זה.

2.         המשיב הגיש תביעה כספית כנגד המבקשים בסך של 89,366 ₪. ביסוד התביעה עומד אי תשלום שכר טרחה למשיב עבור ייצוג המבקשים בבוררות, בפני הבורר הרב שפרן בבני ברק, וזאת בהתאם להסכם שכר טרחה אשר נכרת בין הצדדים בעל פה.

לעניין הסמכות המקומית, נטען בכתב התביעה כי הסמכות מסורה לבית משפט זה "נוכח המקום שנועד לביצוע ההתחייבות במשרדו של התובע בנתניה".

3.         המבקשים טוענים בבקשה כי כתב התביעה עצמו אינו מפרט ולו עובדה אחת שיש בה כדי להקנות סמכות מקומית לבית משפט זה. ההיפך הוא הנכון, הנטען בכתב התביעה מלמד כי הסמכות המקומית נתונה לבית המשפט בתל אביב, ובין היתר מקום מגוריו של הנתבע 1, המשמש גם כנציג הנתבעות 2-3, הינו בבני ברק, הבוררות נערכה בבני ברק ואף הפגישות בין המשיב לעורכי הדין של המבקשים נערכו בתל אביב.

2

המשיב בתגובה טען כי נטען מפורשות בכתב התביעה כי הסמכות המקומית נתונה לבית משפט זה לאור "המקום שנועד ליצירת ההתחייבות, במשרדו של התובע בנתניה". לטענתו, המקום שנועד ליצירת ההתחייבות הוא המקום בו היה על המבקשים לשלם למשיב את שכר טרחתו, קרי מקום משרדו של המשיב בנתניה.

יצוין בהקשר זה כי על אף שהמשיב בתגובה חזר וטען ביחס ל"מקום יצירת ההתחייבות" נראה כי ,לכאורה, וכפי שאף נטען בכתב התביעה כוונתו היתה לחלופה בתקנות המדברת על המקום שנועד או שהיה מכוון לקיום ההתחייבות.

עוד הוסיף וטען המשיב כי גם אם לא סוכם בין הצדדים המקום בו היה על המבקשים לשלם את שכר הטרחה, הרי שבמצב דברים זה יש לפנות לדין המהותי ולהחיל את הוראות סעיף 44 לחוק החוזים, הקובע כי חיוב שלא הוסכם על מקום קיומו, יש לקיימו במקום עסקו של הנושה.

דיון והכרעה:

4.         לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה לה, החלטתי לקבל הבקשה.

5.         אין למעשה מחלוקת כי מרבית הזיקות, ובכלל זה מקום מגורי הנתבע 1 (בני ברק), המקום בו התקיימה הבוררות (בני ברק) והמקום בו התקיימו הפגישות בין המשיב לבאי כח המבקשים (תל אביב) , הינן לבתי המשפט במחוז תל אביב.

החלופה היחידה עליה מבסס המשיב את טענתו להקניית סמכות מקומית לבית משפט זה מבוססת על החלופה המנויה בסעיף 3(א)(3) לתקנות סדר הדין האזרחי : "המקום שנועד, או שהיה מכוון, לקיום ההתחייבות".

לאחר שהוגשה התשובה לתגובה הגיש המשיב בקשה למחיקת התשובה שהגישו המבקשים והבקשה לגופה מהטעם כי הן הבקשה והן התשובה, אשר כללו טענות עובדתיות, הבאות לסתור את טענת המשיב לפיה סוכם בין הצדדים כי על שכר טרחתו להיות משולם בנתניה, לא נתמכו בתצהיר.

            איו בידי לקבל הטענה.

3

            הן הבקשה והן התשובה התבססו על הטענות אשר נטענו בכתב התביעה ומשכך, אין חובה לאמתן בתצהיר.

חשוב מכך, טענת המשיב לפיה סוכם בין הצדדים כי שכר הטרחה ישולם במשרד המשיב בנתניה, כלל לא נטענה מפורשות בכתב התביעה וכל שנטען כי משרדו של התובע הוא "המקום שנועד לביצוע ההתחייבות". גם בתצהיר המשיב התומך בתגובה לא צוין מפורשות כי סוכם בין הצדדים כי שכר הטרחה ישולם במשרדו של המשיב בנתניה (ראה סעיף 4 להסכם).

            לא זו אף זו, דווקא מהאמור בכתב התביעה ביחס למועדים שהוסכמו לתשלום שכר הטרחה, כגרסת המשיב, עולה כי, לכאורה, התשלומים אמורים היו להיות משולמים האחד, במעמד החתימה על שטר הבוררות (בבני ברק) והשני, במעמד הדיון הראשון בפני הרב שפרן (בבני ברק) והשלישי עם סיום הטיפול בתיק.                       

בשים לב לכך כי הבוררות התקיימה בבני ברק וכי זהו המקום בו נפגשו הצדדים, טענת המשיב כי על המבקשים היה לסור למשרדו בנתניה על מנת לבצע התשלומים אינה סבירה בנסיבות העניין.

6.         הוסיף המשיב וטען כי גם אם לא סוכם בין הצדדים המקום לביצוע התשלום הרי שעל פי הדין המהותי המקום שנועד לקיום ההתחייבות הינו מקום עסקו של הנושה.