תמ"ש 64410-07-24 – אלמונית נ' פלוני

ההחלטה

1. המבקשות והמשיב אחים. השלושה ירשו עם אחרים את אביהם המנוח. במוקד המחלוקת לפניי בית המגורים של הורי הצדדים והאדמה המקיפה אותו (להלן – הנכס). ביום 24.7.2024 עתרו המבקשות למתן צו מניעה האוסר על המשיב לבצע כל דיספוזיציה בחלקו בנכס לרבות ניהול משא ומתן עם אחר. ביום 4.8.2024 הגישו המבקשות את תביעתן העיקרית ועניינה הצהרה כי עומדת להן זכות קדימה לרכוש את חלקו של המשיב בנכס. את בקשתן ביססו המבקשות על סעיף 100 לחוק המקרקעין, התשכ"ט – 1969 (להלן – חוק המקרקעין) ועל סעיף 113 לחוק הירושה, התשכ"ה – 1965 (להלן – חוק הירושה). בכתב התביעה ובסיכומים מטעמן טענו אף לזכותן מכוח סעיף 114 לחוק הירושה. בתמצית הטענה היא כי הנכס מהווה משק חקלאי וככזה הן נהנות מזכות קדימה; וכי הרציונל מאחורי סעיף 113 לחוק הירושה הוא השארת הנכס בתוך המשפחה. למקרא הבקשה נעתרתי ועשיתי צו מניעה ארעי.

2. המשיב הגיש התנגדותו לבקשה. לטענתו הנכס אינו עונה על הגדרת משק חקלאי כמשמעותו בסעיף 114 לחוק הירושה, אך אפילו ענה על ההגדרה האמורה, הרי שסעיף 100 לחוק המקרקעין מוגבל לשנתיים לאחר מתן צו קיום הצוואה ובחלוף שנתיים רק אם נרשמה זכות הקדימה, והרי צו קיום הצוואה ניתן בשנת 2016 ומעולם לא נרשמה זכות קדימה. אשר לסעיף 113 לחוק הירושה, הרי שהוא מוגבל לשלב של טרם חלוקת העיזבון ובעניינינו העיזבון חולק זה מכבר. עוד נטען נגד התצהיר המשותף כמו גם לאי כשרותה של התביעה (והבקשה), בהינתן שלא צורפו כל הגורמים הנחוצים, קרי יתר היורשים.

3. עיינתי בבקשה ובתגובה לה, קיימתי דיון במעמד הצדדים במהלכו נחקרו המצהירים ומהם התרשמתי באופן בלתי אמצעי, נתתי דעתי לסיכומי הצדדים, ובמכלול מצאתי להורות על ביטולו של צו המניעה הארעי. אנמק.

4. ראשית, הצדק עם המשיב מהבחינה הדיונית. הן ביחס לאופן הגשת התצהיר, אך משמעותי מכך, בשל היעדרם של צדדים נחוצים מההליך. למעשה די בעניין זה – בנסיבות ולנוכח הנושא שעל הפרק – כדי לבטל את צו מניעה. עם זאת, ולו רק בכך דובר, כי אז הייתי מעניק פרק זמן לרפא את המחדל הדיוני מתוך איזון נכון. אלא שלמבקשות קושי אחר, מהותי, הנוגע לסיכויי התביעה (הסעד בו חפצו בכלל והתביעה אותה הגישו בפרט).

5. כידוע מטרתו של הסעד הזמני להבטיח זכות לכאורה בהליך המשפטי, את קיומו התקין והיעיל או את ביצעו הראוי של פסק הדין (תקנה 94 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018 (להלן – התקנות)). בהחלטתו אם להעניק סעד זמני ישקול בית המשפט, בין היתר, את סיכויי התביעה, מאזן הנוחות בראי הנזק העלול להיגרם למי מהצדדים, קיומו של סעד מידתי יותר תום ליבם של הצדדים והאם המבקש לא השתהה יתר על המידה בהגשת הבקשה לסעד זמני (תקנה 95(ד) לתקנות). התקנות מייחדות הוראה לסעד של צו מניעה זמני בקבען כי זה יינתן אם שוכנע בית המשפט בדבר קיומו של חשש סביר לפיו אי מתן הצו יכביד על ביצועו הראוי של פסק הדין (תקנה 109 לתקנות). בית המשפט העליון סיכם את הדבר כך: "בבואו להכריע בבקשה למתן סעד זמני, על בית המשפט לבחון את קיומם של שני תנאים מצטברים: הראשון, כי סיכויי התביעה להתקבל הם גבוהים, והשני, כי מאזן הנוחות נוטה לטובת מבקש הסעד הזמני. בין שני שיקולים אלה מתקיים יחס של "מקבילית כוחות", לפיו ככל שסיכויי התביעה גבוהים יותר, כך ניתן להקל בדרישת מאזן הנוחות, ולהיפך… לצד שיקולים אלה, על בית המשפט להתחשב גם בשיקולי יושר וצדק, ובתוך כך בתום ליבו של מבקש הסעד הזמני" (רע"א 7018/22‏ אקרמן נ' ועקנין (2022)).

6. במקרה שלפניי סיכויי התביעה נמוכים. כפשוטו. אך בטרם אפרט, אביא את הסעיפים הרלוונטיים למען הנוחות.

סעיף 100 לחוק המקרקעין קובע:

"(א) מקרקעין שהם משק חקלאי כמשמעותו בסעיף 114 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965, והם עברו בירושה, בין על פי דין ובין על פי צוואה, ליורשים אחדים במשותף, לא יהיה יורש זכאי להעביר חלקו בהם לאחר אלא אם הציע אותו תחילה ליורש בעל זכות הקדימה.

(ב) בשנתיים הראשונות לאחר מתן צו הירושה או צו אישור הצוואה, יראו כל יורש כבעל זכות קדימה לגבי חלקו של יורש אחר; מכאן ואילך יראו כבעל זכות קדימה רק יורש שרשם תוך השנתיים הראשונות זכות קדימה לעצמו לגבי חלקו של יורש אחר".

סעיף 113 לחוק הירושה קובע:

"(א) נכס שאינו ניתן לחלוקה ונכס שעל ידי חלוקה היה מאבד שיעור ניכר מערכו, לרבות יחידה בחקלאות, בתעשיה, במלאכה או במסחר, ולמעט משק חקלאי שסעיף 114 חל עליו – יימסר ליורש המרבה במחירו, ובלבד שלא יפחת ממחיר השוק; הסכום שהציע אותו יורש ייזקף על חשבון המגיע לו מן העזבון, ואם עלה על המגיע כאמור, ישלם היורש את הסכום העודף.

(ב) לא הסכים אף יורש אחד לרכוש את הנכס כאמור בסעיף קטן (א), יימכר הנכס ודמי המכר יחולקו.

(ג) בית המשפט רשאי להורות שהמכירה תהיה בדרך שנכסים כאלה נמכרים בהוצאה לפועל או בדרך אחרת שיקבע, ורשאי הוא לקבוע את תנאי התשלום לפי סעיף קטן (א) ותנאי תשלום דמי המכר לפי סעיף קטן (ב). משק חקלאי".

סעיף 114 לחוק הירושה קובע:

(א) משק חקלאי שהוא יחידה שחלוקתה היתה פוגעת בכושר קיומה כמשק חקלאי העשוי לפרנס משפחה חקלאית – יימסר ליורש המוכן ומסוגל לקיימו, והוא יפצה את היורשים האחרים במידה ששווי המשק עולה על המגיע לו מן העזבון.

(ב) באין הסכמה בין היורשים בשאלה מי מהם מוכן ומסוגל לקיים את המשק החקלאי, מה הם הנכסים המהווים את המשק החקלאי, מהו שווי המשק לצורך החישוב בין היורשים ובדבר צורת הפיצוי ליורשים האחרים, זמני סילוקו והבטחתו – יחליט בית המשפט לפי הנסיבות.

(ג) היו שני יורשים או יותר, ובהם בן-זוגו של המוריש, מוכנים ומסוגלים לקיים את המשק החקלאי – בן-זוגו של המוריש עדיף על יורשים אחרים.

(ד) היה יורש עובד במשק החקלאי בחיי המוריש או שהשקיע בו מהונו ולא קיבל תמורה כפי שאדם אחר היה מקבלה, יובא זאת בחשבון בקביעת הפיצוי האמור".

7. סעיף 100 לחוק המקרקעין מוגבל בזמן, שלאחריו ההטבה הגלומה בו פוקעת. הטענה לפיה צו קיום הצוואה ניתן בשנת 2016 וכי המבקשות לא רשמו הערה בדבר זכות קדימה כלל לא נסתרה (אפילו לא נעשה ניסיון שכזה) וממילא הדברים עולים מתוך החומר המונח לפני בית המשפט (נסח טאבו עדכני שצורף כנספח א' לבקשה). תחת נתונים אלו קשה לראות כיצד תצלח התביעה.

8. מעבר לכך, סעיף 100 לחוק המקרקעין מחיל עצמו על משק חקלאי כמשמעותו בסעיף 114 לחוק הירושה. כדי להיחשב ככזה, על המבקשות להוכיח שלוש עובדות: האחת, שמשפחתן היא "משפחה חקל