ת"ע 1985-10-12 – מדינת ישראל נ' ערב סמידיה

במועד הרלבנטי היה הנאשם פסול לנהיגה וזאת בהתאם להחלסת בתת"ע 1985-10-12. בתאריך 18.08.2015 בשעה 20:10 לערך נהג הנאשם באזור פארק הקאטרה בבית שאן ברכב מרצדס מ.ר. 1278988 שעה שיושבת לידו נאשמת 2 במושב הנוסע. הנאשם נהג ברכב בהיותו שיכור בכך שבדגימה של אויר נשוף שלו נמצא כי ריכוז האלכוהול בליטר אחד של אויר נשוף הוא 525 מיקרוגרם. במעמד זה ומשביקשו השוטרים אלי קומא ועמית חזן מהנאשם לעצור לבדיקה , עצר הנאשם את הרכב, ניגש לשוטרים לבדיקה , שעה שהנאשמת 2 עוברת ומתיישבת במושב הנהג. עוד ולאחר שהנאשם הזדהה בפני השוטרים , ניגש לרכב והוציא ממנו סיגריה המכילה בתוכה מסוג חשיש במשקל של 0.38 גרם נטו בה החזיק עובר לכך והחל לפוררה על הרצפה בכוונה להעלימה.

על רקע מעשיו לעיל של הנאשם ומשניסו השוטרים לאחר שעצרו את הנאשם לכבול אותו ולהביאו לחקירה בתחנת המשטרה בבית שאן, החלה נאשמת 2 לדחוף את השוטרים ולנסות למנוע מהם לכבול אותו בכוונה להפריע להם במילוי תפקידם, וזאת לאחר שעובר לכך טענה הנאשמת בפני השוטרים כי היא זו שנהגה ברכב.

טיעונים לעונש מטעם הצדדים:

טיעוני המאשימה :

א. הנאשם הודה ביום 10.8.17 במסגרת בתיק בעבירות של נהיגה , הפרעה לשוטר, שיבוש מהלכי משפט, נהיגה ללא רישיון וצריכה עצמית של סמים, ובתיק המצורף ת.פ 65587-03-15 שלום נצרת, בביצוע עבירות נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רישיון, נהיגה ברכב ללא ונהיגה תחת השפעת סמים והחזקה לשימוש עצמי.

ב. במקרה זה הינם הגנה על חייהם ושלמות גופם של משתמשים בדרך והגנה על יכולתם של השוטרים למלא תפקידם כמו שצריך.

ג. מידת הפגיעה הינה משמעותית וכן מדובר בנהיגה תחת השפעת אלכוהול וזאת כאשר הנאשם נמצא בפסילה וזאת ללא רשיון וללא . עוד נטען כי הנאשם אף החזיק בסמים וניסה להעלימם. לטענת ב"כ המאשימה, לא מעט תאונות קורות בגלל חוסר זהירות ונהיגה ואלכוהול.

ד. בהתאם עתרה המאשימה להטלת עונש כולל בן 13 חודשי מאסר תוך הפעלת מאסר מותנה בן 7 חודשים התלוי ועומד כנגד הנאשם, מאסר על תנאי ,חתימה על התחייבות כספית . ב"כ המאשימה הגיש גליון (ת/2) והעתק המאסר המותנה בר ההפעלה (ת/3).

טיעוני ב"כ הנאשם :

א. הנאשם הודה , חסך זמן שיפוטי יקר.

ב. חלף זמן רב מיום ביצוע העבירות ומאז הנאשם לא הסתבך בפלילים.

ג. הנאשם הביע חרטה כנה ואמיתית והתחייב לחזור למותב.

ד. ב"כ המבקש מבקש כי יפסוק את עונשו של הנאשם ברף הנמוך אליו עותרת ההגנה, קרי עונש כולל של 9 חודשים לרבות הפעל , ובנוסף מבקש ב"כ הנאשם להתחשב בתקופת הפסילה.

ה. לנאשם אין בתוקף משנת 2000. הנאשם לא פסול היום מלנהוג ומבקש להוציא רישיון בעתיד הקרוב.

דברי הנאשם:

הנאשם טען כי עשה טעות, ומבקש יתחשב וייתן עונש ברף הנמוך. הוא רוצה להוציא . הוא גזר את הרישיון שלו עם מספרים ולא הפקיד אותו. לשאלת מסר כי לא התחיל ללמוד נהיגה.

דיון והכרעה:

תיקון 113 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן :"חוק העונשין"), שעניינו "הבניית השיפוטי בענישה" התווה את עקרון ההלימה כעיקרון מנחה בענישה לפיו נדרש יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמתו של הנאשם לבין סוג ומידת העונש המוטל עליו (ס' 40 ב' לחוק העונשין).

1. מלאכת גזירת דין מורכבת משלושה שלבים עיקריים כלהלן:

א. קביעת מתחם העונש ההולם (סעיף 40ג לחוק העונשין).

ב. בחינה האם יש מקום לחרוג ממתחם העונש ההולם בין לקולא ובין לחומרא

(שיקום, הגנה על ).

ג. קביעת העונש המתאים בתוך מתחם העונש ההולם (סעיף 40ג(ב) לחוק

העונשין).

2. על פי הוראת סעיף 40יג לחוק העונשין, בשעה שהורשע הנאשם בגין כמה עבירות, יש לבחון תחילה האם מדובר באירועים נפרדים, וככל שבית המשפט מגיע למסקנה שהאירועים נפרדים, יש לקבוע מתחם עונש הולם לכל אחד מהאישומים בנפרד. לעומת זאת, כאשר העבירות בגינן הורשע הנאשם מהוות אירוע אחד, יקבע מתחם ענישה הולם כאמור בסעיף 40ג(א) לאירוע כולו.

העליון נדרש להכריע בשאלה מה בין "אירוע" ל"מעשה" וזאת במסגרת ע"פ 4910/13 אחמד בני ג'אבר נ' מדינת ישראל, לא פורסם (29/10/2014).

בפתח דבריו מציין כב' השופט י. דנציגר כי :

"המונח "אירוע" הינו מונח חדש שהוכנס לחוק העונשין במסגרת תיקון 113, ועל אף שניתן היה לצפות כי תיכלל בתיקון 113הגדרה כלשהי למונח זה, הרי שהגדרה כזו לא נכללה בו. ודוק, תיקון 113 לחוק העונשין אינו מגדיר מהו "אירוע", ואף אינו קובע מהו המבחן המשפטי שעל פיו יבחין בית המשפט בין תרחיש עובדתי אחד שיוגדר כ"אירוע" לבין תרחיש עובדתי אחר שיוגדר כ"כמה אירועים". המחוקק הותיר שאלות אלה פתוחות לפרשנות"

כב' השופט י. דנציגר מאמץ שני מבחנים אשר נקבעו להגדרת "מעשה" לעניין סעיף 186 לחוק הפלילי גם לעניין השאלה האם על עבירה מהווה "אירוע" בפני עצמה :

"האחד, המבחן הצורני-עובדתי, שבמסגרתו בוחנים האם ניתן להפריד בין פעולות שנעשו ברצף ובסמיכות יחסית של זמן ומקום, דהיינו האם מדובר בפעולה יחידה מתמשכת שלא ניתן לפצלה לתת-פעולות או שמא בשרשרת פעולות עוקבות שכל אחת מהן היא חוליה נפרדת. השני, המבחן המהותי-מוסרי, שנוהג בעיקר בעבירות הנעברות בגופו של אדם (להבדיל מעבירות רכוש), ושבמסגרתו מתמקדים בנזקים שגרמה התנהגותו של העבריין לנפגעי העבירה ובאינטרס החברתי שנפגע. במסגרת מבחן זה נבחנת בין היתר – אם לא בעיקר – שאלת ריבוי הנפגעים".

כב' השופטת דפנה ברק ארז סבורה כי יש להחיל מבחן חדש בקביעת היות מעשיו של נאשם בבחינת "אירוע" אחד או מספר "אירועים". על פי מבחן זה תוכרע הסוגיה בהינתן קשר "ענייני והדוק" בין הפעולות ועל פי מבחן ניסיון החיים. לגישתה, ניתן לקבוע כי מדובר ב"אירוע" אחד כאשר קיימת סמיכות זמנים בין העבירות אך גם כאשר "תהיינה חלק מאותה תוכנית עבריינית" גם אם בוצעו לאורך תקופת זמן שאינה קצרה. כדוגמא רואה כב' השופטת דפנה ברק ארז במספר איומים כנגד על רקע אידיאולוגי משום "אירוע" אחד גם אם בוצעו על פני תקופה שכן קיים קשר הדוק ביניהם , כחלק מתוכנית עבריינית אחת.

כב' השופט ע' פוגלמן מצטרף בדעתו לכב' השופטת ברק ארז בקובעו כי :

"מצטרף אני לתפיסתה העקרונית של חברתי. אולם, אבקש להדגיש כי להשקפתי התיבה "אירוע אחד" רחבה דיה כדי לכלול גם פעולות עברייניות שבוצעו על פני רצף זמן; כללו מעשים שונים; ביחס לקורבנות שונים; ובמקומות שונים. הכל – כל עוד הם מהווים מסכת עבריינית אחת. נמצאנו למדים כי הבחינה אם העבירות השונות שביצע הנאשם מהוות "אירוע אחד" היא תכליתית-פונקציונאלית"

במקרה שלפנינו, מעשיו של הנאשם נפרסו אמנם על פני תקופות שונות. עם זאת קיים דימיון רב בהתנהגותו של הנאשם בביצוע העבירות המיוחסות לו בשני כמפורט לעיל, ומכאן כי ניתן לראותם כאירוע אחד ו/או כתוכנית עבריינית אחת.

השלב הראשון – קביעת מתחם העונש ההולם

לצורך קביעת העונש ההולם, על להתחשב בשיקולים שלהלן:

א. הערך החברתי שנפגע מביצוע עבירה ובמידת הפגיעה בו.

ב. נסיבות ורות בביצוע עבירה ומידת אשמו של הנאשם.

ג. הנהוגה.

א. הערך החברתי שנפגע מביצוע העבירות וממידת הפגיעה בו

העבירות בהן הורשע הנאשם הינן חמורות, כאשר הערך החברתי המוגן אשר נפגע מביצוען הינו הגנה על שלומם, גופם, ביטחונם ושלוות נפשם של נהגים והולכי רגל כאחד. הפגיעה במקרה זה הינה משמעותית. התנהגותו של הנאשם מוכיחה כי לא ניתן להרחיקו מהכביש באמצעות על פסילת רישיונו בלבד , ומציאות חיינו מלמדת כי כבישי הארץ הפכו לזירה מסוכנת, כאשר לא פעם התוצאה היא קיפוח חיי אדם ופגיעה בהם ואף נזק לרכוש. במקרה שלפנינו, הנאשם הורשע, בין היתר, בעבירה של הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו ושיבוש מהלכי משפט.

אם לא די בכך הרי שבשתי הזדמנויות שונות נתפס הנאשם כאשר מחזיק ברשותו לצריכה עצמית ומשנה חומרה רואה אני בהחזקת סם מסוכן ברכב בו נוהג הנאשם .

ב. מידת האשם ומידת הנזק

בהתאם לסעיף 40א לחוק העונשין, מטרתו של סימן א1 "הבניית השיפוטי בענישה" לקבוע את העקרונות והשיקולים המנחים בענישה, המשקל שיש לתת להם והיחס ביניהם, כדי יקבע את העונש המתאים לנאשם בנסיבות העבירה.

העיקרון המנחה בענישה הוגדר בסעיף 40ב לחוק העונשין:

"העיקרון המנחה בענישה הוא קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה,

בנסיבותיו, ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו (בסימן זה –

העיקרון המנחה)".

סימן א1 קובע בסעיף 40ט, כי בקביעת מתחם העונש ההולם למעשה העבירה, יתחשב בהתקיימותן של נסיבות ורות בביצוע העבירה, המפורטות בסעיף החוק , ובמידה שבה התקיימו, ככל שסבר שהן משפיעות על חומרת מעשי העבירה ועל אשמו של הנאשם.

סעיף 40ט מונה לעניין הנסיבות הנזכרות לעיל, הנזק שהיה צפוי להיגרם מביצוע העבירה ונזק שנגרם מביצוע העבירה.

לעניין מידת הנזק קובע סעיף 40ג(א), כי יתחשב בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, הנהוגה ובנסיבות ורות בביצוע העבירה, כאמור בסעיף 40ט.

אשר לנסיבות ורות בביצוע העבירות, מצאתי להביא בכלל חשבון, בין היתר, כי חלקו של הנאשם במהלך ביצוע העבירות היה המרכזי (התיק העיקרי) ואף הבלעדי (בתיק המצורף). הנאשם נהג בצורה שהיה בה כדי לסכן את שלומו ובטחונו של ציבור המשתמשים בכביש ואת הנוסעים עימו. הנאשם נהג כאשר היה מצוי בפסילה , בהזדמנות אחת נהג , בשנייה נהג תחת השפעת סמים או אלכוהול.

נהיגה בזמן פסילה אינה מהווה זלזול בחוק בלבד, אלא מהווה סיכון לכולי עלמא, לנהגים ולהולכי הרגל מסביב, שהרי אם מצא כי אסור שהנאשם יחזיק הגה בידו, מעיד הדבר על מסוכנותו על הכביש, בפרט כאשר מדובר בעבירות חוזרות ונישנות של הנאשם.

ראה בעניין זה רע"פ 665/11 אבו עמאר נ' מדינת ישראל (לא פורסם) :

" עבירות נהיגה בפסילה ללא ורשיון, יש בהן לא רק דופי פלילי אלא אף מוסרי כפול: הסיכון המובהק לעוברי דרך (וגם לנוהג עצמו), וזו עיקר, וכן קשיים במימוש פיצויים בעקבות תאונות דרכים אם אלה יקרו חלילה בעת נהיגה כזו; ראו למשל סעיפים 7 ו – 12 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 ומכל מקום הטלתם על קופת הציבור".

ג. הנוהגת :

1. השונים קבעו במקרים רבים ובנסיבות מגוונות כי לצורך מיגור תופעת הנהיגה בפסילה יש להטיל עונשים חמורים לצורך מניעת סיכון לבאי הדרך. מתחשבת בצורך במאבק בתופעה של נהיגה פרועה ונטולת רסן בכבישים, תוך התעלמות מכללי החוק והבטיחות ויציר סיכון ממשי לחיי אדם לרבות אלה המופקדים על החוק. אביא לשם דוגמא מרע"פ 6115/06 מדינת ישראל נ' אבו לבן (לא פורסם):

"נדמה כי אין צורך להרחיב אודות החומרה הכרוכה בנהיגה בזמן פסילה. בביצוע מעשה כזה מסכן הנהג, שכבר הוכיח בעבר כי חוקי התעבורה אינם נר לרגליו, את – נהגים והולכי רגל כאחד; הוא מבטא זלזול בצווים של ; הוא מוכיח, כי לא ניתן להרחיק אותו נהג מהכביש כל עוד הדבר תלוי ברצונו הטוב (רע"פ 410/04 מזרחי נ' מדינת ישראל, לא פורסם, מיום 7.3.04; רע"פ 7019/04 אופיר נ' מדינת ישראל, לא פורסם, מיום 12.8.04; רע"פ 9399/04 קרקי נ' מדינת ישראל, לא פורסם, מיום 30.1.05; רע"פ 3878/05 בנגוזי נ' מדינת ישראל, לא פורסם, מיום 26.5.05; רע"פ 7523/06 מואסי נ' מדינת ישראל, לא פורסם, מיום 25.9.06). על כן נקבע בסעיף 67 לפקודת התעבורה, כי "מי שהודע לו שנפסל מקבל או מהחזיק , וכל עוד הפסילה בתקפה הוא נוהג ברכב שנהיגתו אסורה בלי רשיון לפי פקודה זו … דינו – מאסר שלוש שנים".

2. ברע"פ 3878/05 יעקב בנגוזי נ' מדינת ישראל, נדחתה של נאשם על ערעורו על של לתעבורה בפתח תקווה אשר הרשיע אותו, על פי הודאתו, בגין נהיגה בזמן פסילה, וגזר עליו עונש מאסר בפועל לתקופה של 12 חודשים, הפעיל בחופף עונש של 12 חודשים, וכן גזר עונש של 12 חודשי למשך 3 שנים, פסל את שלו למשך 3 שנים והטיל עליו קנס כספי. המחוזי קבע כערכאת ערעור כי אין מקום להתערב של לתעבורה, התואם את המקובלת והראויה. העליון, דחה את בקשת שהוגשה על ידי הנאשם וקבע כי העבירה אותה עבר הנאשם הינה עבירה חמורה ויש לבטא את חומרתה בענישה מרתיעה. "נהיגה בכבישי הארץ בזמן פסילת רישיון טומנת בחובה סיכונים רבים לביטחונם של נוסעים ברכב והולכי רגל. יתר על כן, ולא פחות מכך, היא משקפת התייחסות של ביזויי החוק וצווי ."

3. בעפ"ת (חיפה) 22833-10-14 גאודאת נדאף נ' מדינת ישראל נדחה ערעורו של נאשם אשר הורשע על פי הודאתו בעבירות של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא תקף, נהיגה ללא ועבירה של אי ציות להוראות שוטר. הנאשם נרקומן בטיפול ולחובתו מכביד. הנאשם עבר טיפול גמילה וכיום נקי מסמים. למרות המלצת שירות המבחן על הליך שיקומי טיפולי, נגזר על הנאשם עונש של 14 חודשי מאסר בפועל, בחופף הופעלו 14 חודשי מאסר מותנים, 9 חודשי למשך שנתיים, 7 שנים פסילה בפועל וכן 24 חודשי למשך שנתיים.

4. בע"פ (מח' חיפה) 5142-11-10 נעים עומר נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (ניתן ביום 30.12.2010), נדחה ערעורו של נאשם אשר הורשע על יסוד הודאתו בעבירות שימוש ברכב ללא רשות, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, נהיגה פוחזת של רכב, נהיגה ללא רישיון וללא . על הנאשם, נרקומן שלא הראה נכונות להיגמל, בעל מכביד הכולל שוד מזוין וקשר לפשע, הוטלו 5 חודשי מאחורי סורג ובריח, 3 חודשי , פסילת למשך שנה .

5. בע"פ (מח' מרכז) 19907-10-09 הראל קרווה נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (ניתן ביום 3.2.2010), נדחה ערעורו של נאשם אשר הורשע על יסוד הודאתו בעבירות שימוש ברכב ללא רשות, נהיגה ברשלנות, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, נהיגה ללא ונהיגה ללא תעודת . על הנאשם, צעיר בן 20 נעדר , הוטלו 4 חודשי , 8 ו-6 חודשי , פסילה בפועל למשך 3 חודשים ופסילה על תנאי למשך 6 חודשים וקנס כספי ע"ס 2,000 ₪.

6. בת"פ (שלום ב"ש) 29936-05-10 מדינת ישראל נ' מחמד הואשלה [פורסם בנבו] (ניתן ביום 9.8.2010), הורשע נאשם על יסוד הודאתו בעבירות הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, נהיגה , נהיגה ללא ונהיגה ללא תעודת . על הנאשם, עבריין תנועה סדרתי שבעברו 52 , הוטלו 5.5 חודשי , 3 חודשי , פסילה בפועל למשך 24 חודשים וקנס כספי ע"ס 1,000 ₪.

7. בת"פ (שלום ראשון לציון) 5005/08 מדינת ישראל נ' מור בוזגלו (ניתן ביום 18.4.2010), הורשע הנאשם על יסוד הודאתו בעבירות הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, נהיגה פוחזת ברכב, נהיגה ללא רישיון וללא . על הנאשם, אסיר בתיק אחר, הוטלו 5 חודשי (בגין עבירות נגד שוטרים), חודש מאסר על תנאי (בגין נהיגה ללא רישיון וללא ), התחייבות ע"ס 1,000 ₪ ופסילה בפועל למשך 7 ימים.

הנוהגת בעבירות נהיגה ונהיגה תחת השפעת אלכוהול :

על חומרת העבירה של נהיגה נאמר ברע"פ 2829/13 מור מוריאל נ' מדינת ישראל:

" נהיגה הינה אחת מן הסיבות המרכזיות לגרימתן של תאונות דרכים, דבר המסכן את ופוגע בבטחונו. אשר על כן, בעבירות אלה, מחייבת את לנהוג ביד קשה בנהגים שיכורים – תהא רמת האלכוהול בדמם, אשר תהא".

לגבי הנהיגה , סיכוניה, תוצאותיה והצורך להילחם בה מלחמת חורמה נאמר בע"פ 5002/94 איסק נ' מ"י, פ"ד מט(4) 151, מפי הש' קדמי:

"תופעת הולכת ומתרחבת לאחרונה, ולנוכח עומס התנועה בכבישים – על רקע המספר הגדל והולך של – שומה על לתרום את חלקם במאבק הלאומי נגד הקטל בדרכים, בהטלת עונשים משמעותיים על אלה המרהיבים עוז להסיע כלי רכב כאשר מכרסמת ביכולתם בהם"

ברע"פ 796/13 עלאא רוישד נ' מדינת ישראל הנאשם הורשע בבימ"ש השלום לתעבורה בעבירות של נהיגה , הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו, נהיגה , אי-ציות לרמזור אדום, נהיגה ללא תקף, ושימוש ברכב ללא בת תוקף. בימ"ש לתעבורה גזר על הנאשם עונש של 15 חודשי מאסר לריצוי בפועל; 7 חודשי מאסר על-תנאי ופסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה, לתקופה של 36 חודשים. בנוסף, הופעל, בחופף, עונש מאסר מותנה, שהוטל על הנאשם בבימ"ש השלום והוארך על-ידי אותו בימ"ש בתיק מאוחר יותר. ערעור שהגיש המבקש על נדחה והבקשה למתן נדחתה גם היא, למעט הפעלת העונש המאסר המותנה שבוטל בהסכמת הצדדים.

בעפ"ת 48406-03-11 וקנין נ' מדינת ישראל הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירה של נהיגה תחת השפעה בניגוד לתקנה 26(2) לתקנות התעבורה, נהיגה ברכב כאשר רישיון הרכב פקע לתקופה העולה על 6 חודשים בניגוד לסעיף 2 לפקודת התעבורה ונגזרו עליו עונשים של 1,500 ₪ קנס, פסילה בפועל בת 11 חודש בניכוי 30 ימי פסילה מנהלית, בת 6 חודשים ל-3 שנים. הוגש ערעור על , ובמחוזי נקבע כשנלוות עבירה נוספת לעבירה של נהיגה תחת השפעה, הרי שאין מקום להסתפק בעונש המינימום, יחד עם זאת הופחתה הפסילה בפועל ל – 6 חודשים בניכוי פסילה מנהלית. יתר רכיבי גזר הדין בעינם.

בע"פ 8960/11 עומר הייב נ' מדינת ישראל הורשע המערער על-פי המתוקן, המייחס לו עבירות של במזיד בנתיב תחבורה לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977; לפי סעיף 333 לחוק העונשין; נהיגה לפי סעיפים 62(3) ו-64ב(א) לפקודת התעבורה [], התשכ"א-1961; נהיגה נגד כיוון התנועה בכביש חד סטרי לפי סעיף 68 לפקודת התעבורה בצירוף תקנה 37 לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961; אי ציות להוראת תמרור (רמזור) (שני מקרים) לפי סעיפים 62(8), 68 ו-38 לפקודת התעבורה בצירוף תקנה 22 לתקנות התעבורה. המחוזי בנצרת (סגן הנשיא ת' כתילי) בת"פ 20/10 גזר על הנאשם ארבע וחצי שנות ; הופעל עונש למשך שנתיים נוספות ,עשרים וארבעה חודשי למשך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר לבל יעבור עבירה מסוג העבירות בהן הורשע; פיצוי למתלונן בסך 25,000 ש"ח; קנס כספי בסך 1,000 ש"ח או עשרה ימי מאסר תמורתו; פסילת הנאשם מקבלת או החזקת למשך עשר שנים מיום שחרורו. העליון דחה את הערעור נותר על כנו.

רע"פ 1466/11 אפרים פטחוב נגד מדינת ישראל הורשע הנאשם על פי הודאתו בעבירה של החזקת סם לשימוש עצמי, לפי סעיף 7(ג) לפקודת () תשל"ג-1973. בנוסף, הורשע הנאשם, על פי נוספים שצורפו להליך לבקשתו, בעבירה נוספת של החזקת סם לשימוש עצמי (אשר בוטלה מאוחר יותר המחוזי), שלוש עבירות של נהיגה , לפי סעיף 62(3) וסעיף 39א לפקודת התעבורה (), תשכ"א-1961; ושתי עבירות של סירוב להיבדק, לפי סעיף 64ד(א) לפקודת התעבורה. על פי עובדות הנוספים בהם הורשע (מחוץ לזה שבוטלה בו ההרשעה), נהג המבקש כשהוא בגילופין וסירב למסור בדיקת דם או שתן למציאת שרידי סם בגופו.

הנאשם נשלח לקבלת תסקיר שירות המבחן, אשר התרשם כי שליחת הנאשם למאסר תדרדר את מצבו, והומלץ להטיל עליו , יחד עם למשך שנה.

במסגרת שניתן השלום, נקבע כי קיים פער רב בין הנאמר בתסקיר שירות המבחן לבין ההמלצה שניתנה בסופו. נקבע, כי המבקש הוא בעל הכולל עבירות רבות בהן עבירות סמים ותעבורה. הודגש, כי פעם אחר פעם בחר הנאשם במודע לסכן את חייהם של העוברים בדרכים בהשתמשו בסמים במהלך נהיגתו, וזאת אף שתלויים ועומדים נגדו . נוכח האמור גזר על הנאשם 3 שנות ; שנה , על עבירות שעניינן נהיגה או סירוב להיבדק; 6 חודשי , על כל עבירה לפי פקודת ; לצמיתות. על ערער הנאשם המחוזי, אשר קבע כי חומרת העבירות בה&#