תלה"מ 71182-03-19 – פלונית נ' פלוני

ההחלטה

עניינו של פסק הדין, הכרעה בתביעת האישה ליתן סעד הצהרתי, במסגרתו ייקבע כי היא זכאית לרישום מחצית הזכויות בנכס המוכר כבית מס' **, שכונה מס' ** ב****.

רקע

1. א.  עסקינן בבני זוג שנישאו זה לזו באופן פורמלי ביום 1.8.1997, כמו כן אין מחלוקת

ביניהם כי נישאו בטקס שבטי עפ"י חוקי השריעה כבר ביום 21.2.1997.

ב. לצדדים ארבעה ילדים, כולם בגירים נכון למועד פסק הדין. ארבעת הילדים מתגוררים בבית נשוא המחלוקת יחד עם התובעת.

ג.   הצדדים התגרשו ביום 27.5.2017 והנתבע עזב את בית המגורים.

ד.   כל המחלוקות בין הצדדים הוסדרו למעט שאלת הזכויות בבית נשוא התביעה שבכותרת.

ה. ביום 31.3.2019 הוגשה התביעה שבכותרת ואולם לאחר קדם המשפט הראשון שהתקיים בפני מותב אחר, הוגש כתב תביעה מתוקן.

ו.  ביום 7.11.2019 הוגש כתב תביעה מתוקן שגוי, וכתב התביעה המתוקן השני הוגש לתיק ביום 10.2.2020.

ז.   כתב הגנה הוגש לתיק ביום 16.6.2019 וזאת במתייחס לכתב התביעה הראשון שהוגש ואולם במסגרת הודעות מטעם ב"כ הנתבע, הוא הודיע כי אינו רואה כל הבדל בין כתבי התביעה השונים ועל כן לא ביקש להגיש כתב הגנה מתוקן .

ח. כמו כן יצוין כי בכתב התביעה המקורי צורפה רמ"י, רשות מקרקעי ישראל כנתבעת ואולם בהודעה מוסכמת הודיעו הצדדים על מחיקת רמ"י כנתבעת.

ט. בין לבין ניהול ההליכים פרצה מגפת הקורונה. דיוני הוכחות שנקבעו נדחו, סופו של יום התקיים דיון ההוכחות בחודש מאי 2022 ולאחר עיכובים משמעותיים בהגשת סיכומי הצדדים, הוגשו לבסוף סיכומי הנתבע ביום 19.12.2023.

טענות התובעת

2.   א.  התובעת טוענת כי במועד עריכת הנישואין השבטיים בין הצדדים, על פי דיני השריעה

חתם הנתבע על הסכם נישואין ומוהר.

ב. התובעת טוענת כי היא אישה חרוצה וסייעה לנתבע כל השנים, במסגרת עבודתה מחוץ לבית, במקביל לטיפול וגידול ילדי הצדדים. התובעת טוענת כי בניגוד למקובל במגזר אליו משתייכים הצדדים היא לקחה חלק פעיל גם בהסעת הקטינים למוסדות חינוך ומרפאות, התובעת מדגישה כי באה ממשפחה משכילה מרמלה והחלה ללמוד לתואר ראשון ואולם הפסיקה את לימודיה לטובת תמיכה בבית ובנתבע.

ג.   התובעת טוענת כי הנתבע הצליח בעסקיו, תחילה כשכיר בתחום *** ולאחר מכן עצמאי בתחום זה, תוך שהתובעת לוקחת על עצמה את מרבית נטל הגידול בקטינים ובאחזקת הבית ובמקביל, לעבודתה כשכירה בעבודות ניקיון, בעבודות בבית חוליםXXXXובXXXXשל ילדים ב*****.

ד.   התובעת טוענת כי הנתבע לאורך השנים התעמר בה היה קנאי חולני, משפיל אותה ואף חשף אותה לאפשרות של פגיעה על רקע כבוד המשפחה. התובעת מתארת כי לאור התנהגותו החמורה של הנתבע כלפיה, אף ניסתה לשים קץ לחייה, שכן הנתבע הפעיל עליה לחץ לוותר על זכויותיה הרכושיות.

ה. התובעת מציינת כי ניצלה בנס מהניסיון האובדני שביצעה כאשר בנה הבכור הציל את חייה לאחר שמצא אותה מחוסרת הכרה והבהיל אותה לבית החולים סורוקה.

ו.  התובעת מתארת כי עברה משבר גירושין קשה ביותר, לרבות אלימות פיזית ומילולית קשה הן מצדו של הנתבע והן מצד אחיו.

ז.    התובעת טוענת כי הנתבע עתר בבית הדין השרעי בתביעה לבטל את המוהר שהתחייב כלפיה ומציינת כי בית הדין השרעי חייב את הנתבע להתגרש מן התובעת ולשלם לה מוהר בסך 35,000 ₪.

התובעת מדגישה כי בית הדין השרעי לא דן בענייני הרכוש של הצדדים אלא רק בענין הגירושין ותשלום המוהר.

התובעת מציינת כי הצדדים התגרשו ביום 27.5.2017, ואולם במשרד הפנים מצוין בטעות כי התגרשו ביום 26.5.2016, כאשר כבר למחרת הגירושין נשא הנתבע אישה אחרת.

ח. התובעת מציינת כי על רקע סירובה למגורי האישה האחרת בדירת הצדדים, עבר הנתבע להתגורר עם אשתו החדשה ביישוב אחר ואולם לאחר מכן רכש בית חדש ב****, ושם הוא מתגורר עם אשתו החדשה.

ט.  התובעת מציינת כי הנתבע הסית את בנם הבכור של הצדדים תוך שהוא משכנע אותו כי מדובר בבית המגיע לו, ועל רקע זה, התגלע סכסוך בין התובעת לבנה והיא חוששת כי הנתבע יחד עם בני משפחה נוספים יחתור תחת מימוש זכויותיה בבית שכן הזכויות אינן רשומות על שמה.

התובעת טוענת כי עסקינן בנכס שנבנה ע"י הצדדים בהתאם להסכמים בעל פה בין הנתבע לאחיה ואביה של התובעת במעורבות בן דודו של הנתבע, כאשר סוכם כי על הנתבע כחלק בלתי נפרד מחוזה הנישואין לספק לתובעת בית.

י. התובעת טוענת כי הנתבע רכש את הקרקע ובנה עליה את בית המגורים במיוחד צורך הנישואין בין הצדדים.

התובעת מצינת כי בהתאם למנהגי הבדואים על הבעל להציע בית מסודר שמהווה חלק מהנדוניה של האישה ורק אז הוא רשאי להתחתן עם האישה.

התובעת מציינת כי הבית לא רשום על שמה, שכן המגרש עוד טרם נבנה עליו הבית נרכש ע"י הנתבע לפני הנישואין.

התובעת מדגישה כי הצדדים חיו יחד 20 שנה, ובמהלך תקופה זו, שילמו יחד את המשכנתא ששימשה לצורך רכישת המגרש ובנית הבית.

יא.   התובעת מדגישה כי אומנם הצדדים התנהלו בשני חשבונות בנק, אך קיימו שיתוף מלא בתשלום הוצאות הבית.

יב . התובעת מציינת כי לאורך השנים השביחו הצדדים את הבית, הוסיפו יחידת דיור בקומה התחתונה, סגרו את המגרש באמצעות חומת בטון, חיברו את הבית לחשמל, שיפצו את המקלחות, הוסיפו ארונות מטבח, ריצפו את הגג, וכיוצ"ב פעולות נוספות.

יג.  התובעת מדגישה כי לצורך ביצוע התוספות והשיפוצים בבית נטלה הלוואות מהבנקים אשר שולמו באמצעות שכר עבודתה שהופקד לחשבונה בבנק.

יד.   התובעת מבהירה כי איננה עותרת בשלב זה לפירוק השיתוף בנכס, אלא רק לסעד הצהרתי שמסדיר את רישום זכויותיה בנכס, על יסוד שיתוף מלא שמתקיים בין הצדדים ביחס לנכס.

טענות הנתבע

3. א. הנתבע אינו מכחיש ניהול הליכים בבית הדין השרעי, טוען כי במסגרת תביעת

הגירושין שהתנהלה שם הסדירה התובעת את כל זכויותיה.

ב. הנתבע טוען כי התובעת מעולם לא סייעה לו בעבודתה והטיפול בילדים בוצע במשותף על ידי שני בני הזוג.

ג. הנתבע מכחיש את כל טענות התובעת ביחס להתנהלותו לכאורה כלפיה בתקופת החיים המשותפים וטוען כי לא זו בלבד שהדברים אינם נכונים אלא שהוא היה נדיב עם התובעת

ד. הנתבע מציין כי תשלום המוהר שנקבע בבית הדין השרעי בוצע בהתאם להסכמת הצדדים.

ה.  הנתבע מאשר כי אכן לאחר גירושיו מהתובעת, התחתן עם אישה אחרת אך מכחיש את הנסיבות הנטענת ע"י התובעת ומצין כי השאיר את הבית נשוא המחלוקת לתובעת ולילדי הצדדים, עבר להתגורר ביישוב אחר ובשנת 2019, חזר להתגורר ב***.

ו. הנתבע מבהיר כי אין לו כל התנגדות שהתובעת תמשיך ותתגורר בבית נשוא המחלוקת .

ז. הנתבע מדגיש כי מדובר בביתו, בית שבנה אותו שנים רבות קודם לנישואיו לתובעת תוך שהוא משקיע בו משאבים רבים, לרבות כסף ומאמצים לבניה.

ח.  הנתבע טוען כי לא זו בלבד שבמהלך חיי הנישואין התובעת לא השקיעה מאומה בבית, אלא שגם לאחר הגירושין הנתבע הוא שממשיך להשקיע סכומי כסף בתחזוקת הבית.

ט.  הנתבע טוען כי רכש את המגרש ובנה את הבית שנים רבות לפני שנישא לתובעת וכמובן שלא יכול היה לדעת שיינשא לתובעת דווקא בשלבי בניה.

י. ביחס לאופיים של חיי הנישואין, מציין הנתבע כי אכן היו נישואים הצדדים 20 שנה, אך למעשה כמעט מחצית מחייהם המשותפים חיו בנפרד באותו בית, ולא ניהלו חיי זוגיות ושותפות.

יא. הנתבע טוען כי נשא לבדו בנטל המשכנתא והבית וכך גם על פי פסק הדין שניתן בבית המשפט לענייני משפחה.

יב. הנתבע מתנגד לתביעה, טוען כי מדובר בבית בבעלותו הבלעדית, מכחיש כל השקעה של כספים מצד התובעת בשיפוץ הבית ועותר לדחיית התביעה.

דיון והכרעה

4.   הצדדים נישאו בשנת 1997 וחל עליהם משטר של איזון משאבים לפי חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973. הכלל הוא, בהתאם לסעיף 5(א) לחוק יחסי ממון, כי עם פקיעת הנישואין, זכאי כל אחד מבני הזוג, ל"מחצית שוויים של כלל נכסי בני הזוג", למעט נכסים מסוימים המפורטים בסעיף 5(א) לאותו חוק הדן בנכסים שהיו להם ערב הנישואין או שקיבלו במתנה או בירושה בתקופת הנישואין.

5. עסקינן בתביעה לסעד הצהרתי ביחס לדירת מגורי הצדדים. הפסיקה מתייחסת באופן שונה

להסדרת זכויות הצדדים במקרים של מחלוקת, כאשר מדובר בדירת המגורים בה התגוררו לאורך כל תקופת החיים המשותפים.

6. לתובעת קמה הזכות העקרונית לעתור לפסק דין הצהרתי שיכיר בזכויותיה במקרקעין, אפילו מדובר ב"נכס חיצוני" שבחלקו הובא מלפני הנישואין על ידי הבעל (ראו: ע"א 4151/99 בריל נ' בריל, פ"ד נהו(4) 709, 716)

לענין זה ראו: בבע"מ 5939/04 שם מציין כב' השופט רובינשטיין את המאפיינים המיוחדים של דירת המגורים אל מול נכסים חיצוניים אחרים:

"מהו אפוא שיעור הדברים? רוח העידן, פתיחת הדלתות לגישה שאינה "פורמאלית" בלבד הנאחזת ברישום הנכס, אלא בוחנת מצבים חברתיים ואישיים למהותם, מרחפת על פני הפסיקה זה שנים באשר לשיתוף הנכסים גם לגבי נכסים שנרכשו לפני הנישואין, ובייחוד דירת המגורים. ועם זאת בין המנסחים את גישתם על בסיס רעיוני ערכי ובין המייסדים אותה על בסיס הסכמי יסכימו לדידי למצער כי בסופו של יום אין מנוס מבדיקת נסיבותיו של כל מקרה לגופו כראוי, על^–פי הפרמטרים שתוארו בפסיקה שצוטטה לעיל, …" ר' בע"מ 5939/04 פלוני נ' פלונית, נט(ו) 665, 671.

7. הלכה פסוקה היא כי חובת בית המשפט להתאים את העקרונות הקבועים בפסיקה תוך בחינת נסיבות החיים הספציפיים והמערכת המשפחתית הספציפית של בני הזוג בעניינם ניתנת ההכרעה.

השאלה האם התקיימה כוונה ספציפית שכזו לשיתוף בנכס מסוים היא שאלה עובדתית [לעניין זה ולנטלים היסודיים בהקשרו השוו, למשל: בע"מ 10734/06 פלוני נ' פלונית (14.3.07).

בענייננו, עסקינן בבני זוג שנישאו על פי דיני השריעה ומחילים על עצמם כללים הנוגעים לחברה הבדואית. יחד עם זאת, אין מחלוקת כי התובענה מתנהלת בבית משפט זה וחלות על הצדדים הוראות חוקי יחסי ממון, מכוחם גם מבקשת התובעת כי במכלול השיקולים, ירשמו על שמה זכויות במחצית הנכס.

8.   אין מחלוקת כי גם לגישת התובעת, הבית שהיא מבקשת לקבל זכויות בו נבנה על מגרש שנרכש ע"י הנתבע באופן נפרד טרם נישואי הצדדים, אך היא טוענת כי נבנה מכספים שהושגו ביגיעה משותפת וכן היא מייחסת חלק מיסודות הזכות שלה להבטחה השבטית הטמונה בהסכם הנישואין.

9.   התובעת למעשה מבססת את טענותיה הן במישור האזרחי והן במישור המסורתי, כאשר טוענת כי מעבר לזכויות המגיעות לה מכח השקעת הכספים, לכתחילה לטענתה נישואיה לנתבע נערכו על יסוד המצג שהציג לבני משפחתה, במסגרת עריכת הסכם הנישואין.

10.   הלכה פסוקה היא כי יש להביא בחשבון גם שיקולים של הגינות, גם בחינת אינטרסים והסתמכות של מי מהצדדים וסבורני כי במקרה דנן מכלול השיקולים מביאים למסקנה שיש לאפשר רישום מחצית הזכויות בנכס על שם התובעת.

11. לענין טענת הנתבע כי עסקינן בנכס שנרכש על ידו עוד טרם תכנן נישואיו לתובעת, יצוין כי להווי ידוע כי גבר בחברה הבדואית שבונה בית מגורים, יודע ומצפה לשכן בבית זה את האישה שיהפוך לאשתו אם ילדיו. בענייננו, אין מדובר בהנחה תאורטית של בית המשפט או רק בהוראת הדין השרעי, שכן גם הלכה למעשה, היה זה הנתבע, לאחר גירושי הצדדים, אשר עזב את הבית והותיר את התובעת ואת ילדי הצדדים להישאר בבית הצדדים. יתר על כן , גם היום הוא רואה בבית זה כבית מגוריה של התובעת לכל ימי חייה ואף הציע במסגרת הדיונים שהתקיימו בבית משפט זה לעגן את זכות המגורים שלה בדירת מגורים זו לכל ימי חייה.

12.   סבורני כי לא ניתן לקבל את הגישה של הנתבע לפיה הוא מכיר בכך שמדובר בבית המגורים המשפחתי המשותף, טוען כי היה זה תפקידו במסגרת התא המשפחתי לפרנס ולשלם את כל הוצאות הבית ומאידך, כופר בזכותה של התובעת כי יוכרו זכויותיה בבית גם בצורה פורמלית.

13.   אם נקבל את גישת הנתבע, הרי שהוא כבעל תפקיד המפרנס והאב בבית, לקח על עצמו את מימון בנית הבית, את רכישת המגרש וסיפק בכך את צרכי משפחתו, כאשר לאורך השנים מבחינתו לא ערך כל הבחנה בין הזכויות ששייכות לו ובין הזכויות ששייכות לאשתו. אין מחלוקת כי בין הצדדים לא נחתם הסכם ממון והנתבע לא הכחיש כי במסגרת הסכמים משפחתיים שנערכו כחלק מהסכם הנישואין, הובטחה זכות המגורים בדירת המגורים לתובעת. ה—